על המהפכה בעניינים צבאיים והשינוי ב"פני הקרב"

אזור מגורים בטוקיו לאחר שהופצץ על ידי ארצות הברית

ההיסטוריון הבריטי ג'ון קיגן טבע את הביטוי פני הקרב1 בספר שבו תיאר, בצורה מעט שונה, את הרקע ההיסטורי והמערכתי לקרבות אג'נקור (אוקטובר 1415), ווטרלו (יוני 1815) וסום (1916). קיגן תיאר את הלוחמים וכלי נשקם, את השטח ואת המהלכים הטקטיים. כל זאת כדי להביא לכך שהקורא באשר הוא, בין אם היה בעברו לוחם או לא, יבין היטב את שקורה בקרב ובמלחמה על כל היבטיהם.

מה שבולט בתיאוריו הוא האופי "הנקי" של הלחימה במלחמות ההן, והיעדר כמעט כל קשרי גומלין (בעת לחימה) בין הלוחמים משני הצדדים ובין האוכלוסייה האזרחית שבה הם פועלים.

גישתו של קיגן הייתה מוצדקת: במהלך ההיסטוריה הושפעו האזרחים מן הלחימה רק אם איתרע מזלם והתגוררו ממש באזור הלחימה, כמו בעיר נצורה או כשאחד הצבאות פשט עליהם בחיפוש מזון או ביזה, כאשר התקבלו ההודעות על אבדות או אם בסופו של דבר נכבשה ארצם על־ידי האויב.2 במאמר זה אטען כי בניגוד לעבר הרחוק, התקפות נגד אזרחים הפכו לנורמה. לעיתים כדי לשכנע את הצד השני להניח את נשקו או כדי לפגוע בעורף, ולעיתים אף בניגוד להיגיון צבאי.

האזרחים כמטרה

ההפרדה בין לוחמים לבלתי מעורבים החלה להשתנות במלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרמנים החלו בהפצצות שכוונו נגד אוכלוסיות אזרחיות שלא באזורי לחימה.3 ואולם הפצצות אלה, בעיקר נגד בריטניה, לא היו יעילות.4 ספינות האוויר ששימשו בתחילה למטרה זאת היו מסורבלות, קשות לתפעול ובעיקר פגיעות, והמטוסים שהחליפו אותן היו עדיין בשחר התפתחותם. למרות זאת, ואף כי בבריטניה נמנו במהלך כל המלחמה כ־1,500 הרוגים ו־3,500 פצועים (כמחציתם בלונדון), בהשוואה למאות אלפי הנפגעים בחזית הלחימה - הזעזוע הציבורי היה גדול.5

יתרה מכך, ניסיונות יירוט התוקפים (מעל בריטניה) נכשלו בדרך כלל. זכור נאומו המפורסם של ראש ממשלת בריטניה סטנלי בולדווין בנובמבר 1932. "אני חושב שרצוי כי האיש ברחוב יבין שאין כוח בעולם שיכול להגן עליו מפני הפצצה, ואין זה משנה מה שאנשים יספרו לו. המפציץ תמיד יחדור [...] ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, וכדי להציל את עצמך תצטרך להרוג נשים וילדים מהר יותר משיעשה זאת האויב".6

מפציצים גרמניים מדגם דורניר בגיחת הפצצה מעל רובע ניוהאם בלונדון

היה זה המשך ברור להטפותיו של גנרל ג'וליו דואה, נביאו של כוח האוויר האסטרטגי, שלאחר אימי מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה הפך לנושא הדגל לרעיון של הפצצת האויב עד שישכנע את ממשלתו להיכנע.7 לטענתי, דואה היה מעט אופטימי ביחס למאמץ שנדרש לניצחון רק באמצעות כוח אווירי. הוא חשב ש־300 טון פצצות על עיר יספיקו למטרה זאת.

כך או כך, להפצצות היו שתי תוצאות מרחיקות לכת: הן הביאו להפיכתו של חיל האוויר המלכותי לזרוע עצמאית (הראשונה בעולם), והטראומה הבריטית זירזה את החיפוש אחר אמצעים טכנולוגיים נגד הפצצות והביאה בסופו של דבר לפיתוחו של המכ"ם.

המהפכה בעניינים צבאיים

השינוי המחשבתי של ניצחון רק באמצעות כוח אווירי, שניזון מההתפתחויות הטכנולוגיות, היה מהפכה (נוספת) בעניינים צבאיים - מע"צ; או באנגלית RMA – Revolution in Military Affairs). מע"צ מוגדרת כשינוי באופי המלחמה הנגרם על־ידי התפתחות טכנולוגית, שבשילוב עם שינויים בתו"ל ובארגון הכוחות יביא לכך שמוסכמות צבאיות מקובלות יתהפכו על פיהן.8

רעיונות אלה, של הפצצות ללא הבחנה מן האוויר ויכולתן הפוטנציאלית לשנות את אופי הלחימה, השתלבו בהתפתחות העצומה בתעופה בתקופה שבין מלחמות העולם. כושר הנשיאה וטווחי הטיסה של המטוסים גדלו במהירות, וכל המדינות המפותחות עסקו בכך במרץ. יתרה מכך, בארצות־הברית, ובמידה מסוימת בבריטניה, התפתחה "כת המפציצים" שקידמה דוקטרינה אסטרטגית המבוססת על רעיונות אלה.9

"יום שבת העקוב מדם", שנחאי, 28 באוגוסט 1937

כתוצאה מכך, הפצצות נגד אוכלוסייה אזרחית הפכו לנורמה. בסין של שנות ה־30 של המאה ה־20 זרעו היפנים הרס כמעט ללא התנגדות; כך קרה גם בגרניקה שבספרד. ורשה ורוטרדם נפגעו באופן קשה בתחילת מלחמת העולם השנייה, והמגמה הזו הגיעה לשיאה ב"בליץ" נגד לונדון ובהמשך בהפצצות האסטרטגיות בגרמניה וביפן.

היו ניסיונות להצדיק את ההפצצות האלה, בעיקר על ערי התעשייה בגרמניה ויפן, בטענה שהכוונה הייתה לפגוע במטרות צבאיות או תעשייתיות. ואולם בסופו של דבר אפילו מרשל אוויר ארתור האריס, מפקד פיקוד המפציצים הבריטי ומייג'ור ג'נרל (אלוף) קרטיס לה מאי (מפקד פיקוד האוויר העשרים) הודו כי היות שהיה קשה לאתר במדויק מטרות כאלה או לפגוע בהן ביעילות, הוחלט על הפצצות רחבות ידיים על העורף כך שתיפגע יכולתו לייצר.10

עם התפשטות הנשק הגרעיני ירדה האפשרות של הפצצת אוכלוסיות אזרחיות למעשה מן הפרק. ה־MAD (Mutually Assured Destruction – השמדה הדדית מובטחת) למרות הגרסה הסרקסטית של שמה, אכן היה כשמו, אך פעל כגורם הרתעתי. היה אמנם ניסיון נוסף לעשות הבחנה בין "מטרות ערך" צבאיות ו"מטרות איכות" של ריכוזי אוכלוסייה, אך באופן מעשי זה היה טוב רק עבור דיונים אקדמיים: קשה לבצע הפצצה כירורגית נגד "מטרות ערך" באמצעות נשק גרעיני. סיבה נוספת לכך שההפצצות הקונוונציונליות המסיביות נגד אזרחים כמעט עברו מן העולם הייתה שכדי לנקוט אופן לחימה כזה, נדרשו יכולות צבאיות וכלכליות שהיו רק ברשותן של מדינות עם ממסדים צבאיים מסודרים, כלומר מעצמות, ואלה כאמור עברו ממילא לנשק גרעיני.

גרוזני במהלך המלחמה, צ'צ'ניה 2006

מע"צ במלחמות הקטנות

הפצצות ללא הבחנה נגד אוכלוסיות אזרחיות במסגרת מלחמות מוגבלות עדיין יכולות להביא לתוצאות: לא רק צבאיות של ממש, אלא גם על ידי יצירת תוהו ובוהו, לעיתים חסר-היגיון, אבל עם השלכות כלכליות וחברתיות ארוכות טווח החורגות מאזורי הקרבות עצמם. הדוגמה הבולטת הראשונה הייתה ב"מלחמת הערים" במלחמת איראן-עיראק בשנות ה־80 של המאה ה־20, שאילצה לבסוף את איראן להסכים להפסקת אש. דוגמה נוספת התרחשה לאחרונה במלחמת האזרחים בסוריה באמצעות חיל האוויר הרוסי ובאמצעות "פצצות חבית" שהוטלו ממסוקים. כך גם בגרוזני שבצ'צ'ניה באמצעות ארטילריה כבדה ומטוסים.

על אף מה שקרה בסוריה ובצ'צ'ניה התברר שאין זה הכרחי להפעיל חילות אוויר יקרים כדי להשיג תוצאות כאלה. בעשרים השנים האחרונות הפכה היכולת לייצר רקטות ולהפעיל אותן לפשוטה למדי. מימוש היכולת הזאת הוא מע"צ בצורתו המובהקת ביותר. גורם נוסף המייחד מתקפות כאלה של רקטות (או טילים מונחים מדויקים) בהשוואה למלחמות העבר, הוא עלות התועלת הגבוהה יותר. מחיר ק"ג רש"ק על המטרה, והלוגיסטיקה הכרוכה בכך, אפסיים בהשוואה לאלה של הפצצה אווירית.

שני גורמים נוספים מבדילים במידה ניכרת את יכולת הלחימה באמצעות נשק תמ"ס, מגיחות ההפצצה של מלחמת העולם או מהפצצה באמצעות מטוסים. ראשית, מידת הסכנה למפעילים פחותה היות שחשיפתם לאש מנגד קטנה בהרבה. הדבר נכון גם ביחס לארגוני הטרור ברצועת עזה או בלבנון.11 שנית, משך ההתראה: טיסות הפצצה ניתנות לגילוי מרחוק באמצעים שונים. מטחי רקטות מטווחים קצרים מאפשרים התראה קצרה הרבה יותר, ויש לדבר אפקט פסיכולוגי ראשון במעלה.

בניין בחמץ עולה באש כתוצאה מהפצצות של חיל האוויר הסורי, 25 בפברואר 2012

סיכום

המע"צ הנובעת מן ההתפתחויות הטכנולוגיות שבמרכזן ארטילריה רקטית, גם אם קלה, משנה לחלוטין את אופי הלחימה. תחילתה במלחמות "הסטריליות", כפי שתוארו בספרו של קיגן ושבהן האוכלוסייה הבלתי לוחמת אינה מעורבת - והמשכה בלחימה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית, שהופכת למטרה לארגוני טרור.

יש להתייחס אל מאפייניה הפוליטיים, המחקריים והמשפטיים, כדי להבין את התופעה והשלכותיה ואת גבולות המותר והאסור בניסיונות לטפל בה.