תובנות מפקד המבצע - עשרים שנים למבצע "תיבת נוח"

החלק העליון של תורן אוניית הנשק קארין איי, המוצג כיום ליד מוזיאון אילת עירי

20 שנים עברו ממבצע "תיבת נוח", שבו השתלטו לוחמי חיל הים על אוניית הנשק "קארין איי" בליל 3/2 בינואר 2002. ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שלאחר כישלון שיחות קמפ דיוויד רצה בהסלמה, הורה לארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים נגד ישראל. כדי להתגבר על הפער בנשק שהיה בידי הרשות, פנה ערפאת לנשיא איראן עלי חמינאי לסיוע. ניסיונות ההברחה הראשונים נעשו מלבנון באמצעות כלי שייט קטנים. במאי 2001 פיקדתי על מבצע שבו עצר חיל הים כלי שייט בשם סנטוריני, שניסה להבריח חביות נשק מלבנון לעזה. הרעיון היה להטיל את החביות בסמוך לחוף המצרי, כדי שיגיעו במעלה הזרם לחופי עזה. בכלי השייט מצאנו כמות נכבדה של טילים מסוג קטיושה, מרגמות, רובים ותחמושת ולראשונה טילי נ"מ SA-7 סטרלה. מניתוח שבוצע לאחר המבצע בידי מד"ן (מספן מודיעין) עלה כי הפלסטינים ינסו להבריח כמות גדולה של אמל"ח בדרך הים בשנית, ואפשרי כי ההברחה תתבצע  גם בזירת הים האדום – כפי שאכן קרה חודשים ספורים לאחר מכן עם "קארין איי". במבצע זה, כמו באחרים, בלטו כמה ערכי לחימה של צה"ל שראוי לעמוד עליהם.

מעורבות מפקדים

במד"ן החלו להצטבר ידיעות על אונייה שעלולה להבריח אמל"ח לרש"פ מאיראן. כמו כל פרשיית מודיעין, גם זו החלה בידיעה שצדה את עינה של קצינת מודיעין צעירה בשם ענת, והיא זאת שהכווינה איסוף כדי להשיג מידע נוסף שהפך בסופו של דבר למודיעין למבצע שאפשר את לכידת האונייה. לקראת אמצע דצמבר הפכו פתיתי המידע לכדי מודיעין שהופץ לגורמי המודיעין בקהילה, והובא לידיעת הדרג המבצעי בחיל הים ובמטכ"ל. החיל נכנס באופן מידי לבחינת החלופות המבצעיות ללכידת האונייה, בהן האפשרות להשתלט עליה בים האדום או לאפשר לה לעבור בתעלת סואץ וללכוד אותה בים התיכון. לאחר הערכת מצב החליט מח"י, אלוף ידידיה יערי, כי המידע יועבר לחיל הים האמריקני בתוספת בקשה כי הם אלה שיעצרו את האונייה. האמריקנים השיבו כי אין בכוחם לבצע את המשימה בשל משימות אחרות, ונותרנו עם הצורך לפעול במהירות מאחר שהאונייה יצאה לדרכה והפליגה לכיוון עזה.

בבחירת החלופות לביצוע ההשתלטות היה יתרון מבצעי ליירוט בים האדום. המטה המבצעי של החיל המליץ לבצע את המבצע שם, אך סד"כ כלי השייט שעמד לרשותנו היה מצומצם. לאחר הנסיגה מסיני ומבסיס חיל הים בשארם א־שייח' ב־1981, נערך חיל הים עם מספר כלי בט"ש מסוג דבורה בבסיס אילת, כאשר כל הכלים הגדולים הועברו לזירת ים תיכון. כלים מסוג זה אינם יכולים לשמש כאוניית אם לספינות הפשיטה של שייטת 13, שכן אין בבטנן מספיק דלק לתדלק אותם ולספק להם עורף לוגיסטי. הדבורות מסוגלות ללוות את הכלים של שייטת 13 לאזור פעולה אפשרי מדרום לשארם מרחק של כ־120 מייל (220 ק"מ), וגם זאת במאמץ לא קטן.

לבסוף החליט מח"י כי האונייה תיורט בים התיכון שבו נמצא מרבית הסד"כ של חיל הים. ימים מספר לאחר מכן זימן הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז, הערכת מצב בנוגע למבצע ובסיכומו נתקבלו כמה החלטות. מח"י זימן אותי ללשכתו, ובשיחה קצרה עדכן אותי בנוגע להחלטות שהתקבלו: ראשית, המבצע יבוצע בים האדום; שנית, אני אהיה מפקד המבצע בים. במבצעים מסוג זה שחשיבותם גבוהה ולוח הזמנים קצר, נדרשת מעורבות מפקדים בכירים גבוהה והחלטות מתקבלות לעיתים בידי הרמטכ"ל. כך היה לכל אורך הדרך במבצע זה.

תצוגה של כלי נשק ואמצעי לחימה נוספים בנמל אילת

חתירה למגע ודבקות במשימה עד הגעה לניצחון

ההחלטה של הרמטכ"ל ומח"י לבצע בים האדום למרות הסד"כ המצומצם, ולמתוח את המעטפת עד קצה גבול היכולת, היא החלטה שמשקפת את הרצון לקחת סיכון ולבצע את המבצע, וזאת לנוכח איכות המטרה והתוצאה הצפויה של מבצע מסוג זה. היה ברור שזהו מבצע מורכב בעל רמת סיכון גבוהה שמותח את מעטפת הביצוע של חיל הים עד לקצה. התחלנו בהכנות להוריד לאילת את כלי השייט של השייטת והלוחמים באופן יבשתי - מבצע לוגיסטי לא פשוט - ובמקביל המשכנו בתכנון המבצע לפרטים ובתיאום ביננו ובין חיל האוויר.

שילוביות, רעות וערבות הדדית

חיל האוויר נדרש לסייע באיתור האונייה בדרכה צפונה, ביצע גיחת צילום ארוכה והפעיל מטוסים נוספים לאיתור האונייה בים האדום. כמו כן, ביקשנו לחדש את יכולת הגלישה ממסוקים כדי לשלב כוח נוסף של פושטים שיגיע מהאוויר. חיל האוויר נרתם למשימה והשת"פ בין הכוחות היה מצוין. היו קשיים באיתור חבלי הגלישה עליהם התגבר חיל האוויר והרמטכ"ל, שלא הכיר היטב את היכולת, ביקש לבחון מקרוב את יכולת הגלישה. כך מצאנו עצמנו טסים למנחת השייטת הרמטכ"ל וצמרת צה"ל, כדי לראות תצוגת גלישה ממסוקים שבוצעה במנחת השייטת ולאחר מכן על גבי אונייה בים. כל התיאומים נעשו במעגלים קצרים, בלו"ז קצר מאוד ובשת"פ בין הכוחות. המענה ההדדי לדרישות המבצעיות שצצו תוך כדי נוהל הקרב נענה במהירות. השילוב של המסוקים בתוך מבצע הפשיטה דרש שילוביות גבוהה, שהושגה בזכות הרעות והערבות ההדדית והדבקות במשימה כבר בשלב התכנון.

חתירה למגע ומקצועיות

תוך כדי ההכנות בבסיס אילת כשקבענו כבר את מועד המבצע, הגיע החזאי הבכיר של חיל הים בני בן פורת (בני מטרו) ובישר לנו שצפויה סערה באזור הביצוע עם גלים גבוהים ורוח חזקה. עצרנו את ההכנות לפרק זמן קצר, ועלה הרעיון לנוע לקראת האונייה מרחק של כ־120 מייל נוספים אל עומק הים האדום ולהקדים את ההשתלטות ב־24 שעות בדרך ששעת ה"ש" תהיה לפני פרוץ הסערה. המשמעות היתה הכפלת טווח המבצע מ־220 ק"מ לכ־500 ק"מ, הכלים הקטנים והדלק המועט היו בעוכרינו ונכנסנו כולנו לחישובי דלק ולאלתורים כדי שנוכל להגיע ליעד ולשוב ממנו עם הכלים הקטנים. טיפלנו בכמה מכלים בדבורות, והעמסנו חביות דלק על הסיפון כדי לתדלק את הסירות של שייטת 13. נוסף על כך, גייסנו גוררת מנמל אילת והפכנו אותה למכלית לעת מצוא. בסופו של תהליך הייתה בידינו הנוסחה הגואלת - מתחנו את המעטפת מרחק כפול, והגענו עם חישובי הדלק ליכולת ביצוע עם הטיפות האחרונות. יכולנו להציג היתכנות לביצוע גם אם מוגבלת מאוד.

מפקדים מלפנים

ההחלטה להציב מפקדים בכירים בכלי השייט ולמנות את רמי"ם (הח"מ) למפקד המבצע אינה שכיחה, אך נבעה מההבנה כי ייתכן שבמבצע מסוג זה שפועל על קצה גבול היכולת ובמרחק רב מהמדינה, יידרשו החלטות פיקודיות בשטח וטוב שיתקבלו על־ידי מפקדים בכירים ומנוסים. הרמטכ"ל הרחיק לכת והחליט להפעיל מטוס ניסויים של התעשייה האווירית כחפ"ק מעופף. הוא שהה במשך כל המבצע באוויר יחד עם מח"י, מח"א וראש אמ"ן באזור הביצוע, תוך שהוא צופה על הפעילות ממערכות המטוס.

יצאנו לים בשעה מוקדמת והפלגנו לכיוון מיצרי טיראן, הים היה שקט. לאחר המיצרים נעצרנו לתדלוק ראשון, פתחנו ערוץ לוויני והעברתי סקירת מצב לחפ"ק של חיל הים. נדברנו לקיים שיחת ועידה עם הרמטכ"ל בשעה מאוחרת יותר. לנוכח הגדלת טווח המבצע לא היו יכולים המסוקים להגיע ללא תדלוק. בשיחה עדכן הרמטכ"ל כי אישר למסוקים לנחות באחד האיים שבדרך כדי לתדלק, סיכמנו ששעת ה"ש" תהיה ב־03:45 והרמטכ"ל הבהיר כי המסוקים יוכלו להיות בשטח 15–20 דקות בשל מגבלות דלק. התמרון הסופי היה מורכב לנוכח כמות האוניות בזירה. בשל סד הזמנים שנקבע החלטתי ברגע האחרון לשנות את כיוון היירוט ולהגיע לאונייה ממזרח ולא ממערב כפי שתכננתי בתחילה. בסיכומו של דבר הגיע הכוח לאונייה בזמן, והמסוקים נכנסו בתזמון המתאים. תוך שמונה דקות השתלטו לוחמי השייטת על האונייה, אז גילינו במחסניה את כמויות האמל"ח החריגות ואת פוטנציאל הנזק שיכולים היו לייצר: החל בקטיושות על תל־‏אביב, עבור לטילי נ"ט וכלה בחומר נפץ למטענים.

ההפלגה לאילת ארכה במרחק הזה כיממה וחצי, ובסיומה היינו אמורים להגיע לאילת בערב שבת. הים החל לעלות באופן משמעותי, והסערה שהבטיח לנו בני מטרו אכן הגיעה. רוח חזקה וגלים עוצמתיים התפתחו במהירות. בחיל הים אנו מחנכים את המפקדים והלוחמים כי המבצע מסתיים עם ההגעה לנמל. תהליך התנועה מהיעד בים ואליו הוא ארוך ולעיתים מורכב וקשה יותר מהפעילות על היעד, למרות שהפעילות על היעד היא מרכזו של המבצע. בדרכם חזרה היטלטלו הכלים הקטנים בים, וסבלו מתקלות ומאפיסת כוחות של הלוחמים. היו נתקים בכוחות שפעולה נכונה ומקצועית של ספינות הדבורה פתרה את הבעיה. התדלוקים היו מורכבים וההגעה הביתה לאילת היתה משימה קשה מאוד.

אוניית התחמושת קארין איי ומטענה ברציף נמל אילת, 6 בינואר 2002

אחרית דבר

לאחר סיום המבצע יצאו קצינים בכירים, ובראשם הרמטכ"ל, לארצות־הברית ולאירופה עם הממצאים כדי להראות לידידותינו כי בזמן שערפאת "סיפר" שהוא חפץ בשלום באותו זמן הוא ניסה להבריח על גבי אונייה שנקנתה על ידי הרש"פ בידיעתו ובהוראתו 50 טונות אמל"ח. מסע ההסברה נחל הצלחה, ומרגע זה הפך ערפאת בעיני הממשל האמריקני ללא לגיטימי. ישראל קיבלה גיבוי בין־לאומי לבידודו ולמבצע "חומת מגן" במרס אותה שנה, שסימל את תחילת סופה של האנתפאדה השנייה.

במבצע הזה נחשף חיל הים שוב לכך שזירת הים האדום חשובה לישראל. חוסר הנוכחות של החיל בזירה זו, ואיבוד הידע המודיעיני והמבצעי על הנעשה במרחבי הים האדום, חושף את ישראל לאיומים שעלולים להתפתח. בשנים שלפני המבצע החל הסחר עם המזרח הרחוק להתפתח בקצב מהיר, סחורות רבות עוברות בים בין מזרח למערב וחשיבותו המסחרית של נתיב מים זה עולה עם השנים. המלחמה בתימן והנוכחות האיראנית בה מרחיבה את היקף האיום על חופש המסחר, דבר שמתחיל להוות איום פוטנציאלי על חופש השייט מישראל ואליה בים האדום. יעברו עוד שנים רבות עד שחיל הים יחזור לפעול באופן כמעט שגרתי במרחבי הים האדום. הרחבת פעילות מהסוג הזה מחזירה לחיל הים את הידע והיכולת לפעול בשגרה ובהתרעה קצרה בזירה זו. תרומתו של מבצע "תיבת נוח" להעלאת המודעות לפעילות בים האדום הייתה חשובה ואף מכריעה, ואילצה את חיל הים להפנות מבט לנתיב מים חשוב זה.

אני מבקש להקדיש את המאמר לאלה שהיו אחראים על הוצאת המבצע לפועל: אנשי המודיעין, אנשי הטכנולוגיסטיקה ותומכי הלחימה, הלוחמים מהיחידות השונות שהשתתפו במבצע ובראשם לוחמי שייטת 13 שהשתלטו על האונייה, ולתא"ל (מיל') עמוס גלבוע ז"ל שחקר את הפרשה, כתב עליה והשכיל אותנו בתובנותיו.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן