במהלך השנים מושמעת לעיתים הטענה לפיה כל מפקד זקוק למשפטן צמוד. הטוענים זאת מבקשים למתוח ביקורת על המעורבות, העמוקה מדי לטעמם, של המשפט בעשייתו של המפקד, ולטעון כי שיקול הדעת המשפטי מחליף ולעיתים מבטל את שיקול דעתם המקצועי, ואף מפריע להם לממש את משימתם. ביקורת נוספת המושמעת לעיתים היא כי עקרונות המשפט מנוסחים ב"תנאי מעבדה", ולכן אינם יכולים להיות רלוונטיים להחלטות מבצעיות המתקבלות בשטח תחת לחץ וסיכון.
במאמר זה נבקש לטעון כי למשפט אכן תפקיד מהותי בתהליך קבלת ההחלטות של המפקד בצה"ל, ובפרט בכל הנוגע לממשק עם אוכלוסייה אזרחית, אולם בשונה מהביקורת המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המפקד הצבאי, אלא מתווה עקרונות ואיזונים המסייעים למפקד בתהליך קבלת ההחלטות. יתרה מכך, הכללים והעקרונות המשפטיים אינם עומדים בסתירה להיגיון המבצעי ולערכי צה"ל לאורם פועל המפקד הצבאי, אלא תואמים אותם במידה רבה לטענתנו, המשפט מכיר במורכבות של תהליך קבלת ההחלטות במצבי לחימה נוכח אי הוודאות, הסיכון לחיי אדם והצורך להחליט לעיתים בתוך שברירי שניות. למורכבות זאת ניתן ביטוי מראש בעקרונות המשפטיים העוסקים בהפעלת הכוח, ואף בבחינה של אירועים מבצעיים בדיעבד.
מקרה הבוחן שבמאמר זה נוגע בפעילותו של המפקד הצבאי באיו"ש לנוכח הממשק ההדוק שבין המפקד הצבאי ובין האוכלוסייה האזרחית, וההשפעה של החלטותיו הביטחוניות והאחרות על התושבים הישראלים והפלסטינים המתגוררים באזור.