היעדרה של אמנה בין־לאומית המסדירה פעילות התקפית במרחב הקיברנטי

מערכת הבקרה של הצנטריפוגות שעמדה במוקד המתקפה של סטוקסנט. גורם זר הצליח ככל הנראה להחדיר נוזקה מסוג סטוקסנט לתוך מחשבו האישי של מהנדס איראני שעבד בתוכנית הגרעין האיראנית

המהפכה הטכנולוגית שפקדה את העולם בשלהי המאה ה־20 וביתר שאת בתחילת המאה ה־21 שינתה את המציאות האנושית. ככל שמעבדי המחשבים התעצמו והקישוריוּת ביניהם נהייתה סבוכה יותר, כך העולם הפך לכפר גלובלי שבו חשיבותם של גבולות בין־לאומיים פיזיים היטשטשה. מציאות חדשה זו השפיעה רבות על תפקודה של המדינה – הן בזירה הפנימית אל מול אזרחיה והן בזו החיצונית ביחסים שבינה ובין מדינות אחרות. כתוצאה מכך, מרכזי הכובד המדינתיים נמדדו לאו דווקא רק באמצעות המשאבים החומריים המסורתיים כגון שטח ומשאבי טבע, אלא גם על־ידי סְ פֶ רות של עוצמה רכה כגון טכנולוגיה ומידע. מציאות חדשה זו הביאה עימה יתרונות רבים, והחשוב שבהם הוא הנגישות הכמעט אין־ סופית למידע וכתוצאה מכך לשיפור מהותי ברמת החיים. מאידך, החדשנות הטכנולוגית הולידה גם קטגוריה חדשה של כלי נשק, אימתניים וחשאיים, אשר שינו את שדה הקרב ואפשרו, לראשונה, לשחקנים חלשים לאיים על מדינות גדולות וחזקות מהם בהרבה.

צורת הלחימה החדשה קיבלה את השם הכולל "לָחְמָה קיברנטית" ויתרונותיה הרבים הביאו לכך שמדינות רבות שילבוה בממדי הלחימה השונים ואף הכירוה כדיסציפלינה עצמאית. אך על אף השימוש הנרחב שנעשה בסייבר כתווך ואמצעי לחימה, ולמרות ההערכות שעם השנים השימוש בו ובאמצעותו רק יתגבר, בניגוד לאמצעי לחימה אחרים, מרחב לחימה זה נותר ללא אמנה בין־לאומית המסדירה את "המותר והאסור" בו. לאור זאת, השימוש בתווך זה מציף שורה של שאלות מוסריות ומשפטיות חדשות, וביניהן החלת הדין הבין־לאומי על פעולות המבוצעות במסגרתה והמתרחשות באמצעותה. לנוכח מציאות זו, מתבקש לבחון שתי שאלות מהותיות: מהן הסיבות להיעדרה של אמנה בין־לאומית המסדירה את החלת הנורמות של הדין הבין־לאומי על פעילות התקפית במרחב הקיברנטי? בהסתמך על אירועי העבר, באילו נסיבות עשויה אמנה כזאת להיות מנוסחת ומאושררת? השאלה הראשונה נוגעת להנחת העבודה של מאמר זה, שלפיה למדינות העושות שימוש בסייבר כאמל"ח התקפי אין אינטרס לחתום על אמנה בין־לאומית, מהסיבות שלהלן:

* הסייבר הוא כלי רב־תכליתי וממדי שניתן לווסת את עוצמתו. בשל כך הוא משמש אמצעי חשוב ב"סל הכלים" העומד לרשות מקבלי ההחלטות המדינתיים. קשה לראות מנהיגים אשר יהיו מוכנים להגביל יכולת כה ורסטילית המאפשרת להם מגוון רחב של פעולות, החל מהעברת מסרים סמויים וכלה בפגיעה בתשתיות לאומיות;

* מורכבותו הטכנולוגית והקישוריות בין רבדיו הרבים של ממד הסייבר מייצרים סבך משפטי ההופך את ניסוחה של כל אמנה בנושא למשימה כמעט בלתי אפשרית;

* הלך המחשבה של האסכולה הפוסט־מודרנית מאתגר את ההגדרות הישנות והמוכרות של המושגים "הכרעה" ו"ניצחון", לפעמים עד כדי פגיעה בהגדרת מטרות המלחמה. לדעתי, הפעלה מושכלת של סייבר כאמצעי לחימה מאפשרת למדינות להשיג את אותן מטרות חמקמקות מהעולם הישן בלי לפגוע בנרטיב החדש.

בנוגע לשאלה השנייה, יש להניח שרק תקיפת סייבר שתגרום לפגיעה פיזית משמעותית בתשתיות אזרחיות או, לחלופין, לאובדן חיים בלתי נסבל של אזרחים תמימים, תשמש כזרז לניסוח, חתימה ואשרור אמנה בין־לאומית אשר תגביל את השימוש באמל"ח הסייבר. כדי לבחון את הנחות העבודה נערכה השוואה בין התגובות לשלוש תקיפות שבוצעו באמצעים קינטיים, ובין התגובות לשלוש תקיפות שבוצעו באמצעות כלי סייבר. למעט המקרה הרוסי, התוקפים והקורבנות שנבחרו זהים.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"