דבר העורך
הורדת PDF
הטענה כי שדה הקרב השתנה מפלגת את קציני צה"ל וחוקריו זה שנים. לדברי המצדדים בהִשתנוּת, בעבר נערכו המלחמות בין צבאות של מדינות, בעוד היום צבאות לוחמים בארגוניםלא מדינתיים הפועלים בשיטות של גרילה וטרור. הצד האחר במחלוקת טוען כי אומנם נעשו שינויים בלחימה עצמה, אך טבע המלחמה נותר בעינו.
בגיליון 485־486 של מערכות כתב אל"ם (מיל') בועז עמידרור על אובדנה של הא־סימטריה בטווח המגע: "כשינועו לוחמי גולני בתוך הנמרים המשוריינים שלהם בדרכם ללחימה בשכונת שג'אעיה במבצע הבא בעזה, תלווה אותם אש סיוע רציפה ואפקטיבית. מאמץ מודיעיני יעיל יציף מטרות אויב ותאי תקיפה מצוינים יפגעו באויב ביעילות. ואולם ברגע שייצמדו הכלים לבתים שבפאתי השכונה וכוחות החי"ר ייפרקו מהם, ייפסק הסיוע והכוחות יילחמו לבדם בקרבות פנים אל פנים".
טענתו של עמידרור ברורה – כוחות הסיוע באש יכולים להגיע עד גבול מסוים, ומשם הלוחם צריך להשתמש בארגז הכלים שעומד לרשותו. אחד מכלים אלה הוא יכולות השדאות. בגיליון זה כותב סא"ל גלעד פסטרנק על אותן יכולות שעומדות לרשות הלוחם בשדה הקרב המודרני. לדבריו, השינויים המשמעותיים שנעשו בשני העשורים האחרונים בזרוע היבשה בארגון הכוח, והתפתחותן של תפיסות להפעלת כוח וטכניקות קרביות של כוחות היבשה, מבשרים על השינוי העיקרי באופן שבו צה"ל יתמרן במערכה הבאה – הסתמכות רבה על הטכנולוגיה ועל אש מנגד. בשל כך פסטרנק תוהה האם מדובר ביסוד חשוב לניצחון, או מזכרת מתקופות עבר.
דרך נוספת להתכונן ללחימה ולהתאמן לקראתה היא באמצעות משחקי מלחמה. מאמר נוסף בגיליון, פרי עטו של סא"ל (מיל') ד"ר דותן דרוק, מתאר את משחקי המלחמה כמגבירי למידה בהכשרות הפיקוד. דרוק טוען כי מדובר במתודולוגיה לבחינת רעיונות, תפיסות ותורות לחימה, תוכניות מבצעיות וקבלת החלטות, אך מתריע כי בעוד שהשתלמויות מקצועיות שנערכות בצה"ל משלבות יותר ויותר משחקי מלחמה מבוססי סימולטורים, חלק מהכשרות הפיקוד והמטה מצויות הרחק מאחור.
ההתמודדות עם האויב מצויה במרוץ מתמיד – מבחינת אמל"ח, טכנולוגיה וכשירות. על כך יעיד מבצע "עלות השחר", שהסתיים לאחרונה בהצלחה. כאשר הכוחות כבר מתאמנים למבצע הבא, בכל זירה שלא תבוא, רצוי להעשיר את סל היכולות ולהגביר את יכולתנו להתאמן, כדי שבבוא העת נוכל להילחם כפי שנתאמן.