המגמה בצה"ל היא לפתור את הבעיות המבצעיות באמצעות אש מנגד ועל־ידי שימוש נרחב בכוח אווירי. צריך לזכור כי לכוח זה יש גם מגבלות, ולכן על הפיקוד הבכיר בצהל בכלל ובזרוע היבשה בפרט לחשוב על פתרונות לבעיות המבצעיות גם באמצעות כוחות קרקעיים
מלחמת לבנון הראשונה. מסוק מנחית אספקה למחנה של צה"ל בלבנון, דרומית לכביש בין בירות לדמשק. השטח הטופוגרפי של לבנון מציב אתגרים רבים לתמרון הצה"לי, בדגש על היכולת לממש את עקרון המלחמה "רציפות והמשכיות". צילום: יואל קנטור, לפ"מ

מלחמת לבנון הראשונה. מסוק מנחית אספקה למחנה של צה"ל בלבנון, דרומית לכביש בין בירות לדמשק. השטח הטופוגרפי של לבנון מציב אתגרים רבים לתמרון הצה"לי, בדגש על היכולת לממש את עקרון המלחמה "רציפות והמשכיות". צילום: יואל קנטור, לפ"מ

המלחמה הבאה בחזית הצפון צפויה להיות שונה מכל מה שישראל הכירה עד כה. התחמשות חזבאללה בכמות גדולה של רקטות למגוון טווחים לצד פרויקט דיוק הטילים הפכו לאיום מהותי ויש הגורסים אסטרטגי על ישראל. לפיכך, תמרון צה"ל במלחמה הבאה יצטרך להתבצע במהירות מרבית כדי להגיע למרחבי השיגור, להפסיק את הירי על העורף ולהשמיד מערכים ותשתיות של חזבאללה באופן שיעכב את שיקומם בעתיד. אומנם זרוע האוויר הגיעה להישגים מרשימים במלחמת לבנון השנייה בכל הנוגע להשמדת מצבורי רקטות, בין השאר במבצע "משקל סגולי", אך העורף המשיך לספוג רקטות במהלך כל המלחמה, כפי שקרה גם במבצעים ברצועת עזה בשני העשורים האחרונים.

השטח הטופוגרפי של לבנון מציב אתגרים רבים לתמרון הצה"לי, בדגש על היכולת לממש את עקרון המלחמה "רציפות והמשכיות". השטח ההררי, המשלב תכסית כגון סבך, טרסות חקלאיות ושטח בנוי רב, יוצר מעברים הכרחיים ("פקקים") המגבילים את יכולות התמרון. פוטנציאל הנזק שלהם לרציפות התמרון גבוה מאוד, כפי שצה"ל חווה כבר במלחמת לבנון הראשונה. כמו כן, בשטח ההררי נוסף הקושי למצות את אמצעי הלחימה ולאפשר סיוע הדדי בין הכוחות. למעשה, שטח הררי המכוסה בצמחייה ובבנייה כפי שיש בדרום לבנון יוצר יתרון מובנה ללוחמת הגרילה, שכן היא ממקסמת את עוצמותיה, כגון ירי טילים "בקשית" (בשדה צר) מול שטח השמדה רווי מטענים, ומצמצמת את היתרון היחסי של צבא בעל עוצמות אש וסד"כ גדולים.

דוגמה לפוטנציאל הנזק לרציפות התמרון בשטח הררי אפשר לראות בקרב הסלוקי של אוגדה 162 במלחמת לבנון השנייה. הקרב התרחש במסגרת מבצע "שינוי כיוון 11", והיה לחלק האחרון של מלחמת לבנון השנייה. מטרת המבצע הייתה להפחית באופן ניכר את ירי התמ"ס שנורה לשטח הארץ, ולהשיג שליטה על מעברי הליטאני תוך פגיעה במחבלים רבים ככל האפשר. התוכנית הייתה לכבוש את הכפרים ע'נדוריה ופרון הנמצאים על רכס השולט על ציר ההתקדמות של אוגדה 162, ולאחר מכן לפרוץ לכיוון מערב עם האוגדה וחטיבה 401 בראשה.

בפועל הכפרים לא טוהרו מאויב, וכאשר החלה חטיבה 401 את תנועתה על הציר ההררי המוביל לע'נדוריה, נורתה אש תמ"ס ונ"ט על הגדוד המוביל של החטיבה והופעלו זירות מטענים שעיכבו את התקדמות הכוחות ולבסוף עצרו אותם. לפיכך האוגדה לא הגיעה ליעדים המתוכננים בעיתוי שנדרש ממנה, עד שנכנסה לתוקף הפסקת האש.

על אתגרי הלחימה בלבנון חשוב להוסיף את האיום המתגבש מהמיליציות השיעיות, הפועלות בשליחותה של איראן למימוש האינטרסים שלה במזרח התיכון. המיליציה גדודי חזבאללה, המונה שלוש מסגרות חטיבתיות בסד"כ של כ־10,000 לוחמים, הוקמה כדי לסלק את צבא ארצות־הברית מעיראק והביאה לנפגעים רבים באמצעות ירי תמ"ס נגד יעדים אמריקניים, לרבות השגרירות בבירה בגדאד, ובאמצעות הטמנת מטענים בצירים ששימשו את צבא ארצות־הברית. הצבא האמריקני רואה בגדודי חזבאללה את המיליציה המסכנת ביותר את כוחותיו, והוא משקיע משאבים לא מועטים בלחימה בה.

 

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן