מבצע ”חומת מגן” היה אירוע מעצב מציאות במלחמה מתמשכת נגד הטרור הפלסטיני. במובנים רבים המצבע היה "חציית רוביקון" מנטלית ומקצועית ברמה אסטרטגית, מערכתית וטקטית בישראל ובצה”ל בלחימה נגד טרור המתאבדים הפלסטיני. הייתי מג”ד 12 בגולני, חצי שנה בתפקיד. הגדוד שלי השתתף בשישה קרבות חטיבתיים, מהם בג׳נין, בטול־כרם, בראמאללה ובשכם. הייתה לי הזכות להיות ברצף לחימה בשני תפקידי מג”ד בלבנון ובאיו”ש. מעט מאוד מג”דים בעולם ובצה”ל יכולים לומר משפט זה.
20 שנים לאחר מכן במילואים, בחניכה של חטיבת גולני בערבות צאלים, הפכו האכזרית לנמר ו”העזר הקשיח” ל”משואה”. אולם המנהיגות ויסודות המקצוע המורכב של פיקוד על צק”פ וצק”ג נותרו זהים. חשיבות המבצע אינה בעשרות הימים שנמשך, אלא במציאות האסטרטגית והמערכתית שיצר להכרעת טרור המתאבדים. מערכה שהסתיימה הלכה למעשה בקיץ 2005 משפיעה עד עצם ימים אלה.
תקופת ”המנהרה להסדר הקבע”, הריסון וההבלגה יצרו תרבות של צבא ב”מלחמת חפירות” – צבא שמגן, מתגונן ומכיל. במרס 2002 אותו הצבא, עם כמעט אותם המפקדים, התרומם לפתע כעוף החול באמצעות תמרון של חטיבות ולחימה בשטח בנוי במחנות פליטים, בקסבות, בשטח כפרי ועירוני. בפרספקטיבה של 20 שנים, כמעט דור, אפשר ללמוד מהתקופה בנושאים אלה:
1. מנהיגות קרבית;
2. פרדיגמות מתחלפות – התפכחות מהנחות יסוד וגיבוש הנחות יסוד חדשות;
3. שינוי בתפיסת המציאות וזיהוי המצב החדש;
4. שיח בין־מדרגי איכותי – חשיבות הדרגים הטקטיים להבנה האסטרטגית;
5. ”ארגון לומד” – כיצד תוך כדי תנועה מפתחים באופן איכותי תורה שלמה, טכניקות קרביות ותרגולות;
6. שיתוף פעולה בין־ארגוני מוצלח;
7. צבר אירועים טקטיים מוצלחים המוביל לניצחון אסטרטגי.
המאו”גים הנוכחיים – התא”לים במטות ומפקדי החטיבות הסדירות – היו מפקדי פלוגות במהלך מבצע ”חומת מגן”. מפקדי החטמ”רים והרמ”חים במטות כיום, היו לכל היותר קצינים צעירים בדרג המ”מ. במאמר זה אתמקד ברמה הטקטית של גדוד ופלוגה.