"האימון שלהם יהיה ישר ברטוב"

הרמטכ"ל במבצע, רא"ל (מיל') שאול מופז, יחד עם מפקד פקמ"ז דאז, אלוף (מיל') יצחק איתן, מאו"ג איו"ש דאז, אלוף (מיל') יצחק (ג'רי) גרשון ומח"ט גולני דאז, תא"ל (מיל') משה (צ'יקו) תמיר

צה"ל ניצח במבצע "חומת מגן", ובמלאת עשרים שנים למבצע נערכות פעולות תיעוד, למידה ומורשת. מאמר זה מנסה להוסיף למאמץ הלמידה. במאמר שתי טענות. הראשונה – בשונה מהנרטיב המבוסס על סיפורי המפקדים הבכירים ולפיו צה"ל התכונן למבצע, הפעולות בדרג המטכ"ל והפיקוד – התכנון האופרטיבי, הכוונת אימוני הכוחות, השתלמויות תורתיות, הכנות מודיעיניות של השטח – היו מוגבלות ביותר. השנייה – צה"ל הצליח במבצע למרות פערים אלה, מכיוון שכוחות היבשה הסדירים צברו ניסיון מבצעי בחודשים לפני המבצע וכוחות המילואים היו ברמת כשירות בסיסית גבוהה באופן יחסי, שאפשרה לרובם הגדול להסתגל לדרישות שדה הקרב ולהשיג כשירות מבצעית באמצעות למידה ואלתור. כמו כן, ניתן לזהות שני קווים המחברים בין מבצע "חומת מגן", מלחמת יום הכיפורים לפניו ומלחמת לבנון השנייה ומערכת "צוק איתן" אחריו: הראשון הוא הפערים בידע הטקטי של כוחות היבשה טרם העימות, והשני הוא ההצלחה למרות פערים אלה בשלושה מארבעת המקרים (החריגה היא מלחמת לבנון השנייה).

לקח חשוב מחומת מגן הוא ש"תעודת הביטוח" מפני התופעה השכיחה של פערי מידע ומודיעין לפני עימות היא בעיקר מיומנות גבוהה של הכוחות, שתאפשר להם להתגבר על פערים שתמיד יהיו בין האימונים לקראת הלחימה ובין תנאי הלחימה בפועל, להסתגל למצב החדש, ולנצח.

לצורך המאמר נדרשות שתי המשגות. הראשונה – מה מוגדר כ"הכנות בדרג המטכ"ל והפיקוד"? כאן מדובר בכמה מרכיבים: תכנון בין־מדרגי (מטכ"ל–פיקוד–אוגדות) שתוצרו הוא תוכנית מוסכמת; תרגול התוכנית בתרגילים פיקודיים או מטכ"ליים ומשחקי מלחמה; קיום השתלמויות מקצועיות להפצת ידע רלוונטי לכלל הכוחות האמורים ליישם את התכנון; הכוונת אימונים והקצאת משאבים לתרגול הכוחות הרלוונטיים; מאמץ איסופי להכנת תשתית מודיעינית עדכנית; השלמת מלאים ואמצעי לחימה ייעודיים, אם יש כאלה.

ההמשגה השנייה עוסקת בכשירות הכוחות: כשירות בסיסית, היא הכשירות של הפרט, צוות הטנק או הכיתה, המחלקה והפלוגה במטלות קרביות חד־חיליות וכשירות בדרגי הפלוגה, הגדוד והחטיבה להפעיל צוותי קרב משולבים של חי"ר, שריון, הנדסה וארטילריה. בתקופה המדוברת, הכשירויות הבסיסיות היו במתאר לחימה בשטחים פתוחים. כשירות מבצעית היא התוספת הנדרשת כדי ליישם את הכשירות הבסיסית בתנאי לחימה קונקרטיים. בתקופה המדוברת, הכשירויות המבצעיות היו הפעלת קרב משולב של חי"ר, שיריון, הנדסה ומסוקים בלחימה בשטחים בנויים.

ההכנות בדרג המטכ"ל והפיקוד למבצע "חומת מגן"

ההכנות לפני פרוץ ארועי "גאות ושפל" באוקטובר 2000 שהובילו הרמטכ"ל רא"ל שאול מופז ומפקדי הפיקוד אלוף משה יעלון ואלוף יצחק איתן לאור התרעת אמ"ן בהקשר הסלמה צפויה, הוכיחו את עצמן ונכתב עליהן בעבר. מופז החליט על שנת 2000 כשנת מוכנות לעימות עם הפלסטינים והיטה משאבים במסגרת תוכנית "קסם המנגינה". פיקוד המרכז פיתח שיטות לחימה להתמודדות עם הפס"ד בנוכחות אמל"ח, והן הונחלו לכוחות באמצעות השתלמות פיקודית. נערך משחק מלחמה מטכ"לי "הילוך קדמי" ועוד.1

צה"ל הגיע מוכן והפלסטינים הופתעו ממוכנות זו. אולם מה קרה בין סוף 2000 לפרוץ מבצע "חומת מגן" במרס 2002, שבו תרחיש הלחימה היה לש"ב של צוותי קרב משולבים, ולא הפס"ד בנוכחות אמל"ח? מפקדים בכירים שילבו בזיכרונותיהם אמירות על ההכנות שבוצעו, אולם הם יוצרים חיבור, שגוי לטענתי, בין התקופה שלפני אוקטובר 2000 לתקופה שאחריה ועד מרס 2002. סגן הרמטכ"ל יעלון כתב כי: "שנים של מחשבה על המערכה ושל הכשרת הכוחות לקראתה הניבו פירות". בה בעת ציין כי:  "צמחו יוזמות טקטיות נכונות, מלמטה למעלה. נמצאו פתרונות יצירתיים לבעיות הייחודיות הכרוכות בלחימה בשטח בנוי".2 בדבריו יש סתירה פנימית מסוימת, מכיוון שהכשרת כוחות אמורה הייתה לפתור את אתגרי הלחימה בשטח הבנוי עוד לפני שהחל המבצע. ראש אמ"ן אלוף אהרן זאבי פרקש כתב כי המטכ"ל הבין את הצורך להשתנות לנוכח ההתרעות שנתן אמ"ן3 לקראת ספטמבר 2000 ומרס 2002. ההתרעה הראשונה אכן מתועדת, אבל עדות להתרעה השנייה שעליה כתב זאבי פרקש לא נמצאה בכתובים. עוד כתב כי "ב'חומת מגן' לא היה מחסור במודיעין טקטי".4 פקודות המבצע ועדויות המפקדים מראים אחרת.

בריאיון לכתב העת מערכות לציון עשרים שנים למבצע נשאל מופז על מוכנות צה"ל למבצע, והוא ענה כי ההכנות היו אלה שצוינו מעלה בהקשר אירועי אוקטובר 2000, אשר עסקו בתרחיש של הפס"ד בנוכחות אמל"ח. עוד אמר כי בתקופה שלפני המבצע "סומנו" עשר חטיבות מילואים שיועדו להשתתף במבצע ואומנו לקראתו.5 הכנה כזו לא התרחשה בפועל. בספרו האוטוביוגרפי המסע הישראלי שלי כתב כי: "ההצלחה של 'חומת מגן' נבעה מההכנות ומהניסיון שנרכש בימי "גאות ושפל", מהלקחים שנלמדו ויושמו".6 לדעתי מרכיב ההכנות היה מצומצם ביחס לניסיון שנרכש מהמבצעים.

היערכות צה"ל למבצע. צילום: דו"ץ

מה נעשה בפועל?

תכנון בין־מדרגי (מטכ"ל–פיקוד–אוגדות) שתוצרו תוכנית מוסכמת. ספרו של חוקר מחלקת היסטוריה ד"ר אוהד לסלוי על מבצע "חומת מגן" מציג בחלקו הראשון את התפתחות הלחימה במהלך "גאות ושפל" שלב אחר שלב, את המתחים בין הדרג המדיני לדרג המטכ"לי ובין הדרג המטכ"לי לדרג הפיקודי. רצון הדרג המדיני לקיים את התהליך המדיני מול הפלסטינים למרות האלימות שנקטו, הלחצים האמריקניים להצלחת תהליך זה והצורך הצבאי לעצור את גל הטרור יצרו מתח גדול שנפתר בצורה של הגברה איטית של דפוס הפעולה הישראלי – כוחות גדולים יותר, פעולות שכרסמו בטאבו של כניסה לשטח A לאור יום, מבצעים ארוכים יותר ועוד. למרות ההסלמה בדפוס הפעולה הישראלי, הרעיון של כיבוש הערים לא נראה הגיוני. הפלסטינים נתפסו עדיין כשותפים ולא כאויבים, והיו כאלה שטענו טיעונים ברמה האופרטיבית – שלחימה במחנות הפליטים ובקסבות תביא לכמות גדולה של אבדות לכוחותינו.7

קשה לשים את האצבע במדויק על הסיבה, אבל בפועל התוצאה הייתה שתכנון של פעולה מבצעית רחבת היקף לכיבוש הערים הפלסטיניות, כדי לגדוע את גל הטרור, החל בפיקוד המרכז תחת השם "שדה אחר" ואחר כך "שדה המכפלה", אבל הוא לא הבשיל לכדי תוכנית מוסכמת בין־מדרגית. למשל מופז טען באוגוסט 2001: "בנסיבות הנוכחיות אין מקום לתרגל פעולה נרחבת בו־זמנית בכל שטחי A, ובהמשך, כאשר הדרג המדיני הנחה את צה"ל להכין תוכנית רחבה לכיבוש הערים הפלסטיניות, התגלעו חילוקי דעות בעניין הגדרת המשימות בין פיקוד המרכז שצידד בגישה מודולרית ומדורגת ובין אגף המבצעים שדבק בגישת הדרג המדיני.8 ההתקדמות האיטית בתכנון נבעה מכמה סיבות: ההתמקדות של צה"ל החל בספטמבר 2001 בהשלכות אפשריות של פלישה אמריקנית לעיראק;9 אי־אמונה שגם אם תהיה תוכנית לכיבוש הערים הפסלטיניות הדרג המדיני יאשר אותה;10 חילוקי דעות בנוגע למטרות המבצע בין פיקוד המרכז והמטכ"ל; וקשיים שנבעו מקשב ארגוני מוגבל לתכנון, תוך כדי לחימה בלתי פוסקת.

בשורה התחתונה, כשהוחלט על פעולה רחבת היקף לכיבוש הערים הפלסטיניות שדרשה להפעיל את רוב הכוחות הסדירים, שלוש מפקדות אוגדה ושבע חטיבות מילואים – לא הייתה בידי צה"ל תוכנית רב־מדרגית מוסכמת לכך. הפעלת היקף גדול של חטיבות מילואים שנכנסו ללחימה ללא הכנה מקדימה, אלא על סמך העובדה שהתאמנו בשנה הקודמת, אך לא בהכרח לתרחיש לחימה זה, היא עדות מזווית אחרת לכך שהמטכ"ל לא תכנן מראש מבצע בהיקף רחב ולכן גם לא הנחה על הכנות ייעודיות אליו.

תוכנית המבצע שתוכננה בחופזה רבה, ולא תורגלה או תורחשה במשחקי מלחמה, כללה שגיאה יסודית כאשר כיבוש העיר שכם, "בירת הטרור", הוטל על אוגדת מילואים 720 – עיוות שתוקן לאחר שמאו"ג איו"ש תא"ל יצחק (ג'רי) גרשון ביקש שהעיר תועבר לגזרת אחריותו.11 נראה ששגיאה תכנונית אחרת הייתה לפקוד על חטיבה 5 להשתלט על מחנה הפליטים בג'נין, כאשר חטיבת הנחל הייתה פנויה באותה עת.

תרגול התוכנית בתרגילים פיקודיים או מטכ"ליים ומשחקי מלחמה. בתקופה המדוברת לא היו משחקי מלחמה מטכ"ליים או פיקודיים שהתמקדו בכיבוש הערים הפלסטיניות, ולמרות הלחימה באיו"ש מיקוד התרגילים ב־2001 ותחילת 2002 היה שונה. התרגיל של פיקוד המרכז "קרן אור", שהתקיים באוגוסט 2001, התמקד בתרחיש של התמודדות עם צבא משלוח עיראקי המאיים על קו הירדן. בין תחילת התרגיל למפגש עם הכוח העיראקי, עסק צוות התכנון הפיקודי במיצוי הכוח שהוקצה לו לטפל באיום העיראקי, כדי לפעול במשך יממה (שכונתה "יממת הזהב") בשטחי A. בהכנות לתרגיל סיכם מופז: "אם נידרש לכיבוש ערים, נעדיף לטפל בערי תפר (טול־כרם וקלקיליה, מ"פ)".12

לפי אלוף (מיל') גרשון הכהן, שהיה רח"ט תוה"ד באותה תקופה, תרגיל אוגדה 340 בסתיו 2001 עסק בתרחיש של לחימה בסוריה. כאשר שאל מופז את מפקד פקמ"ז איתן מתי תתרגל האוגדה לחימה במרחב צפון השומרון, שבה תוכננה לפעול במקרה של עימות באיו"ש, נענה שהדבר יתורגל בתרגיל הבא.13 בינואר 2002 התקיים התרגיל המטכ"לי "אבני אש 7". תרחיש התרגיל היה רב־זירתי עם מיקוד בזירה הצפונית, והוא חזר על עיקרי התרחיש של התרגיל הפיקודי בהקשר הפלסטיני. בדיוני ההכנה שנעשו בפיקוד המרכז המסקנה הייתה: "בנסיבות הנוכחיות – של סד"כ מוגבל, היעדר לגיטימציה בין־לאומית לכיבוש השטח והנחיה מדינית מעורפלת – ההישג הצפוי מפעולה בשטחי A הוא בעיקר במישור התודעתי".14 תחת המיקוד בזירה הצפונית הגדיר המטכ"ל את זירות איו"ש ואזח"ע "מאמץ משני במגמת הכלה". סיפור המעשה תיאר הסלמה: סוריה רוצה לגרור את ישראל למלחמה אפילו במחיר הפסד שלה, לבנון אינה פועלת כמדינה, מצרים שומרת על הסכם השלום ומדינות המעגל השני מאפשרות סיוע עקיף לצבאות התוקפים את ישראל. כוח משלוח עיראקי מתחיל להתארגן בגבול סוריה־עיראק, הרשות הפלסטינית ממשיכה בלחימה מתוך כוונה לנתק צירים עיקריים, להטריד יישובים ולפגוע בתשתיות. הפעילות הפלסטינית שתורחשה הלכה והסלימה, אך לא הביאה את המטכ"ל לשינוי בהגדרת חשיבות הזירה.15 הכהן כתב כי השתתפותו בתרגיל של ראש הממשלה אריאל שרון, התייחסותו הנזעמת לדיווח כי "צה"ל מצליח להכיל את האירועים בגזרת איו"ש" ודרישתו להיכנס לערים ולמחנות הפליטים חוללו תפנית בחשיבת המטכ"ל.16 לסלוי כתב בספרו כי הרעיון המרכזי שעלה מהתרגיל היה הצורך ב"טשטוש הצבעים", שעיקרו היה כי לא תהיה משמעות לצבעי השטחים (A, B, C) שהם תולדת הסכמי אוסלו.17

קיום השתלמויות מקצועיות להפצת ידע רלוונטי לכלל הכוחות האמורים ליישם את התכנון. לא היו השתלמויות פיקודיות או מטכ"ליות בהקשר לש"ב. בסיכום המבצע הצביע אמ"ץ על פער מרכזי: "מבנה הכוח והתאמה למשימות – מבנה וארגון, תו"ל, אימון לחימה בשטח צפוף, אמל"ח ייעודי".18 תו"ל ייעודי לעימות מוגבל נכתב בזרוע היבשה רק לאחר המבצע.

הכוונת אימונים והקצאת משאבים לתרגול הכוחות הרלוונטיים. לפני "חומת מגן" המטכ"ל או פיקוד המרכז לא הנחו את הכוחות להתאמן לקרב משולב הכולל חי"ר, שריון והנדסה. היחידות הסדירות לא עברו אימונים ללוחמת שטח בנוי בצורה יזומה, אלא צברו ניסיון חלקי מתוך המבצעים שביצעו – ניסיון שהקנה להם ביטחון עצמי ובה בעת נטע בבכירי בצבא ביטחון ביכולת הכוחות.

העדויות להיעדר הכשרה מקדימה ללש"ב רבות. ב־26 בפברואר 2002 ביקר מופז במפקדת חטיבה 35 שהייתה כבר בלחימה בפאתי מחנה הפליטים בלאטה. הרמטכ"ל חזר על כך שלכוחות אין ניסיון בלחימה בשטח בנוי, ורצוי שינצלו את הזמן לאימון מזורז ללחימה בשטח בנוי. תשובת מפקד הפיקוד, המאו"ג והמח"ט לרמטכ"ל הייתה שבפועל כל הכוחות כבר פרוסים בפאתי המחנה ונמצאים בלחימה,19 אי אפשר להוציא אותם לאימון, ולכן "האימון שלהם יהיה ישר ברטוב".20

העדות של מג"ד 890 מחטיבת הצנחנים סא"ל אמיר ברעם על כך שערב המבצע אלתר אימונים בשטח בנוי באתר בנייה, היא אחת מיני רבות.21 מג"ד 12 מחטיבת גולני סא"ל אורן אבמן העיד: "לקראת סוף 2001 החטיבה עולה לתעסוקה מבצעית ברכס רמים. המפקדים והלוחמים לא יודעים כלום על איו"ש". הוא שלח מ"פים לחטמ"ר מנשה כדי ללמוד על המתרחש שם, וערך אימונים מוגבלים תוך כדי תעסוקה מבצעית.22 חטיבת הנח"ל עשתה תרגיל חטיבתי בטבריה על בסיס היכרות עם ראש העירייה, ומפקדי שריון רבים (ובכללם כותב המאמר) לא ביצעו מעולם אימון לש"ב עם כוחות חי"ר והנדסה כהכנות למבצע.

למרות מה שאמר מופז על הכנת עשר חטיבות מילואים, הרי שחטיבות המילואים שגויסו, שלרובן אכן הייתה תוכנית פעולה באיו"ש, לא התאמנו לסוג זה של לחימה אלא ללחימה בחזית הסורית. גדודי חטיבת חי"ר במילואים 5 שהיו במבצע תחת פיקוד ממלא מקום המח"ט אל"ם ידידיה הררי התאמנו באש, אך לא בלש"ב;23 חטיבת מילואים 623 תחת פיקוד אל"ם יוסי בכר התאמנה באש בשטחים פתוחים ללא אימוני לש"ב, אך המפקדים שלה למדו את לקחי החטיבות הסדירות מהמבצעים באיו"ש והטמיעו אותם. החטיבה התכוננה לפעול בטול־כרם ופעלה שם במבצע.24 חטיבה 310 תחת פיקוד אל"ם רמי צור חכם עשתה אימונים גדודיים באש ותרח"ט, אך ללא אימוני לש"ב. היא התכוננה במשך זמן רב לפעולה בבית לחם ופעלה שם במבצע.25 גדודי שריון במילואים מחטיבה 656 תחת פיקוד אל"ם אייל זמיר ביצעו ב־2001 תרגילים מלאים באש עד רמת תרג"ד. התרג"ד היה במתאר סורי, וביוזמת המח"ט כלל השתלטות על לש"ביית שיקגו בצאלים;26 חטיבה 576 תחת פיקוד אל"ם אורן בן ג'ויה התאמנה בשנה שלפני המבצע באש במתווי תרגיל של זירה צפונית, וביוזמת המח"ט תרגלה "על יבש" בלש"ביית שיקגו. החטיבה ביצעה שלושה נהלי קרב על ערים שונות, כאשר נוהל הקרב השלישי על שכם התממש.27 חטיבה 863 תחת פיקוד אל"ם אבי לוי תוכננה לפעול בגזרת רפיח ברצועת עזה, התאמנה לשם כך גם בלש"ב והופעלה בדרום הר חברון;28 הגדיל לעשות מח"ט 408 אל"ם רון שכנר, שהייעוד האופרטיבי שלו היה ראמאללה. ביוזמתו, תרגלו פלוגות החטיבה אימון באש בלש"ביות של בסיסי הדרכה בדרום, היום האחרון של תרגיל החטיבה עסק בכיבוש באר שבע ואימוני הגדודים כללו את כיבוש מחנה צאלים. החטיבה לחמה בראמאללה, כפי שתכננה מראש.29

המכנה המשותף לכל אימוני חטיבות המילואים הוא היעדר הנחיה מטכ"לית או פיקודית להתכונן ללש"ב, והרוב של מי שעשה זאת ערך ביוזמתו אימונים "יבשים" מוגבלים בהיקפם. לפי לסלוי, הכוונה הייתה שחטיבות המילואים יחזיקו שטחים שעליהן ישתלטו החטיבות הסדירות,30 ואולי זו הסיבה להיעדר הכנות ייעודיות. בפועל כל חטיבות המילואים השתלטו על שטחים, למעט חטיבה 408  שהחליפה כוחות סדירים בראמאללה.

לוחמי צה"ל בפעילות מבצעית במוקטעה בראמאללה. צילום: דו"ץ

מאמץ איסופי להכנת תשתית מודיעינית עדכנית. מזווית המבט של המודיעין, העשייה בתקופה שקדמה למבצע התמקדה בשני היבטים. הראשון – מודיעין אסטרטגי לצורכי ניהול המו"מ מול הפלסטינים ולהבנת קבלת ההחלטות של יאסר ערפאת. השני – מודיעין לסיכול פיגועים, הן בתחומי איו"ש והן כאלה שיצאו מאיו"ש לשטחי ישראל. ההיבט החסר בעשייה המודיעינית היה מודיעין ללחימה בפלסטינים במסגרת כיבוש אפשרי של הערים. כפי שאמר מופז: "בג'נין הייתה לנו בעיה אחרת. לא היה לנו הרבה מודיעין. מכיוון שלא שלטנו בשטח, השב"כ וגם אמ"ן התקשו להפיק מודיעין על הנעשה בתוך הערים הפלסטיניות, במיוחד במחנות הפליטים ובשאר מקומות. חלק מההשתלטות הייתה כדי לאסוף מודיעין. לפני 'חומת מגן', אחוזי הסיכול נגד מתאבדים היו 30% אחרי חומת מגן זה הגיע ל־80–90 אחוזי סיכול. זו הייתה נקודת ההיפוך. מה שהפתיע אותנו ב'חומת מגן' זה ההיקף של הטרור המפלצתי הזה בתוך הרשות, בעיקר במחנות הפליטים ובערים".31

הכוחות נכנסו ללחימה עם מידע מוגבל ביותר בנוגע להיקף האויב והיערכותו. כך מעידים סעיפי המודיעין הכלליים מאוד בפקודות המבצע, כמו זו בפקודה של חטיבה 5 מאוגדה 340 לפני הקרב במחנה הפליטים ג'נין,32 ועדויות של מפקדי יחידות, בהם מח"ט הצנחנים אל"ם אביב כוכבי שאמר ב־2012 כי בתשובה לשאלתו את קציני המודיעין על סד"כ האויב בשכם נענה: "200 עד 2000".33 אוגדה 98 שפעלה בטול־כרם ובקלקיליה ציינה בסיכום המטכ"לי של המבצע כי: "פגיעה בתשתיות הושגה באופן חלקי עקב: א. כיסוי מודיעיני חלקי ליעדים ומטרות בזמן אמת; ב. תגובה מודיעינית איטית, ללא תשתיות מודיעיניות", וכן סיבות מבצעיות כמו בריחת מבוקשים, יציאה חפוזה מהערים ואיסור הכניסה לבתי חולים.34 מופז טען כי המענה לפערי המודיעין היה בהקמת מערך מודיעין השדה בזרוע היבשה,35 אך לא ברור כיצד הקמת חיל שעסק בפיתוח יכולת איסוף חזותי בכוחות היבשה, אמורה הייתה לפתור בעיית מודיעין אקוטית שהאחריות עליה הייתה בידי מודיעין פיקוד המרכז ושהאיסוף לצרכיה היה בעיקרו איסוף יומינטי.

בסיכום ראשוני שנערך במטכ"ל למבצע במאי 2002 הציג אמ"ן את לקחיו מול המטכ"ל כי הפערים במבצע נבעו מ"חוסר בתו"ל לעימות מוגבל; היעדר תוכנית אופרטיבית מקדימה למבצע" ועוד. בעיקרי הלקחים הפנימיים באמ"ן נכתב כי "אין תורה חילית למתאר העימות המוגבל; תחומי אחריות לא מוגדרים בתחום היומינט מול השב"כ (למודיעין חיובי) בליווי לחימה".36 גם אמ"ן, כמו הכוחות הסדירים והמילואים, הסתגל והשתנה תוך כדי לחימה אבל הוא לא היה מוכן אליה מראש.

רכש אמצעי לחימה נדרשים. לא מוכרת תוכנית הצטיידות ייעודית לפני "חומת מגן". בסיכום הראשוני למבצע הציג אמ"ץ פערים מרכזיים בתחום האמל"ח ובהם: "חוסר בנגמ"שים ממוגנים, מיגון אישי, כלבים, נפ"ק, טילי מסק"ר למבנים ועוד".37

בסיכומו של דבר, צה"ל נכנס ל"חומת מגן" עם תוכנית "שדה המכפלה" שלא הבשילה ולא התאימה לנסיבות שנוצרו, ללא תרגול הנושא בתרגילים או משחקי מלחמה פיקודים או מטכ"ליים, ללא הכנות מודיעיניות נדרשות ועם כוחות שרובם לא התאמנו ללחימה משולבת בשטחים בנויים. הניסיון המבצעי שצברו הכוחות הסדירים תוך כדי לחימה בחודשים שלפני המבצע היה שיקול משמעותי בדרגים הבכירים בהקשר לישימות המבצע, אך הוא רק מרכיב אחד בתמונה הכוללת וגם אליו לא ניתן להתייחס כאל הכנות מטכ"ליות או פיקודיות יזומות. היו למצב זה סיבות רבות שתוארו מעלה, אולם השאלה החשובה היא כיצד ניצח צה"ל למרות ההכנות המוגבלות בדרגים הבכירים?

גורמי ההצלחה בפועל – כשירות והסתגלות הכוחות

באופן יחסי, מיומנות הכוחות הסדירים ללחימה ערב המבצע הייתה גבוהה, והיא נוצרה פחות מאימונים ויותר מהתנסות ומלמידה ממבצעים. עד פרוץ אירועי "גאות ושפל" באוקטובר 2000, כלל מחזור האימון והקו של הכוחות הסדירים אימונים בני ארבעה חודשים ותעסוקות מבצעיות בנות ארבעה חודשים. מצב זה השתנה מהותית מאוקטובר 2000, כאשר היחידות הסדירות ביצעו תעסוקות מבצעיות ארוכות וכמעט לא התאמנו. הכשירות הבסיסית של החטיבות הסדירות התבססה על "שרידי" הכשירויות שנצברו באימונים עד אוקטובר 2000 ועל הפעולות בבט"ש (בעיקר בקווים בלבנון) שיצרו שפה משותפת פנים גדודית טובה.

הכשירות המבצעית התפתחה תוך כדי מבצעי חטיבות החי"ר בשילוב כוחות שריון והנדסה בתקופה שקדמה למבצע "חומת מגן": חטיבת הצנחנים במחנה הפליטים דהֵישה ואל־אמערי; חטיבת גולני במחנה הפליטים ג'נין, טול־כרם וראמאללה; וחטיבת הנחל בעיר טול־כרם ובמחנה הפליטים נור א־שמס. המבצעים שילבו שיפור כשירות בסיסית עם פיתוח כשירות מבצעית ללחימה בערים ובמחנות הפליטים באיו"ש, תוך התאמות ואלתורים. 

מיומנות כוחות המילואים שהשתתפו במבצע הייתה טובה אף היא ברוב המקרים ביחס לאיום שהציבו הפלסטינים, והיא התבססה על האימונים המלאים שעשו באש. מופז כתב בזיכרונותיו: "זימנו חטיבות שהתאמנו בשנה הזו, בעיקר כוחות חי"ר שנחוצים בשטח בנוי וכוחות שריון והנדסה שהשתייכו לאוגדות שגויסו".38 כאמור מעלה, רוב כוחות המילואים לא התאמנו בלש"ב, ומי שהתאמן – עשה זאת בתרגילים ללא אש.

תוך כדי הלחימה הפגינו כל הכוחות יכולת השתנוּת והסתגלות מרשימה, שאינה אפשרית ללא בסיס מקצועי איתן בדרגים השונים. היא החלה בכוחות הסדירים במהלך המבצעים שלפני "חומת מגן" וכללה פיתוח טכניקות לש"ב כמו מעבר דרך קירות ושימוש באמצעים "לא תקניים" עד אז לצרכי לחימה אפקטיבית בשטח בנוי כמו פטישי חמישה ק"ג. היו גם כוחות סדירים שלא הכירו את לקחי המבצעים ואלתרו תוך כדי המבצע. לדוגמה גדוד חרוב אלתר שימוש במראות כדי להציץ בבטחה מעבר לפינות של מבנים.39 במאמרו על לחימת גדוד 12 במבצע הגדיר תא"ל (מיל') אורן אבמן את מה שביצע הגדוד כ"אלתור מלומד", שהתבסס על יסודות המקצוע, התורה הצבאית, וההבנה הטקטית של המצב החדש.40 ההסתגלות והאלתור של היחידות הסדירות לא היו אפשריים ללא יישום של גישת פיקוד המשימה שדרש מאו"ג איו"ש מהממונים עליו ומהכפופים לו. זה היה חידוש ביחס לפיקוד הפרטני שהיה נהוג עד אז באיו"ש, באזח"ע וברצועת הביטחון בלבנון.

כל הכוחות הסדירים ורוב כוחות המילואים הגיעו לכשירות מבצעית טובה ולרמת לחימה טקטית גבוהה באופן יחסי מתוך למידה עצמית ואימוץ לקחים מיחידות אחרות, שאפשרה להם לעמוד במשימות. גם אמ"ן הסתגל לצורכי העימות שלא היה מוכן אליו, ובעזרת השב"כ הצליח ליצור מודיעין מתחקור אלפי העצורים שנתפסו בתחילת המבצע, שיפר את המענה הסיגינטי, הדפיס מפות ותצלומי אוויר, חיזק את מפקדות החטיבות והאוגדות ועוד.

קשה להשוות אירועי לחימה מתקופות שונות, עם יעדי מלחמה שונים של האויב ושלנו, מול אויבים בעלי אופי שונה, כאשר צה"ל מפעיל שיטות לחימה שונות. ההשוואה המוצגת בטבלה ממוקדת בדרג הטקטי וב"הפתעות מצביות" שבהן הוא נתקל בלחימה.

קו דמיון מרכזי בין ארבעת העימותים בהקשר הדרג הטקטי הוא שבכולם נתקלו הלוחמים בתופעות שההכנות למלחמה לא צפו, עקב פערים במידע המודיעיני על האויב או עקב היעדר מענה לאתגרים שהיו ידועים. קו דמיון משותף לכל העימותים למעט מלחמת לבנון השנייה הוא התמודדות מוצלחת של הכוחות עם האיומים שלא נצפו מראש תוך כדי לחימה. התמודדות מוצלחת זו נבעה לטענתי בעיקר מהכשירות הבסיסית הטובה ברמה הטקטית – בין אם ברמות הנמוכות כמו צוות הטנק ערב מלחמת יום הכיפורים ומבצע "חומת מגן", ובין אם ברמות הגבוהות כמו צוות הקרב החטיבתי ערב מערכת "צוק איתן" או תוך כדי מבצעי החטיבות הסדירות ערב מבצע "חומת מגן". החריג הוא מצב הכשירות הבסיסית הנמוכה, בכל הרמות, ערב מלחמת לבנון השנייה. לטענתי זה הגורם המרכזי לכך שהכוחות לא הצליחו להסתגל לתנאים החדשים – המקרה היחיד שבו הדרג הטקטי לא הצליח בפעולות טקטיות אפקטיביות ליצור הישג משמעותי ברמה האופרטיבית.

סיכום

ציון עשרים שנה למבצע "חומת מגן" כלל פרסום מחקר של מחלקת היסטוריה, מגוון ראיונות, כתבות וימי עיון. רוב האחרונים מתארים את ההתרחשויות מזווית אישית של מפקדים, ולעיתים מחמיצים היבטים מערכתיים של העימות. המבצע היה הצלחה גדולה, אך הוא דוגמה נוספת למצב השכיח שבו דרגי המטכ"ל והפיקוד או הזרוע לא מצליחים לזהות את המאפיינים הטקטיים של העימות הבא, והכוחות נדרשים להשלים פערים אלה תוך הסתגלות. אין במאמר זה טענה לדרגי המטכ"ל והפיקוד בהקשר פערי התפיסה, התוכניות והמודיעין לפני המבצע. יש מגבלות מובנות לתהליכים אלה ולתהליכים במערכת המודיעין, אך נראה שההצלחה גרמה לטשטוש עובדות אלה, ואצל רבים נוצר ערבוב בין ההצלחה בהכנות לתחילת אירועי "גאות ושפל" באוקטובר 2000 ובין הבעיות שתוארו במאמר בהקשר ההכנות ל"חומת מגן".

הלקח המרכזי מהניתוח הביקורתי של המבצע ומתוך ההשוואה שלו למלחמת יום הכיפורים, למלחמת לבנון השנייה ולמבצע "צוק איתן" הוא ש"תעודת הביטוח" של ישראל, למקרה של חוסר ודאות טקטית ואופרטיבית, היא המיומנות הגבוהה של הכוחות בדרג הטקטי. המיומנות הזו, הקרויה בעגה הצבאית כשירות בסיסית, היא כנראה המענה הבטוח ביותר להשלכות הטקטיות של אי צפייה מראש של עימות והיעדר הכנות ייעודיות, פערי מידע לגבי אופי הלחימה הטקטית, והיעדר הכנה מודיעינית של מרחב הלחימה.

למרות היכרות מוקדמת של צה"ל עם זירות הלחימה הצפויות שלו, ההיסטוריה מראה שוב ושוב, וגם במקרה של מבצע "חומת מגן", כי דווקא כשירות בסיסית גבוהה, ולא התמחות בהיבטים ייחודיים של הלחימה, היא המרכיב המרכזי ב"תעודת הביטוח" הזו, ומשקלה הסגולי צריך להיות הגדול ביחס לתכנון מוקדם ולמודיעין מקדים על האויב. ייתכן כי אם לקח זה היה מובן מייד אחרי המבצע, הייתה בצה"ל התייחסות אחרת לשמירת מיומנות כוחות היבשה ללחימה בקרב משולב במסגרת חטיבתית, ומיומנות זו לא הייתה ממשיכה לדעוך בואכה מלחמת לבנון השנייה. ליוזמה של מפקדים במסגרת יישום גישת פיקוד המשימה הייתה חשיבות גדולה ביכולתם לאלתר ולהשתנות, ויש לנסות ולשמרה בכל מחיר.

בראייה לעתיד, יש לציין כי האויב ב"חומת מגן" היה אויב חלש באופן יחסי, ולחימה עתידית נגד חזבאללה, לדוגמה, תצריך הרבה יותר מכשירות בסיסית גבוהה. הצלחה מול אויב כזה תחייב שילוב של כל המרכיבים – כשירות בסיסית גבוהה, כשירות מבצעית, מודיעין מעולה ותפיסת לחימה נכונה בדרג האסטרטגי והאופרטיבי.

פעילות מבצעית של חיילי צה"ל בג'נין. צילום: דו"ץ