מפקדת המקלדות שוברת את תקרת הכשל: על מערכת הפו״ש העוצבתית בעידן הדיגיטלי
המפקדות בצה״ל הפכו למערכות אמל״ח; איסוף מידע וגיבושו כבר אינם בין מאפייניהם המרכזיים. בראשית הן נבנו סביב המפקדים והפכו במאה ה־21 לאופרציה ביצועית רב־זרועית בשדה הקרב. מפקדי החטיבות והאוגדות היו במוקד מעטפת המטה לתמרון היבשתי, שבעשור האחרון הפך יותר ויותר לתמרון רב־ממדי. השתנות זו פתחה זירת התנגשות של תהליכי בניין כוח רחוקים וקרובים כאחד. בעבר הצביעו מערכות תחקור מלחמות, כמו ועדות אגרנט ווינוגרד, על המפקדים כאשמים המרכזיים בביצועי הפו״ש הנמוכים. הפיקוד האינטואיטיבי והריכוזי בחפ״ק, בחזית שדה הקרב, נמצא כמעכב המהותי לרציפות הפו״ש, לאיכות התכנון המתמשך וכגורם המרכזי לבעיות השליטה. אי אפשר עוד להפנות את מלוא האחריות למשבר השליטה במפקדות עוצבתיות לגורם הפיקוד. כדי לצאת מלולאת הלמידה יש לאזן את מערכת הפו״ש ולארגנה מחדש.
במאמר זה אעמוד על האופן שבו מפקדים החלו למצות את מערכות הפו״ש שלהם, אמפה את הבעיות הנוכחיות ואציע פתרונות לאתגרים.