חומה תודעתית: בין "שומר החומות" ו"חומת מגן"

מג"ד 202 סא"ל גיא חזות (מימין), מ"פ החוד סרן נדב וקס (במרכז) והקשר הגדודי בהיערכות לפני מבצע לאיתור מבוקשים בקסבה בשכם, 2003

חודש מרס 2002 ,המכונה בפי כול ”מרס השחור”, היה החודש הקשה ביותר באנתפאדה השנייה. פיגוע רדף פיגוע ומחיר הדמים ששילמה החברה הישראלית היה חסר תקדים – 133 הרוגים בחודש אחד. כרס”ן צעיר חוויתי את חודש מרס 2002 בהיתקלות עם מחבלים שתקפו מאהל של טירוני מגלן שהיו תחת פיקודי בבסיס האימון המתקדם של הצנחנים בבקעה. לאחר מכת האש הראשונה, שבה נהרג מפקד הצוות טל צמח ז”ל, הוזעקתי לנקודת ההיתקלות עם מפקדים נוספים. בלחימה פנים מול פנים, בשטח הררי סבוך הצלחנו להרוג את שני המחבלים, במחיר שבעה פצועים מכוחותינו.

ריבוי הפיגועים והיקף הנפגעים הוביל את הדרג המדיני להנחות את צה”ל לצאת למתקפה על תשתיות הטרור. צה”ל יצא למבצע ”חומת מגן” וכבש מחדש את ערי הגדה המערבית כדי לחסל את ארגוני הטרור, ששלחו מחבלים לפיגועים בשטח ישראל, בעוד שהם מוגנים בקסבות ובמחנות הפליטים הצפופים. צה”ל הגיע מוכן למבצע, לאחר שנה וחצי של לחימה בערי הגדה שבנתה את כוחו באופן הדרגתי: באמל”ח, בתורת לחימה וטכניקות לחימה, במבנה וארגון לקרב, בתוכניות מבצעיות אופרטיביות ובניסיון מבצעי בלחימת שטח בנוי, צפוף ורווי באוכלוסייה אזרחית. מוכנות זו נטעה בקרב מפקדיו את האמונה והביטחון שהמשימה הכרחית ובת ביצוע והשפיעה על הדרג הבכיר הצבאי והמדיני, שבמשך שנה וחצי התקשה להאמין שאפשר לנצח את הטרור ולעצור את פיגועי ההתאבדות בעורף הישראלי באמצעות תמרון של כוחות היבשה ללב קיני הטרור.

19 שנים מאוחר יותר, במאי 2021, מצאה עצמה ישראל שוב מתמודדת עם אתגר ביטחוני משמעותי, כאשר הפעם במקום מתאבדים – ירי תמ”ס על העורף. למרות היקף הירי החריג במבצע ”שומר החומות”, החברה הישראלית לא הייתה במצב של סוף ”מרס השחור”. עם זאת, החלטת חמאס להציב אולטימטום לממשלת ישראל ולירות על הבירה הישראלית, לצד מטחי תמ”ס חסרי תקדים לעבר ערי ישראל והתפרצות מהומות קשות בקרב ערביי ישראל, יצרו בקרב ישראלים רבים תחושה שהפעם אנשי חמאס הגדישו את הסאה ואין ברירה אלא להכות אותם שוק על ירך, כדי לשקם את ההרתעה הישראלית.

צה”ל הגיע מוכן למבצע ”שומר החומות”, לאחר שנים של תהליך הפקת לקחים יסודי ותר”ש ”תנופה” – תפיסות לחימה עדכניות ומתקדמות, מגוון רחב של תוכניות אופרטיביות משותפות למטכ”ל, לפיקוד הדרום ולזרועות, כוחות מאומנים ומתורגלים בים, באוויר וביבשה, אמל”ח מתקדם שהוטמע ומודיעין ממוקד וחסר תקדים. בניגוד למבצע ”חומת מגן”, הדרג המדיני הנחה את צה”ל להרתיע את חמאס ולא להכריע. בהתאם, לא היה צורך במבצע הכרעתי, שמשמעותו תמרון מסיבי וכיבוש הרצועה, בדומה ל”חומת מגן”. המוכנות של צה”ל הוכיחה את עצמה כבר בראשית המבצע. בהגנה הצליחו כוחות היבשה לבלום כל התקפה ואף לפתור את איום טילי הנ”ט, שגבה מחיר בתחילתו. באוויר, חיל האוויר הפגין הספקי תקיפה ודיוק מרשימים, ללא פגיעה בחפים מפשע. בים, הצליח חיל הים לסכל כל חדירה ואיום על ערי החוף הדרומיות ואסדת הגז. אמ”ן תמך את ביצועי שלוש הזרועות במודיעין מדויק וחסר תקדים, תוך התבססות על מכונת ניתוח ועיבוד המידע החדשה שנבנתה באמ”ן, המבוססת על אינטליגנציה מלאכותית. צבא הטרור בעזה ספג פגיעות קשות, ומלבד שיגור מטחי הטילים על ערי ישראל, שלרוב ”כיפת ברזל” יירטה בהצלחה, הוא לא הצליח לממש אף תוכנית מתוכניותיו.

בסיום המבצע תכנן צה”ל להנחית נוקאאוט צבאי לחמאס עם תוכנית ”מכת ברק”, אולם התוכנית יצאה לפועל בשם אחר, ”דרום כחול”, ולא כללה את כוחות היבשה. ההישג המבצעי היה מוגבל (הרס המטרו ללא קבירתם של גדודי חמאס מתחת לאדמה) וצה”ל פספס שתי הזדמנויות נדירות לחיזוק ההרתעה ולבניין כוח. האחת, לפגוע ברוח הלחימה של צבאות הטרור חמאס וחזבאללה, בדומה לתקופה שקדמה ל”חומת מגן”. השנייה, לבנות את כוחו המבצעי ואת האמון בכוחות היבשה, במחיר כמעט אפסי למלחמה הבאה, שצפויה להיות מורכבת ומסוכנת יותר.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"