כבלים, זרקורים, צוללות ואמנוֹת: לקחים מבניין הכוח הימי בין מלחמות העולם

ד"ר יגיל הנקין , חוקר בקתדרה ללימודי צבא של המכללות הצבאיות ועמית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון 19.12.2022

מעורבותם של מדינאים בתהליך בניין הכוח חיונית, ולא רק כחותמת למה שהצבאות שלהם רוצים, שכן בידיהם האחריות לקביעת יעדיה של המדינה ובניין הכוח הצבאי הנגזר מהם. המילה האחרונה היא תמיד אצל מי שהכדור נעצר אצלו – גם אם, לפעמים, הוא מקבל החלטות שאינן לרוחם של רוב אנשי המקצוע שלו
בסיס צוללות אמריקני, שנות ה־ 30 המוקדמות. כשהחלה מלחמת העולם השנייה פיגרו ציי המערב אחרי יריביהם. הצוללות הגרמניות איימו להכניע את בריטניה. צילום: ספריית הקונגרס, ארצות־הברית

בסיס צוללות אמריקני, שנות ה־ 30 המוקדמות. כשהחלה מלחמת העולם השנייה פיגרו ציי המערב אחרי יריביהם. הצוללות הגרמניות איימו להכניע את בריטניה. צילום: ספריית הקונגרס, ארצות־הברית

לאחר מלחמת העולם הראשונה בנו הציים במערב עוד ועוד ספינות מערכה כבדות. חלוצים מרחיקי מעוף הבינו כי הלוחמה האווירית היא העתיד אך נתקלו בשמרנות של מפקדי הציים; כתוצאה מכך, כשהחלה מלחמת העולם השנייה פיגרו ציי המערב אחרי יריביהם. הצוללות הגרמניות איימו להכניע את בריטניה, והכוח האווירי היפני הכה בארצות־הברית, בפרל הארבור, מכה אחת אפיים. עידן ספינות המערכה תם, והציים שלא הבינו זאת – נידונו לאבד את ספינות המערכה המרשימות שלהם בידי נחיל מזמזם של מטוסים קטנים, או בידי צוללות שקטות ומסוכנות.

סיפור זה מוכר היטב, אך איננו מדויק. בניין הכוח של הציים בין מלחמות העולם, בדגש על צוללות והלחימה נגדן, מלמד לא רק שהתמונה הייתה מורכבת יותר, אלא אף מסביר רבות על אילוצים ושיקולים בבניין הכוח, ועל השפעת נסיבות מקומיות בזירות לחימה. הבחירות, הנכונות והשגויות בדיעבד, הושפעו מגורמים רבים – והבנתם תסייע לנו להבין גם את המגמות בפיתוח אמצעי לחימה ותפיסות כיום, בתקופה שגם היא, כמו בין מלחמות העולם, תקופה של שינויים גדולים – הן טכנולוגיים והן תפיסתיים.

 

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן