רוחות מנשבות: פקע"ר והקהילה החרדית בעת משבר הקורונה
הורדת PDF
כנס רבנים שהתקיים בפקע"ר בשיתוף הרבנות הראשית לישראל, בנושא היכרות עם פקע"ר ותפקיד הרב בחירום. בגלים הראשונים של מגפת הקורונה בישראל, מלבד הכשל הבריאותי, התפתח משבר כלכלי שהעמיד את הציבור החרדי בישראל בפני משבר משמעותי
המפגש המורכב והייחודי בין צה"ל לקהילה החרדית מעלה שאלות מהותיות על אודות תפקידו של הצבא במדינה דמוקרטית בעתות חירום, ועל ההתאמות הבין־תרבותיות הנדרשות למקסום יכולות הצבא בעת משבר. משבר זה הועצם לנוכח מאפייניה הייחודיים של הקהילה החרדית בישראל. בין מאפיינים אלו ניתן למנות את היותה קהילה מתבדלת (מבחינת דפוסי מגורים, מערכת החינוך, לבוש והופעה חיצונית ועוד) ומתנהלת כתרבות מובלעת. התפיסה האורתודוכסית האדוקה מתייחסת למודרנה כאל איום ממשי ומסוכן על עצם עתידה של היהדות, ולכן מבקשת לבנות חומות גבוהות מן החוץ.
החברה החרדית נשענת על "אמונת חכמים" המחייבת ציות וכניעות לדעתם של פוסקי הלכה ו"גדולי הדור", מתוך אמונה בסמכותם הרוחנית של חכמי ישראל לפרש בכל דור את התורה ולהורות הלכה והנהגה באורחות חיים. היבט זה הפך להיות ערך עליון מקודש בחברה החרדית ומסד רעיוני לדוקטרינת "דעת תורה". המסד הרחיב את סמכויות הרבנים לכל תחומי החיים, ואִפשר להם להתייצב נגד מגמות חילון ומודרניזציה. למעשה, החברה החרדית מצפה מצאן מרעיתה לציות מוחלט למנהיגים הרוחניים בכל עניין ודבר, גם כזה שאינו קשור כלל להלכה. יחסה המסויג לציונות כאידיאולוגיה חילונית הוא מצע ליחס החשדני של מרבית החרדים מהמדינה: הרוב הגדול של הציבור החרדי מביע אי אמון בעיקר במוסדות השלטון: כלפי המשטרה (78%), הכנסת (80%) ובית המשפט (94%).
בגלים הראשונים של מגפת הקורונה בישראל, מלבד הכשל הבריאותי, התפתח משבר כלכלי שהעמיד את הציבור החרדי בישראל בפני משבר משמעותי. שבר זה נבע מההתנגשות בין ערכים ותפיסות שמקורם בעולם ההלכה, המחויבות החזקה ללימודי קודש, לתפילה ולנורמות קהילתיות של החברה החרדית, ובין ערכי המודרנה המערביים המסתמכים על מדע וטכנולוגיה. בכל הנוגע לקורונה, התנגשות זו איננה מאפשרת הסתמכות בלעדית על משאבי הקהילה, ומקורות חוסנה בדלת אמות "חברת הלומדים" של תרבות המובלעת החרדית המתבדלת. מציאות זו מחייבת פנייה לרשויות המדינה וקבלת סיוע מהן. אחד מגורמי הסיוע המרכזיים והחיוניים היה (ועודנו) פקע"ר על שלל תפקידיו ותחומי אחריותו.
במהלך שלביו השונים של המשבר התגבשו שיטות עבודה, נהלים, קשרי גומלין, דפוסי משא ומתן ויחסי קרבה ואמון, לצד חששות וניכור, בין נציגים ופעילים ממגוון קהילות חרדיות ונציגי פקע"ר. על אף הקשיים והחסמים המורכבים בעת הגשת הסיוע והליווי של פקע"ר לציבור החרדי בריכוזי אוכלוסייה שונים, התגבשו תהליכים מקצועיים ורגישים לתרבות ואורח החיים החרדי הייחודי, וחוללו הצלחות והישגים ניכרים. משבר הקורונה זימן לכל הנוגעים בדבר הזדמנות יקרת ערך להיכרות משותפת והתקרבות על בסיס הכלה, אמפטיה ורגישות "לאחר". מאמר זה מהווה אפשרות להכיר את התהליכים והגורמים שסייעו להתרחשותו של המפגש הייחודי והאפקטיבי בין בעלי תפקידים במדים לקהילה החרדית.
הודות להישגים אלו החלו לנשב "רוחות" חדשות ונפתחו אופקים חדשים שייתכן וישאירו את חותמם החיובי בעתיד הקרוב בהקשר הרחב של יחסי צבא-חברה חרדית בישראל, ואולי אף ביחסים המורכבים בין המיעוט החרדי לרוב החילוני. מסגרות העבודה והקשרים שנטוו בעת משבר הקורונה יאפשרו לפתח, בקרב חלקים מהציבור החרדי, תחושה גוברת של אחריות לאומית/ציבורית חרדית, בשגרה ובחירום כאחד, כחלק מהמרקם הישראלי העדין. במאמר זה נסקור תובנות ומסקנות מרכזיות מאירועי הקורונה, בדגש על שני הגלים הראשונים, ונתמקד במודלים שונים שלהערכתנו חיוני לשמר ולפתח לטובת כל הנוגעים בדבר, כדי לשמר את הידע והניסיון שהצטבר במהלך המשבר ולאחריו. מאמר זה ממקד את המבט המחקרי והיישומי בתהליכים פנים פיקודיים שהתרחשו בפקע"ר בתקופה נתונה, להתאמת מענים מותאמים לצרכים השונים של הקהילה החרדית.