״מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, לאור כיבושי צה״ל ברמת הגולן, יהודה ושומרון, רצועת עזה וחלק מחצי האי סיני, הוחלט להקים גוף מטה חדש במשרד הביטחון: ״מתאם הפעולות בשטחים״, שמטרתו הייתה תיאום פעילותן של המפקדות החדשות שקמו לאחר המלחמה בשטחים שנכבשו [...] עד מהרה הבנתי כי אינני יכול לעשות כמעט דבר ללא ייעוץ וגיבוי משפטי צמוד של הפרקליט הצבאי הראשי. באותם ימים התמנה מאיר שמגר לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי. הכרתי את מאיר עוד קודם לכן [...] אולם לא הזדמן לנו לעבוד זה לצד זה. והנה, מיום שהתמניתי אני למתאם הפעולות בשטחים, וכשהתחוור לי כי אינני יכול לעשות דבר ללא גיבוי משפטי, הפך מאיר שמגר ליד ימיני.
אם כן, שנינו נכנסנו בה בעת לתפקידינו החדשים. לשנינו לא היה ניסיון קודם ושנינו למדנו יחדיו להתמודד עם המשימה הבלתי מוכרת לנו ]...[ מאיר שמגר בא תמיד מוכן לדיונים, ומעולם לא ביקש שהות נוספת לצורך לימוד הנושא. בתקופת עבודתנו המשותפת, יכולתו היצירתית של מאיר שמגר הייתה לנו לעזר, ועד מהרה אף הפכנו לאוטוריטה בין־לאומית בנושא. בניגוד לניסיון הקשה במלחמת העולם, הוכחנו כי ניתן לקיים ממשל צבאי שהוא גם יעיל וגם אנושי".
מאיר שמגר הלך לעולמו ביום י״ט בתשרי התש״פ, 18 באוקטובר 2019, כאשר את תפקידו האחרון בשירות סדיר בצה״ל, כפרקליט צבאי ראשי, סיים ב־1968. שמגר אינו עוד דמות בהיסטוריה של הפרקליטות הצבאית ושל המשפט הצבאי - אלא מודל למנהיגות צבאית ומשפטית בתחומים רבים, ובפרט במחויבותו למקצועות המשפט, לאינטרס הציבורי־ביטחוני ולממלכתיות הישראלית. שמגר הטביע על המשפט הצבאי חותם בלתי־נשכח, ששינה את פני הפרקליטות הצבאית ואת מקומו של המשפט בצה״ל.
במאמר זה, אנו מבקשים לסקור את עשייתו של שמגר ממעוף הציפור, ולהראות כי שמגר היה ארכיטקט של ממש ביחס למערכת המשפט הצבאית, כבר מימיה הראשונים.