מבוא

"בין שני האחים האהובים: האח לוחם הג'האד, אסמאעיל הניה, והאח המפקד, ח'אלד משעל, אתמול. מבקש מאללה שיפגיש אותי עם שניהם ועמכם באל־אקצא"

ב־26 בספטמבר 2022 מת בקטר שיח' עַבְּד אללה יוּסֻף אל־קַרַצַ'אוִיּ, גדול אנשי הדת והפוסקים המוסלמים הסונים בימינו. בהודעות על מותו אפשר לזהות כי דמותו, כמו גם פסיקותיו ומשנתו הרעיונית, נתונות במחלוקת בעולם המוסלמי: מצד אחד בלטו ראשי חמאס הן בהודעות אבל שפרסמו אחר מותו ובמתן הספדים, והן בהשתתפות צמרת ההנהגה בלווייתו. חַ'אלְד מַשְעַל, הממונה על יחסי החוץ של חמאס, כינה את קרצ'אוי "מחדש הדור ומנהיג [זרם] הווסטיה". משעל החשיבוֹ כאחד מבכירי "מקורות הסמכות (מַרְגִ'עִיַּאת) הדתיים, השרעיים וההלכתיים של האומה".1

מנהיגי חמאס ובראשם אִסְמַאעִיל הַנִיְּה, יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, הדגישו את תרומתו המשמעותית של קרצ'אוי לסוגיית פלסטין. בהודעת האבל על מותו של קרצ'אוי הדגיש הניה כי קרצ'אוי: "בנפשו, במעשיו ובכספו אישר והדגיש כי תפקידם של אנשי הדת הוא להנהיג את האומה ולשאת באחריות השרעית כלפי פלסטין והתנגדותה. יתר על כן, הוא ביקר בפלסטין כפעיל רִבַּאט, (שבא להגן על פלסטין ולהיערך למלחמה למען שחרורה), כאמאם, שיח' ומלומד (עַאלִם) וכמי ששובר את המצור על עזה".2 הניה התכוון לביקורו של קרצ'אוי ברצועת עזה במאי 2013, כאשר נכנס אליה ממצרים דרך מעבר רפיח. בהספד קרא הניה לקיום תפילת אשכבה (מסוג צַלַאת אלעַ'אאִ'ב, כלומר בהיעדר המת) במסגד אל־אַקְצַא. את המת כינה בשלל תארים: שיח' אל־אקצא, שיח' הסוגיה [הפלסטינית], שהיד ירושלים ושהיד האומה.3

ראשי התנועה האסלאמית בישראל, הן הפלג הצפוני והן הפלג הדרומי, הביעו את צערם על מותו של קרצ'אוי, וסיכמו בהספדם את מורשתו. שיח' רַאאִ'ד צַלַאח שעמד בראש הפלג הצפוני של התנועה (שהוצאה מחוץ לחוק ב־2015), כתב על ספרייתו של קרצ'אוי כי הייתה זו ספרייה וסטית שבה נעשה מיזוג בין שורשי הדת ובין הבנת המציאות. לדבריו, קרצ'אוי עיצב את פסקי ההלכה שלו לנוכח מיזוג זה, וכך הפך למקור סמכות לכלל המוסלמים. צלאח ציין במיוחד כי קרצ'אוי דיבר תמיד על הסוגיה הפלסטינית כסוגיה של כלל האומה המוסלמית והערבית, כיוון שהיא ממזגת בין שלושה יסודות: האסלאמי, הערבי והפלסטיני.4

עוד העלה מזיכרונו את פגישותיו בעבר עם קרצ'אוי, עד שלדבריו ישראל אסרה עליו להיפגש עמו.5 הוא הדגיש את החשיבות הרבה של שיח אנשי הדת המוסלמים (עֻלַמַאא') ובראשם קרצ'אוי, שהם הרוח שבלעדיה היו הסוגיה הפלסטינית, סוגיית ירושלים ומסגד אל־אקצא מתות. בזכות אנשי הדת, לדבריו, הפכה הסוגיה הפלסטינית לסוגיה אישית של כל מוסלמי.6 בריאיון באל־ג'זירה נשאל על האשמת קרצ'אוי כטרוריסט בכלי התקשורת הישראלים. הוא טען כי הדבר משרת את האג'נדה של התוכנית הציונית, הכיבוש הישראלי וההתנחלות, והשווה זאת להאשמתו שלו כטרוריסט וכמסית.

סגנו של צלאח, שיח' כַּמַאל אל־חַ'טִיב, דרשן במסגד בכפר כנא ויו"ר ועדת החירויות בוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ערך לקרצ'אוי תפילת אשכבה במסגד עֻמַר בן אל־חַ'טַּאב בכפר כַּנַּא.7

באוקטובר 2022, במהלך כנס הספד לקרצ'אוי שנערך באסטנבול, אמר ח'טיב כי אנשי פלסטין לא שכחו מעולם את מילות השיר של קרצ'אוי: "מה משמעותה של פלסטין ללא אקצא וללא ירושלים? פלסטין ללא ירושלים [היא] כגוף ללא ראש".8 הציטוט משיר (קַצִידַה) שכתב קרצ'אוי בראשית שנות ה־90 של המאה ה־20 על רקע ועידת מדריד ב־1991. באוטוביוגרפיה שלו תיאר קרצ'אוי את הפתרון בדרכי שלום (אל־חַלּ אל־סִּלְמִיּ) כתכסיס יהודי וכמזימה אמריקנית שמתווים, לדבריו, "אסטרטגיה חדשה שיש בה כדי לפזר את מאמצי ההתנגדות ולקרוע את אחדותה".

כוונתו הייתה ששיחות השלום בין ישראל לפלסטינים שהובילו לחתימה על הסכם אוסלו, נועדו לסכל את ההתנגדות האסלאמית של חמאס שנוסדה כמה שנים קודם לכן, בדצמבר 1987. "החל התהליך המזויף של השלום עם הפלסטינים, שלום מלא מוקשים, שלום כפי שרוצה ישראל, וכפי שהיא מכתיבה את צורתו ואת תנאיו. למעשה זאת כניעה [אִסְתִסְלַאם] למה שרוצה ישראל". לפיכך קרא קרצ'אוי לשירו שממנו ציטט ח'טיב "חיזיון התעתועים של השלום, או שלום של חזיון התעתועים" (סַרַאב אל־סַּלַאם או סַלַאם אל־סַּרַאב).9 

ראש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, שיח' צַפְוַת פְרֵיג', פרסם אף הוא בשם התנועה האסלאמית בישראל הודעת אבל: "בלבבות מאמינים בגזירת אללה ובגורלו מודיעה התנועה האסלאמית בפנים הפלסטיני לאומתנו הערבית והמוסלמית על מותו של השיח', הידען המופלג, הד"ר יוסף קרצ'אוי, ראש האיחוד העולמי של אנשי הדת של המוסלמים לשעבר, שהקדיש את חייו כדי לשרת ולהגן על האסלאם, המוסלמים ובעיות האומה [...] נתפלל לאללה יתעלה שישפיע מרחמיו על השיח' שלנו והמלומד שלנו, הד"ר יוסף קרצ'אוי, וישכן אותו בגניו הרחבים. יעניק [אללה] למשפחתו, לתלמידיו ולכל אוהביו אורך רוח וניחומים. שאללה יגמול לו בשמנו ובשם אומתנו את הגמול הטוב ביותר בשל הידע הרב שהותיר אחריו ואשר מאיר. "אנו ביד אללה ואליו סופנו לשוב" (2:156)".

מנגד, בסעודיה הכריזו על מותו של קרצ'אוי, איש "האחים המוסלמים", והאשימו אותו כמי שעורר מלחמות אחים וכפוסק ההלכה של הטרור. הוא הוכתם כמי ששיסה לחורבן ולהרג, והתיר שפיכות דמים ולחימה.

קרצ'אוי היה דמות שנויה במחלוקת לא רק אחרי מותו אלא גם בחייו. על הפופולריות שלו בעולם המוסלמי ועל מעמדו הרם אפשר ללמוד בין היתר מן הפרסים הרבים שבהם זכה. בשנת 2000 הוכתר בתואר "אישיות השנה" מטעם ועדת פרס דובאי הבין־לאומי לקראא'ן. בנימוקי ועדת הפרס צוין כי קרצ'אוי נלחם נגד רעיונות קיצוניים ונגד האלימות, והטיף לאהבה ולדו־שיח על־ידי הפיכה שורשית במוסר של החברה, בדרך שזו תחזור אל הקראא'ן והסֻנֵּה.10

לעומת זאת, בין הכותבים בעולם הערבי והמוסלמי היו שביקרו את קרצ'אוי בחריפות. הפובלציסט הסעודי עַבְּד אל־רַּחְמַאן אל־רַּאשִד, העורך לשעבר של היומון הלונדוני בשפה הערבית "אל־שרק אל־אוסט", כתב כי קרצ'אוי הוא סובלן (מֻתַסַאמִח) וקנאי (מֻתַעַצִּב) בעת ובעונה אחת. מאמרו של ראשד נכתב ביולי 2004 על רקע סערה תקשורתית שקמה בבריטניה עקב ביקורו של קרצ'אוי בלונדון. העיתונים הבריטים סערו נוכח ההחלטה לאפשר לקרצ'אוי להיכנס לבריטניה, והחלטת ראש עיריית לונדון דאז, קן ליוינגסטון, לקיים מסיבת עיתונאים משותפת עם קרצ'אוי בבית העירייה.

העיתונות הבריטית תיארה את קרצ'אוי מֻפתי של הטרור ותועמלן של הקיצוניות, ודרשה מממשלת בריטניה למנוע ממנו להיכנס, כפי שעשתה ארצות־הברית.11 ראשד קבע במאמרו כי בסוגיות החברתיות נחשב קרצ'אוי סובלני, אך לא כן כאשר הוא עוסק בסוגיות פוליטיות. הוא האשים את קרצ'אוי כי בשל קשריו עם "האחים המוסלמים" אימץ נקודת השקפה מפלגתית צרה, ולא ראה את הדברים מנקודת מבטה של האומה המוסלמית כולה. ראשד האשים את קרצ'אוי כי הוא סותר את עצמו, ובעוד שכמענה להתקפת עיתוני לונדון הדגיש כי הוא תומך בשלום ונגד האלימות, בקטר אמר דברים סותרים. לשם קבלת אשרת כניסה ללונדון התיר קיום דו־שיח עם הנוצרים, אך באותה העת אסר לנהל דו־שיח עם היהודים.12