בסוף 2019 הוחלט במפקדת זרוע היבשה לבחון את הנחות היסוד העומדות בבסיס הפקמ"ב (פקודת המבצע), את ייעודה, תבנית כתיבתה ומקומה בהכשרות, בתרבות הצבאית ובתהליכי בניין הכוח. הגורמים שהובילו להחלטה זו היו שיח ותצפית רבי־שנים על איכות פקודות המבצע שנכתבות בדרגים ובמערכים השונים, על הפער בין הרצוי למצוי בהקשר לתוצרי התכנון כפי שבאים לידי ביטוי בפקודות המבצע, פערים מקצועיים מובחנים באוכלוסיית המפקדים, מאמרים ומסמכי דעה שנכתבו בנושא זה.
לצורך בחינה זו הוקמה ועדת היגוי בראשות האלוף יעקב בנג'ו שכללה מפקדים, מדריכים וממלאי תפקידים שונים העוסקים במקצוע הצבאי. במאמר זה אסביר על תהליך הבחינה שהתקיים ועל ממצאיו, על העדכונים העיקריים שחלו בתבנית הפקמ"ב ועל תרומתם למבצעים. הפקמ"ב היא הביטוי הבולט ביותר לתוצרי תהליך החשיבה, התכנון והחלטות המפקד בנוגע לאופן שבו יממש את משימתו, ולכן היא גם התוצר העיקרי של תהליך התכנון. באמצעות הפקמ"ב המפקד מסביר את כוונתו ופוקד על פקודיו.
ההוראות המקצועיות קובעות שתכליתה של הפקמ"ב היא: "להפעיל כוחות שהוקצו למפקד לשם ביצוע משימה נתונה לאור מטרה". כלומר לפי הוראות אלה הפקמ"ב נועדה קודם כול לאלה שכפופים למפקד. את תבנית הפקמ"ב ירש צה"ל עם הקמתו מצבאות בריטניה וצרפת. למעט הוספה או המרה של סעיפים שונים, כמעט לא חלו שינויים מהותיים במבנה הפקמ"ב. העדכונים המהותיים ביותר שכן נעשו היו החלפת הסעיף ”כוונה" בסעיפים ”מטרה" ו"משימה" והוספת הסעיף "רעיון מבצעי" אחרי הסעיף "משימה".