על חשיבותם של המתקנים האסטרטגיים ועל השותפים בהגנה על המרחב האזרחי
ב־14 בספטמבר 2019 תקפה איראן בטילי שיוט ובכלי טיס בלתי מאוישים את מתקני חברת הנפט הלאומית של ערב הסעודית וגרמה לה נזק רב, פיזי ובעיקר תודעתי. האירוע הגביר את המודעות ואת החשיבות הרבה שמייחסים במערך ההגנ"א להגנת תשתיות מדיניות ואסטרטגיות נגד תקיפות בכלל ותקיפות פתע בפרט. מערך ההגנ"א שינה את פניו בחלוף השנים. ממערך טקטי הגנתי שביצע ירי פעמים מועטות הפך לגוף אסטרטגי משפיע הרוכש מוניטין בזכות ביצועי משימות מוצלחים נגד איומים מורכבים. ממערך טכנולוגי שרוב מערכות הנשק בו היו מתוצרת זרה ("פטריוט", כדוגמה) - כיום הוא מבוסס על רוב מוחלט של ייצור ישראלי מתקדם במערכות רב־משימתיות ("כיפת ברזל", "קלע דוד", "חץ"). כך, נוסף על תרומה לפיתוח המקומי ולתחושת הגאווה הישראלית, מוסיף הייצור המקומי יתרון של התאמה ייחודית למשימות ייעודיות ולאיומים שפוקדים את ישראל.
בעקבות הבנת השינויים שחלו במדינות העימות במעגלים השונים עברה תפיסת ההגנ"א של צה"ל מהפך של ממש. ההבנה כי לא ניתן להסתפק בהפעלת מטוסים או בתמרון קרקעי כדי לחסל את האיום וכי נדרשת הגנה צמודה כדי למנוע את הפגיעה, הובילה את המעבר לשימוש בחימוש קינטי כאסטרטגיה, ובשנים האחרונות מושם דגש על חימוש קינטי מדויק, שלשימוש בו משמעויות מבצעיות מיידיות בהיבטים של הגנה על תשתיות קריטיות. חשוב להבין כי בכל הנוגע להגנה, אין אפשרות להגיע למאת האחוזים שלה, ולכן צה"ל נדרש לפתח שימוש באמצעים שונים, בהם שכבות ההגנה שיצר מערך ההגנ"א, לייצר שילוב מיטבי בין המערכים הלוחמים אשר בלחימה בעזרת אמצעים רבים ישמשו לנטרול אמצעי ההתקפה של האויב שעלולים לפגוע בישראל.
במאמר זה בכוונתי להציג ולהסביר את המשמעויות הייעודיות והייחודיות של מערך ההגנ"א, שהפך בצה"ל בשנים האחרונות לכלי הגנתי עוצמתי בעל משמעות אסטרטגית לאומית לצורך הגנה על תשתיות ומתקנים קריטיים מדינתיים. לצורך כך אסקומב"ר את התפתחות המערכות של האויב ואת השפעותיהן האפשריות על המערך הביטחוני ועל המשק הישראלי כולו, ואמפה את סוגי האיומים והקשיים שהן עלולות להערים על מרחב ההגנ"א בזמני שגרה, לחימה ומב"ם (מערכה בין מלחמות).