יכולות השדאות והשטח של לוחם החי"ר בשדה הקרב המודרני
השינויים המשמעותיים שנעשו בשני העשורים האחרונים בזרוע היבשה בארגון הכוח והתפתחותן של תפיסות להפעלת כוח וטכניקות קרביות של כוחות היבשה מבשרים על השינוי העיקרי באופן שבו צה"ל יתמרן במערכה הבאה – הסתמכות רבה על הטכנולוגיה ועל אש מנגד. שדה הקרב המודרני. מתאפיין בשינויים באופן צורת הלחימה של כוחותינו, בנתוני השטח (סביבת שדה הקרב) ובמובנים רבים באופן פעילות האויב, הצפוי להשקיע מאמצים רבים כדי לאתגר את לוחמי צה"ל שיתמרנו בשטחו.
במקביל ליכולת הרב-ממדית הנדרשת מהכוחות המתמרנים, כמו יכולת חשיפת האויב וסגירת מעגלי אש בזמן קצר, עומדת למבחן סוגיית חשיבותו של הלוחם. כאשר חלק גדול מהישגי הכוחות הלוחמים נעשים באמצעות מערכות טכנולוגיות במרחק קילומטרים רבים מקו החזית, מהי חשיבותה של הכשרת השדאות וחיילות הפרט של לוחם החי"ר בשדה הקרב? בעולם הכשרת לוחם החי"ר (בצה"ל ובצבאות נוספים) במשך שנים נודע הביטוי "משולש לוחם החי"ר". אותו משולש עוסק ביכולות הנושאיות הנדרשות מהלוחם בעת שגרה, וביתר שאת במהלך מלחמה. שלוש הצלעות של יסודות לוחם החי"ר הן: הכושר הקרבי; יכולות הקליעה; יכולות חיילות הפרט והשדאות.
בעוד נושאי הליבה, הכושר הקרבי והקליעה, מחזיקים במוסדות הכשרה מסודרים, לתחום השדאות והשטח, שחשיבותו אינה פחותה מהם, אין כיום בצה"ל בית ספר עצמאי שאחראי על ארגון התורה, על מיקוד האימונים ועל התאמת ההכשרה מול איומי הייחוס הצה"ליים. על פי ההגדרה הצה"לית משמעות השדאות היא ”אמנות הלוחם, להשתמש בקרקע לצורכי תנועה ולחימה על ידי ניצול פני השטח". יכולת השדאות היא "אמנות הלוחם, להשתמש בקרקע לצורכי תנועה ולחימה על ידי ניצול פני השטח".
יכולות השדאות כוללות שני יעדים מרכזיים החיוניים עבור לוחם החי"ר: יכולתו להשתמש בשטח לצרכיו במסגרת צורות הקרב והלוחמות השונות; יכולתו לשרוד בשטח באופן עצמאי. את כשירויות השטח והשדאות של הלוחם הנדרשות אפשר לחלק לשש קבוצות מרכזיות. במאמר זה אבחן את נחיצות יכולות הפרט בתחום השטח עבור לוחמי החי"ר, בהתאם לאתגרים שאיתם הם מתמודדים במתארי הייחוס הנוכחיים.