הצנחנים באלג'יריה

גנרל ז' מאסי, הצנחנים נגד הטרור, מערכות, תל־אביב, 1975

ב־1 בנובמבר 1954 הכריזה פל"ן (FLN - החזית לשחרור לאומי) על מרד העם האלג'ירי בשלטון הצרפתי. בעיני הצרפתים ששלטו באלג'יריה 132 שנה ובעיני למעלה ממיליון צרפתים שחיו בה, נדמה היה שמדובר ב"הפרות סדר". שמונה שנים ניטש מאבק בין צרפת לאלג'ירים, ובסופו, ב־1962, יצאה צרפת מאלג'יריה. בעיני המקומיים היה זה מאבק לשחרור ומרד בשלטון הצרפתי הזר. מנגד, הצבא הצרפתי ראה בכך מאבק בגרילה ובטרור, בשטח שהחשיב לחלק מצרפת. למדינות, לגופים ולפרטים המנהלים מאבקים - לעתים עקובים מדם כמלחמות או מאבקים לאומיים - נדמה שהסיטואציה שהם נתונים בה ייחודית. זה נכון בחלקו. לא ניתן להקביל ולהשוות באופן מוחלט מאבק אחד למשנהו, אולם יש מאפיינים דומים בקבוצות המאבקים הזהות. יש המוצאים דמיון כזה בין המאבק הישראלי-פלסטיני ובין המאבק באלג'יריה.1 אין זה המקום לניתוח כזה ואין בידי הכלים לעשות כן, אולם בהתבוננות ברמה הטקטית ניכר שיש קווים להשוואה. בדצמבר 1956 נרצח ראש עיריית אלג'יר בידי מתנקש מפל"ן. האירוע שהתרחש שנתיים אחרי שהחל העימות העקוב מדם, יחד עם זעמם של ה"פייה נואר" (Pied Noir  - המתיישבים הצרפתים באלג'יר. בתרגום חופשי: כפות רגליים שחורות), גרמו למושל הכללי בצרפת להעביר לידי הצבא את האחריות הביטחונית על העיר. לראשונה מאז פרץ העימות קיבלה צרפת את אתגר פל"ן במלואו - עתה, העימות היה חייב, על־פי אליסטר הורן, להסתיים בתבוסתו הניצחת של אחד הצדדים.2 אל המערכה הוטלה דיוויזיית הצנחנים העשירית בפיקודו של גנרל ז'אק מאסי.

מאסי, שפיקד על הקרב על אלג'יר ב־1957 היה תוצר מובהק של צבא המושבות הצרפתי ומאנשי צרפת החופשית של מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הקים את יחידות הצנחנים הצרפתיות הראשונות והשתתף במלחמת הודו-סין (וייטנאם). בראשות הדיוויזיה העשירית שהקים השתתף במהלכים הצרפתיים בסואץ, בזמן מלחמת סיני ב־1956, ולאחר מכן הוצב עם הדיוויזיה באלג'יריה. דמותו מתוארת כאיש צבא מקצועי חסר פניות ובעל גאווה מקצועית, שהכריז כי דיוויזיית הצנחנים מוכנה לקבל "30 עד 40 אחוזים" אבדות, וכי הוא מוכן לצאת עמה עד קצות התבל.3 ספרו של מאסי על המערכה הצנחנים נגד הטרור שיצא לאור בצרפת ב־1972 ונתפרסם בעברית ביולי 1975 בהוצאת "מערכות", מתאר את המערכה של הדיוויזיה העשירית. לספר יש לא מעט חסרונות. מאסי כמובן מתנצח בספר (אפולוגטיקה) עם משמיציו על דרכי הפעולה האכזריות והעינויים שהפעילו אנשיו. הוא מתנצח גם עם טענות פל"ן שהם אלה שניצחו בקרבות הטקטיים.4 נוסף על כך, הספר לוקה בסגנון ובניסוח, אולי בגלל התרגום ואולי זה סגנונו הפשוט והישיר של מאסי עצמו. עליו מסופר שכאשר בא שארל דה־גול לאלג'יריה ב־1958, לאחר בחירתו לנשיא, פגש את מאסי ושאל אותו בעוקצנות: "כן, מאסי, עדיין מטומטם?", וזה השיב, מלא כבוד ובלי הנד עפעף: "כן, גנרל, ועדיין גוליסט".5

מלחמת העצמאות של אלג'יריה 1962-1954

ואולם, אנו באים לספר על יתרונותיו של הספר ולהמליץ על קריאתו. יתרונותיו הם אכן בפשטות, בישירות ובתיאורים הענייניים של פעולות מאסי ולוחמיו במערכה. הספר בנוי מפרקים שהם מעין תשובות של מאסי לשאלות ממוקדות. זהו סגנון כתיבה צרפתי מוזר מעט, אך נוח למעקב ולחיפוש. עקב הפשטות, קל להבחין בחשיבה הטקטית שמונחת ביסוד פעולות הלחימה של הדיוויזיה. כאיש צבא קבע, הדגיש מאסי את חשיבות ההופעה, הסדר והמשמעת של החיילים נוכח התפקידים הציבוריים־משטרתיים שמילא הצבא ולצורך הרתעה.6 עניין זה חשוב גם למורל הלוחמים. למורל הגיסות יש להבנתו חלק מרכזי ביכולת ליצור אורך נשימה ללחימה המצריכה סבלנות, ובה צועדים לעתים לאחור לאחר הצלחות. יש לדעת שהצבא הצרפתי חש על בשרו את רצף התבוסות שלו, שהחל ב־1940, עבור דרך הודו-סין וכלה בכישלון סואץ. לתחושת מאסי ושאר אנשי הקבע, הפעם: "הצנחנים היו חייבים לנצח במערכה על אלג'יר, לנצח בכל מישוריה של מערכה זו".7

ארגון הכוחות למיניהם שפעלו בעימות המוגבל מן הצד הצרפתי, הוא גורם חשוב בהצלחה. מאסי מציין ששיתוף הפעולה בין הצבא, המשטרה, הגורמים האזרחים וגופים אחרים, יחד עם חלוקת האחריות והמשימות הם גורם מכריע: "שמנו קץ לאלתור […] מעלתו של ארגון הגזרה אלג'יר-סאחל הייתה ביישומן של שיטות זהירות מתוך שמירה קפדנית על החוקים".8 בספר נתונות סוגיות הארגון והסמכות, דבר המעיד שאין זה עניין פעוט, ולא זו בלבד אלא שיש להתאים את ארגון הכוחות לפי המטרות והמשימות. שיטות הלחימה בתוך העיר אלג'יר, שהייתה שטח הלחימה הראשוני והעיקרי של הדיוויזיה ומוקד המרד להבנת מאסי, כללו סריקות וחיפושים רחבי ידיים. היגיון הפעולה היה צמצום מרחב הפעולה של פל"ן, בידודו במרחבים שתוחמו, ובפירוק התשתית הארגונית והפוליטית שלו. לצורך כך אורגן המודיעין בכל הדרגים והיחידות. נדרש לאסוף ידיעות מכל רמה ורמה, לעבדן, להפיצן במהירות, ולתרגם את המידע לפעילות התקפית של תפיסה ופגיעה בפעילי פל"ן.9 הפרק העוסק במודיעין שמו "עד היכן הלכתם כדי להשיג ידיעות?".10 שאלה זאת רלוונטית לכל מקום וזמן ויש בה דרישה למחויבות מכל רמות הפיקוד וסוגי היחידות. על־פי אחת הטכניקות המפורטות, מקטלגים את האוכלוסייה באזור מגוריה ובאמצעות בדיקות ומעקב מאתרים שינויים ואורחים בבתים.11 לצורך זה יש ללמוד את אזור הפעולה, שמות, כתובות, יחסים בין התושבים, הרגליהם ובעלי כוח רשמיים ובלתי רשמיים. זהו כלי פשוט ויעיל.

אליסטר הורן, מלחמה פראית לשלום - מלחמת אלג'יריה 1962-1954 (תרגום: עמנואל לוטן), מערכות, תל־אביב, 1989

בתחום זה של השגת הידיעות עולה השאלה המוסרית החשובה בעניין העינויים. מאסי מצדיק את פעולות העינויים בהישענו על עקרון "הפצצה המתקתקת": "המטרה כאן הייתה להשיג מודיעין מבצעי מיידי, ובו תלויים חייהם של אנשים חפים מפשע, שהפל"ן מקריב במתכוון לקידום מטרתו. אכזריות מעין זו לא עוררה כל חשק לחמול על אלה שגילוים היה מאפשר לבלות השתלשלות כה גורלית".12 בהמשך הוא מפרט את שיטות העינויים והבעיות, גם אלה המוסריות.13 גם אנחנו, קוראים ולוחמים - נדרשים להכרעות המוסריות האלה. הלחימה לא התמקדה רק בעיר אלג'יר ובקסבה שלה, אלא גם בשטחים הפתוחים וההרריים שבהם ניהל פל"ן מלחמת גרילה. גם בהקשר זה מוצגות הטכניקות העיקריות שדרשו המבצעים ההתקפיים נגד פל"ן: הפעלת כוחות ניידים רבים וכלים משוריינים. בה בעת קיים הצבא הצרפתי מבצעי השכנת שלום לחיזוק תחושת הביטחון של התושבים והעברתם לצד הצרפתי. לפי מאסי, לא ניתן לנצח במערכה בלי "כיבוש" האוכלוסייה.14

הצנחנים נגד הטרור מביא נושאים המעניינים אותנו, הנלחמים תקופה ממושכת בעימות מוגבל - עימות שמאפייניו דומים בחלקם לעימות שהתחולל באלג'יריה. ברמה הטקטית ניתן ללמוד ממנו לא מעט. מומלץ לקרוא את הספר ולעיין במסמכים המצורפים בסופו, אותם מביא מאסי כראיות, אולם עניינם בפירוט ההנחיות של משימות הצנחנים ובטקטיקות הלחימה בטרור ובגרילה. מאסי מסיים את ספרו בהכרזה שהצנחנים ניצחו במערכה על אלג'יר, לפחות בלחימה הטקטית. יש אינדיקטורים רבים שתומכים בעובדה זאת, חוץ מעדותו של מאסי,15 אך בהקשר זה הכותב חוטא למציאות ומציג בכך את הבעייתיות הגדולה שבעימות המוגבל. הניצחון איננו מושג אך ורק בשדה הקרב, ואולי בעיקר לא שם. הנה כי כן, מיליון צרפתים וחצי שמקורם בהתיישבות בת למעלה מ־135 שנה עזבו את אלג'יריה ועברו לצרפת. צורם לעין הפער שבין תוצאות הקרבות הטקטיים ובין הגדרות המטרות המדיניות והתוצאה הסופית.