ההיסטוריה מתחרזת – התשה מול מב"ם מקבילות ולקחים
הורדת PDF
תרגיל איראני לתקיפת הכור הישראלי, 2021. מניעת יכולת אסטרטגית מהאויב עומדת בליבת המאמצים המתבצעים שלא במסגרת לחימה בעצימות גבוהה. צילום: הרשתות החברתיות
האמרה "ההיסטוריה לא חוזרת אבל לבטח מתחרזת" מיוחסת לסופר האמריקאי בן המאה ה־ 19, מארק טוויין. למידה ממאורעות היסטוריים מאפשרת לנו לנסות למצוא נושאים שמתחרזים ביניהם, שניתן ללמוד מהם לקחים חשובים למניעת טעויות ולשיפור התנהלותנו בהווה והאופן שבו נתנהל בעתיד.
מאמצי העימות הנוכחי שבין ישראל לאיראן ושלוחיה למניעת כניסת נשק אסטרטגי לזירות העימות במעגל הראשון והשני "מתחרזים" בכמה וכמה היבטים עם מאמצי המניעה שהפעילה ישראל כנגד קירוב הטק"א המצרי לגדה המערבית של תעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה. בשני המקרים, מניעת יכולת אסטרטגית מהאויב עומדת בליבת המאמצים המתבצעים שלא במסגרת לחימה בעצימות גבוהה.
כישלון מאמצי מניעת קירוב הטק"א המצרי לתעלה במלחמת ההתשה גבה מחיר אסטרטגי כבד מצה"ל בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. כישלון עתידי, אם יקרה, במניעת כניסת טילים מדויקים לעזה, לסוריה או ללבנון עלול לגבות מחיר אסטרטגי מישראל בכל עימות עתידי. לפיכך חובה עלינו לנסות ללמוד כיצד לא לחזור על כישלון העבר. יש בכך גם משום "הרמת הכפפה" שזרק שאול ברונפלד בסקירת הספרות שלו לספרי מלחמת ההתשה.
ה"חריזות" העיקריות בין המאמצים למנוע הגעת יכולות משנות מצב אסטרטגי בעבר ובהווה: זיהוי יכולות משנות מצב אסטרטגי והמאמצים למניעת השגתן על־ידי האויב; מניעה כעמוד תווך בתפיסת הביטחון הישראלית; תפקיד העמימות בהגדרת המצב הצבאי; מעורבות מעצמתית ואילוצים חיצוניים; ומשך הזמן הרב המאפשר למידה ושיפור מתמיד בשני הצדדים.