לְמה אנחנו מטיפים[1]

הקדמה

אתה מדבר עם אנשים רבים בנושאים שונים,  ואתה משוכנע שהבהרת היטב והסברת היטב, ואינך מכיר אפשרות טובה יותר לבן תמותה לבטא את הכוונות שבלבך. אולם כשאתה מפסיק לדבר אליהם על המטרה הנעלה, ואתה מתחיל להסביר להם מה שאתה רוצה תוך הצגת האמיתות כשחר מפציע או כפי שנהוג לומר ,כשמש בצהריים, אתה נדהם לגלות שאנשים אינם מבינים אותך ואינם תופסים מה אמרת.

אתה רואה את זה שוב ושוב, ועובר את זה בהזדמנויות שונות ,ואני משוכנע שהסוד הוא אחד מן השניים: או שכל אחד מאתנו מפרש את הדברים על־פי אבן בוחן שונה, ולכן ההבנה והתפיסה משתנות בהתאם; או שהדיבור במהותו הוא סתום ומעורפל גם אם הדובר משוכנע שדבריו ברורים וגלויים .

אבן הבוחן

במילים הבאות אני מתכוון לחשוף בפני האנשים את תורתם של "האחים המוסלמים" — מטרתה, יעדיה, עקרונותיה, וכליה — זאת בגילוי לב ובבהירות,  בפירוט ובבירור.  אך קודם כול ברצוני להגדיר את אבן הבוחן שתשמש אותנו בהסבר הזה, ואני אשתדל שדברי יהיו פשוטים וקליטים,  שהבנתם לא תקשה על הקורא שירצה להשכיל. אני חושב שאיש מבני אומת האסלאם לא יחלוק עליי שאבן הבוחן צריכה להיות "ספר האלוהים". מן השפע שלו נרווה את צימאוננו, מן הים שלו נשאב ]את דברינו[, ועל גזר דינו נשליך את יהבנו .

עֵמֵנו

אכן הקוראן הנכבד הוא ספר מקיף, שאלוהים כלל בו את עיקרי האמונה, את היסודות של טובת הכלל ואת מושגי היסוד של החוק בעולם, בהם מצווֹת עשה ומצווֹת לא תעשה. האם המוסלמים קיימו את מה שנמסר בקוראן,  האמינו ובטחו בעיקרי האמונה שנתן אלוהים והבינו את המטרות שהובהרו להם? האם אימצו את חוקי החיים והחברה שנתן בנוגע לחיי היום־יום שלהם? אם נסיק מן המחקר שלנו שאמנם כך הדבר, הרי שהגענו יחד אל המטרה. ואם המחקר יצביע על התרחקותם ]של המוסלמים[ מדרך הקוראן ועל נטישת הוראותיו ומצוותיו, דע לך שהמשימה שלנו תהיה לשוב בעצמנו, עם מי שקשור בנו, אל הדרך הזאת .

תכלית החיים על־פי הקוראן

הקוראן מגדיר את מטרות החיים ואת היעדים שאליהם צריכים לשאוף בני האדם. הוא מבהיר כי יש בני אדם שמה שחשוב להם בחיים זה אוכל ותענוגות. ]על כך[ אמר ]אלוהים[ יתברך ויתרומם:

"הכופרים, שטופי התענוגות ולועטים כבהמות והאש מעונם."[2] והוא מבהיר שקיימים אחרים שהעיקר אצלם הוא קישוטי פאר ומותרות שאחריתם כליה. על זה אמר ]אלוהים[ יתברך ויתרומם: "האנשים משתבחים באהבת הדברים הנחשקים: נשים וָבָנים ומצבורי זהב וכסף, וסוסים אצילים ומקנה ויבול. כל זה תענוג חולף הוא, של חיי העולם הזה, וטוב מכל לשוב אל אלוהים."[3]

והוא הבהיר שקיימים אחרים, שמטרתם בחיים היא להצית את אש המחלוקת וללבות ריב ושחיתות. על אלה אמר אלוהים: "יש אשר יקסימָךָ אדם בדיבורו בעולם הזה, בהעידו את אלוהים כי פיו ולבו שווים, ואולם הוא הַמַר שביריבים. בפנותו עורף יחוש לחמוס את הארץ ולהשחית כל יבול ופרי בטן. אלוהים אינו אוהב חמס."[4]

אלה מטרות שונות של אנשים בחיים שאלוהים אסר אותן על המאמינים, וטיהר אותם מהן. הוא מצווה אותם ]את המאמינים[ למלא משימה נעלה, והטיל עליהם חובה נשגבה, החובה להוביל את האנושות אל האמת, להדריך את בני האדם כולם אל הטוב ולהאיר את העולם כולו בשמש האסלאם. וכך הוא אומר, יתברך ויתרומם:

"הוי המאמינים, כרעו והשתחווּ וִעִבדו את ריבונכם וֲעֲשוּ את הטוב למען תעשו ַחַיל, וקומו להיאבק לשם אלוהים כראוי לו. הוא בחר בכם ולא הטיל עליכם כל מעמסה בדת; לכו בדרך דתו של אברהם אביכם. כבר לפנים כינה אתכם מתמסרים, וגם עתה, למען יעיד עליכם השליח, ואתם תעידו על האנשים. לכן קיימו את התפילה ותנו זכאת[5] ובקשו מעוז באלוהים. הוא מגינכם, מה טוב המגן ומה טוב המושיע."[6]

המשמעות היא שהקוראן הנכבד ממנה את המוסלמים לאפוטרופסים של האנושות החסרה בגרות, ומעניק להם סמכות לפקח על עולם ולשלוט בו לשם מילוי התפקיד הנעלה הזה. על כן הציווי הזה נוגע לנו ולא למערב, לציוויליזציה של האסלאם ולא לציוויליזציה של המטריאליזם.

תפקידו של המוסלמי הוא הקרבה עצמית ולא רווח אישיאלוהים, יתברך ויתרומם, הבהיר כי למען הגשמת המטרה הזאתהוא קנה מן המאמין את נשמתו ואת כספו, ואין למאמין שום חלק ונחלה בהם. אלה הם הֶקדֵשֵ )וַקַף( להצלחת השליחות והשרשתה בלבבות בני האדם.  ואלה דבריו,  ישתבח: "אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם, ובתמורה יִזִכו בגן עדן."[7] מזה אנחנו רואים שהמוסלמי מקדיש את חייו בעולם הזה לשליחות שלו, כדי להרוויח את העולם הבא שלו כגמול על הקרבתו. משום כך היה הכובש האסלאמי מורה שהתאפיין בכל התכונות הנחוצות למורה: נאורות, שיקול דעת, חמלה ורחמים. הכיבוש האסלאמי היה כיבוש של ִתִרבות, הדרכה והשכלה. האם זה מה שהקולוניאליזם המערבי עושה היום?

האם המוסלמים פועלים להשגת המטרה הזאת?

בחיי ריבון עולם,  יקירי!  האם המוסלמים הבינו את המשמעות הזאת בספר אלוהים? האם התעלתה נפשם ושָֹֹגבה רוחם? האם השתחררו מן השעבוד לחומרנות? האם ניטהרו ממתיקוּת התאוות והתענוגות, והתרוממו מהבלי העולם ומשאיפות בזויות? האם הפנו את פניהם לאלוהים, אשר ברא את השמים ואת הארץ? האם הם תמימי דרך, מרוממים את דבר אלוהים, נלחמים למענו, מפיצים את בשורת דתו ומגוננים על מקווה תורתו? או שהם אסירי התאוות ועבדי התענוגות והחשק, שכל רצונם לגימה טובה, מכונית מהירה ,מלבוש נאה, נמנום ממריץ, אישה יפה, מראה נאה ותואר מכובד שהם כוזבים וחלולים?

 

"כשהסתפקו בהבלים, גורלם הורעאך ניצלו כשטבלו במימי הבשורה."[8]

ָצָדק שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: "עלוב הוא עבד הדינר; עלוב הוא עבד הדרִַהַם ]מטבע[; עלוב הוא עבד הקטיפה."[9]

המטרה היא הגזע והפעולות הן הענפים שלו

מכיוון שהמטרה היא הגורם המניע ליציאה לדרך, והמטרה באומתנו הייתה מעורפלת ומבולבלת, לא היה מנוס מהבהרות ומהגדרות. אני סבור שכבר הבהרנו רבות והסכמנו שהמשימה שלנו היא אדנות בעולם[10] והדרכת האנושות כולה אל סדרי האסלאם הנכונים ואל הכללים שלו אשר בלעדיהם אין אושר לבני האדם .

מקורות מטרתנו

זוהי השליחות של "האחים המוסלמים" למען בני האדם ]כולם[ ,ועל האומה המוסלמית להבינה היטב ולחוש להצלתה בנחישוּת ובמרץ. "האחים המוסלמים"  לא המציאו אותה,  ולא בדו אותה מלבם;  זו שליחות המתגלה בכל אחד מפסוקי הקוראן הנכבד ,ומופיעה בשיא זיווה והדרה בכל מסורת של הנביא הכביר, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום;  ומבהיקה בכל אחת מפעולות בני הדורות הראשונים שהם המופת הנעלה להבנת האסלאם ולהצלתם של כללי האסלאם. אם ירצו המוסלמים לקבל את השליחות הזאת ,תהיה זו ראיה לאמונה ולאסלאם נכון, ואם ימצאו בה מום או חטא ,ישפוט בינינו ספרו של אלוהים,  יתברך ויתרומם.  משפט צדק וקביעה נחרצת יכריעו בינינו ובין אֵחֵינו ויראו הלנו היא האמת אונגדנו: "ריבוננו, הכרע בינינו ובין בני עמנו בצדק, כי אתה הטובשבמכריעים."[11]

מִעִניין לעניין

שואלים רבים מאחינו שאותם אנחנו אוהבים בכל לבנו, שוקדים למענם ועמלים לטובתם בעולם הזה ובעולם הבא, במאמץ, בכסף ובנפש, בהקריבנו את עצמנו למען המטרה הזאת: להביא אושר לאומתנו ולאחינו באמצעות כספנו ונפשנו;  למענם הזנחנו את ילדינו ואת הנשים.  כמה הייתי רוצה שהאחים השואלים האלה יראו את צעירי "האחים המוסלמים"  ערים בלילה כאשר בני האדם ישנים, ועסוקים כאשר הבטלנים מנמנמים, וכל אחד מהם מתמיד על מכתבתו מאחר־הצהריים עד חצות הלילה, כשהוא פועל ,מתאמץ, משקיע מחשבה, יגע. וכך הוא מתמיד לכל אורך החודש ,ובסוף החודש הוא הופך את הכנסותיו להכנסות האגודה שלו, ואת הוצאותיו להוצאות הבשורה שאותה הוא מטיף, וכספו משרת את מטרתו. כל כולו אומר לבני עמו שאינם משגיחים בהקרבתו: איני מבקש מכם שכר, כי שכרי מִעִם אלוהים לבדו. חלילה לנו מלהעניק גמילות חסדים לאומתנו שאנחנו חלק ממנה; כל משאלתנו בהקרבה הזאת היא שהאומה תבין את הבשורה שלנו ותיענה לקריאתנו.

מנין הכסף

אותם אחים חביבים המביטים על "האחים המוסלמים"  מרחוק וצופים בהם מקרוב שואלים:  מנין להם הכסף הדרוש לפרסום מוצלח וזוהר כמו שלהם לַבשורה, והרי הזמנים קשים והאנשים קמצנים? אני עונה להם שהבשורות הדתיות מבוססות קודם כול על האמונה ולאחר מכן על הכסף, והאמונה קודמת למטרות בנות חלוף .אם אתה מוצא מאמין כֵּןֵ, אתה מוצא יחד אתו את אמצעי ההצלחה .הכסף המועט של "האחים המוסלמים" נלקח מהוצאותיהם ונחסך מצורכי בתיהם וילדיהם.  הם משפרים באמצעותו את טוב לבם ונדיבות רוחם, והם היו רוצים שירבה כפל כפליים, כדי שיוכלו להוציא אותו למען אלוהים. וכאשר מי מהם אינו מוצא מאומה ]לתת[, הם הולכים ועיניהם זולגות דמעות מעצב מכיוון שאין להם כסף לתרום. בכסף המועט הזה ובאמונה כבירה באלוהים, השבח והתהילה,  יש משום "הודעה לאנשים העובדים את אלוהים,"[12] הצלחה לעמלים הנאמנים, ואלוהים, שבידו הכול, יברך את הגרוש האחד של האחים. "אלוהים ימחה את תשֹֹואת הריבית ויַרַבה את תשואת הצדקה."[13] "וכל זכַָּאָת אשר ִתִתנו, בבקשכם לַחַלות את פני אלוהים — העושׂים כך ירוויחו כפליים."[14]

אנחנו והפוליטיקה

אנשים אחרים אומרים כי "האחים המוסלמים" הם פוליטיקאים והבשורה שלהם פוליטית, וכי מאחוריה יש להם מטרות אחרות .איננו יודעים עד מתי יטיחו בני אומתנו האשמות, יעלו חשדות וישתמשו בכינויי גנאי. הם מתעלמים מדבר ודאי שיש לו אימות במציאוּת ופונים לדמיון שאותו סותר הספק .

עמנו!  אנחנו קוראים לכם כשהקוראן בימיננו ונוַהַג הנביא[15] בשמאלנו, ומעשיהם של האבות הנאמנים של האומה הזאת[16] הם המופת שלנו. אנחנו קוראים לכם ]לבוא[ אל האסלאם, אל כללי האסלאם,  משפטי האסלאם והדרכת האסלאם.  אם זו פוליטיקה

 

אצלכם, אז זו הפוליטיקה ]המדיניות[ שלנו. אם תמצאו פוליטיקאיםהמטיפים לאותם עקרונות,  אז גם אנחנו פוליטיקאים,  ואפילופוליטיקאים מצטיינים. אם אתם רוצים לקרוא לזה פוליטיקה, אמרו מה שתאמרו.  השמות לא מפריעים לנו כאשר הדברים ברורים והמטרות גלויות.

עמנו! אל תיתנו למונחים להסתיר מכם את האמת; אל תיתנו לשמות להסתיר את המטרות; ואל תיתנו לפרטים הטפלים להסתיר את המהות. במדיניות של האסלאם טמון אושר העולם הזה וטוב העולם הבא. זוהי הפוליטיקה שלנו, איננו רוצים ִבִּלתה, לכן, נהגו על פיה והביאו אותה לידיעת אחרים. כך תזכו בתפארת לעתיד לבוא, במהרה בקרוב.

הלאומיות שלנו ועל איזה בסיס היא מיוסדת

שמע אחי! בוא ונטה אוזן יחדיו לקול תפארת אלוהים, המרעים בארבע רוחות השמים,  ממלא את הארץ ואת שבע הסֵפֵרות העליונות ומשרה בנפשו של כל מאמין את המשמעות הנעלה ביותר של התפארת והתהילה, כשהוא משמיע את הקריאה הזאת שאליה מקשיבים השמים והארץ וכל אשר בהם, מאז הודיע עליו ]הנביא[ הנאמן,  עליו השלום,  לאנושות,  ועד אין־סוף,  אותו קול נצחי:

"אלוהים הוא מגן המאמינים."[17]

אכן,  אכן,  אחי:  זוהי קריאת ריבונך אליך.  לפקודתך אני ,אלוהי! השבח לך ותודה, אתה שאין לְִמִנו תהילתך. אתה הוא אדון המאמינים, התומך בעֵמֵלים ומגן העשוקים שנחרבו בתיהם והושלכו מדירותיהם. חזֵקֵ את מי שנמלט אליך ותמוך במי שביקש מחסה מידך. "אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו. הן אלוהים חזק ואדיר."[18]

אכן, אכן, אחי. בוא נקשיב יחדיו לקול הקוראן הנכבד, נתענגבדקלום הפסוקים הברורים ונקלוט את יפי התפארת הזאת בדפי הספר המטהר. חושה אלי, אחי, ושמע את קול אלוהים, יתברך ויתרומם:

  1. "אלוהים הוא מגן המאמינים, הוא יוציאם מחושך לאור."[19]
  2. "רק אלוהים הוא מגינכם, והוא הטוב שבעוזרים."[20]
  3. "מגיניכם הם רק אלוהים ושליחו, המאמינים המקיימים את התפילה והנותנים זכַָּאָת והכורעים."[21]
  4. "מגיני הוא אלוהים אשר הוריד את הספר ממרומים, והוא מגן הישרים."[22]
  5. "ֱאֱמור, דבר לא יפגע בנו זולת הדבר אשר כתב לנו אלוהים .

הוא מגיננו, ועל אלוהים ייסמכו המאמינים."[23]

  1. "הם המאמינים והיראים, ולהם הבשורה בחיי העולם הזה ובעולם הבא."[24]
  2. "זאת כי אלוהים הוא מגן המאמינים, ולכופרים אין מגן."[25]האינך רואה בפסוקים הברורים האלה, שאלוהים,  יתברך וישתבח, מייחס אותך אליו, מעניק לך את נועם הגנתו ומשפיע עליך את שפע תפארתו? "אולם לאלוהים הכוח האדיר, ולשליחו ולמאמינים, ואולם המתחסדים לא יֵדֵעו."[26]

ובמסורת האצילית, שנמסרה מפי בחיר אלוהים ]הנביא[, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, בשם אלוהיו, נאמר: יאמר אלוהים ,יתברך וישתבח, ביום תחיית המתים: הוי בני אדם, אני קבעתיייחוס ואתם קבעתם ייחוס, ואמרתם "פלוני בן פלוני", ואני אומר: הנכבד בכם אצל אלוהים הוא זה היותר מאמין. והיום אני ארומם את הייחוס שלי, ואשפיל את הייחוס שלכם. בשל כך, אחי, העדיפו האבות הנאמנים לייחס את עצמם אל אלוהים, יתברך וישתבח ,ולהפוך את הייחוס האצילי הזה לבסיס תפילותיהם ולציר מעשיהם .

וכך קרא אחד מהם לחברו:

"אל תקרא לי אלא עבד אלוהיםכי זה משמותי היותר נכבדים."[27]

אדם אחר ענה פעם למי ששאל אותו האם אביו משבט תמים או משבט ַקַיס: "אבי הוא האסלאם, אין לי אב דוגמתו, בעוד השאר מתפארים בקיס ובתמים."[28]

אין תפארת זולת זו

אח חביב!  כאשר האנשים מתפארים בייחוסם,  הם נהנים מן האצילות והכבוד שבמעשי אבות־אבותיהם ופועלים לליבוי רוח התפארת והעזוז בנפש בניהם. אין מאחורי שתי המטרות האלה ולא כלום. האינך רואה שבייחוסך לאלוהים, יתברך ויתרומם, ]נמצאים[ התפארת והכבוד הנעלים ביותר שאדם יכול לשאת אליהם את עיניו: "הן הכוח האדיר כולו לאלוהים."[29] ]ובייחוסך לאלוהים נמצא[ הדבר הנעלה ביותר שירומם את נפשך אל הרקיע השביעי ויפיח בה את רוח התחייה עם אלה העוסקים בעשייה. איזה כבוד גדול יותר ואיזו התעלות נעלה יותר מן המדרגה האלוהית שבהאתה קשור לאלוהים ומיוחס אליו? בהזדמנות אחת אמר אלוהים ,יתברך ויתרומם: "ֱהֱיו יראים את הריבון בכך שתקיימו את כל אשר תלַמדו מן הספר, ואת כל אשר ִתִלמדו."[30]

מקורות הכוח הכבירים ביותר

בהתייחסות לאלוהים, יתברך ויתרומם, יש משמעות נוספת שאותה מבין מי שדבק בייחוס הזה. זהו שפע עצום של אמונה וביטחון בהצלחה המציף את לבך וממלא את נפשך; אינך פוחד מבני האדם כולם, ואינך חושש מן העולם כולו, גם אם יעמוד מולך, כשהוא מנסה להפחית מאמונתך או לפגוע בעקרונותיך. "אשר ָאָמרו להם האנשים, הנה נקבצו האנשים להילחם בכם, על כן גורו מפניהם .ואולם הדבר רק הוסיף להם אמונה, ואמרו, דיֵיֵנו באלוהים, ומה טוב להיסמך עליו."[31]

וכאשר אחד מאלה המעטים המאמינים באלוהים,  בשמירתו ובתמיכתו עמד לנוכח צבא עצום וסואן, חיִלִ אדיר, הוא לא פחד מעוצמתו ולא חשש מפגיעתו, משום שלא פחד מאיש זולת אלוהים .היש משהו כביר יותר מאותה עוצמה הנוצקת בלב האדם המאמין כאשר הוא מחזק את לבו בדברי אלוהים יתברך: "אם יושיט אלוהים עזרתו לכם, לא יגַבַּר איש עליכם."[32]

הלאומיות שלנו היא ייחוס עולמי

קיימת משמעות חברתית נעלה בייחוסם של בני האדם אל אלוהים ,יתברך ויתרומם. זו אחוות העמים, העזרה ההדדית בין קבוצות חברתיות וחיסול השאיפות המצמיחות סולידריות ייחודית שהאש שלהן מלבה את הפירוד והניכור בין העמים. מי הם אלה הרוציםלעשות למען העולם ומוכנים להתלכד סביב דגלו של אלוהים?...

חלומות האתמול הם אמיתות היום

זהו דבר שהמוסלמים שומעים זה זמן רב, אולם הוא לא ברור להם, והם לא מבינים אותו. יש מי שיאמר: מדוע אנשי החבורה הזאת כותבים על נושאים שאי אפשר להגשימם, ומדוע הם מרחפים בסֵפֵרה של דמיון וחלומות?

לאט לכם אחים לאסלאם ולעדה הדתית. מה שנדמה לכם היום מעורפל ורחוק, היה אצל אבותיכם מובן מאליו וקרוב. מלחמת הקודש שלכם לא תניב פרי עד שתגיעו לרמתם או לדרגתם. האמינו לי שראשוני האסלאם הבינו בקוראן הנכבד בקריאה ראשונה, מיד כאשר הורד אליהם, את מה שאנחנו מוסרים לכם ומספרים לכם היום.

אני אומר לכם בגילוי לב ש"האחים המוסלמים" חיים על־פי תורתם, תולים בה את תקוותיהם ונהרגים על קיומה. הם רואים בה את כל ההנאה, והיופי, והאושר, והאמת שנפשם כמהה אליהם .

"האם לא הגיעה השעה שענווה תמלא את לב המאמינים לנוכח זֵכֵר אלוהים, ולנוכח האמת אשר הוריד ממרומים? ַאַל להם לנהוג כדוגמת אלה אשר ניַתַן להם הספר הזה כבר, וִבִרבות הימים גַסַ בו לבם. רבּים בהם המופקרים."[33]

אחים! אם אתם מסכימים אתנו על הבסיס הזה, אזי דעו לכם שהתייחסותכם לאלוהים, יתברך ויתרומם, מחייבת אתכם להגשים את המשימה אשר הוא הטיל עליכם. עליכם לצאת לפעולה להשגתה ,ולהקריב עצמכם למענה. האם אתם מוכנים לפעולה?

משימתו של המוסלמי

את משימתו של המוסלמי סיכם אלוהים, יתברך ויתרומם, בפסוקאחד בספרו.  הקוראן הנכבד חזר על המשימה בכמה פסוקים .הפסוקים המציגים את משימת המוסלמים בחיים הם אמירת אלוהים, יתברך ויתרומם: "הוי המאמינים, כִּרִעו והשתחוו ועבדו את ריבּונכם וֲעֲשׂוּ את הטוב למען תעשו חיל, וקומו להיאבק לשם אלוהים כראוי לו. הוא בחר בכם ולא הטיל עליכם כל מעמסה בדת; לכו בדרך דתו של אברהם אביכם. כבר לָפָנים כינה אתכם מתמסרים, וגם עתה, למען יעיד עליכם השליח, ואתם תעידו על האנשים. לכן ַקַיימו את התפילה ותנו זכַָּאָת, וַבַקשו מעוז באלוהים .

הוא מגינכם — מה טוב המגן ומה טוב המושיע."[34]

אלה דברים ברורים;  אין בהם ערפול או חוסר הבנה.  בחיי אלוהים, יש בהם מתיקות ויופי, והם ברורים כשחר המפציע וכברק האור, נכנסים לאוזניים וחודרים חיש קל אל הלב. האם לא שמעו אותם המוסלמים עד היום? או שמא שמעו אותם, אולם לבם היה אטום ונעול, ולכן לא הקשיבו ולא עיינו בהם ?

אלוהים מצווה את המוסלמים לכרוע ולהשתחוות ולהקפיד על התפילות, שהן לב עבודת אלוהים, והעמוד המרכזי של האסלאם ,והביטוי החיצוני הבולט ביותר שלו. הוא מצווה עליהם לעבוד את אלוהים ואוסר עליהם לשתף עמו אלוהים אחרים.  כמו כן הוא מצווה עליהם לעשות את הטוב ככל יכולתם. במקביל לציווי על עשיית הטוב, הוא אוסר עליהם את הרע, ואומר שהשלב הראשון בעשיית הטוב הוא עזיבת הרע. כמה תמציתי, ועם זאת, כמה מובן! בזכות זה הוא קבע להם הצלחה, הישג ומעלה. זו המשימה האישית המוטלת על כל מוסלמי, וחובה עליו לבצעה בעצמו, ביחידות או בקבוצה .

זכויות האנושות

אחרי זה הוא ציווה עליהם לערוך מלחמת קודש למען אלוהים ,להפצת הבשורה ולהפיכתה לנחלת הכלל, בראיות ובמופתים. ואם יקשיחו ]הכופרים[ את לבם בשרירות, ובעושק, ובמרי ]אזי יש לערוך מלחמת קודש[ באמצעות החרב והרומח.

"אם יכחישו הבריות את המופת ויקשיחו לבם טובה המלחמה על השלום, וכך יהיה לעולם."[35]

שמירת הזכויות בכוח

מה חכם היה מי שאמר: "הכוח הוא הדרך הבטוחה ביותר להבטיח את הזכויות, ומה יפה כששני אלה צועדים זה לצד זה". מלחמת הקודש למען הפצת בשורת האסלאם,  בצד השמירה על קודשי האסלאם, אף היא חובה שהטיל אלוהים על המוסלמים, כפי שהטיל עליהם את חובת הצום, התפילה, העלייה לרגל, הצדקה, עשיית הטוב והימנעות מרע. הוא חייב אותם לצאת למלחמת קודש והטיל אותה כחובה עליהם, ואיש לא יכול להימלט מן החובה, אם יש בו כוח ויכולת, כי קיים פסוק מוכיח, מרתיע, מטיף וחד־משמעי: "צאו למלחמה כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים."[36]

אלוהים גילה את סודהּ של החובה הזאת ואת חוכמת המצווה שהטיל על המוסלמים, והבהיר להם שהוא בחר בהם, ורצה בהם ,וברר אותם מבין בני האדם להיות מובילי ברוּאיו וחבר נאמניו המופקדים על מימוש ההלכה, שליחיו בעולם, יורשי שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, בבשורה שלו. לכן הוא הכשיר להם את הדת, ותיקן את מערכת המשפט, ופישט את ההוראות ,והתאים אותם לכל מקום ולכל זמן כדי שהאנושות תוכל לראותבהם את הגשמת משאלתה ותקוותה. "הוא בחר בכם ולא הטילעליכם כל מעמסה בדת; לכו בדרך דתו של אברהם אביכם. כברלָפָנים כינה אתכם מתמסרים, וגם עתה למען יעיד עליכם השליח ,ואתם תעידו על האנשים."[37] זו המשימה החברתית שאללה הטיל על המוסלמים כקבוצה; עליהם להיות כיתה אחת וסיעה וכוח; עליהם הוטל להיות צבא הישע אשר יציל את האנושות וינחה אותה בדרך הישר.

נזירים בלילה ופרשים ביום

נוסף על כך הבהיר אלוהים, יתברך ויתרומם, לבני האדם את הקשר בין חובות כמו תפילה וצום, וחובות הברתיות, כשהראשונות הן כלי לביצוע האחרונות. כמו כן ]הבהיר[ שבסיסה של האמונה האִמִתית הוא בחיבור ביניהן, כדי שלא יהיו אנשים שישתמטו מן המצוות הפרטיות בתירוץ שהם פועלים למען הכלל, וכדי שלא יהיו אנשים שישתמטו מן המצוות הכלליות בתירוץ שהם עסוקים בעבודת אלוהים ]הפרטית[ שלהם, שקועים כל כולם בחיבור לריבונם. מה מדויק ומה חכם הוא דבר אלוהים, יתרומם, ומי מיטיב מאלוהים לדבר?

מוסלמים!  עבודת ריבונכם,  ומלחמת הקודש לחיזוק דתכם ,והענקת עוצמה לַהַלכה שלכם, אלה המשימות שלכם בחיים. אם תקיימו אותן כראוי, הרווח כולו שלכם. ואם תקיימו את חלקן או תזניחו את כולן, לכם אני מצטט את דברי אלוהים, יתברך ויתרומם:

"האומנם סברתם כי בראנו אתכם לשם שעשוע, וכי לא תשובו אלינו? יתרומם אלוהים, המלך, אשר הוא האמת."[38]

זו הייתה הכוונה כשחברי הנביא, תפילת אללה עליו וברכתולשלום, בחירי ברואיו של אלוהים והאבות הנאמנים ביותר ביןעבדיו, תוארו כ"נזירים בלילה ופרשים ביום". דמיין לעצמך אחדמהם ניצב בגומחת התפילה שלו, אוחז את זקנו, גונח בכאב ובוכה בעצב, ואומר: הוי עולמי, אנא, אל תפתה אותי. וכאשר מפציע השחר, והשופר מריע וקורא ללוחמים, דמיין לעצמך את אותו אדם ]מזנק כ[אריה על גב סוסו האביר, שואג שאגת קרב, וההד עונה לו מן ההרים שבצדי העמק .

באלוהים! מה היא ההרמוניה המופלאה הזאת, השילוב הנהדר ,המיזוג המיוחד במינו בין העשייה בעולם הזה ומשימותיו ובין ענייני העולם הבא ורוחניותו? אין זה כי אם האסלאם המקבץ מכל דבר את הטוב שבו.

כיבושים של הדרכה ורפורמה

ברוח הזאת נפוצו המוסלמים — אחרי שהנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, עלה לגנזי מרומים — בארבע כנפות הארץ כשהקוראן שלו בלבם,  ביתם על האוכף,  חרבם בידם,  והמופת ברור בקצה לשונם, והם מציגים בפני בני האדם שלוש אפשרויות: האסלאם,  הג'זיה[39] והקרב.  מי שהתאסלם,  הפך לאחיהם ולבעל זכויות שוות; ומי ששילם ג'זיה הפך לבן חסות שלהם, והם היו אחראים לשלומו כשהעניקו לו את זכויותיו תוך שמירה על החוזה שנחתם עמו ונאמנות לסעיפיו; ומי שהקשה את עורפו, הם נלחמו בו עד שגברו עליו בעזרת אלוהים: "אולם אלוהים לא יֹאבה בלתי אם להפיץ את מלוא אורו."[40]

 

הם לא עשו זאת בשביל שלטון, והתנזרותם ממנעמי החייםומפרסום ידועה לכול, שהרי דתם אסרה את התופעות המזויפותהאלה שבמסגרתן יש כאלה הנהנים על חשבון אחרים. הח'ליפהשלהם היה אחד מהם בקבלו חלק בכסף ובשכר כמו אזרח מן השורה; הוא לא היה הטוב או החכם בהם, אלא אחד מהם. לא יכולת להבדיל בינו לבינם אלא במעלת האמונה שהשפיע עליו אללה וביראת שמים. הם לא עשו זאת למען הכסף שכן כל אחד מהם הסתפק בפרוסה כדי לשבור את רעבונו ובלגימה כדי לרוות את צימאונו. הצום אצלם היה מעשה טוב, ואת הרעב הם אהבו יותר מאשר את השובע. המלבושים שהיו להם הספיקו רק כדי לכסות את ערוותם,  והספר שלהם פנה אליהם בדבר אלוהים יתרומם:

"הכופרים שטופי תענוגות ולועטים כבהמות והאש מעונם."[41] והנביא אומר להם: "ארור הוא עבד הדינר, ארור הוא עבד הדרִַהַם ,ארור הוא עבד הקטיפה."

אם כן, יציאתם מן הבית לא הייתה לשם השגת מנעמי חיים, או ממון, או שלטון, או כיבוש קולוניאלי או עריצות, אלא לשם מילוי שליחות מיוחדת, היא שליחות נביאם, עליו השלום, שאותה הפקיד בידיהם וציווה אותם להילחם למענה "עד אשר לא יתִַאַנו לכם עוד ,ודת הכל תהיה לאלוהים."[42]

הגיע זמננו להבין

היו זמנים שבהם המוסלמים הבינו זאת, ופעלו בהתאם, ואמונתם גרמה להם להקריב עצמם למענה.  אולם בימינו אלה מפולגים המוסלמים בהבנת משימתם, והם החלו לפרש אותה בדרך האלגוריה והדרש, כדי להצדיק את בטלנותם ועצלותם. יש מי שיאמר לך: עבר זמנן של מלחמת הקודש והפעולה. אחר מרפה את ידיך באומרו ש"חסרים אמצעים ואומות האסלאם כבולות", והשלישי מסתפקבכך שהוא הופך את דתו למילים, שפיו לועס אותן מבוקר ועדערב, ואת עבודת אלוהים ]הוא מצמצם[ לכמה השתחוויות שאותןהוא מבצע, ובלבו אין ולא כלום.

לא ולא, אחים! הקוראן נמצא ביניכם וקורא לכם בבירור ובגלוי:

"המאמינים הם רק אלה המאמינים באלוהים ובשליחו, אשר לא עוד יפקפקו, והקמים להיאבק בהקריבם את רכושם ואת נפשותיהם למען אלוהים. אלה אנשי האמת."[43] ובנוגע לתורה שבעל־פה, הנה אומר לכם הנביא,  עליו השלום: "אם האנשים מקמצים בדינר ובדרִַהַם,  וקונים באשראי,  ואוחזים בזנבות הבקר,  ועוזבים את מלחמת הקודש למען אלוהים, יטיל עליהם אלוהים ביזיון שיוסר מהם רק בשובם לדתם".  נמסר על־ידי האמאם אחמד[44] בספר המסורות שלו, על־ידי אל־טבראני[45] בספר "]המסורות[ הגדול ,"ועל־ידי אל־בַּיְַהְק[46] בספרו "ענפי האמונה."

קראו בספרי ההלכה שיצאו לאור בעבר הרחוק או לאחרונה ,מתי מלחמת הקודש היא חובה על הכלל,  ומתי הוא חובה על הפרט,[47] ואז תבינו את האמת ומשמעותה היטב. אם כן, מה פשר הרפיון הזה שהשתלט? ומה פשר הייאוש שאחז בלבבות, שאינם שבים להכרה ואינם מתעוררים? זהו, מוסלמים, עידן היצירה. אם כן יִצִרו את עצמכם ובכך תצרו את אומתכם.

החובה הזאת דורשת מכם נפש מאמינה ולב שלם, לכן פעלולמען חיזוק אמונתכם ושלמות לבכם. היא דורשת מכם הקרבהבכסף ובמאמצים, לכן היו מוכנים לכך. מה שבידיכם יִכִלה, ומהשבידי אלוהים הוא נצחי. שהרי אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת כספם, וזאת כדי שיזכו בתמורה בגן עדן שגודלו כגודל השמים והארץ.

מהיכן נתחיל?

לאום או קבוצת אנשים המבקשים לבנות אומה,  או לחנך עם ,או להגשים תקווה, או להגן על עקרון יסוד, חייבים להיות בעלי עוצמה נפשית אדירה שיש לה כמה מרכיבים: כוח רצון חזק נטול שמץ של חולשה,  נאמנות יציבה ללא רבב וללא דופי,  הקרבה עצמית שאין בה אינטרס אישי או צרות עין, וידיעת עקרון היסוד ,אמונה בו והערכה כלפיו. זאת כדי להתחסן מפני טעות בהבנתו ,או סטייה ממנו, או ויכוח עליו, וכדי לא ללכת שולל אחר עקרונות אחרים.  על היסודות הראשוניים האלה,  המיוחדים לנפש לבדה ,ועל העוצמה הרוחנית הכבירה הזאת אפשר לבנות עקרונות, ולחנך אומות הקמות לתחייה, וליצור עמים צעירים, ולחדש חיים בקרב אלה שהחיים נִטִלו מהם במשך תקופה ארוכה.

כל עם החסר ארבע תכונות אלה, או שהן לא קיימות, לכל הפחות, בקרב מנהיגיו והרפורמיסטים שלו, הרי שהוא עם עלוב ,מסכן, שאינו מסוגל למאום ואינו יכול להגשים תקווה. כל מה שהוא יכול זה לחיות באווירה של חלומות, וחוסר אמון, ודמיונות שווא .אולם "דמיון השווא לעולם לא ימלא את מקום האמת."48 זהו משפט אלוהים יתברך ויתרומם, והחוק שטבע בברואיו, ואין לחוק אלוהים 48 . 53:28.

 

תחליף. "אלוהים לא ימיר את השוֶֹרֶה על האנשים, אלא אם יַשַנוהם את אשר בלבם."49

וגם זה חוק שהנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ביטאאותו במסורת הנכונה האומרת: "האומות עומדות לעוט עליכם כמו הסועדים על הצלחות. אלוהים יוציא מלבות אויביכם את הפחד מפניכם, ויטיל בלבותיכם חולשה. אמר מי שאמר: האם זאת משום שנהיה מעטים באותה עת, הוי שליח אלוהים? אמר: לא. תהיו רבים באותה עת, אולם תהיו קלי ערך, נשטפים בזרם. ואמר מי שאמר: ומה היא החולשה, הוי שליח אלוהים? אמר: אהבת העולם הזה והפחד מפני המוות ."

אינך רואה שהוא, עליו השלום, מסביר ]בדבריו אלה[ את הסיבה לרפיון הפוקד אומות ולשפלות שבה נמצאים עמים; את ]הסיבה[ לחולשת נפשן, למורך לבן ולריקנותן ממידות מוסר ומתכונות של גבריות אמיתית; ו]כן את העובדה שככל[ שירבו המידות האלה ,ירבה הטוב, וירבו הפירות הטובים? שהרי כל אומה, אם היא חיה לה בנעימים, ומתרגלת לפינוקים, והיא שקועה עד צוואר בחומריות ,ומתפתה ליפי חיי העולם הזה, הרי שהיא מאבדת את כוח הסבל ואת היכולת להתמודד עם פורענויות, ולהיאבק למען האמת, וכך בא הקץ לתפארתה ולתקוותיה.

בין שני הכוחות

רבים חושבים שהמזרח נעדר עוצמה חומרית, היינו, כסף וציוד וכלי מלחמה,  כדי לקום לתחייה ולהתחרות באומות שגזלו את זכויותיו והחריבו את ביתו.  זה נכון וחשוב,  אולם חשובה מכך ונחוצה יותר היא העוצמה הרוחנית, המורכבת ממוסר נעלה, מנפש אצילית, מאמונה בזכויות ומהכרתן, ומרצון נחוש. וכן מהקרבה 49 .          13:11.

למען החובה, ומנאמנות שעליה מבוססים הביטחון והאחדות. מכלזה מורכבת העוצמה.

לוּ האמין המזרח בזכותו, ושינה את עצמו ]מן היסוד[, וטיפלבחיזוק עוצמתו הרוחנית, ודאג לכונן מחדש את המערכת המוסרית שלו, אזי אמצעי העוצמה החומרית היו מגיעים אליו מכל עבר, ודפי ההיסטוריה מוכיחים זאת אל־נכון.

"האחים המוסלמים"  משוכנעים בכך,  ולכן הם שוקדים על טיהור רוחם, וחיזוק נפשם, וייצוב מידות המוסר שלהם. זו הסיבה לכך שהם מתאמצים לנהל את ההטפה שלהם, ולשכנע את האנשים בעקרונות שלהם, ודורשים מ]בני[ האומה שכל אחד יתקן את עצמו ויחזק את מידותיו. הם לא המציאו שום דבר ממה שהם אומרים ,אלא שאבו את דבריהם מן האוקיינוס העצום, מן הים רחב הידיים ,מן החוקה החקוקה, ומן המקור הנעלה ביותר, שהוא ספר אלוהים ,יתברך ויתרומם. וכבר שמעת את הסעיף הנצחי הלקוח מן החוקה הזאת: "אלוהים לא ימיר את השוֶֹרֶה על האנשים אלא אם יַשַנו הם את אשר בלבם."50

הדברים כבר נאמרו בקוראן ברבים מפסוקיו; יתר על כן, הוא הציב לנו מופת שימושי, נצחי, וברור מאוד ואמיתי מאוד, בסיפור בני ישראל ]במצרים[, שהנו סיפור מופלא המציג בפני כל אומה מיואשת את דרך התקומה.

התוכנית ברורה

"האחים המוסלמים" משוכנעים שכאשר אלוהים, יתברך ויתרומם ,הוריד את הקוראן, וציווה את עבדיו ללכת בעקבות מחמד, עליו השלום, וסיפק לו את האסלאם כדת, הוא כלל בדת הישרה הזאת את כל היסודות הנחוצים לחיי האומות, לשיבתן לחיים, ולאושרן .

                                                                                   .11:13       . 50

ואמירת אלוהים, יתברך ויתרומם, היא המאשרת זאת: "אשר ילכועם השליח, הנביא איש אומות העולם, אשר אותו ימצאו רשוםאצלם בתורה ובאֶוונגֶלֶיון. הוא יצווה עליהם לנהוג בדרך ארץ ,ויאסור עליהם את המגונה,  ויתיר להם את המאכלות הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים המכבידים עליהם."[48] וכן מאשרת זאת אמירת השליח, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום,  במסורת הנכבדה לאמור: "בחיי אלוהים ,אסרתי עליכם כל דבר מגונה."

אם תעמיק לעיין בכללי האסלאם תמצא שהוא הציב את היסודות הנכונים ביותר,  ואת הסדרים המתאימים ביותר,  ואת החוקים המדויקים ביותר לחיי היחיד, גבר ואישה, ולחיי המשפחה בעת הקמתה ובעת פירוקה, ולחיי האומה בצמיחתה, בשיא כוחה ,ובחולשתה. הוא גם ניתח את ההגות שבפניה ניצבים אנשי הרפורמה ומנהיגי האומות.

אינטרנציונליזם,  לאומיות,  סוציאליזם,  קפיטליזם,  בולשביזם ,מלחמה,  חלוקת העושר,  קשר בין יצרן לצרכן,  וכל מה שנוגע בצורה קרובה או רחוקה למחקרים המעסיקים את מוחותיהם של מדינאי האומות, ושל אנשי מדעי החברה; בכל התחומים האלה אנחנו משוכנעים שהאסלאם חודר ללב העניין, וקובע לעולם את הסדרים המבטיחים לו תועלת מרבית ממעלותיו, ומרחיק את הסכנה ואת הייסורים הצפויים לו. אין זה המקום לפרט בנושא הזה, רק נביע את אמונתנו ונבהיר לבני האדם לְמְה אנחנו מטיפים. יהיו לנו עוד הזדמנויות בעתיד לפרט את דברינו.

חובה עלינו לאמץ ]את חוקי האסלאם[

מכיוון ש"האחים המוסלמים" משוכנעים בכך ]בדברים שנאמרו לעיל[, הם תובעים מבני האדם לפעול כדי שיסודות האסלאם יהיו

 

הבסיס של תחיית המזרח המודרני בכל תחום מתחומי החיים. הםמשוכנעים שכל סממן של המודרניזציה העומד בסתירה ליסודותהאסלאם ומתנגש בכללי הקוראן, הוא בגדר ניסיון קלוקל וכושל ,שהאומה תצא ממנו בקורבנות גדולים ללא תועלת.  לכן,  מוטב לאומות המבקשות תחייה להגיע אליה בדרך הקצרה ביותר תוך אימוץ חוקי האסלאם.

"האחים המוסלמים" אינם מכוונים את הבשורה הזאת לארץ אסלאמית מסוימת. הם מקימים קול צעקה, מתוך שאיפה להגיע לאוזני המנהיגים והעומדים בראש, בכל ארץ שבניה הם בני דת האסלאם. הם מנצלים למטרה הזאת את שעת הכושר שבה ארצות האסלאם מתאחדות בניסיון לבנות את העתיד שלהן על עמודים יציבים ]שנוצקו[ מיסודות של קדמה, רמה גבוהה וציוויליזציה.

היזהרו מסטיות

החשש הגדול ביותר של "האחים המוסלמים" הוא מכך שהעמים המזרחיים־האסלאמיים יישטפו בזרם החקיינות תוך ביסוס תחייתם על אותם סדרים רעועים הסותרים זה את זה, שהניסיון הוכיח כי הם גרועים ולא מתאימים. הנה, לכל אחת מאומות האסלאם יש חוקה כללית, וחובה עליהן לגזור את סעיפי החוקה מכללי הקוראן הנכבד. אומה האומרת בסעיף הראשון בחוקה שלה שהדת הרשמית שלה היא האסלאם,[49] חייבת להשתית את שאר הסעיפים על הבסיס הזה. יש להשמיט כל סעיף שהאסלאם אינו מרשה, ושעקרונותיו אינם מתירים, כך שלא תהיה סתירה בחוקי היסוד של המדינה.

תקנו את החוק

לכל אומה יש חוק שעל־פיו נשפטים בניה. את החוק הזה יש לגזורמכללי ההלכה האסלאמית ולקחת מן הקוראן הנכבד, זאת בהתאם ליסודות המשפט האסלאמי, שהרי ההלכה האסלאמית ומה שקבעו חכמי ההלכה המוסלמים יכולים לסתום את הִפִרצה,  למלא את הצרכים,  לַרַווֹת את הצימאון,  להביא לתוצאות מוצלחות ביותר ולפירות טובים ביותר. הנה, לוּ היו מבצעים את עונשי אלוהים ,הדבר היה מרסן בבת אחת את הפושע גם אם התרגל לפשוע; והיה בולם את התוקפן, גם אם התוקפנות השתרשה בנפשו. הדבר היה חוסך מן הממשלות את ייסורי הניסויים הכושלים. הניסיון מוכיח ומבסס זאת,  והחקיקה המודרנית דוגלת בכך,  ואלוהים יתברך ויתרומם הטיל את החובה הזאת: "אשר לא ישפטו על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים, אלה הם הכופרים."[50]

תקנו את חזות החברה

הנה בכל אומה קיימות תופעות חברתיות שעליהן מפקחות הממשלות, והחוק מסדיר אותן, והרשויות משגיחות עליהן. על כל אומה מזרחית־אסלאמית חלה החובה לפעול לכך שכל התופעות האלה יעלו בקנה אחד עם חוקי הדת ויתאימו לחקיקה של האסלאם ולמצוותיו. הזנות הרשמית היא אות קלון על כל אומה המכבדת את עצמה, על אחת כמה וכמה על אומות האסלאם, שדתן מטילה עליהן את החובה להלחם בזנות ולהעניש בחומרה את הנואפים: "ואל תהיה בלבכם חמלה עליהם בדבר חוק אלוהים, אם מאמינים אתם באלוהים וביום האחרון. יבואו על עונשם לעיני עדת המאמינים."[51]

מסבאות השיכר בראש חוצות,  וברבעים היוקרתיים ביותר ,ואותם לוחות פרסום ארוכים ורחבים שעליהם מתפרסמים משקאות חריפים,  והמודעות הגלויות,  הברורות,  על אבי אבות הטומאה ]היין[,  כל אלה תופעות שהדת שוללת,  והקוראן הנכבד אוסר בתכלית האיסור.

הילחמו במתירנות

המתירנות המגרה,  המראות המפתים;  השעשוע הזול ברחובות ,במקומות ההתכנסות, באתרי הנופש, ובמועדונים; כל אלה סותרים את הצניעות, את הגאווה, את הרצינות ואת ההתרחקות ממעשים שפלים, שאותם ציווה האסלאם למאמיניו. אכן אלוהים אוהב דברים נעלים ומתעב את המעשים השפלים.

על אומות האסלאם להשקיע במלחמה ובהתנגדות לתופעות האלה ולדומות להן ככל אשר לאל ידן את כל הכוחות והמאמצים שהחוק שלהן מאפשר, בלי לאוּת ובלי רפיון .

הכניסו סדר לתחום החינוך

לכל אומה ולכל עם אסלאמי יש מדיניות בתחום החינוך בנוגע להקניית מיומנויות למתבגרים ולעיצוב אנשי העתיד שעליהם יתבססו חיי האומה החדשה. המדיניות הזאת צריכה להיות מבוססת על יסודות חכמים, ולהבטיח למתבגרים חוסן דתי, רמה מוסרית גבוהה, ידע בחוקי דתם וגאווה בעברם המפואר ובהווה שלהם רחב האופקים.

זה מעט מזער מן היסודות ש"האחים המוסלמים" רוצים שאומות האסלאם יטפלו בהם במסגרת בניית התחייה המודרנית. הם מכוונים את הבשורה הזאת שלהם אל כל המוסלמים, עמים וממשלות, ויש בידיהם אמצעי אחד להגיע להגשמת המטרות האסלאמיות הנעלות האלה: להבהיר את המעלה ואת השלמות שבהן. כאשר האנשיםיזכרו זאת ויהיו משוכנעים בתועלת שבהן, התוצאה תהיה שיפעלו למענן וינהגו על־פיהן. "ֱאֱמור, זו דרכי, ואני קורא לבוא אל אלוהים .אני וההולכים בעקבותי רואים נכוחה, וישתַבַּח ֵשֵם אלוהים, ולא אהיה במשתפים."[52]

ַהַפיקו תועלת מאחוות אחיכם

האסלאם קורא לבניו ולהולכים בדרכו, ואומר להם: "ַבַּקשו כולכם ָמָעוז בֶחֶבל אשר הושיט אלוהים ואל תתפלגו, וזִכִרו את החסד שנטה לכם אלוהים כאשר קירב את לִבִותיכם בהיותכם אויבים ,והפכתם בחסדו לאחים."[53] הקוראן הנכבד אומר בפסוק אחר:

"המאמינים אחים,"[54] ובפסוק אחר: "המאמינים והמאמינות הם מגינים זה לזה."[55]

הנביא הנכבד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "היו עבדי אלוהים באחווה". וגם המוסלמים הראשונים, עליהם השלום ,הבינו את משמעות האחווה הזאת באסלאם. אמונתם בדת אלוהים הכתיבה להם רגשות נצחיים של אהבה והתחברות,  ותחושות אציליות של אחווה והיכרות הדדית שבאמצעותם הפכו לאיש אחד ,עם לב אחד ויד אחת, עד שהודה להם אלוהים על כך בספרו, ואמר ,יתברך ויתרומם: "וקירב בין לבותיהם. לוּ גם הוצאָתָ את כל הממון עלי אדמות לא הייָתָ מקרב בין לבותיהם, ואולם אלוהים קירב ביניהם."[56]

יישום

המהגר שנטש את משפחתו ונפרד מאדמתו במכה,  ונמלט עם בשורתו,[57] מצא לפניו את בני האסלאם מצעירי העיר ית'רב,[58] כשהם מחכים וכל כולם כיסופיהם אליו, ואהבה כלפיו, ושמחה לבואו. הם לא הכירו זה את זה קודם לכן, ולא היה ביניהם מגע ,ולא קשר של קרבת דם, והם לא נמשכו אליו בגלל תועלת או אינטרס. אמונת האסלאם היא שגרמה להם להשתוקק, ולהתחבר אליו, ולהפוך אותו לחלק מעצמותם ולאח למהותם. לפני שהספיק להגיע למסגד כבר התקבצו סביבו הצדיקים הברוכים משבטי אַוְסְ וַחַ'זְַרְ', וכל אחד הזמין אותו להשתכן בביתו, כיבד אותו יותר מגופו והיה מוכן להקריב למענו את נשמתו ואת משפחתו. הם כולם התעקשו בדרישתם זו, עד שההחלטה ניתנה בידי הגורל,[59] והאמאם אל־ֻבֻּח'ארי[60] מסר לאמור: "איש מן 'המהגרים'[61] שלי לא השתכן בבית איש מן 'התומכים' שלי, אלא על־פי גורל."

הקוראן הנציח לעולמי עד את המעשה הטוב של התומכים ,שלובן זוהרו נגלה כדברי אלוהים יתברך ויתרומם גם אחרי השנים הארוכות שעברו מאז: "ואשר לאלה אשר יָשָבו בנחלה לפניהם ואימצו את האמונה, אלה רוחשים אהבה לאשר היגרו אליהם ואינם חשים צורך בלבם לקבל את אשר קיבלו )המהגרים(, והם מבכּרים אותם על עצמם, חרף דלוּתם. הכובשים תאוותם לממון הם אנשיחיל."[62]

כך נהגו בני האסלאם, ובכך התייחדו בני השורה הראשונה של אלה שאחווה אמונית חיברה ביניהם. לא היה פילוג בין המהגרים והתומכים, או בין אנשי מכה ובין אנשי תימן, עד כדי כך שהשליח הנכבד שיבח את האַשְעִַרִים, בני תימן, באומרו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כדברים הבאים: "מה טובים הם האשערים. כאשר הם יוצאים לג'האד נגד נוודים או יושבי קבע, הם אוספים את כל אשר להם, ושמים אותו בתרמילם, ולאחר מכן מחלקים אותו ביניהם בשווה."

כאשר אתה קורא את הקוראן הנכבד ואת המסורות של הנביא הכביר,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום,  ומעיין בתולדות הצדיקים הברוכים בני הדת הזאת, אתה רואה דברים מאירי עיניים ומשובבי נפש .

אחווה המבטאת אנושיות

האמונה הזאת הצמיחה שני פירות, שאנחנו חייבים לקטוף אותם ולספר לך על המתיקות, העונג, הטוב והתועלת שיש בהם. הפרי הראשון הוא העובדה ששום מסע כיבושים בהיסטוריה לא דמה מעולם למסע הכיבושים האסלאמי; לא במטרותיו, לא בהתנהלותו ובכוונותיו, ואף לא בתוצאותיו ובתועלת שלו. הכובש המוסלמי ,בכובשו חבל ארץ, הניף בו ברמה את דבר אלוהים, והאיר את שמיו בתורת הקוראן הנכבד. וכאשר זרחה על נפשות תושבי הארץ שמש ההדרכה המֻחַַמַדית, נעלמו הפילוגים, ונמחו מעשי העושק ,והתפשטו הצדק והיושר, האהבה והאחווה, ולא היו עוד כובש מנצח ויריב מנוצח, אלא אחים אוהבים, המחוברים זה לזה. כאן החל להתמוסס רעיון הלאומיות ולהיעלם — כמו השלג שנופלות עליו קרני השמש החזקות, הזורחות — בפני רעיון האחווה האסלאמיתשאותו משכין האסלאם בנפשות כל הדוגלים בו.

הכובש המוסלמי, לפני שלחם במי שלחם וניצח את מי שניצח ,נטש את הנאמנות לעצמו ולמשפחתו,  והתפשט מן הסולידריות ]הקודמת[ שלו ומן הלאומיות שלו למען אלוהים. הוא לא נלחם למען סולידריות, ולא ניצח למען לאומיות, ולא התגבר ]על אויביו[ למען אזרחות כלשהי. כאשר הוא פעל, הוא עשה זאת למען אלוהים ,ואלוהים לבדו, ללא שותף. מעשה מעורר התפעלות של התמסרות למען המטרה, והתפשטות עצמית מן היצר, הובא במסורת הנכבדה האומרת כדברים האלה: איש אחד הגיע לנביא, עליו השלום, ואמר: שליח אלוהים, ברצוני ללחום מלחמת קודש למען אלוהים, אך הייתי רוצה לראות את מקומי ]בגן עדן[. שתק הנביא, עליו השלום, ולא ענה לו. ואז ירד הפסוק הנכבד: "על כל המצפה להפגש עם ריבּונו ,לעשׂות את הטוב ולעבוד את ריבּונו בלא לצרף לו כל שותף."[63]

אתה רואה כיצד מתייחס האסלאם לתאוות האיש הזה לשבח ולתהילה, טבע אנושי כשלעצמו, כאל שיתוף[64] חבוי, שהוא חייב להתנקות ממנו ולהתעלות מעליו באמצעות כבודה של המטרה האצילית? היש דבר המשרה אמון יותר מאדם השוכח את עצמו בניסיונו להשיג את המטרה שלו? האם אתה סבור שאדם שהדת שלו מחייבת אותו להגיע להתפשטות מן הגשמיות ולכיבוש הרגשות ,הנטיות והיצרים, כדי שמלחמת הקודש שלו תהיה כולה לאלוהים לבדו — יחשוב אחרי זה להילחם למען סולידריות כלשהי, או לצאת לקרב למען גזע או לאומיות? באלוהים, לא.

המנוצח, שהגורל רצה כי יקבל את נועם האסלאם ואת הדרכתו ,לא מסר את ארצו ואת אדמתו לידיו של אדם זר, שישלוט בהם ,שיתייחס אליו כאל עבד בזוי, וייהנה לבדו מטוב הארץ. הוא מסר מה שמסר מכיוון שהם התערבבו בנפש והתמזגו ברוח, ]והכובשהמוסלמי[ קרא אליו בכנות: מגיע לך מה שמגיע לנו, ומה שיקרה לך יקרה לנו, וספר אלוהים, יתברך ויתרומם, יפסוק בינינו. גם זה וגם זה נהרגו בדרך להשגת מטרתו ]של אלוהים[, והקריבו עצמם למען עקרונותיו. ]המנוצח[ נטש את מה שנטש כדי שהאנושות תזכה לנועם אור אלוהים, ותאיר עליו שמש הקוראן הנכבד. בכך תזכה ]האנושות[ לאושר מושלם וִקִדמה מלאה, לוּ רק תשכיל ותבין.

אופק המולדת האסלאמית

ובנוגע לפרי השני: האחווה האסלאמית גרמה לכל מוסלמי לחוש בביטחון, שעל־פי דת הקוראן הנכבד כל שַַעַל אדמה שבו נמצא אח ]מוסלמי[ דינו כדין אדמת האסלאם הכללית, שכל בני האסלאם מחויבים לפעול להגנתה ולשגשוגה. אחת התוצאות של התפיסה הזאת הייתה שאופק המולדת האסלאמית התרחב,  ומשמעותה ]של המולדת[  התעלתה מעל לגבולות הפטריוטיזם הגיאוגראפי או הפטריוטיזם של קשר הדם.  ]היא התעלתה[  אל פטריוטיזם העקרונות הנעלים והאמונה הטהורה והנכונה, ]פטריוטיזם[ האמת שנקבעה בידי אלוהים, כדי להדריך ולהאיר את העולם. האסלאם מטיל על בניו את החובה להגן על אדמת האסלאם מפני תוקפנותם של התוקפנים, ולשחרר אותה מידי הגזלנים, ולבצר אותה מפני האויבים. ]כל זאת[ כאשר הם מבינים את תפיסתו זו, ומבססים אותה בלבם.

דרך ארוכה

ברצוני שהמילים הבאות, הדנות בבשורתם של "האחים המוסלמים ,"יחשפו בפני הקוראים הנכבדים את מטרתם, ויגלו להם, ולוּ מעט מתוכניתם להגיע למטרה הזאת. כבר דיברתי בעבר באריכות אל רבים מאחינו הקנאים לדבר האסלאם ותפארתו במילים דומות לאלה שהקורא רואה אותן תחת הכותרת ]של המאמר הזה:[ "למהאנחנו מטיפים."

אלה שדיברתי אליהם הטו לי אוזן קשבת, ואני מודה להם על כך. הם ביקשו להבין את הנאמר בצורה מסודרת, ראשון — ראשון ,ואחרון — אחרון, עד שיצאנו מן השיחה משוכנעים לחלוטין בכך שהמטרה נכבדה והאמצעים להשגתה מוצלחים.  אך מה גדולה הייתה תדהמתי כאשר הבחנתי אצלם במעין הסכמה על כך שהדרך ,עם כל היותה מוצלחת, הנה ארוכה, והזרמים הסוחפים וההרסניים במדינה הנם חזקים.  הדבר הזה גורם לייאוש לחלחל בלבבות ולהשתלט על הנפש, וכדי שהקוראים הנכבדים לא יחושו גם הם בלבם אותן תחושות, ברצוני שמילותי יביעו תקווה וינסכו ביטחון בנוגע להצלחה, בעזרת אלוהים, כי הכול בידי אלוהים. ברצוני, אם כן, לסכם את הנושא בשתי הערות חיוביות.

הערה פילוסופית־חברתית

אנשי מדעי החברה אומרים שאמיתות היום הן חלומות האתמול ,וחלומות היום הם אמיתות המחר. זוהי נקודת ראות שיש לה אישור במציאוּת, והיא מבוססת בראיות ובמופתים. יותר מכך: זהו הציר להתקדמות האנושות ולעלייתה במדרגות השלמוּת. מי יכול היה להאמין,  כמה שנים לפני שזה קרה,  שהמדענים יגיעו לגילויים ולהמצאות שלהם. אפילו גדולי המדע עצמם שללו אותם בראשית הדרך, עד שהמציאות אימתה והוכחות ביססו אותם. דוגמאות לכך יש למכביר, והדברים מובנים עד כדי כך, שאין שום צורך להאריך בהם.

הערה היסטורית

תהליכי התחייה של האומות כולן התחילו במצב של חולשה, שגרם למתבונן לחשוב כי השגת המטרה אינה אפשרית.  ולמרות זאת מספרת לנו ההיסטוריה שהסבלנות, וההתמדה, והחוכמה, ואורךהרוח, הביאו את תהליכי התחייה האלה, שראשיתם דלה ואמצעיהם מעטים, לפסגת ההגשמה וההצלחה שאותן ביקשו אנשי המעשה .מי היה מאמין שחצי האי ערב, אותם מרחבי חול יבשים וצחיחים ,יצמיח אור וידע,  וישלוט במעצמות הגדולות בעולם באמצעות המצוינות הרוחנית והמדינית של בניו? ומי תיאר לעצמו שאבו בכר, בעל האופי העדין, הרֶפֶה, שהאנשים התקוממו נגדו וקיפחו את זכויות תומכיו, יוכל להוציא ביום אחד עשרה צבאות שידכאו את המורדים,  ויתקנו את המעוּות,  וילמדו את הרשעים לקח ,ויענישו את הכופרים החוזרים מן הדת, ויגבו את הצדקה המגיעה על־פי דין מאלה שסירבו לשלמהּ?[65] ומי היה מאמין שסיעה קטנה ומחתרתית מבני עלי ואל־עבאס תוכל להדיח בן לילה מלך חזק ,ששלטונו התפרס על־פני מרחבים, בעוד קודם לכן הייתה מטרה להרג,  ולרדיפות,  ולגירוש,  ולאיומים?[66][67] ומי היה מתאר לעצמו שצלאח אל־דין האיובי יצליח לעמוד במשך שנים ארוכות, כשהוא משיב אחור את מלכי אירופה, מובסים, למרות עליונותם המספרית ועוצמת צבאותיהם,  ולמרות שנקבצו ]נגדו[  עשרים וחמישה ממלכיהם הגדולים?[68]

זה בנוגע להיסטוריה הרחוקה. ובהיסטוריה המודרנית הדוגמאות מפליאות אף יותר. מי היה מאמין שהמלך עבד אל־עזיז משושלת סעוד,  שמשפחתו הודחה,  ואנשיו נרדפו,  ומלכותו נגזלה,  ישיב לעצמו את המלוכה בעזרת עשרים וכמה אנשים, ויהפוך להיות תקוות עולם האסלאם להשבת תפארתו ולהחייאת אחדותו?[69] ומיהיה מאמין שהפועל הגרמני הזה, היטלר, יגיע למידה כזאת של השפעה והצלחה בהשגת מטרתו?

האם קיימת דרך אחרת?

ואחרי זה שתי הערות שליליות המובילות לאותה מסקנה, ומכוונות את לבם של הקנאים לדבר אלוהים לפעולה בצורה חזקה ונכונה .הראשונה: הדרך הזאת, תהיה ארוכה ככל שתהיה, אין בלתה בבניית התחייה באופן נכון, וכבר הוכיח הניסיון את נכונותה של ההשקפה הזאת.

קודם כול החובה

ההערה השנייה היא שהָפָּעיל משקיע מאמץ קודם כול כדי למלא את חובתו, לאחר מכן כדי לקבל את שכרו בעולם הבא, ורק לאחר מכן עומדת תועלתו האישית. וכשהוא פועל, הוא ממלא את החובה וזוכה בוודאות בגמול אלוהים כאשר מתקיימים התנאים. עניין התועלת האישית ]לעומת זאת[ נותר בידיו של אלוהים ולהכרעתו. ]כמו כן[ עשויה להיווצר הזדמנות שאותה הוא לא הביא בחשבון, ופעולתו עשויה להצמיח פירות ברוכים ]שעליהם הוא לא חשב[. ואולם, אם יֵשֵב בטל ממעש, הוא יהיה אשם באוזלת יד, יפסיד את הגמול על מלחמת הקודש ויאבד את התועלת לחלוטין. איזו משתי האפשרויות עדיפה? הקוראן הנכבד הצביע על כך בקול רם ובבירור בפסוקים הנכבדים: "מה לכם כי תטיפו מוסר לאנשים אשר אלוהים עומד להכחידם או להענישם בעונש גדול? ָאָמרו, רק למען נצא נקיים מלפני ריבּונכם, ולמען תהיה בהם ירִָאָה. כאשר שכחו את אשר

 

הזכּירו להם, מילטנו את האנשים אשר אסרו את הרעה וִהִכּינו אתבני העוולה בעונש איום, כי היו מופקרים."[70]

סיפורה של אומה בהיווצרותה[71]חולשה

אנחנו ניצבים כעת בין רודן מתנשא המשעבד את עבדי אלוהים ,מזלזל בהם,  והופך אותם למשרתים,  לעבדים,  לחוטבי עצים ולשואבי מים, ובין עם נכבד ומפואר המשועבד בידי הרודן העריץ הזה. אז רצה אלוהים, יתברך ויתרומם, להחזיר לעם המפואר הזה את חירותו הגזולה, ואת כבודו המחולל, ואת תפארתו האבודה ,ואת רוממותו שחלפה. הקרן הראשונה בשחר חירותו של העם הזה הייתה זריחת שמשו של מנהיגו הדגול, משה, על היקום, בהיותו תינוק: "הנה קוראים אנו לפניָךָ את קורות משה ופרעה, כדי להציג את האמת לאנשים אשר יאמינו. פרעה התנשׂא בארץ ועשׂה את יושביה סיעות סיעות, ורדף עדה אחת בהם: את בניה שחט ואת הבנות ֶהֶחיה. הוא היה בחומסים. חֵפֵצים אנו לחונֵןֵ בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ ולשׂימם אנשי מופת ולעשׂותם יורשים ,ולהושיבם על מכונם בארץ."[72]

מנהיגוּת

בהמשך אנחנו ניצבים בפני המנהיג הזה כשהוא בוגר ובשל ושורה עליו ההשגחה האלוהית לאחר שנפשו מאסה בעושק, ובחלה בדיכוי ,והוא מילט עצמו וברח אל חירותו, שם בחר בו אלוהים והטיל עליו את עול שליחותו, ואת המשימה להציל את עמו. והוא חזר מלא אמונה ומחוזק בביטחון, ניצב בפני העריץ ודרש ממנו להשיב לעמואת חירותו ולהחזיר לו את כבודו, כדי שיאמין בו וילך אחריו. מה נפלא הוא הלעג המר, הסרקסטי, שבו מוסר הקוראן הנכבד את דברי השליח הכביר: "האם שעבוד בני ישראל הוא החסד אשר בו חוננָתָ אותי"?[73] הוי עריץ מתנשא על עבדי אלוהים, לא עבדיך הם .האם החסד אשר אתה מזכיר לי והטובה שעשית עמדי הם ששעבדת את עמי, ודיכאת את אומתי, ופגעת באנשי? זעקת אלוהים רעמה מפיו של הנביא הנכבד, זעזעה את כיסאו של העריץ, והרעידה את מלכותו: "בואו אל פרעה והגידו לו, אנו שליחי ריבּון העולמים .שְלַחַ ִעִמנו את בני ישראל. אמר )פרעה אל משה( האם לא גידלנוָךָ מקטנוּת, ולא ביליָתָ בינינו שנים רבות מחייָךָ? אף־על־פי־כן עוללת את אשר עוללָתָ. כפוי טובה הנָךָ! אמר )משה(, עשיתי זאת בהיותי עדיין בתועים, ונסתי מפניכם כי פחדתי מעונשכם, ונתן לי ריבּוני חוכמת משפט, ושׂם חלקי עם השליחים."[74]

מאבק

אנו רואים כעת את רוגזו של בעל הכוח כלפי אלוהים. כיצד הוא מורד בו, בועט כלפיו, מייסר את עמו ומדכא את תומכיו. ואז אנחנו רואים כיצד נושא ַעַם אלוהים את כל זה באורך רוח, וכיצד מנהיגיו משעשעים אותו בתקוות מתוקות ובאמונות עֵרֵבות, כדי שרוחם לא תיפול. "אמרו הנכבדים בני ַעַם פרעה, האם תניח למשה ולַעַמו לחמוס את הארץ ולעזוב אותָךָ ואת אֵלֵיֵֶך. אמר: נמית את בניהם ונַחַיה את בנותיהם, ונכניעם תחתנו. אמר משה לבני עמו, בקשו לכם ישועה באלוהים ועמדו בעוז רוח, כי לאלוהים הארץ, ואותה ינחיל לאשר יחפוץ מבין עבדיו, והיראים סופם לראות טובה."[75]אמונה

כמה נפלא לראות את הטקסט הנצחי הזה של התמדה ואורך רוח ,והישענות על משענת אלוהים, וראיית הכול כקל ערך, כולל החיים ,למען הדת והאמונה של אלה שהלכו בעקבות המנהיג, אלה שהאמינו בבשורה שלו והתגרו בעריץ תוך ראיית החיים והמוות כקלי ערך:

"ֲחֲרוץ את הדין כאשר תחרוץ, ואולם דינָךָ יחול רק בעולם הזה .האמנו בריבּוננו למען יסלח לנו על חטאותינו ועל הכשפים אשר כפיָתָ עלינו לעשׂות. אלוהים טוב ונצחי ממָךָ."[76]

ניצחון

וכאשר ראינו כל זאת, ראינו גם את התוצאות, ומה הן היו לדעתך ?גמול,  והצלחה,  וניצחון,  והישג,  ובשורה שהובאה למדוכאים ,ותקווה שהתגשמה לחולמים,  וקריאת הצדק הברור,  המהדהד בקצווי תבל: "הוי בני ישראל, מילטנו אתכם מאויביכם."[77]

 

בשורתנו[78]

גילוי לב

ברצוננו לגלות לאנשים את מטרתנו, לחשוף בפניהם את תורתנו ולהפנות אליהם את בשורתנו ללא כחל וסרק, בלי ערפול, בצורה בהירה יותר מן השמש, צחה יותר מן השחר וברורה יותר מצהרי היום.

ניקיון כפיים

ברצוננו שיֵדֵע עמנו כי הבשורה של "האחים המוסלמים"  היא בשורה טהורה ונקייה מכל פגם. נקייה עד כדי כך שהיא מתעלה מעל שאיפות אישיות, בזה לתועלת חומרית, נוטשת את היצרים ואת האינטרסים וצועדת בדרך אותה התווה אלוהים,  יתברך ויתרומם, לאלה הקוראים אליו: "ֱאֱמור, זו דרכי, ואני קורא לבוא אל אלוהים. אני וההולכים בעקבותי רואים נכוחה, וישתַבַּח שם אלוהים, ולא אהיה במשתפים."[79] איננו מבקשים מן האנשים דבר .איננו דורשים מהם כסף ולא מעוניינים בשכר. איננו שואפים לכבוד ואיננו מבקשים גמול או תודה. שכרנו יינתן על־ידי בוראנו.

הבעת אהבה

ברצוננו להודיע כי אנו אוהבים את עמנו יותר מאשר את עצמנו .כמה היינו רוצים להיות כפרה לתפארתם לוּ היה בכך כדי לכפר ;ולמות למען תהילתם, למען כבודם, למען דתם, למען תקוותיהם לוּ הייתה בכך תועלת. עמדתנו זו מקורהּ ברגש השורר בלבנו, השולטבהכרתנו, המדריך את מנוחתנו ומזיל את דמעותינו. קשה לנו מאודלראות את התנאים שבהם שרוי עמנו ולהתרגל לשפלות, להסכיןלקלון ולהיכנע לייאוש. כשאנחנו עושים למען הציבור כולו כדי שיֵלֵך בדרכו של אלוהים, אנחנו עושים יותר מאשר למען עצמנו .אנחנו פועלים למענכם אהובים, לא למען איש זולתכם, ולעולם לא נפעל לרעתכם .

אלוהים טוב ומיטיב

איננו עושים טובה לאיש ואיננו רואים בכך מעלה לעצמנו. אנחנו מאמינים בדברי אלוהים, יתברך ויתרומם: "אלוהים הוא המחונן אתכם בחסדו, בהנחותו אתכם אל האמונה, אם כֵּנֵים אתם."[80] לכם אנחנו מאחלים, מי יתן ואיחולינו יעזרו, שייפתח לבנו לעיני אומתנו ולמשמע אוזניה, ויראו אחינו שאנו דורשים להם רק טוב, ואין בנו כי אם חמלה והתמסרות למען טובתם.

האם ימצאו משהו אחר ]בלבנו[ זולת כאב בשל המצב שאליו הגענו? אולם דיינו בכך שאלוהים יודע כל זאת, והוא לבדו יכול לעזור במציאת הכיוון. הוא אוחז את רסן לבו של האדם ומחזיק במפתחותיו. אם אלוהים מדריך אדם — שווא ינסו להתעותו; ואם אלוהים מתעה אדם — שווא ינסו להדריכו. דיינו בו כי הוא המגן הטוב ביותר. האין אלוהים מספיק לעבדיו?

ארבעה סוגים

אנחנו מעריכים שבני האדם העומדים בפנינו הם אחד מארבעת הסוגים הבאים:

המאמין. אדם המאמין בבשורה שלנו, חושב שדברינו נכוחים ועקרונותינו פלאי פלאים. הוא רואה בהם את הטוב שניתן לבטוח בו, הטוב המרגיע את הלב. ]את האדם הזה[ נבקש לחוש ולהצטרףאלינו, ולעבוד עמנו, כדי שיגדל מספר הלוחמים ויתוסף קול למפיציהבשורה. אין משמעות לאמונה שאליה לא מתלווה מעשה, ואין בהתועלת אם אין היא דוחפת את המאמין להגשים אותה ולהקריב את עצמו למענה. כאלה היו קדמונינו ראשוני האסלאם, אלה שאלוהים חנן בהדרכתו. הם הלכו בעקבות נביאיו, האמינו בשליחות שמסר בידיהם ונלחמו למענו. לאלה מובטח שכר רב מאלוהים, והעובדה שיקבלו גמול דומה לאלה שהלכו בדרכם אינה מפחיתה כהוא זה משכרם.

המהסס. אדם שלא גילה את האמת, ואינו מזהה בדברינו כנות ותועלת, והוא ניצב מפקפק ומהסס. את האדם הזה נעזוב להיסוסיו ,אך נייעץ לו ליצור עמנו קשר קרוב יותר, לקרוא עלינו פה ושם ,לעיין בפרסומינו, לבקר במועדונים שלנו ולהתוודע לאחינו. לאחר מכן, בעזרת אלוהים, הוא יבטח בנו. גם בין מאמיני הנביאים היו כאלה שהיססו קודם לכן .

מחפש התועלת. אדם שאינו מוכן להעניק את תמיכתו בלי לדעת איזו תועלת יפיק מכך או לאיזה רווח יזכה בתמורה לה. אנחנו אומרים לו: סליחה, אבל אין אצלנו שכר לבד מהגמול של אלוהים על מסירותך ומגן העדן על מעשי חסד. אולם אנחנו, הרינו נטולי מעמד ונעדרי ממון. אנחנו מקריבים את אשר לנו ותורמים את רכושנו כשכל בקשתנו היא לַרַצות את אלוהים, הטוב באדונים והטוב בתומכים. אם יזכה ויסיר אלוהים את עורלת לבו ויסלק את רוע חמדנותו ]של מחפש התועלת[, אז יבין שאלוהים מציע את הטוב והנצחי. אז יצטרף לצבא אלוהים כדי להמיר את הבלי העולם הזה שברשותו בגמול של אלוהים בעולם הבא. כי מה שברשותכם הולך לאבדון, ומה שיש לאלוהים, נצחי הוא. ואם לא יזכה, אז אין לאלוהים צורך במי שלא מבין כי לאלוהים זכות ראשונים על גופו ועל רכושו, על העולם הזה והעולם הבא שלו, על מותו ועל חייו .אנשים דומים לו סירבו להישבע אמונים לשליח אלוהים, תפילתאללה עליו וברכתו לשלום, אלא אם יבטיח להם לרשת את השלטוןאחריו. ובתגובה הוא הביא לידיעתם, תפילת אללה עליו וברכתולשלום, "כי לאלוהים הארץ,  ואותה ינחיל לאשר יחפוץ מבין עבדיו, והיראים סופם לראות טובה."[81]

השונא.  אדם שדעתו עלינו רעה,  והוא מלא ספקות וחשדות כלפינו. אדם הרואה אותנו רק מבעד למשקפיים שחורים־כהים ,ומדבר עלינו רק בלשון קשה וסקפטית,  והוא מתעקש להסית ולהדיח,  להתנשא בספקנותו ולהתמיד בשיגיונותיו.  במקרה כזה נבקש את אלוהים, למעננו ולמענו, שיַרַאה לנו כי האמת היא אמת ,ויעזור לנו לאמצה,  והשקר הוא שקר,  ויעזור לנו לסור ממנו ,ו]נבקש מאלוהים[ שיַשַרה עלינו ועליו בינה נכונה. אנחנו נזמין אותו, אם ייענה להזמנתנו, ונקרא לו, אם ישיב לקריאתנו, ונקרא לאלוהים למענו, כי הוא, ישתבח, מקור הבקשות. אלוהים הוריד את המילים הבאות בידי שליחו הנכבד כשהוא מתייחס לסוג מסוים של אנשים: "לא תוכל להנחות את כל מי שלבָךָ רוחש לו אהבה, כי רק אלוהים ינחה את אשר יחפוץ."[82] אנחנו לא נפסיק לאהוב אדם כזה, ולבקש כי יחסה בצלנו וישתכנע בבשורתנו. ססמתנו אליו היא הססמה שלמדנו זה כבר מנבחר האלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ]במסורת[: "אלוהי, סלח לעמי כי אין הם מבינים."

היינו רוצים שאנשים אלה יהיו עמנו יחדיו. הגיע הזמן שהמוסלמי יבין מה הוא הייעוד ומה צריך להיות הכיוון שלו, ועליו לפעול בכיוון הזה עד שישיג את ייעודו.  הבטלנות היהירה,  המשוגות ,פיזור הנפש, הנכונות העיוורת ללכת בדרכו של כל קשקשן — כל אלה אינם הולמים כלל אדם מאמין.

התבטלות[83]

נוסף על כך, היינו רוצים שיֵדֵע עמנו כי לבשורה הזאת מתאים רק מישלומד אותה מכל צדדיה, ומוכן להעניק לה מעצמו, מכספו, מזמנוומבריאותו ככל שיידרש: "ֱאֱמור,  אם אבותיכם ובניכם ואֵחֵיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם, והנכסים אשר עשיתם לכם, ועסקאות המסחר אשר תחששו פן לא יֵצֵאו לפועל, והמשכנות הנעימים לכם — אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאלוהים ומשליחו ומן המאבק למענו, כי אז המתינו עד אשר יקים אלוהים את דברו. אלוהים לא ינחה את קהל המופקרים."[84]

זוהי בשורה שאינה מקבלת שיתוף[85] מכיוון שהטבע שלה הוא ייחוּד, ומי שמוכן לכך, הרי שהוא חי בתוך הבשורה והיא חיה בו .הגמול המוענק ללוחמים יישלל ממי שמתקשה לשאת בנטל הזה ,והוא יישאר מאחור עם הנחשלים ויתבטל עם הבטלנים, ואלוהים יחליף אותו באחרים ]שיפעלו[ למען בשורתו: "ינהגו במאמינים ביד רכּה, ובכופרים ביד קשה, ויקומו להיאבק למען אלוהים ולא יחששו מפני כל מגנֶַהֶ. זו ברכת אלוהים, ואותה ירעיף על אשר יחפוץ."[86]

בהירות

אנחנו מטיפים לעיקרון — עיקרון בהיר, מוגדר, מקובל על הכול וידוע לכול.  כולם מאמינים בו,  דוגלים בזכות הראשונים שלו ויודעים שבו טמונים ישועתם, אושרם, ומרגוע לנפשם... עיקרון שהניסיון ומשפט ההיסטוריה הוכיחו את יכולתו לחיות חיי נצח ולתקן את היקום .

שתי אמונות

לאחר שהסכמנו על העיקרון הזה נותר בינינו ובין בני עמנו הבדל אחד: האמונה שלהם רדומה, נמה בתוכם; הם אינם רוצים להישמע לה ולפעול על־פי המתחייב ממנה. זאת בעוד בנפשם של "האחים המוסלמים" בוערת אש האמונה הלוהטת, הנלהבת, החזקה. קיימת תופעה נפשית מוזרה שאנחנו, וגם זולתנו, חשים אותה בתוך תוכנו ,אנשי המזרח. אנחנו מאמינים ברעיון, ובדברנו עליו נוצר הרושם שאנחנו מסוגלים לעקור באמצעותו הרים, להשקיע בו את כל־כולנו ,לפזר עליו את הוננו, לשאת למענו בקשיים ולהתמודד עם פגעים ,עד שנוביל אותו, או הוא יוביל אותנו אל הניצחון. ואז נרגעת סערת הדיבורים, והאֵסֵפה מתפזרת, וכל אחד שוכח את אמונתו וזונח את הרעיון. אין הוא מעלה על דעתו לפעול למען ]האמונה והרעיון[ ,ואין הוא אומר לעצמו שעליו להשקיע כפליים במאבק להשגתם .יתר על כן, הִשִכחה וההזנחה מגיעות לידי כך שהוא אף פועל נגדם מתוך הכרה או בלעדיה. האינך מגחך בתמיהה בראותך את אנשי ההגות, המעשה והתרבות ]המודרניים[ כשהם מפגינים פעם אתאיזם ופעם אחרת אמונה דתית, וכל זה בשתי שעות עוקבות באותו יום?

הרפיון הזה, או שכחה, או הזנחה, או תרדמה — קרא לתופעה בשם שתקרא — הוא שגרם לנו לנסות ולעורר בנפש עמנו האהוב את העיקרון שלנו, אותו עיקרון שעמנו הסכים לו .

בשורות

אני שב, אם כן, לראשית דברי, ואומר שהבשורה של "האחים המוסלמים" היא בשורה של עיקרון. במזרח ובמערב קיימות היום בשורות וקיימים עקרונות, ורעיונות, ואסכולות, והשקפות, ומגמות .כל אלה מפלגים את בני האדם ומסיתים אותם זה בזה. אנשי כלאחת מן הבשורות האלה, התועמלנים שלהן, המאמינים, התומכים ,האוהבים, ושואפי טובתן — כל אלה מנסים ליַפַות אותן ולייחס להן יתרונות ומעלות. הם מפריזים בטיעוניהם, כך שלאנשים נדמה שהבשורות יפות, שובות לב ומקסימות.

מפיצי בשורות

מפיצי הבשורות כיום שונים מאלה שהיו בעבר: הם בעלי השכלה ,מצוידים באמצעים,  מיומנים ומקצועיים.  זאת במיוחד בארצות המערב שבהן יש לכל רעיון גוף שקיבל הכשרה כדי שיוכל להבהיר את הצדדים המעורפלים שלו ולגלות את יתרונותיו. ]הגוף הזה[ מפתח אמצעי הפצה ושיטות תעמולה במהלך חיפוש אחר הדרך הקלה, הקצרה והנוחה ביותר לשכנע ולמשוך מאמינים .

אמצעים

גם אמצעי הבשורה שונים היום משהיו בעבר.  בעבר הסתכמה הבשורה באמירה שעלתה בדרשתו של הדרשן ]במסגד[ או באֵסֵפה ,במסר באיגרת או במכתב. אולם בימינו יש פרסומים, כתבי עת ,עיתונים, עלונים, הצגות, סרטים ושידורי רדיו. כל אלה מאפשרים ]לבשורה[ להגיע אל לב האנשים כולם, גברים ונשים, בבתיהם ,בחנויותיהם, במפעליהם ובשדותיהם. אנשי הבשורה היו צריכים לשפר את האמצעים כולם כדי שעבודתם תניב את התוצאות המבוקשות.

מדוע סטיתי מן הנושא? אני חוזר ואומר שהעולם נמצא היום במצב שהוא מתקשה לעכל את כל הבשורות, בין אם הן בשורות פוליטיות, או לאומיות, או פטריוטיות, או כלכליות, או צבאיות ,או פציפיסטיות.  מהו אם כן ייחודה של הבשורה של "האחים המוסלמים"  בכל הערבוביה הגדולה הזאת?  הדבר מחייב אותי לדבר על שני דברים: קודם כול על המסגרת השלדית, הפוזיטיבית ,המופשטת של הבשורה שלנו, ולאחר מכן על יחסה לכל אחד מסוגי הבשורות ]שהוזכרו לעיל.[

אל תדונו אותי לכף חובה בשל הסטייה. זאת משום שקיבלתי על עצמי לכתוב כמו שאני מדבר, ולטפל בנושא שלי בסגנון הכתיבה הזה, בטבעיות ובלי להכביד. כל רצוני הוא שאנשים יבינו את דברי כמו שהם, והם יחדרו ללבם ללא קישוטים וסלסולים.

האסלאם שלנו

שמע אחי:  שם התואר המקיף ביותר שאפשר להעניק לבשורה שלנו הוא: "]בשורה[  אסלאמית".  למילה הזאת יש משמעות רחבה יותר מן המשמעות הצרה שיש לה בפיהם של בני אדם. אנו סבורים שלאסלאם יש משמעות כוללת, המסדירה את כל תחומי החיים, המחווה את דעתה בכל אחד מהם, ומציבה להם מערכת כללים איתנה ומדויקת. ]האסלאם[ אינו אדיש כלפי בעיות החיים והסדרים הנחוצים לשם תיקון מצבו של האדם. יש אנשים המבינים בטעות שהאסלאם מצטמצם לכמה סוגי פולחן וכללים רוחניים, והם מצמצמים את עצמם למעגלים הצרים האלה של הבנה מוגבלת .

אולם אנחנו מבינים את האסלאם בצורה שונה, הבנה רחבה ,חובקת כול,  כמערכת המסדירה את ענייני העולם הזה והעולם הבא. זו אינה טענה לשם הטענה, ואיננו מתעמקים בכך מתוך יוזמה אישית שלנו; זו ההבנה שלנו בספרו של אלוהים ובתולדותיהם של המוסלמים הראשונים. ואם רוצה הקורא להבין את הבשורה של "האחים המוסלמים"  באמצעות משהו רחב יותר מן המילה "אסלאמית" גרידא, יואיל נא לאחוז את הקוראן בידו ולהבין את המסר שלו לאחר שיסתלק מן היצר ומפניות אישיות. אז הוא רשאי לראות בכך את הבשורה של "האחים המוסלמים."

אמת הדבר. הבשורה שלנו אסלאמית במלוא מובן המילה. לאחרשהבנת זאת אתה יכול להבין אותה כרצונך בתנאי שאתה נשאר מחויב לספרו של אלוהים, ולנוהג של שליחו, ולתולדות האבות המוסלמים הנאמנים. ספרו של אלוהים הוא הבסיס של האסלאם והיסוד שלו; הנוהג של שליחו הוא הביאור והפרשנות שלו; ובנוגע לתולדות האבות הנאמנים, מנוחתם עדן, מקיימי מצוותיו והמאמצים את כלליו, הרי שהם המופת המעשי והדוגמה לחיקוי בכל הנוגע למצוות ולכללים האלה.

עמדתנו כלפי הבשורות השונות

הבשורות השונות מסעירות את תקופתנו, וגורמות לפירוד ולמבוכה רעיונית. עמדתנו היא שיש לשקול אותן במאזני הבשורה שלנו .אנחנו מקבלים בברכה מה שעולה ִעִמה בקנה אחד, ומתנערים ממה שסותר אותה. אנחנו מאמינים שהבשורה שלנו כוללת וחובקת כול ;היא אינה מתעלמת מדברים טובים וישרים הקיימים בבשורות האחרות, אלא בקיאה בהם ומתייחסת אליהם.

אהבת המולדת

האנשים הולכים שולל — פעם אחר הבשורה של הקשר למולדת ,ופעם אחרת אחר הקשר ללאום.[87]

זה קורה בעיקר במזרח, שם חשים עמי המזרח בכובד היד של המערב אשר רמס את גאוותם,  את כבודם ואת עצמאותם,  גזל את כספם ושפך את דמם. מכיוון שהעמים האלה סובלים מעולו המעיק של המערב, הם מנסים להיחלץ ממנו בכל כוחם ויכולתם ,תוך לחימה ומאבק עיקש. ]במציאוּת הזאת[ המנהיגים מתלהמים בדיבור חסר מעצורים, ונהרות של דיו נשפכים. הכתבנים כותבים ,הדרשנים דורשים,  והדברנים מדברים בשם האהבה למולדת ותפארת הלאומיות.

כל זה טוב ויפה. אולם נסה להבהיר לעמי המזרח )והרי הם מוסלמיים( שכל זה קיים באסלאם בצורה נאמנה יותר, וטהורה יותר, ונעלה יותר, ואצילית יותר מאשר בפיהם של אנשי המערב ובכתבי האירופים. אז תגלה שזה לא טוב ולא יפה, כי הם לא מקבלים זאת, אלא מעדיפים לדבוק בעקשנות בחקיינות שלהם ,מתוך מבוכה, בטענה שאין קשר בין הרעיון הזה ובין האסלאם .חלק מהם אף חושבים שזה מפלג את האומה ומחליש את לכידוּת הנוער.

האשליה הזאת מסכנת את עמי המזרח מכל בחינה אפשרית .בשל האשליה הזאת ברצוני להציג את עמדת "האחים המוסלמים "ואת הבשורה שלהם בנוגע לרעיון אהבת המולדת. זו העמדה שבה הם דוגלים ושואפים להנחיל לשאר האנשים.

כיסופים למולדת. אם אלה המפיצים את הבשורה של אהבת המולדת מתכוונים לכך שצריך לאהוב את האדמה הזאת, להיות קשור אליה, לכסוף אליה ולחוש כלפיה ערגה, הרי שזה חלק מן הטבע האנושי.  זה מצד אחד;  ומצד אחר,  מדובר בציווי הקיים באסלאם. הנה בִּלַאַל,[88] שהיה מוכן להקריב הכול למען אמונתו ודתו, דיבר בהיותו בגלות[89] מתוך כיסופים על מכה, בבתי שירהספוגים עדנה ומתיקות:

"ולוואי ידעתי אם אוכל לנום בגיא ]של מכה[וסביבי אִדִאדְ'ַחַ'ר וג'ליל[90]

ואשוב ביום מן הימים לֵמֵי מֻגֻמגַ'נַּהַ[91]

והאם עוד אזכה לראות את שַאַמַה וטֻפַיְלְ."[92]

שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, שמע את תיאורה של מכה מפיו של אַֻצַיל,[93] וכשעיניו זולגות דמעות של כיסופים הוא אמר: הוי אציל, הנח ללב להירגע .

אהבת המולדת במשמעות של חירות ותפארת. אם כוונתם ]באהבת המולדת[ היא לחובה לפעול ללא לאוּת לשחרור הארץ מידי הגזלנים, להעניק לה עצמאות, ולהטמיע בלב בניה יסודות של תפארת וחירות, הרי שאנחנו ִעִמם גם בכך. האסלאם כבר הדגיש זאת בצורה שאין חזקה ממנה בדברי ]אלוהים[ יתברך ויתרומם:

"לאלוהים הכוח האדיר ]התפארת[, ולשליחו ולמאמינים, ואולם המתחסדים לא יֵדֵעו."[94] וכן הוא אומר: "ואלוהים לעולם לא יפתח בפני הכופרים דרך לגבור על המאמינים."[95]

אהבת המולדת במשמעות חברתית. אם כוונתם באהבת המולדת היא חיזוק הקשרים בין תושביו של חבל ארץ אחד, והדרכתם אל הדרך לנצל את החיזוק הזה לתועלתם, גם בכך אנחנו מסכימים אתם. האסלאם מחשיב זאת לחובה הכרחית, ונביאו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אומר: "ֱהֱיו עבדי אלוהים כשאתם מלוכדים ."והקוראן הנכבד אומר: "הוי המאמינים, אל תיקחו לכם ידידי נפש שלא מביניכם, כי לא יחסכו כל מאמץ לחֵַבֵּל בכם. הם שמחים במצוקתכם והשנאה רושפת בפיהם, אך אשר יסתירו בלבם חמור עוד יותר. בזאת ביארנו לכם את האותות, אם תשׂכילו להבין."[96]

אהבת המולדת במשמעות של כיבוש. אם כוונתם באהבת המולדת היא לכבוש את הארץ ולשלוט בה, האסלאם כבר הטיל זאת כחובה, והוא הורה לכובשים ]המוסלמים[ לקיים שלטון[97] נכבד מאין כמותו וכיבוש מבורך ביותר, כדברי ]אלוהים[, יתברך: "הילחמו בהם עד אשר לא יתַאַנו לכם עוד, ודת הכל תהיה לאלוהים."[98]

אהבת המולדת שפירושה כיתתיות.[99] ושמא כוונתם באהבת המולדת היא לפיצול האומה לקבוצות המתעמתות ביניהן, שומרות טינה, מגדפות אלה את אלה, מטיחות האשמות שונות, חורשות מזימות, מצדדות בתורות שהן מעשה ידי אדם, ]תורות[ שאותן הכתיב היֵצֵר ועיצבו התועלת הפרטית והאינטרסים, ]תורות[ ששכל אנושי ביאר אותן על סמך אינטרסים אישיים. האויב מנצל כל זאת לתועלתו ומוסיף שמן למדורה מתוך כוונה להרחיק אותם מן האמת וללכד אותם סביב השקר. הוא מונע מהם להיות קשורים זה בזה ולשתף פעולה, אך מאפשר להם להיות קשורים רק בו ולהתלכד סביבו;  מטרתם היחידה היא להגיע לביתו,[100] שם,  בעת ביקורם אצלו,  הם זוכים סוף־סוף להתאחד.  ]אם לכך כוונתם באהבתהמולדת,[ הרי שזו אהבת מולדת מזויפת, ואין בה תועלת — לא למפיציה ולא לציבור.

הנה אתה רואה שאנחנו תומכים, אפילו תומכים נלהבים, במי שקורא לאהבת מולדת במשמעות הנאמנה שלה, אותה משמעות המצמיחה טובה לארץ ולעבדי אלוהים. עם זאת, אתה יכול לראות שרעיון אהבת המולדת, על כל רוחב היריעה שלו, אינו אלא חלק מכללי האסלאם.

גבולות אהבת המולדת שלנו. סלע המחלוקת בינינו ובינם הוא בכך שגבולות אהבת המולדת שלנו הם גבולות אמוניים,  ואילו אצלם מדובר בתחום ארצי ובגבולות גיאוגרפיים. כל כברת ארץ שנמצא בה מוסלמי האומר: "אין אלוהים מבלעדי אללה, ומחמד שליח אללה", היא מולדת עבורנו. אנחנו מכבדים אותה, מקדשים אותה, אוהבים אותה, מסורים לה ונלחמים למענה. כל המוסלמים בחבלי הארץ הגיאוגרפיים האלה[101] הם עמנו ואחינו; אנחנו דואגים להם,  מזדהים אתם וחשים את תחושותיהם.  זאת בעוד גישתם של הקוראים לאהבת המולדת במשמעות הצרה שלה שונה בכך שהם מתעניינים רק בחבל ארץ מוגדר וצר.  ההבדל בינינו בא לידי ביטוי מעשי במקרה שאומה כלשהי מבקשת לחזק את עצמה על חשבון אומות אחרות. אנחנו לא מוכנים שדבר כזה יבוא על חשבון חבל ארץ אסלאמי כלשהו, וכל רצוננו הוא: כוח לכולנו יחד. אלה הקוראים לאהבת המולדת גרידא אינם רואים בכך פסול ,וזאת הסיבה לפרימת הקשרים ולרפיון הכוח כשהאויב משלח ]את המוסלמים[ זה בזה.

מטרתה של אהבת המולדת שלנו. זה דבר אחד. הדבר השניהוא שאוהבי המולדת גרידא, המרב שהם שואפים אליו הוא להציל את ארצם, ולאחר מכן לפעול לחיזוקה בהיבטים החומריים, כפי שאירופה עושה כעת. אולם אנחנו מאמינים שעל כל מוסלמי מוטלת חובה, וכדי לקיים אותה עליו להשקיע מכוחו, מדמו ומכספו. ]החובה הזאת[ היא להאיר את האנושות כולה באור האסלאם ולהרים את דגל האסלאם שיתנוסס על־פני האדמה כולה. אסור שיעשה זאת מתוך תאוות ממון, שאיפה למעמד או לשליטה על אחרים, או רצון לשעבד עמים. כל שאיפתו צריכה להיות לרומם את אלוהים, להביא אושר לאנושות באמצעות דתו ולפרסם את תורתו. זה מה שהוביל את האבות הנאמנים, מנוחתם עדן, לכיבושים הקדושים שהדהימו את העולם, ]כיבושים[ שהיו מהירים, מלאי חסד, אצילות וכבוד יותר מכל מה שידעה ההיסטוריה .

אחדות. ברצוני להפריך בפניך את הטענה שלפיה דבקוּת בעיקרון שלנו תפגע באחדות האומה, המורכבת מאלמנטים דתיים שונים. האסלאם, שהנו דת האחדות והשוויון, הבטיח את שמירת הלכידוּת החברתית בתנאי שכולם משתפים פעולה למען הטוב:

"אין אלוהים אוסר עליכם לכבּד ולעשׂות צדק עם אלה אשר לא יילחמו בכם בשל הדת ולא יגרשוכם ממושבותיכם. אלוהים אוהב את העושׂים צדק."[102] מה עלול אם כן לגרום לפילוג?

ועוד, האם אינך רואה כיצד אנחנו מסכימים עם הקנאים הגדולים ביותר לאהבת המולדת בשאיפתנו להביא לארץ רק טוב ובנכונותנו להילחם כדי לפדות אותה,  להיטיב עמה ולרומם אותה?  אנחנו עובדים בצוותא ועוזרים לכל מי שפועל בכנוּת למען המטרה הזאת .יותר מכך; ברצוני להביא לידיעתך שאם המשימה שלהם מסתיימת בשחרור המולדת ובהשבת תפארתה, הרי אצל "האחים המוסלמים "זה רק חלק, או שלב אחד בלבד של הדרך. לאחר השלב הזה הםצריכים להניף את דגל המולדת האסלאמית על־פני האדמה כולה ,כדי שנס הקוראן יתנוסס בכל מקום.

 הלאומיות

כעת אני עומד לשטוח בפניך את עמדתנו בנוגע לעקרון הלאומיות.

לאומיות התהילה. אם אלה המתפארים בעקרון הלאומיות מתכוונים לכך שהצאצאים חייבים לעלות, כמו אבותיהם, בסולם התהילה והגדוּלה ובמדרגות המצוינות והאצילות, שהרי האבות ,מופת נאמן הם בתחום הזה; אם כוונתם לומר: תפארת בנים אבותם ,היינו, קשר הדם והתורשה צריכים להעניק לבנים התלהבות ומידות תרומיות; ]אם זו כוונתם[ הרי זו כוונה נאה שאנחנו תומכים בה ומאמצים אותה. הלוא כל מה שאנחנו משקיעים כדי לעורר את אלה החיים היום ללכת בדרכם של שוכני עפר, כל זה נועד רק למטרה הזאת. אולי לכך התכוון שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום,  באומרו: "בני האדם לא קורצו מחומר אחד.  הטובים בתקופת הבערוּת[103] הם הטובים בתקופת האסלאם. לו רק השכילו להבין זאת ."

הנה אתה רואה שהאסלאם אינו שולל את הלאומיות במשמעות הנכבדה והאצילית הזאת.

לאומיות האומה. אם הכוונה במושג לאומיות היא שקרובי המשפחה ובני האומה הם הראויים יותר מכולם לזכות בטוב לבו של האדם וביחסו הנאה, והמתאימים ביותר לחסד ולמלחמת קודש מצדו, הרי שגם זו אמת. מי אינו מבין שהאדם חייב לעשות קודם כול למען האנשים שבתוכם גדל ובקרבם צמח ?

"בחיי, טוב לאדם להעדיף את קרובוגם אם הוא עולה ורוכב על גבו."[104]

לאומיות של סדר וארגון. אם הכוונה בלאומיות היא שאנחנו ,כולנו, נבחנים ונדרשים לפעולה ולמאבק, הרי שכל קבוצה חייבת להגשים את המטרה מן הכיוון שלה, כדי שנוכל להיפגש כולנו ,בעזרת האל,  בזירת הניצחון.  במובן הזה,  חלוקת העבודה היא חיובית. מי לנו אשר יוביל את אומות המזרח גדודים־גדודים, כל אחד במגרש שלו, כדי שנוכל כולנו להיפגש בתחושת נועם של חירות ופדות?

כל הדברים האלה, ודומים להם, הכלולים ברעיון הלאומיות, הם יפים ואף מפליאים. האסלאם, שהוא אבן הבוחן שלנו, אינו שולל אותם, אלא אף מכשיר את לבנו ומעודד אותנו לקבל אותם.

לאומיות הבערות. אולם אם במושג לאומיות מתכוונים להחיות מנהגים מתקופת הבערות שנעלמו זה כבר, או לציין מחדש ימי זיכרון שחלפו ואינם,[105] תוך מְִחִייתה של ציוויליזציה עשירה ומבוססת;  ]אם מתכוונים הם[  לנתק את השרשרת ולפרוש מן האסלאם בשם הלאומיות וההתנשאות הגזענית, כמו שעשו כמה ארצות אשר עברו כל גבול, בנפצן כל מה שדמות אסלאם וערביות נשקפת ממנו, ואפילו שמות, אותיות כתב וביטויים לשוניים;[106] ]אם כוונתם[ להחיות מנהגים שנעלמו, מתקופת הבערות, הרי שהענקת משמעות כזאת ללאומיות היא מגונה, תוצאותיה הרסניות, ואחריתהמרה. הדבר יוביל את המזרח לחורבן עצום שיגרום לו לאבד את מורשתו,  לרדת ממעמדו,  להפסיד את מאפייניו הייחודיים ואת הביטויים הקדושים ביותר של כבודו ושל אצילותו. על אף זאת, לא יפגע הדבר כמלוא הנימה בדת האלוהים: "אם תפנו עורף, יחליפכם באחרים תחתיכם, והם לא יהיו כמותכם."[107]

לאומיות השנאה. אם הכוונה בלאומיות היא להתנשאות גזענית עד כדי קיפוח זכויותיהם של גזעים אחרים, שנאה כלפיהם והקרבתם על מזבח תפארתה של האומה ונצחיותה, כפי שעושות זאת, לדוגמה, גרמניה ואיטליה, וכל אומה אחרת הטוענת שהיא "מעל הכול"; ]אם הכוונה לכך[ הרי שגם זו כוונה מגונה, שאינה כלל אנושית, ומשמעותה שבני המין האנושי יאחזו איש בגרון רעהו למען אשליה שאין בה אמת ואין בה תועלת.

שני יסודות. "האחים המוסלמים"  אינם מאמינים בלאומיות במשמעות זו או במשמעויות דומות. הם אינם משתמשים במושגים כמו "פרעוניות", "ערביות", "פיניקיות", "סוריוּת" ויתר הכינויים והשמות שאנשים מנבלים בהם את פיהם. הם מאמינים במה שאמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, האדם השלם והמורה המושלם, יותר מאשר בדברי כל יתר ]הנביאים[ שהורו לאנושות את הדרך אל הטוב ]כדברי המסורת[: "אלוהים סילק מכם את שחץ הבערות אשר דבק באבותיכם; האנשים מוצאם מאדם ,ואדם מוצאו מעפר, ומוֹתר הערבי מן הנוכרי — יראת השמים שלו ."מה נפלא ויפה וצודק!  האנשים מוצאם מאדם ובכך הם שווים .יתרונם זה על זה הוא במעשים, וחובתם להתחרות בחסדים. לוּ הייתה האנושות בנויה על שני היסודות הנכונים האלה, היא הייתה מרוממת את בני האדם לשמי מרום. האנשים מוצאם מאדם, והם אחים. חלה עליהם חובה לעזור זה לזה, להשלים זה עם זה ולהורות זה לזה את הטוב, שכן יתרונם הוא במעשים. כל אחד חייב להשקיע מאמץ מצדו כדי לרומם את האנושות. האם ראית אי פעם אמירה טובה מזו המחנכת את האנושות ומרוממת אותה ?

תכונות הערביות. עם זאת, איננו מכחישים שלאומות יש תכונות ומאפיינים הטבועים בהן. אנחנו יודעים שכל עם ומאפייניו, כל עם ומידותיו התרומיות והמוסריות.  אנחנו יודעים שהעמים נבדלים זה מזה, ועולים זה על זה, ומאמינים שחלקהּ של הערביות בכך עצום ורב. אולם אין משמעות הדבר שהעמים יכולים להשתמש במעלות האלה כאמתלה לתוקפנות. להיפך; עליהם להשתמש בהן כאמצעי להגשמת המשימה הראשונה במעלה המוטלת על כל עם: החייאת האנושות. קרוב לוודאי שלא תמצא בהיסטוריה, בקרב כל גויי הארץ, מי שהבין את המשמעות הזאת טוב יותר מאותו קומץ של ערבים, חבריו של שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום.

זו סטייה שהתחייבה ממהלך המחקר הזה,  ולא הייתי רוצה להמשיך בה כדי לא להגזים. הבה נחזור לענייננו.

קשרי האמונה

אחרי שלמדָתָ כל זאת, דע גם, ואלוהים יהיה בעזרך, ש"האחים המוסלמים" מחלקים את בני האדם לשתי קבוצות על־פי יחסם ]לארגון[: קבוצה אחת מאמינה במה שהם מאמינים, היינו, בדת האלוהים ובספרו, בבשורתו של השליח ובמה שכתוב בה. בינינו ובין הקבוצה הזאת קיימים קשרים שאין קדושים מהם. אלה הם קשרי אמונה, שעבורנו קדושים הם יותר מקשרי דם ומקשרי אדמה .אלה אנשים משלנו הקרובים אלינו ביותר. אנחנו נכספים אליהם ,פועלים למענם, מגנים עליהם ומקריבים למענם את גופנו וממוננו .

יהיה אשר יהיה מקום מושבם; יהיה אשר יהיה גזעם.

]לעומת זאת[ עם אנשים שזו אינה עמדתם, אין לנו כל קשר מן הסוג הזה. שלום להם מצדנו כל עוד זה יחסם כלפינו. אנחנו מאחלים להם כל טוב כל עוד הם נמנעים מלתקוף אותנו. אנחנו מאמינים שבינינו לביניהם קיים ]בכל זאת[ קשר, והוא קשר הבשורה; אנחנו חייבים לקרוא להם אל הבשורה שאנחנו דוגלים בה, שכן זה לטובת האנושות כולה. ואנחנו חייבים לנקוט שיטות ואמצעים שהדת עצמה קבעה, כדי להצליח בהפצת הבשורה. מי מהם שיתקוף אותנו, נשיב לו מנה אחת אפיים. אם אתה רוצה לשמוע את הדברים האלה מתוך ספר האלוהים, הסכת ושמע:

  1. "המאמינים אחים הם, על כן ַפַּייסו בין אֵחֵיכם."[108]
  2. "אין אלוהים אוסר עליכם לכבּד ולעשות צדק עם אלה אשר לא יילחמו בכם בשל הדת ולא יגרשוכם ממושבותיכם .אלוהים אוהב את העושׂים צדק. אלוהים אוסר עליכם לקחת לכם למגינים את אלה אשר לחמו בכם בשל הדת וגירשו אתכם ממושבותיכם וסייעו לגרש אתכם."[109]

ייתכן שחשיפת הצד הזה של בשורתנו תסייע לך להבין אותה ,כך שלא תישאר מבולבלת ומעורפלת בלבך. ייתכן שזה יעזור לך להבין באיזה צד ניצבים "האחים המוסלמים."

היחס לחילוקי דעות דתיים

כעת אספר לך על בשורתנו ויחסה לחילוקי דעות דתיים והשקפות כיתתיות.

אנחנו מאחדים ולא מפלגים .ראשית דע לך — מי ייתן ואלוהים ילמדך בינה — שהבשורה של "האחים המוסלמים" היא בשורה חובקת כול ואין לייחס אותה לקהילה מסוימת. היא אינה נוטה להשקפת עולם מסוימת בעלת מאפיינים ספציפיים, הנחות יסוד או מסקנות ספציפיות. היא פונה אל לב לבה של הדת מתוך שאיפה למזג השקפת עולם והתלהבות, כדי להגביר את העשייה ולהגדיל את התפוקה. הבשורה של "האחים המוסלמים" היא בשורה בהירה ,נקייה, ללא רבב; היא דורשת את האמת באשר היא, אוהבת הסכמה ושונאת סטייה מן הדרך. הפיצול וחילוקי הדעות הם הניסיון הגדול ביותר שהתנסו בו המוסלמים אי פעם,  בעוד הניצחון התבסס תמיד על אהבה ואחדות. אין מרשם בדוק יותר לעתיד טוב של האומה, אלא הדבר שהוביל אותה בראשיתה. זהו כלל יסוד ויעד מובן מאליו לכל אחד מן "האחים המוסלמים". זו אמונה המושרשת בלבנו; זה ]המעיין[ שממנו אנחנו שואבים, ולמענו אנחנו מפיצים את הבשורה .

חילוקי דעות הם כורח המציאות. עם זאת, אנחנו מאמינים שחילוקי דעות בנוגע לפרטי הלכה הם דבר שאין מנוס ממנו .אין כלל אפשרות שנהיה מאוחדים בנוגע לפרטים,  להשקפות ולאסכולות, וזאת מכמה סיבות: אחת מהן היא דעות מנוגדות בנוגע למידת תקפותן של מסקנות, מידת ההבנה של ראיות, מידת ההעמקה במשמעות ]הטקסט[ וקשירת האמיתות זו בזו.

הדת מורכבת מפסוקים,  ממסורות ומטקסטים שאותם מפרש השכל האנושי בגבולות השפה וכלליה, ובכך נבדלים האנשים מאוד זה מזה .

סיבה נוספת היא רוחב הידיעה. לאחד ]מאנשי ההלכה[ יש מידע שלא הגיע לאחר, וכן להפך. כבר אמר על כך מאלכּ[110] לאבו ג'עפר[111]: "חבריו של הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, נפוצו כברבכל רחבי הארץ, ולכל קבוצת אנשים יש גרסאות משלה. אם תכפהעליהם השקפה אחת, תהיה מחלוקת."

עוד סיבה היא שינויים בתנאי הסביבה, דבר המשפיע אפילו על היישום. אפשר לראות כיצד האמאם אל־שאפעי,[112] עליו השלום ,פסק הלכה בעראק על־פי הכללים הישנים, בעוד במצרים הוא פסק על־פי כללים חדשים.[113] עם זאת, הוא נקט בשני המקומות אותן שיטות שהיו מקובלות עליו ונראו לו ברורות, בלי לחרוג מדרישת האמת לשמה.

סיבה אחרת היא מידת המהימנות שמייחסים למסורת המועברת ]בשרשרת של מוסרים[.  אצל אמאם אחד תמצא שאיש מסורת מסוים הוא מהימן, שאפשר לבטוח בו ולקבל מפיו מסורות. אותו איש מסורת מוגדר על־ידי אחרים כמפוקפק בגלל דבר־מה שהם יודעים עליו.

כמו כן יש לציין כסיבה את הבדלי הגישה ]לפסיקה ההלכתית[ .יש המעדיפים, לדוגמה, להישען על המנהג שהשתרש בציבור ולא על מסורות של יחידים, ואילו ]לאיש הלכה[ אחר יש דעה שונה.

אחדות דעים בנוגע לפרט הלכתי היא בלתי אפשרית. כל אלה סיבות שגרמו לנו לחשוב שאחדות דעים בנוגע לפרט הלכתי היא דרישה בלתי מתקבלת על הדעת. יותר מכך, היא מנוגדת לאופיה של הדת. כל מה שאלוהים רוצה הוא שהדת הזאת תשרוד, תחיה לנצח, תתקדם עם הזמן ותסתגל לתקופות משתנות. לכן ]הדת הזאת[ קלה, גמישה ונוחה; היא נטולת קיפאון וחוּמרוֹת.

אנחנו מתנצלים על חילוקי הדעות

אנחנו מאמינים בכך ומתנצלים מאוד בפני אלה החולקים עלינו בכמה פרטים הלכתיים. לדעתנו, חילוקי הדעות האלה אינם צריכים למנוע קשרים לבביים, או יחסי אהבה ושיתוף פעולה בעשיית חסד .זאת משום שגבולותיו הנכבדים של האסלאם ותכניו החובקים עולם ומלואו, מקיפים גם אותם וגם אותנו. האם אין אנו מוסלמים כמוהם ?האם איננו מבקשים כמוהם להגיע אל שלוות הנפש? האם איננו מחויבים לכלל "ואהבת לרעך כמוך"? על מה המחלוקת, אם כן ?

למה לא תהיה עמדתנו נושא לדיון אצלם, כמו גם עמדתם אצלנו ?למה שלא נגיע להבנה הדדית באווירה של נועם ואהבה כשקיימים גורמים המעודדים הבנה הדדית?

מבין חברי שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,היו כאלה שחלקו זה על זה בנושאי פסיקה. האם זה יצר יחסי טינה ביניהם? האם נפגמה אחדותם, או שמא נתפרדו קשריהם? אלוהים עד שלא כך הדבר, והמסורת של תפילת המנחה בקַֻרַיזה[114] מראה זאת.

אם חילוקי הדעות היו קיימים בין אלה שחיו בזמן הקרוב ביותר לנבואה, והיו בקיאים מאין כמותם בנסיבות שיצרו את ההלכה ,מה לנו כי נתקוטט בשל דברים של מה בכך? ואם אבות ארבע אסכולות ההלכה, שהיו הבקיאים ביותר בספר האלוהים ובנוהג של שליחו, חלקו אלה על אלה, והתווכחו אלה עם אלה, מדוע איננויכולים להתיר מה שהם התירו? ואם המחלוקת ]ביניהם[ פרצה עלנושאים הלכתיים מפורסמים וברורים, כמו הקריאה לתפילה שאותה משמיעים חמש פעמים בכל יום, ולגביה קיימים טקסטים קוראניים ומסורות,  מה פלא ]שאנחנו חלוקים[  בפרטים הלכתיים קטנים שאותם צריך לקבוע בדרך של שיקול דעת או הסקת מסקנות?

עוד נושא אחד ראוי לתשומת לב. ]בעבר[ כאשר פרצה מחלוקת פנו האנשים אל הח'ליפה ואל משטרת הממלכה,[115] כדי שאלה יפסקו ביניהם וישימו קץ למחלוקת. ואולם כעת, היכן הוא הח'ליפה? אם כך הם פני הדברים, צריכים המוסלמים לתת את דעתם על חיפוש שופט שבפניו יציגו את הבעיה שלהם. זאת משום שמחלוקת אשר אין לה בורר יכולה רק להוביל למחלוקת אחרת.

"האחים המוסלמים" מכירים את כל הנימוקים האלה, ולכן אין כמותם סובלניים כלפי בני הפלוגתא שלהם.  הם מבינים שבכל קבוצה יש ידע, ובכל בשורה יש אמת ושקר. הם מחפשים אחר האמת ומאמצים אותה, והם מתאמצים בנעימוּת וברכוּת לשכנע את החולקים על השקפת העולם שלהם. אם ישתכנעו — מה טוב, וָלָא — נשארנו אחים לדת, ואנחנו מבקשים מאלוהים להדריך אותנו ואותם.

כך פועלים "האחים המוסלמים"  כלפי בני הפלוגתא שלהם בשאלות הנוגעות לפרטים ההלכתיים של דת האלוהים. אפשר לסכם זאת בכך ש"האחים המוסלמים" מתירים חילוקי דעות, אך מתעבים קנאוּת להשקפה מסוימת. הם מנסים להגיע אל האמת ולהביא אותה לידיעת כולם באמצעים שאין חביבים ואין עדינים ואוהבים מהם .

קדימה אל הטיפול

האבחון. דע אחי והשֹֹכּל דעת: בכל הנוגע לכוח ולחולשה, לנעוריםולזקנה, לבריאות ולמחלה, דומה כל אומה לחלוטין לָאָדם. אתה רואה אדם כשהוא חסון, איתן, בריא ושלם. והנה לפתע פתאום הוא נפגע בחוליים,  נתקף בקדחת,  וגופו החסון מותש ממחלות ומייסורים. הוא אינו מפסיק להתלונן ולגנוח עד שאלוהים, יתברך ויתרומם,  מזַמַן לו ברחמיו רופא מיומן ודוקטור מומחה,  היודע היטב את מקור המחלה, מאבחן אותה כראוי, מזהה את מקום החולי ומעניק לו טיפול מסור. ולפתע, לאחר זמן קצר, אתה רואה את החולה והנה שב אליו חוסנו וחזרה לו בריאותו, ולעתים קורה שמצבו לאחר הטיפול טוב מאשר קודם לכן. דברים דומים לחלוטין קורים גם באומות: פגעי הזמן מערערים את קיומן ויוצרים סדקים בבניינן. במראה החסון שלהן פושה מחלה שממשיכה לתקוף אותן ולהיאחז בהן עד שהיא גוברת עליהן, מדלדלת ומחלישה אותן. אז חומדים בהן החמדנים וגוברים עליהן הגזלנים, והן לא מסוגלות למנוע את הגזל, או להשיב את החמדן אחור.

הטיפול באומה כזאת מותנה בשלושה תנאים:  ידיעת מקור המחלה; היכולת לסבול את כאבי הטיפול; מיומנותו של הרופא המבצע את הטיפול עד שבעזרת אלוהים תושג המטרה,  יושלם הטיפול ויושג הניצחון.

הסימפטומים. הניסיון כבר לימד אותנו, והמאורעות הראו לנו ,שלמחלה של אומות המזרח יש כמה היבטים וסימפטומים רבים הקשורים לכל שטחי החיים. בהיבט המדיני פוגע בהן הקולוניאליזם של אויביהן;  וכן פוגעות בהן הכיתתיות,  המחלוקת,  הפלגנות והפירוד של בניהן. בהיבט הכלכלי פוגעת בהן התפשטות הריבית בקרב כל המעמדות,  והשתלטות החברות הזרות על האוצרות והמשאבים שלהן. בהיבט הרעיוני פוגעים בהן האנרכיה, הכפירה והאתאיזם, ההורסים את עקרונות האמונה ומחריבים את האידיאליםבנפש בניהן.  בהיבט החברתי פוגעים בהן המתירנות במנהגיםובערכי המוסר; ההתנתקות מן המעלות התרומיות שאותן ירשו מן האבות המפוארים והמבורכים; חיקוי המערב הפושה בהן כארס של אפעה, מרעיל את דמן וגורם נזק לבריאותן; החוקים שנכתבו בידי אדם ואין בהם יכולת לבלום פושע, לחנך תוקפן, או להחזיר רשע בתשובה, ולעולם לא יוכלו להגיע לרמתם של החוקים השמימיים שאותם חוקק בורא הנבראים ומלך המלכים, ריבון הנשמות ויוצרן .

]בהיבט החברתי נפגע המזרח גם בשל[ מדיניות מופקרת בתחום ההשכלה והחינוך, המונעת את הארצות מלהתפתח בכיוון הנכון ולהצמיח את אנשי העתיד שלהן, האמורים להוביל את התחייה.

בהיבט הנפשי ]נפגע המזרח[ בייאוש רצחני, בבטלנות הרסנית ,בפחדנות מבישה,  בעליבות בזויה,  ברפיון שהולך ומתפשט ,בקמצנות ובאגואיזם המַרַפים את הידיים מכל מאמץ ובולמים כל נכונות להקרבה. כל זה מוציא את האומה משורות לוחמי הקודש אל שורותיהם של העוסקים במשחק ובליצנות. מה אפשר בכלל לבקש מאומה שכל הגורמים האלה השתלטו עליה בעוצמה שאין חזקה ממנה, והסימפטומים הבולטים ביותר לכך הם: הקולוניאליזם ,הכיתתיות, הריבית, החברות הזרות, האתאיזם והמתירנות, ההפקרות בתחום החינוך, החקיקה ]על־ידי אדם[, הייאוש והבטלנות, הרפיון והפחדנות,  והערצה,  עד כדי חיקוי עיוור,  של כל אשר מקורו ביריב, ובמיוחד דברים רעים. מחלה אחת מכל אלה די בה כדי לקטול אומות מלוכדות, על אחת כמה וכמה כאשר הן מתפשטות באומות מפורדות. לולא השגיבוּת, כוח העמידה והעוצמה הגלומים באומות המזרח, שיריביהן נאבקו בהן במשטמה מרחוק, ודאגו זה זמן להזריק לדמן את חיידקי המחלות האלה עד שהטילו ביצים והשריצו; לולא זאת היה נמחה זכרן והן היו עוברות מן העולם .

אולם אלוהים לא ייתן לזה לקרות, וגם המאמינים.

אחי, זה האבחון של מחלות האומה על־פי תחושתם של "האחיםהמוסלמים",  וזה מה שהם יעשו כדי לרפא אותה ולהשיב להבריאות ונעורים.

תקווה ותחושה ]אופטימית[. ברצוני שתדע, אחי, לפני שאתאר לך את האמצעי הזה, שאין אנו יודעים ייאוש. אנחנו מייחלים לטוב ומאמינים שאין שום מכשול בינינו ובין ההצלחה לבד מן הייאוש .כיוון שהתקווה בלבנו חזקה, נגיע בעזרת אלוהים אל תכלית הטוב ,ומכיוון שכך, אין אנחנו מיואשים, והייאוש לא חדר ללבנו, השבח לאלוהים.

כל מה שסביבנו מבשר תקווה,  וזאת למרות הפסימיזם של הפסימיסטים. כשאתה נכנס לבקר חולה, ומוצא שהוא הפסיק לדבר והפסיק לנוע,  אתה חש שסופו קרוב,  מחלתו החמירה,  וסיכויי החלמתו נמוכים. אולם אם המצב הפוך, והחולה עובר משתיקה לדיבור, ומשיתוק לתנועה, אתה חש שהחלמתו קרובה והוא מבריא ושב לאיתנו.  על אומות המזרח באה תקופה של קיפאון מתיש ושיתוק שגרם לחוסר אונים. אולם כעת הן מבעבעות וקמות לתחייה בכל תחומי החיים. תחושה כבירה של חיים ורגשות עצומים בוערים בהן, ולולא הכבידו הכבלים מצד אחד, ואובדן הדרך מן הצד האחר ,היו השלכותיה של ההתעוררות הזאת מפליאות יותר. הכבלים האלה לא יישארו לנצח מכיוון שהזמנים השתנו, ואלוהים יכול לשנות את המציאוּת כהרף עין. וגם הנבוך לא יישאר מבולבל מכיוון שסופהּ של המבוכה להפוך להדרכה נכונה וסוף אובדן הדרך — יציבוּת .לכן אין אנו מיואשים כלל.  פסוקי האלוהים,  יתברך ויתרומם ,והמסורות של שליחו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ומנהג האלוהים יתברך, בכל הנוגע להדרכת אומות והקמתם לתחייה של עמים שעמדו על סף הכיליון, ומה שכתוב על כך בספרו — כל אלה מעניקים לנו תקווה גדולה ומנחים אותנו אל דרך התחייה הנכונה .

המוסלמים יֵדֵעו זאת לוּ רק ישכילו.

אתה קורא את הפסוקים הנכבדים בתחילת פרשיית הקוראןהנקראת "ִסִפור המעשה": "ט.ס.מ. אלה אותות הספר הברור. הנהקוראים אנו לפניָךָ את קורות משה ופרעה, כדי להציג את האמת לאנשים אשר יאמינו. פרעה התנשׂא בארץ ועשׂה את יושביה סיעות סיעות, ורדף עדה אחת בהם: את בניה שחט ואת הבנות ֶהֶחיה. הוא היה בחומסים. חֵפֵצים אנו לחונן בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ ולשׂימם אנשי מופת ולעשׂותם יורשים, ולהושיבם על מכונם בארץ ,ולהראות לפרעה ולהָָמָן ולגדודיהם את כל אשר חששו פן יאונה להם מידם."[116] אתה קורא את הפסוקים הנכבדים ורואה כיצד השקר משתרר בכוחו ומתנשא בעוצמתו. הוא בוטח בעריצותו ומתעלם מעינו של אלוהים אשר צופה בו. אך בעודו שמח בשלו, בא עליו עונשו של אלוהים, החזק ובעל היכולת. והנה הרצון העולה מלפני אלוהים תומך בעשוקים, ולא באיש מלבדם, ומוביל לניצחון את המקופחים ואת הנרדפים. לשקר אין רגליים, והאמת ]של אלוהים[ קיימת לעד, יסודותיה איתנים, ואלה האוחזים בה הם המנצחים .לאחר ]שאתה קורא[ את הפסוקים הנכבדים האלה ופסוקים דומים להם בספר הברור, אין שום תירוץ היכול להצדיק ייאוש וחוסר תוחלת באומה אסלאמית המאמינה באלוהים ובשליחו ובספרו. מתי ]סוף סוף[ יבקשו המוסלמים כי ספר האלוהים יפסוק להם?

אחי,  מסיבות דומות,  שִמִספרן בדת האלוהים רב, "האחים המוסלמים" אינם מתייאשים מן האפשרות שעזרתו של אלוהים תושפע ממרומים על האומות האלה, למרות המכשולים שנדמה כי ניצבים הם בדרכן. לאורה של התקווה הזאת הם עֵמֵלים, עמלם של חדורי התקווה והתפארת, ואלוהים יהיה בעזרם. ובנוגע לאמצעי שהבטחתי לדבר עליו, הוא מורכב משלושה יסודות שעליהם בנוי הרעיון של "האחים המוסלמים ."

היסוד הראשון: תוכנית נכונה. "האחים המוסלמים" מצאו אתהתוכנית שלהם בספר האלוהים, בנוהג של שליחו ובדיני האסלאםשאותם צריכים המוסלמים להבין כפשוטם: רעננים, נקיים, ללא פניות וכזב, וכוללים את לימוד האסלאם על הבסיס הזה; לימוד פשוט, רחב יריעה, וקליט.

היסוד השני: פעילים בעלי אמונה. מהסיבה הזאת החלו "האחים המוסלמים"  ליישם את התובנות שלהם בדת האלוהים בכוחות עצמם, יישום ללא פשרות וללא ויתורים. והשבח לאלוהים, הם מאמינים ברעיון שלהם,  בוטחים במטרתם,  סומכים על עזרתו של אלוהים כל עוד הם נאמנים לו, והם צועדים בדרכו של שליח האלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום .

היסוד השלישי:  הנהגה נחושה ואמינה. "האחים המוסלמים "מאמינים שכזאת היא הנהגתם;  הם מצייתים לה ופועלים תחת דגלהּ.

זהו בסיכומו של דבר, אחי, מה שרציתי להסביר לך על הבשורה שלנו, וזה הסבר המצריך פתרון,[117] ואתה הוא יוסף ]מגשימם[ של החלומות האלה. אם עמדותינו ישרות בעיניך, תן לנו יד ונפעל יחדיו בדרך הזאת, ואלוהים יבטיח הצלחה לנו ולך. הוא מבטחנו ,הטוב במגִנִים, הטוב באדונים, הטוב בתומכים.

אלוהים הוא כביר. ישתבח האל .

 

 

 

 

 

אל האור[118]

הקדמה

בחודש רַגַרגַ'ב שנת 1355 שלח המנהיג חסן אל־בנא, סמל ההקרבה העצמית,  המדריך הכללי של "האחים המוסלמים",  את הפנייה הזאת אל כבוד הוד מעלתו המלך פארוק הראשון, מלך מצרים וסודאן, ואל כבוד רוממותו ֻמֻצטפא אל־נחאס באשא, ראש ממשלת ]מצרים[, ואל הוד מעלתם הנעלים, המלכים, הנסיכים, והשליטים של הארצות השונות בעולם האסלאם. כמו כן, הוא שלח את הפנייה הזאת אל אישים בולטים רבים בארצות האלה, אנשי דת ומדינה .והנה, אנחנו מדפיסים ומפיצים את הפנייה הזאת מחדש שכן רבות מן ההשקפות והמגמות הכלולות בה הן ִמִשאלתו היקרה של כל ערבי ושל כל מוסלמי. ייתן אלוהים ויתגשמו!

בשם אלוהים הרחמן והרחום

השבח לאל, ותפילת אלוהים על אדוננו מחמד, ועל משפחתו ועל חבריו, וברכתו לשלום.

"ריבּוננו, ְפְּרוֹשׂ עלינו רחמים מאתָךָ והצלח את דרכנו והאר את עינינו."[119] קהיר, בירת חבל הארץ המצרי. חודש רג'ב, שנת 1355 להג'רה.

לכבוד מעלת כבודו........

שלום עליכם,  ורחמי אלוהים וברכותיו.  מה שגרם לנו לשלוחאת האיגרת הזאת להוד מעלתכם הוא שאיפה נאמנה לכוון אל דרך הישר את האומה שאותה הפקיד אלוהים בידיכם, והטיל את השליטה בה עליכם בעידן החדש שלה. זאת מתוך שאיפה לכונן את האומה על הנהגות נכבדות, להתוות לה נתיבים טובים, להגן עליה מפני זעזוע ומהומה ולהרחיק אותה מניסיונות כואבים וארוכים.

אין לנו שום כוונה אחרת לבד מלמלא את חובתנו ולהגיש את עצתנו...וגמול אלוהים טוב וקיים לעד.

אחריותו של הרועה 

כבוד מעלתו.....

אלוהים הטיל עליכם את הנהגת האומה הזאת,  והפקיד בידיכם את האינטרסים ואת העניינים השונים שלה, את ההווה שלה ואת עתידה. ]כל זה[ פיקדון בידיכם, ואתם אחראים עליו בפני אלוהים יתברך ויתרומם. אכן אם הדור הנוכחי הוא כלי בידיכם, הרי שהדור הבא הוא בבחינת שתיל רך. מה יקר הפיקדון ומה רבה האחריות להיות מופקד על גורלה של אומה ]כדברי המסורת:[ "כל אחד מכם הוא רועה, וכל אחד אחראי לצאן מרעיתו". כבר אמר המנהיג הצדיק ]הח'ליפה ֻעֻמר בן אל־ח'טאב[: "אם פרדה מוֹעדת בעראק ,זו האחריות שלי בפני אלוהים, יתברך ויתרומם, בגלל שלא סללתי לה את הדרך". כללו של דבר, האמאם עמר בן אל־ח'טאב תואר כבעל חוש אחריות מפותח, והוא אמר: "ברצוני לעזוב את תפקידי וברשותי רק מה שמגיע לי, כשאני לא חייב לאיש, ולא חייבים לי."

דברי מבוא

  • תקופת מעבר. התקופה המסוכנת ביותר בחייה של אומה ,והראויה ביותר לעיון מדוקדק, היא תקופת מעבר ממצב אחד למצב אחר. בעת אשר כזאת נקבעות התוכניות שעל־פיהן תתנהל התקופה החדשה, מעוצבים הקווים והעקרונות שבהם האומה צריכה לדבוק ושעליהם רוצים לכונן אותה. אם הקווים והעקרונות והתוכניות הם ברורים, הגונים ונכוחים, אזי האומה הזאת נהנית מחיים ארוכים ,ממושכים וממעשים נשגבים ומפוארים. מנהיגיה נהנים, לבד מן ההצלחה ומן הזכייה בטוב, גם מגמול נעלה, מהנצחת שמם, מיחס נאה מצד ההיסטוריה ומֵשֵם טוב .
  • בצומת דרכים. לַמשימה יש שני חלקים: הראשון הוא חילוץ האומה מכבליה המדיניים, כדי שתשיג את חירותה ותחזיר לעצמה את עצמאותה ואת ריבונותה. החלק השני הוא בנייתה ]של האומה[ מחדש כך שתוכל ללכת בדרך משלה בין יתר האומות, ותתחרה בהן בהשגת שלמוּת חברתית.

כעת, כשהמאבק המדיני הסתיים לזמן־מה,[120] אתם מובילים את האומה לקראת עידן חדש, ואתם רואים לפניכם שתי דרכים. כל אחת מהן מבקשת להפנות את האומה אליה ולהצעיד אותה בכיוון שלה. כל אחת מן הדרכים וסגולותיה, מאפייניה, סימניה, תוצאותיה ,תועמלניה ומפיציה .

הדרך הראשונה היא דרך האסלאם,  עקרונותיו,  יסודותיו ,הציוויליזציה שלו ותרבותו החומרית.  הדרך השנייה היא דרך המערב, התופעות המייצגות אותו, הסדרים והשיטות שלו. אנחנו מאמינים שהדרך הראשונה, דרך האסלאם ויסודותיו ועקרונותיו ,היא הדרך היחידה שאליה יש להפנות את האומה בהווה ובעתיד.

  • יתרונות הכיוון האסלאמי. אם נוביל את האומה בכיווןהזה, היא תזכה בתועלת רבה. ]הסיבות לכך[ בין היתר: השיטההאסלאמית נוסתה בעבר, וההיסטוריה הוכיחה את יכולתה. היא יצרה אומה שהייתה בין החזקות שבאומות, אומה נעלה, מלאת חמלה וחסד, וברכה לאנושות כולה. קדושתה של השיטה הזאת ויציבותה בנפשות בני האדם תקל על כולם לקבל אותה, להבין אותה ולהיענות לה. זאת נוסף על הגברת הגאווה הלאומית וחיזוק אהבת המולדת הנאמנה. כך נבנה את חיינו על היסודות ועל העקרונות שלנו, ולא נסמוך על אחרים. יש בכך עצמאות חברתית ועצמאות פעילה במשמעות הנעלה ביותר נוסף על עצמאות מדינית .באימוץ השיטה הזאת יש, ראשית כול, משום חיזוק לאחדות הערבית, ושנית, חיזוק לאחדות האסלאמית. העולם האסלאמי כולו יושיט עזרה ברוחו, ברגשותיו, בחיבתו ובתמיכתו. הוא יראה בנו אחים שיש להיחלץ לעזרתם כדי שהם ייחלצו לעזרתו; ]אחים[ שיש לתמוך בהם כדי שהם יתמכו בו. בכך יש משום רווח מוסרי שאסור להתעלם ממנו. השיטה הזאת, שהנה שלמה ומקיפה, היא ערובה לקביעת הסדרים המעשיים והרוחניים הנעלים ביותר של האומה .זה היתרון המייחד את האסלאם,  המבסס את סדרי החיים של האומות על שני יסודות חשובים: עשיית הטוב והתרחקות מהרע .

לוּ רק הלכנו בדרך הזאת, היינו מתרחקים מן המכשולים הבלתי נמנעים שבהם נתקלו מדינות אחרות, מדינות שאינן מכירות את הדרך ואינן הולכות בה. יתר על כן, היינו פותרים רבות מן הבעיות המסובכות שהמערכות הקיימות כשלו בפתרונן.  נזכיר כאן את דבריו של ברנרד שואו: "מה רב הצורך שיש לעולם, בעידן החדש ,באדם כמו מחמד,  שיפתור את בעיותיו הנוכחיות והמסובכות במהלך שתיית ספל קפה". ובנוסף, לוּ הלכנו בדרך הזאת, עזרת אלוהים הייתה תומכת בנו בעת רפיון, מצילה אותנו בעת צרה ,מקילה עלינו את הקשיים, וממריצה אותנו תמיד ללכת קדימה: "אל ִתִרפינה ידיכם מרדוף את הכופרים, וגם אם נפצעתם, הנה פצעיהםכואבים כפצעיכם, ואולם אתם מַקַווים לקבל מאלוהים את אשרלהם אין תקווה לקבל. אלוהים יודע וחכם."[121]

  • הציוויליזציה המערבית בימינו. כדי למצות את הדיון הזה יש לומר: הייתה תקופה בהיסטוריה שבה פרחה הציוויליזציה המערבית הודות ליפי המדע שלה, ובכוחו של המדע הזה היא הכניעה את העולם כולו תחת רגלי המדינות והאומות שלה. אך כעת היא פושטת רגל ומובסת; עיקריה הרוסים, מערכותיה ויסודותיה חֵרֵבים. דיקטטורות הורסות את העקרונות המדיניים שלה, ומשברים משמידים את העקרונות הכלכליים שלה. מיליוני מובטלים ורעבים אומללים מעידים על כך. אידיאולוגיות הזויות ומהפכות הפורצות בכל מקום מנפצות את יסודותיה החברתיים כשהציבור אובד דרך ,נבוך מלטפל בבעיותיה. הוועידות שלהם נכשלות, הבריתות שהם כורתים מוּפרות, האמנות נקרעות לגזרים, וחבר הלאומים שלהם הוא רוח רפאים חסרת חיים והשפעה. החזק שבהם חותם על הסכם שלום וביטחון בידו האחת בעוד ידו השנייה חובטת בבעל בריתו חבטות נאמנות .

בשל מדיניות העושק והחמדנות הזאת דומה העולם לספינה המיטלטלת בלב ים; קברניטה אובד עצות, והסערות מתרגשות עליה מכל עבר. האנושות כולה מתייסרת, מפולגת, מודאגת, מבולבלת ,נכווית באש התאוות והחומרנות, והיא זקוקה יותר מתמיד לכמה טיפות של מים מתוקים מ]באר[ האסלאם, דת הייחוד, שיסירו ממנה את זוהמת המסכנות ויובילו אותה אל האושר.

פרק זמן מסוים הייתה הנהגת העולם מזרחית לחלוטין, ועם הופעת היוונים והרומאים היא הפכה להיות מערבית. נבואותיהם של משה, ישו ומחמד העבירו את ההנהגה שנית אל המזרח. אז נכנס המזרח לתרדמה עמוקה בעוד את המערב פקד הרנסנס המודרני ,וכל זה על־פי החוקים הקבועים והבלתי משתנים שאלוהים קבעבטבע. המערב ירש ]מחדש[ את הנהגת העולם, והנה המערב הזהעושק, מקפח, מתנשא, אובד דרך ומתלבט. לא נותר כי אם להושיט ]למערב[  יד מזרחית חסונה,  שמעל ראשה יתנוסס דגל אלוהים ויתנופף נס הקוראן, שאותו יישֹֹא צבא האמונה החזקה, האיתנה .והנה פתאום העולם כולו מוסלמי, והעולם כולו שלֵוֵ, והנה פתאום כולם מריעים: "התהילה לאלוהים אשר הִנָחָנו עד הלום. אלמלא הִנָחָנו אלוהים, לא היינו מישירים לכת."[122]

זה כלל אינו חזון תעתועים! זה משפט הצדק של ההיסטוריה ,ואם לא נממש אותו אזי "יביא אלוהים אנשים אשר יאהבם והם יאהבוהו; ינהגו במאמינים ביד רכּה ובכופרים ביד קשה, ויקומו להיאבק למען אלוהים, ולא יחששו מפני כל מגנֶַהֶ. זו ברכת אלוהים ,ואותה ירעיף על אשר יחפוץ."[123]

אולם אנחנו משתוקקים להיות בין אלה הזוכים במעלה הזאת ,ונרשמים בין דפיו של ספר מפואר זה, "ריבּונָךָ בורא את אשר יחפוץ, והבחירה בידו היא ולא בידם."[124]

האסלאם מסוגל להעניק לאומה המתעוררת את צרכיהבעולם לא קיימת מערכת המעניקה לאומה המתעוררת סדרים ,יסודות,  רגשות ותחושות כמו שהאסלאם מעניק לאומות המתעוררות שלו. הקוראן הנכבד מלא תיאורים קונקרטיים בנושא הזה, והוא מביא דוגמאות לכך, פעם בצורה כללית ופעם אחרת באופן פרטני. הוא מטפל בעניין הזה בצורה מדויקת וברורה, וכל אומה המאמצת את כלליו, מגשימה את רצונותיה.

  • האסלאם והתקווה. האומה המתעוררת זקוקה לתקווה גדולהובהירה. הקוראן מעניק לאומות שלו את התחושה הזאת באופןהמסוגל להפוך אומה מתה לאומה שכולה חיים, שאיפות, תקווה ונחישות. די אם נציין כי הוא קובע שהייאוש סופו כפירה, ואובדן התקווה פירושו אובדן דרך. הַחַלשה באומות ]תתחזק[ בשומעה את דבריו, ישתבח: "חֵפֵצים אנו לחונֵןֵ בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ ולשׂימם אנשי מופת ולעשׂותם יורשים, ולהושיבם על מכונם בארץ."[125] ודבריו, ישתבח: "אל תרפינה ידיכם ואל תצטערו,  כי תהיה ידכם על העליונה, אם מאמינים הנכם. ואם נפצעתם — גם הם נפצעו כמותכם. הן אנו נוהגים לחלק את ימי הניצחון הללו בין האנשים."[126] ואמירתו,  ישתבח: "הוא אשר גירש את בעלי הספר הכופרים ממושבותיהם, בהגלָיָה הראשונה.[127] לא פיללתם כי יגורשו, והם דימו כי מבצריהם יהיו להם למגן מפני אלוהים, ואולם אלוהים בא עליהם, בלא ששיערו מֵַאַין, והטיל מורא בלבבם. הם החריבו את בתיהם במו ידיהם ובמו ידי המאמינים. לִמִדו את הלקח ,כל אשר עיניהם בראשם!"[128] ודבריו, ישתבח: "האומנם חשבתם כי תיכנסו לגן עדן ולא יפקוד אתכם כל אשר פקד את אשר היו לפניכם? אסון וצרה התרגשו עליהם והם טולטלו, עד אשר אמרו השליח והמאמינים אשר אתו, מתי יבוא הניצחון מִעִם אלוהים? אכן הניצחון מִעִם אלוהים קֵָרֵב ובא."[129]

האומה החלשה ביותר, לוּ שמעה את הבשורה הזאת, ולוּ קראה על מקרים דומים שהתרחשו במציאוּת, הייתה הופכת ללא ספק לחזקה שבאומות באמונה וברוח. התקווה הזאת הייתה מניעה אותה ללא ספק להתמודד עם כל הקשיים האפשריים ולהילחם בפגעיםעצומים ככל שיהיו.  זאת,  עד אשר תזכה לשלמוּת שאליה היאנכספת.

  • האסלאם והגדוּלה הלאומית .אומות מתעוררות זקוקות לגאווה לאומית, כמו אומות נכבדות ומפוארות שיש להן יתרונות נעלים והיסטוריה ]עשירה[. זאת במטרה להטביע את הערכים האלה בנפש בניהן, כדי שיקריבו את דמם ורוחם למען תפארת האומה וכבודה, ויפעלו למען המולדת ולטובת חוסנה ואושרה.  בשום משטר לא מופיע האידיאל הזה כה ברור, כה צודק, כה מעולה, כה רחום, כפי שהוא מופיע באסלאם המאמין באלוהים אחד. האומה היודעת שכבודה ואצילותה קודשו מראש על־ידי אלוהים ונרשמו בבירור בספרו, היא האומה הראויה ביותר לפדות את תפארתה האלוהית בעולם הזה ובמה שיש בו. וכך אמר ]אלוהים[, יתברך ויתרומם: "אתם הטובה שבאומות שניתנה לאנשים מעולם."[130] ואמר הוא, יתרומם: "כך עשׂינו אתכם אומה מן המיטב, למען תעידו על מעשי האנשים ולמען יעיד השליח על מעשיכם."[131] ]וכן:[ "ואולם לאלוהים הכוח האדיר, ולשליחו ולמאמינים."[132]

האומות המודרניות פעלו להשריש את האידיאל הזה בנפשם של הנערים, הגברים והילדים שלהן גם יחד. וכך אנחנו שומעים ]קריאות כמו[: "גרמניה מעל הכול"; "איטליה מעל הכול ;"ו"משלי בריטניה והטילי שלטונך!."[133] ואולם ההבדל בין רגשות ]הפטריוטיזם[  שמטפחת הדוקטרינה האסלאמית ובין הרגשות שמטפחות המילים האלה והדוקטרינות האלה הוא שהרגשות של המוסלמי מתעלים עד שהם מתחברים לאלוהים, בעוד אצל האחרים

 

הרגשות באים לידי ביטוי במילים בלבד. זה מצד אחד. ומן הצדהאחר, האסלאם הגדיר את המטרה של יצירת הרגשות האלה תוךהדגשת נחיצותם,  ]אולם[  הבהיר שאין המדובר בקנאות גזענית ובגאווה כוזבת אלא בהכרה שנועדה להוביל את האנושות אל הטוב. ולכן אמר ]אלוהים[, יתברך ויתרומם: "אתם מַצַווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה, ומאמינים באלוהים."[134]

המשמעות היא שיש לשמור על המידות הטובות,  להיאבק בשחיתות,  לכבד את האידיאל הנעלה,  ולפעול רק על־פיו.  לכן הרגשות האלה ששררו בקרב אבות האסלאם הביאו את הצדק והרחמים לשיא שההיסטוריה לא הכירה כמוהו באומות האחרות .זאת בעוד האידיאולוגיה של השליטה באֵחֵר,  הקיימת באומות המערב, אינה מגיעה לתכליתה ללא קנאות כוזבת. לכן היא יוצרת מחלוקת ואיבה כלפי אומות חלשות. הדוקטרינה האסלאמית אימצה ]אם כן[ את הטוב שבהשקפה הזאת מתוך שאיפה להטמיע אותו בבניה, ולהרחיק אותם מן הרוע ומן הרשע שבה. כך קרה שהאסלאם התפשט מחוץ לגבולות המולדת האסלאמית כשהוא נושא את בשורת העשייה למען הזולת,  וההקרבה העצמית למען חירותו ותפארתו. המולדת, בהבנה האסלאמית, כוללת: )1( ראשית, חבל ארץ קונקרטי) ;2( לאחר מכן מתרחב ]המושג[ מולדת ליתר ארצות האסלאם — כולן מולדת ובית עבור המוסלמי) ;3( בהמשך עולה ]מולדת האסלאם[ דרגה ומתייחסת לאימפריה האסלאמית הראשונה שאותה הקימו האבות בדמם היקר והחביב, ושעליה הניפו את דגל אלוהים. שרידים של האבות ברחבי האימפריה ממשיכים גם היום להוות מזכרת נצח, המתארת את גודל המעלה והתפארת שלהם ,והמוסלמי יישאל בעומדו בפני אלוהים, יתברך ויתרומם, מדוע לא פעל כדי להשיב אליו את חבלי הארץ האלה) ;4( לאחר כל אלה שואפת מולדתו של המוסלמי להגיע לכך שתקיף את העולם כולו .האינך שומע את אמירת אלוהים, יתברך ויתרומם: "הילחמו בהםעד אשר לא יתַאַנו לכם עוד, ודת הכל תהיה לאלוהים."[135]

כך מגשר האסלאם, בחסד הנשגב הטמון בו לאנושות כולה ,בין רגש הפטריוטיזם הייחודי ובין רגש הפטריוטיזם הכללי. "הוי האנשים, בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה, וחילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תבחינו ביניכם."[136]

ג. האסלאם והעוצמה הצבאית. אומות מתעוררות זקוקות גם לעוצמה צבאית ולהנחלת אופי צבאי לבניהן. זאת, על אחת כמה וכמה בעידן הזה,  שבו הערובה לשלום היא המוכנות למלחמה ,והססמה הנישאת בפי כול היא: "הכוח הוא הדרך הבטוחה ביותר להגשמת הצדק."

האסלאם אינו מתעלם מן ההיבט הזה, והוא אף קבע אותו כחובה איתנה בלי להבחין כלל בינו ובין ]חובות אחרות כמו[ התפילה והצום. שום משטר לא גילה עניין בהיבט הזה, בעבר או בהווה, כמו שעשה זאת האסלאם בקוראן, במסורת של שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ובביוגרפיה שלו. אתה יכול לראות את זה בבירור באמירת ]אלוהים[, ישתבח: "ָהָכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב, אשר בהם תזרעו מורא בלב אויב אלוהים ואויבכם."[137] ובאמירת ]אלוהים[, ישתבח: "נכתב בספר כי ִמִצווה עליכם להילחם, אף כי מאוס עליכם הדבר. ואולם יש אשר

ִתִמאסו בדבר־מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר־מה ,אף כי רע הוא לכם."[138]

באיזה ספר קדוש נראתה עוד הכרזה צבאית כמו ההכרזה הבאה שעליה חוזרים בתפילה, בטקסים הצוּפיים[139] — הן בציבור והן ביחידוּת? ]זו הכרזה[ המתחילה בציווי מוחלט ]של אלוהים[ ,ישתבח: "על כן מוטב היה אילו היו המוֹכרים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא נלחמים למען אלוהים."[140] לאחר מכן ]באותו פסוק[ מובהר הגמול על כך: "וכל הנלחם למען אלוהים — ייהרג או ינצח — ניֵתֵן לו שׂכר כביר."

לאחר מכן באה ]קריאה[  המעוררת רגשות אציליים ביותר בנפש, היינו, הצורך בהצלת העם והמולדת: "מה לכם כי לא תילָחָמו למען אלוהים ולשם האנשים והנשים והילדים הנרדפים, האומרים ,ריבּוננו, הוציֵאֵנו מן העיר הזאת אשר בנֵיֵ עוולה הם יושביה, וֵתֵן לנו מאתָךָ מגן, והֵָקֵם לנו מאתָךָ מושיע."[141]

אז מבהיר להם ]הקוראן[ מה נכבדה מטרתם ומה שפלה מטרת אויביהם, כדי להראות להם שהם משלמים מחיר יקר, הוא החיים ,בתמורה למצרך יקר,  השווה בערכו לחיים ואף עולה עליהם ,והוא שביעות הרצון של אלוהים. האחרים נלחמים ללא מטרה ,לכן סובלים הם ממורך לב ומביאים על עצמם קלון. ואלה דברי ]אלוהים[,  ישתבח: "המאמינים נלחמים למען אלוהים,  ואילו הכופרים נלחמים למען השיקוצים, על כן הילחמו במגינֵיֵ השׂטן, כי תחבולת השׂטן היא כושלת."[142] לאחר מכן הוא מוקיע את הפחדנים שאינם ממלאים את חובתם — מקיימים מצוות קלות ומזניחים מצוות המצריכות גבורה. הוא מראה להם את הטעות שבעמדתם זו ,]ומראה להם[ שעוז הרוח לא רק שאינו מזיק להם, אלא אף יביא להם שכר גדול, וההימנעות מפעולה לא תועיל להם, שכן המוות ישיג אותם, כך או אחרת. מיד לאחר הפסוקים הקודמים נאמר:

הלא ראיָתָ את אלה אשר נֶאֶמר להם, ִמִשכו ידיכם ותַַחַת זאת ַקַיימו את התפילה וְתְנוּ זכַָּאָת? ואולם כאשר נכתב בספר כי

 

ִמִצווה עליהם להילחם, חבורה אחת בהם נמלאה פחד מפניהאנשים כפחד אלוהים ואף יותר מכך,  ואמרה,  ריבּוננו ,מדוע כתבָתָ בספר כי ִמִצווה עלינו להילחם ולא דָחָית לנו זאת לזמן־מה? ֱאֱמור: תענוגות העולם הזה קצרי מועד הם ,והעולם הבא טוב מזה ליראים, ולא תקופחו כמלוא נימה .המוות ישׂיגכם בכל מקום אשר בו תהיו, ולו גם במגדלים נישׂאים.[143]

בחיי ריבון עולם! היכן עוד קיימת הכרזה צבאית צלולה ובעלת עוצמה כזאת,  המחדירה בלב החייל התלהבות,  גבורה ואמונה שהן משאת נפשו של כל מפקד? ומכיוון שמוסכם כי חיי הצבא מושתתים על שני יסודות — סדר ומשמעת — צירף אותם אלוהים זה לזה בשני פסוקים בספרו. וכך אמר ]אלוהים[, יתברך ויתרומם:

"אלוהים אוהב את הנלחמים למענו, הערוכים שורות שורות, כמו היו מבנה יצוק."[144] וכן אמר ]אלוהים[, יתברך: "מן הראוי היה כי ייִָשָמעו וידברו בדרך ארץ."[145]

אם רק תרצה לקרוא, תמצא שהאסלאם מביא אין־ספור פסוקי קוראן נכבדים,  מסורות אציליות,  אירועים מתוך הביוגרפיה הטהורה של הנביא ופסקי הלכה נאמנים. כל זה בעניין הכנת ציוד ]לקרב[, בניין הכוח, לימוד ירי, חבישת סוסים, מעלת ההקרבה העצמית, השכר על מלחמת קודש, הגמול על הוצאת הממון בעבורו ,הנהגת הלוחמים ותיאור המלחמות לסוגיהן. "דעת ריבּוננו חובקת כל היא."[146]

האומות המודרניות עסקו בכך, והן בנו את עצמן על היסודות האלה. ראינו שבסיס הפאשיזם של מוסוליני, הנאציזם של היטלר ,והקומוניזם של סטלין, הוא בסיס צבאי בלבד. ואולם ההבדל ביןכל אלה ובין הצבאיות של האסלאם הוא עצום, שהרי האסלאם הזה שקידש את הכוח קדושה עילאית כזאת, הוא זה שהעדיף את השלוםעל־פניו. ואלוהים, יתברך ויתרומם, אמר מיד לאחר פסוק הכוח:

"אם יִיִטו לשלום, נְֵטְ לו גם אתה, והיָסָמך על אלוהים."[147] והוא זה שקבע את מחיר הניצחון ואת האופן שבו הוא מתבטא, ואמר ,ישתבח: "אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו, הן אלוהים חזק ואדיר. הם אלה אשר גם אם נושיבם על מכונם בארץ, יקיימו את התפילה, וייתנו זכַָּאָת ויַצַווּ לנהוג בדרך ארץ ויאסרו את המגונה .

סוף כל דבר לשוב אל אלוהים."[148]

הוא זה אשר הניח את יסודות המשפט הצבאי הבין־לאומי, ואמר ]אלוהים[, ישתבח: "אם חושש אתה כי עומדים אנשים לבגוד בָךָ ,הטח זאת בפניהם בכל תוקף. אלוהים אינו אוהב את הבוגדים."[149] בשל הציווי המובא להלן היו הוראות הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, והח'ליפים אחריו, למפקדי הצבא שלהם, הביטוי המרהיב ביותר לרחמים ולעדינות: אל תרמו, ואל תתלהמו, ואל תתעללו. אל תהרגו נשים, ילדים, או זקנים מופלגים. אל תקצצו אילנות פרי, ואל תחסלו פצועים. ואם תעברו ליד נזירים במנזרים ,הניחו להם לעסוק בשלהם.

כזאת הייתה הצבאיות של האסלאם:  משטרת הצדק ומשמר החוק והסדר.  ואולם יודעים הכול שהצבאיות האירופית בימינו אינה אלא צבא של עושק וחיל של בצע. מי מהן עדיפה במעמדה ובנדיבותה ?

  • האסלאם ובריאות הציבור. אומות מתעוררות זקוקות לצבאיות מעולה, ויסוד הצבאיות הוא בריאות הגוף והעוצמה הפיזית. הקוראן כיוון למשמעות הזאת בספרו את סיפורה של אומהלוחמת המתעוררת לחיים, ונושאת בנטל המאבק למען חירותה ,עצמאותה,  והתהוותה.  אללה בחר לה מנהיג חכם ובעל מידות ,וקבע את חוסנו הגופני כמרכיב מרכזי ביכולתו לשאת בנטל. זה מה שסיפר הקוראן הנכבד אודות בני ישראל ומינוי המנהיג טאלות:[150] "אמר, אלוהים בחר להפקידו עליכם וִהִרבה לו דעת וִהִגביה את קומתו."[151]

הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ביאר את המשמעות הזאת במסורות רבות,  ועודד את המאמינים לשמור על חוסנם הגופני, כפי שגם עודד אותם לשמור על חוסנם הרוחני. כך אומרת המסורת המסוּוגת כנכונה: "המאמין החזק טוב מן המאמין החלש ."וגם: "יש זכויות שעליך להעניק לגופך". שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, הבהיר לאומה כללים רבים בתחום בריאות הציבור, בייחוד בנוגע לרפואה המונעת, העדיפה על ריפוי המחלות.  אלה דבריו,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: "אנו אוכלים רק בהיותנו רעבים. וכשנאכל, לא נאכל לשובע". הוא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, קרא להשתדל לשתות מים די הצורך, כפי שהובא במסורת: "הנביא, עליו השלום, מצא את המים עֵרֵבים לחך". הוא אסר להשתין ולעשות את הצרכים בתוך מים עומדים, והטיל הסגר בריאותי על עיר מוכת דבר ועל תושביה כך שלא יעזבו אותה ולא ייכנסו אליה אחרים. הוא הזהיר מפני מגֵפֵה ,והדריך כיצד להימנע מן הצרעת. ולבסוף, תשומת הלב שהוא גילה ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כלפי האימון הגופני לענפיו השונים, כמו ירי, שחייה, רכיבה על סוסים וריצה. הוא עודד את האומה שלו לעסוק בענפים האלה ולהקדיש להם תשומת לב, כפי שהובא במסורת: "לא יהיה חלקי עם אלה שלמדו ירי ושכחו אותו ."

 

כמו כן הוא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אסר באיסורחמור את הפרישות ואת ההתנזרות ואת עינוי הגוף והחלשתו במטרה להתקרב אל אלוהים, יתברך ויתרומם, והדריך את האומהללכת בדרך האמצע בכל עניין. הדברים האלה מבטאים את תשומת הלב הְמְרבית שהאסלאם מקדיש לבריאות האומה, את הדגש שהוא שם על הצורך בשמירתה ואת מידת הפתיחוּת שלו כלפי כל מה שמבטיח לאומה טוב ואושר בתחום החשוב הזה.

  • האסלאם והמדע. כפי שהאומות זקוקות לכוח, הן זקוקות למדע שיתמוך בכוח, יעניק לו כיוון נעלה ויספק לו את ההמצאות והחידושים שלהם הוא זקוק. האסלאם לא רק שאינו דוחה את המדע, אלא אף קובע שהוא חובה, כמו הכוח, ותומך בו. די אם נזכיר את הפסוק הראשון שהורד בספרו של אלוהים: "קְָרָא בשם ריבּונָךָ אשר ברא, ברא את האדם מטיפת דם מעוּבּה. קְָרָא, הן ריבּונָךָ הוא רב חסד, אשר לימד בקולמוס, לימד את האדם את אשר לא יָדָע."[152]

כך קבע שליח אלוהים, עליו השלום, שאחד האסירים המַשַתפים שנתפסו ב]קרב[ בַּדְרְ,[153] ילְַמַד עשרה מבני המוסלמים קרוא וכתוב ככפרה ]על עוונותיו[ וכדי למגר את הבורוּת מן האומה. אלוהים הבחין בין בעלי הידע ובין הבורים: "ֱאֱמור, האם יִשִוו זה לזה היודעים ואשר אינם יודעים? רק נבוני הלב יזכּרו."[154] האסלאם העניק משקל שווה לדיו של בעלי הידע ולדם של הנופלים בקרב ,והוא כרך יחדיו ידע וכוח בשני הפסוקים הנכבדים: "אין הכרח כי יֵצֵאו המאמינים כולם, ודי אם תצא קבוצה אחת מכל קהילה ,וכך יִלִמדו את הדת וירביצו תורה בבני קהילתם בשובם אליהם ,למען יֵדֵעו להישמר. הוי המאמינים, הילחמו בכופרים הקרובים אל גבולכם, וַהַקשו ידכם עליהם, ודעו כי אלוהים הוא עם היראים."[155] הקוראן לא הבדיל בין המדע הפרקטי ובין הידע הדתי, אלא ציווה לאחוז בשניהם גם יחד. הוא קיבץ את מדעי הטבע בפסוק אחד ,המריץ ]את המאמינים ללמוד[ אותם וקבע שידיעתם היא הדרך להכרת אלוהים ויראתו. ואלה דברי ]אלוהים[ ישתבח: "הלא תראה כי אלוהים הוריד מן השמים מים."[156] לאסטרונומיה, לגלגל הרקיע ולהתחברות השמים בארץ.  לאחר מכן אמר ]אלוהים[  ישתבח:

"והצמחנו בהם את פרי הארץ בשלל צבעים."[157] בכך יש רמז למדע הבוטניקה, לנסים ולנפלאות שלו ]של מדע הבוטניקה[ וכן לכימיה שלו.

"ובהרים יש אשר הם ֲעֲטורי פסים, לבנים ואדומים — שלל גוונים — ושחורים כעורב."[158] בזה יש רמז למדע הגיאולוגיה ,לשכבות הקרקע, לשלבים ולתקופות השונות ]בתולדות היקום[ .

"וגם באנשים וברמשׂים ובמקנה יש בעלי גוונים שונים אשר כאלה."[159] בזה יש רמז למדעי הביולוגיה והזואולוגיה על ענפיהם השונים, החוקרים את בני האדם, החרקים והחיות. אתה רואה כיצד הפסוק הזה לא השמיט דבר ממדעי הטבע! ואחרי זה באה אמירתו ,ישתבח: "המלומדים הם היראים את אלוהים מכל עבדיו."[160]האינך מבין מן המשפט המופלא הזה שאלוהים מצווה את בני האדם ללמוד את הבריאה, ואף מעודד אותם לעשות זאת? ושהוא קובע שאלה המכירים את סודותיה ודקויותיה הם אלה היודעיםאותו ויראים מפניו? אלוהים! לֵַמַ את המוסלמים להבין את דתם .

ו. האסלאם והמוסר. האומה המתעוררת זקוקה למוסר, יותרמכל דבר אחר...מוסר נעלה,  איתן,  מגובש.  ו]כן זקוקה היא[ לנשמה גדולה, בעלת שאיפות נעלות. זאת משום שהיא ניצבת בפני דרישות העידן החדש שאותן לא תוכל למלא אלא באמצעות ערכי מוסר חזקים, אמיתיים, הכוללים אמונה עמוקה, יציבוּת שורשית ,הקרבה רבה ויכולת עילאית לשאת בנטל. האסלאם לבדו מסוגל לברוא נשמה גדולה כזאת; הוא זה שהציב את התיקון העצמי ואת ההזדככות כיסוד עבודת אלוהים. אמר ]אלוהים[ ישתבח: "השומר אותה זַכַּה יעשה חיל, והמטמא אותה ינחל מפח נפש."[161] ]האסלאם[ הוא זה שהציב את שינוי ערכי המוסר ותיקון נשמת האומה כתנאי בל יעבור לשינוי מצבהּ. אמר ]אלוהים[ ישתבח: "אלוהים לא ימיר את השוֶֹרֶה על האנשים אלא אם יַשַנו הם את אשר בלבם."[162]

אתה שומע את הפסוקים החוזרים שוב ושוב על ביטויים נכבדים של מוסר, ואתה רואה את העוצמה הגלומה בהם, ]עוצמה[ שאין לה אח וֵרֵע, בתיקון הנשמה, בהכשרתה, בזיכוכה ובטיהורה .

דוגמה לכך היא אמירתו ]של אלוהים[, ישתבח, אודות המהימנות:

"יש בין המאמינים אנשים אשר התחייבו לאלוהים בשבועת אמת .כמה מהם ִקִיימו את נדרם, וכמה מהם עודם ממתינים, ולא שינו דבר מאשר התחייבו. יגמול אלוהים לאנשי האמת על האמת אשר בפיהם;[163] ואודות המאמץ, וההקרבה, והסבלנות, והנשיאה בנטל ,והעמידה בפורענות: "זאת כי כל אימת שיסבלו צמא או לאוּת או רעב במלחמה למען אלוהים, וכל אימת שרגלם תדרוך במקום אשר ירגיז את הכופרים, וכל אימת שיפגעו באויב, יירשם מיד לזכותם

 

מעשׂה טוב. אלוהים לא יגרע משׂכר המיטיבים. כל אימת שיוציאו הוצאה קטנה או גדולה, או יעברו כברת דרך כלשהי, מיד יירשם הדבר לזכותם. אלוהים ייתן להם את שׂכרם על כל הטוב שעשׂו."[164]

אין עוד ]דת[ כמו האסלאם הפועלת לעורר את המצפון, להחיות את הרגש ולשמור על הנפש שמירה מאין כמותה. אין מלבדו שום מערכת משפטית החודרת אל הסודות העמוקים ביותר ואל הדברים הנסתרים ביותר.

  • האסלאם והכלכלה. אומה מתעוררת זקוקה יותר מכול לארגון ענייני הכלכלה שלה. אלה העניינים החשובים ביותר בעידן הנוכחי, והאסלאם אינו מתעלם מן ההיבט הזה. הוא אף קבע את עקרונותיה ]של הכלכלה[ ולא התנגד לשכלולה. והנה, אתה יכול לשמוע את דברי אלוהים, יתברך ויתרומם, בדבר הצורך לשמור על הכסף ולחשב את ערכו, והחובה לטפל בו: "אל תפקידו ביד השוטים את רכושכם אשר נתן לכם אלוהים לקיומכם."[165] ובנוגע ל]חובת[ האיזון בין ההוצאות להכנסות הוא אומר: "אל תכבול ידָךָ אל צווארָךָ ואל תושיטנה ללא מָצָרים."[166] אומר שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: מה נעלה הוא זה המכלכל את צעדיו. וכפי שזה נכון לגבי היחיד, זה נכון לגבי האומה, כדברי הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: טוב כסף הגון לאדם הגון. האסלאם מקבל בברכה כל מערכת כלכלית המתנהלת כראוי ,והוא קורא לאומה לאמץ אותה, ואינו ניצב בדרכה.  במשפט האסלאמי יש כללים רבים בנוגע לעסקאות ממוניות, והוא מפרט אותם באופן שאינו מותיר מקום לתוספות .

ובכן, אם האומה מתבססת על היסודות האלה של תקווה, אהבת מולדת, מדע, כוח, בריאות וכלכלה, הרי שהיא ללא ספק אומה חזקה ביותר, ויש לה עתיד. על אחת כמה וכמה אם נוסף על כך היאמיטהרת מן האגואיזם, האיבה, האנוכיות והרשע, ומשאלתה היא ]השגת[ הטוב לעולם כולו. והנה האסלאם עֵרֵב לכך, ולשום אומההרוצה לקום לתחייה אין צורך לנטוש אותו ולגלות עוינות כלפיו.

  • הְסְדרים הכלליים של האסלאם. זהו אחד הצדדים היפים בסדרי האסלאם, אותם סדרים הנוגעים לתחייתן של אומות, בהנחה שאנחנו ניצבים בפתחו של עידן התחייה. אם נרצה לסקור את כל הצדדים היפים של הסדרים האסלאמיים נזדקק לספרים עבי כרס ולמחקרים גדולים ורחבי ידיים. נסתפק ]אם כן[ בתיאור קצר מאוד: סדרי האסלאם בכל הנוגע לפרט, למשפחה, לאומה על ממשלתה ועמה, ולמערכת הקשרים בין האומות ובין עצמן; סדרי האסלאם ממזגים יכולת קליטה, דיוק, העדפת התועלת וליבונה. אלה הסדרים המושלמים והמועילים ביותר שהאנושות הכירה אי פעם — בעידן העתיק או בעידן המודרני. זוהי קביעה שההיסטוריה מאשרת והמחקר המדעי מאמת בנוגע לכל ההיבטים של חיי האומה .

הקביעה הזאת, שהתייחסה בעבר לפרט, מתייחסת כעת לכלל ,וכל אדם ישר יכול להיווכח בנכונותה. ככל שהחוקרים מעמיקים לחקור, הם מגלים בסדרים הנצחיים האלה צדדים יפים שלא עלו בדעת אבותיהם. צדק אלוהים שאמר: "עוד נַרַאה להם את אותותינו בכל קצות הארץ ובהם עצמם, ואז יתברר להם כי אמת הוא. האין די בכך שריבּונָךָ ֵעֵד לכל דבר"!?[167]

האסלאם מגן על המיעוטים כבוד מעלתו...

האנשים חושבים שהאמונה באסלאם והפיכתו לבסיס לסדרי החיים שוללות את קיומם של מיעוטים לא מוסלמיים באומה המוסלמית ,ושוללות אחדוּת בין המרכיבים השונים של האומה,  ואלה הרי יסודות תחייה חשובים בעידן הזה. ואולם האמת אינה כזאת כלל וכלל, שכן האסלאם שאותו יצר החכם־המומחה, זה המכיר את עברן של האומות, את ההווה שלהן ואת עתידן, טיפל במכשול הזה מראש. הוא לא פרסם את החוקה הקדושה, החכמה שלו, לפני שכללה את הנוסח הגלוי, הברור, ]נוסח[ שאינו סובל ערפול או חוסר בהירות, בכל הנוגע להגנה על המיעוטים. האם יש צורך בנוסח גלוי יותר מזה: "אין אלוהים אוסר עליכם לכבּד ולעשׂות צדק ִעִם אלה אשר לא יילחמו בכם בשל הדת ולא יגרשוכם ממושבותיכם. אלוהים אוהב את העושׂים צדק."[168]

הנוסח הזה כולל לא רק את ]חובת[ ההגנה ]על המיעוטים[ ,אלא מצווה לנהוג כלפיהם בצדק ובחסד.  שהרי האסלאם הוא שקידש את האחדוּת האנושית הכללית כדברי אלוהים ישתבח: "הו האנשים, בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה, וחילקנו אתכם לעמים ושבטים,  למען תבחינו ביניכם."[169] בנוסף קידש ]האסלאם[  את האחדוּת הדתית הכללית, ושֹֹם קץ לקנאות, והטיל על בניו את חובת האמונה בדתות השמימיות כולן, כדברי אלוהים ישתבח: "ִאִמרו ,מאמינים אנו באלוהים ובאשר הוּרד אלינו ממרומים, ובכל אשר הוּרד ממרומים אל אברהם וישמעאל ויצחק ויעקב והשבטים ,ובאשר ניַתַן למשה ולישוע ובאשר ניַתַן לנביאים מִעִם ריבּונם. לא נפַלֶהֶ איש מהם, ומתמסרים אנו לו. אם יאמינו באשר תאמינו אתם ,תִיַשַר דרכם, ואולם אם יפנו עורף, ייָקָלעו למחלוקת. אז יפטור אותָךָ אלוהים מהם, כי הוא קשוב ויודע. )דתנו היא( הטבילה אשר לאלוהים, ומי טבילתו נָאָה מֶשֶל אלוהים"?[170]

כמו כן קידש ]האסלאם[ את האחדוּת הדתית של כל דת בפני עצמה,  ללא התנשאות וללא תוקפנות.  אמר ]אלוהים[,  יתברך ויתרומם: "המאמינים אחים הם, על כן ַפַּייסו בין אֵחֵיכם וֱהֱיו יראיםאת אלוהים, למען תרוחמו."[171]

לא ייתכן שהנהגה בדרך האסלאם,  זה הבנוי על מזג מאוזןוצדק עילאי, תהיה גורם לקרע באחדוּת מתמדת. ההפך הוא הנכון ;]האסלאם[ ִהִקנה לאחדוּת הזאת אופי של קדושה דתית, ואילו קודם לכן נבע כוחה של האחדוּת מן החוק החילוני.

האסלאם קבע בצורה מדויקת למי ראוי לנו להתנגד, את מי להחרים, ולמי אסור להתחבר. אמר אלוהים, ישתבח, אחרי הפסוק הקודם: "אלוהים אוסר עליכם לקחת לכם למגינים את אלה אשר לחמו בכם בשל הדת וגירשו אתכם ממושבותיכם וסייעו לגרש אתכם. הלוקחים אותם למגינים הם בני העוולה."[172] כל אדם ישר יסכים כי אומה לא יכולה להשלים שסוג כזה של נוכרים יימצא בה ,יגרום לפירוד בין בניה ויערער את מערכת סדריה .

זו עמדת האסלאם כלפי המיעוטים הלא מוסלמיים; עמדה לא מעורפלת ושאין בה עושק. עמדתו כלפי הזרים היא עמדת שלום וידידוּת כל עוד הם ישרים ונאמנים.  אולם אם נשחת מצפונם ורבה חטאתם, הקוראן קובע את עמדתנו לגביהם בדבריו: "הוי המאמינים, אל תיקחו לכם ידידי נפש שלא מביניכם, כי לא יחסכו כל מאמץ לחֵבֵּל בכם.  הם שׂמחים במצוקתכם והשׂנאה רושפת בפיהם, אך אשר יסתירו בלבם חמוּר עוד יותר. בזאת ביארנו לכם את האותות, אם תשׂכילו להבין. הנה אוהבים אתם אותם, ואילו הם אינם רוחשים לכם אהבה."[173]

כך טיפל האסלאם בכל הצדדים האלה בצורה המדויקת, היעילה ,והברורה ביותר האפשרית.

 

האסלאם אינו מעכיר את יחסי הידידוּת בינינו ובין המערבהאנשים חושבים גם שסדרי האסלאם בחיינו החדשים עלולים להרחיק בינינו ובין מדינות המערב, ולהעכיר את היחסים המדיניים לאחר שהתייצבו קמעה. זו מחשבה מוטעית לחלוטין, שכן אם דעתן של המדינות האלה עלינו אינה טובה, הן לא יחבבו אותנו יותר אם נלך בדרך האסלאם או בכל דרך אחרת. אם יחסיהן כלפינו הם של ידידוּת כנה, ובינן לבינינו קיים אמון, הרי הנואמים והמדינאים שלהם כבר הכריזו כי כל מדינה חופשית לאמץ את הסדרים הנראים לה על אדמתה כל עוד אין הדבר פוגע בזכויות האחרים .המדינאים במדינות האלה כולן חייבים להבין שהכבוד הבין־לאומי של האסלאם הוא הכבוד המקודש ביותר שאותו הכירה ההיסטוריה ,ושהעקרונות שהציב האסלאם הבין־לאומי כדי לנצור את הכבוד הזה ולשמור עליו הם יסודות איתנים ויציבים מאין כמותם.

האסלאם הוא זה שאומר על שמירת הבריתות וקיום ההבטחות:

"ִשִמרו על חוזים, כי על חוזים יש לתת את הדין."[174] והוא אומר:

"אבל לא למשתפים אשר ערכתם עמם חוזים בשבועה, ואשר לא החסירו דבר מהתחייבותם כלפיכם ולא סייעו ביד איש כנגדכם .לאלה ַהַשלימו את חוזיהם עד שתיָמָלא תקופתם, כי אלוהים אוהב את היראים."[175] והוא אומר: "כל אימת שינהגו עמכם ביושר, נַהַגו גם אתם ביושר עמם."[176] והוא אומר בנוגע ל]חובה[  לכבד את הפליטים ולתת מחסה למבקשי המפלט: "ואם יבקש אחד המשתפים כי תערוב לשלומו, ֱהֱיה עֵָרֵב לו למען ישמע את דבר אלוהים, ואַַחַר הֵָבֵא אותו אל מקום מבטחים."[177]

אם זה היחס למשתפים, מה ]לדעתך[ יהיה היחס לאנשי הספר?

אנשי המערב חייבים להתייחס לאסלאם, זה אשר קובע אתהעקרונות האלה ומוביל את אנשיו בדרכים האלה, כאל מי שמבטיח להם ערבות מסוג שונה. אנו אומרים שלמען טובתה של אירופה עצמה, צריכות לשלוט בה ההשקפות הנכוחות האלה בכל הנוגע ליחסים בין המדינות ובין עצמן. זה טוב ונצחי יותר מכל דבר אחר!

מקורות התחייה במזרח אינם מקורותהתחייה במערבכבוד מעלתו...

מנהיגי המזרח למדו על תחיית המערב והשתכנעו שהיא מבוססת על חורבן הדת, הרס הכנסיות, היחלצות משלטון האפיפיור, ריסון כוחם של הכמרים וכוהני הדת, חיסול כל היבטי שלטון הדת באומה וניתוק הדת באופן מוחלט מן המדינה. זו אחת הסיבות לכך שכמה מן האומות במזרח סטו מן האסלאם וחיקו את המערב. ואולם אם זה נכון באומות המערב, אין זה נכון כלל וכלל באומות האסלאם. זאת משום שאופי הכללים באסלאם אינו דומה לאופיים בכל דת אחרת .שלטונם של אנשי הדת המוסלמים מצומצם ומוגבל,  והם אינם אוחזים ברסן האירועים ובמוקדי הכוח. הדבר הזה ִאִפשר לעקרונות היסוד של האסלאם להשתנות במהלך ההיסטוריה,  להתאים את עצמם לתקופה, לשאוף לִקִדמה, לתמוך במדע ולהגן על המדענים .מה שקרה ]במערב[ לא נכון שיקרה פה; על כך נערכו מחקרים רחבי יריעה ונכתבו ספרים רבים. משימתנו באיגרת הזאת היא ללמוד את הנושא באופן תמציתי מתוך כוונה לזכור אותו ולהפריך דמיונות שווא. ואנו משוכנעים שכל אדם ישר תומך כמונו בעיקרון הזה. לפיכך אסור בתכלית שהרגש הזה יהיה נר לרגלינו בתחייתנו המודרנית, החייבת להיות מבוססת בראש ובראשונה על יסודות מוצקים של מוסר נעלה, של מדע יקר ערך ושל עוצמה גדולה, שכןזה מה שהאסלאם מצווה.

אנשי הדת אינם הדת

כמה מאלה שבחרו ללכת בנתיב של אנשי המערב מתרצים זאת בהתנהגותם של אנשי הדת המוסלמים במובן הזה שעמדתם ]של אנשי הדת[ מנוגדת לתחייה הלאומית. ]כמו כן טוענים נגדם[ שהם נלחמים מלחמה פושעת באלה המחזיקים בתפיסה הלאומית, עושים יד אחת עם הגזלנים ומעדיפים את התועלת האישית ואת הנאות העולם הזה על טובת המדינה והאומה. אם זה נכון, אזי זה פגם באנשי הדת ולא בדת.  האם הדת מצווה לעשות את ]העוולות[ האלה? הביוגרפיה של אנשי השם מלאה בחכמי דת של האומה האסלאמית אשר התפרצו דרך הדלתות והמחסומים של מלכים ושליטים, הצליפו בהם בשבט לשונם, פקדו עליהם, סירבו לקבל את מתנותיהם, הבהירו להם את האמת, הגישו להם את דרישות האומה, ו]בעת הצורך[ אף אחזו בנשק כשהם עומדים זקופים בפני עושק ורשע. ההיסטוריה לא שכחה את גדוד פוסקי ההלכה בשורות לוחמיו של אְִבְּן אל־אַשְַעַת'[178] במזרחה של מדינת האסלאם, ולא את המהפכה של השופט אְִבְּן יחְַיַאַ אל־ליְִַ'י המאלכִִּיִ במערבה.[179]

אלה כללי הדת, וזה עברם של חכמי הפסיקה המוסלמים. האם יש בהם, ולוּ מעט מזער, ממה שטוענים? והאם זה צודק להטיל על הדת את האחריות למעשיהם של אנשים שסטו ממנה ?

לפיכך, טענות הכזב האלה, גם אם הן נכונות ביחס לקבוצת אנשים מסוימת, אינן נכונות ביחס לכלל. וגם אם התעוררו בשל תנאים מסוימים, אין הן מתאימות לכל התנאים. ההיסטוריה של התחייה המודרנית במזרח גדושה להתפאר בעמדות של אנשידת מוסלמים בכל אומה:  העמדה שנוקטת אל־אזהר[180] במצרים ,והמועצה המוסלמית העליונה בסוריה הדרומית )פלסטין(,[181] ובסוריה הצפונית )לבנון(,  ומַולְַאַנא אבולכַּלַאם[182] וֶאֶחיו,  מאנשי הדת הנכבדים ביותר בהודו, ומנהיגי המוסלמים באינדונזיה. ]כל זה[ לא נשכח ולא רחוק מאתנו בזמן. אלה, אם כן, טענות כזב שאסור להפוך אותן לכלי שנועד להעביר את האומה על דתה בשם הלאומיות גרידא. ]כמו כן אפשר לשאול[ האם אין זה מועיל יותר לאומה לתקן את ]הטעון תיקון אצל[ אנשי הדת ולהשלים עמם במקום לנקוט כלפיהם יחס מצמית? אפילו הביטויים שפשו בקרבנו מתוך חקיינות לשמה, כמו הביטוי "אנשי הדת", אינם נכונים ואינם תואמים את המקובל אצלנו. משמעות ]המונח הזה[ במערב היא ]cleros, היינו, כלי קודש[, ואילו באסלאם המשמעות המקובלת מקיפה את כל המוסלמים, שכן המוסלמים כולם, מקטן ועד גדול ,הם "אנשי דת."

צעד אמיץ אולם מוצלח כבוד מעלתו...

אחרי כל הדברים האלה, כיצד נוכל להצטדק בהתרחקנו מנתיב האמת, נתיב האסלאם, ובהליכתנו בנתיב התאוות והבלי הסרק ,הנתיב של אירופה? בנתיב של אירופה תמצאו קישוט זול ופרכוס חיצוני,  תענוגות ותפנוקים,  הפקרות ומתירנות.  יש בו הנאות המענגות את הנפש,  וכל זה נחמד ללב,  כפי שאומר ]אלוהים[ ,ישתבח: "האנשים משתבחים באהבת הדברים הנחשקים:  נשים וָבָנים ומצבורי זהב וכסף, וסוסים אצילים ומקנה ויבול. כל זה תענוג חולף הוא של חיי העולם הזה."[183]

לעומת זאת, נתיב האסלאם הוא תפארת, שגיבות, אמת, כוח ,ברכה,  יושר,  יציבוּת,  מעלה,  אצילוּת.  הובילו בו את האומה ,והאל יצליח דרככם: "ֱאֱמור, הבה ואודיעכם מה טוב לכם יותר מכל זה: ליראים שמורים אצל ריבּונם גנים אשר נהרות זורמים למרגלותיהם — לנֶצֶח ישכנו בהם — ונשים טהורות, ויפיקו רצון מלפני אלוהים. אלוהים מבחין בברואים."[184]

התפנוקים רק הביאו להרס של אומות; התענוגות והתאוות רק זעזעו את אירופה: "וברצותנו להשמיד עיר, נחייב את בניה שטופי התפנוקים, ואולם הם יִפִרקו עוּלָםָ, ובצדק ייגזר דינה, ונשמידנה כליל."[185] אכן אלוהים,  יתברך ויתרומם,  שלח את שליחו מתוך רחמים ליושבי תבל עד יום תחיית המתים, ושלח עמו את ספרו הצודק שישמש אור ומורה דרך עד יום תחיית המתים. אכן, תורת שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, קיימת, ומופת הקוראן איתן, והאנושות הולכת לקראתם על כורחה, בין אם בכבוד מכובד,  ובין אם בשפלות כנועה,  מקרוב ומרחוק,  עד שיתגשםמאמר אלוהים: "כדי שישליטה ]את דת אלוהים[ על הדתות כולן."[186]ֱהֱיו הראשונים שיגישו בשם שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, את צלוחית הצורי ממרֵפֵּא הקוראן להצלת העולם המיוסר והחולה. זהו צעד אמיץ אולם מוצלח, בעזרת האל ישתבח ,והניצחון לאלוהים בכּול: "ביום ההוא ישמחו המאמינים בניצחון אלוהים. הוא חש לעזור באשר יחפוץ, והוא האדיר והרחום."[187]

כמה צעדים של רפורמה מעשיתכבוד מעלתו...

לאחר שהבהרנו אילו רגשות רוחניים חייבים להתקיים באומה בתחייתה החדשה, היינו רוצים להציג בסיום כמה היבטים וסימנים מעשיים המתחייבים מן הרגשות האלה. נזכיר כאן ראשי פרקים בלבד ביודענו היטב שכל אחת מן הדרישות מצריכה מחקר מעמיק ומדויק,  שהמומחים חייבים להשקיע בו את מלוא מאמציהם וכישרונותיהם. אנחנו מודעים גם לכך שאנו רחוקים מלמצות את צורכי האומה,  דרישותיה וגורמי תחייתה כולם,  ואיננו סבורים שמילוי הדרישות האלה הוא דבר של מה בכך, שניתן להשיגו בן לילה. כמו כן יודעים אנו שבפני רבות מן הדרישות האלה ניצבים מכשולים שונים המצריכים אורך רוח, תבונה רבה ונחישות איתנה .את כל זה אנחנו יודעים ומביאים בחשבון, ]אך[ יודעים בנוסף שאם קיימת נחישוּת, הדרך ברורה, ואם אומה בעלת כוח רצון חזק בוחרת בדרך הטוב, היא תגיע אל מטרתה בעזרת האל יתברך .

שימו פניכם לדרך ואלוהים יהיה עמכם.

ובנוגע לאופני הרפורמה העיקריים הנסמכים על הרוח האסלאמית הנכונה, הרי שהם:

ראשית: בתחום המדיני, המשפטי והמנהלי

  1. מיגור הכיתתיות[188] וריכוז עוצמתה המדינית של האומה כך שתצעד בכיוון אחד, בשורה אחת.
  2. תיקון מערכת המשפט כך שתעלה בקנה אחד עם החקיקה האסלאמית לסעיפיה.
  3. חיזוק הצבא. יש להקים בו יחידות נוער רבות ולהצית בהן התלהבות ]המבוססת[  על יסודות מלחמת הקודש האסלאמית.
  4. הידוק הקשרים בין ארצות האסלאם כולן, בייחוד ארצות ערב, כהכנה למחשבה רצינית ומעשית בנושא ]השבת[ שלטונו האובד של הח'ליפה.
  5. הפצת רוח האסלאם במשרדי השלטון, כדי שהעובדים יבינו שהם נדרשים לקיים את כללי האסלאם.
  6. פיקוח על התנהגותם האישית של העובדים הן בחייהם הפרטיים והן בעבודתם.
  7. הקדמת שעות העבודה בקיץ ובחורף כך שהדבר יקל על קיום המצוות וישים קץ לתופעה שאנשים ערים עד מאוחר.
  8. מיגור השוחד והפרוטקציוניזם והסתמכות על כישרון ועל תעודות חוקיות בלבד.
  9. כל פעולות הממשלה חייבות להישקל במאזני הדינים והכללים האסלאמיים. סדרי הטקסים,  ההזמנות,  הכנסים הרשמיים, בתי הסוהר ובתי החולים יאורגנו כך שלא יסתרו את כללי האסלאם. המשמרות במקומות העבודה יחולקו כך שלא יתנגשו עם זמני התפילה .
  10. העסקת בוגרי אל־אזהר במשרות צבאיות ומנהליות ,והכשרתם ]לשם כך.[

שנית: בתחום החברתי והמדעי

  1. יש להרגיל את העם לכבד ערכי מוסר, לקבוע בנושא הזה הנחיות המעוגנות בחוק, ולהחמיר בענישה על עֵבֵרות בתחום הערכים.
  2. טיפול בנושא האישה באופן שישלב את קידומה עם הגנה עליה בהתאם לכללי האסלאם. זאת כדי שהנושא הזה ,שהוא הנושא החברתי החשוב ביותר,  לא יופקר לחסדי הקולמוסים המשוחדים וההשקפות החריגות של כותבים המבטאים הגזמה וזלזול.
  3. מיגור הזנות לסוגיה, הן הנסתרת והן הגלויה. יש להתייחס לזנות, יהיו אשר יהיו הנסיבות,  כמגונה,  ולהעניש את המעורבים בה במלקות.
  4. מיגור ההימורים מכל הסוגים, החל במשחקים ובהגרלות וכלה בתחרויות ובמועדוני ]קלפים.[
  5. מלחמה במשקאות האלכוהוליים ובסמים המשכרים. צריך לאסור עליהם ולהיחלץ מפגיעתם.
  6. מאבק בלבוש החושפני ובפריצוּת. יש להדריך את הגברות כיצד צריך להתנהג, ולעשות זאת ביתר תקיפוּת בקרב המורות והתלמידות,  ובקרב הרופאות והסטודנטיות וכן אלה הכפופות להן.
  7. יש לחזור ולבדוק את תוכניות הלימוד של הבנות, ולהפריד ביניהן ובין תוכניות הלימוד של הנערים בשלבי החינוך השונים.
  8. יש למנוע מסטודנטים ומסטודנטיות להתערב אלה באלה .חובה להתייחס לכל התייחדות של גבר עם אישה שאינה מותרת לו כאל עֵבֵרה ששניהם צריכים לתת עליה את הדין.
  9. חיזוק קשר הנישואין והקשר בין הורים לילדים בכל האמצעים האפשריים. יש לחוקק חוקים שיגֵנֵו על המשפחה ,יעודדו את קיומה ויפתרו את הבעיות המתעוררות בזוגיות .
  10. סגירת אולמות הנשפים, איסור על ריקודים פרוצים וכדומה.
  11. פיקוח על תחום ההצגות וסרטי הקולנוע, והקפדה מחמירה בבחירת העלילות והתסריטים.
  12. תיקון השירים, ניפוי ופיקוח עליהם באופן מחמיר.
  13. יש להדק את הפיקוח על בחירת ההרצאות, השירים והנושאים המשודרים לאומה, תוך שימוש בתחנת השידור ]ככלי[ המחנך לפטריוטיזם מוסרי ונאצל.
  14. החרמת הרומנים           המגרים,          הספרים   המפוקפקים והמושחתים, והעיתונים הפועלים להפיץ פריצות תוך ניצול נתעב של היצרים.
  15. ארגון מחנות הקיץ באופן שישׂים קץ לאנרכיה ולהפקרות הגורמות לאובדן המטרה הבסיסית של המחנות האלה.
  16. הגבלת שעות הפתיחה והסגירה של בתי הקפה הציבוריים ,פיקוח על מעשי המבקרים בהם, והדרכתם בנוגע למה שעשוי להועיל להם. אין להתיר להם להיות פתוחים זמן ארוך כל כך.
  17. יש להשתמש בבתי הקפה האלה להקניית קריאה וכתיבה לבּוּרים באמצעות מורי חינוך החובה בני הדור הצעיר ובאמצעות סטודנטים.
  18. מאבק במנהגים מזיקים בתחומי הכלכלה והמוסר, או בתחומים אחרים. יש להפנות את ההמונים למנהגים אחרים ,מועילים יותר. צריך לחנך את ההמון באופן שהחינוך יעלה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי בנושאים כמו מנהגישמחה וֵאֵבל, ימי הולדת וטקסים, מועדים וחגים וכדומה .

הממשלה צריכה לשמש מופת נאמן לכך.

  1. יש לשקול הנהגת פיקוח והענשה של כל מי שיוכח כי עבר על אחד מכללי האסלאם או פעל נגדו, כמו אכילה בחודש הרמדאן, הזנחה בזדון של ]חובת[  התפילה,  גידוף הדת וכדומה .
  2. הצמדת בתי־הספר של חינוך החובה בכפרים אל המסגדים תוך עריכת רפורמה מלאה בהם. זאת בכל הנוגע למועסקים ,לניקיון ולהשגחה מלאה ]על הנעשה[, כך שהילדים הקטנים ישננו את התפילה בעוד הגדולים ירכשו ידע.
  3. יש לקבוע שההשכלה הדתית היא חומר לימוד בסיסי בבתי־הספר למיניהם, כל אחד בהתאם לאופיו, וגם באוניברסיטה .
  4. חיזוק הלימוד בעל־פה של הקוראן בבתי־הספר הציבוריים הכלליים והעמדת ידיעת הקוראן כתנאי להשגת תעודות בתחומי הדת והשפה, זאת יחד עם קביעה כי בכל בית־ספר ]על התלמידים[ לזכור בעל־פה חלק ממנו.
  5. קביעת מדיניות יציבה שתמריץ את החינוך ותעלה את רמתו. ]המדיניות הזאת[ תציב לחינוך, על סוגיו השונים ,יעדים ומטרות אחידים, תקרב בין התרבויות השונות הקיימות באומה, ותקבע שהשלב הראשון יתמקד בטיפוח רוח הפטריוטיזם האצילי והמוסר הנאמן.
  6. יש להקדיש תשומת לב ]מיוחדת[ לשפה הערבית בכל שלבי החינוך תוך הפרדתה בשלבים הראשונים מן השפות הזרות.
  7. יש להקדיש תשומת לב ]מיוחדת[ להיסטוריה האסלאמית ,להיסטוריה הלאומית, לחינוך לאהבת המולדת ולהיסטוריה של הציוויליזציה האסלאמית.

יש להקדיש מחשבה לדרכים שבאמצעותן ניתן לאחד אתהלבוש של האומה באופן הדרגתי.

  1. הדברת הרוח הזרה בתוך הבתים, היינו: השפה, המנהגים ,הלבוש, המטפלות והאחיות הרחמניות... וכדומה, ומיצור[189] כל הדברים האלה, בעיקר בבתי המעמדות הגבוהים.
  2. יש לכוון את העיתונות לכיוון נאמן, ולעודד את המפרסמים והכותבים לאמץ נושאים אסלאמיים־מזרחיים.
  3. יש להקדיש תשומת לב לנושאים הקשורים לבריאות הציבור, כולל הפצת מידע בנושאי בריאות, בדרכים שונות .כמו כן צריך להגדיל את מספר בתי החולים, הרופאים והמרפאות הניידות, ולהקל ]על הציבור[ את קבלת הטיפול.
  4. יש להקדיש תשומת לב לעניין הכפרים ]בנושאים הבאים:[ ארגון, ניקיון, טיהור מי השתייה וכן אמצעי חינוך, איכות חיים והכשרה.

שלישית: בתחום הכלכלה

  1. יש לארגן את מס הצדקה )הכנסות והוצאות( בהתאם לכללי ההלכה הנדיבים, ולהיעזר בהם במסגרת מיזמי צדקה הכרחיים, כמו מחסה לנכים, לעניים וליתומים, וכן לשם חיזוק הצבא.
  2. איסור הריבית וארגון מערכת הבנקאות לשם השגת המטרה הזאת. הממשלה חייבת להיות מופת בנושא הזה בכך שתוותר על רווחיה מן הריבית במיזמים הקשורים אליה ,כמו בנקי ההשקעות, אשראי לתעשייה וכדומה.
  3. יש לחזק את המיזמים הכלכליים, להרבות בהם ולהעסיקבהם אזרחים מובטלים. יש להוציא את ]המיזמים[  מידי הנוכרים לבעלותו הבלבדית של הלאום.
  4. הגנה על ההמונים מפני שרירות הלב של החברות המונופוליסטיות. יש להציב להן מגבלות, ולהשיג מהן את מרב הרווחים למען הציבור.
  5. שיפור מצבם של פקידי המדינה הזוטרים באמצעות העלאת שכרם, מתן תוספות שכר ותגמולים, זאת במקביל להפחתת משכורותיהם של הפקידים הבכירים.
  6. יש לצמצם את מספר המשרות ולהסתפק בהכרחי. יש להקפיד ולחלק את העבודה בין הפקידים בצורה צודקת.
  7. חיזוק ההדרכה בתחומי החקלאות והתעשייה תוך הקדשת תשומת לב להגברת התפוקה של האיכר ושל איש המלאכה.
  8. הקדשת תשומת לב לעניינים הטכניים והחברתיים של הפועלים והעלאת רמתם בתחומי החיים השונים.
  9. ניצול אוצרות טבע כמו אדמת בור, מכרות עזובים וכדומה.
  • העדפת פיתוח וביצוע של פרויקטים הכרחיים על־פני מותרות.

ובכן,  זו איגרת "האחים המוסלמים"  שאותה אנחנו מגישים ]לכם[. אנחנו מתייצבים עם הכישרונות ש]אלוהים[ חנן אותנו בהם ,ועם כל מה שברשותנו, לפקודת כל גוף או ממשלה הרוצים להוביל אומה אסלאמית אל הִקִדמה והפיתוח. אנחנו נענים לקריאה ומוכנים להקרבה, ותקוותנו היא שבכך הבענו את נאמנותנו וביטאנו את עמדתנו כי הדת היא נאמנות לאלוהים ולשליחו, ולַסַפר, ולגדולי האסלאם ולציבור כולו.

אלוהים לבדו הוא משאלתנו, ושלום על עבדיו־נבחריו...

חסן אל־בנא

 

 

 

איגרת הוועידה החמישית[190]

בשם אללה הרחמן והרחום.

בעשר שנים ;משנת 1347 עד שנת 1357 להגירת הנביא.[191] מבחר מתוך הנאום המקיף שנשא המורה הנכבד, המדריך הכללי ,בוועידה השנתית החמישית.

 מטרת האחים ומאפייני בשורתם.

 איגרות האחים ושלבי תורתם.

 עמדת האחים כלפי המוסדות השונים.

מטרת האחים ומאפייני בשורתם

אחים! הייתי רוצה שתמיד נפעל ולא נדבר, ונמסור לַמעשים את רשות הדיבור על אודות האחים וצעדיהם.  והייתי רוצה שיהיה מעבר שקט ורגוע בין צעדיכם הבאים לצעדיכם הקודמים, וללא ההפרדה הזאת שבה אנחנו מציינים מלחמת קודש של עשר שנים שעברו,  ]רק[  כדי לחזור ולהתחיל שלב חדש במלחמת הקודש התמידית למען הגשמת הרעיון הנעלה שלנו.

אולם אתם רציתם זאת, ונעם לכם לגרום לנו אושר בכינוס המקיף הזה, ותודה לכם. אין כל פסול בכך שננצל את ההזדמנות הנכבדה הזאת כדי להציג את תוכניתנו ,לסקור את פעולותינו ,להבטיח את קיום השלבים בדרכנו, וכן כדי להגדיר את המטרה ואת האמצעי. כך יתבהר הרעיון המעורפל, יתוקן המבט השגוי ,יילמד הצעד שיש לנקוט, תושלם החוליה החסרה, והאנשים יכירואת "האחים המוסלמים"  ואת בשורתם האמיתית בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.

אין פסול בכך, ואין פסול בכך שמי שקריאתנו זו תגיע לאוזניו ,או ישמע את הדוח הזה,  יגיש לנו את דעתו בנוגע למטרתנו ,לאמצעינו ולצעדינו, ואנחנו נקבל מה שראוי ונציית למה שנכון .והדת והעצה הנאמנה לאלוהים,  ולשליחו,  ולספרו ,ולראשי המוסלמים, ולכלל הציבור.

אחים:

הרשו לי להביע את שביעות רצוני מברכותיכם ומתודותיכם ,ולתאר את האושר המציף אותי בהיותי ניצב ביניכם, ואת השמחה שבמפגש עמכם, ואת התקווה הכבירה שאלוהים יתמוך בכם ויצליח את דרככם. הרשו לי להביע כל זאת בשטף של רגשות אציליים המציפים את אווירו של הכינוס הזה, שכל אשר בו מביע אהבה עמוקה,  וקשר אמיץ,  אחווה כנה ועזרה הדדית יציבה.  יצליח אלוהים את דרככם לטובה.

האחים, רעיון ]שנולד[ בלבם של ארבעה

אחים נכבדים! עיינתי רבות, וניסיתי רבות, והייתי מעורב בחוגים רבים, והייתי עד לכמה וכמה אירועים, ויצאתי מן המסע הזה, הקצר בזמן אך הארוך במספר התחנות שבו, באמונה יציבה ומבוססת ,שהאושר שאותו מחפשים האנשים כולם מושפע עליהם מתוך נפשם ומתוך לבם, ולעולם אינו מגיע אליהם מבחוץ. והאומללות המקיפה אותם, שממנה הם נמלטים, פוגעת בהם גם היא בתוך הנפש והלב .

]אני סבור[ שהקוראן מאשר את המשמעות הזאת ומבהיר אותה, וזה מאמר אלוהים ישתבח: "אלוהים לא ימיר את השוֹרֶֶה על האנשים ,אלא אם יַשַנו הם את אשר בלבם."[192] ולא מצאתי מילים עמוקותיותר בהגות החברתית ממילותיו של המשורר:

"חייֶָךָ! שום ארץ לא צרה על יושביה מידות האנשים, הן הן צרות."[193]

אני משוכנע בכך ,ובנוסף אני משוכנע שלא קיימים סדרים או כללים המבטיחים אושר לנפשו של בשר ודם, ומכוונים את האדם בדרכים ברורות אל האושר, כמו כללי האסלאם הנאמן הטבעי ,הברור והמעשי. אין זה המקום לפרט את הכללים האלה, ואין זה המקום להוכיח כי הם מבטיחים את התוצאה הזאת וכי יש בהם ערובה לאושרה של האנושות כולה; זה נושא למקום אחר. כמו כן אני משוכנע בכך שכולנו חולקים את האמונה בנכונותה של ההשקפה הזאת ,מה עוד שרבים מן הלא מוסלמים תומכים בה ומכירים ביופי שבאסלאם ובשלמותו.

לפיכך הקדשתי את חיי מאז התבגרותי למטרה אחת והיא: הדרכת האנשים אל האסלאם, באמירה ובמעשה. לכן היה רעיון "האחים המוסלמים"  רעיון אסלאמי טהור במטרתו ובאמצעים למימושו, ללא שום נגיעה במשהו לא אסלאמי .

למחשבות האלה היה ]בתחילה[ אופי נפשי ולא יותר; מעין שיח רוחני שניהלתי בתוך עצמי, ביני לביני ,ומדי פעם הבאתי אותן לידיעת אנשים בסביבתי. הן באו לידי ביטוי בהפצת הבשורה באופן אישי,  או בהטפת מוסר,  או בשיעורים במסגדים,  כאשר ניתנה לי ההזדמנות ללמד. ]מדי פעם[ עודדתי כמה מידידַיַ אנשי הדת להשקיע תשומת לב ומאמץ רב יותר בהצלת האנשים ובהדרכתםאל הטוב שבאסלאם.

לאחר מכן התרחשו במצרים ,ובארצות אחרות בעולם האסלאם ,כמה אירועים שהציתו את דמיוני,  והגבירו את רגשות הצער שבלבי. אז הבנתי שחובה היא להיות רציני ולפעול; ללכת בדרך של יצירה,  שתקדם לה תוכֵחֵה,  ובדרך של ביסוס,  שתקדם לה הדרכה. לא אלאה אתכם בפירוט אירועים שכבר הסתיימו ועברו ,ושהמעורבים בהם הגיעו לדרך הישר, באופן מלא או חלקי.

התחלתי לשוחח רבות עם אישים בצמרת האומה על הצורך בתחייה, בפעולה ובהליכה בדרך העשייה והיצירה. לפעמים נתקלתי בכאלה שריפו את ידי, לפעמים בכאלה שחיזקו אותי, ולפעמים בכאלה שניסו להאט את מהלכַיַ, אולם לא מצאתי את תשומת הלב שביקשתי לַצַורך בארגון מאמצי העשייה. מן הראוי שאזכיר במקום הזה את אחמד פאשא תַיְמְוּר[194] המנוח, שתמיד היה מופת להתלהבות פעלתנית ולקנאוּת לוהטת,  וכל אימת ששוחחתי עמו בעניינים כלליים הקשורים באומה, מצאתי אצלו שכל ישר, ונכונות מלאה ,ותפיסה כוללת, וציפייה לרגע הפעולה. יגמול לו אלוהים גמול שלם על פועלו .

הפניתי את מבטי לעבר החברים והאחים שהצטרפו אלי, וראיתי אצלם רצון אמיתי לדעת, ואהבה כנה, ותחושה של חובה, ומצאתי נכונות טובה. מי שבמיוחד נחפז להשתתף עמי בנטל החשיבה, והיה משוכנע בצורך לפעול כדי לזרז ולחזק את תודעתם של האחים הנכבדים, היה האדון אחמד אפנדי אל־ֻסֻכַּרַי,[195] והאח הנדיב, המנוח השיח' חאמד עְַסְכּרַיַהַ,[196] ישכן אותו אלוהים בגן עדן, והאח השיח' אחמד עבד אל־חמיד,[197] ורבים אחרים. הייתה ברית והוסכם שכל אחד מאתנו יעבוד למען המטרה הזאת עד שהתודעה הכללית באומה תפנה לכיוון אסלאמי נאמן .

רק אלוהים לבדו יודע כמה לילות בילינו בדיונים על מצב האומה, ועל ]השפל[ שאליו היא הגיעה בתחומים שונים בחייה .ניתחנו את הגורמים ואת המחלות, והקדשנו מחשבה לדרכי הטיפול והריפוי. מסקנותינו השפיעו עלינו עד כדי כך שהיינו קרובים לבכי .כמה התפלאנו שאנחנו נתונים במצוקה נפשית קשה כזאת, בעוד החילוניים ישנים היטב, מתבטלים בבתי הקפה, ומבלים במועדוני הפריצוּת והשחיתוּת. כששאלתי מי מהם מה גורם לו לשבת בטל ומשועמם, אמר: "אני הורג את הזמן", והוא לא למד, עלוב הנפש הזה, שמי שהורג את זמנו, הורג את עצמו. הרי הזמן הוא החיים .

התפלאנו על האנשים האלה, שרבים מהם היו משכילים, ומהם כאלה שקדמו לנו בנשיאת הנטל הזה. ואז אמרנו זה לזה: אין זו אלא מחלה של האומה שאלוהים גרם לה ]קהוּת חושים[, כדי שלא תרגיש בה ולא תפעל למצוא לעצמה מזור.

משום כך ובשל מקרים דומים אנחנו פועלים, ולתיקון הקלקול הזה הקדשנו את חיינו, ואנחנו משבחים את אלוהים ומודים לו ששׂם את חלקנו עם הקוראים לדבוק בו והפועלים למען דתו. הזמן עשה את שלו, ואנחנו, הארבעה, הלכנו איש לדרכו, ואחמד אפנדי אל־סֻכַּרַי היה במחמודיה,  והמנוח,  השיח'  חאמד עסכריה באל־זקאזיק, והשיח 'אחמד עבד אל־חמיד בכפר אל־דואר, ואני הייתי באסמאעיליה .ואני זוכר את מילות השיר:

"בסוריה משפחתי ובבגדאד אהבתי,ואני באזור הדרום ובקהיר שכני."[198]

ובאסמאעיליה,  אחים,  הנחתי את הגרעין הראשון למימוש הרעיון, שם נגלתה צורתו הראשונית ]של הגוף החדש[ שאנחנו נושאים את דגלו ברמה, ואנחנו נודרים לאלוהים להיות חיילים נאמנים במסגרתו תחת השם "האחים המוסלמים", וזה היה בחודש ד'ו אל־קעדה, שנת 1347.[199]

האסלאם של "האחים המוסלמים"

הרשו לי אדונים לעשות שימוש בביטוי הזה — ואיני מתכוון בו שלאחים המוסלמים יש אסלאם חדש, שאינו האסלאם אשר הובא בידי אדוננו מחמד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, מריבונו .כוונתי לכך שרבים מן המוסלמים בתקופות רבות הלבישו על האסלאם ְתְארים, ותיאוּרים, והגדרות, וציורים פרי רוחם, כשהם מנצלים את גמישותו ואת היקפו באופן מזיק — עם כל היות הדבר למען החוכמה הנעלה — ונחלקו מאוד בפרשנות האסלאם. הדבר הטביע בנפשם של המוסלמים כמה צורות של אסלאם;  חלקן קרובות לאסלאם הראשוני שאותו ייצגו היטב הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, וחבריו, או תואמות לו. ]לעומת זאת[ חלקן האחר רחוקות ממנו.

יש אנשים שאינם רואים באסלאם מֵעֵבר לגבולות הפולחן החיצוני,  ואם הם מקיימים אותו,  או רואים אחרים המקיימים אותו,  הם מרוצים ובטוחים שבכך הבינו את מהות האסלאם .ההשקפה הזאת רוֹוחת בקרב מוסלמים רבים. יש כאלה הרואים באסלאם רק את המידות התרומיות ואת הרוחניות השופעת. זהו המזון הפילוסופי, העֵרֵב לשכל ולרוח, הרחוק מזוהמת הגשמיות העריצה והעושקת. יש מי שהאסלאם שלו מסתכם בהתפעלות מן המשמעויות המעשיות הקיימות בו, שהן חיוניות, והוא אינו מחפש משמעויות אחרות. יש הרואים באסלאם סוג של מורשת ואוסף של פעולות מסורתיות, שאין בהן משום נזק וגם לא תועלת, ומבחינתם של אלה, האסלאם וכל מה שקשור אליו, היו להם לזרא. אתה מוצא את ההשקפה הזאת באופן ברור בקרב רבים מאלה שקיבלו השכלה מערבית, ולא הייתה להם הזדמנות מתאימה להיות במגע עם אמיתות האסלאם. אלה אינם מכירים את האסלאם כל עיקר, או שהם מכירים אותו בצביונו ]הנוכחי[ אשר הושחת על־ידי מוסלמים שלא היטיבו לייצג אותו .

תחת הסוגים האלה כולם,  אפשר לדרג סוגים נוספים ]של מוסלמים[, שהשקפתו של כל אחד על האסלאם שונה מהשקפת רעהו — אם מעט ואם הרבה. מעטים הם אלה המכירים את האסלאם בצורה מלאה וברורה, המשלבת את כל ההשקפות האלה גם יחד.

אלה כמה צורות של אותו אסלאם בנפשם של בני אדם שונים ,דבר הגורם להם להיות חלוקים בהבנת "האחים המוסלמים "ובתיאור הרעיון שלהם.  יש אנשים הרואים באחים המוסלמים חבורה של מטיפים־מדריכים שכל דאגתם להטיף לבני האדם שיתנזרו בעולם הזה, ולהזכיר להם את העולם הבא. יש המתארים את "האחים המוסלמים" כמסדר צוּפי שעניינו ללמד את האנשים סוגים של פולחן,[200] את אמנות עבודת אלוהים ואת ההזדככות והסגפנות הקשורות בכך. יש הרואים ]באחים המוסלמים[ חבורה העוסקת בתיאוריה של המשפט, שכל עניינה מצטמצם לקבוצה של שליטים שעמה יש לה חילוקי דעות, ובה היא נלחמת, והיא מקוממת את האנשים נגדה, והיא מתעמתת עם מי שאינו מסכים עמה או מגיעה עמו להסכמה. מעטים הם האנשים שבאו במגע עם "האחים המוסלמים" והתמזגו בהם, ולא הסתפקו במה ששמעו, ולא ייחסו לאחים המוסלמים אסלאם שהם דמיינו לעצמם, והם יודעים את האמת עליהם, ומבינים הכול על הבשורה שלהם, בידע ובמעשה .ולכן ברצוני לדבר בפני כבודכם בקצרה על משמעות האסלאם ואופיו כפי שהוא מצטייר בנפשות "האחים המוסלמים", כדי שיהיה ברור וגלוי היסוד שאנחנו מטיפים לו, ומתפארים בהשתייכותנו אליו ובשאיבה ממקורותיו.

  1. 1. אנחנו מאמינים שמשפטי האסלאם והכללים שלו הם מקיפים ,והם מסדירים את ענייניהם של בני האדם בעולם הזה ובעולם הבא .אלה הסבורים שהכללים האלה מטפלים בצדדים הפולחניים או הרוחניים, ולא בצדדים האחרים, טועים הם. האסלאם הוא אמונה ופולחן, ומולדת ואזרחות, דת ומדינה,  רוחניות ופעולה,  ספרא וסייפא. הקוראן הנכבד מבטא כל זאת ומתייחס לכך כעיקר וכמהות באסלאם,  ודורש להיטיב ולעשות זאת,  ועל כך מצביע הפסוק הנכבד: "בֵַּקֵש להיות ראוי לנחלת העולם הבא בכל אשר העניק לךּ אלוהים, ואל תשכּח מה חלקָךָ בעולם הזה, וֲעֲשׂה טוב כשם שהיטיב עִמָךָ אלוהים."[201] אפשר לקרוא בקוראן ובתפילה את אמירת אלוהים יתברך ויתרומם אודות האמונה והפולחן: "הם לא נצטוו בלתי אם לעבוד את אלוהים, בייחדם לו את דתם כחַנִיִפים,[202] ולקיים את התפילה ולתת זכַָּאָת. זאת היא הדת הנכוחה."[203] ואמירתו, יתברך ,בנוגע לשלטון ולמשפט ולפוליטיקה: "לא,  ַחַי ריבּונָךָ,  הם לא יאמינו עד אשר ישׂימוָךָ שופט עליהם בריבם, ולא תעיק עוד על

לבם כל הסתייגות ממשפטָךָ ,וישלימו ִעִמו."[204] וקרא את אמירתו ,יתברך, אודות הדת והמסחר: "הוי המאמינים, בעשׂותכם זה עם זה עסקאות באשראי לזמן ָקָצוּב, כִתִבו זאת, ויכתוב זאת לכם הסופר ללא רמייה. אל יָמָאן הסופר לכתוב כדרך שלימדוֹ אלוהים. עליו לכתוב, ויכתיב לו בעל החוב, וייָרָא את אלוהים ריבּונו, ולא יפחית מחובו מאומה. אם בעל החוב הוא שוטה או נחשל או שאינו יכול להכתיב בעצמו, יכתיב פטרונו ללא רמייה. ָהָקימו שני עדים מבין הגברים, ואם לא ייָמָצאו שני גברים, כי אז גֶֶבֶ אחד ושתי נשים אשר יניחו את דעתכם כעדוֹת — אם תשכח האחת תזכיר לה רעותה .

ַאַל לֵעֵדים לסרב אם יוזמנו, וַאַל תתרשלו בכתיבת )שטר החוב( ,בין אם קטן הוא או גדול, ואת זמן פירעונו. דרך זו ראויה לכם יותר בעיני אלוהים וטובה יותר לשמירת העדות, והיא תיטיב להבטיחכם מפני הספק. ואולם אם סחורה זמינה היא אשר תעבירוה ביניכם, לא יהיה עליכם עווֹן אם לא תכתבוה. ָהָקימו ֵעֵדים לכל עסקה שתעשׂו ,אולם אין להתעמר בסופר ולא בֵעֵד."[205]

אפשר לקרוא את דבריו,  יתברך ,בנושא מלחמת הקודש ,הלוחמה, והקרבות: "בהיותָךָ בינותם ובקיימָךָ להם את התפילה ,תעמוד הקבוצה האחת עִמָךָ, ויאחזו בנשקם. כאשר ישתחוו ,יהיו )האחרים(  מאחוריכם.  אַַחַר תיגש הקבוצה השנייה אשר טרם התפללה, ותתפלל עמָךָ, ויעמדו הָכֵןֵ ויאחזו בנשקם .הכופרים רוצים היו כי תסיחו דעתכם מנשקכם ומכליכם,  ואז יתקפוכם באחת .אין עווֹן עליכם אם בפגוע בכם הָמָטר ,או לעת מחלה, תניחו את נשקכם, ואולם ִעִמדו ָהָכֵןֵ."[206] ועוד פסוקים דומים רבים המביעים את הכוונות האלה עצמן, או דברים אחרים בתחומים כמו ערכיםכלליים או חברתיים.

וכך התקשרו האחים אל ספרו של אלוהים, וביקשו את השראתו ואת הדרכתו,  ונוכחו לדעת שהאסלאם הוא ההשקפה הכוללת ,המקיפה ,והוא חייב לשלוט על כל תחומי החיים. חיי האדם חייבים לקבל את גוני האסלאם ואת פסקיו, להתנהל על־פי עיקריו וכלליו ,ולשאוב ממנו, וזאת אם חפצה האומה להיות מוסלמית אמיתית .אולם,  אם האומה מוסלמית בפולחן שלה אך מחקה את הלא מוסלמים בשאר ענייניה,  היא חסרה את האסלאם ודומה לאלה שאלוהים ,יתברך, אמר עליהם: "וכי תאמינו רק בחלק מן הספר ותכפרו בחלקו? מי בכם העושׂה כזאת, אין שׂכרו בעולם הזה אלא קלון, ובעולם הבא ישוב וייענש בעונש הקשה מכל ,כי לא יסיח אלוהים דעתו מאשר תעשׂו."[207]

  1. בנוסף, מאמינים האחים שהבסיס לכללי האסלאם והמעיין שלהם הוא ספר האלוהים, יתברך ויתרומם, והנוהג[208] של שליחו ,עליו השלום. אם האומה תאחז בשני אלה, היא לא תתעה לעולם .מה רבים הידע וההשקפות שדבקו באסלאם, והכתימו את זוהרו ,הנושאים את צבעיהן של התקופות והעמים שהמציאו אותם. לכן חובה עלינו לשאוב את הסדרים האסלאמיים, שעל־פיהם תתנהל האומה, מן המעיין הטהור, מעיין הפשטות הראשונית. עלינו להבין את האסלאם כפי שהבינו אותו האבות ישרי הדרך, חבריו של הנביא ונאמניו, עליהם השלום, ולא נחרוג מן הגבולות האלוהיים־הנבואיים האלה, ולא נכבול את עצמנו בכבלים שאלוהים לא כבל אותנו בהם, ולא נכפה על תקופתנו גוון שלא מתאים לה, שהרי האסלאם הוא דת האנושות כולה.
  2. נוסף על כך, "האחים המוסלמים" מאמינים שהאסלאם, כדתכוללת, הסדיר את כל היבטי החיים בכל העמים והאומות, בכל התקופות והזמנים. הוא נמסר מושלם ונעלה מכדי שיושפע על־ידי פרטים קטנים, במיוחד בענייני היום־יום. הוא מציב את היסודות המוחלטים בכל תחום, ומדריך את בני האדם לדרך היישום המעשית שבגבולותיה יש ללכת.

כדי להבטיח שיפוט נכון בבחירת הדרך או,  לכל הפחות ,בשלילתה,  מקדיש האסלאם תשומת לב רבה לטיפול בנפש האנושית, שהיא המקור לכל הסדרים, ולחומר המחשבה, ולדמיון ,וליכולת ההסתגלות. הוא מעניק לה מרשמים לתרופות מועילות ,היכולות לטהר אותה מן התאווה, ולנקות אותה מזוהמת הפניות והתכלית,  ולהדריך אותה אל השלמות והמעלה,  ולבלום את יצר העושק שבה,  את הקטנוניות ואת התוקפנות.  כאשר הנפש מתיישרת ומוצאת לה מזור, כל מה שנובע ממנה הוא טוב ויפה. אומרים שהצדק אינו נמצא בנוסח החוק, אלא בנפשו של השופט — אתה יכול להביא את החוק השלם, הצודק, אל השופט בעל התאווה ובעל הפניות, והוא יְיְשם אותו בצורה עושקת, נטולת צדק. ואם תביא חוק לקוי, נצלני, אל השופט איש המעלה, הצודק, הרחוק מן התאווה והפניות, הוא יְיְשם אותו בחסד ובצדק, במידות הטוב, הזוך ,הרחמים והיושר. משום כך ספר האלוהים עסק רבות בנפש האדם ,והנפשות הראשונות אשר נצרפו בידי האסלאם היו מופת לשלמות אנושית. בשל כל אלה סיגל את עצמו האסלאם לתקופות ולאומות השונות, והיה בו מרחב לכל הצרכים ולכל השאיפות. ומשום כך האסלאם גם לא נרתע מללמוד מכל מערכת כשרה, שאינה מתנגשת עם יסודותיו המקיפים ועם עקרונותיו הכלליים.

איני רוצה, רבותי, להפליג בדברים, וזה הרי תחום רחב. דיינובהתייחסות על קצה המזלג, המטילה אור על המשמעות הכללית של רעיון האסלאמי בקרב "האחים המוסלמים."

רעיון "האחים המוסלמים" כולל את כל היבטי הרפורמהכתוצאה מהבנת האסלאם בצורה כוללת ומקיפה על־ידי "האחים המוסלמים", כולל הרעיון שלהם את כל היבטי הרפורמה באומה ,והוא מגלם את כל האלמנטים הלקוחים מתורות רפורמיסטיות אחרות .לכן כל רפורמטור כן ונלהב יכול למצוא ]ברעיון של "האחים המוסלמים"[ את משאלותיו, והוא הפך למושא תקוותיהם של אוהבי הרפורמה ,אלה המכירים אותו ומבינים את תכליתו .אפשר לומר, ואיש לא יבוא על כך בטענות, ש"האחים המוסלמים "הם:

  1. בשורה שמקורה בראשוני האסלאם,[209] וזאת משום שהם קוראים להחזיר את האסלאם אל המעיין הטהור שלו, שהוא ספר האלוהים והנוהג של שליחו.
  2. ומסדר המושתת על הנוהג ההלכתי,[210] שכן הם קיבלו על עצמם לפעול לפי הנוהג הטהור של הנביא בכל תחום ,במיוחד בנוגע לאמונות ולמצוות, כל זאת במידת האפשר.

     . ואמת צופית שכן הם יודעים שיסוד הטוב הוא טיהור הנפש, וניקוי הלב, ופעולה מתמדת, והתבודדות, ואהבת אלוהים ,ועשיית הטוב .

     . וגוף פוליטי שכן הם דורשים לערוך רפורמה בממשל הפנימי ,ושינוי ביחסי החוץ עם אומות זרות, וחינוך העם לכבוד עצמי ולאצילות, ולשמירה על גאווה לאומית ְמְרבית .

     . וקבוצה ספורטיבית שכן הם מגלים עניין בגופם, ויודעים שהמאמין החזק טוב מן המאמין החלש,  והנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "עליך להעניק לגוף שלך את שלו", ו]הם יודעים[ שלא ניתן לקיים את כל חובות האסלאם בצורה שלמה ונכונה, אלא בגוף חזק. לצורך קיום התפילה, והצום, והעלייה לרגל, והצדקה, נחוץ גוף המסוגל לשאת את קשיי הפרנסה, והעבודה, והמאבק לקיום. כתוצאה מכך ,מגלים ]"האחים המוסלמים"[  עניין בהקמת יחידות וקבוצות ספורט, בדומה למועדונים שכל עניינם הוא אימון גופני, ולעתים אף יותר .

     . והתארגנות מדעית־חינוכית שכן האסלאם הטיל את השאיפה לקנות דעת כחובה על כל מוסלמי ומוסלמית ,ומשום שמועדוני האחים הם, לאמיתו של דבר, בתי־ספר להשכלה ולחינוך, ומוסדות לטיפוח הגוף, והמוח, והרוח.

  1. 7. וחברה כלכלית שכן האסלאם מגלה עניין בהכנסות ובניהול כספים, ונביאו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר:

"טוב כסף ישר לאדם ישר", והוא אמר: "מי שהתייגע מעמל ידיו, נסלחו לו עוונותיו", "אלוהים אוהב את המאמין העוסק במלאכה ."

     . ורעיון חברתי שכן ]"האחים המוסלמים"[  מגלים עניין בריפוי החברה האסלאמית, ומנסים להגיע לדרכים מתאימות לטיפול בה ולמציאת מזור לתחלואיה.

אנחנו רואים שהענקת משמעות מקיפה לאסלאם הקנתה לרעיון שלנו ממד הכולל את כל היבטי הרפורמה. הפעילות של "האחים המוסלמים"  מופנית אל כל ההיבטים האלה,  ובעוד הארגונים האחרים מתמקדים בהיבט אחד בלבד, הם פונים לכולם, ביודעם שהאסלאם מעוניין בכולם.

לפיכך נראות פעולות רבות של האחים סותרות זו את זו, אך אין הן סותרות כלל. האנשים רואים את חבר "האחים המוסלמים "בגומחת התפילה שלו כשהוא שפל רוח, מתנהג בפרישות, בוכה וכנוע. לאחר זמן קצר רואים את אותו אדם עצמו מטיף ודורש דרשות כשהוא קורע את האוזניים בהטפותיו. לאחר זמן קצר רואים את אותו אדם עצמו עוסק בפעילות גופנית, לבוש בבגדי ספורט ,כשהוא בועט בכדור, או מתאמן מול קבוצה יריבה או שוחה. לאחר זמן קצר אותו אדם עצמו ניצב בחנות שלו, או בבית המלאכה שלו ,עוסק במלאכתו בנאמנות וביושר. אלה תופעות שאנשים סבורים שהן סותרות זו את זו ואינן תואמות זו לזו. אך לוּ ידעו ]האנשים[ שהאסלאם כולל את כולן, וְמְצווה על כולן, ומעודד את כולן, יכלו הם להגיע באמצעותן לתוָאָם ולהרמוניה. למרות הצביון החובק כול ,התרחקו האחים מכל מה שעלול להתפרש כביקורת או האשמות ביחס להיבטים אלה.

 הם גם התרחקו מן הנטייה להשתמש בתוארי כבוד שכן אותו אסלאם חובק כול קיבץ אותם סביב תואר אחד — "האחים המוסלמים ."

כמה ממאפייני הבשורה של האחים

אולי כך רצה אלוהים שהבשורה של האחים תנבוט באסמאעיליה ושהדבר יתרחש מיד לאחר מחלוקת פסיקתית בציבור ,ופירוד שנמשך שנים בנוגע לכמה פרטי הלכה[211] שאי־אלו בעלי פניות ותאוות הציתו בהן את אש המחלוקת. ו]רצה אלוהים ש[צמיחתה תתרחש במקרה בתקופת המאבק העז והקשה בין הזרים הקנאים ובין הלוחמים הלאומיים. אחת התוצאות של התנאים האלה הייתה שהבשורה ]של "האחים המוסלמים"[ סיגלה לעצמה כמה מאפיינים שהבחינו בינה ובין בשורות אחרות בנות התקופה. עם המאפיינים האלה נמנים:

  • . שמירה על מרחק ממוקדי המחלוקת.
  • . שמירה על מרחק מהשפעתם של הנכבדים ובעלי השררה.
  • . שמירה על מרחק ממפלגות וממוסדות.
  • . הקפדה על התפתחות הדרגתית, הנעשית בכמה שלבים.
  • . העדפת ידע ותוצאות ממשיות על־פני תעמולה ופרסום.
  • . נהירה של הנוער ]אל "האחים המוסלמים.["
  • . התפשטות מהירה בכפרים ובערים.
  1. שמירה על מרחק ממוקדי המחלוקת

בנוגע לשמירה על מרחק ממוקדי המחלוקת הפסיקתית,  האחים מאמינים שהמחלוקת בנוגע לפרטי ההלכה היא דבר נחוץ, ואין מנוס ממנה מכיוון שעיקרי האסלאם מבוססים על פסוקים, על מסורות ועל פעולות הנתונים לפרשנויות שונות. בשל כך הייתה מחלוקת בין חברי הנביא עצמם, והיא קיימת, ותמשיך להתקיים עד אחרית הימים. ומה צדק האמאם מאלכּ,[212] עליו השלום, כאשר אמר לאבו ג'עפר[213] שרצה לכפות על האנשים ללכת בדרך ספרו ]של מאלכ[ אל־מֻוַַטַ: הנה חברי הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,נפוצו בארץ, וידע קיים בכל קבוצת אנשים, ואם תכפה דעה אחידה תהיה מחלוקת. אין כל רע בחילוקי דעות; הרע הוא בקנאוּת לעמדה מסוימת והטלת קיפאון על מוחות האנשים ועל העמדות שלהם .ההסתכלות הזאת בהבדלי הגישות ליכדה את הלבבות החלוקים סביב רעיון אחד, והאנשים התאחדו על אותו בסיס "ההופך את המוסלמי למוסלמי",  כפי שאמר זיַד[214] עליו השלום.  ההסתכלות הזאת הכרחית לקבוצה המעוניינת להפיץ רעיון בארץ, שעדיין לא נרגעה בה סערת המחלוקת בנושאים שבהם הוויכוח וחילוקי דעות חסרי משמעות.

  1. שמירה על מרחק מהשפעתם של הנכבדים ובעלי השררההתרחקנו מהשפעת הנכבדים ובעלי השררה בשל רתיעתם של אלה מפני בשורות חדשות, הנקיות מפניות ומתאוות, ובשל נטייתם אל התורות הקיימות, המבקשות להן רווחים ותועלת גם אם זה כך רק בדמיונם של האנשים ולא במציאוּת. אנחנו ,מפיצי הבשורה של האחים, הדגשנו זאת בגלוי, מן ההתחלה, כדי שהלובן הטהור של הבשורה שלנו לא יוכתם על־ידי התורות שמבקשים לעצמם בעלי השררה האלה, וכדי שאף אחד מהם לא ינסה לנצל אותה או להתייחס אליה שלא למטרה שאליה אנחנו מכוונים. נכבדים רבים חסרים את השלמוּת האסלאמית שבה חייב להצטיין המוסלמי ,ועל אחת כמה וכמה המוסלמי החשוב, זה הנושא את שם הבשורה האסלאמית לצורך הדרכת בני האדם. ולכן נשאר סוג ]האנשים הזה[ רחוק מן האחים, לבד ממעטים, נכבדים הגונים המבינים את הרעיון שלהם ומסכימים עם מטרתם, ומשתתפים בפעולותיהם ,ומאחלים להם ברכה והצלחה.

. שמירה על מרחק ממפלגות וממוסדות

התרחקנו מקשר למפלגות ולמוסדות מכיוון שבין המוסדות האלה שררו, ועדיין שוררים, יחסי סלידה ומריבה, שאינם עולים בקנה אחד עם האחווה באסלאם.  הבשורה של האסלאם היא כוללת ,מלכדת ואינה מפצלת.  רק מי שהתפשט מכל הפניות האישיות והתמסר לאלוהים יכול לקיים אותה ולפעול למענה. הדרישה הזאת הייתה קשה לביצוע לחמדנים, אלה שרצו להשיג חיים טובים וממון בכלים מפלגתיים או כיתתיים.  לפיכך העדפנו להתרחק מכולם ,ולשאת באורך רוח את היעדרם של יסודות חיוביים רבים. זאת עד שיתבררו הדברים, והאנשים יתפסו כמה מן האמיתות המוסתרות מהם, וישובו אל התוכנית המעולה יותר, לאחר ]שיצברו[ ניסיון ,כשלבם מלא ביטחון ואמונה.

כעת — כשבשורתנו חזקה יותר מתמיד — והיא איתנה ומסוגלתלהשפיע בלי שישפיעו עליה, ומסוגלת לכוון אחרים ולא שיכוונואותה, אנחנו מעודדים את הנכבדים ובעלי השררה, את המוסדותוהמפלגות,  להצטרף אלינו,  וללכת בדרכנו,  ולפעול יחד אתנו ,לוותר על גינוני הכבוד החיצוניים חסרי הטעם שאין בהם תועלת ,להתאחד תחת דגל הקוראן הכביר, ולחסות בצל נס הנביא הנכבד והמצע של האסלאם הנכון. אם ייענו בחיוב, דבר המבטיח להם טוב ואושר בעולם הזה ובעולם הבא, יוכל הדבר להביא לחיסכון של זמן ומאמץ בהפצת הבשורה, ואם יסרבו, לא מפריע לנו להמתין מעט ולבקש עזרה מאלוהים, אין עוד מלבדו, כדי שיכשיל אותם ויביכם, ואז ייאלצו לפעול למען הבשורה במעמד נחות, בעוד קודם לכן יכלו להיות מנהיגים. "אלוהים אדון לדָבָרו,  ואולם מרבית האנשים אינם יודעים."[215]  . צעדים הדרגתיים

בנוגע להדרגתיות ולהישענות על חינוך והבהרת הצעדים בדרכם של "האחים המוסלמים". ]הדבר נחוץ[ משום שהם מאמינים כי כל בשורה חייבת להתנהל בשלושה שלבים: ]א[ שלב התעמולה והקניית הידע,  הפצת הרעיון והבאתו לידיעת המוני השכבות בעם. ]ב[ לאחר מכן שלב המיסוּד, בחירתם של התומכים ,הכשרת החיילים וגיוס הקאדרים מבין אלה שהקריאה הופנתה אליהם. ]ג[ ואחרי כל אלה,  שלב הביצוע,  הפעולה והתוצאה.  פעמים רבות מתנהלים שלושה השלבים האלה זה בצד זה תוך שימת לב לאחדוּת הבשורה ולעוצמת הקשר בין שלושתם: התועמלן עוסק בהפצת הבשורה,  ובעת ובעונה אחת עוסק בבחירת ]תומכים[  ובחינוך .

ובעת ובעונה אחת הוא גם פועל ומבצע.

אולם אין ספק שהתכלית בסוף הדרך, או התוצאה השלמה ,לא תתגלה אלא כשיגדל מספר מפיצי הבשורה, והתומכים יתרבו ,וההתגבשות תושלם.

הבשורה שלנו התנהלה,  ועדיין מתנהלת,  בגבולות השלבים האלה .התחלנו בבשורה והפנינו אותה לאומה בשיעורים ובמסעות רצופים,  בעלונים מודפסים רבים,  בכינוסים פתוחים לכול ובכינוסים פרטיים ובעיתון אל־ִאִח'ואן אל־ֻמֻסלמון הראשון[216] ולאחר מכן בשבועון אל־נַדַ'יר. המשכנו בהפצת הבשורה, ונמשיך בה עד שלא יישאר ולוּ אדם אחד שאליו לא תגיע הבשורה של "האחים המוסלמים" בצורה נכונה, שהאמת שלה מבהיקה, "ואולם אלוהים נחוש להפיץ את אורו."[217] אני סבור שאנחנו יכולים להיות שקטים בנוגע לדרגה שאליה הגענו בשלב הזה ובנוגע להמשך ההליכה באותה הדרך, ולכן חובתנו כעת היא לצעוד את הצעד השני, צעד הבחירה, המיסוּד והגיוס.

צעדנו את הצעד השני בשלוש צורות:  הגדודים[218] שמטרתם חיזוק הקאדר באמצעות הכרה הדדית,  התלכדות בנפש וברוח ,מחיית המנהגים וההרגלים המגונים, תרגול של התקשרות נכונה לאלוהים, יתברך ויתרומם ,ובקשת עזרה ממנו בלבד. זה ]בעצם[ המוסד לחינוך רוחני של "האחים המוסלמים". לאחר מכן ]הוקמו[ קבוצות של צופים וסיירים[219], וקבוצות הספורט, במטרה לחזק את הקאדר באמצעות טיפוח גופם של האחים, ולהקנות להם משמעת וסדר, וערכים ספורטיביים נעלים, ולהכין אותם לחיילות נכונהשאותה מטיל האסלאם כחובה על כל מוסלמי. זהו המוסד לחינוךפיזי של "האחים המוסלמים". בנוסף, קיים לימוד של כללי התנהגותבגדודים או במועדונים של "האחים המוסלמים" שמטרתו כוונה לחזק את הקאדר באמצעות טיפוח מחשבתם של האחים ומוחם .זאת באמצעות לימוד מקיף של הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת כל אחד מן "האחים המוסלמים" בנוגע לדת שלו ולעולמו .

זהו המוסד לחינוך של "האחים המוסלמים" בתחומי הידע וההגות.

כל זאת נוסף על תחומי פעילות אחרים שבהם האחים מקבלים הדרכה. ההדרכה הזאת מכינה אותם למשימה המצפה להם בהיותם אגודה המתיימרת להנהיג אומה, ואף להוביל את האנושות. לאחר שנהיה סמוכים ובטוחים כי הגענו ליציבות, נצעד, ברצון אלוהים ,את הצעד השלישי. זה הצעד המעשי שבעקבותיו יתגלו התוצאות השלמות של בשורת "האחים המוסלמים."

גילוי לב

אחים מוסלמים! בעיקר אלה בכם הנלהבים, הממהרים. שמעו ממני מילה בקול רם וצלול מעל הבמה הזאת בוועידה הכללית שלכם .דרככם מתוכננת בצעדיה וברורה בגבולותיה. איני חורג מגבולות ]הדרך הזאת[, שהשתכנעתי לחלוטין שהיא הדרך הנכונה ביותר אל היעד. נכון, הדרך ארוכה ,אולם אין בלתה. גבריות מתבטאת בסבלנות, בהתמדה, ברצינות ובפעולה נחושה .מי מכם שאצה לו הדרך לקטוף את הפרי לפני שהוא מבשיל, או ללקט פרח בטרם זמן, אני לחלוטין איני מסכים עמו, ועדיף שיפרוש מן הבשורה הזאת ויעבור לתורות אחרות. מי שיש לו סבלנות לחכות אתי עד שהזרע יצמח, והעץ ינבוט ,והפרי יהיה מוכן, ויגיע זמן הקטיף ,יקבל שכרו על כך מידי אלוהים. ובל נחמיץ את גמול המיטיבים:

ניצחון ושלטון, או הקרבה עצמית ואושר.

אחים מוסלמים!

ַרַסנו את הדחפים היצריים שלכם באמצעות ההיגיון, והאירו את ההיגיון בשלהבת היצרים; כפו על הדמיון את מהימנות האמתוהמציאוּת, וגלו את האמת באור הדמיון הקורן, המבריק. אולם על תרחיקו לכת,[220] ואל תצאו נגד חוקי הטבע שכן הם ינצחו אתכם ,אלא השתלטו עליהם ונצלו אותם. ַשַנו את הכיוון שלהם, הפעילו אותם זה נגד זה, וְצְפו לשעת הניצחון, שכן זו אינה רחוקה מכם.

אחים מוסלמים!

אתם החפצים לחזות בפני אלוהים ולהשיג את הגמול ממנו ואת שביעות רצונו — אלה מובטחים לכם כל עוד תהיו מסורים. אלוהים אינו מטיל עליכם את החובה להצליח, אלא את כנוּת הכוונה ואת הנכונות לפעול למען הטוב. ואז, או שאנחנו טועים ומקבלים שכר של אלה הפועלים ונלחמים,  או שאנחנו צודקים,  ובכך זוכים וצודקים אנו כפל־כפליים. אולם הניסיון בעבר ובהווה מוכיח שאין דרך אחרת זולת דרככם, ואין תוצאות אלא בתוכניתכם, ואין היגיון אלא במה שאתם עושים.  אל תבזבזו את מאמציכם לריק,  ואל תסכנו את סיכויי ניצחונכם. פעלו ואלוהים יהיה בעזרכם, ואללה לא יגרע משכר מעשיכם,[221] והניצחון עם אלה הפועלים; "לעולם לא יגרע אלוהים משׂכר אמונתכם, כי אלוהים נוהג באנשים בחמלה וברחמים."[222]

מתי תגיע השעה לצעד המעשי שלנואחים מוסלמים!

אנחנו נמצאים כעת בוועידה שאני רואה בה ועידה משפחתית הכוללת את משפחת "האחים המוסלמים",  ואני רוצה להיות גלוי לב עמכם מאוד שכן רק גילוי הלב יועיל לנו: אין דינו שלהדיבור כדין הדמיון,  והפעולה אין דינה כדין הדיבור,  ומלחמתהקודש אין דינה כדין הפעולה, ודין מלחמת קודש נכונה אינו כדיןמלחמת קודש שגויה. רבים יכולים לדמיין, אולם לא כל דמיון ניתן לתיאור בדיבור, וגם אם רבים מסוגלים לדבר, מעטים מסוגלים להתמיד בפעולה. רבים מן המעטים האלה יכולים לפעול, אולם מעטים מהם מסוגלים לשאת בקשיי מלחמת הקודש המפרכת והפעולה המתישה.  ולוחמי הקודש,  אלה המעטים והמובחרים ,תועים בדרך ואינם מגיעים אל היעד אם ההשגחה העליונה אינה שורה על מעשיהם, וסיפור טאלוּת[223] הוא דוגמה טובה למה שאני אומר. הכינו את עצמכם, הכשירו את הנפש שלכם באמצעות חינוך נכון וניסיון מדויק, ובחנו אותה באמצעות פעולה קשה, השנואה עליה, המעבידה אותה בפרך. העבירו את נפשכם תהליך של גמילה מתאוותיה, ממנהגיה ומהרגליה .

קהל "האחים המוסלמים"!  ביום שבו תמנו שלוש מאות גדודים — שהכינו את עצמם רוחנית באמונה,  מחשבתית בידע ובהשכלה,  ופיזית באימונים ובפעילות גופנית — באותו היום ַבַּקשו ממני לחצות עמכם את מרחבי הים ולהסתער יחד אתכם אל השמים, ולהילחם אתכם נגד כל רודן קשה עורף, ואעשה זאת ,בעזרת האלוהים. שליח אלוהים הצדיק את זה באומרו: שנים עשר אנשים מעטים הם מכדי לנצח אלף.

אני מעריך שלא יידרש זמן רב לכך לאחר שאלוהים יצליח את דרכנו, ויבטיח תמיכתו, ויעניק את אישורו ויביע רצונו. אתם יכולים, קהל נציגי האחים ושליחיהם, לקצר את פרק הזמן הזה לוּ רק תגבירו את תשומת לבכם ותכפילו את מאמציכם. ואם לא תעשו זאת, עלול החישוב הזה להתגלות כלא נכון, ותוצאותיו יהיו שונות. קחו על עצמכם את המטלה להקים גדודים וליצור קבוצות ,וַהַגיעו לשיעורים, וחושו אל האימונים, והפיצו את הבשורה שלכם באזורים שאליהם היא עדיין לא הגיעה. אל תניחו אף דקה ללא פעולה.

מי ששומע זאת חושב שמספרם של "האחים המוסלמים" מועט ויכולתם חלשה. לא לזה אני מתכוון ולא זאת משמעות מילותי .

"האחים המוסלמים", השבח לאלוהים, הם רבים. הנה בכינוס הזה מייצגת אותם קבוצה המונה אלפי חברים כאשר כל אחד מייצג סניף שלם, שלא ניתן להתכחש לגודלו, או להתעלם מפעילותו, או לשלול את זכותו. כוונתי למה שהזכרתי בתחילה: שאיש הדיבור איננו איש המעשה, ואיש המעשה איננו איש מלחמת הקודש, ואיש מלחמת הקודש לבדו איננו איש מלחמת הקודש היעילה, החכמה, זה המביא למקסימום תוצאות במינימום קורבנות.

. העדפת הידע

העדפת הידע על־פני ]שיטות של[ תעמולה ופרסום, העולה בקנה אחד עם האופי והפרוגרמה של "האחים המוסלמים",  התחייבה מכמה דברים, מהם כאלה הנמצאים באסלאם ומתייחסים להיבט הזה באופן קונקרטי. היה גם חשש שפעולות של תעמולה יגבירו את הצביעוּת והדבר יביא לידי קלקול ומחלוקת. ]כמו כן היה רצון לאזן[ בין ההשקפה הזאת ובין מה שהובא ]בקוראן[ אודות הצורך להפיץ את הטוב ולצוות על עשייתו ולחוש לפרסמו, כדי שיהפוך לדבר מדויק שיביא בהכרח להצלחה. הייתה גם רתיעה טבעית של האחים מכך שאנשים יתבססו על דברי תעמולה כוזבים ועל ליצנות שאין מאחוריהם פעולה, ומן התוצאות השליליות, התעייה הגדולה ,והמחלוקת הגלויה, העלולים להיגרם עקב כך באומה. האחים גם פחדו מניהול ההטפה כאשר קיימות מחלוקת עזה או ידידוּת מזיקה ,ששתיהן עלולות להיות בבחינת מכשול בדרך,  או טרפוד של המטרה. כל אלה דברים שהאחים הניחו על כף המאזניים והעדיפולהמשיך בהטפה שלהם ברצינות ובזריזות, גם אם יחושו בהן רקאלה שבסביבתם הקרובה, וגם אם ההשפעה תהיה בקרבתם בלבד .

מעטים הם האנשים המכירים את המטיף של האחים, שביום חמישי אחר הצהריים יוצא מעבודתו הפרטית, ובערב הוא באל־ִמִניא35 ומרצה בפני אנשים, ובתפילת יום שישי הוא דורש במסגד במַנְַפְלוּ, ואחר הצהריים הוא מרצה באסיוּט, ולאחר תפילת הערב הוא מרצה בסוּהאג'. לאחר מכן הוא חוזר, ולמחרת בבוקר הוא בעבודתו בקהיר יחד עם אחיו, פקידים במקצועם. המטיף של האחים משתתף בארבעה מפגשים המוניים, בכל קצווי הארץ, בשלושים שעות. לאחר מכן הוא חוזר, והוא שלֵוֵ ורגוע, ולבו בוטח, כשהוא משבח את אלוהים שהצליח דרכו, ואיש אינו חש בכך לבד מאלה ששמעוהו.

זה מאמץ, שלוּ היו מקיימים אותו אחרים, ולא האחים, העולם היה מתמלא המולה ותעמולה. אולם האחים, כפי שציינתי, מעדיפים שיראו אותם רק כשהם פועלים.  מי שהפעולה משכנעת אותו ,ימצא אותה ]אצלם[ ומי שאינו משתכנע מפעולה, לא ימצא הדרכה בדיבור.

האח מבלה חודש או חודשיים הרחק ממשפחתו,  ומביתו ,ומרעייתו, ומילדיו, כשהוא מטיף למען אלוהים: בלילה הוא מרצה וביום הוא נוסע, מטפס על ההר ויורד אל הגיא. הוא נושא יותר משישים הרצאות ממזרח הארץ אל מערבה, ובכנסים שבהם הוא מרצה משתתפים אלפים, בני שכבות שונות, ולאחר מכן הוא מצטנע

]וטוען[ שפעולתו אינה בגדר הטפה או פרסום .

35 . כל הערים שמונה בנא במסגרת המסלול של המטיף נמצאות בעמק הנילוס —

200 ק"מ )אל־מניא( עד 450 ק"מ )סוהאג'( דרומית לקהיר .

"האחים המוסלמים"  מארגנים באלכסנדריה מחנה לדוגמהשנמשך קרוב לחודש.  זה מחנה לדוגמה במלוא מובן המילה, המשלב אימוני מחשבה ורוח עם אימוני גוף, ובאים בו לידי ביטוי באופן ברור וגלוי הערכים הספורטיביים והצבאיים במלואם. זה נמשך כל התקופה, ובאוהלי המחנה הברוכים שוכנים מאה נערים יראי שמים, מאמינים. ]ולמרות זאת, לפעילות הזאת[ אין הדים אלא בקרב "האחים המוסלמים" שהשתתפו בה.

ועידה כמו שלכם מתכנסת והיא, למען האמת, הפרלמנט האמיתי של מצרים, שכן מיוצגים בה בצורה אמיתית מחוזותיה, ומרכזיה ,וכפריה, ויישוביה, מכל השכבות. הגעתם כולכם עד הלום, ומה שהביא אתכם הוא הרצון הנחוש לפעולה יעילה. ואנחנו מפנים אליכם את הקריאה: המקום המבורך הזה מקבל אתכם בזרועות פתוחות, קהל "האחים המוסלמים!"

"האחים המוסלמים" הם רפורמיסטים בהיבט הזה ובהיבטים אחרים,  כך שפעולתם מניבה תוצאות טובות יותר,  והם אינם מתרברבים ואינם מתפארים. הם אינם מזכירים אפילו את האמת ,לא כל שכן הגזמות או הפרזות. אם גופים אחרים, זולת האחים, היו מצליחים לקיים רק חלק מן הפעילות הזאת, הם היו ממלאים את העולם המולה, והיו שומעים על כך בני מזרח ומערב .אין פלא בכך ,שכן אנו חיים בעידן הפרסומת .

אחים!

זו התכלית שאליה אתם חותרים, תכלית יפה באמת, ותוכנית רצויה בעיני אלוהים ובעיני אדם. לכו בדרך הזאת ואל תחששו ,אולם שימו לב: אתם כעת במצב כזה שהבשורה אילצה אתכם לצאת אל המרחבים הפתוחים;  הבשורה נגלתה והאנשים החלו לגלות עניין בה ובכם, וכמה מתחזים החלו להציג את עצמם בדמותכם בפני אחרים ,בלי להבין דבר. חובה עליכם להבהיר לאנשים את מטרתכם, את האמצעים שלכם, את גבולות הרעיון שלכם, ואת תוכנית הפעולה שלכם] .חובה עליכם[ להביא את הפעולות האלהלידיעת האנשים, לא כדי להתפאר בהן, אלא כדי להדריך אותםאל התועלת שלהם לאומה ,ואל הטוב הקיים בהם לבניה. כִתִבול]עיתון[  אל־נד'יר,  שהוא הביטאון שלכם,  וכִתִבו אל העיתונים היומיים ,ואני סבור שהם לא יציבו מכשול בדרככם. הקפידו להיות מהימנים ולומר רק אמת. ההטפה שלכם חייבת להישאר בגבולות הנימוס, והמוסר הנעלה, וההקפדה המלאה על אחדוּת הלב והרוח .כל אימת שבשורתכם נגלית אתם צריכים לחוש שזהו חסד מאת אלוהים. "אלוהים הוא המחונן אתכם בחסדו, בהנחותו אתכם אל האמונה, אם כּנֵים אתם."[224]    . נהירת הנוער אל הבשורה

ובנוגע לנהירת הנוער אל הבשורה ולהתרחבותה אל אזורים רבים המהווים מקומות גידול פוריים ביותר לבשורות. זה קורה בקרב המעמד העֵמֵל והמעמד הבינוני, וההצלחה גדולה, תודה לאל על כך. הנוער נוהר לבשורה של "האחים המוסלמים" בכל מקום. הוא מאמין בה, תומך בה ועוזר לה. ובשותפות עם אלוהים הוא קם לדרוש את זכויותיו ולפעול למענן.

שישה מנערי האגודה עשו לפני שנים את הצעד הראשון — הם מסרו לאלוהים את נפשם ואת כוחם. אלוהים האמין בכנותם ,והוא עזר להם וחיזק את ידיהם. והנה, האגודה מלאה כעת בחברי "האחים המוסלמים" שלהם מגיעים אהבה, וכבוד, ואיחולי הצלחה .והנה, קיימת כעת קבוצה נכבדה של בני נוער באגודה המסורה בכל לבה לבשורה, ומפיצה אותה בכל מקום .

הדבר קורה בין היתר במכללת אל־אזהר הנכבדה. אל־אזהר מטבעה היא מבצר הבשורה האסלאמית ומחסה האסלאם. אך טבעי הוא ]שאנשי אל־אזהר[ יראו בבשורה של האחים בשורה שלהם ובמטרה של האחים מטרה שלהם, ]וירצו[ שיתמלאו שורות האחיםומועדוני האחים בנערי ]אל־אזהר[ הערניים, ובאנשי הדת הנכבדיםשלו,  במוריו ובמטיפיו,  ולכולם יהיה חלק משמעותי בהפצתהבשורה, בתמיכה בה ובהכרזתה בכל מקום. הנהירה של הנוער אינה מצטמצמת לקבוצות של סטודנטים בעלי מידות טובות ולאלה הקשורים בהם; רבים משכבות העם המאמין נהרו אל הבשורה ועזרו לתמוך בה. רבים מבני הנוער היו תועי דרך, וקיבלו את הדרכת אלוהים; היו נבוכים, ואלוהים הנחה אותם בדרך הישר; היו פורקי עול, ואלוהים הפך אותם לצייתנים; לא הייתה להם מטרה בחיים, והמטרה נגלתה להם. "אלוהים ינחה אל אורו את אשר יחפוץ."[225] אנחנו מחשיבים את זה לאחד מסימני ההצלחה, וחשים כל יום התקדמות חדשה בתחום הזה, המעוררת בנו תקווה גדולה ,ושקידה, והכפלת המאמץ. "אין ניצחון ניתן בלתי אם מאלוהים האדיר והחכם."[226]

  1. 7. התפשטות מהירה בכפרים ובערים

בנוגע למהירות התפשטות הבשורה בכפרים ובערים, כבר אמרתי לכם קודם לכן שהבשורה נולדה באסמאעיליה,  וגדלה באווירהּ הצח,  והחלה לצמוח בחולותיה רחבי הידיים,  היפהפיים .את הבשורה הזינו בוקר וערב מראות הכיבוש הזר וגזילת כל טוּבהּ של העיר בידי האירופים, וכן תעלת סואץ, עילת המחלה ומקור הצרה .ובמערב ]העיר[ המחנה הבריטי על המתקנים והכלים שלו, ובמזרח המשרד הכללי של ִמִנהלת חברת התעלה על אביזריו, וִמִפקדתו ,ועוצמתו, והלוגיסטיקה שלו. והמצרי חש זר באווירה הזאת בתוך עירו,  גזול כשאחרים נהנים מטוב מולדתו,  מושפל בעוד הזר מתפאר במקורות פרנסתו שאותם גזל. התחושה הזאת הזינה את הבשורה של האחים, ו]לכן[ פרַשֹֹנו אותה באזור התעלה, לאחר מכןעברנו אל האגם ]המר[ הקטן, ולאחר מכן למחוז דקַַהְליִַהַ,[227] כשהיאזורעת בלִבִות המאמינים בה זרע קטן וצנוע. לא עבר זמן רב עדש]הבשורה[ השתלטה על הלבבות האלה ובלעה את כל ישותם ומחשבתם, והפכה לתקוַוַת התקווֹת של האדם ולמטרת המטרות שלו, והוא החל בעצמו להטיף, ולהקריב, ולהשקיע מאמץ] .לאחר מכן[ עברה ]הבשורה[ לקהיר, ואגודת התרבות האסלאמית[228] צירפה את המטיפים שלה ואת מתקניה לאחים, מכיוון ש]אנשיה[ האמינו ברעיון שלנו, והם העדיפו לפעול עם הקבוצה ]שלנו[ מתוך רצון שלא להרבות בכינויים ובשמות ]מיותרים[, ולהימנע ממאבקי אגו העלולים לסכּל כל אפשרות לפעול.  לאחר מכן הוקם "המשרד הכללי להדרכה" בקהיר כגוף המפקח על סניפי קבוצות האחים ,שקמו באזורים שונים ובערים, והוא עושה עבודה מאומצת להפצת הרעיון ולהבאתו אל הערים שאליהן עדיין לא הגיע. המשרד שקד על כך תוך שחבריו מקדישים מכוחם, ומזמנם, ומיכולתם, למען קידום אמונתם, עזי רוח כאריות וטהורים כמי ענן, בלי להושיט יד ובלי דרישות מאנשים חשובים או ממוסדות, בלי ליטול כספי ממשלה או לבקש עזרה ממישהו, זולת אלוהים .

כך נפוצו סניפי האחים במהירות עצומה בכל רחבי הארץ המצרית — מאסואן עד אלכסנדריה,  רשיד,  פורט־סעיד,  סואץ ,טנטא, אל־פיום, בני־סֻויְַףְ, אל־ִמִניא, אסיוט, גגִ'רְגְרגַ'א, קִנַאַ והנפות והכפרים שביניהם. והם לא נעצרו בגבולות מצרים, אלא פרצו אל החלק הדרומי של המולדת היקרה, אל סודאן האהובה, ולאחר מכן אל יתר חלקי המולדת האסלאמית היקרה: סוריה על אזוריה השונים במזרח, והמע'רב על אזוריו במערב, ולאחר מכן אל מקומות דומים ביתר האזורים של ארצנו האסלאמית המבורכת. הפנינו אתהבשורה ופעלנו להפצתה עוד קודם לכן, אולם כעת הבשורה כברהגיעה לפנינו אל הערים והכפרים, ואנו ]מפגרים אחריה[ נאלצים להדביק אותה ולהמשיך בה בלי להתחשב בקושי ובמעמסה הנובעים מכך. מה שחשוב הוא שהקשר בין הגופים ]המקומיים[ האלה, שהוא ]לכאורה[ רק דמיון בשם ובאחדוּת המטרה הכללית ,הנו ]למעשה[ קשר חזק ביותר. זהו קשר של אהבה עמוקה, עזרה הדדית אמיצה, התקשרות איתנה של קדושה, התלכדות מלאה סביב ציר הבשורה ומרכזה,  ואחדוּת שלמה בכאב,  בתקווה,  במלחמת הקודש, בפעולה, באמצעים, במטרות, בתוכניות ובצעדים; קשר שאין נעלה ממנו. פעילותם של הגופים האלה בערים ובכפרים אינה מצטמצמת לביצוע הוראות המשרד הראשי שלהם בקהיר, אלא הם משקיעים ופועלים בתחומים השונים של השירות הציבורי ובונים את המועדונים שלהם .רבים מהם בנו את הבניין שבו שוכן המועדון שלהם והפכו לבעליו המלאים. כמו כן, רבים מהם החלו להפעיל תוכניות צדקה ותוכניות חברתיות וכלכליות שונות, וכולם פועלים בהתמדה ומשיגים תוצאות עצומות .כמו כן הקשר של המשרד עם הסניפים והוועדים השונים שלו אינו קשר של הנהגה ומונהגים, וגם אינו קשר של הנהלה בלבד, הבא לידי ביטוי בפיקוח תיאורטי ותו לא, אלא הוא קשר העולה על כל אלה: בראש ובראשונה קשר של רוח ,וקשרים של בני המשפחה האחת זה בזה, קשרים של ביקורים הדדיים למען אלוהים, כשמפיצי הבשורה של האחים מבקרים את אחיהם ,ומתחברים אליהם, ויודעים את הדברים החשובים ביותר הקשורים לחייהם ולעסקיהם הפרטיים והכלליים. וזה אינו קיים ,למיטב ידיעתי, בגופים אחרים, וזהו חסד מאלוהים שאותו הוא מעניק ]רק[ למי שהוא רוצה .

אחים!

 

לא אסתיר מכם שאני גאה באחדוּת הנאמנה הזאת של האחיםומתפאר באחדות האלוהית החזקה והאיתנה הזאת. תקוותי לגביהעתיד גדולה כל עוד תמשיכו להיות אחים, למען אלוהים, אוהבים זה את זה, עוזרים זה לזה. ִשִמרו על האחדוּת הזאת שהיא נשקכם וכלי עבודתכם.

והנה אנשים רבים שואלים: ומנין ייקחו "האחים המוסלמים "את המימון להפצת הבשורה, שהרי מדובר בהוצאות רבות שבהן העשירים אינם יכולים לעמוד, לא כל שכן העניים ?שידעו האנשים האלה,  וגם האחרים,  ש"האחים המוסלמים"  לא יחסכו בהפצת בשורתם, הם ישקיעו בה את חלבם ודמם, ויצמצמו לא רק במותרות ובהוצאות אלא בצרכים חיוניים ואף במזון לילדיהם. ביום שבו ]"האחים המוסלמים"[ לקחו על עצמם את הנטל הזה הם ידעו היטב שמדובר בבשורה שלא תסתפק בפחות מן הדם והכסף ]שלהם[ ואפילו יותר מכך, והבינו את משמעות דבריו, יתברך: "אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יִזִכּו בגן עדן."[229] הם הסכימו לעסקה הזאת והגישו את הסחורה מתוך רצון ובלב שלם, כשהם מאמינים בחסדו של אלוהים, והראו שאין הם זקוקים ל]ממון[ שברשותם או ברשות האנשים האחרים ,ואלוהים העניק להם ברכה שהפכה את המעט להרבה. עד עכשיו ,אחים, לא קיבל המשרד הכללי להדרכה שום סיוע משום ממשלה ,והוא מתגאה ומתפאר בכך, וקורא לכולם: שיָקָום מי שטוען כי המשרד הזה הכניס לקופה שלו גרוש אחד שלא מכיסי חבריו. אין אנו רוצים אלא את הכסף הזה, ואיננו מקבלים אלא מידי חברים או אוהדים ,ואיננו נשענים על הממשלות בשום דבר. אל תהפכו דבר מעין זה למנהג קבוע או לשיטה ;אל תצפו לו ואל תפעלו להשגתו, "וַבַקשו כי ירעיף אלוהים מִבִרכתו עליכם. אלוהים יודע כל דבר."[230]

אחים! אלה כמה מאפיינים של הבשורה שלכם, ואני ניצלתי אתההזדמנות לדבר עליהם. אחרי זה יש בכוונתי לעבור להיבט חשובשל הבשורה, שעמדת ]ארגון[ האחים כלפיו אינה ברורה לאנשיםרבים, ואולי אף כמוסה מעיני כמה מן האחים עצמם. רצוי, אם כן ,כי נגדיר יחד ונחשוף יחד כל אי בהירות.

מתוך המצע של האחים המוסלמים

המטרה והאמצעי

אני חושב,  אחים נכבדים,  שכבר הבנתם היטב מתוך ההרצאה הארוכה הזאת מהי מטרת האחים, ומהו האמצעי, ומהי המשימה שלהם. את מטרת האחים אפשר לסכם ]במילים[: יצירת דור חדש של מאמינים בכללי האסלאם הנכון ,אשר יפעל להעניק לאומה טבילה אסלאמית מושלמת בכל תחומי חייה] היינו[,  הטבילה אשל לאלוהים,  ומי טבילתו נאה משל אלוהים.[231] את האמצעים של ]"האחים המוסלמים"[ להשגת ]המטרה[ ניתן לסכם במילים הבאות:  שינוי המוסכמות וחינוכם של מפיצי הבשורה על־פי כללי ]האסלאם[, כדי שישמשו מופת לאחרים באימוץ ]הכללים[ ,השמירה עליהם והפעולה על־פיהם. ]"האחים המוסלמים"[ חתרו אל מטרתם במסגרת האמצעים שברשותם,  והגיעו למידה של הצלחה שבה הם בוטחים, ומודים לאלוהים עליה. אני סבור שאיני צריך להוסיף לנתח או להבהיר את ההיבט הזה.

האחים, הכוח, והמהפכה

רבים שואלים: האם "האחים המוסלמים" נחושים בדעתם להשתמש בכוח כדי להגשים את מטרותיהם ולהגיע אל יעדיהם?  והאם "האחים המוסלמים" מתכוונים לחולל מהפכה כללית נגד הסדר המדיני או הסדר החברתי במצרים? איני רוצה להביא את השואליםהאלה במבוכה, ואני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להסיר את הלוטמעל התשובה בגלוי ובצורה ברורה, ומי שירצה ישמע.

בנוגע לכוח,  הרי שהוא ססמת האסלאם בכל סדריו וחוקיו ,והקוראן הנכבד קורא בצורה ברורה וגלויה: "הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב, אשר בהם תזרעו מורא בלב אויב אלוהים ואויבכם."[232] והנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אומר: המאמין החזק טוב מן המאמין החלש. יֵתֵרה מזו: הכוח הוא ססמת האסלאם אפילו בתפילה, שהיא הענווה ושפלות הרוח בהתגלמותן. שמעו מה שהנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, היה אומר על סגולות עצמו, ומלמד אותן לחבריו, ומבקש מריבונו: "אלוהים,  אני מבקש שתשמור עליי מפני יגון ועצב ,ואני מבקש שתשמור עליי מפני חוסר אונים ועצלות, ואני מבקש שתשמור עליי מפני מורך לב וקמצנות, ואני מבקש שתשמור עליי שלא יכריעוני השעבוד והדיכוי". הלוא אפשר לראות בקריאות האלה, בבקשות מאלוהים לשמור עליו, תופעה של חולשה: חולשת הרצון הנובעת מיגון ומעצב,  וחולשת העשייה הנובעת מחוסר אונים ומעצלות, וחולשת הכיס והכסף שסיבתה מורך לב וקמצנות ,וחולשת התפארת והכבוד הנובעת משעבוד ומדיכוי. מה ניתן לצפות מבן אדם המאמץ את הדת הזאת אם לא להיות חזק בכל דבר, ולהפעיל כוח בכל עניין? ]אם כן[ אין מנוס מבחינתם של "האחים המוסלמים" אלא להיות חזקים, ואין מנוס אלא שיפעלו בכוח.

ואולם "האחים המוסלמים"  מעמיקי מחשבה ומרחיקי ראוּת מכדי שיתפתו על־ידי פעולות ורעיונות שטחיים,  בלי לצלול לעומקם,  ובלי לשקול את תוצאותיהם,  כוונותיהם ומטרתם .

]"האחים המוסלמים"[ יודעים שהראשון בשלבי הכוח הוא עוצמת

 

האמונה, ולאחר מכן באים עוצמת האחדוּת והליכוד הפנימי, ולאחרשני השלבים האלה באים כוח הזרוע והנשק.  אי אפשר לתארקבוצת אנשים כחזקה אם לא מתקיימים בה התנאים האלה, שכן אםהיא תשתמש בכוח הזרוע והנשק בעוד הקשרים הפנימיים רפויים ,או הארגון שלה לקוי, או האמונה שלה חלשה או כבויה, גורלה יהיה אבדון וכליה. זו הערה אחת, והערה אחרת: האם האסלאם )אותו אסלאם שססמתו היא כוח(  מצווה להשתמש בכוח בכל התנאים והנסיבות או שהוא הציב לכך גבולות והִִתנה תנאים, ונתן לו כיוון מוגדר? והערה שלישית: האם הכוח הוא הטיפול הראשון או שהוא תרופה צורבת אחרונה?  ואולי על האדם לשקול בין תוצאות השימוש בכוח אפקטיבי ובין הנזקים העלולים להיגרם משימוש בכוח והתנאים הקשורים לכך? או שעליו להשתמש בכוח ,ויקרה מה שיקרה?  אלה הערות ש"האחים המוסלמים"  נותנים את דעתם עליהן בנוגע לעקרון השימוש בכוח לפני שהם ניגשים להפעילו. המהפכה היא הצורה האלימה ביותר של כוח, והתייחסות "האחים המוסלמים" כלפיה היא מדויקת ומעמיקה, במיוחד במולדת כמו מצרים שכבר התנסתה במהפכות שאחריהן לא התרחש שום דבר ]טוב[, כידוע לכם.

ואחרי כל ההערות וההערכות אני אומר לַשַואלים ש"האחים המוסלמים" ישתמשו בכוח מעשי כאשר שום דבר אחר לא יועיל ,וכאשר יהיו בטוחים בכך שהגיעו אל פסגת האמונה והאחדוּת .כשהם ישתמשו בכוח ,הם יעשו זאת בצורה אצילית וגלויה, וקודם כול יזהירו. לאחר מכן הם יחכו, ויחלו לפעול בכבוד ובעוז רוח ,ויישאו בתוצאות של עמדתם בסיפוק מלא ומתוך שביעות רצון .בנוגע למהפכה, "האחים המוסלמים" אינם מקדישים לה מחשבה ,אינם מתבססים עליה, ואינם מאמינים בתועלת שלה ובתוצאותיה .זאת, הגם שהם מכריזים בגלוי בפני כל ממשלה במצרים, שאם המצב יימשך כך,  והאחראים לא ישקלו רפורמה מידית וטיפול דחוף בבעיות הקיימות, הדבר יוביל בהכרח למהפכה שלא תהיהמעשה ידיהם של "האחים המוסלמים",  ולא תהיה תוצאה שלההטפה שלהם, אלא של לחץ התנאים ונסיבות הזמן ,והזנחת צורכי הרפורמה. הבעיות האלה, המסתבכות ככל שעובר הזמן, המחמירות ככל שחולפים הימים, הן בבחינת התרעה, שיחישו העוסקים בהצלה את פעולותיהם.

"האחים המוסלמים" והשלטון

קבוצה אחרת שואלת: האם "האחים המוסלמים" שואפים להקים ממשלה או שהם מבקשים שלטון?  ובאילו אמצעים ינקטו כדי להגיע לכך? גם את השואלים האלה לא אשאיר באי־ידיעה, ולא נחסוך מהם תשובה. "האחים המוסלמים" הולכים בכל צעדיהם ,ותקוותיהם, ופעולותיהם בדרך האסלאם הנאמן כפי שהם מבינים אותו וכפי שהסבירו את הבנתם בראשית הדברים האלה. האסלאם שבו מאמינים "האחים המוסלמים"  מציב את הממשלה כעמוד מרכזי בעקרונותיו,  שכן אופיו הוא מעשי באותה מידה שהוא חינוכי. בעבר אמר הח'ליפה השלישי ]עְֻתְ'מאן בן עפאן[: השלטון הוא כלי בידי אלוהים שבאמצעותו הוא מונע את מה שהוא לא מונע ]במפורש[ בקוראן. הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,הציב את השלטון משענת לאסלאם, ו]נושא[ השלטון נידון בספרי הפסיקה שלנו בפרקים המתייחסים לאמונות ולעקרונות,  ולא בפרקי הלמדנות המשפטית או בסעיפים של פרטי ההלכות. שהרי האסלאם הוא שלטון וביצוע, כפי שהוא חקיקה ולימוד, כפי שהוא חוק ומשפט, ואי אפשר להפריד בין הגורמים האלה. איש הרפורמה האסלאמי,  אם הוא רוצה להיות ]רק[  פוסק הקובע את סעיפי החוק, ומנסח את הכללים, וממיין את סעיפי המשנה והעקרונות ,ומניח לאנשי הביצוע לקבל עבור האומה החלטות שאלוהים לא מתיר, הרי שבפועל ]השליטים[ יובילו את האומה בדרך הפוכה מזו שמצוותיו כיוונו אליה. התוצאה הטבעית של המצב הזה היא שקולושל הרפורמטור הוא בבחינת קול קורא במדבר, כפי שאומרים.

מובן שאנשי הרפורמה באסלאם אמורים לשכנע את המוסלמיםבכוח ההטפה וההדרכה, כאשר הם מוצאים בקרב אנשי הביצוע אוזן קשבת לציוויי אלוהים ולביצוע משפטיו, וקשר לפסוקיו ולמסורות של נביאו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. ואולם המצב, כפי שאנחנו רואים הוא כזה: אין שום קשר בין החקיקה האסלאמית והחקיקה הקיימת. השתמטות אנשי הרפורמה האסלאמים מהצגת דרישות בפני השלטון היא פשע אסלאמי, שכפרתו היחידה היא התעוררות והוצאת סמכות הביצוע מידי אלה שאינם פועלים על־פי משפטי האסלאם הנאמן. אלה דברים ברורים, ולא אנחנו המצאנו אותם, אלא משפטי האסלאם הנאמן הם המאשרים אותם. עם זאת ,"האחים המוסלמים"  אינם מבקשים את השלטון לעצמם,  ואם יימצאו באומה מי שיהיו מוכנים לשאת בנטל הזה, לקבל על עצמם את הנאמנות הזאת, ולשלוט על־פי השיטה האסלאמית־הקוראנית ,הם ]"האחים המוסלמים"[ יהיו חייליהם ותומכיהם ועוזריהם, ואם לא יימצאו, בהיות השלטון חלק מן המצע שלהם, הם יפעלו להוציא אותו מידי כל ממשלה שלא תיישם את דבר אלוהים.

עם זאת, האחים חכמים ונחושים מכדי שייגשו למשימת השלטון בעוד האומה נמצאת במצב שבו היא נמצאת. אין מנוס מתקופה שבה יופצו עקרונות האחים ויתבססו, והעם ילמד באמצעותם כיצד להעדיף את תועלת הכלל על־פני תועלת הפרט.

ועוד מילה שאין מנוס מלומר אותה במעמד הזה — "האחים המוסלמים" אינם רואים באף אחת מן הממשלות של תקופתם, לא הממשלה הנוכחית ולא קודמתה,[233] ואף לא בממשלות מפלגתיות אחרות, מי שמסוגלת ליטול על עצמה את הנטל הזה, או מביעהנכונות אמיתית לתמוך ברעיון האסלאמי. ראוי שהאומה תדע זאתותדרוש משליטיה את זכויותיה האסלאמיות, ו"האחים המוסלמים "יפעלו לשם כך.

ומילה שנייה: אין טעות גדולה יותר מן הסברה של כמה אנשים ,ש"האחים המוסלמים"  היו בתקופה כלשהי,  במהלך הפעילות להפצת תורתם, כלי בידיה של ממשלה זו או אחרת, או שפעלו למען מטרה שאינה מטרתם, או שעבדו על־פי מצע שאינו המצע שלהם .שידע זאת מי שאינו יודע, בין אם הוא איש "האחים המוסלמים ,"ובין אם אינו נמנה עמם.[234]

"האחים המוסלמים" והחוקה המצרית

כמו כן שואלת קבוצת אנשים מהי עמדת "האחים המוסלמים" כלפי החוקה המצרית?[235] בייחוד לאחר שהאח צאלח אפנדי עַשְמאוִיִ,[236] עורך כתב־העת אל־נד'יר, כתב בנושא הזה, והכתבה שלו נידונה בעיתון מְִצְר אל־ַפַתאת בדרך הביקורת וההשוואה, וזו הזדמנות טובה לדבר בפני כבודכם על דעתם של "האחים המוסלמים" ועל עמדתם כלפי החוקה המצרית. אך לפני כן ברצוני להפריד באופן מוחלט בין "החוקה", שהיא הארגון השלטוני הכולל המסדיר את גבולות הרשויות, את חובות השליטים ואת היקף הקשר שלהם עם הנשלטים, ובין "החוק", המסדיר את הקשר של היחידים אלהלאלה, השומר על זכויותיהם הערכיות והחומריות והתובע מהםדין־וחשבון על פעולותיהם. לאחר ההבהרות האלה אני יכול לגלות לכם את עמדתנו כלפי מערכת הממשל החוקתי בכלל, וכלפי החוקה המצרית בפרט.

האמת היא, אחים, שכאשר החוקר בוחן את עקרונות הממשל החוקתי, הוא יכול לסכם אותם כך: שמירה על חירות הפרט לסוגיה ,פרלמנטריזם,  שלטון השואב את סמכותו מן האומה,  אחריות השליטים כלפי העם וחובתם למסור דין־וחשבון על פעולותיהם ,וכן הבהרת גבולותיה של כל אחת מן הרשויות. העקרונות האלה כולם מגלים לחוקר כי הם עולים לחלוטין בקנה אחד עם כללי האסלאם, הסדרים שלו ועקרונותיו בנוגע למבנה השלטון.

ולכן מאמינים "האחים המוסלמים"  שהממשל החוקתי הוא הממשל הקרוב ביותר לאסלאם מבין אלה הקיימים בעולם, והם אינם מכירים ממשל המשתווה אליו ]במובן הזה[. לאחר ]הקביעה[ הזאת נותר ללבן שני דברים: הראשון שבהם, הניסוח שבתבניתו נוצקו העקרונות האלה,  והדרך היישומית שבאמצעותה פורש הניסוח הזה בצורה מעשית. אם העיקרון הנכון, הנאמן, נוסח בצורה מעורפלת וסתומה, הדבר מעלה ספק בנוגע לאמינותו. ואם הנוסח הגלוי, הברור של העיקרון הנכון והנאמן, מיושם ומבוצע בדרך שאותה מכתיבה התאווה ושולטים בה היצרים, אזי היישום מאבד את כל התועלת שהתכוונו אליה.

ולאחר שקבענו זאת, הנה יש בניסוח החוקה המצרית דברים ש"האחים המוסלמים" סבורים שהם מעורפלים וסתומים, ]דברים[ המשאירים מקום נרחב להבנה שגויה ולפרשנות המוכתבת על־ידי אינטרסים ותאוות, ולכן הניסוח זקוק להבהרה, לחידוש ולליבון. זה דבר אחד. הדבר השני הוא שהדרך שבה מיושמת החוקה, ]הדרך[ שבאמצעותה היא אמורה להפיק את מלוא התועלת מן הממשלהחוקתי במצרים, היא דרך שהניסיון הוכיח את כישלונה; האומהנפגעה ממנה ולא הפיקה תועלת.  הדרך הזאת זקוקה בדחיפוּת לשינוי ולתיקון שיגשים את השאיפה וישיג את המטרה...

די אם נצביע כאן על חוק הבחירות, שהוא האמצעי לבחירת הנציגים המייצגים את האומה ומופקדים על יישום החוקה והגנתה .המציאות כיום מלמדת עד כמה החוק הזה הביא על האומה מחלוקות ואיבה, וחייב להיות לנו מספיק אומץ לעמוד בפני הטעויות ולפעול לתיקונן.

לפיכך ישקיעו "האחים המוסלמים"  מאמצים כדי שיובהרו הניסוחים המעורפלים בחוקה המצרית ותתוקן הדרך שבה מיושמת החוקה בארץ.  אני סבור שעמדת האחים הובהרה בגילוי הדעת הזה, והדברים יושבו. אכן האח צאלח אפנדי רצה להביע במאמר קודם כול את המבט הביקורתי של "האחים המוסלמים",  והוא קַָצַף והחמיר יתר על המידה, וכאשר הסבנו את תשומת לבו לכך שזו אינה עמדתנו הלכה למעשה ושאנחנו שלמים עם העקרונות היסודיים של הממשל החוקתי שכן אנו סבורים כי הוא עולה בקנה אחד עם המערכת האסלאמית, ואף נובע ממנה, ואנחנו מותחים ביקורת רק על הערפול ודרכי הביצוע, הוא ]צאלח אפנדי עשמאוי[ רצה להביע זאת ולהציב את העניין במקומו הטבעי ביחס לאחים ,והוא ויתר והתפייס. בכל מקרה, מגיע לו שכר, שכן כוונתו הייתה טובה, וכוונת האדם חשובה ממעשהו. אנחנו מודים לאלה שיצאו נגד האח צאלח אפנדי בשל עמדתו, ואין לו קושי, כך אני מאמין ,להפיק תועלת מן הנזיפה הזאת, ובכל מקרה, יש להעדיף איזון, ואני מאמין שלאחר גילוי הדעת הזה אין מקום לדיבורים נוספים. בנוגע לדוגמאות מפורטות,  והוכחות מספיקות,  ותיאור דרכי הטיפול והתיקון, כל אלה ]יובאו[ באיגרת מיוחדת, אם ירצה אלוהים .

 

"האחים המוסלמים" והחוק

הקדמתי ואמרתי שהחוקה היא דבר אחד והחוק הוא דבר אחר ,והבהרתי את עמדת האחים כלפי החוקה, וכעת אבהיר לכבודכם את עמדתם כלפי החוק.

האסלאם לא הגיע אלינו ריק מחוקים.  הוא הבהיר רבים מעקרונות החקיקה ופרטי המשפט, בין אם המדובר בדיני נזיקין או בפלילים, בדיני מסחר או במשפט בין־לאומי. הקוראן והמסורות מלאים על גדותיהם בדברים האלה, וכתבי הפוסקים מספקים שפע של חומר מעין זה. הנוכרים עצמם הודו באמת הזאת ואישרו אותה בוועידה הבין־לאומית בהאג בפני נציגי האומות, אנשי משפט מן העולם כולו.

זה בלתי מובן ולא הגיוני שהחוק באומה אסלאמית יסתור את כללי הדת שלה, ואת משפטי הקוראן שלה, ואת תורת הנביא שלה, כשהם מתנגשים לחלוטין במה שנמסר מפי אלוהים ושליחו. ואלוהים כבר הזהיר את נביאו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, עוד קודם, והוא אמר, יתברך ויתרומם: "שפוט ביניהם על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים, ואל תיטה אחר משוגות לבם, והיָשָמר פן יפַתוָךָ לסטות ממקצת הדברים שהוריד אלוהים ממרומים. ואם יפנו עורף, דע כי אלוהים חפץ לפגוע בהם בשל חטאיהם, וכי מרבית האנשים מופקרים הם. האם יבקשו לעצמם את משפט הגהגָ'אהִליִָּהָ ?אין שופט טוב מאלוהים לאנשים הנכונים להשתכנע."[237] וזה אחרי שאמר: "אשר לא ישפטו על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים ,אלה הם הכופרים. ]...[ בני העוולה הם. ]...[ אלה הם המופקרים."[238]

ומה צריכה להיות עמדת המוסלמי המאמין באלוהים ובדבריו כאשר הוא שומע את הפסוקים הברורים האלה,  וכן מסורות ומשפטים, ולאחר מכן הוא רואה שהוא נשלט על־ידי חוק המתנגשבהם. וכאשר הוא מבקש לתקן את החוק אומרים לו שהנוכרים אינםרוצים בכך ואינם מוכנים לאשר זאת. ולאחר האיסור וההגבלה האלה עוד אומרים שהמצרים עצמאים, אך אין הם מסוגלים אפילו ליהנות מחופש הדת, שהוא החופש המקודש ביותר.

אולם החוקים האלה,  שנחקקו בידי אדם,  המתנגשים בדת ובטקסטים שלה, מתנגשים גם בחוקה עצמה, שאף היא מעשה ידי אדם, חוקה הקובעת שדת המדינה היא האסלאם. כיצד נוכל לגשר בין שני הדברים הסותרים האלה, הגידו לי אנשים נבונים?

ואם אלוהים ושליחו אסרו את הזנות, והחרימו את הריבית ,ומנעו את היין, ולחמו במשחקי המזל, הנה בא החוק ]החילוני[ והוא מגן על הזונה והנואף,  ומחייב ריבית,  ומתיר מכירת יין ,ומארגן משחקי מזל. ומה אמורה להיות עמדת המוסלמי בין שתי מערכות המשפט?  האם עליו לציית לאלוהים ולשליחו ולפרוק את עול הממשלה וחוקיה, שהרי אלוהים טוב ונצחי? או שעליו לפרוק את עולו של אלוהים ושליחו, ולציית לממשלה, ולאמלל את עצמו בעולם הבא ובעולם הזה? אנחנו רוצים לקבל תשובה על כך ממעלת כבוד ראש הממשלה, משר המשפטים המרומם, ומאנשי הדת הנכבדים והנעלים.

ובנוגע לאחים המוסלמים, הם לא יסכימו לעולם עם החוק הזה ,ולא יקבלו אותו בשום פנים ואופן. הם יפעלו בכל דרך כדי שיפַַנה את מקומו לחקיקה אסלאמית צודקת ונעלה בכל תחומי המשפט. ולא זה המקום לענות על הדברים המפוקפקים שנאמרו בתחום הזה, או לגלות התנגדות לעונשים ]הקבועים בחוק החילוני[, שהם פרי דמיונם. במקום זאת נבהיר את עמדתנו, שפעלנו ואנחנו עדיין פועלים, כדי לעבור כל מכשול למענה, כשאנחנו מבהירים כל ספק ,כדי שלא תהיה מחלוקת, והכול יתנהל על פי דת האלוהים .

"האחים המוסלמים" הגישו למעלת כבוד שר המשפטים תזכירמשלים בנושא הזה. בסיומו הם הזהירו את הממשלה מפני הבאתהאנשים בֵמֵצר הזה, שהרי האמונה היא הדבר היקר ביותר ביקום ,והסוף יהיה שהם ישיבו מלחמה,  וזה לא יהיה המאבק האחרון שלהם, "ואולם אלוהים לא יֹֹאבה בלתי אם להפיץ את מלוא אורו ,אף אם יתעבו זאת הכופרים."[239]

עמדת "האחים המוסלמים" כלפי האחדוּת הלאומית, האחדות הערבית והאחדות האסלאמית

הדעות חלוקות מאוד בשלושת הנושאים האלה: האחדות הלאומית ,האחדות הערבית והאחדות האסלאמית, ויש המוסיפים על אלה את האחדוּת המזרחית.  ואז משתחררות חרצובות הלשון והמחשבה בעריכת השוואות ביניהן, אפשרות הגשמתן או הקשיים בהגשמתן ,ומידת התועלת או הנזק שלהן, והתמיכה בשיטה כזאת ולא בשיטות אחרות. ומהי עמדת "האחים המוסלמים" בתוך הערבוביה הזאת של רעיונות ונושאים? מה עוד שאנשים רבים מטילים ספק בפטריוטיזם של "האחים המוסלמים", וסבורים כי אחיזתם ברעיון האסלאמי מונעת מהם להיות מסורים בתחום הפטריוטי. התשובה לכך היא שאיננו סוטים מן היסוד שאותו הצבנו כבסיס לרעיון שלנו: לנהוג על־פי הדרכת האסלאם, וללכת לאור הכללים הנעלים שלו. אם כן ,מהי עמדת האסלאם בתחומים האלה?

האסלאם הטיל חובה שהכרחי לקיימה, והיא שכל אדם יפעל לטובת ארצו וישרת אותה במסירוּת,  ויעשה ככל יכולתו למען האומה שבה הוא חי, ויגמול קודם חסד עם הקרובים קרבת דם או קרבת מקום, עד כדי כך שאין היתר להעביר את כספי הצדקה למקום רחוק, אלא לצורך העדפת הקרובים המוּכרים. מוטל על כל מוסלמי לסתום את הפרצה שהוא מופקד עליה, ולשרת אתהמולדת שבה גדל. לפיכך המוסלמי הוא הפטריוט המסור ביותר ,והאדם המועיל ביותר לבני מולדתו, שכן הדבר מוטל עליו כחובה מריבון העולמים. "האחים המוסלמים" הם המגִנִים הנאמנים ביותר של טובת מולדתם, והמתמסרים ביותר לשירות עמם, והם מאחלים לארץ היקרה והמפוארת הזאת ]מצרים[  עוז ותפארת,  קדמה ושגשוג, ברכה והצלחה. היא זכתה בראשות אומות האסלאם מתוקף נסיבות שונות שחברו יחדיו והביאו למעמד הנכבד הזה. הנה, אהבת העיר אל־מדינה לא מנעה משליח אלוהים,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, מלהתגעגע למכה, ומלומר לאַֻצַיל כשהתחיל לתאר אותה: הוי אציל,[240] הנח ללב להירגע. והנביא גם ִאִפשר לבִּלַאַל[241] לבטא את רחשי לבו:

ולוואי ידעתי

אם אוכל לנום בגיא ]של מכה[וסביבי אִדִאדְ'ַחַ'ר וג'ליל[242]

ואשוב ביום מן הימים לֵמֵי מֻגֻמגַ'נַּ[243]

והאם עוד אזכה לראות את שאמה וטַֻפַיל."[244]

"האחים המוסלמים"  אוהבים את מולדתם,  והם שומרים על אחדותה הלאומית במשמעות הזאת, ואינם רואים שום פגם בכך שאדם יהיה מסור לארצו ,וימות למען עמו, וישאף כי למולדתו יהיו עוז ותפארת וכבוד .זה בהיבט של הלאומיות הייחודית .

האסלאם הנאמן נולד ערבי והוא הגיע אל עמי העולםבאמצעות הערבים. ספרו הנכבד נמסר בלשון ערבית צחה, והואהיה יחיד במינו בקרב העמים,  בשמו ובלשון הזאת,  ביום שבו נהפכו המוסלמים למוסלמים. במסורת מובא כי ביום שבו יושפלו הערבים, יושפל האסלאם, והדבר הזה אכן התרחש כאשר השלטון המדיני של הערבים הסתיים והשררה עברה מידיהם אל ]מוסלמים[ מבני פרס וכורדיסטאן וכדומה. הערבים הם נושאי האסלאם ומגִנִיו — ואני רוצה שנשים כאן לב לכך ש"האחים המוסלמים" מתייחסים לערביות באותו מובן שאותו הכיר הנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,כפי שנמסר במסורת מפי אְִבְּן כַּתַ'יר בשם מֻעאדֻמעאדְ 'בן גגַ'ַבַּל, עליו השלום: "אין לשון כמו הערבית; אין לשון כמו הערבית". מכאן מובן שאחדות הערבים היא דבר הכרחי להשבת תפארת האסלאם,  והקמת המדינה שלו ,וביסוס שלטונו.  מכאן נובעת החובה על כל מוסלמי לפעול להחייאת האחדוּת הערבית ,לתמוך בה ולסייע לה,  וזאת עמדת "האחים המוסלמים"  ביחס לאחדוּת הערבית.

נותר לנו להבהיר את עמדתנו כלפי האחדוּת האסלאמית. והאמת היא שהאסלאם, כמו שהוא אמונה ופולחן, הוא מולדת ואזרחות ,שהרי הוא ביטל את ההבדלים בין בני האדם, הנובעים מייחוס גזעי, ואלוהים יתברך ויתרומם אומר: "המאמינים אחים הם,"[245] והנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אומר:" המוסלמי הוא אחיו של המוסלמי".  ]ובמסורת:[ "המוסלמים הם במעמד שווה בדם, מעניקים את חסותם לנחותים מהם, ומאוחדים נגד ]האויבים[ החזקים כמוהם ."

האסלאם, במציאוּת הקיימת, אינו מכיר בגבולות גאוגרפיים ,ואינו מייחס חשיבות להבדלי האזרחות והגזע.  הוא תופס את המוסלמים כולם כאומה אחת, ורואה במולדת האסלאמית מולדתאחת, יהיו אשר יהיו המרחקים בין חבלי הארץ שלו ובין גבולותיו .

"האחים המוסלמים" מקדשים את האחדוּת הזאת, ומאמינים בה ,ופועלים ללכד את המוסלמים ולחזק את האחווה באסלאם.  הם טוענים שהמולדת שלהם היא כל שעל אדמה שבו יש מוסלמי האומר: אין אלוהים מבלעדי אללה ומחמד הוא שליח אללה. ומה נפלא הוא מה שאמר משורר מאנשי "האחים המוסלמים", המבטא את הרעיון הזה:

"איני מכיר מולדת לי כמו האסלאםהמכיל את סוריה ואת הנילוס גםוחבל ארץ שבו מוזכר אלוהים בשמומרכז מולדתי נמצא בטבורו."[246]

יש אנשים הטוענים שזה מתנגש בזרם הרעיוני השולט בעולם ,זרם רעיוני המגלה קנאוּת לגזעים ולצבעים. על העולם עובר כעת גל של תורות לאומיות גזעניות, ]ושואלים אותי[ כיצד אתם עומדים מול הזרם הזה, וכיצד אתם יוצאים נגד מה שמוסכם על בני האדם ?התשובה לכך היא שבני האדם טועים, והתוצאות של טעותם גלויות ומוחשיות.  העובדה ששלוות האומות מוּפרת והעמים מתייסרים אינה זקוקה להוכחה. משימתו של הרופא אינה להתחרות בחולים ,אלא לטפל בהם ולהנחות אותם בדרך הישר. זו משימת האסלאם ומי שנענה לקריאתו.

אחרים אומרים שזה ]אחדות אסלאמית בימינו[ אינו אפשרי ,הפעולה למענו היא חסרת טעם ותועלת, והמאמץ לקראתו לא יניב דבר. עדיף] כך הם אומרים[ לאלה הפועלים למען הקמת האיחוד ]האסלאמי[ הזה לפעול למען עמיהם ולשרת את המולדת הייחודית

 

שלהם במאמצים שלהם .התשובה לכך היא שזו לשון החולשהוהכניעה.  האומות האלה היו מפורדות ]לפני האסלאם[,  נבדלותבכל דבר:  בדת ובשפה,  במנטליות,  בתקוות ובכאב,  והאסלאם איחד אותן וליכד אותן סביב אידיאל משותף. האסלאם נותר כמו שהוא, בגבולותיו ובטקסיו, ואם יימצא אחד מבניו שייטול על עצמו לשאת את בשורת האסלאם ולרענן אותה בנפשות המוסלמים ,הוא יקבץ מחדש את האומות האלה יחדיו, כפי שעשה בעבר .החזרה על פעולה היא קלה יותר מאשר ההתחלה, והניסיון הוא הוכחה נאמנה שהדבר אפשרי.

יש כאלה המדברים על אחדות מזרחית ,ונראה לי שמה שעורר את הנטייה הזאת בלבם הוא הקנאוּת של המערביים למערב שלהם וחוסר האמון שלהם במזרח ובבניו ,והם טועים בכך. אם המערביים ימשיכו בחוסר האמון הזה, מרה תהיה אחריתם. "האחים המוסלמים"  מתייחסים אל האחדוּת המזרחית מתוך התחושה הזאת בלבד; המזרח והמערב אצלם שווים, מכיוון שעמדתם כלפי האסלאם שווה, והם ]"האחים המוסלמים"[ אינם מודדים בני אדם אלא על־פי אבן הבוחן הזאת.

הוברר אם כן ש"האחים המוסלמים "מכבדים את הלאומיות הייחודית שכן הם רואים בה את היסוד הראשון לתחייה המקוּוה .הם אינם רואים פגם בכך שהאדם יפעל למען מולדתו ויעניק לה עדיפות על־פני היתר. בנוסף הם ]"האחים המוסלמים"[ תומכים באחדות ערבית, שבה הם רואים חומה מושלמת להגנת המולדת האסלאמית כולה.[247] האחים רוצים רק טוב לעולם כולו, והם קוראים לאחדוּת עולמית, מכיוון שזו שאיפת האסלאם ומטרתו, ומשמעות דבר אלוהים, יתברך ויתרומם: "לא שלחנוך כי אם להביא רחמיםעל שוכני העולמים."[248]

ולאחר גילוי הדעת הזה מיותר לומר שאין התנגשות ביןהאחדויות האלה,  מכיוון שכל אחת מהן מחזקת את האחרת ומגשימה את מטרתה. ואם יש כאלה הרוצים להשתמש בהכרזות של הלאומיות הייחודית כנשק הממית כל הכרה אחרת, "האחים המוסלמים"  אינם מסכימים עמם.  ואולי זה ההבדל בינינו ובין אנשים רבים.

"האחים המוסלמים" ו]שלטון[ הח'ליפות

מה שעשוי להשלים את הדיון הזה הוא שאציג את עמדת "האחים המוסלמים"  כלפי הח'ליפות וכל הקשור בה.  כדי להבהיר את העמדה הזאת ]אוַמַר[ ש"האחים המוסלמים" מאמינים שהח'ליפות היא סמל האחדוּת האסלאמית, הביטוי לקשר בין אומות האסלאם .הח'ליפות היא מצוה אסלאמית שהמוסלמים חייבים להקדיש לה מחשבה ולדאוג לה,  והח'ליפה הוא הגורם שבו תלויים רבים ממשפטי דת האלוהים. לכן נתנו חברי הנביא, עליהם השלום, את דעתם על הטיפול בה, לפני שנתנו את דעתם על הכנתו לקבורה של הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. זאת עד שהתפנו מן המשימה הזאת ]כינון הח'ליפות[ והיו סמוכים ובטוחים שהשלימו אותה.

המסורות שנמסרו בדבר חובת מינוי מנהיג,  והבהרת כללי המנהיגוּת וכל הפרטים הקשורים בכך, אינם מותירים מקום לספק שעל המוסלמים להקדיש מחשבה לעניין הח'ליפות מאז השתנה המסלול הקבוע[249] שלה,  ולאחר מכן בוטלה לחלוטין[250] עד היום .ולכן "האחים המוסלמים" מציבים את רעיון הח'ליפות, והפעולה למען השבתה, בראש סדר העדיפויות שלהם. עם זאת הם מאמינים שלשם כך נחוצות הכנות רבות, שאין מנוס מהן, וחובה לנקוט כמה צעדים לפני נקיטת צעד ישיר להשבת הח'ליפות: אין מנוס משיתוף פעולה מלא,  תרבותי,  חברתי וכלכלי בין עמי האסלאם כולם .לאחר מכן יש ליצור בריתות והסכמים, ויש לכנס כנסים וּועידות של המדינות האלה.  הוועידה הפרלמנטרית האסלאמית לבעיית פלסטין,[251] וקריאת משלחותיהן של ממלכות האסלאם ל]ממשלת[ לונדון להכריז על זכויות הערבים בארץ הברוכה, הן שני גילויים טובים וצעדים גדולים בכיוון הנכון .לאחר מכן צריכה לבוא הקמת ליגה של אומות האסלאם.  וכאשר הגוף הזה יזכה לאמונם של המוסלמים, עליו לערוך כינוס שנושאו הוא "המנהיג". זהו האמצעי המחבר ]בין אומות האסלאם[, והביטוי לאחדוּת ולתשוקת הלבבות ;צלו של אלוהים עלי אדמות.

עמדת האחים כלפי גופים שונים

"האחים המוסלמים" והגופים האסלאמיים

כעת, לאחר שהבהרתי את דעתם של האחים ואת עמדתם בנוגע לשאלות כלליות רבות המעסיקות את תודעת האומה בזמנים האלה ,ברצוני להבהיר בפני כבודכם את עמדת "האחים המוסלמים" בנוגע לגופים האסלאמיים במצרים. זאת משום שרבים מדורשי הטוב היורוצים שהגופים האלה יתלכדו לאגודה אסלאמית ]מאוחדת[ שתפעלבמשותף.  זו ]אכן[  תקווה גדולה ויקרה שלה מייחל כל אוהברפורמה בארץ הזאת. "האחים המוסלמים" סבורים כי הגופים האלה פועלים, כל אחד בתחומו, כדי לסייע לאסלאם, ומאחלים לכולם הצלחה. ]"האחים המוסלמים"[ לא היססו להפוך את ההתקרבות לגופים האלה ואת הפעולה למען איחודם סביב הרעיון המרכזי לחלק מן המצע שלהם. הדבר התקבל כהחלטה בוועידה השנתית הרביעית של "האחים המוסלמים"  באל־מנצורה ובאסיוּט בשנה שעברה, והריני לבשר לכם שכאשר המשרד להדרכה החל לפעול לביצוע ההחלטה הזאת, הוא מצא רצון טוב מצד כל הגופים שעמם הוא יצר קשר ואתם שוחח, דבר המאפשר להעריך כי המאמצים יוכתרו בהצלחה, בעזרת אלוהים.

האחים ואגודת הצעירים המוסלמים[252]

פעמים רבות שאלו אנשים שונים מה ההבדלים בין אגודת "האחים המוסלמים" ואגודת הצעירים המוסלמים, ומדוע אין הם יוצרים גוף אחד ופועלים על־פי תוכנית אחת .לפני שאענה לשאלה הזאת ,ברצוני להדגיש בפני אלה שאחדוּת המאמץ ושיתוף הפעולה של הפעילים משמח אותם, ש"האחים" ו"הצעירים", בפרט פה בקהיר ,אינם מרגישים שהם נמצאים במצב של חילוקי דעות, אלא במצב של שיתוף פעולה חזק ונאמן. "האחים "ו"הצעירים" רואים עין בעין רבים מן הנושאים האסלאמיים הכלליים ,וזאת משום שהמטרה הכללית משותפת והיא:  פעולה למען חיזוק האסלאם ותמיכה במוסלמים. גם אם קיימים הבדלים קלים בין שתי האגודות בעקרונות תורתם, בקו הפעולה של אלה המקיימים אותה ובהכוונתהמאמצים שלהם, הנה הזמן שבו יופיעו כל האגודות האסלאמיותבחזית מאוחדת אינו רחוק, כך אני סבור. הזמן יביא, אם ירצה אלוהים, להגשמת ]האחדוּת.["האחים המוסלמים" והמפלגות

"האחים המוסלמים"  סבורים שהמפלגות הפוליטיות המצריות נמצאות בתנאים מיוחדים ומושפעות ממניעים שרובם אישיים ולא ענייניים, והגורמים לכך ידועים לכולכם. בנוסף סבורים ]"האחים המוסלמים ["שהמפלגות האלה עדיין לא גיבשו את התוכניות והמצעים שלהן, וכל אחת מכריזה שהיא פועלת לתועלת האומה בכל תחומי הרפורמה. ואולם בפיהם של ראשי המפלגות והִמִנהלות שלהן אין תשובה לשאלות: מהן הפעולות האלה, מהם האמצעים למימושן, אילו אמצעים הוכנו, אילו מכשולים צפויים בדרך אל הביצוע, ואילו הכנות נעשו כדי להתגבר עליהם? החלל הריק הזה משותף לכולם, כמו שגם משותפת להם ההתמכרות לשלטון, ניצול כל תעמולה מפלגתית וכל אמצעי מכובד או לא מכובד כדי להגיע אליו, ופסילת כל היריבים הפוליטיים שאין להם יכולת להתגבר עליהם. "האחים המוסלמים" גם סבורים שהמפלגתיות הזאת פגעה בכל תחומי החיים של האנשים, חיבלה באינטרסים שלהם, השחיתה את המוסר שלהם וזרעה פירוד ביניהם. כמו כן הייתה למפלגתיות השפעה הרסנית על חיי הפרט והכלל. לדעת ]"האחים המוסלמים ["המערכת הפרלמנטרית אינה זקוקה למפלגתיות בצורתה הנוכחית במצרים.  הלוא כאשר קמו ממשלות הקואליציה במדינות הדמוקרטיות, הטענה המוצהרת הייתה שלא ניתן להעלות על הדעת מערכת פרלמנטרית ללא מפלגות, טענה קלושה כשלעצמה. והנה רבות מן המדינות החוקתיות, הפרלמנטריות, מתנהלות במערכת חד מפלגתית, והדבר אפשרי. האחים סבורים גם שיש הבדל בין חופשהדעה והמחשבה והדיבור וההבעה וההתייעצות ההדדית וקבלתהעצה,  ]כל אלה[  דברים המתחייבים מן האסלאם,  ובין קנאוּתכיתתית, יציאה נגד החברה, פעולה מתמדת להרחבת תהום הפלגנות בתוך האומה, וערעור מעמדם של השליטים ,דברים המתחייבים מן המפלגתיות,  אך נשללים על־ידי האסלאם,  ונאסרים על־ידו בחומרה,  שכן האסלאם בכל חוקותיו קורא לאחדוּת ולשיתוף פעולה.

זהו סיכום דעותיהם של האחים בנוגע לסוגיית המפלגתיות והמפלגות במצרים. לפיכך זה קרוב לשנה הם מבקשים מראשי המפלגות להתעלות מעל המחלוקת ולהתקבץ יחדיו,  כפי שגם הציעו להטיל את התיווך בבעיה הזאת על שני הנסיכים הנעלים ,הוד מעלתו הנסיך המלכותי מחמד עלי,[253] והוד מעלתו הנסיך הנעלה ֻעֻמר טוסון,[254] כפי שגם ביקשו מהוד מעלתו המלך לפרק את המפלגות הקיימות, כדי שיתמזגו יחדיו בוועדה עממית אחת שתפעל למען טובת האומה על בסיס האסלאם.

אמנם התנאים בעבר לא התאימו ליישומו של הרעיון הזה, אולם אנו סבורים שהשנה הזאת הוכיחה את נכונות השקפתם של האחים ,והוכיחה למי שהיו לו ספקות ששום תועלת לא תצמח מקיומן של המפלגות האלה.  האחים ימשיכו להשקיע מאמצים בכיוון הזה ויגשימו את שאיפתם בתמיכת אלוהים הודות להתעוררות האומה ,ובהמשך לכישלון אנשי המפלגות בתחומים השונים. כך יתגשם במלואו חוק האלוהים: "הקצף נמוג ואולם המועיל לאנשים ייוותר עלי אדמות."[255]

אנשי כמה מן המפלגות חושבים שכוונתנו בכללים האלה היאלהביא להרס מפלגותיהם כסיוע למפלגות האחרות ולשם תועלתקונקרטית. ההוכחה הטובה ביותר לכך שהדעה הזאת שגויה היא העובדה שההבלים האלה חדרו ללב המפלגות כולן. רבים מאנשי הוְַפַ[256] מאשימים את "האחים המוסלמים"  בכך שהם פועלים במטרה להחריב את מפלגתם, שזו ]כביכול[ מטרתם היחידה של הדברים האלה, ושהם מסיתים את האנשים להילחם בה ולפרוש ממנה, ולשרת בכך את הממשלה ולחזק את המפלגות המיוצגות בה. כל אלה בעת שאנחנו שומעים בדיוק את אותה האשמה גם ממפלגות הממשלה. האם יש הוכחה טובה יותר מזה לכך שעמדת האחים כלפי כולם היא אותה עמדה, הנובעת מאמונתם, והם פועלים על־פיה בהשראת ההכרה והאמונה.

ברצוני לומר לאחינו, אנשי המפלגות והתועמלנים שלהן: היום הזה שבו ינוצלו "האחים המוסלמים" למען רעיון שאינו הרעיון האסלאמי שלהם ,לא יגיע לעולם. אכן "האחים המוסלמים" אינם חשים עוינות כלפי שום מפלגה, תהיה אשר תהיה, עוינות המכוונת אליה באופן ספציפי .ואולם הם משוכנעים מעומק לבם שהדבר היחיד שיכול להועיל למצרים ולהציל אותה הוא פירוק המפלגות האלה כולן, והקמת ועדה לאומית פעילה שתנהיג את האומה אל הניצחון בהתאם לכללי הקוראן הנכבד.

בהזדמנות הזאת אוַמַר ש"האחים המוסלמים"  מאמינים שיש לעקור את רעיון הקואליציה בין המפלגות, וסבורים כי הוא סם הרגעה ולא טיפול וכי עד מהרה יסתערו אנשי הקואליציה אלה על אלה ,וישובו להילחם אלה באלה בעוצמה רבה מזו שהייתה לפני הקואליציה .הטיפול המוחלט והיעיל הוא שהמפלגות האלה יחלפו מן העולם. תודה להן, אבל הן סיימו את תפקידן, והתנאים שהביאולהקמתן אינם קיימים עוד, ולכל עת השלטון והאנשים שלו, כמושאומרים.

האחים ואגודת מצרים הצעירה[257]

בהזדמנות הזאת איני יכול שלא להציג את עמדת "האחים המוסלמים" בנוגע לאגודת מצרים הצעירה. אגודת האחים נוסדה לפני עשר שנים ואגודת מצרים הצעירה נוסדה לפני חמש שנים .

לפיכך אגודת האחים ותיקה מאגודת מצרים הצעירה, וגילהּ כפול .עם זאת, במקומות רבים קורה שאגודת האחים היא סניף של אגודת מצרים הצעירה. הסיבה לכך היא שאגודת מצרים הצעירה התבססה על תעמולה ועל פרסום, בעת שהאחים העדיפו פעולה ותוצאות .איננו צריכים לחשוש מכך,  ואחת היא אם האחים הם שסימנו לאגודת מצרים הצעירה את דרך מלחמת הקודש והפעולה למען האסלאם, או שאגודת מצרים הצעירה היא זו שגילתה את האחים ופרסמה אותם אף כי הם הוקמו לפניה וקדמו לה במלחמת הקודש ובשדה המערכה בחמש שנים, היינו, במלוא הגיל שלה; זה עניין תיאורטי ,שהאחים אינם מייחסים לו משקל. ואולם מה שאני רוצה להסב את תשומת לבכם אליו בדבָרָי הוא ש"האחים המוסלמים "לא היו מעולם חלק מאגודת מצרים הצעירה ולא עבדו למענה .איני מתכוון להטיל דופי בה או באלה המקדמים את הבשורה שלה ,אלא מתאר עובדות שכן העיתון מצרים הצעירה תקף את האחים והטיח בהם האשמות לא נכונות, וטען שהם ביצעו נגדה מעשי איבה ובאו בהאשמות כלפיה, וגם זה לא נכון. אנחנו, קהל האחים, איננו מייחסים חשיבות למה שנכתב, ואיננו רוצים לנקוט שיטות דומות ,ורצוני שזו תהיה התחושה של האחים כולם.  אנשים רבים היו רוצים שאגודת מצרים הצעירה תתאחד עם "האחים המוסלמים ,"וזאת ללא ספק תחושה יפה ואצילית, שהרי אין דבר יפה מאחדוּת ומשיתוף פעולה למען הטוב. ואולם יש דברים שרק הזמן לבדו יפסוק בהם; יש באגודת מצרים הצעירה כאלה הרואים באחים חבורה של מטיפים ותו לא, ומגַנַים אותם על כך במצע שלהם .בקרב האחים יש הסבורים שבנפשם של רבים מחברי קבוצת מצרים הצעירה עדיין לא הבשילה ההבנה האסלאמית הנכונה ,בשלוּת שתכשיר אותם לקרוא למען בשורה אסלאמית טהורה ושלמה. הבה ניתן לזמן לעשות את שלו ולשפוט, והוא יעשה את פעולות הליטוש וההבחנה.

אין משמעות הדבר שהאחים יילחמו באגודת מצרים הצעירה ,אלא שעדיף לנו שיצליח כל מי שפועל בדרך הטוב ולמענו .האחים אינם רוצים להחליף את פעילות הבנייה בהרס, ובשדה מלחמת הקודש יש מקום לכולם. זו עמדתנו כלפי אגודת מצרים הצעירה כל עוד היא תצהיר כי אינה מפלגה פוליטית וכי היא פועלת, ותמשיך לפעול, למען הרעיון האסלאמי ועקרונות האסלאם, ובהצהרה הזאת יהיה משום ניצחון חדש לעקרונות של "האחים המוסלמים."

נותר עניין אחרון והוא עמדת האחים כלפי אגודת מצרים הצעירה בסוגיית ניתוץ המסבאות.[258] ידוע שאין אדם דתי במצרים הרוצה לראות על אדמתה ולוּ מסבאה אחת. האחים כתבו והטילו את האחריות לניתוץ על הממשלה לפני ]שהטילו אותה על[ המנתצים ,מכיוון שהיא זו שהכניסה את עמה המוסלמי למצוקה, ולא הבינה את השינוי הנפשי ואת המגמה החדשה והחזקה שחלה בו של קידוש האסלאם וההיצמדות לכלליו. לְפְנים היו אומרים: לפני שאתה מצווה על הבוכה להפסיק לבכות, צווה על המכֶּהֶ לסלק את המקל. אנחנומאמינים שההתגרות הזאת עדיין לא הסתיימה, ואין מנוס מבחירתהנסיבות המתאימות או בשימוש בחוכמה במידה ְמְרבית, כדי להביא לפתרון בצורה פחות מזיקה, שתציג טוב יותר את היעד, וַתַפנה את תשומת לבה של הממשלה לחובתה האסלאמית. אף כי אלה שנעצרו לא הודו, האחים פנו למעלתו, שר המשפטים, והפנו את תשומת הלב של מעלתו לכך כי חובה להתייחס לבעיה הזאת באופן מיוחד העולה בקנה אחד עם הסיבה הנאצלת העומדת מאחוריה ,וכי עליו לזרז חקיקה שתגן על הארץ מפני הסכנות המוסריות האלה .

עמדת האחים כלפי מדינות אירופה

לאחר גילוי הדעת הזה בנוגע לעמדת "האחים המוסלמים" שאותה מכתיב להם האסלאם בבעיות הפנים החשובות ביותר, טוב יהיה אם אדבר בפני כבודכם על עמדתם כלפי מדינות אירופה.

האסלאם, כפי שהקדמתי ואמרתי, רואה במוסלמים אומה אחת שאותה מלכדת האמונה ושאנשיה שותפים זה לזה בכאבים ובתקוות. כל פעולת איבה הנעשית נגד יחידה אחת בה או נגד מוסלמי יחיד נעשית נגד כולם. פסק הלכה שאותו ראיתי בספר "הביאור הקצר לדרך הישר אל אסכולת הִאִמאם מאלכּ"[259] הצחיק אותי וגם גרם לי לבכות. מחברו כותב בו: אם אישה מוסלמית נופלת בשבי במזרח ,חובה על המוסלמים במערב לשחרר אותה ולפדות אותה, גם אם הדבר יחייב הוצאת כל כספם של המוסלמים. ראיתי פסק הלכה דומה, עוד קודם לכן, בקובץ "ביאור הנהרות הנשפכים אל הים"[260] שבו הוא מצוטט מן הספר "הים" החנפי.[261] ראיתי את זה וצחקתיובכיתי,  ואמרתי לעצמי:  איפה עיני אותם כותבים,  שיראו אתהמוסלמים כשהם נמצאים בשבי אנשי הכפירה והאיבה?? ברצוני להסיק מכך שהמולדת האסלאמית היא אחת ואינה ניתנת לחלוקה ,ופעולת איבה נגד חלק אחד ממנה היא פעולת איבה נגד כולה. זהו דבר אחד; והדבר השני הוא שהאסלאם הטיל על המוסלמים להיות שליטים בארצם, אדונים במולדתם. אך לא רק זאת; עליהם להביא לכך שכל השאר ייכנסו תחת כנפי בשורתם, ויקבלו את הדרכת אורו של האסלאם, אותו אור שאת הדרכתו הם קיבלו קודם לכן.

לפיכך סבורים "האחים המוסלמים" שכל מדינה אשר ביצעה או מבצעת פעולת איבה נגד מולדת האסלאם היא מדינת ֶרֶשע שחייבים לעצור את איבתה,  ואין מנוס מכך שהמוסלמים בעצמם ישובו ויפעלו כשהם מלוכדים כדי להשתחרר מעוּלהּ.

אנגליה אינה מפסיקה להתעמר במצרים אף כי ]מצרים[ מרדה בה. אין שום תועלת בכך שנאמר כי ההסכם[262] מועיל או מזיק, או שצריך לתקן אותו, או שצריך לסיים אותו. אלה דברים שאין בהם תועלת. אין ספק בכך שההסכם הוא קולר בצווארה של מצרים ואזיקים על ידיה. האם היא יכולה להשתחרר מן האזיקים האלה בדרך אחרת מאשר בפעולות ובהכנה נכונה?  שפת הכוח היא הטובה ביותר. ]מצרים[ צריכה לפעול בדרך הזאת ולנצח כעת אם היא רוצה חירות ועצמאות.

אנגליה אינה מפסיקה להֵרֵע ]גם[  לפלסטין ולגרוע מזכויותתושביה. פלסטין היא המולדת של כל מוסלמי בהיותה חלק מאדמתהאסלאם, בהיותה ערשֹ הנביאים ובהיותה המקום שבו שוכן אל־אקצא, שאלוהים בירך את סביבתו. פלסטין היא חוב של אנגליה כלפי המוסלמים, שימשיך לעורר את חמתם של המוסלמים עד שהיא תעניק את המגיע להם. אנגליה יודעת זאת היטב וזה מה שגרם לה להזמין את נציגי ארצות האסלאם לוועידת לונדון,[263] ואנחנו מנצלים את ההזדמנות הזאת ומזכירים לה שאין לפגוע בזכויות הערבים .ומכיוון שהפעולות האכזריות שנציגי אנגליה מבצעים שוב ושוב בפלסטין אינן מסייעות לשפר את יחסם של הערבים כלפיה, מוטב לה להפסיק את התקפות האיבה האלה על החפים מפשע החופשיים .אנחנו שולחים מעל הבמה הזאת לכבוד המופתי הגדול את הברכות הלבביות ביותר של "האחים המוסלמים" ואת איחוליהם החמים ביותר, ו]מאחלים לו[ שלא יינזק כבודו ולא יאונה רע למשפחת אל־חוסיני מהטלת פיקוח עליהם וממעצר אנשיהם החופשיים.[264] זה יוסיף כבוד על כבודם וגאווה על גאוותם.  ואנחנו מזכירים למשלחות האסלאמיות את מעשי הרמייה של אנגליה ואת ההונאה שלה, ואת החובה לשמור על מלוא הזכויות של הערבים.

בהזדמנות הזאת אני מזכיר לאחים שהורכבה ועדה כללית של כל האגודות האסלאמיות ]הפועלות[  בבית אגודת הצעירים המוסלמים, כדי לסייע בהוצאת "גרוש אחיד" שיופץ החל בראשית השנה ההג'רית לשם הצלת פלסטין הלוחמת.  הבול הזה יבוא במקומם של בולי הגופים השונים. ההוראה לאחים היא שישקיעו מאמצים לעזור לוועדה הזאת בהפצת בוליה עם פרסומם, יחסלו אתמלאי הבולים הקודמים שעוד נמצא ברשותם, ויחזירו אותם לוועדהלביעור.

ויש לנו חשבון נוסף עם אנגליה בשטחים האסלאמיים שהיא כבשה שלא בדין, והאסלאם מטיל על תושביהם ועלינו, יחד אתם ,את החובה להציל אותם ולשחררם.

בנוגע לצרפת,  שהייתה תקופה שבה טענה כי היא ידידת האסלאם ,יש למוסלמים חשבון ארוך אתה.  ולא נשכח לה את עמדתה המבישה ביחס לסוריה אחותנו. ולא נשכח לה את עמדתה ביחס לנושא מרוקו ו"הצו הבֶּרְֶבֶּרי."[265] ולא נשכח שרבים מאחינו היקרים, בני הנוער הלאומי, החופשי, הלוחם של מרוקו, נתונים במעמקי בתי הסוהר ובגלויות שונות. יבוא היום שהחשבון הזה ייסגר, וכל אחד יקבל את שלו.

והחשבון שלנו עם איטליה אינו קטן מזה שיש לנו עם צרפת .טריפולי ,אותה טריפולי הערבית,  המוסלמית,  השכנה הקרובה ,היקרה,  שהדוצ'ה ואנשיו פועלים להכחיד אותה,  להכרית את תושביה ולהגלותם, ולמחות בה כל זכר לערביות ולאסלאם. ואיך יהיה בה זכר לערביות ולאסלאם אם היא נחשבת לחלק מאיטליה ?ואחרי כל זה הדוצ'ה אינו רואה שום מניעה לקרוא לעצמו "מגן האסלאם", ולבקש בזכות זאת את ידידותם של המוסלמים!!!

אחים מוסלמים!

הלב שותת דם והכבד נקרע למשמע הדברים האלה!  ודי באסונות שהזכרתי בגילוי הדעת הזה ,שכן זו רשימה שאין לה סוף .אתם יודעים זאת, אולם עליכם להבהיר זאת לבני האדם ולהביא לידיעתם שהאסלאם אינו מסתפק בפחות מחירות ומעצמאות לבניו, וזאת לבד מן האדנוּת, והכרזת מלחמת קודש, גם אם הדבר מחייב שפיכות דמים והוצאת כסף .והמוות טוב מן החיים האלה ,חיי עבדות ושעבוד והשפלה! אם תפעלו כך, תוכיחו את נאמנותכם האיתנה לאלוהים, והניצחון יבוא, בעזרת אלוהים. "אלוהים כתב ,הן אני אגבר, אני ושליַחַי, אלוהים חזק ואדיר."[266]

סיכום

אחים מוסלמים!

הגשתי לכם בגילוי הדעת הזה סיכום מקיף ותמציתי של הרעיון שלכם בצורתו הייחודית,  והיום ברצוני לסקור יחד אתכם כמה מן הבעיות החברתיות והכלכליות הקיימות בחברה המצרית, ואם תרצו, החברה האסלאמית, שהרי המחלה היא אותה מחלה אצל כולם ]והיינו מדברים עליה ארוכות[ אלמלא קוצר הזמן, ואלמלא העובדה שאפשר לתאר אותה בכמה מילים: חולשה מוסרית, אובדן האידיאלים,  העדפת האינטרס האישי על אינטרס הכלל,  הפחד להתייצב בפני האמת, החשש מתוצאות הטיפול במחלה, והפירוד יימח שמו. זו המחלה. והתרופה, גם אותה אפשר לתמצת, והיא הניגוד של המידות האלה:  טיפול בנפש,  אחים,  ושיקום המוסר של העם, "השומר אותה זכַָּהָ יעשה חיל, והמטמא אותה ינחל מפח נפש."[267]

אחים מוסלמים!

הדת הזאת הוקמה במלחמת הקודש של אבותיכם על יסודות מוצקים של אמונה באלוהים, התנזרות מתענוגות החיים החולפים ,העדפת עולם הנצח, הקרבת הדם והרוח והכסף למען ניצחון האמת ,ואהבת המוות למען אלוהים, כל זאת בהדרכת הקוראן הנכבד. על היסודות המוצקים האלה עליכם לבסס את התחייה שלכם, לתקן את נפשותיכם, למקד את ההטפה שלכם ולהוביל את האומה אל הטוב ,"ואלוהים ִעִמכם ולא יגרע משׂכר מעשׂיכם."[268]אחים מוסלמים!

אל תתייאשו, כי הייאוש אינו מתכונות המוסלמים, ואמיתוֹת היום הן חלומות האתמול, וחלומות היום הם אמיתות המחר, והזמן לפנינו,  והביטחון בנפש עמכם עדיין חזק למרות עריצותה של הסביבה המושחתת. החלש יישאר חלש כל ימיו, וכוחו של החזק לא יכלה לעולם. "חֵפֵצים אנו לחונֵןֵ בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ ולשׂימם אנשי מופת ולעשׂותם יורשים, ולהושיבם על מכונם בארץ."[269]

הזמן מוליד אירועים גדולים והשעה כשרה לפעולות גדולות .העולם מצפה כי הבשורה שלכם,  בשורת ההדרכה וההצלחה והשלום, תציל אותו מייסוריו. הגיע תורכם להנהיג את האומות ולשלוט בעמים, "הן נוהגים אנו לחלק את ימי הניצחון הללו בין האנשים,"[270] וקוו לקבל מאלוהים את שהם לא יזכו לו ]היינו ,ניצחון[, ואל תאמרו מחר כי יהיה מאוחר.

דיברתי אל אלה מכם החדורים התלהבות,  שינהגו במתינות וימתינו לשעה המתאימה,  ואני מדבר ]כעת[  אל חסרי המעש שיתעוררו ויפעלו. במלחמת קודש אין מנוחה! "הקמים להיאבק למעננו,  הַדֵרֵך נדריך אותם אל נתיבותינו.  אלוהים הוא ִעִם המיטיבים."[271]תמיד קדימה.

אללה הוא הגדול ביותר והשבח הוא לאלוהים.

חסן אל־בנא

 

"האחים המוסלמים" תחת דגל הקוראן1

בשם אלוהים הרחמן והרחום. השבח לאלוהים. תפילת אללה על אדוננו מחמד ועל משפחתו וחבריו,  וברכתו לשלום.  אני מברך אתכם בברכת האסלאם, ברכה טובה ונאמנה מלפני אלוהים. שלומו של אלוהים עליכם, ורחמיו וברכותיו.

הסכיתו ושמעו אחים מוסלמים.  הסכיתו ושמעו בני האדם כולם.

בתוך ההמולה של אירועים רבים ומרים הנולדים מתוך לילות הרי אסון; בתוך זרם גואה ושופע של תורות אידיאולוגיות המהדהדות בכל רחבי תבל,  ומתפשטות מעל גלי האתר בכל קצווי עולם. ]בתוך התורות האלה[ המצוידות בתקוות, בהבטחות ,במראות, ובכל מה שעשוי לפתות ולהוליך שולל...

]בתוך כל אלה[ גם אנחנו, "האחים המוסלמים", מציגים את בשורתנו... שקטה ורוגעת, אך חזקה יותר מכל סופה וסער. שפלה ,אך נישאת יותר מראשי הרים. קטנה, אך רחבה יותר מכל ארץ על־פני האדמה. חפה מכל חיצוניות מזויפת ומכל פרכוס כוזב, אך אפופה בהוד האמת וביפי השכינה, חוסה בִצִלו של אלוהים. נעדרת אינטרסים, תאוות, מטרות אישיות ותועלת פרטית, אולם מסוגלת להנחיל למאמינים בה ולאלה הפועלים למענה באמונה אדנוּת בעולם הזה וגן עדן בעולם הבא .

1 . האיגרת פורסמה ב־10 באפריל 1939 בכתב־העת אל־נד'יר, גיליון 8, עמ '

13-3, בכותרת: "האחים המוסלמים" תחת דגלו של מחמד, שליח אלוהים ,ובדרכו הישרה". בהערת שוליים בספר האיגרות של בנא מצוין כי המדובר בנאום שנשא בנא ב־4 באפריל 1939 במפגש של "האחים המוסלמים "בקהיר.

לאורה של הבשורה הראשונה

הסכיתו ושמעו אחים מוסלמים. הסכיתו ושמעו בני האדם כולם.

ִשִמעו את הבשורה כשהיא ברורה ומהדהדת. קולו של קורא הבשורה הראשון ממשיך לרעום בה,  כפי שרעם בעבר: "הוי המתכסה, קום והזהר, ואת ריבּונָךָ פֵָּאֵר."[272] ויחד אתה מהדהד סוד דבר אלוהים, ישתבח: "הכרז בראש חוצות את אשר יצווָּךָ וסור מעל המְשְַתְפים."[273] ולשון השכינה מכריזה ]על הבשורה[ תוך פנייה לבני האדם כולם:

ֱאֱמור, הוי האנשים, הנני שליח אלוהים אל כולכם, אשר לו מלכות השמיים והארץ, אין אלוה מבּלעדיו, והוא מחַיֶהֶ וממית. על כן ַהַאמינו באלוהים ובשליחו, בנביא איש אומות העולם, המאמין באלוהים ובדבריו. לכו ִעִמו למען תישירו לכת.[274]

היכן אנחנו ניצבים ביחס לכללי האסלאם?

הסכיתו ושמעו אחים מוסלמים. הסכיתו ושמעו בני האדם כולם .

אלוהים שלח לכם מנהיג,  וקבע לכם סדרים,  והטיל חוקים ,והוריד ספר. הוא התיר את המותר, ואסר את האסור. הוא הנחה אתכם אל הטוב והאושר, והדריך אתכם לדרך הישר.

האם הלכתם בעקבותיו של המנהיג? האם כיבדתם את סדרי אלוהים? האם קיימתם את חוקיו ?

האם קידשתם את ספרו? האם התרתם את המותר ואסרתם אתהאסור?

ֱהֱיו גלויי לב בתשובתכם, והאמת תתייצב ברורה מול עיניכם .הסדרים שאתם פועלים על־פיהם בחיי היום־יום שלכם כל כולם חיקוי: אין להם נגיעה לאסלאם; אין הם שואבים ממנו ואין הם מסתמכים עליו:

סדרי שלטון הפנים.

היחסים הבין־לאומיים.

סדרי המשפט.

מערכות ההגנה והצבא.

מערכות הכספים והכלכלה של החברה ושל הפרט.

מערכות החינוך וההשכלה.

אפילו סדרי המשפחה והבית.

ואפילו התנהגות הפרט בתחום המוסר.

הרוח הכללית השורה על השליטים והנשלטים כאחת, המעצבת את כל תחומי החיים, רחוקה מן האסלאם ומכללי האסלאם.

ומה נותר אחרי כל זה? המסגדים הנישאים והרמים שאותם בונים העניים וחסרי היכולת,  ובהם מקיימים את השתחוויות התפילה הנעדרות תוכן רוחני וענווה אמיתית, להוציא בודדים שזכו להדרכתו של אלוהים. ימי הצום בכל שנה, שהפכו להיות הזדמנות לבטלנות ולחוסר מעש, לזלילה ולסביאה. לעתים רחוקות בלבד זוכים ימי הצום האלה לרענן נפש כלשהי או לזכך נשמה. "אך לא המאמינים והעושׂים את הטוב. ואולם מה מעטים המה."[275]

ִמִקסם השווא השטחי, הבא לידי ביטוי במחרוזות תפילה, בלבוש ,בזָקָנים, בחגים ובטקסים, בביטויים ובמילים ]חסרי תוכן[, האם זה האסלאם שאלוהים רצה כי יהיה ביטוי לרחמיו הגדולים ולחסדו לבני האדם? האם זו הדרך שאליה הדריך מחמד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, הדרך שבה רצה להוציא את בני האדם מחושךלאור? האם זו התחיקה האסלאמית שטיפלה במחלות שפקדו את אומות העולם ובבעיות העמים, והציבה יסודות מדויקים ועקרונות יציבים מאין כמותם לרפורמה?

נחשול החקיינות של המערב

הסכיתו ושמעו אחים מוסלמים.  הסכיתו ושמעו אף בני האדם כולם.

אנחנו חייבים להכיר בכך שנחשול חזק וסוחף, שיטפון עצום וגורף, השתלט על המוחות ועל החשיבה ברגע של הסח הדעת ושל זחיחות הלב מצד אומות האסלאם, וזאת מכיוון ששקעו בתפנוקים ובעינוגים.  אידיאולוגיות ואסכולות ]חדשות[ קמו, סדרים ודברי הגות ]חדשים[  הופיעו,  תרבויות וציוויליזציות נוצרו.  כל אלה התחרו בהגות האסלאם על לב בניו, השתלטו על אומת האסלאם בתוך ביתה, כיתרו אותה מכל עבר, פלשו לארצה, לביתה ולחדריה .יותר מכך: הם אף השתלטו על לבם של המוסלמים, על מוחם ועל הרגשות שלהם.  לרשות ]האידיאולוגיות החדשות[  עמדו אמצעי פיתוי, גירוי וכוח, וכן אפשרויות שלא היו לקודמותיהן. אומות אסלאמיות שלמות נהרסו עקב כך.  אומות שהשתייכו לעולם האסלאם הן במראה החיצוני והן במהות, הלכו שולל אחר ]האידיאולוגיות החדשות[ בעוד אחרות הושפעו מהן בצורה חמוּרה .בכל אומות האסלאם צמח דור של בני תערובת,  הקרוב יותר לתרבות הזרה מאשר לאסלאם. בניו של הדור הזה החלו לנהל את ענייני האומה כשהם ממלאים תפקידים מובילים בתחומי ההגות ,הרוח, הפוליטיקה והביצוע. הם הסיטו את העמים לפתע אל הדרך שבה הלכו ושאליה התרגלו, בעוד העמים אינם מבינים את הכוונה ואינם תופסים לקראת מה הם הולכים. אז נשמע ברמה קולם של המטיפים לאמץ את הגות ]המערב[ הרודנית, לאמור: "ִעִזבו אותנו מן האסלאם ומן השרידים שנותרו ממנו. ַקַבלו עמנו, מתוך רצוןטוב ולא מתוך כורח,  את הדרישות של חיי ]תרבות המערב[ ,את גינוניהם, את רעיונותיהם ואת הסממנים שלהם. השליכו את שאריות הרעיון ]האסלאמי[  הבלוי מראשיכם ומנשמותיכם.  אל תרשו להונות אתכם,  אל תהיו צבועים וקשי עורף.  נהגו מנהג מערביים ודַבַרו כּדְַבֵֵַּר מוסלמים ".

אנחנו חייבים להכיר בכך שהתרחקנו מן הדרך הישרה של האסלאם, מעקרונותיו ומיסודותיו. האסלאם אינו שולל מאתנו את היכולת לשאול ]מן המערב[ דברים מועילים, או לאמץ את החוכמה בכל מקום שבו היא קיימת. אולם הוא אוסר עלינו בתכלית להידמות בכול למי שאינו שייך כלל לדת האלוהים. הוא אוסר עלינו להשליך ככלי אין חפץ בו את עקרונותיו, את חובותיו, את הגדרותיו ואת משפטיו, כדי ללכת אחר אנשים קלי ערך, שהבלי העולם הדיחו אותם מן הדרך.

נכון. המדע התקדם, והָאָמנות התקדמה, וההגות התקדמה, וההון התרבה, והעולם התייפה, והפיתויים הקיימים על־פני האדמה רבו והוסיפו חן, והאנשים התרגלו לפינוק ולחיי נועם. אולם, האם כל אלה קירבו אותם במשהו אל האושר? האם זה תרם להם, ולוּ מעט ,ביטחון בחיים, או נסך בלבם רוגע ושלווה?

האם יֵשֵן האדם על משכבו לבטח?

האם יבשו העיניים מדֶמֶע?

האם נלחמים בפשע? האם שקטה החברה מפני נחת זרועם של הפושעים?

האם העשירו הדלים ושׂבעו המיליונים נפוחי הכרס מרעב?

האם השעשועים והפיתויים הממלאים את חלל האוויר ומתפשטים על גלי האתר החדירו נוחם ללבם של המדוכאים?

האם העמים טעמו טעם של מנוחה ורוגע, והם יושבים לבטח מפני איבת האויבים ומפני עושק העושקים?

 

שום דבר מכל אלה לא קרה, אנשים טובים. אם כן מה יתרונהשל הציוויליזציה הזאת על־פני האחרות? והאם זה הכול? האיננו רואים שהסדרים, הכללים והתורות האלה מתנגשים אלה באלה וסותרים אלה את אלה? אנשים השקיעו בציוויליזציה הזאת ניסיון רב שנים, והקריבו למענה קורבנות עצומים. האיננו רואים כיצד הם שבים: למודי כישלון מר, מאוכזבים וכואבי שכול .

משימתנו

מהי אם כן משימתנו, משימת "האחים המוסלמים"?

המשימה המוטלת עלינו היא לעמוד בפני הנחשול הגורף הזה של ציוויליזציה מטריאליסטית ותרבות של עינוגים ותאוות.  זו אותה תרבות אשר סחפה את עמי האסלאם, הרחיקה אותם מהנהגת הנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום,  ומדרכו הישרה של הקוראן. היא שללה מן העולם את אורות הדרכתם ]של הנביא והקוראן[, ובכך גרמה לו לפיגור בן מאות שנים. ]אנחנו ניאבק בתרבות הזרה[ עד שהשפעתה תעבור מארצנו, ועד שייסוריה יוסרו מעל עמנו.

]אולם[ אנחנו לא נסתפק בכך, אלא נרדוף ]את התרבות הזרה[ על אדמתה, ונילחם בה בתוך ביתה עד שתבל ומלואה תריע לנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום; עד שעולם ומלואו יקבל על עצמו את לימוד הקוראן, והאסלאם יפרוש את צלו על־פני האדמה .או אז תתגשם משאלתו של המוסלמי, ולא תהיה מחלוקת, והדת כולה תהיה של אלוהים. "דברו של אלוהים הוא אשר קם בטרם כל ולאַַחַר כל. ביום ההוא ישׂמחו המאמינים בניצחון אלוהים. הוא חש לעזור לאשר יחפוץ, והוא האדיר והרחום".[276]

באופן כללי, זו משימתנו, משימת "האחים המוסלמים."

באופן מפורט מעט יותר,  עלינו לבצע את משימתנו,  בראשובראשונה במצרים,  וזאת מתוקף העובדה שהיא ניצבת בראש מדינות האסלאם והעמים שלו. משימתנו ]אם כן[ היא שבמצרים ,ולאחר מכן ביתר ארצות האסלאם, יונהגו הסדרים הבאים:

       סדרי שלטון בענייני פנים שבהם יתגשמו דברי אלוהים, יתברך ויתרומם: "שפוט ביניהם על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים וַאַל תיטה אחר משוגות לבם, והיָשָמר פן יפָתוָךָ לסטות ממקצת הדברים שהוריד אלוהים ממרומים."[277]       סדרים בתחום היחסים הבין־לאומיים שבהם יתגשמו דברי הקוראן הנכבד:" כך עשׂינו אתכם אומה מן המיטב, למען תעידו על מעשׂי האנשים, ולמען יעיד השליח על מעשׂיכם."[278]

   סדרי משפט מעשיים אשר ישאבו מן הפסוק הנכבד: "לא, ַחַי ריבּונָךָ, הם לא יאמינו עד אשר ישׂימוָךָ שופט עליהם בריבם ,ולא תעיק עוד על לבם כל הסתייגות ממשפטָךָ,  וישלימו

ִעִמו."[279]

   סדרי הגנה וצבא שבהם תוגשם התכלית של גיוס העם אל הדגל: "צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים."[280]

   מערכת כלכלית עצמאית שבה יתנהלו העושר, ההון ,המדינה והפרט על בסיס דברי אלוהים: "אל תפקידו בידי השוטים את רכושכם אשר נתן לכם אלוהים לקיומכם."[281]

   מערכת חינוך והשכלה שתחסל את הבערוּת ואת חשכת הבורוּת,  מערכת שתהיה תואמת את הוד ההתגלות העולה מן הפסוק הראשון בספר האלוהים: "קְָרָא בשם ריבּונָךָ אשרברא."[282]

   סדרי משפחה ובית שיצמיחו נער מוסלמי, נערה מוסלמית וגבר מוסלמי ;סדרים שיגשימו את דברי ]אלוהים[, ישתבח:

"הוי המאמינים, ִשִמרו על עצמכם ועל בני ביתכם מפני אש אשר הדלק לה הם האנשים והאבנים."[283]

   מערכת ערכים לפרט שתוכל לממש את ההצלחה שאליה מכַוונים דברי ]אלוהים[ ישתבח: "השומר אותה זַכַּה יעשה

ַחַיל."[284]

   גישה כוללת שתפקח על כל פרט באומה, שליטים ונתינים ,המבוססת על דברי אלוהים ,ישתבח: "בֵַּקֵש להיות ראוי לנחלת העולם הבא בכל אשר העניק לָךָ אלוהים, ואל תשכּח מה חלקָךָ בעולם הזה, ועֲשֵֹה טוב כשם שהיטיב עִמָךָ אלוהים, ואל תבקש לחמוס את הארץ."[285]

אנחנו רוצים שהיחיד יהיה מוסלמי... שהבית יהיה מוסלמי ...שהעם יהיה מוסלמי... שהממשלה תהיה מוסלמית... אנחנו רוצים מדינה שתנהיג את מדינות האסלאם, שתקבץ את נידחי האסלאם ,שתשיב את תפארתם,  שתשיב להם את אדמתם האבודה ,את מולדתם הגזולה ואת ארצם העשוקה. ואז תישא ]המדינה[ את נס מלחמת הקודש ואת דגל הבשורה הקוראת לדבוק באלוהים עד אשר יביאו כללי האסלאם אושר לעולם כולו.

האמצעי שלנו

זו משימתנו אנשים טובים... וזאת תורתנו. ומהו האמצעי שנועד לממש את התורה הזאת?

האמצעי שלנו הוא אותו אמצעי אשר שימש את אבותינו לפנינו .זה אותו נשק שהמנהיג והמופת שלנו, מחמד, שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, וחבריו, כבשו באמצעותו את העולם .זאת, למרות מספרם המועט, למרות נשקם הדל והמאמץ העצום שנדרש לשם כך. זה הנשק שאותו אנחנו נושאים כדי לכבוש בו את העולם מחדש. הם האמינו אמונה עמוקה בתכלית; אמונה חזקה ,קדושה ונצחית:

   באלוהים,  בניצחונו ובתמיכתו: "אם יושיט אלוהים עזרתו לכם, לא יגַבַּר איש עליכם."[286]

   במפקד, בנאמנותו ובמנהיגותו:" שליח אלוהים הוא הדוגמה והמופת לכם."[287]

    בתורת האסלאם, ביתרונה וביכולתה: "הנה ניַתַן לכם אור מִעִם אלוהים וספר ברור, אשר בו ינחה אלוהים אל נתיבות שלום את כל המבקש להפיק רצון מלפניו."[288]

           באחווה, בחובותיה ובקדושתה: "המאמינים אחים הם."[289]   בגמול ]העולם הבא[, בהוד תפארתו, בשפע ובגדוּלה שלו:

"זאת כי כל אימת שיסבלו צמא או לאוּת או רעב במלחמה למען אלוהים, וכל אימת שרגלם תדרוך במקום אשר ירגיז את הכופרים, וכל אימת שיפגעו באויב, יירשם מיד לזכותם מעשׂה טוב. אלוהים לא יגרע משׂכר המיטיבים."[290]

 

   הם האמינו בעצמם:  הם האמינו בכך שהגורל בחר בהםלהציל את בני האדם, ובזכות זאת העניק להם מעמד נעלה .בכך הפכו לאומה היותר נבחרת מכולן. הם שמעו את זה אשר קרא להאמין, והאמינו. אנחנו מבקשים שאלוהים יחבב עלינו אמונה זאת וייַפַּה אותה בלבנו, כפי שחיבב אותה עליהם ויִיִפּה אותה בלבם... האמונה היא האמצעי הראשון שלנו.

הם היו סמוכים ובטוחים שבשורתם לא תנצח כי אם במלחמת קודש, בהקרבה עצמית, בהשקעת מאמץ ובהקדשת הנפש והכסף .לכן הם הקדישו את עצמם, השקיעו את רוח אפם, נלחמו למען אלוהים כפי שמתחייב, ושמעו את קולו של בעל הרחמים כשהוא קורא אליהם:

ֱאֱמור,  אם אבותיכם ובניכם ואֵחֵיכם,  ונשיכם וקרובי משפחתכם, והנכסים אשר עשׂיתם לכם, ועסקאות המסחר אשר תחששו פן לא יֵצֵאו לפועל, והמשכנות הנעימים לכם — אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאלוהים ומשליחו ומן המאבק למענו ,כי אז ַהַמתינו עד אשר יקים אלוהים את דברו.[291]

הם הקשיבו ל]נביא[ המתריע, נטשו הכול בנפש חפצה ובלב שלם, שמחים בקניין שרכשו מידי אלוהים.

היה מי שמסר את עצמו למיתה כשהוא אומר: אני חש בדרכי אל אלוהים ,בלי לקחת עמי צידה לדרך.[292]

והאֵחֵר נתן את כל כספו ]למען האסלאם[  ואמר:  השארתי לפרנסתי את אלוהים ואת שליחו ]בלבד.[[293]

ואחד מהם הודיע בעוד החרב מונחת על צווארו: כיצד יהרגואותי, לכך לא אדאג — כל עוד כמוסלמי אני נהרג.[294]

כאלה הם היו:  לוחמי קודש נאמנים,  מקריבי עצמם לעילא ,מעניקים ביד רחבה. גם אנחנו ננסה להיות כאלה ...ומלחמת הקודש ,גם היא אחד האמצעים שלנו.

אחרי כל זאת אנחנו בוטחים באלוהים ומאמינים בעזרתו .

"אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו. הן אלוהים חזק ואדיר .הם אלה אשר גם אם נושיבם על מכונם בארץ, יקיימו את התפילה וייתנו זכַּאָת[295] ויַצַווּ לנהוג בדרך ארץ ויאסרו את המגונה. סוף כל דבר לשוב אל אלוהים."[296]

בין דמיון למציאות

אלה השומעים כל זאת אומרים שמדובר בדמיון לשמו, בתרמית ,בעורבא פרח. כיצד ייתכן, כך הם שואלים, שאלה אשר האמצעים שברשותם מסתכמים באמונה ובמלחמת קודש, יתקוממו נגד כוחות ]עצומים[ שחברו יחדיו ,ונגד כלי נשק שונים ומגוונים, וישיגו את זכויותיהם?! הרי הם מכניסים את ראשם אל לוע הארי!

רבים אומרים זאת, ושמא אפשר לומר לזכותם שהם התייאשו מעצמם והתייאשו מן הקשר שלהם עם ]ריבון העולמים[ הכול יכול .אולם אנחנו מכריזים על האמת שבה נאמין ובשמה אנחנו פועלים ,וקוראים את דברי אלוהים, ישתבח:" אל תרפינה ידיכם מרדוף את הכופרים, וגם אם נפצעתם ,הנה פצעיהם כואבים כפצעיכם, ואולם אתם מַקַווים לקבל מאלוהים את אשר להם אין תקווה לקבל."[297] והנה, אבותינו אשר הגיעו בכיבושיהם עד קצווי העולם, ואלוהיםביסס את מעמדם בארץ ,לא היו רבים יותר ולא היו מצוידים יותר ;אולם הם היו אנשי אמונה ומלחמת קודש. אנחנו מצטיידים היום בנשק שבו הצטייד שליח אלוהים,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ביום שבו בישר לח'באב:[298] באלוהים, אתה תראה שהדבר הזה יקרה ;פרש ירכב על סוסו מצנעא לחצר־מוות, כשהוא פוחד רק מאלוהים ומזאבים שיטרפו את צאנו. ו]צריך לזכור ש[באותה עת שבה נאמרו הדברים ישבו השניים במסתור.

וכן ביום שבו הנביא ניבא לֻסֻראקה בן מאלכּ[299] כי יזכה בתכשיטיו של מלך פרס. זאת בעודו ]נרדף, כשהוא[ נודד בשל דתו ממקום למקום, ונלווים אליו רק אלוהים וחבריו ]הקרובים.[

וכן ביום שבו דיבר בחיזיון על ארמונות ביזנטיון הלבנים[300] בעודו נתון במצור והוא לכוד בעירו, והכופרים תוקפים מעל ההר ומתוך העמק: "אז טחו העיניים ֵמֵראות והלבבות חנקו את הגרון."[301]ומה קרה אז?

מה שקרה הוא שבני אותה העת החלו להטות אוזן לבשורתו של שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ופסוקי קוראן נשמעו בכל מקום. שמש האסלאם זרחה בכל אתר כשהיא מאירהמלבם של חברי הנביא וממשיכי דרכו. הילה של אור אפפה אתהיקום, ושלום שרר בעולם .

ממשלת האסלאם השליטה צדק, והאנושות טעמה ]סוף־סוף[ את טעמו של האושר. בצִִלם של תלמידי מחמד הראשונים, תפילות אלוהים ושלומו עליו,  חשו הנתינים ביטחון.  ארמונות ביזנטיון נכבשו, וערי פרס נכנעו. העולם הושיט את צווארו ]כמו גמל כנוע[ ,רבץ תחתיו כשהוא אוסף את איבריו, והתמסר מרצונו לאסלאם המושיע. רוח הנבואה, מעורבת ברוח השכינה המקודשת, ריחפה בעולם, ורחמי אלוהים עטפו אותו מכל עבר .

אלוהים השיב את הכופרים אחור בפֵַחֵי נפש. דבר לא צלח בידם ,ואלוהים חסך למאמינים את נטל המלחמה. אלוהים חזק ואדיר .אַַחַר הוריד )אלוהים( ממבצריהם את בעלי הסֵֵפר אשר סייעו בידם )של הכופרים( והטיל מורא בלבבם. חבורה מתוכם תהרגו, וחבורה אחרת תיקחו בשבי. הוא הוריש לכם את אדמתם ואת מושבותיהם ואת נכסיהם וגם ארץ אשר טרם דרכה בה רגלכם. אלוהים כל־יכול.[302]

אנחנו מצטיידים היום,  אנשים טובים,  בנשק הזה,  וננצח בו כפי שניצחו אבותינו בעבר הקרוב. כי הניצחון הוא רק מאלוהים ,הכול־יכול והיודע־כל.  מי ייתן ותתגשם בנו הבטחת אלוהים ,יתברך ויתרומם: "חֵפֵצים אנו לחונֵןֵ בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ ולשׂימם אנשי מופת ולעשׂותם יורשים, ולהושיבם על מכונם בארץ".[303] "עמוד בעוז רוח,  כי הַבטַחַת אלוהים אמת היא.  בּל יחלישוָךָ אלה אשר אינם נכונים להשתכנע."[304]

לוּ הייתה לנו ממשלה

לוּ הייתה לנו ממשלה אסלאמית באמת,  בעלת אמונה איתנה ,עצמאית במחשבתה ובעשייתה; ממשלה היודעת היטב את ערכו של המטמון הנמצא בידיה, ואת גודל תפארתם של סדרי האסלאם שירשה;  ממשלה המאמינה שבהם נמצא מזור לתחלואי עמנו והדרכה לבני האדם כולם... חובתנו הייתה לדרוש ממנה כי תחזק את העולם בשם האסלאם, ותתבע מיתר המדינות כי ילמדו אותו ויעיינו בו. ]לוּ הייתה לנו ממשלה כזאת היינו צריכים לדרוש כי[ תוביל את יתר המדינות אל האסלאם בהפצה רצופה של הבשורה, בשכנוע ובהוכחות, במשלחות שיֵצֵאו בזו אחר זו, ובאמצעים דומים של תעמולה ופרסום.  ממשלה כזאת הייתה זוכה במעמד מרכזי בקרב הממשלות האחרות בתחומי הרוח, המדינה והעשייה. בעשותה זאת, היא הייתה מחדשת את חיוניותו של העם, מובילה אותו אל התפארת והאור, ומעוררת בלבו התלהבות, רצינות ועשייה.

מוזר שהקומוניזם מצא מדינה הנושאת את תורתו ברמה ,עושה לה תעמולה, מוציאה למענה ממון ומעודדת אנשים להאמין בה.  הפאשיזם והנאציזם מצאו אומות המקדשות אותם,  נלחמות למענם, מתפארות באימוץ תורתם ומכפיפות את כל סדרי החיים לכללים שלהם. ]מוזר[ שהאסכולות החברתיות והמדיניות השונות מצאו תומכים רבי כוח, המקדישים להן את רוחם, את שכלם, את מחשבתם, את עטיהם, את כספם, את עיתוניהם ואת מאמציהם ,כשהם חיים ומתים למענן.

ומאידך גיסא, איננו מוצאים ממשלה אסלאמית אחת שתקיים את החובה להפיץ את בשורת האסלאם, אותו אסלאם אשר קיבץ בתוכו את יתרונותיהן של התורות האלה כולן תוך כדי סינון הפגמים שלהן ממנו והלאה. ]איננו מוצאים ממשלה המוכנה[ להציג לעמים אחרים את האסלאם כמערכת עולמית הנושאת בחוּבה את הפתרון הנכון ,

 

הברור והנוח לכל בעיות האנושות. זאת, אף כי האסלאם קבע אתהפצת הבשורה כחובה הכרחית שאותה הטיל על המוסלמים כעםוכקבוצות נפרדות עוד לפני שיתר התורות נבראו, ולפני שהכירו את מערכות התעמולה: "הלוואי שהייתם אומה הקוראת לעשׂות את הטוב והמצַַווה לנהוג בדרך ארץ והאוסרת את המגונה. הנוהגים כך אנשי חיל הם."[305]

ואולם כיצד יכולים שליטינו לעשות זאת,  והרי הם גדלו בחיקם של הנוכרים. הם מאמינים ברעיונות שלהם, אצים־רצים בעקבותיהם, ומתחרים ביניהם מתוך כוונה לַרַצותם. אולי לא נגזים אם נאמר שהרעיון כי המדינה תתנהל מתוך עצמאות כלל לא עלה על דעתם, שלא לדבר על הפיכת הרעיון הזה לשיטת פעולה.

הבענו את משאלתנו זו בפני רבים מאנשי השלטון במצרים. אך טבעי היה שלבשורה מעין זו תהיה השפעה מעשית, אולם אנשים אשר איבדו את הזיק האסלאמי בלבם, בביתם ובענייני הפרט והכלל שלהם, אינם מסוגלים להשפיע ממנו על זולתם או לעסוק בהטפה למענו. שכן אדם המאבד דבר אינו יכול להעביר אותו לרעהו.

זו אינה המשימה שלהם, אחים יקרים. הניסיון הוכיח את אוזלת היד המוחלטת שלהם בתחום הפצת הבשורה. זו משימתו של הדור החדש, על כן עליכם להצמיח דור שההטפה שינהל תהיה יעילה .עליכם לאלפו לעצמאות הנפש והלב, לעצמאות החשיבה והשכל, לעצמאות הלחימה והעשייה. עליכם למלא את רוחו התוססת בהוד האסלאם וביפי הקוראן, ולגייס אותו לפעולה תחת נס מחמד ודגלו .ואז תראו בקרוב כיצד צומח ממנו שליט מוסלמי הנלחם בעצמו וגם עוזר לאחרים.

אופיו של הרעיון שלנו

הסכיתו ושמעו אחים מוסלמים. אף הסכיתו ושמעו כל בני האדםכולם.

אין אנחנו מפלגה פוליטית, הגם שמרכיב מרכזי ברעיון שלנו הוא שהפוליטיקה היא אחד מיסודות האסלאם...

אין אנחנו אגודת צדקה בעלת אופי רפורמיסטי, הגם שעשיית חסד ורפורמה הן מטרות מרכזיות במצע שלנו ...

אנחנו לא קבוצת ספורט, הגם שפעילות גופנית ורוחנית היא אמצעי חשוב שבו אנחנו עושים שימוש...

אף אחת מן המסגרות האלה אינה תואמת אותנו.  ההצדקה לקיומן היא מטרה מקומית ומוגבלת לפרק זמן מסוים. המחשבה מאחורי הקמתן אינה יותר מאשר רצון להקים גוף, כדי להתכבד בתארים הִמִנהליים שהוא מספק.

אולם אנחנו, אנשים טובים, הרינו: רעיון ואמונה, סדר ותורה ,ללא מגבלות מקום, ללא כבלי גזע, ללא גבולות גאוגרפיים. הרעיון שלנו יגיע לתכליתו רק כאשר יירש אלוהים את האדמה ואת אשר עליה. זאת משום שמדובר בסדר של ריבון העולמים ובתורה של שליחו הנאמן.

אנחנו,  אנשים טובים,  וזאת בלי להתפאר,  הננו חברי שליח אלוהים, נושאי דגלו אחריו, מרימי דגל האסלאם כפי שהם הרימוהו ,מניפי נס האסלאם כפי שהם הניפוהו, שומרי הקוראן שלו כפי שהם שמרוהו, מפיצי בשורתו כפי שהם הפיצוה, נשלחנו בחסד אלוהים לבני האדם. "בעוד זמן־מה תדעו על מה מודיע הוא."[306]

הסכיתו ושמעו אחים מוסלמים

זהו מעמדכם הרם. אל תמעיטו בערך עצמכם, אל תשוו את עצמכם לאחרים, ואל תנהגו בבשורה שלכם אלא כנהוֹג מאמינים. אל תשוו בין הבשורה שלכם, המקבלת את אורהּ מאור אלוהים ואת תורתהמנוהג[307] שליחו,  לאידיאולוגיות הזרות,  הנובעות מתוך חסכיםשונים, ושסופן להיעלם ברבות הימים.

הפצתם את הבשורה ונאבקתם, וכבר זכיתם לראות את פירותיו של המאמץ הקטן הזה בקולות המכריזים על מנהיגוּת שליח אלוהים ,ועל השפעת סדרי הקוראן, ועל החובה לקום ולפעול, ועל הצורך לראות את התכלית בפעולה לאלוהים לבדו.  ראיתם דם הניגר מנערים טהורים ואציליים למען אלוהים,  ורצון נאמן להקרבה עצמית[308] למען אלוהים. זו הצלחה גדולה מן הצפוי, לכן התמידו במאמציכם, "ואלוהים ִעִמכם ולא יגרע משׂכר מעשׂיכם."[309]

המצטרף אלינו כעת זוכה בפרס הגדול, והפורשים מאתנו מבין המסורים יצטרפו אלינו מחר, וכל הקודם זוכה. ומי אשר פונה עורף לבשורה שלנו מחוסר עניין, מתוך לגלוג או זלזול, או מתוך ייאוש וחוסר אמונה ביכולתה לנצח, הזמן יוכיח לו את גודל טעותו ,ואלוהים ירים את קרן האמת שלנו על־פני השקר שלו; האמת תסתור את השקר והנה הוא בטל ומבוטל.

בואו אלינו, כל מאמין ועוסק בעשייה, כל לוחם מסור. דרכנו היא דרך הישר,  אוַרַח המישרים.  אל תפצלו את הכוחות ואת המאמצים. "זהו אורח המישרים אשר לי, על כן לכו בו וַאַל תלכו בנתיבות עקלקלות,  פן ינתקוכם מנתיבו.  אלה הדברים שציווה אתכם למען תהיה בכם ירִָאָה."[310]

 

 

 

בין האתמול והיום[311]

השבח לאלוהים. תפילת אלוהים על אדוננו מחמד המנצח, אחרון הנביאים, ועל משפחתו וחבריו, שפע ברכת אלוהים לשלום תחול על ראשו.

1. איגרת הנביא הנאמן ותורת הקוראן הנכבד

לפני אלף שלוש מאות ושבעים שנים ניצב מחמד בן עבדאללה ,הנביא איש אומות העולם,[312] בתוך העיר מכה ועל פסגת אל־ַצַפא[313] וקרא: "ֱאֱמור, הוי האנשים, הנני שליח אלוהים אל כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ. אין אלוהים מבלעדיו, והוא מחַיֶהֶ וממית. על כן הַַאמינו באלוהים ובשליחו, בנביא איש אומות העולם, המאמין באלוהים ובדבריו. לכו ִעִמו למען תישירו לכת."[314]

אותה בשורה כוללת הייתה בבחינת גבול שעבר ביקום כולו ,והפריד בין עבר אפֵֵל, עתיד מזהיר וזורח, והווה שופע ומאושר .זו הייתה הכרזה ברורה וגלויה לסדר חדש שאותו חוקק אלוהיםהיודע־כול, ומחמד המבשר והמתריע הביא לידיעת העולם. ספרוהיה הקוראן הברור ומאיר העיניים, וצבאו היה מורכב ממהגרים ומתומכים[315] ראשוני האסלאם, ודורשי הטוב שבאו אחריהם. הסדר הזה אינו מעשה ידי אדם, אלא" הטבילה אשר לאלוהים, ומי טבילתו נָאָה מֶשֶל אלוהים"?[316]

"לא ידעָתָ מהו הספר ומהי האמונה, ואולם עתה עשׂינו אותו לאור אשר בו ננחה את אשר נחפוץ מבין עבדינו, ואף אתה ַתַנחה באורח מישרים, באוַרַח אלוהים אשר לו כל אשר בשמים ואשר בארץ. אכן, אל אלוהים ישובו הדברים."[317]

  1. 2. יסודות בסיסיים לרפורמה חברתית מקיפה הקיימים בקוראן הנכבד

בקוראן נכללים עיקרי הרפורמה החברתית המקיפה.  הוא הורד בשלבים לנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום,  שמסר אותו לשיעורין לידיעת המאמינים,  בהתאם למאורעות,  לתנאים ולהזדמנויות השונות. "הורדנו אותו כך ,למען ַסַגל אליו את לבָךָ ,על כן מסרנוהו קמעא קמעא. תחת כל ָמָשל אשר יביאו לָךָ נמציא לָךָ דבר אמת מפורש היטב."[318] לאחר שהסתיימה ההתגלות נשמר הטקסט] של הקוראן בעל־פה[ בלִבִות האנשים, ובכתב ]במקומות שונים[ ,למעלה מעשרים ושתיים שנים,[319] ואלוהים גילה בו כל מה שנחוץ לאומה הזאת. את עיקרי הרפורמה החברתית המקיפה ,המופיעה בקוראן ,ניתן לתמצת בעקרונות הבאים:

  • אלוהות.
  • רוממות נשמת האדם.
  • אמונה בשכר ובעונש.
  • הכרזה על אחווה בין בני האדם.
  • קידום הגבר והאישה גם יחד תוך הכרזה על ערבות הדדית ושוויון ביניהם, והגדרה מדויקת של המשימות המוטלות עליהם.
  • הבטחת קיומה של החברה באמצעות ביסוס הזכות לחיים ,לרכוש, לעבודה, לבריאות, לחירות ולהשכלה. הענקת ביטחון אישי לכול, והגדרת מקורות המחיה.
  • ניהול שני היצרים: יצר שמירת הנפש ושמירת המין האנושי ;ארגון צורכי התזונה והמין.
  • ניהול מלחמת חורמה בפשעים חמוּרים.
  • הדגשת אחדוּת האומה תוך חיסול תופעת הפלגנות וסיבותיה.
  • הטלת חובה על האומה לנהל מלחמת קודש למען עקרונות הצדק של הסדר ]הקוראני.[
  • ראיית המדינה כמייצגת את הרעיון, ממונה על שמירתו ,אחראית למימוש יעדיו בתוך החברה הקונקרטית ולהבאתו לידיעת כל בני האדם.

. המצוות המעשיות של הסדר ]הקוראני[

הסדר הקוראני חלק ]מראשיתו[ על הסדרים הפוזיטיביסטיים[320] ועל הפילוסופיות התיאורטיות בכך שלא נוסח כמערכת של עקרונות וכללים תיאורטיים גרידא או כהשקפת עולם הנותרת כתובה בין דפי הספרים או כמילים פורחות באוויר. הוא קבע היבטים מעשייםשנועדו לחזק ]את העקרונות והכללים שלו[ ולבסס אותם ;היבטיםשהשפעתם ותוצאותיהם יוכלו להביא תועלת.  ]הסדר הקוראני[ חייב את האומה המאמינה בו ובדתו להקפיד על ביצוע הפעולות האלה והטיל אותן עליה כחובה שעל אי מילויה אין כפרה. יתר על כן, הוא גומל לממלאים את חובתם ומעניש את אלה שאינם עושים זאת עד כדי סילוקו של היחיד מתוך החברה האסלאמית והשלכתו אל שאול תחתיות. אלה החובות החשובות ביותר שנועדו לגדור את הסדר הקוראני ולחזק את עקרונותיו:

  • תפילה, דדִ'כְּרְ,11 חזרה בתשובה, בקשת סליחה וכדומה.
  • צום, כיבוש היצר והימנעות מתענוגות העולם הזה .
  • זַכַּאת וצַדַַקַ12 ומתן כספים למעשי חסד .
  • עלייה לרגל, מסעות וטיולים, שבהם יש לעצור ולהתבונן במלכות אלוהים.
  • ]החובה[ להתפרנס מעבודה, ולא לקבץ נדבות.
  • מלחמת קודש, מאבק, הכשרת לוחמים וטיפול במשפחותיהם ובצרכים שלהן לאחר מותם.
  • הציווי על עשיית חסד ומתן עצה נאמנה.
  • איסור הרע; החרמת מקומות הרוע ואנשי הרוע.
  • כל מוסלמי וכל מוסלמית חייבים להוסיף השכלה וידע במקצועות שונים — כל אחד בתחום ההולם אותו.
  • התנהגות נאותה ואימוץ מושלם של ערכי מוסר נעלים.
  • הקפדה על שלמוּת הגוף ושמירה על החושים.

ה־19, האנושות צועדת לקראת מציאוּת שבה יוכל המדע לפתור את כל בעיות היקום.

  • . טקס צוּפי — ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם.
  • . זכאת וצדקה הם סוגים של צדקה. הזכאת היא חובה, וכלולה בחמש מצוות היסוד באסלאם )ארכאן אל־אסלאם.(

יב. סולידריות חברתית בין שליט לנשלט ]הבאה לידי ביטוי[ בדאגת השליט לצאן מרעיתו ובחובתם לציית לו.

המוסלמי נדרש לקיים את החובות האלה ולפעול על־פיהן כפי שפורטו בסדר הקוראני. אסור לו להתרשל בקיומן, שהרי כולן הוזכרו בקוראן הנכבד ,ובוארו בֵאֵר היטב, בפשטות ובבהירות ,במעשיו של הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, וגם במעשי חבריו ודורשי הטוב שבאו אחריהם. כל פעולה ]יחידה[, או כמה פעולות, שיש בהן משום קיום של החובות האלה, מחזקות ומבססות עיקרון תיאורטי אחד או יותר מתוך העקרונות שהזכרנו לעיל. אלה אותם עקרונות שהסדר הקוראני נועד להגשים, כדי שהאדם יוכל ליהנות מן התוצאות ומן ההשפעות שלהם .

. המדינה האסלאמית הראשונה

על בסיס הסדר החברתי־קוראני הנעלה הזה קמה המדינה האסלאמית הראשונה.  אמונתה בסדר הזה הייתה עמוקה;  היא יישֹֹמה אותו באופן מדויק והפיצה אותו בעולם .עד כדי כך שהח'ליפה הראשון ]אבו בכר[, מנוחתו עדן ,אמר: גם לוּ אבד ממני אפסר־גמל, הייתי מוצא אותו בספר האלוהים. ועד כדי כך שהוא נלחם באלה שסירבו לשלם צדקה וראה בהם כופרים[321] ההורסים את אחד מיסודותיו של הסדר ]הקוראני[.  הוא אמר:  בחיי אלוהים,  גם אם יסרבו לתת לי אפסר שעליו התחייבו בפני שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אלחם בהם ברגע שתהיה חרב בידי. האומה המתפתחת הזאת התאפיינה באחדוּת בכל המובנים ובכל ההיבטים: אחדוּת חברתית מקפת הושגה הודות להנהגת הסדר הקוראני ושפת הקוראן, ואחדוּת מדינית מקפת הושגה בחסות שלטונו של מנהיג המאמינים תחת דגל הח'ליפות בעיר הבירה.  העובדה שהרעיון האסלאמי היה דצנטרליסטי בתחומי הצבא, האוצר וניהול המחוזותלא פגעה באחדוּת, מכיוון שכולם פעלו מתוך אמונה אחת ומתוךמגמה כוללת ואחידה .

עקרונות הקוראן הבריחו את אמונות ההבל האליליות מחצי־האי ערב ומאזור פרס, והכריעו אותן. הם רדפו את היהדות הנכלולית ,צמצמו אותה לאזור גאוגראפי צר,  והכריעו באופן מוחלט את שלטונה הדתי והמדיני. הם נאבקו בנצרות, צמצמו את האזורים אשר בשליטתה ביבשות אסיה ואפריקה,  ואז עברו לאירופה ,לאזורים שבשליטת רומא המזרחית[322] בקונסטנטינופול. בכך חיזקו ]עקרונות הקוראן[ את השלטון הרוחני והמדיני במדינה האסלאמית בשתי היבשות הגדולות, והפעילו לחץ על היבשת השלישית כשהם מתקיפים את קונסטנטינופול ממזרח. הם כיתרו אותה עד שאפסו כוחותיה,  ואז הם תקפו אותה ממערב.  הם הסתערו על ספרד ,וֵחֵילות ]האסלאם[ עטורי הניצחון הגיעו עד מרכז צרפת, ועד צפונה ודרומה של איטליה, והקימו במערבה של אירופה מדינה נישאת ,מוארת באור המדע וההשכלה. לאחר מכן הם הצליחו לכבוש את קונסטנטינופול עצמה, ולתחום את הנצרות לאזור מוגבל במרכז אירופה. ציי המלחמה של האסלאם חצו את גליהם של שני הימים ,הים התיכון והים האדום ,והפכו את שניהם לאגמים אסלאמיים. כך אחזו כוחותיה של המדינה האסלאמית במפתחות הכניסה הימיים במזרח ובמערב, והשיגו שליטה ביבשה ובים.

אומות האסלאם באו במגע עם אומות אחרות והעתיקו מרכיבים רבים מתוך הציוויליזציות שלהן. אולם הן הצליחו, בכוח אמונתן ובעוצמת הסדר שעליו היו מושתתות,  להתגבר על ]המרכיבים האלה[ כולם, להפוך אותם לערביים או, לכל הפחות, להעניק להם גוון ערבי. הן הצליחו להסב אותם אל הלשון והדת שלהן, ולהעניק להם את הקסם ,את החיוניות ואת היופי הקיימים בהם. הן לא נרתעו מאימוץ מרכיבים מכל התרבויות, אך עשו זאת בלי לפגוע באחדוּת החברתית או המדינית שלהן .

.  גורמי ההתפוררות בהווייתם של מדינת האסלאם ועם האסלאם

עם כל העוצמה האדירה הזאת, והשליטה על שטחים נרחבים, החלו גורמי ההתפוררות לחלחל אל ישותה של האומה הקוראנית. אלה התגברו, התפשטו והתחזקו קמעה קמעה עד שקרעו אותה לגזרים והכריעו את השלטון המרכזי. במאה השישית להג'רה[323] עשו זאת המונגולים, ובמאה הארבע־עשרה[324] להג'רה זה קרה שוב. בפעמיים האלה הותיר הדבר אחריו אומות מפוזרות ומדינות ננסיות הנכספות לאחדוּת כשהן דרוכות לקראת תחייה. גורמי ההתפוררות העיקריים היו:

  • מחלוקות בעלות אופי פוליטי, סולידריות שבטית[325] ומאבקים על הנהגה ועל מעמד. זאת אף כי האסלאם התנגד באופן נמרץ לכל אלה, ודרש להתנזר מן השאיפה לשלוט כשהוא מפנה את תשומת הלב לכך שהדבר עלול לגרום לריקבון באומה ולהרס העם והמדינה: "ואל תיפול ביניכם מחלוקת ,פן יֵַרֵ לבכם ולא תקום בכם רוח. ִעִמדו בעוז רוח, כי אלוהים ִעִם עזי הרוח."[326] ]כל זה קרה[ למרות ההוראה החד־משמעית שיש להתמסר לאלוהים לבדו באמירה ובמעשה, ולברוח מפניפרסום ותהילה.
  • מחלוקות בעלות אופי דתי וכיתתי תוך נטישת הדת על עקרונותיה ומצוותיה המעשיות לשם עיסוק בביטויים ובמושגים מתים, נטולי רוח חיים.  זאת,  תוך הזנחת ספר אלוהים ותורת שליח אלוהים,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ותוך קפיאה על השמרים, קנאוּת להשקפות עולם ולאמירות שונות, אהבת מחלוקת, ויכוחים ומריבות. האסלאם הזהיר מפני התופעות האלה ואסר עליהן באיסור חמור, וכך אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: אחַרַי לא יסטה העם מדרך הישר,  אלא אם כן יובא למצב של מחלוקת .
  • אנשים שקעו בחיי תפנוקים ומותרות למיניהם, ופנו אל התענוגות והיצר. דברים שנמסרו על מעשי שליטים מוסלמים בתקופות רבות ]גרועים אף יותר[ ממה שנמסר על שליטים נוכריים. זאת אף כי קראו את דברי אלוהים, יתברך ויתרומם:

"וברצותנו להשמיד עיר, נחייב את בניה שטופי התפנוקים ,ואולם הם יִפִרקו עוּלָםָ,  ובצדק ייגזר דינה,  ונשמידנה כליל."[327]

  • השלטון וההנהגה עברו לידיהם של לא־ערבים: פעם היו אלה פרסים, ופעמים אחרות דיַלְַמים,[328] תורכים, ממלוכים או אחרים, שלא טעמו מעולם את טעמו של האסלאם הנכון, ולבם לא הואר באורו של הקוראן. זאת משום שהתקשו להבין את משמעותו אף כי קראו את דברי אלוהים, יתברך ויתרומם:

"הוי המאמינים, אל תיקחו לכם ידידי נפש שלא מביניכם ,כי לא יחסכו כל מאמץ לחֵַבֵּל בכם. הם שׂמחים במצוקתכם והשׂנאה רושפת בפיהם, אך אשר יסתירו בלבם חמוּר עוד יותר. בזאת ביארנו לכם את האותות, אם תשׂכילו להבין."[329] ה. הזנחת המדע השימושי ומדעי הטבע. הזמן והמאמץ בוזבזו על עיסוק בהגות תיאורטית עקומה ובפסאודו־מדע מעוּות אף כי האסלאם מעודד ]את האדם[ לחקור את הטבע, לרדת לעומקם של סודות הבריאה ולתור את הארץ. הוא גם מצווה להקדיש מחשבה לממלכת אלוהים: "ֱאֱמור, ַהַביטו אל אשר בשמים ובארץ!"[330]

ו. השלטון העביר את השליטים על דעתם והכוח השחית אותם .לכן הם לא שמו לב שהעמים אשר סביבם התפתחו מבחינה חברתית, השיגו ואף עברו אותם כשהם מוכנים לתחייה. והרי הקוראן ציווה עליהם להיות ערניים, והזהיר אותם כי מרה תהיה אחריתם אם יתרשלו בתפקידם. הוא התייחס לרשלנים כאל עדר, ואפילו כאל אובדי דרך הגרועים מעדר: "הִרֵבֵּינו את זרעם של בני אנוש ושדים למען גיהינום. לב להם ולא יבינו, עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. לבהמות נִדִמו, והם תועים אף יותר, הללו לא יעלו דבר בדעתם."[331] ז. הם הלכו שולל אחר מזימות יריביהם החנפנים,  התפעלו ממעשיהם ומאורח החיים שלהם, והחלו לחקות אותם מתוך בולמוס בדברים שאינם מועילים אלא גורמים נזק. זאת למרות האיסור החמור להידמות להם, הציווי הברור להתנגד להם ולשמור על היסודות העיקריים של אומת האסלאם, וההזהרה מפני אחריתו המרה של חיקוי מעין זה. כך אמר הקוראן הנכבד: "הוי המאמינים, אם תשמעו בקולה של חבורה מביןאלה אשר ניַתַן להם הספר, יחזירוכם להיות כופרים לאחרשכבר האמנתם."[332] ובפסוק אחר הוא אמר: "הוי המאמינים ,אם תשמעו בקול הכופרים, ישיבוכם אחוֹר ולאבדון תלכו."[333]

. מאבק מדיני

  • הניסיונות להכניע את האומה האסלאמית. גורמי ]ההתפוררות[ האלה פעלו את פעולתם במדינת האסלאם ובאומת האסלאם. העמים אשר ראו עצמם מקופחים על־ידי האסלאם ,חשו שנקרתה להם הזדמנות לנקום ולהכריע את מדינת האסלאם שכבשה את ארצותיהם זה כבר ושינתה את אורח החיים שלהם בכל התחומים. המונגולים הגיחו ושטפו כנחשול את מדינת האסלאם כשהם קוטעים את איבריה בזה אחר זה עד שהגיעו לבגדאד, בירת הממלכה העבאסית, שם רמסו ברגליהם את הח'ליפה אל־מֻסְתעִצִם בכבודו ובעצמו.[334] בכך התפרדה אחדוּת המדינה, ושושלת הח'ליפות ,לראשונה בהיסטוריה, התפזרה לכל עבר. אומות האסלאם התפרקו והפכו למדינות ננסיות; בכל שבט קם "שליט המאמינים,"[335] ובכל שבט קמה במת־דרשן.[336] הנצרות באירופה הרגישה בכך,  אספה כוחות רבים והטילה את גדודיה אל המזרח המוסלמי באסיה ובאפריקה בתשעה מסעות צלב שכללו את מיטב האבירים, המלכים והציוד.  הכוחות האלה,  שנעו אל האזור,  הצליחו להקים מדינה צלבנית בירושלים, לערער את אומות האסלאם במזרח ובמערב ,ולתקוף את מצרים, החזקה במדינות האלה באותה תקופה .
  • התעוררות. אולם אלוהים, יתברך ויתרומם, לא היה מוכןשהשקר יגבר על האמת. מצרים הצליחה לקבץ סביבה רסיסים מןהמדינות הננסיות האלה ולהנהיג אותן תחת פיקודו של צלאח אל־דין נגד הצלבנים. היא כבשה מידיהם את ירושלים והנחילה להם מפלה בקרני חיטין.[337][338] לאחר מכן עמדה ]מצרים[ בפני המונגולים ,בפיקודו של אל־זאהר בַּיְַבְּר, השיבה אותם אחור מבוהלים במעיין חרוד,[339] ואז היא שבה וחידשה את תפקיד הח'ליפה.[340] היה זה רצון אלוהים שלאחר מכן תקום לאסלאם מדינה רחבת ידיים, רבת כוח ,כבירת עוצמה. המדינה הזאת הצליחה לאחד את המוסלמים, ותחת דגלה התלכדו מרבית האומות ועמי האסלאם. שאיפות נעלות גרמו לה לצאת למלחמה נגד הנצרות בתוך ביתה ]באירופה[. היא כבשה את קונסטנטינופול, ושלטונה התפרס עד לב לבה של אירופה, עד שהגיע לוִיִנה. זו הייתה המדינה העות'מאנית של התורכים .
  • ביכורי הרנסנס באירופה. המדינה האסלאמית שקטה תחת דגלם של העות'מאנים; היא בטחה בשלטונם וחסתה בצִִלם, ולכן התעלמה מכל המתרחש סביבה. ואולם אירופה,  אשר הוארה באור האסלאם בספרד שבמערב, ובמסעות הצלב במזרח, ניצלה את ההזדמנות והשכילה להפיק תועלת מן השיעורים שקיבלה .היא החלה להגביר את כוחה תוך שהיא מתלכדת תחת דגלם שלהפרנקים בארץ הגאלים. כתוצאה מכך הצליחה לבלום את רצףהכיבושים האסלאמיים במערב, ולסכסך בין קבוצות שונות בקרב המוסלמים בספרד באמצעות מזימות. בסופו של דבר עלה בידה להשליך אותם אל מֵעֵבר לים, אל חופי אפריקה, ובמקומם קמה מדינת ספרד הצעירה. אירופה המשיכה להתחזק ולהתלכד, להשקיע ולהשכיל, לתור ארצות ולגלות חבלי ארץ. כך היה גילוי אמריקה מעשה ידיה של ספרד, בעוד גילוי הדרך להודו היה מעשה ידיהם של הפורטוגלים.  קריאות לרפורמה עלו באירופה שהתאפיינה ברפורמיסטים רבים, והיא פנתה לעסוק במדעי הטבע ובהשכלה מעשית, המניבה פירות. מהפכות הרפורמה הובילו להיווצרותן של ישויות לאומיות ולהקמתה של המדינה ]האירופית[ החזקה שהציבה לעצמה מטרה אחת והיא: לרסק את המדינה האסלאמית שאירופה הייתה נתונה בתווך שלה; אותה מדינה שנטלה לעצמה את אפריקה ואת אסיה בלי לשתף את האירופים. המדינות הצעירות ]באירופה[ כרתו לשם כך בריתות,  אשר במקרים רבים קיבלו מעמד של קדושה .
  • מתקפה חדשה. התוצאה של הגילויים ,המסעות בעולם והסיורים לקצווי תבל הייתה שהאירופים שלחו את ידיהם לרבות מארצות האסלאם הרחוקות, כמו הודו וכמה פרובינציות אסלאמיות סמוכות .האירופים החלו לפעול ברצינות במטרה לרסק את מדינת האסלאם החזקה ורחבת הידיים. תוכניות רבות הוכנו לשם כך. פעם קראו להן האירופים: "הבעיה המזרחית", ופעם אחרת: "חלוקת ירושתו של האדם החולה ."ארצות אירופה ניצלו כל הזדמנות שנקרתה בפניהן תוך שימוש בתירוצים מופרכים, כדי לתקוף את המדינה ]העות'מאנית[ השאננה והמרושלת. כך הצליחו האירופים לכרסם בשוליה ואף לערער צדדים שונים בהווייתה. המתקפה הזאת נמשכה זמן רב, ובמהלכה נקרעו מעל גופהּ של האימפריההעות'מאנית חבלי ארץ אסלאמיים רבים והועברו לשלטון אירופי)כמו מרוקו וצפון אפריקה(. בתקופה הזאת השיגו את עצמאותן רבות מן הארצות הלא־אסלאמיות שהיו תחת השלטון העות'מאני ,כמו יוון ומדינות הבלקן. המערכה האחרונה במאבק הזה הייתה מלחמת העולם הראשונה,[341] בשנים 1918-1914,  שהסתיימה בתבוסת תורכיה ובעלות־בריתה. כך קיבלו העמים החזקים ביותר באירופה, בריטניה וצרפת ולצדן איטליה, הזדמנות מושלמת להניח את ידיהם על ירושה עצומת ממדים שכללה את עולם האסלאם על האומות והעמים המרכיבים אותו. הם פרשׂו את שלטונם על ]עולם האסלאם[ תחת שמות שונים כמו כיבוש, קולוניאליזם ,פרוטקטורט ,מנדט, וחילקו אותו באופן הבא:
  1. ארצות צפון אפריקה, היינו,  מרוקו,  אלג'יריה ותוניסיה ,קיבלו מעמד של מושבות צרפתיות. העיר טנג'ר הנמצאת באזור הזה הוכרזה אזור השפעה בין־לאומי, ובחבל אל־ריף[342] הוקמה מושבה ספרדית .
  2. טריפולי וברקה[343] קיבלו מעמד של מושבה איטלקית. איטליה ,שרצתה למחות כל זכר לאסלאם במושבה, כפתה עליה את האזרחות האיטלקית וקראה לה" איטליה הדרומית", כשהיא משליכה אליה אלפי משפחות רעבות וזאבים בדמות אדם.[344] 3. מצרים וסודאן נותרו תחת פרוטקטורט בריטי, ולא הייתה להן כל יכולת לנהל את ענייניהן.
  3. פלסטין הפכה למושבה בריטית. בריטניה הרשתה לעצמהלמכור אותה ליהודים, כדי שאלה יקימו בה את המולדתהלאומית הציונית.
  4. סוריה הפכה למושבה צרפתית.
  5. עיראק הפכה למושבה בריטית .
  6. בחג'אז נותרה ממשלה חלשה, מטה לנפול, המצפה לגמילות חסדים כשהיא נאחזת בציפורניה בבריתות שווא ובהסכמים שקריים.[345]
  7. בתימן נותרו ממשלה בדלנית ועם עני השקוע במלחמה בכל מקום ובכל זמן.
  8. יתר חלקי חצי־האי ערב הפכו לנסיכויות זעירות, שהנסיכים שלהן חיו בחסות הקונסוליות הבריטיות, וניזונו מן הפירורים שנפלו משולחנן כשבלבם בוערת אש השנאה והמשטמה זה לזה. זאת למרות ההבטחות המפורשות שניתנו לחשוב שבשליטי חצי־האי, המלך ֻחֻסין, וההסכמים החד־משמעיים שנחתמו עמו על־ידי בעלות־הברית, בדבר העזרה שיקבל כדי להביא עצמאות לערבים ולבסס את שלטון הח'ליפה הערבי.
  9. באיראן ובאפגניסטאן נותרו ממשלות מעורערות ותאבי בצע שונים לטשו אליהן עיניים מכל עבר. פעם היו תחת חסותה של אומה אחת ,ופעם לצדה של אומה אחרת.
  10. הודו נותרה מושבה בריטית.
  11. תורכסטאן והארצות השכנות לה הפכו למושבות רוסיות ,והבולשביקים הראו להם את נחת זרועם .

פרט לכך היו מיעוטים אסלאמיים מפוזרים בארצות רבות ,ללא מדינה שתוכל להעניק להם חסות,  וללא ממשלה שלהּ צבא היכול להגן עליהם כנתינים. כך היו המוסלמים בחבש ,בסין, בבלקנים, במרכז אפריקה, בדרומה, במזרחה ובמערבה .במציאוּת הזאת] אפשר לומר ש[אירופה ניצחה במאבק המדיני — היא הצליחה לקרוע את האימפריה האסלאמית לגזרים, לחסל את מדינת האסלאם. מבחינה מדינית מחקה אירופה את זכר האימפריה מרשימת המדינות הגדולות שנשמת חיים באפן .

  • חזרה אל העוצמה. ואולם האיבה הבוטה והזלזול הציני בבריתות ובהסכמים העיקו על הלב והסעירו את הנפש. לכן קמו אומות האסלאם, ביקשו עצמאות ונלחמו כדי להשיב לעצמן את חירותן ואת תפארתן. זו הייתה מטרתן של המהפכות שפרצו בהן ,כמו המהפכה בתורכיה,[346] המהפכה במצרים,[347] המהפכות בעיראק[348] ובסוריה,[349] המהפכות החוזרות ונשנות בפלסטין[350] ובאזור אל־ריף שבמרוקו.[351] ההתעוררות התרחשה בכל האזורים ,וכתוצאה ממנה זכו עמי האסלאם לכמה זכויות: תורכיה קיבלהעצמאות בגבולותיה החדשים;  מצרים ועיראק קיבלו מעמד שלמדינות עצמאיות;[352] בחג'אז ובאזור נג'ד קמה מדינת הסעודים;[353] תימן, איראן ואפגניסטאן שמרו על מעמדן העצמאי; סוריה הייתה קרובה להכרה בעצמאותה;[354] ופלסטין זכתה בכך שהעולם הפנה את תשומת לבו למאבק שלה. המוסלמים עשו ללא ספק צעדים נכונים לקראת היעדים הנכבדים שהציבו לעצמם,  היינו,  השגת חירותם,  השבת תפארתם ובניית מדינתם.  זאת הגם שהצעדים האלה היו מעטים וִאִטיים והגם שהיו בכיוון של לאומיות ייחודית ,היינו ,כל אומה דורשת להכיר בזכותה לחירות כאומה עצמאית .רבים מן המתעוררים למען התחייה הזאת התעלמו במכוּון מרעיון האחדות ]האסלאמית[ ,ולמרות זאת מובילים הצעדים האלה להתלכדות ולשובה של האימפריה האסלאמית כמדינה מאוחדת ,הכוללת את עמי עולם האסלאם המפוזרים, את הנפת דגל האסלאם ונשיאת הבשורה שלו ברמה. אין בעולם כולו גורמי ליכוד כמו אלה המאחדים את המוסלמים: אחדוּת השפה, אינטרסים חומריים ורוחניים משותפים, וגם כאבים ותקוות משותפים .
  • מלחמה חדשה. בלבן של מדינות אירופיות רבות הכו שורש זרעי המשטמה והשנאה בעקבות מלחמת העולם. הסכמי ועידת השלום ]בוֶרֶסאי[ הנחיתו על חלק מהן מכות נמרצות ותקוותיהן שלמדינות רבות התנפצו בכאב. אם נוסיף על כך את הופעת הרעיונותהחדשים ואת עקרונות הקנאוּת ]הלאומנית[ הקיצונית, נבין שהמצב הזה באותן אומות יביא ללא ספק לסכסוך חדש ולמלחמת השמד הרסנית. המלחמה הזאת תגרום לפירוד בין מדינות אירופה ותקרע את אחדותן. היא תשיב אותן אל דרך הישר ותחזיר אותן בתשובה .היא תעניק לאומות האסלאם הזדמנות נוספת ללכד את שורותיהן ,להתאחד,  להשיג את חירותן ואת עצמאותן,  להשיב לעצמן את מדינתן ואת אחדותן תחת דגלו של מנהיג המאמינים:[355] "חֵפֵצים אנו לחונֵןֵ בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ ולשׂימם אנשי מופת ולעשותם יורשים".[356]7. מאבק חברתי

ציוויליזציה חדשה. אומות אירופה באו במגע עם עמי האסלאם במזרח במהלך מלחמות הצלב,  ואילו במערב הן חיו בשכנוּת לערביי ספרד והתחככו בהם. מן המגעים האלה הן הפיקו תועלת רבה;  לא רק שהזהות שלהן התגבשה ,והן למדו מהי לכידוּת ואחדוּת מדינית, ]אלא ש[ הן נהנו מהתעוררות תבונית ושכלית אדירה, רכשו ידע והשכלה מדעית עצומה, והתוצאה הייתה תחייה תרבותית ומדעית רחבת היקף. הכנסייה החלה להתנגד לתופעה המופלאה הזאת בכל הכוח שעמד לרשותה. היא האכילה מרורים את אנשי התרבות והמדע הנוצרים, תקפה אותם באמצעות בתי המשפט של האינקוויזיציה והסיתה נגדם מדינות ועמים.  ואולם כל אלה לא הועילו לה, והדוֹגמוֹת שלה לא החזיקו מעמד בפני אמיתות המדע וגילוייו. ]מן המאבק[ יצאה התחייה המדעית כשידה על העליונה, דבר שגרם גם למדינה להתעורר ולהיאבק בכנסייהעד למפלתה. התהליך הזה שחרר את החברה האירופית לחלוטיןמשלטון הכנסייה ;אנשיה גורשו אל בתי התפילה ואל המנזרים ,ועל האפיפיור נכפתה הישיבה בוותיקן. פעילותם של אנשי הדת הצטמצמה לתחום צר בחיים ,והם לא יכלו לחרוג ממנו ולעסוק במה שחשקה נפשם.  אירופה התייחסה לנצרוּת כאל מורשת היסטורית, כאל גורם נוסף שנועד לחנך את האספסוף, את פשוטי העם והתמימים,  כלי שמטרתו לסייע לכיבושים,  לקולוניאליזם ולהשגת יעדים מדיניים.

המסדרון אל המדע השתרע כעת כמלוא העין בפני האירופים ,ומרחב ההמצאות והגילויים התרחב. המכונה הכפילה את יכולת הייצור ובחיים חלה תפנית; הם הפכו להיות תעשייתיים .כל זה קרה בד בבד עם צמיחת המדינה ]האירופית[ החזקה ,ששלטונה התפרס לעבר ארצות ואזורים נוספים. העולם קיבל בברכה את אומות אירופה, העניק להן מכל טוב, וכספים החלו לזרום אליה מכל עבר. לכן אך טבעי היה שהחיים האירופיים והציוויליזציה האירופית התבססו על הרחקת הדת מן ההיבטים השונים של חיי החברה — בעיקר ממוסדות המדינה, מבתי המשפט ומבתי־הספר — וכן על עריצותה של ההשקפה המטריאליסטית והפיכתה לאבן בוחן לכל דבר... בעקבות זאת התפתחה הציוויליזציה המערבית לבעלת מאפיינים מטריאליסטיים לחלוטין, מאפיינים שכל מטרתם לנפץ את תורות ההתגלות. אלה סותרים בתכלית את עקרונות האסלאם ,אותם עקרונות שהוצבו כיסוד לציוויליזציה שלו, אשר הצליחה לאחד את החומר עם הרוח.  התופעות החמוּרות ביותר שדבקו בתרבות האירופית הן:

1 . אתאיזם, הטלת ספק באלוהים, הכחשת קיומה של הנשמה ,אי הכרה בגמול בעולם הבא והצטמצמות לגבולות המציאוּת החומרית ,המוחשית. "מכירים הם רק את חיי העולם הזההנגלים לעין ,ואינם נותנים דעתם לעולם הבא."[357]

  1. 2. אנשים נוהגים באופן מתירני, נוהרים לעינוגים, הולכים שולל אחר הנאות,  מתירים את רסן היצרים,  ומשֹֹביעים את תאווֹת הכרס והמין. את הנשים מציידים בכל הסוגים האפשריים של אמצעי פיתוי וגירוי, והשתוללות החטאים החמוּרים מגיעה לידי כך שהם שוברים את הגוף ואת המוח, מחסלים את התא המשפחתי והורסים את אושרו של הבית" .הכופרים שטופי תענוגות ולועטים כבהמות והאש מעונם."[358]
  • . האדם הפך להיות אנוכי והוא מחפש רק את טובת עצמו .בתחום המעמדי, הרי שכל מעמד מתנשא על האחרים ושואף לזכות ברווחים לעצמו בלבד. ביחסים בין העמים — כל אומה קנאית לגזע שלה, מפחיתה מערך יתר האומות ומנסה לבלוע את החלשות ממנה.
  • . הריבית, ההכרה בחוקיותה, וההתייחסות אליה כאל בסיס למיקח וממכר. אנשים הולכים שולל אחר הריבית לסוגיה השונים, ומנהיגים אותה ביחסי מסחר בין מדינות ובין יחידים.

כתוצאה מן התופעות האלה בחברה האירופית, תופעות שכל כולן מטריאליזם טהור, הנפש נשחתה, המידות נחלשו, המלחמה בפשע התרופפה, הבעיות התרבו, הופיעו עקרונות הרסניים ופרצו מהפכות חורבן והרס.  המערכות התערערו בתחומי הכלכלה ,החברה והמדינה,  ולא הצליחו להתייצב.  מדינות נקרעו לעדות ולמפלגות, ועמים אחזו איש בצוואר רעהו מתוך משטמה וחמדנות .התרבות המודרנית הוכיחה שהיא לחלוטין אינה מסוגלת להבטיחאת שלומה של החברה האנושית, לייצב את הביטחון ואת השלום ולהביא אושר לבני האדם. זאת למרות הידע והאמת המדעית שהיא פתחה בפניהם, למרות העושר והממון שסיפקה להם ואף כי אפשרה למדינות הקשורות בה לרכוש עוצמה ושלטון בעולם, הגם שעדיין לא מלאו לה מאה שנים .

. רודנות המטריאליזם בארצות האסלאם

האירופים השקיעו מאמץ רב בכך שגל החיים החומריים ישטוף את כל ארצות האסלאם שעליהן הניחו את ידיהם, על כל סממני השחיתות וחיידקי המוות הקשורים בו. גורלן של הארצות האלה תחת שלטון האירופים היה רע ומר: הללו הקפידו לשמר בידיהם את מקורות השגשוג והכוח, היינו, המדעים, ההשכלה, הטכנולוגיה והארגון היעיל ,ולא לשתף בהם את ארצות האסלאם. הם הקדימו ותכננו תוכנית מפורטת לכיבוש חברתי, תוך הסתייעות בערמומיות המדינית שלהם ובעוצמתם הצבאית ,עד שהשיגו את מבוקשם. הם פיתו, באמצעות הנחות והקלות, את מנהיגי המוסלמים לקחת מהם הלוואות ולעשות אתם עסקים.  בכך הם הצליחו להשיג דריסת רגל כלכלית, ולהציף את ארצות האסלאם בהון ,בבנקים ובחברות שלהם. הם סובבו את גלגלי הפעילות הכלכלית כרצונם ,והכניסו לכיסם רווחים עצומים ועושר רב בלי לשתף את האוכלוסייה .לאחר מכן הם הצליחו לשנות את יסודות השלטון, החוק וההשכלה בארצות האסלאם החזקות ביותר,  ולעצב את מערכות המדינה ,המשפט והחינוך במתכונת אירופית מושלמת.[359]

]האירופים[  הביאו לאזורים האלה את נשותיהם הלבושותבאופן חושפני, את המשקאות המשכרים שלהם, את התיאטראות שלהם ,את אולמות הריקודים שלהם, את בתי השעשועים שלהם ,את הרומנים שלהם, את העיתונים שלהם, את הספרות שלהם, את המשוגות שלהם ,את משחקי ההבל שלהם ואת ההוללות שלהם .הם התירו ]בארצות האסלאם[ מה שלא העזו להתיר בארצותיהם ,ויִיִפו את העולם הצעקני וההבלותי שלהם,  המלא חטא והגדוש פריצוּת,  כדי שייראה יפה בעיני מוסלמים עשירים אך תמימים וחסרי השכלה, בעיני אינטלקטואלים ובעיני אנשי מעמד ושררה .הם לא הסתפקו בכך אלא הקימו בלב לבו של עולם האסלאם בתי־ספר ומוסדות השכלה ותרבות אשר הטילו בנפשות בניו ]של האסלאם[  ספקנות ואתאיזם.  הם לימדו את המוסלמים להפחית מערך עצמם,  לבוז לדתם ולמולדתם,  להתנתק מערכי המוסר ומן העקרונות שלהם, לקדש כל מה שהוא מערבי, ולהאמין בכך שהאידיאל בחיים הוא רק מה שמקורו אירופי. בתי־הספר האלה הפכו לנחלתם של בני המעמד הגבוה, אותו מעמד שמתוכו באים מנהיגים העתידים להחזיק ברסן השלטון באומות ובעמים האלה .ואם מי מהם לא הספיק "להבשיל" במוסדות המקומיים, השלים את המלאכה רצף של משלחות ]סטודנטים לאירופה.[[360] הפלישה החברתית המתוכננת והאלימה הצליחה מעל ומֵעֵבר למצופה ,שכן פלישה מעין זו חביבה מטבעה על בני האדם, קרובה ללבם והשפעותיה חזקות וארוכות טווח .זאת הסיבה שפלישה מעין זו מסוכנת כפל־כפליים מפלישה מדינית או צבאית.  כמה מאומות האסלאם התפעלו מן התרבות המערבית ומאסו באופי האסלאמי שלהן עד כדי כך שתורכיה הודיעה כי היא אינה מדינה אסלאמיתוחיקתה באופן קיצוני את מעשי האירופים בכול .אמאנוללה חאן ,מלך אפגניסטאן,[361] ניסה לנקוט צעדים דומים, אך הדבר גרם לו לאבד את כיסאו. סממני החקיינות גברו גם במצרים והחמירו עד שאחד האינטלקטואלים המצרים הרשה לעצמו להכריז כי הדרך היחידה לִקִדמה היא אימוץ מלא של הציוויליזציה המערבית ,על הטוב והרע שבה, על המתוק והמר שבה, על החביב והמאוס שבה ,על המשובח והמגונה שבה.[362] ]החקיינות[ עברה במהירות ובעוצמה ממצרים לארצות שבשכנותה עד שהגיעה אל הקצה המרוחק של מרוקו, וכללה אף את סמלי האסלאם המקודשים במרחבי חג'אז .אפשר לחלק את ארצות האסלאם לשלוש קבוצות בהתאם למידת ההשפעה של הציוויליזציה החומרנית עליהן ולמידת העוצמה של העריצות המטריאליסטית:

  1. ארצות שבהן ההשפעה הייתה כה רבה עד כי חדרה אל הלבבות ואל הרגשות, ולא הייתה קיימת רק כלפי חוץ בתחומים שונים ובטקסים. לקבוצה הזאת שייכות תורכיה ומצרים שבהן נמחה כל זכר לאסלאם בחיי החברה, והאסלאם סולק אל מסתרי המסגדים, בתי התפילה והמנזרים הצוּפיים .
  2. ארצות שהושפעו מן הציוויליזציה הזאת בתחום הרשמי ובטקסים, אולם לא בכל הנוגע לרגשות הפנימיים. לקבוצה הזאת שייכות איראן, מרוקו ]ושאר[ ארצות צפון אפריקה.

 

  1. ארצות שבהן הושפעו מן הציוויליזציה הזאת רק בני המעמדהמשכיל ואנשי השלטון, אך לא פשוטי העם וההמונים .לקבוצה הזאת שייכות סוריה ,עיראק, חג'אז, חלקים רבים בחצי־האי ערב ויתר ממלכות ערב.

עם זאת, הגל שוטף את הכול במהירות הבזק ,ומאיים להגיע לנפשות,  למעמדות ולתחומים שאליהם עדיין לא הגיע.  יריבי האסלאם הצליחו לרמות את המוסלמים המשכילים,  ולעוֵוֵר את עיני הקנאים בכך שתיארו את האסלאם עצמו כמסגרת המוגבלת לכמה עיקרי אמונה, מצוות מעשיות ומידות מוסר. זאת נוסף על היותו ]כביכול רק[ אוסף של טקסי פולחן, אמונות תפלות וגילויים חיצוניים ריקים מתוכן. מה שעזר להם לעשות את התרמית הזאת היה בורותם של המוסלמים בנוגע לאמיתות דתם, עד שרבים מהם קיבלו את התיאור הזה, האמינו בנכונותו והיו שבעי רצון ממנו. זה נמשך זמן רב כל כך עד כי היום קשה לנו להסביר להם שהאסלאם הוא סדר חברתי שלם העוסק בכל תחומי החיים .

בסופו של דבר אפשר לומר שהציוויליזציה המערבית ,על עקרונותיה המטריאליסטיים ,ניצחה במאבק החברתי את הציוויליזציה האסלאמית על עקרונותיה הנכוחים, המשלבים רוח וחומר. הניצחון הזה הושג, בדומה לניצחון בשדה הקרב המדיני והצבאי,  על אדמת האסלאם,  ובמלחמת השמד שהתנהלה בנפש המוסלמים,  ברוחם ,בעקרונותיהם ובשֹֹכלם.  אין בכך כל פלא ,שהרי התופעות בחיים לא ניתנות לחלוקה: כשקיימת עוצמה, היא קיימת בכל התחומים, וכאשר שוררת חולשה, היא שוררת בכל התחומים גם כן: "הן נוהגים אנו לחלק את ימי הניצחון הללו בין האנשים, פעם לאלה ופעם לאלה."[363] ואולם גם אם עקרונות האסלאם והכללים שלו נמחו, הם נשארו חזקים כשלעצמם, שופעי פוריות וחיים, שובי לב ,מקסימים ביופי ובֵחֵן אשר בהם. הם יישארוכאלה משום שהם האמת, וחיי האדם לא יהיו לעולם שלמים ונעליםבלעדיהם ,ומכיוון שהם מעשה ידיו של אלוהים והנמצאים בחסותו:

"אנו עצֵמֵנו הורדנו ממרומים את דבר־התוכחה, ואנו שומריו מכל משמר."[364] "ואולם אלוהים לא יאבה בלתי אם להפיץ את מלוא אורו, אף אם יתעבו זאת הכופרים."[365]

יקיצה: אותה השפעה שיש לתוקפנות המדינית על התעוררות הרגשות הלאומיים, יש לרודנות החברתית על שיבתו לחיים של הרעיון האסלאמי.  קולות מכל עבר עולים וקוראים לשוב אל האסלאם, להבין את משפטיו וליישם את סדריו. לכן אין ספק כי קֵרֵב היום שמעוזיה של התרבות המטריאליסטית יקרסו על ראשי אנשיה. או אז הם יחושו באש הרעב הרוחני היוקדת בלִבִם וברוחם ,ולא ימצאו מזון ומזור ומרפא אלא בכללים של ספר ]הקוראן[ הנכבד: "הוי האנשים, הנה ניתנו לכם מִעִם ריבּונכם מוּסר השׂכּל וַמַרפא ללבבות והדרכה ורחמים למאמינים. ֱאֱמור, בברכת אלוהים וברחמיו, בזאת ישׂמחו, כי טוב הדבר מכּל אשר יאגרו."[366]

9. הבשורה שלנו היא בשורת תחייה והצלה

  • ירושה כבדת משקל. הנה כי כן, אחים, אלוהים רצה שאנחנו נירש את הירושה הזאת, רבת האחריות, שאור בשורתכם יאיר בתוך האֵפֵלה, שאלוהים יכשיר אתכם לרומם את דברו, לגלות את חוקיו ולכונן מחדש את מדינתו: "אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו. הן אלוהים חזק ואדיר."[367]
  • מטרותינו הכלליות. מה אנחנו מבקשים, אחים? האם אנחנומבקשים לאגור ממון, והרי הוא חולף כצל? או שאנחנו מבקשיםמעמד רם, והרי הוא מכשול טפל? האם נבקש כוח בארץ? "כי לאלוהים הארץ, ואותה ינחיל לאשר יחפוץ מבין עבדיו."[368] ואנחנו קוראים את דברי אלוהים, יתברך ויתרומם: "זו נחלת העולם הבא אשר ניתֵֵן לאלה אשר לא יבקשו להתנשׂא על האנשים בארץ ולא יחמסוה. היראים סופם לראות טובה."[369] אלוהים ֵעֵד שאיננו מבקשים דבר מכל זה, לא לכך עמלֵנֵו ולא לזה מכוונת קריאתנו. זכרו תמיד שיש לכם שתי מטרות יסודיות:
  • . שחרור המולדת האסלאמית מכל שלטון זר. זו זכותו הטבעית של כל אדם שאותה לא יכחיש אלא עריץ בן עוולה או רודן עושק.
  • . כינון מדינה אסלאמית חופשית במולדת האסלאמית. המדינה הזאת תפעל על־פי משפט האסלאם, תיישם את הסדר החברתי שלו, תפרסם את עקרונותיו הנכוחים ותביא את בשורתו החכמה לידיעת בני האדם. כל עוד לא קמה המדינה הזאת, רובצת אשמה על כל המוסלמים מכיוון שהם אחראים בפני אלוהים, העליון והאדיר, לכך שהזניחו את הקמתה ולא פעלו לשם כינונה. בבלבול השורר כיום, הקמת מדינה ]שלא תדבק באסלאם אלא[ בעקרונות של עושק ובתורה של עוול ,בעוד אין איש הפועל להקמת מדינה של אמת וצדק ושלום ,תהיה בבחינת מעשה של מרי כלל־אנושי .

אנחנו מבקשים להגשים את שתי המטרות האלה בעמק הנילוס, בארצות ערב, ובכל ארץ שאותה בירך אלוהים באסלאם, שהוא דת, אזרחות ואמונה המאחדת את כל המוסלמים .

 

  • מטרותינו הספציפיות. נוסף על שתי המטרות האלה ישלנו מטרות ספציפיות, שרק הגשמתן תבטיח את קיומה של חברהאסלאמית במלוא מובן המילה .זכרו, אחים, כי למעלה מ־%60 מן המצרים חיים ברמה נמוכה מזו של חיות, והם קורעים את עצמם לגזרים כדי לפרנס את עצמם. את מצרים תקפה מצוקת רעב קטלנית, והיא נתונה בבעיות כלכליות רבות, שרק אלוהים יודע את אחריתן. במצרים קיימות יותר מ־320 חברות זרות שיש להן זיכיון על כל ענפי הכלכלה והשירותים החשובים בכל רחבי הארץ .פעילות המסחר ,המלאכה והמוסדות הפיננסיים נמצאת כולה בידי הזרים המלווים בריבית, והנכסים דלא ניידי עוברים במהירות הבזק מידי אזרחי המולדת לידיהם. שיעור המחלות, המגֵפֵות והמומים במצרים הוא הגבוה ביותר בין מדינות התרבות, ויותר מ־%60 מבני העם המצרי סובלים מנכות הגוף או החושים, מליקויים וממחלות .מצרים עד ימינו אלה היא מדינה נבערת. שיעור המשכילים בה אינו עולה על חמישית, ובכלל זה מאה אלף בני אדם שלא קיבלו יותר מאשר חינוך חובה .הפשע במצרים הוכפל והוא מתרבה במהירות מבהילה עד ש"בוגרי "בתי הסוהר רבים מבוגרי בתי־הספר. מצרים לא הצליחה עד עתה להכשיר אפילו דיוויזיה צבאית אחת המצוידת באופן מלא. התופעות האלה קיימות בכל אחת מארצות האסלאם ,ומטרתכם לפיכך היא לפעול למען רפורמה בחינוך, להילחם בעוני ובבערוּת, במחלות ובפשע וליצור חברת מופת אשר תתבסס על ההלכה האסלאמית .
  • האמצעים הכלליים שברשותנו. כיצד נגיע ליעדים האלה ?נאומים, הכרזות,  מכתבים,  שיעורים,  הרצאות ,אבחון המחלה ותיאור התרופה — כל אלה לבדם לא יביאו תועלת ,לא יובילו ליעד ולא יאפשרו את השגת המטרה. ואולם טבען של אידיאולוגיות הוא שברשותן קיים מגוון של אמצעים שחייבים לנקוט אותם ולהפעילם .האמצעים הכלליים של האידיאולוגיות השונות הם תמיד אותםשלושה אמצעים, ואין בלתם:
  1. אמונה עמוקה.
  2. ארגון מדויק.
  3. פעולה רצופה .

אלה הם האמצעים הכלליים שלכם,  אחים.  האמינו ברעיון שלכם, התלכדו סביבו, פעלו למענו והתמידו בו .

  • אמצעים נוספים. נוסף על האמצעים הכלליים קיימים אמצעים שאותם חייבים לנקוט — מהם פסיביים ומהם אקטיביים .מהם כאלה העולים בקנה אחד עם המקובל, ומהם כאלה הסותרים את המקובל ומתנגדים לו. מהם אמצעים עדינים ומהם אמצעים בעלי עוצמה. אנחנו חייבים להיות מוכנים נפשית להשתמש בכולם ,ולהיות נכונים לנקוט את כולם, כדי להבטיח הצלחה. אנחנו נדרשים להפר מנהגים ומוסכמות ולמרוד בסדרים ובעמדות שאליהם אנשים התרגלו והם מקובלים עליהם. בשורה איננה, לאמיתו של דבר, כי אם מרידה במוסכמות ושינוי מנהגים ועמדות. האם אתם מוכנים לכך, אחים ?
  • רפיון ידיים. רבים אומרים: מהי המשמעות של האמצעים האלה? כיצד יועילו לבנות אומה ולתקן חברה שבעיותיה כרוניות והיא שקועה עד צוואר בשחיתות רבה כל כך? וכיצד תנהלו את הכלכלה בלי לעשות שימוש בריבית? וכיצד תפעלו בסוגיית מעמד האישה? וכיצד תשיגו את זכויותיכם ללא שימוש בכוח? דעו לכם ,אחים, שהשטן מדיח ומטיל ספק במהימנותו של כל איש רפורמה .ואולם אלוהים מבטל את מדוחי השטן ואז מקים את מופתיו, ואלוהים הוא יודע וחכם. זכרו את הלקח ההיסטורי והמוסר הנלמדים מאומות העבר וההווה. אומה הנחושה לחיות, לא ייתכן שתמות.
  • המכשולים בדרכנו. ברצוני לומר לכם בגילוי לב כי רביםעדיין אינם מכירים את הבשורה שלכם. ביום שבו יתוודעו אליה ויבינו את מטרותיה ואת יעדיה במלואם, הם יגלו כלפיה יריבוּת עזה ועוינות קשה. אז תגלו שבפניכם ניצבים הרבה קשיים, ואתם חייבים להתגבר על מכשולים רבים. רק אז תצעדו את הצעד הראשון בדרכם של המבשרים. ואולם כעת, בוּרים אתם עדיין, מכשירים את עצמכם לבשורה, מתכוננים למאבק ולמלחמת הקודש שהיא דורשת. בערותו של העם בנוגע לאמת של האסלאם ניצבת כמכשול בדרככם, ואתם עשויים למצוא בין אנשי הדת וחברי הממסד הדתי הרשמי כאלה שאינם מקבלים את הפירוש שלכם לאסלאם ומגנַים את מלחמת הקודש שאתם מנהלים למענו. השליטים, המנהיגים ,בעלי המעמד ואנשי השלטון ינטרו לכם טינה, וכל הממשלות ,ללא יוצא מן הכלל, יתנגדו לכם — כל ממשלה תנסה להגביל את פעילותכם ולהציב מכשולים בדרככם .

הדרכים כולן יהיו כשרות בעיני העריצים, שיתנגדו לכם וירצו לכבות את אור הבשורה שלכם. הם ייעזרו לשם כך בממשלות החלשות, במוסר הירוד, ובידיים המושטות אליהם בבקשת נדבה, ומושטות אליכם ברשע ובמשטמה. הכול יטילו ספקות מומצאים בבשורה שלכם ויפנו אליה האשמות שווא, מתוך ניסיון לתת בה כל דופי אפשרי שאותו יציגו לציבור בצורה נתעבת ככל האפשר. זאת ,כשהם מסתמכים על כוחם ושלטונם ומתגרים באמצעות ממונם והשפעתם: "הם רוצים לכבות את אור אלוהים בהבל פיהם, ואולם אלוהים לא יאבה בלתי אם להפיץ את מלוא אורו, אף אם יתעבו זאת הכופרים."[370] בכך תיכנסו ללא ספק לשלב הניסיון והמבחן: יאסרו אתכם ויעצרו אתכם, יַגַלו אתכם וירדפו אתכם, יחרימו את רכושכם, יזרקו אתכם ממקומות העבודה שלכם ויערכו חיפושים בבתיכם. זמנו של מבחן זה יארך עד מאוד. "הסבורים האנשים כייונח להם להגיד, הֶאַמַנו, ולא יעמידום בניסיון"?[371] אולם אלוהים הבטיח לכם בסופו של דבר את הניצחון המיועד ללוחמי הקודש ואת הגמול של המיטיבים לעשות. "הוי המאמינים, הבה ואנחה אתכם אל ִעִסקה שתפטור אתכם מעונש כבד. ]...[ ואנו סייענו ביד המאמינים כנגד צריהם, והם ניצחו."[372] האם אתם נחושים להיות תומכי אלוהים?

  • גורמי הניצחון. אַחַי, ראוי כי נזכור,  בעומדנו בפני כל המכשולים האלה, שאנחנו נושאים את הבשורה של אלוהים, הנעלה מאין כמוה, את רעיון האסלאם, החזק מאין כמוהו, ואת ההלכה של הקוראן, הצודקת מאין כמותה. ")דתנו היא( הטבילה אשר לאלוהים ,ומי טבילתו נָאָה מֶשֶל אלוהים? לו עובדים אנו."[373] ]עלינו לזכור גם[ שהעולם כולו זקוק לבשורה הזאת, וכל מה שקיים בו מכשיר את הקרקע ומאפשר את בואה. ואנחנו, ישתבח אלוהים, חפים ממניעים אישיים, רחוקים מכוונת רווח לעצמנו. כל כוונתנו לזכות בחסד אלוהים ולהביא טובה לבני האדם, וכל עמלנו לַרַצות את אלוהים .אנחנו מצפים לעזרתו ולתמיכתו, ומי שנתמך בידי אלוהים ניצחונו מובטח. "זאת כי אלוהים הוא מגן המאמינים, ולכופרים אין מגן."[374] עוצמת הבשורה שלנו, העובדה שהעולם זקוק לה, מטרתנו האצילית ותמיכת אלוהים ]כל אלה[ הם גורמי הניצחון ששום מכשול לא יעמוד בפניהם ושום דבר לא יעצור בעדם. "אלוהים אדון לדָבָרו ,ואולם מרבית האנשים אינם יודעים."[375]

10. עצה

אחים מוסלמים, הסכיתו ושמעו.

במילים האלה רציתי להציג בפניכם את הרעיון שלכם. ייתכן שצפויות לנו שעות קשות שבהן יתנתק הקשר ביני וביניכם לזמן־מה ולא אוכל לשוחח עמכם או לכתוב לכם. לפיכך עצתי לכם שתתבוננו במילים האלה,  תשמרו אותן על לוח לבכם כמידת יכולתכם ותסכימו עליהן כאיש אחד. זאת משום שכל מילה היא רבת משמעות.

אחים, אין אתם אגודת חסד, ולא מפלגה פוליטית או גוף מקומי שמטרותיו מוגבלות. אתם הנכם רוח חדשה המתפשטת בלב האומה ומחיה אותו באמצעות הקוראן.  ואור חדש המפציע ומפזר את חשכת החומרנות בידיעת אלוהים. וקול רועם ועולה, החוזר כהד על הבשורה של שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום .בלי להפריז, אוכל לומר כי זכותכם לחוש שאתם נושאים בנטל הזה שממנו משכו אחרים את ידיהם. היה וישאלו אתכם לְמְָה אתם מטיפים? ִאִמרו: אנחנו מטיפים לאסלאם שאותו הביא מחמד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום; הממשלה היא חלק ממנו והחירות היא אחת ממצוותיו. אם יאמרו לכם: זו פוליטיקה! אִִמרו: זה האסלאם ואנחנו לא מכירים בהבחנה הזאת. אם יאמרו לכם: אתם מטיפים למהפכה,  אמרו:  אנחנו מטיפים לאמת ולשלום,  אנחנו מאמינים ואנחנו גאים בהם. אם תקומו נגדנו ותעמדו למכשול בדרך הבשורה שלנו, ]דעו לכם ש[אלוהים התיר לנו להגן על עצמנו, ולכן אתם המורדים הרשעים במהפכה. אם יאמרו לכם: אתם נעזרים באישים ובגופים שונים,[376] "אמרו: מאמינים אנו באלוהים לבדו, וכופרים בשותפים אשר צירפתם לו."[377] ואם לא ירפו מכם בעוינותם, אמרו:

"לכו לשלום. אין אנו מבקשים את חברתם של הנבערים מדעת."[378]

  1. 11. חובותאחים,

האמינו באלוהים והיו גאים בכך שאתם מכירים אותו, נסמכים על עזרתו ונשענים עליו. אל יהי עליכם מורא מלבדו, ולא פחד מפני אֵחֵר זולתו. קיימו את המצוות ואל תעברו על האיסורים.

סגלו לעצמכם מידות טובות ואמצו את השלמוּת. ֱהֱיו בעלי מוסר חזק, גאים בתפארת המאמינים ובכבוד היראים הנאמנים, מידות שהעניק לכם אלוהים.

פנו אל הקוראן ולמדוהו היטב בצוותא, וגם אל תולדות חייו הטהורים של הנביא, ודונו בכתוב בהם. הכול מתוך מגמה מעשית ולא לשם התנצחות, שכן כאשר אלוהים מדריך קבוצת אנשים, הוא משרה עליהם אווירה מעשית. אנשים שאלוהים הראה להם את דרך הישר אינם סוטים מן הדרך אלא אם פרצה ביניהם מחלוקת.

אהבו זה את זה ושמרו מכל משמר על הקשר ביניכם, שכן זהו סוד כוחכם ומשען הצלחתכם. החזיקו מעמד עד שאלוהים יפסוק בצדק ביניכם ובין עמכם, מכיוון שהוא הטוב שבשופטים.

הקשיבו וצייתו ]לכל הוראה של[ הִמִפקדה שלכם קלה כבחמורה ;בדברים החביבים עליכם, כמו גם בדברים שנואים. הדבר הזה הוא סמל הרעיון שלכם והחוליה המחברת ביניכם.

אם כך תעשו, צפו לניצחון אלוהים ולתמיכתו. ההזדמנות תבוא ואין בכך ספק. "ביום ההוא ישׂמחו המאמינים בניצחון אלוהים. הוא חש לעזור לאשר יחפוץ, והוא האדיר והרחום."[379]

יעניק אלוהים הצלחה לנו ולכם בדרך הישר והרצוי לפניו. מי ייתן ויוליכנו בנתיבי חסידים וישרים, יחיֶהֶ אותנו בחיי תפארת מאושרים וימית אותנו מות לוחמים קדושים. הוא הטוב שבאדונים והטוב שבעוזרים .

 

אל הנוער[380]

השבח לאלוהים, אין אלוהים מלבדו. התפילה והשלום על אדוננו מחמד, ראש וראשון לְמְתקנים, אדון הלוחמים, ועל משפחתו, על חבריו ועל ממשיכי דרכו.

הסכת ושמע,  נוער. הצלחתו של רעיון תלויה בקיומן של אמונה חזקה, מסירוּת מלאה, התלהבות גדולה,  נכונות להקרבה עצמית ועשייה למען הגשמתו.  אפשר לומר שארבעת היסודות האלה — אמונה, מסירוּת, התלהבות ועשייה — הם מתכונות הנוער .זאת משום שהאמונה מבוססת על לב טהור. המסירוּת שוכנת בחזה צחור. ההתלהבות בנויה על הכרה איתנה, ועשייה מצריכה נחישוּת רעננה. כל אלה אינם קיימים אלא בנוער .לכן היו בני הנוער מאז ומתמיד משענת התחייה בכל אומה ,ובכל תחייה הם היו סוד הכוח ונושאי דגל הרעיון. "הם היו נערים אשר האמינו בריבּונם, ואנו הוספנו להנחותם."[381]

לכן מוטלת עליכם משימה גדולה. לכן רובצת עליכם אחריות כבדה .לכן דרישות האומה מכם כפולות ומכופלות. לכן כבד־משקל הוא המשא אשר מוטל עליכם. לכן חלה עליכם החובה לחשוב היטב ,לעמול הרבה, להגדיר את עמדתכם, לחוש להושיע את האומה ,להעניק לה במלואן את הזכויות המגיעות לה מן הנוער .

אם הנוער גדל באומה שלווה ובוטחת, ששלטונה איתן ויישובה רחב ידיים, הרי הוא מתמסר לענייניו יותר משהוא מתמסר לענייני האומה. הוא משתעשע ומשחק כשנפשו רוגעת ומצפונו שקט. אך אם הוא גדל באומה לוחמת, פעלתנית, שזרים שולטים בה ושיריבים עושקים אותה, נלחמת ככל יכולתה למען השבת זכויותיה הגזולות ,מורשתה הנאנסת, חירותה האבודה ותפארתה הנעלה, הרי שבמקרה כזה מחייב האידיאל הנעלה את הנער להתמסר לענייני האומה יותר מאשר להתמסר לענייני עצמו. אם כך הוא יפעל, מובטח לו גמול מידי, כלומר, ניצחון, וגמול בעולם הבא ,והוא חסד אלוהים. אולי שפר גורלנו, ואנחנו משתייכים לקבוצה השנייה .לנגד עינינו שוקדת האומה על מלחמת הקודש ונאבקת בהתמדה למען צדק וחירות .היכונו אנשים! מה קרוב הניצחון למאמינים ומה גדולה ההצלחה לאלה העושים והמתמידים!

הסכת ושמע, נוער. סכנה אורבת לפתחה של אומה הנמצאת בראשית תחייתה,  והיא מחלוקת של הטפות לאידיאולוגיות ]מנוגדות[, ערבוביה של צעקות, ריבוי אסכולות, תוכניות ושיטות סותרות ,ומספר גדול של אנשים המתיימרים להנהיג ולהוביל ]את הציבור[. כל זה מפצל את המאמץ, מפלג את הכוחות, והופך את השגת היעדים לבלתי אפשרית. על כן הפך לימוד האידיאולוגיות השונות וההשוואה ביניהן לצורך יסודי ובלתי נמנע לכל חפצי הרפורמה. על כן חובתי היא לשטוח בפניכם בבהירות את תמצית הטפתו של האסלאם במאה ה־14 להגירת[382] הנביא.

בשורת "האחים המוסלמים",  או בשורת האסלאם,  במאה ה־     1 להגירת הנביא

הסכת ושמע, נוער. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שאין בה פקפוק ,ובטוחים בביטחון מלא ואיתן שקיים רעיון אחד בלבד המסוגל להציל את העולם המתייסר,  להדריך את האנושות המבולבלת ולהנחות את בני האדם אל דרך הישר. לכן ראוי כי אנשים יקריבו את נפשם, את כספם ואת כל אשר להם על מזבח הבאת רעיון הזה לידיעת הרבים, הפצת בשורתו ופרסומו בציבור. הרעיון הזה הואהאסלאם הנאמן, זה שאין עמו רעה, ואין בו כל פגימה, וההולך בואינו תועה. "אלוהים ֵעֵד כי אין ֱאֱלוה מבּלעדיו, וכן )יעידו( המלאכיםואנשי הדעת, וִמִנהגו ֶצֶדק. אין ֱאֱלוה מבּלעדיו, האדיר והחכם."[383] "היום סיימתי לכונן לכם את דתכם והשלמתי את חסדִיִ עליכם ,וְשְׂבַע רצון אני כי הִאִסלאם היה לכם לדת."[384] על כן הרעיון שלנו הוא אסלאמי לחלוטין. הוא מסתמך על האסלאם, שואב ממנו, נלחם למענו ופועל כדי לרומם את דברו. ]הרעיון שלנו[ אינו מחפש שלטון מלבדו, ואינו רוצה מורה דרך ִבִּלתו, ואינו מציית לכללֵיֵ זולתו:

"כל המבקש לו דת אחרת מלבד הִאִסלאם, לא יקבלוה ממנו."[385] על האסלאם ועל המוסלמים באו תקופות קשות: אסונות ניחתו עליהם ופורענויות התרגשו בזו אחר זו. יריבי האסלאם פעלו לכבות את זיווֹ, להסתיר את הדרו, להוליך את בניו שולל, לבטל את גבולותיו, להחליש את חילותיו, לסלף את כלליו ואת משפטיו; פעם גורעים מהם, פעם מוסיפים, ופעם אחרת מפרשים אותם לא נכון. אובדן שלטונו המדיני של האסלאם הקל עליהם לבצע את המעשים האלה, וגם העובדה שהאימפריה העולמית שלו נקרעה לגזרים, צבאותיו הֻמֻחמדיים נפוצו לכל עבר, ואנשי הכפירה הניחו את ידיהם על עמי האסלאם המושפלים, המשועבדים לשלטון קולוניאלי.

חובתנו הראשונה,  אנחנו "האחים המוסלמים",  היא להבהיר באופן ברור, שלם וגלוי לבני האדם מה הם כללי האסלאם בלי להוסיף, בלי לגרוע ובלי לייפות. זהו החלק התיאורטי ברעיון שלנו .

]נוסף על כך[ עלינו לדרוש מבני האדם ליישם אותם. עלינו לגרום לכך שהם יקיימו את מצוות האסלאם ויפעלו על פיהן. זהו החלק המעשי ברעיון שלנו.

העמוד המשמש לנו למשען הוא ספר האלוהים, אותו ספר שאיןמלפניו ואין מאחוריו שקר.  ]נוסף עליו[  הנוהג[386] הנכון והיציב ,שמקורו בשליח אלוהים,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,ותולדות חייהם הטהורים של אבות האומה.[387] פרט לכך אין אנו שואפים אלא לַרַצות את אלוהים, למלא את חובתנו, להדריך את בני האדם ולהנחות את הציבור.

אכן נילחם להגשמת הרעיון שלנו, ואכן ניאבק למענו כל עוד רוח באפנו, ואכן נקרא לאנשים כולם לאחוז בו, ואכן נשקיע בו את כל מאודנו. נחיה למענו חיי כבוד, או נמות בכבוד, וססמתנו הקבועה תהיה:  אלוהים הוא מטרתנו,  והנביא מנהיגנו,  והקוראן חוקתנו, ומלחמת הקודש דרכנו, והמוות למען אלוהים הוא הנעלה במשאלותינו.

הסכת ושמע,  נוער. אלוהים זיכה אתכם במעמד גבוה בכך שאתם מאמינים בו וגדלים בתוך דתו. הוא הועיד לכם בכך את הנהגת העולם, את מעמד מובילי האנושות ואת הכבוד שיש למורה בקרב תלמידיו. "אתם הטובה שבאומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מַצַווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באלוהים."[388] "כך עשינו אתכם אומה מן המיטב, למען תעידו על מעשי האנשים."[389]

בראש ובראשונה אתם נדרשים על־ידי אלוהים להאמין בעצמכם, להכיר ברום מעמדכם ולדעת שאתם אדוני העולם גם אם יריביכם רוצים להורידכם אל שפל המדרגה. אתם מורי האנושות גם אם יש טובים מכם בתחומי חיים שונים, והגמול הטוב מצפה ליֵרֵאים.

נערים!  הגדירו את אמונתכם.  הגדירו את מטרותיכם ואתיעדיכם.  תנאי ראשון לכוח הוא האמונה,  ותוצאת האמונה היאאחדוּת, ואחריתה של אחדות היא ניצחון חזק וברור. ַהַאמינו, ֱהֱיואחים ופעלו. לאחר מכן ְצְפו לניצחון ... וישמחו המאמינים.

העולם כולו נבוך ומבולבל.  קצרה ידן של כל המערכות הקיימות בו להושיע. אין לעולם מזור זולת האסלאם, ]לכן[ גשו ,בשם אלוהים, להושיעו. כולם מצפים למושיע, והתשועה היחידה היא שליחות האסלאם, אותה שליחות שאתם נושאים את הלפיד שלה ומפיצים את בשורתה.

הסכת ושמע, נוער. שלבי תוכניתם של "האחים המוסלמים "מוגדרים, וצעדיה ברורים. אנחנו יודעים היטב מה אנחנו רוצים ,ומכירים את האמצעים להגשמת רצוננו:

  1. אנחנו רוצים, ראשית לכול, אדם שיהיה מוסלמי במחשבתו ,באמונתו, במידותיו, ברגשותיו ,במעשיו ובהתנהגותו. אלה דרישותינו אשר נועדו לבנות את הפרט.
  2. בשלב הבא, אנחנו רוצים בית שיהיה מוסלמי במחשבתו ,באמונתו, ברגשותיו ,במעשיו ובהתנהגותו.  לכן אנחנו מגלים עניין באישה באותה מידה שבה אנחנו מגלים עניין בגבר. ואנחנו מגלים עניין בילדים באותה מידה שבה אנחנו מגלים עניין בנוער. אלה דרישותינו אשר נועדו לבנות את המשפחה.
  3. בהמשך, אנחנו רוצים שגם לעם המוסלמי יהיו התכונות שמנינו.  על כן אנחנו פועלים שהטפתנו תגיע לכל בית ושקולנו יישמע בכל מקום, והרעיון שלנו יהיה זמין ויחלחל בכפרים גדולים וקטנים,  בערים,  במחוזות,  ביישובים ובכרכים. איננו חוסכים בכך מאמץ ואיננו חוסכים אמצעים.
  4. לאחר מכן, אנחנו רוצים ִמִמשל מוסלמי שיוביל את העם אל המסגד, וינחה אותו לשוב אל דרך האסלאם הישרה ,הדרך שבה הובילו לפנים חברי הנביא, תפילת אללה עליווברכתו לשלום, אבו בכר[390] ועַֻמַר.[391] זו הסיבה שבגללהאין אנו מכירים בשום מערכת שלטונית שאינה מבוססתעל יסודות האסלאם ואיננה שואבת מעקרונותיו.  איננו מכירים במפלגות הפוליטיות ולא בהליכי החיקוי[392] שאנשי הכפירה ואויבי האסלאם מכריחים אותנו לשלוט על־פיהם או להשתמש בהם. אנחנו פועלים להחייאת סדרי השלטון האסלאמי, על ביטוייו השונים, וליצירת ממשל אסלאמי על בסיסם של הסדרים האלה .
  5. בנוסף אנחנו רוצים לספח לעצמנו כל חלק ממולדתנו האסלאמית שאותה פיצלה מדיניות המערב ושאחדותה חוסלה בשל אינטרסים אירופיים. זו הסיבה שבגללה אין אנו מכירים בפיצולים המדיניים ]שנכפו על־ידי המערב[ ואיננו מוכנים להשלים עם ההסכמים הבין־לאומיים שהפכו את המולדת האסלאמית ל]שורה של[ מדינות ננסיות חלשות ומפולגות ,כדי להקל על הגזלנים לפגוע בה. ]כמו כן[ לא נעבור בשתיקה על גזילת חירותם של העמים האלה ועל שלטון העריצוּת שכפו עליהם הזרים. מצרים, וסוריה, ועיראק ,וחג'אז, ותימן ,ולוב, ותוניסיה, ואלג'יריה, ומרוקו — כל שעל אדמה בהן הוא מוסלמי, והוא קורא בקול: אין אלוהים מבלעדי אללה .כל הארצות האלה הן מולדתנו הגדולה, מולדת שאותה נחוש לשחרר, להושיע, להציל ולחבר את חלקיה יחדיו.

 הרייך הגרמני לקח על עצמו להגן על כל מי שדם גרמני זורם בעורקיו .כך, גם אמונת האסלאם מחייבת כל מוסלמי חזק לראות עצמו מגן של כל מי שרוחו שאפה לקרבהּ את הוראות הקוראן .המציאוּת שבה קשר גזע חזק יותר מקשריאמונה אינה אפשרית על־פי הנוהג האסלאמי.  האמונהבאסלאם היא חזות הכול .האם אמונת ]האסלאם[ שווה פחותמיחסי האהבה־שנאה ]הגרמניים[?

  1. עוד צעד — אנחנו רוצים שדגל אלוהים ישוב להתנוסס מעל אותם חבלי ארץ שבזמן מן הזמנים זכו להסתופף בִצִלו של האסלאם, וקולו של הכרוז[393] נשמע בהם כשהוא קורא: אין גדול מאללה![394] וגם: אין אלוהים מבלעדי אללה![395] לרוע המזל כבה אורו של האסלאם במקומות האלה, ולאחר שטעמו את טעם האסלאם הם שבו אל הכפירה. ספרד, וסיציליה ,והבלקנים,  ודרום איטליה ואיי הים האדריאטי,  כל אלה מושבות אסלאמיות החייבות לשוב אל חיק האסלאם. הים התיכון וים סוף חייבים לשוב ולהיות אגמים אסלאמיים, כפי שהיו קודם לכן, גם אם סניור מוסוליני רואה זאת כזכותו להחיות את האימפריה הרומית. האימפריה המדומה הזאת לא נוצרה אלא על בסיס של אינטרסים ורצון שרירותי. אם כן, זכותנו היא להשיב את תפארת האימפריה האסלאמית אשר קמה על ]יסודות[ של צדק, של יושר, של הפצת האור והדרכת בני האדם בדרך הישר .
  2. בשלב האחרון, אנחנו רוצים להביא את בשורתנו לידיעת העולם, להודיע אותה לבני האדם כולם, להגיע אתה אל ארבע כנפי תבל, להכניע תחתיה כל רודן עריץ, כדי שלא תהיה מחלוקת והדת כולה תהיה לאלוהים. או אז יגילו המאמינים בניצחון אלוהים, המעניק ניצחון למי אשר ירצה ,והוא רב כוח ורחמן.

כל אחד מן השלבים האלה מתאפיין בצעדים משלו, בפרטיםובאמצעים שונים. אנחנו מציגים אותם כאן בלי להרבות בפרטים .דיינו באלוהים שכן את תמיכתו אנו מבקשים, ומה טוב להיסמך עליו.  הפחדנים חסרי האונים טוענים כי מדובר בדמיון מובנה ובתעתוע "שהשתלט על נפשם של האנשים האלה", אולם אלה סימני חולשה שאין אנחנו מוכנים לקבל, ואין האסלאם מכיר בהם .זהו רפיון שנזרק בלב בני האומה הזאת וִאִפשר לאויביה לגבור עליה. זה חורבן האמונה בלבבות, הסיבה להידרדרות המוסלמים.

הרינו להודיע בבהירות ובגילוי לב: כל מוסלמי שאינו מאמין בתוכנית הזאת ואינו עושה למען הגשמתה,  אין לו חלק ונחלה באסלאם. על כן יואיל נא לחפש לו רעיון אחר שאותו יוכל לאמץ ושלמענו יוכל לפעול.

הסכיתו ושמעו, בני נוער. אינכם חלשים יותר מן ]האבות[ שקדמו לכם אשר באמצעותם הגשים אלוהים את התוכנית הזאת .על כן בל תרפינה ידיכם ובל ירך לבבכם. הציבו לנגד עיניכם את דבר ]אלוהים[  ישתבח: "אשר ָאָמרו להם האנשים,  הנה נִקִבצו האנשים להילחם בכם, על כן גורו מפניהם. אולם הדבר רק הוסיף להם אמונה, וָאָמרו, דייֵנו באלוהים, ומה טוב להיסמך עליו."[396]

הבה נחנך את עצמנו להיות אנשים מוסלמים. הבה נחנך את בתינו להיות בתים מוסלמיים. הבה נחנך את עמנו להיות עם מוסלמי .הבה נימנה עם בניו של העם המוסלמי. הבה נצעד צעדים יציבים בדרכנו אל סוף המירוץ ואל המטרה שאותה הציב בפנינו האלוהים ,לא אנחנו. ואנחנו נגיע, בעזרת אלוהים ובתמיכתו. "ואולם אלוהים נחוש להפיץ את אורו אף אם יתעבו זאת הכופרים."[397] כבר הכנו לשם כך אמונה בלתי מעורערת, עשייה מתמדת וביטחון ללא פגם באלוהים, והכנו את נשמותינו לכך שיומנו המאושר ביותר יהיההיום שבו יפגשו את אלוהים מתוך הקרבה עצמית למענו.[398] הדברים האלה צריכים להיות עיקרי מדיניות הפנים והחוץ .אנחנו מסיקים זאת מן האסלאם, וקובעים שבאסלאם הנאמן אין שורשים לחלוקה בין דת למדיניות.  המוסלמים הכּנים בדתם ,המבינים את רוחה ואת כלליה, אינם מכירים חלוקה כזאת. שיעזוב אותנו זה הרוצה כי נסטה מן התוכנית הזאת; או שהוא חולק על האסלאם, או שהוא בוּר ועם הארץ בכלליו. אין אפשרות שלישית.

הסכת ושמע,  נוער. טועה זה החושב כי חבורת "האחים המוסלמים"  היא קבוצה של דרוישים[399] המגבילה את עצמה לתחום צר של טקסים אסלאמיים,  וכל דאגתה נתונה לתפילה ,לצום, לפולחן צופי[400] ולאמירת המילים "השבח לאל". המוסלמים הראשונים לא הכירו אסלאם כזה, ולא האמינו בו באופן כזה. הם האמינו שהאסלאם הוא אמונה ופולחן ,מולדת ואזרחות, רוח וחומר ,תרבות וחוק,  נדיבות וכוח.  הם התייחסו לאסלאם כאל מערכת שלמה השולטת בכל תחומי החיים, ומסדירה את ענייני העולם הזה וכן את ענייני העולם הבא. הם התייחסו אליו כאל מערכת מעשית ורוחנית גם יחד כשהוא משמש עבורם דת ומדינה, ספרא וסייפא .עם זאת, הם לא הזניחו את עניין הפולחן ולא התרשלו במילוי חובותיהם לריבונם: הם השתדלו להתפלל בכוונה ולשנן את ספר האלוהים. הם הזכירו את תוארי אלוהים ,יתברך ויתרומם, באותו האופן שבו הוא ציווה לעשות זאת ובמגבלות אשר הטיל עליהם ;בלי להגזים ובלי להפריז; בלי לעבור על המידה ובלי להתפלפל יותר מדי. הם הכירו טוב מכולם את דברי שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: הדת הזאת משולה לגב של בהמה; רכב עליה בעדינות, כי אם תכה אותה ללא רחם, לא תוכל להמשיךבדרך וגם לא תישאר לך בהמה.[401] עם זאת הם ידעו ליהנות מחיי העולם הזה במידה שלא תפגע בעולם הבא שלהם. הם הכירו את דברי אלוהים, יתברך ויתרומם: "ֱאֱמור, וכי מי אסר את שׂכיות החמדה של אלוהים אשר זימן לברואיו, ואת פרנסתו הטובה"!?[402] חברי הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, תוארו כ"נזירים בלילה ופרשים ביום."[403] "האחים המוסלמים" יודעים שאין תיאור טוב מזה לחברה אידיאלית. גם הם משתדלים להיות כאלה ,בעזרת האל.

טועה זה החושב ש"האחים המוסלמים" מואסים במושגים כמו מולדת ואהבת מולדת.  המוסלמים הם האנשים הנאמנים ביותר למולדתם, המוכנים יותר מאחרים למסור את נפשם למענה ולתת כבוד ויקר לכל מי שפועל בכנוּת לטובתה. נכונותם להרחיק לכת באהבת מולדתם ידועה זה זמן, וכך גם שאיפתם להשיג תפארת לאומתם. אולם ההבדל בין המוסלמים ובין היתר, אלה המעלים על נס את אהבת המולדת כשלעצמה, הוא שאהבת המולדת המוסלמית מושתתת על אמונת האסלאם. "האחים המוסלמים" פועלים למען מולדת כמו מצרים, ונלחמים למענה ,ומוסרים את נפשם במלחמת הקודש הזאת, משום שמצרים היא חלק מאדמת האסלאם, מנהיגת עמי האסלאם. באותה מידה אין הם מגבילים את אהבת המולדת שלהם לגבולותיה של מצרים, אלא מרחיבים אותה כך שתכלול כל אדמה אסלאמית וכל מולדת אסלאמית. זאת בעוד אשר זה המגדיר עצמו אוהב מולדתו ותו לא, מגביל את עצמו לגבולות האומה שלו .הוא אינו חש חובה לפעול למען המולדת אלא בדרך של חיקוי ,העמדת פנים,  התרברבות,  או אינטרסים ;לא בדרך של חובה שאותה הטיל אלוהים על עבדיו. די אם נאמר על אהבת המולדת של "האחים המוסלמים" כי עמדתם הנחרצת וההחלטית היא שהפקרת שעל אדמה כלשהו שעליו מתגורר מוסלמי היא פשע בלתי נסלח .זאת עד אשר ישיבו אותו או עד אשר ימותו אם אין הם מסוגלים לעשות זאת. זה יהיה המפלט היחיד שלהם מפני זעמו של אלוהים .

טועה זה החושב ש"האחים המוסלמים"  מטיפים לעצלנות ולרשלנות. האחים מודיעים בכל עת ובכל שעה שהמוסלמי חייב להוביל בכל דבר. אין הם מסתפקים אלא בהנהגה, בעשייה, במלחמת קודש, בהישגיות בכל תחום: במדע, בכוח ,בבריאות, בכסף. פיגור בכל תחום שהוא מזיק לרעיון שלנו ומנוגד לכללי דתנו. עם זאת ,אנחנו שוללים את המטריאליזם הסוחף אשר השתלט על בני האדם וגרם להם לחיות למען עצמם כשהם מקדישים את כישרונותיהם ,את זמנם ואת מאמציהם למטרות אגואיסטיות. איש מהם אינו עושה דבר למען זולתו וכלל אינו מתעניין בצורכי האומה שלו. הנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אומר: מי שלא מתעניין בצורכי המוסלמים, אין הוא אחד מהם. וכמו כן הוא אומר: אלוהים קבע כי יש לגמול חסד בכל דבר.

טועה זה הסבור ש"האחים המוסלמים" מטיפים להפרדה על בסיס גזע בין מגזרים באומה.  אנחנו יודעים שהאסלאם הקדיש תשומת לב מדוקדקת לכיבוד הקשר האנושי הכללי הקיים בין בני האדם. כך, למשל ,אומר אלוהים, ישתבח: "הוי האנשים, בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה ,וחילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תבחינו ביניכם."[404] כמו כן הוענק האסלאם כחסד לאנשים כולם וכחמלה מצד אלוהים לבני האדם .דת שזו התכלית שלה רחוקה יותר מכל דת אחרת מפירוד לבבות ומגרימת רוגז. כך בא הקוראן לבסס את האחדוּת הזאת ולהעלותה על נס באמירות כמו דבריו הבאים של אלוהים ,ישתבח: "לא נפַלֶהֶ איש משליחיו."[405] האסלאם אסר על מעשי איבה, אפילו במצבי כעס ויריבוּת, וכך אמר אלוהים ,ישתבח: "וַאַל תגרום לכם טינתכם לאנשים לנהוג באי־צדק. נֲַהַג בצדק, כי אין קרוב מזה ליראת שמים."[406]

האסלאם מצווה על תושביה של מדינה להתנהג זה עם זה בכבוד ובחסד גם אם אמונותיהם ודתותיהם שונות: "אין אלוהים אוסר עליכם לכבּד ולעשׂות צדק ִעִם אלה אשר לא יילחמו בכם בשל הדת ולא יגרשוכם ממושבותיכם."[407] כמו כן הוא מצווה לנהוג בצדק ובלי משוא פנים עם בני החסות:[408] "זכויותיהם כזכויותינו וחובותינו הן חובותיהם."[409] אנחנו יודעים כל זאת ואין אנו מטיפים לפירוד על בסיס גזע, ולא לסולידריות על בסיס עדתי. אולם בצד כל אלה איננו מוכנים להגיע לאחדות הזאת במחיר אמונתנו, לא נתמקח למענה על עקרונות דתנו, ולא נפקיר בשבילה את האינטרסים של המוסלמים .כל מה שאנחנו מוכנים לעשות הוא לקנות את האחדוּת בתמורה לזכויות, ליחס של שוויון ולצדק; לא יותר מזה. ומי אשר ינסה לעשות פרט לכך, אנחנו נעמוד בדרכו ונמנע ממנו לעשות את הטעות שאליה הוא מכוון. לאלוהים התפארת, לשליחו ולמאמינים.

טועה זה החושב ש"האחים המוסלמים"  פועלים לטובת גוף כלשהו ,או נשענים על קבוצה כלשהי. "האחים המוסלמים" צועדים אל מטרתם בדרך ריבונם הישרה,  ו]המטרה הזאת היא טובת[ האסלאם ובניו בכל זמן ובכל מקום. הכסף שהם מוציאים לשם כך מקורו בברכת אלוהים מתוך שאיפה לַרַצותו. הם גאים בכך שעד היום לא פשטו ידם לאיש, ולא ביקשו עזרה מאדם, או מגוף, או מקבוצה כלשהי.

הסכיתו ושמעו, נערים.[410] אנחנו קוראים לכולכם לאחוז ביסודות היציבים ובכללים הנעלים האלה. אם אתם מאמינים ברעיון שלנו ומוכנים ללכת בעקבותינו,  לצעוד עמנו בדרך האסלאם הנאמן, להשליך מאחורי גווכם כל רעיון אֵחֵר ולהקדיש לאמונה שלכם את כל כוחכם, אזי ייטב לכם בעולם הזה ובעולם הבא. מי ייתן ויתגשם בכם מה שהתגשם באבותיכם בראשית האסלאם, וימצא כל אחד מכם, הפועל בנאמנות בשדה האסלאם, מה שיספק את מרצו ויעסיק אותו, אם הוא מן הנאמנים.

ואם כל רצונכם הוא לפסוח על שתי הסעִִפִּים, להישאר נבוכים ,להתלבט בין האידיאולוגיות המבולבלות והתורות הכושלות ,הרי שחילותיו של אלוהים ימשיכו לצעוד בלי להתחשב במספר הלוחמים — אם מעטים הם או רבים .

"אין ניצחון ניָתָן בלתי אם מאלוהים האדיר והחכם".[411]

חסן אל־בנא

 

 

 

איגרת הכללים[412]

השבח לאללה, תפילה ושלום על מנהיג היֵרֵאים ומפקד הלוחמים ,אדוננו מחמד הנביא הנאמן, ועל משפחתו וחבריו ,ועל ההולכים בדרכו עד יום הדין.

ולעצם העניין, זוהי איגרתי אל "האחים המוסלמים" הלוחמים ,אלה המאמינים ברוממות העיקרון ובקדושת הרעיון שלהם ושהחליטו בנאמנות לחיות לפיהם או למות למענם.  אל האחים האלה בלבד אני מפנה מילים קצרות אלה. אין המדובר בשיעורים שיש לזכור,  אלא בהוראות לביצוע,  לכן קדימה לעבודה אחים נאמנים!" ֱאֱמור, עשו את מעשׂיכם, ואלוהים ירִֶאֶה את אשר תעשׂו ,וכן גם שליחו. לבסוף תוחזרו אל יודע הנסתר והנגלה, ויודיע לכם את אשר עשׂיתם."[413] "זהו אורח המישרים אשר לי, על כן לכו בו וַאַל תלכו בנתיבות עקלקלות, פן ינתקוכם מנתיבו. אלה הדברים אשר ציווה אתכם למען תהיה בכם ירִָאָה."[414]

בנוגע לאחרים,[415] יש להם שיעורים, והרצאות, וספרים, ומאמרים ,וכנסים, וענייני מנהלה שונים.

ושלום עליכם, ורחמי אלוהים וברכותיו.

אחים נאמנים!

העמודים[416] שעליהם מושתתת שבועת האמונים שלנו הם עשרה ,וזִכִרו אותם: ההבנה, המסירוּת, הפעולה, מלחמת הקודש, ההקרבה ,הציות, ההתמדה, הנחישוּת, האחווה והֵאֵמון .

כוונתי ב]מונח[ הבנה היא שהרעיון שלנו הוא אסלאמי, ולא מעורבים בו שום יסודות זרים. את האסלאם עליכם להבין במסגרת עשרים העקרונות שלהלן המובאים בתמציתיות:

  1. האסלאם הוא מערכת מקיפה, העוסקת בכל תחומי החיים .

הוא מדינה ומולדת, או ]במילים אחרות[ ממשלה ואומה .הוא מוסר וכוח או רחמים וצדק. הוא תרבות[417] וחוק, או ידע ומשפט. הוא חומר ורכוש, או רווח ועושר. הוא מלחמת קודש והטפה, או צבא ורעיון. זאת נוסף על היותו אמונה נאמנה ופולחן.

  1. הקוראן הנכבד והנוהג הטהור[418] הם המקור לכל מוסלמי להכרת כללי האסלאם. את הקוראן יש להבין על־פי יסודות השפה הערבית, בטבעיות ובשיקול דעת, וכדי להבין את הנוהג הטהור יש להיעזר באנשי מסורת[419] מהימנים .
  2. לאמונה אמיתית, לעבודה נכונה של אלוהים ולמלחמת מצווה יש אור ומתיקוּת שאותם אלוהים משפיע על אלה הרוצים לעבוד אותו.  ואולם השראה,  מחשבות,  התגלות וחזיונות אינם מוּכרים במסגרת חוקי ההלכה, ויש להביאם בחשבון רק אם אינם מתנגשים בכללי הדת ובקביעותיה .
  3. קֵמֵעות, כשפים,  ניחוש והגדת עתידות,  יידעונות,  גילוינסתרות, וכל מה ששייך לתחום זה, פסול מכול וכול ויש להילחם בהם לבד ממה שמופיע בקוראן או שהוא סוג לחש שעבר במסורת .
  4. מייסד אסכולה הלכתית,[420] או ממלא מקומו, דעתם מקובלת בנושאים שאין לגביהם טקסט כתוב, או שאפשר להבין אותם באופנים שונים. זאת, אם יש בדברים תועלת לכלל ובתנאי שלא יתנגשו ביסוד חוקי־הלכתי.  ]ההלכה,  כפי שבאה לידי ביטוי באסכולות השונות[  עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות,  למוסכמות ולמנהגים.  העיקרון היסודי הנוגע למצוות הוא לקיימן ]משום שאלוהים ציווה[  בלי לחפש סיבות.  בנוגע למנהגים,  אפשר לחפש את סוד החוכמה או הכוונה שמאחוריהם .
  5. אפשר לקבל או לא לקבל מדבריו של כל אחד, חוץ מדברי הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, המחוסן מפני טעות. כל מה שהובא בשם האבות הראשונים,  מנוחתם עדן, המתאים לספר ]הקוראן[ ולתורה שבעל־פה, מקובל עלינו. ולָֹֹא, לספרו של אלוהים ולנוהג של שליח אלוהים יש עדיפות. אולם אנחנו לא נתנגד ולא נפסול אישים שדעותיהם סותרות, שכן ייתכן כי היו כוונות או נסיבות שגרמו לדעות אלה .
  6. כל מוסלמי שלא הגיע למדרגת הבנה של פרטי ההלכה,[421] צריך להצטרף לאחת מארבע אסכולות ההלכה. עם זאת ,

רצוי שישתדל כמידת יכולתו להכיר את טיעוני הפסיקה שלמייסד האסכולה שלו ולקבל כל הכוונה הלכתית כשהיאמלוּוה בהוכחה,  בתנאי שימצא אסכולה שהוא מאמין במייסדה וביכולתו ההלכתית. מי שהוא בעל ידע דתי, צריך להשלים את ידיעותיו, כדי להגיע למדרגת הבנה ]בפרטי ההלכה[ .

  1. מחלוקת הלכתית בפרטי הלכה אינה סיבה לפירוד דתי ,ואינה צריכה להביא לידי יריבוּת ושנאה, ולכל צד במחלוקת מגיע שכר על פועלו. יש לשאוף לאימות מדעי אובייקטיבי בשאלות שבמחלוקת, ]ולקיים דיון[  לשם שמיים,  מתוך חיבה הדדית ושיתוף פעולה. זאת כדי להגיע אל האמת, בלי שהדבר יוביל לידי מריבה מגונה וקנאוּת .
  2. ההתעמקות בבעיה תיאורטית גרידא היא מאמץ שעליו אסרנו מבחינה הלכתית, שכן הדבר עלול להוביל להסתעפויות של חוקים שאין להן נפקות מעשית. ]אסרנו גם על[ התעמקות בפרשנות פסוקי הקוראן הנכבדים שאין לנו עדיין את הידע להבינם. בנוגע לדיבורים על חברי הנביא, מנוחתם עדן, ומי מהם עדיף על חברו, והמחלוקות שהיו ביניהם; לכל אחד מהם מעלה בהיותו חבר הנביא, ושכר על כוונתו הטובה ,וכל פרשנות דרשנית מיותרת .
  3. לדעת את אלוהים — לייחד ולרומם אותו, כל אלה עקרונות אמוניים נעלים ביותר באסלאם. אנחנו מאמינים בפסוקים ובמסורות נכונים המתייחסים לתוארי אלוהים ולדברים לא ברורים הקשורים לכך. כל זאת על־פי הְפְּשט,  ללא פרשנות דרשנית וללא ביטול תוארי אלוהים, בלי להיחשף למחלוקות בנושא הזה בין אנשי הדת. די לנו במה שהספיק לשליח אלוהים,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,

ולחבריו: "תלמידי חכמים יגידו, אנו מאמינים בו — הכלמִעִם ריבּוננו."[422]

  1. כל חידוש[423] שאין לו מקור בדת האלוהים, גם אם הוא נושא חן בעיני אנשים, בין אם מדובר בתוספת ]לדת[ או בגריעה ממנה, הוא תעייה בדרך. יש להילחם בו ולַשֵַרֵש אותו באמצעים מתאימים שלא יגרמו נזק אשר יהיה רב מן התועלת.
  2. חוּמרוֹת חדשות, אדיקוּת יתרה, או התחייבות לקיים מצוות רשות ]כל אלה[ נתונים במחלוקת בין הפוסקים; לכל אחד דעתו, ואין פסול בליבון האמת באמצעות ראיות והוכחות .
  3. לאהוב את הצדיקים, לכבד אותם ולשבח את חסדיהם, אלה מעשים רצויים בעיני אלוהים יתברך ויתרומם. לקדושים האלה התכוון אלוהים, יתברך,  בדבריו: "ומילטנו את המאמינים והיראים."[424] מגיע להם כבוד ויקר, על־פי כללי ההלכה, מתוך אמונה שהם, מנוחתם עדן, לא היה לאל ידם להועיל או להזיק לעצמם בחייהם ולאחר מותם. על אחת כמה וכמה שאין הם יכולים להעניק משהו לאחרים .
  4. העלייה לקברים למיניהם היא מנהג מקובל הקיים במסורת ,אולם בקשות סיוע מן הקברים, תפילות לעזרה ופנייה אליהם בבקשה לספק צרכים שונים, בטווח הקצר או בטווח הארוך,  וכן נדירת נדרים סמוך לקברים,  בניית מבנים על גביהם, כיסוי ]מפואר[ שלהם, ֶהֶארתם, או השתטחות עליהם, כל פנייה שאיננה לאלוהים לבדו, וכל ההמצאות הכרוכות בכך, ]על כל אלה[ מוטל איסור חמור. יש להילחם בהם, ואין להם שום הצדקה .
  5. חילוקי דעות בנוגע לתוארי אלוהים שבהם יש להשתמשהם פרט הלכתי הנוגע לתפילה. אין המדובר בבעיה הנוגעתלעיקרי האמונה.
  6. מנהגים שגויים למיניהם אינם משנים את אמיתותן של הוראות ההלכה. חובה אף להגדיר במדויק את כוונת ההוראה ולהקפיד שלא לחרוג ממנה, כפי שחובה להיזהר מהטעיה לשונית בכל תחומי החיים והדת, ולהתחשב תמיד במהות ולא בשמות .
  7. האמונה היא יסוד העבודה, ועבודת הלב חשובה מעבודת האיברים, והשגת השלמוּת דרושה בשניהם, גם אם העדיפות שונה.
  8. האסלאם משחרר את השכל, מעודד את חקירת ]רזי[ היקום ,מרומם את ערכם של המדע והמדענים, ומקבל בברכה את האדם ההגון המפיק תועלת מכל דבר. החוכמה שהלכה לאיבוד נשארה בבעלוּת המאמין;  בכל מקום שבו ימצא אותה, הוא ראוי לזכות בה.
  9. ההלכה והתבונה הם שני תחומים שונים המטפלים בנושאים שונים, ואינם חולקים זה על זה בדברים שוודאותם מוחלטת .אמת מדעית מוכחת אינה סותרת יסוד הלכתי יציב. בשניהם יש להסביר סברות לא ודאיות כך שיעלו בקנה אחד עם דברים שוודאותם מוחלטת. בנושאים ששני התחומים אינם מביעים לגביהם עמדה מוחלטת, יש לאמץ את ההשקפה ההלכתית עד שתבוסס התיאוריה ]המדעית־[התבונית, או תובהר.
  10. אין להאשים בכפירה, בהשקפה או במעשה,  מוסלמי שאישר את העדות הכפולה,[425] עשה את המתחייב ממנה וקיים את המצוות. ]אפשר להאשים בכפירה רק מישהו[ שכפר במפורש, או הכחיש עיקרון דתי ידוע והכרחי, או טען שהקוראן הוא שקר, או הסביר אותו באופן שאיננו תואם את כללי השפה הערבית, או עשה דבר שאין לפרשו אלא ככפירה.

אם איש "האחים המוסלמים" מכיר את דתו על־פי העקרונות האלה, הרי שהוא מבין את משמעות ססמת הקבע שלו: "הקוראן הוא חוקתנו והשליח מופתנו ."

ב]מושג[ מסירוּת כוונתי שאיש "האחים המוסלמים"  יקדיש את אמירותיו,  את מעשיו,  את מלחמתו,  באופן מלא,  לאלוהים ,מתוך שאיפה לַרַצות אותו ולגמול לו על הטוב, בלי לצפות לרווח ,להישג, להנאה, לתואר או לקידום. בכך הוא יהפוך לחייל של רעיון ואמונה, ולא לחייל של אינטרס ותועלת אישית. "ֱאֱמור, תפילתי וקורָבָּני וחיי ומותי הם לאלוהים ריבּון העולמים. אין לו שותף ,ועל כך ציווּני."[426] כך צריך חבר "האחים המוסלמים" להבין את ססמאות הקבע שלו: "אלוהים הוא מטרתנו", "אלוהים הוא הגדול "ו"ישתבח אלוהים ."

כוונתי ב]מושג[ פעולה לפרי הידע והמסירוּת. "אֱֱמור, ֲעֲשׂו את מעשׂיכם, ואלוהים יִרִאֶֶה את אשר תעשׂו, וכן גם שליחו. לבסוף תוחזרו אל יודע הנסתר והנגלה, ויודיע לכם את אשר עשׂיתם".[427]דרגות הפעולה הנדרשות מן האח הנאמן הן:

  1. שיפור עצמי כדי להשיג חוזק גופני, אופי איתן,  תודעה תרבותית,  יכולת תפיסה,  אמונה שלמה ועבודת אלוהים נכונה. ]האח המוסלמי[ צריך לדעת לדאוג לעצמו, לארגן את הזמן שלו ואת ענייניו האישיים, ולהיות מועיל לחבריו. זו חובתו האישית של כל אח .
  2. בניית בית מוסלמי כך שמשפחתו של האח תכבד את הרעיוןשלו ותשמור על נימוסי האסלאם בכל התחומים השייכיםלחיי הבית. עליו להיטיב ולבחור את זוגתו, ולהבהיר לה את זכויותיה וחובותיה, לחנך את ילדיו ומשרתיו, ולגדל אותם על־פי עקרונות האסלאם. גם זו חובה אישית של כל אח .
  3. הדרכת החברה באמצעות הפצת הקריאה לטוב. ]חבר "האחים המוסלמים"[ חייב להיאבק בתועבות ובעבֵֵרות, לעודד קיום מצוות, לעשות חסד, לחוש לעשיית מצווה ולהפיץ בציבור אהדה לאסלאם. כל זאת כדי שחיי הכלל יתנהלו תמיד על־פי האסלאם בכל התחומים. גם זו חובה אישית על כל אח ,וחובה על החברה הפועלת כגוף.
  4. שחרור מלא של המולדת מכל שלטון זר־לא אסלאמי מדיני ,כלכלי או רוחני .
  5. תיקון הממשלה, שתהיה אסלאמית באמת, ותמלא בכך את חובתה כמשרתת האומה, כמי שמקבלת שכר מן האומה כדי לפעול למען האינטרס שלה. ממשלה היא מוסלמית כאשר חבריה הם מוסלמים המקיימים את מצוות האסלאם ואינם עושים בפרהסיה מעשים שיש בהם משום פריקת עול ,וכאשר ]שריה[ מקיימים את חוקי האסלאם והוראותיו .

  אין רע בכך שהממשלה תיעזר בלא־מוסלמים בעת הצורך, אך לא בתפקידי שלטון מרכזיים. אין חשיבות להרכב של הממשלה או לצורה שלה כל עוד היא עולה בקנה אחד עם היסודות הכלליים של מבנה השלטון האסלאמי .תכונותיה ההכרחיות הן אחריות ודאגה לנתינים, עשיית צדק בין איש לרעהו, צניעוּת וחיסכון בהוצאת כספי הציבור.

 חובותיה של הממשלה הן שמירת הביטחון וקיום החוק, הפצת השכלה, בניית כוח ]צבאי[, שמירת הבריאות, טיפול באינטרסים של הכלל, טיפוח רכוש הכלל ושמירת הממון ,

חיזוק המוסר והפצת הבשורה הדתית. זכותה של הממשלה ,כאשר היא מקיימת את חובותיה, לקבל מצד הנתינים נאמנות ,צייתנות ועזרה בנפש ובכסף. אבל אם היא אינה מקיימת את חובותיה, יש לייעץ לה ולכוון אותה קודם כול, ולאחר מכן צריך לסלק אותה. אין לציית לבן תמותה הפורק עול שמים.

  1. כינון הישות המדינית של האומה האסלאמית מחדש באמצעות שחרור המולדת שלה, החייאת תפארתה, קירוב תרבויותיה זו לזו וליכודה, כך שכל זה יביא להחזרת שלטונו האבוד של הח'ליפה והאחדוּת המיוחלת.
  2. ללמד את העולם באמצעות הפצת הבשורה האסלאמית בארבע כנפות תבל, "הילחמו בהם למען לא יתִַאַנו לכם עוד ,והדת כולה תהיה לאלוהים."[428] "ואולם אלוהים לא יֹֹאבה בלתי אם להפיץ את מלוא אורו."[429]

ארבעת הסעיפים האחרונים הם חובת החברה כגוף מאוחד ,וחובה אישית על כל אח בהיותו פרט בחברה. מה כבדה האחריות ומה גדולה החשיבות. אנשים סבורים שזהו חזון דמיוני ,אבל האח המוסלמי מבין שזו אמת. אין בנו ייאוש כלל ,ותקוותנו השלמה באלוהים. "אלוהים אדון לדָבָרו,  ואולם מרבית האנשים אינם יודעים."[430]

כוונתי ב]מושג[ מלחמת קודש למצווה שחובה לקיימה עד ליום הדין, וזו כוונת שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,באמירתו: "מי שמת בלי להיאבק ]למען אלוהים[ ואינו מתאווה להיאבק ]למען אלוהים[, מת מיתה של בערוּת". הדרגה הנמוכה ביותר של המצווה הזאת היא מלחמת האדם ביצרו, ודרגתה הגבוהה ביותר היא מלחמה למען האלוהים ]בחרב[, ובין זה לזה קיימות ]דרגות נוספות כמו[ מלחמת הלשון, מלחמת העט והיד[431] ואמירתאמת לשליט עריץ.  הבשורה לא תתקיים אלא במלחמת קודש ,וכמידת רוממות הבשורה ורוחב אופקיה תהיה עוצמת מלחמת הקודש למענה וגודל המחיר הדרוש לתמוך בה. אך באותה מידה תגדל התמורה לעושים במלאכה. "וקומו להיאבק לשם אלוהים כראוי לו."[432]

כך עליך להבין את ססמת הקבע שלך: מלחמת הקודש היא דרכנו .

כוונתי ב]מושג[ הקרבה להקדשת הנשמה, הכסף, הזמן וכל דבר למען המטרה. אין מלחמת קודש ללא הקרבה, ואין הקרבה למען הרעיון שלנו ללא גמול נאה ותמורה יפה. מי שמשתמט מלהקריב עצמו יחד עמנו, חוטא הוא. "אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יִזִכּו בגן עדן.  הם יילחמו למען אלוהים ויַהַרגו ויֵיֵהרגו."[433] "ֱאֱמור, אם אבותיכם ובניכם ואֵחֵיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם, והנכסים אשר עשׂיתם לכם, ועסקאות המסחר אשר תחששו פן לא יֵצֵאו לפועל, והמשכנות הנעימים לכם — אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאלוהים ומשליחו ומן המאבק למענו ,כי אז ַהַמתינו עד אשר יקים אלוהים את דברו."[434] "זאת כי כל אימת שיסבלו צמא או לאוּת או רעב במלחמה למען אלוהים, וכל אימת שרגלם תדרוך במקום אשר ירגיז את הכופרים, וכל אימת שיפגעו באויב, יירשם מיד לזכותם מעשׂה טוב. אלוהים לא יגרע משׂכר המיטיבים."[435] "אם תיָשָמעו, יגמול לכם אלוהים בעין יפה."[436]

כך עליך להבין את ססמת הקבע שלך: המוות למען אלוהים הואהנעלה שבמשאלותינו.

ב]מושג[ ציות כוונתי לכך שעליך להישמע לפקודה ולבצע אותה, בטוב וברע, עם או בלי חשק, וזאת משום ששלבי הבשורה הזאת הם שלושה:

שלב ההכרה — ]מאפייניו הם:[ הפצת הרעיון הכללי בין האנשים וארגון מפיצי הבשורה בשלב הזה במבנה של אגודות מנהליות שמשימתן היא לפעול למען הטוב באופן כללי ;הן באמצעות הטפה והדרכה, והן באמצעות הקמת מוסדות לטובת הכלל ועוד אמצעים מעשיים דומים.  כל ענפי[437] "האחים המוסלמים"  הקיימים כעת מייצגים את השלב הזה של ]התפתחות[ הבשורה אשר מוסדר בחוק היסוד ]של הארגון[, ומבואר באמצעים העומדים לרשות האחים ובעיתון שלהם. הבשורה בשלב הזה כללית באופיה .

בשלב הזה יכול להצטרף אל הקבוצה כל אדם המעוניין בכך ,אם הוא רוצה להשתתף בפעולותיה ומבטיח לשמור על עקרונותיה .הציות המלא אינו נחוץ בשלב הזה באותה מידה שבה נחוצה שמירת המערכות והעקרונות הכלליים של הקבוצה.

שלב המיסוד — מתאפיין באיתור היחידים המתאימים לשאת בנטל מלחמת הקודש וקיבוצם יחדיו. ארגון מפיצי הבשורה בשלב הזה הוא צוּפי[438] בלבד בהיבט הרוחני, וצבאי בלבד בהיבט המעשי .

הססמה בשלב הזה כוללת באופן קבוע שני מרכיבים: פקודה וציות ,ללא היסוס, וללא רתיעה, בלי ספקות ובלי טענות ומענות. גדודי האחים מייצגים את השלב הזה בחיי הבשורה, אשר בעבר היה מוסדר ב"איגרת התוכנית,"[439] וכעת הוא מוסדר באיגרת הזאת .

הבשורה בשלב הזה היא מיוחדת ומצטרף אליה רק מי שיש בונכונות אמיתית לשאת בנטל של מלחמת קודש ארוכת טווח בעלתהשלכות רבות. הסימן הראשון לקיומה של נכונות כזאת הוא ציותמלא.

שלב הביצוע — הבשורה בשלב הזה באה לידי ביטוי במלחמת קודש ללא פשרות; פעולה רצופה שמטרתה להגיע אל המטרה ;מבחן וניסיון שבהם מסוגלים לעמוד רק אנשים מהימנים. גם בשלב הזה מובטחת ההצלחה רק בתנאי שקיים ציות מושלם.  הקאדר הראשון של "האחים המוסלמים" נשבע אמונים על כך ב־5 בחודש רִַבִיע אל־אַוַלַ 1359 להג'רה) 12 באפריל 1940(.[440]

כוונתי ב]מושג[ התמדה היא שחבר "האחים המוסלמים" יפעל וימשיך במלחמת קודש למען מטרתו, גם אם יימשך הזמן ויתארכו השנים, עד שיעזור אלוהים והוא יזכה בסופו של דבר באחד משני החסדים: ביצוע המשימה או הקרבה עצמית.[441] "יש בין המאמינים אנשים אשר התחייבו לאלוהים בשבועת אמת. כמה מהם קיימו את נדרם, וכמה מהם עודם ממתינים ולא שינו דבר מאשר התחייבו."[442] הזמן אצלנו הוא חלק מן הטיפול ]בבעיה[, והדרך ארוכה ורבת מהמורות, אולם היא היחידה המובילה אותנו אל מטרתנו בתוספת שכר רב וגמול נאה. זאת מכיוון שלכל אחד מן האמצעים שברשותנו נחוצה הכנה נאותה, והזדמנות מתאימה, וביצוע מדויק, וכל זה בִעִתו ובזמנו, "אז ינודו לָךָ ויאמרו, מתי זה? ֱאֱמור, ייתכן כי בקרוב."[443]כוונתי ב]מושג[ נחישוּת היא לכך שתתמסר לרעיון שלך ותעזובעקרונות ואנשים אחרים, שכן הוא הרעיון הנעלה, המקיף והמרומם ביותר. ")דתנו היא( הטבילה אשר לאלוהים, ומי טבילתו נָאָה מֶשֶל אלוהים"?[444] "אברהם ואשר היו ִאִתו הם הדוגמה והמופת לכם. הם אמרו לבני ַעַמם, אין אנו מחויבים לכם ולאלה אשר תעבדו מבּלעדי אלוהים. מאסנו בכם, ואיבה ושׂנאה יפרידו בינינו לנצח, אלא אם תאמינו באלוהים לבדו."[445] האח ]המוסלמי[ הנאמן מחלק את בני האדם לשישה סוגים: מוסלמי לוחם, מוסלמי בטלן, מוסלמי חוטא ,בן חסות[446], ]לא מוסלמי[ נייטרלי, אויב שיש להילחם בו. האסלאם שוקל כל דבר בהיגיון ולכן יש לבחון במסגרת החלוקה הזאת את אנשים ואת הגופים השונים הלָנו הם אם לצרינו.

כוונתי ב]מושג[ אחווה היא שהלבבות והנשמות יתקשרו בקשר האמונה שכן אין קשר חזק וחם כמו האמונה. האחווה היא אחוות האמונה, ואילו הפירוד הוא אחי הכפירה. הכוח מתחיל באחדוּת ,ואין אחדוּת בלי אהבה. האהבה בדרגה הנמוכה ביותר היא שלמוּת הלב, והנעלה ביותר היא העדפת הזולת. "הכובשים תאוותם לממון הם אנשי חיל."[447] האח הנאמן מעדיף את ֶאֶחיו על עצמו כי אם לא יהיה אתם הוא יישאר לבדו. "הזאב טורף את הכבשה הנידחת בעדר,  ויחס המאמינים זה לזה כלבֵֵנה בבניין:  האחד מחזק את השני".[448] "המאמינים והמאמינות הם מגינים זה לזה."[449] כך אנחנו צריכים להתנהג .

כוונתי ב]מושג[ ֵאֵמון היא האמון המלא שיש לחייל במפקד שלוונכונותו להתמסר לו. אמון מלא המביא לידי אהבה, הערכה ,כבודכלפיו וציות. "לא, חי ריבּונָךָ, הם לא יאמינו עד אשר ישׂימוָךָ שופטעליהם בריבם, ולא תעיק עוד על לבם כל הסתייגות ממשפטָךָ ,וישלימו ִעִמו."[450] המפקד הוא חלק מהטפת הבשורה שכן אין הטפת בשורה בלי פיקוד .יש יחס ישר בין העוצמה הארגונית, יכולת התכנון והצלחתו של הארגון להגיע למטרה ולהתגבר על מכשולים וקשיים ובין מידת הביטחון ההדדי בין המפקד לחיילים )"כלל ראשון — ציות" היא אמירה ידועה( .בדוקטרינה של האחים יש למפקדה מעמד של אבא במה שנוגע לקשר הנפשי, מעמד של מורה בהקניית ידע, מעמד של חכם דת ב]תחום[ החינוך הרוחני ומעמד של מפקד בקביעת המדיניות הכוללת. הדוקטרינה שלנו כוללת את כל הכוונות האלה גם יחד ,והאמון במפקד הוא חזות הכול בכל אידיאולוגיה שרוצה להצליח. ולכן ,האח הנאמן צריך לשאול את עצמו את השאלות הבאות כדי להכיר את מידת הביטחון שיש לו בפיקוד שלו:

  • . האם התוודע אל מפקדו קודם לכן, והאם ]המפקד[ למד את נסיבות חייו?
  • . האם הוא בוטח בכישרונו ובמסירותו ]של המפקד[ ?
  • . האם הוא מוכן להתייחס לפקודות שיקבל מן המפקדה )בלי לגלות מרדנות כמובן( כאל פקודות מוחלטות, שאין לגביהן מקום לוויכוח ולספק ,בלי לגרוע מהן או לשנות אותן? עם זאת, מותר לו להשמיע עצה, הזהרה ושיפוט נכון .
  • . האם הוא מוכן לקבל שהוא טועה, ושיקול הדעת של המפקדה, שהפעילה את שיטת "ההשתדלות,"[451] הוא הנכון ?

זאת כאשר יקבל פקודה שתסתור את דעתו בנושא שבו לאקיים טקסט הלכתי מחייב.

  • . האם הוא מוכן לסכן את חייו למען הבשורה ]של "האחיםהמוסלמים"[? והאם יש למפקדה, לדעתו, את הזכות להכריע בין טובתו האישית ובין האינטרס הכללי של הבשורה?

בכך שיענה על השאלות האלה ועל דומות להן יוכל חבר "האחים המוסלמים" לדעת מהי עוצמת הקשר שלו עם מפקדו ומהי מידת האמון בו. ולב האדם ביד אלוהים והוא מכוון אותו כרצונו .

"וקירב בין לבותיהם. לוּ גם הוצאָתָ את כל הממון עלי אדמות לא הייָתָ מקרב בין לבותיהם, ואולם אלוהים קירב ביניהם. הוא אדיר וחכם."[452]

אח נאמן

קבלתך את הברית הזאת מטילה עליך כמה חובות כדי שתוכל להיות לֵבֵנה חזקה בבניין:

  1. עליך לשנן קטע יומי של חלק[453] אחד לפחות מן הקוראן ,ולהשתדל לסיימו בתוך חודש, אך לא בפחות משלושה ימים.
  2. עליך לקרוא נכון את הקוראן, להאזין לו ולהבין את משמעות מילותיו. עליך ללמוד את הביוגרפיה של הנביא[454] בגרסתה הטהורה משיבושים,  ואת תולדות ראשוני האסלאם, ככל שמאפשר הזמן, והמינימום הוא ידיעת הספר "מגִנִי האסלאם."[455] יש להרבות בקריאת מסורות של שליחאלוהים עליו השלום, ולדעת לפחות ארבעים מסורות לפיספרו של אל־נוַוִַיִ,[456] וללמוד איגרת אחת על יסודות האסלאםואיגרת על שיטות הפסיקה .
  3. עליך להזדרז ולבצע בדיקה רפואית כללית, לטפל במחלות שלך, לדאוג שתהיה בעל כוח וחוסן גופני, ולהתרחק מכל דבר הפוגע בבריאות.
  4. אל תגזים בשתיית קפה שחור, תה ומשקאות מעוררים מן הסוגים האלה. שתה אותם רק בעת הצורך, והימנע לחלוטין מעישון.
  5. עליך לדאוג לניקיון ַבַּכול: בבית, בלבוש, באוכל, בגוף ,במקום העבודה, שכן הדת בנויה על ניקיון.
  6. דבר תמיד אמת ואל תשקר.
  7. עמוד בדיבורך, במילתך ובהבטחתך. אל תפר אותם ויהי מה .
  8. ֱהֱיה גיבור ובעל כוח סבל. אין גבורה גדולה יותר מלהכריז את האמת בקול רם ולשמור על הסוד. עליך להכיר בטעות ,ולנהוג בהגינות ובשליטה עצמית במקרה של כעס.
  9. נהג תמיד בכובד ראש והעדף רצינות. עם זאת, כובד ראש אינו צריך למנוע ממך ]ליהנות[ מהלצה הגונה ומצחוק מאופק.
  10. צריכים להיות לך רגש חזק של בושה, הבחנה דקה ויכולת רבה להתרשם מיופי ומכיעור; אתה צריך ליהנות מן היופי ולהרגיש גועל מן הכיעור. נהג בענווה בלי שתשפיל את עצמך ובלי שתפגין כניעות או חנופה. בל יהיו לך "עינייםגדולות."
  11. נהג בצדק ובשיקול דעת בכל הנסיבות. אסור שהכעסישכיח ממך את עשיית הטוב ויגרום לך להעלים עין מן הרוע. אסור שהמחלוקת תגרום לך לשכוח את החסד. אמור אמת, הן על עצמך והן על הקרובים אליך ביותר, גם אם האמת מרה.
  12. עליך להיות פעיל מאוד ולהגיש סיוע לכלל באופן קבוע .אתה צריך לחוש אושר ושמחה אם יש ביכולתך לעזור לזולתך, לסעוד חולה,  לתרום לנזקק,  לתמוך בחלש,  או לנחם אדם שנפגע ולוּ במילה טובה. יהיו רגליך ממהרות לרוץ לגמילות חסדים.
  13. ֱהֱיה בעל לב רחום, נדיב ונוח, ותרן וסלחן. ֱהֱיה עדין ומתון וגלה רחמים כלפי בני אדם וכלפי בעלי־חיים. התנהג יפה ובנועם עם כל בני האדם; שמור על הנימוסים החברתיים האסלאמיים; רחם על הקטן וכבד את הגדול;  פנה את מושבך ]לזקן[, אל תלשין, אל תלך רכיל, ואל תקים רעש ;בקש רשות בכניסתך ]לבית[ ובצאתך ]ממנו[ וכדומה .
  14. עליך להיטיב לקרוא ולכתוב, ולהרבות בעיון באיגרות האחים, בעיתונים שלהם, בכתבי־העת שלהם וכדומה. עשֵֹה לך ספרייה פרטית ולוּ קטנה ביותר; העמק את ידיעותיך ואת המיומנות שלך אם אתה מומחה בתחום מקצועי מסוים .

ֱהֱיה בקיא בנושאים אסלאמיים כלליים ברמה שתאפשר לך להבין ולנסח אותם כך שיעלו בקנה אחד עם דרישות הרעיון ]של "האחים המוסלמים .["

  1. עסוק בעבודה שהכנסה בִצִדה גם אם אתה עשיר. השתדל להקים עסק עצמאי, קטן ככל שיהיה. ֱהֱיה נכון להשקיע בו ,יהיה אשר יהיה הידע שלך.
  2. אל תחתור להשיג משרה ממשלתית. התייחס אליה כמקורפרנסה רק בלית ברירה. עם זאת, אל תסרב למשרה כזאתכשתזדמן, ואל תדחה אותה, אלא אם היא מתנגשת לחלוטיןעם החובות שמטילה עליך הבשורה .
  3. שמור מכל משמר על ביצוע מושלם ומדויק של המלאכה שבה אתה עוסק; אל תרמה והקפד על לוח זמנים.
  4. דע לדרוש את זכויותיך, והענק לאחרים את זכויותיהם במלואן,  בלי לגרוע מהן,  בלי להמתין לדרישות ובלי להשהות אותן.
  5. התרחק ממשחקי מזל על סוגיהם השונים, תהיה אשר תהיה מטרתם, וסור מכל דבר שרווח אסור בִצִדו, תהיה אשר תהיה הזכייה המידית שבה תזכה .
  6. התרחק מריבית בכל עסקה שאתה מבצע, וטהר את עצמך ממנה לחלוטין.
  7. שרת את האוצר האסלאמי הכללי בכך שתחזק את המוצרים ואת המוסדות הכלכליים האסלאמיים. שמור על הגרוש שלא ייפול ביד לא אסלאמית, יהיו אשר יהיו התנאים. אל תלבש ואל תאכל אלא מה שיוצר במולדת האסלאמית שלך.
  8. השתתף בהפצת הבשורה בחלק מכספך, תן צדקה[457] כמתחייב, והפוך אותה לתשלום המגיע לעשוק ולפושט היד ,תהיה הכנסתך דלה ככל שתהיה.
  9. חסוך חלק מהכנסתך, ככל שהיא קטנה, לזמנים של פורענות ,ואל תתפתה לעולם למותרות.
  10. עשה ככל יכולתך כדי להחיות את המנהגים האסלאמיים ולהמית את המנהגים הנוכריים בכל תחומי החיים. בכלל זה ברכות שלום, שפה, תאריכים, לבוש, רהיטים, זמני עבודה ומנוחה, אוכל, שתייה, האופן שבו נכנסים לבית ויוצאיםממנו, מנהגי הבעת צער ושמחה וכדומה.  בכל הנושאיםהאלה עליך לנהוג על־פי הנוהג הטהור.
  11. עליך להחרים לחלוטין את בתי המשפט האזרחיים וכל שיפוט לא אסלאמי. כמו כן עליך להחרים את המועדונים ,את העיתונים, את הארגונים, את בתי־הספר ואת המוסדות המתנגדים לרעיון האסלאמי שלך .
  12. חשוב תמיד על השגחת אלוהים, יתברך ויתרומם.  זכור את העולם הבא וֱהֱיה מוכן לו. התנהג על־פי רצון אלוהים במרץ ובנחישוּת, והתקרב אליו, ישתבח, באמצעות מצוות הרשות,  בהן:  תפילת הלילה,  צום שלושה ימים לפחות בכל חודש, ואמירה פעמים רבות ]של שם אלוהים[ בלב ובפה. השתדל לומר את התחינות הקוראניות המוּכרות בכל הזדמנות.[458]
  13. עליך להקפיד על הָטָהרה ולהשתדל ]פעמים רבות ככל האפשר[ לטבול ]ידיים ורגליים[ לפני התפילה.
  14. עליך להתפלל בדבקות ולהתמיד בקיום התפילה בזמן המיועד לה. השתדל להקפיד על תפילה בציבור ובמסגד כשהדבר אפשרי.
  15. עליך לצום בחודש הרמדאן ולעלות לרגל למכה, אם תהיה לך אפשרות לכך. אם אינך יכול לעשות זאת כעת, הכן עצמך ]לעשות זאת בעתיד.[
  16. תמיד צריכות להנחות אותך נכונות למלחמת קודש ולהקרבה עצמית. עליך להיות מוכן לכך בכל מאודך.
  17. חדש תמיד את התשובה ואת בקשת המחילה, והיזהר מפניהעֵבֵרות הקלות, קל וחומר מפני העֵבֵרות החמוּרות. קבעלעצמך שעה אחת של חשבון נפש לפני השינה: אילו דברים טובים ואילו דברים רעים עשית. שמור על הזמן כי הוא החיים, ואל תבזבז, ולוּ חלק ממנו, על מעשים חסרי תועלת .הימנע מעיסוק בדברים מפוקפקים כדי שלא תעבור על איסורים.
  18. הילחם ביצרך מלחמת חורמה עד שיקבל את מרותך. השפל את עיניך, שלוט ברגשותיך, היאבק בתאווה אשר בקרבך ,ורומם אותה תמיד אל המותר והטוב. אל תתאווה לדברים אסורים בכל מקום שבו יהיו .
  19. התרחק בתכלית מיין, ממשקאות משכרים, מסמים ומדברים מן הסוגים האלה.
  20. התרחק מאנשי הרוע, מֵרֵעי המחלוקת וממקומות החטא והעווֹן.
  21. עליך להילחם במקומות הבילוי, ומובן שאסור לך להתקרב אליהם. עליך להתרחק מכל סממן של פינוק ומותרות.
  22. עליך להכיר היטב את חברי הגדוד שלך, אחד אחד, וכמו כן עליך לאפשר להם להכירך. הענק להם את זכויות האחווה במלואן: אהבה, הערכה, סיוע והעדפת הזולת. עליך להשתתף בהתכנסויות שלהם,  ואל תיעדר מהן אלא אם תהיה לך סיבה כבדת משקל. בכל מעשיך עליך להעדיף אותם.
  23. עליך לנתק את קשריך עם כל גוף ועם כל קבוצה שהקשר עמם אינו מועיל לרעיון שלך, בעיקר אם תקבל פקודה לעשות זאת.
  24. עליך לפעול להפצת הבשורה שלך בכל מקום, ועליךלעדכן את הִמִפקדה בכל העובר עליך.  אסור לך לבצעפעולה המנוגדת לה באופן מהותי, אלא ברשות. ֱהֱיה קשור אליה תמיד, פיזית ורוחנית, וראה עצמך תמיד חייל בבסיס הממתין לפקודה .

אח נאמן!

זהו סיכום הבשורה שלך וביאור מתומצת של הרעיון שלך. אתה יכול לסכם את העקרונות האלה בחמש אמירות:

אלוהים הוא מטרתנו. השליח הוא מופתנו. הקוראן הוא חוקתנו .

מלחמת הקודש היא דרכנו. ההקרבה היא משאלתנו.[459]

מבחינה חיצונית יש לבשורה ]שלנו[ חמישה ביטויים שאותם ניתן לסכם כדלהלן:  פשטות,  שינון ]הקוראן[,  תפילה,  חיילוּת ,מוסר .

דבוק בכללים האלה, וָלָא ]אין לנו צורך בך[, בין יושבי קרנות יש מספיק מקום לעצלנים ולריקנים.

אני סבור שאם תפעל על־פי הכללים האלה,  ותהפוך אותם לתקוות חייך ולמטרת מטרותיך, גמולך יהיה התפארת בעולם הזה ,והטוב והסיפוק בעולם הבא ,ואתה משלָנָו ואנחנו שלך. אם לא תקבל את הכללים האלה, ולא תבצע אותם, לא יהיה שום קשר בינינו לבינך ,גם אם תשב בראש הישיבות שלנו, התארים שלך יהיו תוארי פאר, והופעתך בינינו מרשימה מאין כמותה. אלוהים כבר יפרע את החשבון אתך, ועוד איך, בגלל חוסר המעש שלך .

הבחירה היא שלך, ואנו נבקש מאלוהים, לנו ולך, הדרכה והצלחה .

הוי המאמינים ,הבה ואנחה אתכם אל ִעִסקה שתפטור אתכם מעונש כבד.

  • . ַהַאמינו באלוהים ובשליחו.
  • . וקומו להיאבק למען אלוהים ,בהקריבכם את רכושכםונפשותיכם. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם.
    • . אז יסלח לכם על חטאיכם .
    • . ויכניסכם אל גנים שנהרות זורמים למרגלותיהם, ואל משכנות נאווים בגני עדן. זוהי הזכייה הכבירה .
    • . ועוד דבר אשר תחשקו בו: ניצחון מעם אלוהים .
    • . והכרעה קרבה ובאה. בַּשֵֹרֹ זאת למאמינים.

 הוי המאמינים, ֱהֱיו תומכיו של אלוהים, כמו שאמר יֵשֵוּע בן מִרְיָםָ לתלמידיו,  מי יהיו תומכיַ לאלוהים?  אמרו התלמידים,  אנו תומכי אלוהים.  עדה מבני ישׂראל האמינה, ואחרת כפרה, ואנו סייענו ביד המאמינים כנגד צריהם ,והם ניצחו.[460]

ושלום עליכם, ורחמי אלוהים וברכותיו.

המשפחה[461]

האסלאם שואף לארגן את אנשיו במסגרת של משפחות כדי לכוון אותם אל האידיאלים הנעלים ולחזק את הקשרים ביניהם. הדבר מרומם את האחווה ביניהם מרמה של דיבורים ותיאוריות לרמה של מעשים ופעולה ]אקטיבית[; שאף, אחי, להיות לבנה נאמנה בבניין הזה. יסודות המסגרת הזאת הם שלושה, ועליך להיות נאמן להם ולרצות ליישמם כדי שלא יהיו בבחינת מטלה חסרת רוח חיים:

  • . ההכרה ההדדית היא היסוד הראשון מבין השלושה. הכירו זה את זה ואהבו זה את זה ברוח אלוהים, והרגישו את משמעות

האחווה הנכונה,  השלמה,  ביניכם.  השתדלו שדבר לאיעכיר את צלילות היחסים ביניכם, למדו את לקח הפסוקים הנכבדים והמסורות הנעלות אשר יהיו תמיד לנגד עיניכם ,וזכרו את דברי אלוהים ישתבח: "המאמינים אחים הם",[462] ואת דבריו, ישתבח: "ַבַּקשו כולכם ָמָעוז בחֶֶבל אשר הושיט אלוהים וַאַל תתפלגו,"[463] ואת דברי נביא אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: "יחסו של המאמין לחברו כאבני הבניין המחזקות זו את זו. המוסלמי אח למוסלמי, הוא לא יפגע בו ולא ילשין עליו"; "המאמינים באהבתם, בחיבתם וברחמיהם זה לזה משולים הם לגוף אחד". לאחר תקופת ראשיתו של האסלאם איבדו האמירות האלוהיות האלה וההוראות הנבואיות את משמעותן בפי המוסלמים, ונותרו חיזיון עמום בלבם. זאת עד שבאתם, אחים, וניסיתם ליישמם בפועל בתוך חברתכם, תוך רצון ללכד את אומת האחים ברוח אלוהים ולעורר את אחוות האסלאם מחדש. ברכות על נאמנותכם;  כך אתם צריכים לנהוג,  והצליחו בעזרת אלוהים .

  • . ההבנה ההדדית היא היסוד השני במערכת הזאת. לכו בדרך הישר, קיימו את מצוות אלוהים וסורו מן הרע. ִשִקלו היטב את מעשיכם בין ציות ופריקת עול, והשתדלו להוכיח את אחיכם אם הוא סוטה מן הדרך. על האח לקבל את התוכחה בשמחה ובחדווה, ועליו להודות למוכיח. על המוכיח להיזהר פן ישנה לרעה את יחסו לאחיו, מקבל התוכחה, ועליו להיזהר מלגנות אותו ומלהתנשא עליו. עליו לחפות עליו במשך חודש שלם, ואסור לו לספר לאיש איזה פגם ראה בו אלא לראש

המשפחה לבדו אם לא יצליח להביא לתיקון מידותיו. גםלאחר מכן אסור לו להפסיק לאהוב את אחיו, להעריך אותו ולחבב אותו עד שיתקן דרכיו, בעזרת אלוהים. על מקבל התוכחה להיזהר מלהקשות את עורפו ולהימנע מלשנות לרעה את יחסו לאחיו. עליו להבין כי מעלת האהבה אצל אלוהים גבוהה מאוד, והתוכחה יסוד הדת היא: "הדת היא תוכחה". עיינו במסורת הזאת ובדברי הנביא עליו השלום:

"ישמרכם אלוהים ממשטמה, התחזקו באמונתו, כך תוסר מכם ומאתנו מזימת השטן ."

  • . ערבות הדדית היא היסוד השלישי. ֱהֱיו עֵרֵבים זה לזה ושאו איש בנטל אחיו. זהו עיקר האחווה וביטוי לאמונה אמיתית .אתם צריכים להתייחס זה לזה בנדיבות ובחסד, ולחוש זה לעזרת זה בכל דרך אפשרית. חשבו על אמירת שליח אלוהים,  עליו השלום: "טוב עשות חסד לאח ]המוסלמי[ הנמצא בצרה מלשהות במסגדי חודש שלם", "זה המכניס שמחה בביתו של מוסלמי, יש לו חלק בעולם הבא". אלוהים יחבר את הלבבות שלכם משום שהוא אדון הכול והוא כל יכול.

אחים! החובות המוטלות עליכם, לוּ רק תשכילו, והציווּיים, לוּ רק תקיימו אותם, יש בהם את הערובה לכינון יסודות אלה .עיינו תמיד בחובותיו של האח ]המוסלמי[ לעזרה הדדית, וכל אחד ישתדל לקיימן.  בנוסף,  צריך כל אח ]מוסלמי[  להקפיד על השתתפות באֵסֵפות, בלי תירוצים, ועל כולם, ללא יוצא מן הכלל ,לפרוע מיד את החובות לקופת המשפחה. אם תקיימו את החובות האישיות ,החברתיות והכספיות, ייכונו יסודות המערכת הזאת לבטח. ואם לאו ,היא תידלדל עד שתמות, ובכך תהיה אבדה גדולה לבשורה שלנו .הבשורה הזאת היא היום תקוות האסלאם והמוסלמים.

רבים מכם שואלים במה צריכה המשפחה לעסוק בזמן המפגשהשבועי.  הדבר פשוט וקל על אף ריבוי החובות ומיעוט הזמן .

במפגשים של המשפחה עליה לעסוק בדברים הבאים:

  • . כל אח ]מוסלמי[ יציג את בעיותיו .אחיו צריכים להשתתף עמו בבדיקת אפשרויות פתרונן באווירה של אחווה כנה והתמסרות מלאה לאלוהים, דבר שיחזק את הביטחון. הידוק הקשר) המאמין הוא ְרְאי נאמן לאחיו( יוביל לכך שיתקיימו בנו דברי הנביא עליו השלום: "המאמינים באהבתם, בחיבתם וברחמיהם זה לזה ,משולים הם לגוף אחד. אם כואב אבר אחד בגוף, נזעקים האברים האחרים להגן עליו ."
  • . דיון בענייני האסלאם, שינון האיגרות וההנחיות שנמסרו למשפחות על־ידי המפקדה הכללית.  במשפחה אין כלל מקום לוויכוח או לכעס או להרמת קול, ]שכן[ הדבר אסור בתכלית האיסור על־פי כללי המשפחה, אלא יש לקיים ליבון ובירור בגבולות הנימוס והכבוד לכלל. אם בכל זאת יהיו דברים שנויים במחלוקת, או יהיה רצון לדון בעניין כלשהו או ללבן אותו, הממונה יעביר אותו ל]החלטת[ המפקדה. היו שספגו גינוי מאלוהים בלשון הזאת: "כאשר למאמינים יש בעיה של חוסר ביטחון או פחד, הם מפיצים ]את הבעיה[ ביניהם ]במקום לפתור אותה[ ."ההנחיה היא: "אילו היו מביאים אותו בפני השליח ובפני בעלי השררה אשר בהם ,היו המבררים אותו מביניהם יודעים את פשרו."[464]
  • . לימוד בעל תועלת באחד הספרים הנעלים. על האחים להשתדל ליישם את האחווה בנימוסים שאינם קיימים תמיד בספרים או בהנחיות, והנביא הנאמן, עליו השלום, הצביע עליהם: "ביקור חולים,  עזרה לנזקקים ולוּ במילה טובה ,דאגה לאובד ועזרה לתועה". כל אלה מוסיפים לקשר האחווה ומעצימים את תחושת האהבה והחיבור.

כדי להוסיף על הקשר בין האחים עליהם להקפיד על ]הדברים הבאים[:

  • . יציאה למסעות לימודיים באתרי עתיקות ובמפעלים וכדומה.
  • . יציאה למסעות ספורטיביים בשעות הלילה.
  • . יציאה לשיט־חתירה בנהרות.
  • . יציאה למסעות באזורי ההר, המדבר, או המישור.
  • . יציאה למסעות מסוגים שונים באופניים.
  • . יום צום שבועי או דו־שבועי.
  • . תפילת שחרית בציבור, פעם אחת בשבוע לפחות, במסגד.
  • . הקפדה על לינה משותפת של האחים זה עם זה, פעם בשבוע או בשבועיים.

 

בשורתנו בשלב חדש[465]

בשם אלוהים הרחמן והרחום. לפני שנפנה להיבטים שונים הנוגעים לרעיון האסלאמי במסגרת דיוננו, ולפני שנטפל בתגובה להבלים שנערמו סביבו,  ולפני שנמתח ביקורת מפורטת על הרעיונות האחרים ,חובה עלינו לבחון בקצרה את מטרות הרעיון שלנו, ואת המאפיינים והכלים שלו, כדי שהשלבים הבאים יתבססו על הבנתו.

אלוהות אוניברסלית

בשורתנו מתאפיינת בכך שהיא אלוהית ואוניברסלית.

  • היא אלוהית מכיוון שהבסיס של מטרותינו כולן הוא שבני האדם יכירו בריבונם, ויפיקו מן השפע של הקשר הזה רוחניות אצילית שתרומם אותם מעל קיפאון המטריאליזם האטום והכופר אל טוהר האנושיות המעולה ויופיה. אנחנו ,"האחים המוסלמים ,"אומרים מעומק הלב: "אלוהים הוא מטרתנו". הראשונה במטרות הבשורה הזאת היא שאנשים ישובו ויזכרו את הקשר שלהם לאלוהים ,יתברך ויתרומם, אשר נשכח מהם, ואלוהים השכיח מהם את מהותם" .הוי האנשים, ִעִבדו את ריבּונכם אשר ברא אתכם ואת אלה אשר היו לפניכם, למען תהיה בכם ירִָאָה."[466] ולמען האמת, זהו המפתח הראשון לדלתות בעיותיה של האנושות שננעלו בפניהם של בני האדם כולם על־ידי הקיפאון והמטריאליזם, וכך נותרו ללא פתרון. ללא המפתח הזה, לא תהיה רפורמה .
  • היא אוניברסלית משום שהיא פונה אל בני האדם כולם. זאתמכיוון שבראייתה בני האדם הם אחים: מוצאם אחד ,ואביהם אחד ,וייחוסם אחד. עדיפותם זה על זה היא רק במידת יראת אלוהים שלהם ובשפע הטוב ובשלמות החסד שהיחיד מעניק לכלל. "הוי האנשים, ֱהֱיו יראים את ריבּונכם אשר ברא אתכם מתוך נפש יחידה ,וברא מתוכה בת־זוג, והפיץ משניהם אנשים ונשים לרוב. ֱהֱיו יראים את אלוהים אשר בשמו תבקשו זה מזה, וִשִמרו על חובתכם לקרובי משפחה ,כי אלוהים צופה בכם."[467] איננו מאמינים בגזענות, ואיננו מאמצים סולידריות על בסיס של גזע או צבע, אלא קוראים לאחווה של צדק וחמלה בין בני האדם .

קראתי אצל אחד ממנהיגי המערב שהוא מחלק את המין האנושי לחדשנים,  לשמרנים ולמחריבים.  הוא מחשיב את בני עמו לחדשנים, מחשיב עמים מערביים אחרים לשמרנים ,ומחשיב אותנו, המזרחיים והדומים לנו, לבד משני ]הסוגים שהוזכרו לעיל[ ,לאנשי חורבן והרס. החלוקה הזאת היא עוול ומעשה נבלה, נוסף על היותה לא נכונה בבסיסה. שכן הגזע האנושי כולו קורץ מדם אחד ומחומר אחד; גם אם התנאים הסביבתיים משתנים, וכך גם המנטליות והתרבות, אם האדם מתקן את עצמו, הוא יכול לעלות למדרגה גבוהה יותר, בהתאם למידה שבה תיקן את עצמו .לא קיים גזע אנושי שאותו לא ניתן לקדם במגבלות הנסיבות ותנאי הסביבה שבהם הוא נתון. זה מצד אחד; ומן הצד האחר, המזרח אשר הוכלל במסגרת המחריבים והמהרסים הוא מקום תחיית התרבויות וזריחת הציוויליזציות, וערשֹ הבשורות הנבואיות, והוא עולה בכל אלה על המערב. איש לא יכחיש זאת, זולת כופר בעיקר, מתנשא בעקשנותו .טענות שקר מן הסוג הזה הן תוצאת האינסטינקטים היהירים של האדם ואופיו הפזיז. שום תחייה אינה יכולה להתבסס עליהן ,ושום תרבות אינה יכולה לקום על יסודותיהן. כל עוד יהיה אדם שיחושכך כלפי אחיו האדם, לא יהיה ביטחון, ולא יהיה שלום, ולא יהיה אמון, עד שישובו בני האדם להכיר באחווה, לרומם אותה בלבפועם, ולחסות בִצִלה הרחב, הנאמן .הם לא ימצאו דרך סלולה ל]יעד[  הזה כדרכו של האסלאם,  שספרו אומר: "הוי האנשים ,בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה ,וחילקנו אתכם לעמים ושבטים למען תבחינו ביניכם. ואולם הנכבד מכולכם אצל אלוהים הוא הירא שבכם."[468] ואומר נביאו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום:  אין בינינו הקוראים לסולידריות שבטית, ואין בינינו מי שמוכן למות למען סולידריות שבטית.[469] נמסר על־ידי אחמד ]אבן חנבל[ במסורת מפי ג'ריר בן מטעם, עליו השלום .

לכן הבשורה של "האחים המוסלמים" היא אלוהית ומיועדת לאנושות כולה.

בין תפיסה לא רציונלית ותפיסה מדעית

השכל האנושי נע ,מאז הופיע האדם על־פני האדמה ועד ימינו אלה, בין שלוש דרגות, ואם תרצו שלושה סוגים של הגות ושל תפיסת המציאוּת, וקרוב לוודאי שימשיך כך עד שאלוהים יראה לו את הדרך.  ]הדרגה הראשונה היא[  דרגת האמונות התפלות ,הפרימיטיביות והכניעה המוחלטת לישות בלתי נודעת ולכוחות נסתרים,  רחוקים ממנו;  האדם ייחס לאמונות התפלות כל דבר והסביר כל תופעה באמצעותן בלי להבין אותן מבחינה מעשית או רעיונית. הדרגה הזאת הייתה אופיינית לשלבים הראשונים של קיום האדם על־פני האדמה, שאותה הוא לא הכיר ושהיא לא הכירה אותו. ייתכן שעד היום יש קבוצות של בני אדם הממשיכים לחיותבאופן הזה.[470]

]הדרגה השנייה היא[ דרגת הקיפאון, המטריאליזם וההתנכרותלאותה ישות בלתי נודעת;  היציאה נגד הכוחות הרחוקים מן החושים האנושיים והמרידה בכל מה שנובע מהם; הניסיון להסביר את תופעות הטבע כולן באמצעות הסברים מטריאליסטיים טהורים התואמים חוקים אמפיריים שאותם גילה האדם במהלך ניסויים ומחקרים שערך ובעקבות תאוריות שפיתח. החשיבה הזאת שולטת בשכל האנושי בעידן הזה, המודרני, שבו גילה האדם רבים מסודות הטבע, והבין תכונות רבות של היצורים הקיימים בו. לכן אין לו ספק שהוא הגיע בדרך הזאת להכרת הטבע, גם אם הידע שלו הוא כגרגיר חול במדבר רחב ידיים ביחס למה שאינו יודע .

בשלב הזה מכחיש האדם המטריאליסטי את האלוהות ואת כל הקשור בה ,את הנבואות ואת מה ששייך להן, את העולם הבא, את הגמול, את העולם הרוחני ואת כל מה שיש בו. הוא אינו רואה דבר זולת העולם הקרוב לו, הצר, המסביר את התופעות שלו בהתאם לחוקים המטריאליסטיים הטהורים שלו.

סוגי החשיבה האלה ,שניהם גם יחד, הם בבחינת טעות ברורה ,הפרזה נתעבת ובורוּת מצד האדם בנוגע לסובב אותו. ]לעומת זאת[ האסלאם, דת הייחוד, מנתח את הבעיה בצורה נכונה, מוכיח את האמיתוּת של עולם הרוח ומבהיר את הקשר של האדם עם אלוהיו ריבון הברואים כולם, ואת הקשר עם חיי העולם הבא לאחר החייםבעולם הזה.  ]האסלאם[  קובע כי האמונה באלוהים היא הבסיס לתיקון הנשמה השייכת למעשה לעולם הרוח, ואין דרך לתקן אותהאלא באמונה הזאת. הוא מתאר את העולם החבוי, הלא נודע הזה ,והתיאור מקרב אותו אל הדעת האנושית ואינו סותר מושכלות אקסיומטיות. עם זאת, הוא מאשר את מעלת העולם החומרי ואת הטובה הצפונה בו לבני האדם לוּ רק יחיו את חייהם נכון וייהנו ממנו בגבולות הטוב.  האסלאם קורא להתבונן במלכות השמים והארץ במבט שלם, ורואה במבט הזה את הדרך הקצרה ביותר להכרת אלוהים הנעלה והכביר. העמדה הזאת של האסלאם, דת הייחוד ,כפתה על השכל האנושי סוג של חשיבה שהיא המושלמת ביותר ,המעולה ביותר, המתאימה ביותר למציאוּת החיים ולהגיון הטבע והמועילה ביותר לבני האדם:  זהו החיבור בין האמונה בנסתר ובין השימוש בשכל. אנחנו חיים למעשה בשני עולמות ,לא בעולם אחד, ואיננו מסוגלים להסביר רבות מתופעות הטבע .איננו מסוגלים לתפוס אמיתות אלמנטריות רבות המקיפות אותנו ,ואנחנו עוברים מנעלם לנעלם בניסיון להבין אותן .חוסר היכולת הזה מוביל אותנו בסופו של דבר להכרה בעוצמת אלוהים. אנחנו חשים בעומק לבנו את תחושת האמונה כשהיא חזקה ויוקדת, וזאת משום שהאמונה היא יצר בנשמתנו, והיא צורך חיוני עבורה ממש כמו המזון, האוויר והמים עבור הגוף. לפיכך אנחנו חשים כי מה שמתאים לחברה האנושית הוא רק אמונה רוחנית שתעורר בנשמה את ההשגחה האלוהית ואת תחושת הנחמה שבהכרתו ]את אלוהים[ .לכן חובה על בני האדם לשוב אל האמונה באלוהים ,ובנבואות ,וברוח, ובעולם הבא, ובגמול הקיים בו על המעשים ]בעולם הזה[ .

"כּל העושׂה טוב, ולוּ כמשקל גרגיר, יחזה בו, וכל העושׂה רע, ולוּ כמשקל גרגיר, בו יחזה."[471] כל זה בעת שבו חובה עליהם לשחרר את מוחם שיוכל ללמוד, לדעת, להמציא, לגלות, לנצל את חומריהטבע הגולמיים ולהפיק תועלת מחסדי היקום וממעלותיו: "ֱאֱמור ,ריבּוני, הוסף לי דעת."[472] לסוג הזה של חשיבה, המחבר בין תפיסה לא רציונלית ובין תפיסה מדעית אנחנו מטיפים .

המערב חי את אחרית ימיו בשאיפה לחומרנות בלי להרגיש דבר זולת חומרנות ,בלי להכיר בדבר זולת בחומרנות ובלי לחוש במציאוּת אחרת .זאת, עד שבנפשות בניו מתו רגשי החמלה האנושית ודעכה הרוחניות האלוהית על סוגיה השונים. המערב השתלט על העולם כולו באמצעות המדעים שלו, הידע שלו, תענוגות החיים והפיתויים שלו, תגליותיו והמצאותיו ,צבאותיו וממונו, והוא צבע את החשיבה האנושית בכל מקום בצבע הזה. וכעת, כאשר העולם כולו נצרב באש הזאת, פורצת הבשורה מכיוון חדש, ממריצה את בני האדם במזרח ובמערב גם יחד למזג את החומר ברוח, להאמין בנעלם ובעדות,[473] ולהתוודע מחדש אל אלוהים. "לכן,  נוסו אל אלוהים. אני מזהירכם ברורות מפניו."[474]

מקום הלאומיות, הערביות, המזרחיות והאינטרנציונליזם בבשורה

בשורתנו היא אלוהית, קוראת לזנוח את החומרנות, להילחם בה ,להתייצב נגד עריצותה, להגביל את שלטונה ולנוס אל אלוהים ;להאמין בו, להישען עליו ולדעת אותו בכל דרכינו. באותה מידה ]בשורתנו[ היא אנושית, קוראת לאחווה בין בני האדם ומכוונת לאושר כולם. זאת, כיוון שהיא אסלאמית ומיועדת לבני האדם כולם ,לא רק לגזע אחד או לאומה אחת. "יתבַּרַך אשר הוריד ממרומים את הֻפֻרְָקָאן[475] על עבדו, למען יזהיר את שוכני העולמים."[476] "ֱאֱמור ,הוי האנשים, הנני שליח אלוהים אל כולכם ,אשר לו מלכות השמים והארץ.  אין אלוה מבּלעדיו,  והוא מחַיֶהֶ וממית.  על כן ַהַאמינו באלוהים ובשליחו ,בנביא איש אומות העולם, המאמין באלוהים ובדבריו. לכו ִעִמו למען תישירו לכת."[477] "לא שלחנוך כי אם אל כלל האנשים, למען תהיה מבשר ומזהיר."[478]

בשורתנו שואבת מן האוניברסליות הזאת של שליחות הנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ומנצחיותה ,את מטרתה ואת תכליתה האוניברסלית. הבשורה פונה אל כל בני האדם, יוצרת אחווה בין כולם, עושה למען טובת כולם, אינה מכירה בהבדלי גזע וצבע, ואינה משתנה עם ִהִשתנות העם והמולדת.

עושי נפשות למיניהם ובני אדם שונים משמיעים שוב ושוב ביטויים רבים המבטאים השקפות עולם ואסכולות ]לאומיות כאלה ואחרות[. ]נשאלת השאלה אם כן[ מה מקומם של הביטויים האלה בבשורה שלנו ?הנה, לכל ביטוי ולכל השקפה יש מקום בבשורתנו לא משום שאנחנו פועלים לַרַצות את כולם ולהשתמש באידיאולוגיה שלנו כדי להחניף, אלא משום שאופיה של הבשורה שלנו הוא כזה:

מקיף וכולל .

  • בנוגע למצריות או ללאומיות ]הטריטוריאלית[, בבשורה שלנו יש להן מקום ומעמד וזכות במאבק ובמלחמה. אנחנו מצרים בחבל הארץ היקר הזה על־פני האדמה. נבטנו בו וצמחנו בו, ומצרים היא ארץ בעלת אמונה שקיבלה את האסלאם בזרועות פתוחות והגנה עליו, ובתקופות שונות הדפה מעליו את אויביו, ואימצה אותו בלב שלם, והעתירה עליו רגשי חיבה ואהדה אצילית. אין תיקון לארץ זולת האסלאם, ואין לה ֳצֳרי זולת תרופותיו, ואין לה מרפא כי אםבטיפולו. בצוק העתים הונח על פתחה של מצרים תפקיד טיפוחו של הרעיון האסלאמי וההשגחה עליו, וכיצד ]אם כן[ לא נפעל למען מצרים ולטובת מצרים? וכיצד לא נגן על מצרים בכל יכולתנו ?וכיצד ייתכן שיאמרו כי האמונה במצריות אינה עולה בקנה אחד עם הבשורה של אדם המטיף לאסלאם וקורא לאסלאם? אנחנו גאים בכך שאנחנו נאמנים למולדת החביבה הזאת, עושים למענה ונלחמים למען טובתה. אנחנו נישאר כאלה כל עוד נשמה באפנו מתוך אמונה שזו החוליה הראשונה בשלשלת התחייה המיוחלת, והיא חלק מן המולדת הערבית הכוללת, וכאשר אנחנו עושים למען מצרים, אנחנו עושים למען הערביות והמזרח והאסלאם.

עם זאת,  אין הדבר מפריע לנו ]שהלאומיות הטריטוריאלית מתייחסת גם[ להיסטוריה העתיקה ]הפרעונית[ של מצרים, לשרידים הארכיאולוגיים, לציוויליזציה ולתרבות שהותירו אחריהם קדמוני מצרים; וכן לידע, למדעים, ולאמנויות שקדמו לאסלאם.[479] אנחנו מקדמים בברכה את מצרים העתיקה, ורואים בה עבר מפואר של עוצמה, מדע וידע, אולם נלחמים בכל כוחנו בתאוריה הפרעונית[480] כשיטה מעשית ,שיש הרוצים לצבוע את מצרים בגווניה ובאידיאלים שלה. זאת לאחר שאלוהים הדריך אותה בכללי האסלאם, והרנין את לבה באמצעותו, והאיר את עיניה בעזרתו, והוסיף על כבודה ותפארתה בסיועו, והציל אותה בכך מזוהמת האלילות, ומלכלוך השיתוף,[481] וממנהגי תקופת הבערוּת .

  • ובנוגע לערביות, או לברית הערבית,  הרי שגם להן ישבבשורה שלנו מקום בולט וחלק נכבד. הערבים הם האומה הראשונהבאסלאם, ועמו הנבחר, ואמת מה שאמר ]הנביא[, תפילת אללהעליו וברכתו לשלום: "בנפול הערבים ייפול האסלאם". האסלאם לא יקום לתחייה ללא אחדותם של עמי ערב ושובם לתחייה, ואנחנו מתייחסים לכל שעל אדמה במולדת ערבית כמרכז אדמתנו וכלב מולדתנו.

הגבולות הגאוגרפיים והחלוקה המדינית ]בין ארצות ערב[ לעולם לא יצליחו לפצל בנפשנו את תחושת האחדוּת הערבית־אסלאמית ,המאחדת את הלבבות סביב תקווה אחת ומטרה אחת, והופכת את האזור שבו שוכנים חבלי הארץ האלה כולם לאומה אחת, יהיו אשר יהיו ניסיונות המנסים, וילעיזו השֻעוִּבִּים[482] ככל שילעיזו .

ובעניין הזה ,מה נפלאה היא פרשנותו של הנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, שהציב את הלשון והאסלאם כגבולות הערביות. חאפז בן עסאכר מסר בשלשלת המוסרים ]הידועה[ שלו ,מפי מאלכ, את דברי הנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום:

"הוי האנשים. אלוהים הוא אחד ,והאבא אחד, והדת היא אחת .והערביות שלכם אין מקורה באב או באם, אלא בלשון. ומי שמדבר ערבית הוא ערבי."

כך אנחנו יודעים שהעמים מן המפרץ הפרסי ועד טנג'יר ומראקש שלחופי האוקיינוס האטלנטי,  כולם עמים ערביים .האמונה היא המחברת אותם ,והלשון מאחדת ביניהם,  והמערך ההרמוני שלהם בחבל הארץ הזה יוצר אחדוּת בעלת רצף ברור ,שאין להפריד בין מרכיביה ואין לפצל את גבולותיה. ]לכן[ אנחנו משוכנעים שבעשותנו למען הערביות, אנחנו עושים למען האסלאםולטובת העולם כולו .

  • למזרחיות יש מקום בבשורתנו גם אם ]בתפיסה הלאומיתהזאת[ הרעיון המלכד את הרגשות הוא זמני ובן־חלוף. שהרי מה שהוליד ]את התפיסה[ הזאת ויצר אותה הוא התפארות המערב בתרבותו, התלהבותו המופרזת מן הציוויליזציה שלו, התבדלותו מן האומות שלהן הוא קורא "אומות המזרח" ודבקותו בחלוקת העולם ל"מזרחי" ול"מערבי". עד כדי כך שאפילו אחד ממשורריו הידועים כתב: "המזרח הוא מזרח, והמערב מערב, והם לעולם לא ייפגשו."[483] הרעיון בן־החלוף הזה הוא שגרם למזרחיים לראות את עצמם כקבוצה המקבילה למערב. ואולם כאשר המערב ישוב אל דרך ההגינות, וייטוש את נתיב העוינות והקיפוח, תחלוף מן העולם הסולידריות המקרית הזאת, ואת מקומה יתפוס האידיאל הצומח ,אידיאל שיתוף הפעולה בין העמים למען טובתם ועלייתם במעלה הִקִדמה .
  • בנוגע לאינטרנציונליזם[484] או לאחדוּת כלל־אנושית,[485] הרי שזו היא מטרתנו הנעלה ביותר ויעדנו החשוב ביותר ,זוהי החוליה האחרונה בשרשרת הרפורמות. העולם מתקדם לקראת ]המציאוּת הזאת[ בעל כורחו.  שהרי התאחדות האומות,  התלכדות הגזעים והעמים, השתלבותם של החלשים זה בזה כדי להתעצם, התחברות הפלגים כדי לזכות בנועם האחדוּת — כל אלה מכשירים את הקרקע לרעיון האינטרנציונליזם שיחליף ללא ספק את רעיון העם והלאום שבו האמינו האנשים קודם לכן. האמונה הזאת הייתה בלתי נמנעת שכן הברואים הראשונים היו חייבים להתאחד. לאחר מכן נטישתה של האמונה הזאת הייתה בלתי נמנעת ]באותה מידה[, כדי לאפשר את התהוות הקהילות הגדולות שתוביל לאחדוּת הסופית. הצעדיםהאלה יתרחשו, גם אם באטיות ,ולכן אנחנו חייבים להציב אותםכיעד לנגד עינינו, ולהניח לֵבֵנה משלנו בבניין האנושי הזה. לאעלינו להשלים את המלאכה ,וכל דבר יבוא בעתו .

בעולם קיימות היום אידיאולוגיות וסדרי ממשל רבים, ורובם מבוססים על סולידריות לאומית השובה את לב העמים ומעוררת את רגשותיהם של האומות. והנה, יש בכוחו של הלקח האכזרי שאותו לומד העולם בגינהּ של העוצמה ההרסנית הזאת להפנות את בני האדם אל הצדק, ולהשיבם אל שיתוף הפעולה והאחווה .האסלאם הוא שהראה לעולם את הדרך הזאת: הוא הביא, ראשית כול, לאחדוּת האמונה. לאחר מכן הוא איחד את סדרי השלטון ואת המעשים. המשמעות המקסימה והאצילית הזאת מתגלה בכל אחד מן הביטויים המעשיים שלו .

ריבון העולמים אחד הוא. ומקור הדת אחד הוא. והנביאים כולם מקודשים ומרוממים. וספרי ההתגלות כולם מאלוהים .והשאיפה היא אחדוּת הלבבות: "הוא נתן לכם את חוקי הדת אשר ציווה לנַֹחַ ,ואת אשר גילינו לָךָ, ואת אשר ציווינו לאברהם, ולמֹֹשה, ולישוע ,לאמור, ַקַיימו את הדת ואל תתפלגו בה."[486]

הקוראן הוא ערבי והוא הבסיס של הדת הזאת, ועמוד התפילה שהיא החסד הנעלה ביותר כלפי אלוהים. הערבית ]אם כן[ היא האמצעי המעשי להשגת האחדוּת הלשונית לאחר ]השגת[ אחדות האמונה. ומה הן המצווֹת כולן — התפילה, הצדקה, העלייה לרגל והצום — אם לא חוקים חברתיים שמטרתם לחזק את האחדוּת, ללכד את השורות, לבטל את הפילוג ולהסיר את המחיצות והמחסומים בין בני האדם .

לפיכך הבשורה שלנו היא בעלת שלבים, ורצוננו כי יתגשמובזה אחר זה ]כדי[ שנעבור אותם יחדיו ונגיע לאחר מכן אל המטרה. אנחנו מבקשים שבמצרים תקום מדינה מוסלמית שתאמץ את בשורת האסלאם, ותלכד את שורותיהן של אומות ערב, ותפעל למען טובתן, ותגן על המוסלמים בארבע כנפות הארץ מפני איבת האויבים, ותפיץ את דבר אלוהים ,ותפרסם את שליחותו, עד שלא תשרור יותר מחלוקת, והשלטון יהיה כולו לדת האלוהים.

התעוררות הרוח — האמונה, העוז והתקווה

האנשים בוחנים את החזות של האידיאולוגיות השונות ואת הביטויים החיצוניים שלהן, ונוהגים להתעלם מן המניעים הנפשיים ומהתחושות שבבסיסן.  במניעים ובתחושות האלה,  המזינים את האידיאולוגיות, תלויים הניצחון והשגשוג. על האמת הזאת איש איננו חולק לבד ממי שרחוק מלימוד האידיאולוגיות ומידיעת רזיהן .שכן מאחורי החזות של כל אידיאולוגיה קיימים דחף רוחני ועוצמה חבויה המניעים אותה ושולטים בה. לא תיתכן תקומה של אומה לתחייה ללא התעוררות אמיתית בנפש, ברוח וברגש: "אלוהים לא ימיר את השוֶֹרֶה על האנשים אלא אם יַשַנו הם את אשר בלבם."[487]

ולכן אני יכול לומר שהדבר החשוב לנו ביותר בבשורתנו, הדבר המרכזי שעליו אנחנו נשענים לצורך טיפוחה,  עיצובה והפצתה הוא התעוררות רוחנית ספונטנית. הדבר הראשון שאנחנו שואפים אליו הוא לעורר את הרוח ולהחיות את הלב; צלילוּת אמיתית של ההכרה הפנימית ושל החושים. מידת העניין שלנו בהחדרת הרעיון הזה ללבבות רבה מן העניין שיש לנו בדיבור על סוגי רפורמה שונים שאותם אנחנו מבקשים ]לחולל[ בבשורה ]שלנו[ בתחומי העשייה השונים .

אנחנו רוצים נפשות חיות,  חזקות,  צעירות;  לבבות חדשיםהפועמים בעוז; חושים קנאיים, בוערים, גועשים; רוח שאפתניתונמרצת הצופה קדימה ולנוכח פניה אידיאל נעלה ומטרות נשגבות שיתרוממו אליהם, יתאוו להם, ואז יגיעו אליהם. אין מנוס מלהגדיר את המטרות ואת האידיאל; אין מנוס מלתחום את הרגשות ואת התחושות; אין מנוס מלמקד אותם בצורה כזאת שיהפכו לאמונה שאין לחלוק עליה; אין להטיל בה ספק, ואין לפקפק בה. ללא הגדרה וללא מיקוד, משולה ההתעוררות הזאת לקרן שמש התועה במדבר, נטולת אור וחסרת חמימוּת .

המטרות — גבולותיהן ותכליותיהן

אנחנו מחפשים בבשורה שלנו את דרכה של הבשורה הראשונה ,ומשתדלים שהבשורה הזאת, המודרנית, תהיה הד אמיתי לבשורה הקודמת שאותה ביטא שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום,  בגיאיות מכה לפני אלף וכמה מאות שנים.  כמה היינו רוצים לחזור בתודעה שלנו ובדמיוננו לאותה תקופה שבה זרח אור הנבואה ושבה קרן הוד השכינה. זאת כדי לעמוד ליד המורה הראשון, אדון המחנכים ופאר השליחים מורי הדרך, כדי ללמוד ממנו שוב כיצד לתקן, וכדי ללמוד את צעדי הבשורה מחדש.

איזה אור יוקד של שמש אלוהית הצית הנביא הנכבד בלב חבריו; אור שזרח והאיר את העלטה ואת חשכת הליל. איזה מים מִשִפעת חיי הרוח הוא השפיע ]על החיים[ שהתפעמו והתפתחו ,הפריחו פרחים והצמיחו ערכי רוח ותחושות, ושגשגו בהם רגשות ומצפון. הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, עורר בנפשות חבריו את שלושת הרגשות האלה שהוטבעו בהם והאירו את לבם:

  • הוא עורר בנפשם ]את האמונה[ שהבשורה שלו היא האמת ,וכל מה שזולתה הוא שקר. השליחות שלו היא השליחות הטובה ביותר, דרכו היא הדרך הנעלה ביותר,  וחוקתו היא המערכתהשלמה ביותר המסוגלת להגשים את אושרם של בני האדם כולם .הוא קרא באוזניהם מספרו של אלוהים דברים המחזקים את המשמעות הזאת בנפש ומאמצים אותה בלב: "דְַבְ באשר נגלה לך; אתה הולך באורח מישרים. דבר־תוכחה הוא לָךָ ולבני עמָךָ ,ועתידים אתם להיָשָאל."[488] "לכן היָסָמך על אלוהים, כי אתה מחזיק באמת הברורה."[489] "אַַחַר קבענו לךָ חוקי הֲלָכָה. נְַהְ על־פיה ואַל תיטה אחר משוגות לבם של חסרי הידע."[490] "לא, ַחַי ריבונָךָ, הם לא יאמינו עד אשר ישׂימוךָ שופט עליהם בריבם, ולא תעיק עוד על לבם כל הסתייגות ממשפטָךָ, וישלימו ִעִמו."[491] הם האמינו בכך וקיבלו את זה כעיקרון אמוני שלאורו הם התפתחו וצמחו .
  • הוא עורר בנפשם ]את האמונה[ שכל עוד הם אנשי האמת ונושאי בשורת האור, בעוד האחרים מגששים באפלה; וכל עוד ברשותם דרך האמת האלוהית, שמטרתה להדריך את העולם; הרי הם ראויים להיות מורי האדם, וראויים למלא כלפי זולתם את תפקיד המורה כלפי תלמידו: עליו להנחות אותו, לתקן את דרכו ,ליישר אותו, לכוון אותו, להוביל אותו אל הטוב ולהראות לו את דרך הישר .

הקוראן הנכבד חיזק את המשמעות הזאת והוסיף לה בהירות ,והם ]המאמינים[ החלו לקבל, באמצעות נביאם, תורה מן השמים .

"אתם הטובה שבאומות שניתנה לאנשים מעולם: אתם מַצַווים לנהוג בדרך ארץ ואוסרים את המגונה ומאמינים באלוהים."[492] "כך עשׂינו אתכם אומה מן המיטב, למען תעידו על מעשׂי האנשים, ולמען יעיד השליח על מעשׂיכם."[493] "וקומו להיאבק לשם אלוהים כראוי לו .הוא בחר בכם ולא הטיל עליכם כל מעמסה בדת".[494] הם האמינו גם בכך, קיבלו את זה כעיקרון אמוני שלאורו הם התפתחו וצמחו.

  • הוא עורר בנפשם גם ]את האמונה[ שכל עוד הם מאמינים באמת הזאת, ויהיו גאים בהשתייכותם אליה, הרי שאלוהים עמם ;הוא ייְַחַד אותם, וידריך אותם, וינחיל להם ניצחון, ויתמוך בהם ,ויעזור להם בשעה שאנשים יתרחקו מהם, ויגן עליהם כשיזדקקו לתמיכה, ויהיה עמם בכל מקום שבו יהיו. ואם לא יתייצב לצדם צבא בארץ, תרד אליהם עזרה מצבא השמים. הם החלו לקרוא דברים ברוח הנעלה הזאת בספר האלוהים: "כי לאלוהים הארץ, ואותה ינחיל לאשר יחפוץ מבין עבדיו, והיראים סופם לראות טובה."[495] "עבדַיַ הישרים ירשו את הארץ."[496] "אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו."[497] "אלוהים כתב, הן אני אגבר, אני ושליַחַי. אלוהים חזק ואדיר."[498] "אלוהים אדון לדָבָרו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים."[499] "ריבּונָךָ גילה למלאכים לאמור, אני ִעִמכם, על כן ַאַמצו את ידֵיֵ המאמינים."[500] "הן התחייבנו לבוא לעזרת המאמינים."[501]

"חֵפֵצים אנו לחונֵןֵ בחסדנו את אלה אשר נרדפו בארץ."[502] הם קראו זאת, והבינו היטב, והאמינו בכך, וקיבלו זאת כעיקרון אמוני שלאורו הם התפתחו וצמחו .

באמצעות שלושת הרגשות האלה — האמונה בעוצמת השליחות ,הגאווה בעצם קבלתה, והתקווה לזכות בתמיכת אלוהים — החיה הרועה הראשון ]מחמד[, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ]את רוח האמונה[ בלבות חבריו המאמינים, בעזרת האל, והגדיר את מטרותיהם בחיים. הם הסתערו כשהם נושאים את שליחותם שמורה על לוח לבם או ]כתובה[ על יריעות הקלף שלהם, וזו התגלתה בערכים ובמעשים שלהם. הם תקפו את האויב וכבוד אלוהים עמם ,מתוך ביטחון בתמיכתו ובעזרתו.  האדמה נכבשה בפניהם,  והם השליטו על העולם הזה את הציוויליזציה של העקרונות הנעלים ,ואת התרבות של ערכי הרחמים והצדק.  הם החליפו את פשעי המטריאליזם הקפוא בחסדי ריבונות האלוהים הנצחית, ואלוהים יעמוד על כך שאורו יזהר .

אנחנו מטיפים, קודם כול, לשלושה הרגשות האלה. הקשיבו אנשים! לפני שנדבר אליכם בבשורה הזאת על תפילה וצום, על משפט ושלטון, על מנהגים ומצוות, על סדרים ויחסי אנוש, נדבר אליכם על לב חי ועל רוח חיים, על לב רגיש ועל תודעה ערה, ]וכן[ על אמונה עמוקה בשלושת עמודי היסוד האלה: האמונה בעוצמת השליחות, הגאווה בעצם קבלתה, והתקווה לזכות בתמיכת אלוהים .

האם תאמינו?

הפרט המוסלמי; הבית המוסלמי; האומה המוסלמיתההכרה החזקה שצריכה לשכון בלבבות,  וההתעוררות הרוחנית שאנחנו מטיפים לה, מוכרחות להשפיע בצורה מעשית על החיים! ואין ספק שלפני ההכרה הזאת צריכה להתרחש תחייה מעשית בחיי הפרט, המשפחה והחברה.

  • התחייה תפעל בתחום הפרט, שהרי הפרט הוא מופת שריר וקיים למה שהאסלאם שואף למצוא באדם... האסלאם שואף שלאדם תהיה הכרה שבאמצעותה יוכל לחוש ולהבחין בין יופי לכיעור ,ושתהיה לו תפיסה נכונה לגבי הנכון והשגוי, ורצון נחוש ואיתן שלא יוותר על האמת, וגוף שלם שיוכל לעמוד כראוי בתלאות שמטילות עליו חובות האדם. כך הוא יהפוך למכשיר נאמן שיגשים את השאיפה הנאמנה, ויתמוך באמת ובטוב.

האסלאם משתית את חובות הפרט על יסודות המביאים לידי התוצאות האלה כולן. מצוות האסלאם הן המתאימות ביותר לחבר את הלב לאלוהים, ולפֵתֵח הכרה רגישה ותחושה מעודנת. הראייה האסלאמית מרוממת את השכל ואת הלב; היא ממריצה אותם לחשוף את צפונות הבריאה ולהכיר את דקויות הקיום .

המוסר האסלאמי מפתח רצון נחוש והחלטה איתנה ותקיפה .הסדר האסלאמי בכל הנוגע לאכילה,  לשתייה,  לשינה ולענייני החיים הנלווים לכך תורם לשמירת גופו של הפרט מפני סכנות שאין להן מרפא, ומגן עליו מחולי קטלני .

לפיכך אנחנו מחייבים את האח המוסלמי להתמסר לקיום מצוות אלוהים כדי לרומם את הכרתו; ללמוד ולצבור ידע ככל יכולתו כדי להרחיב את השכלתו; לדבוק בערכי המוסר של האסלאם כדי לחשל את רצונו; לקבל על עצמו את סדרי האסלאם בתחום האכילה ,השתייה והשינה כדי שאלוהים ינצור את גופו מפני מחלות ופגעים .כאשר האסלאם קבע את היסודות האלה, הוא לא קבע אותם לגברים בלבד, ולא התעלם מן הנשים. שני המינים באסלאם שווים בתחום הפרט; על האחות המוסלמית להיות בעלת הכרה מעודנת, תפיסה רחבה, מוסר נעלה וגוף שלם, ממש כמו האח המוסלמי .

  • לתיקון הפרט יש השפעה במסגרת המשפחה, שהרי המשפחה מורכבת מפרטים. אם הגבר והאישה,  ראשי המשפחה,  שניהם כשרים ,הם יכולים ליצור משפחה למופת על בסיס היסודות שקבע האסלאם .האסלאם קובע את יסודות הבית ומחזק אותם. הוא מנחה אותנו לבחור נכון ]את בת הזוג[, מציג את הדרכים המתאימות ביותר ליצירת קשר הדדי ומגדיר זכויות וחובות. הוא מטיל על שני הצדדים את החובה לשמור על פירות הנישואין שלא יופקרו ולא ייזנחו עד אשר ייגמלו ויבשילו. האסלאם מטפל בבעיות הניצבות בפני החיים הזוגיים ברגישוּת, והוא מתווה בכל התחומים שלו את דרך האמצע, בלי לנקוט גישה קיצונית .
  • ואם המשפחה כשרה ,האומה כשרה, שהרי האומה מורכבת ממשפחות; אין המשפחה אלא אומה קטנה,  ואין האומה אלא משפחה גדולה. האסלאם קובע עבור האומה את יסודות חייה של החברה המאושרת, קושר את בניה בקשרי אחווה, והופך אותה בת זוג לאמונה. הוא מרומם את הקשר הזה עד למדרגת האהבה, ואף למדרגה של העדפת הזולת. הוא מחסל כל מה שעלול לנתק את הקשרים האלה, או להחליש את חוזקם. הוא מגדיר את הזכויות ,את החובות ואת הקשרים: לאבות יש זכויות וחובות, וכך גם לבנים ולשארי הבשר. האסלאם מפרט בצורה מדויקת את משימות השליט ואת משימות הנשלט. הוא מבהיר במפורט את יחסי הגומלין בין בני האדם, ואינו מעניק יתרון לאיש על חברו, זולת האמונה. אין שולט ואין נשלט ;אין אדונים ואין עבדים; בני האדם נבראו כולם שווים בצלם אלוהים, כִשִני המסרק, והם נבדלים רק במעשיהם הטובים. הוא מגדיר את הקשרים בין האומות ומבהיר את הזכויות ואת החובות של בני האדם למיניהם הקיימים בהן. כל זאת בלי להחסיר דבר קטן או גדול .

האסלאם מטפל בבעיות חברתיות, ובראש ובראשונה מגן על החברה מפני תוצאותיהן. הוא עוקר מן השורש בעיות העלולות להופיע שוב, ומוצא תרופה לכל בעיה חברתית. התרופה הראשונה בכל טיפול היא תיקון הנפש וסולידריות חברתית של בני האדם .

האסלאם מקיף כל זאת בלי לטעות בדרך. הוא אינו כופה על האדם דברים העלולים לגרום לו לחטוא; הוא אינו רוצה להכביד אלא להקל. הוא מציב יסודות כלליים תוך זניחתם של דברים משניים וזוטות.  הוא מתווה את השיטות שיש לאמץ,  ואז מאפשר לזמן ולתקופה לעשות את שלהם. על כן האסלאם הוא ההלכה המתאימה לכל זמן ולכל מקום, ועל כן הוא מחייב את הפצת הבשורה עד שתקיף את כל בני האדם ויתגשמו דבריו, יתברך: "לא שלחנוָךָ כי אם להביא רחמים על שוכני העולמים."[503] אם יגבר הרגש שעליו הצבענו לעיל, ויביא לידי התוצאה שאותה הצגנו כעת; אם הפרט והבית והאומה יסגלו לעצמם את סדרי האסלאם; אם הבשורה תגיע אל הלב ואל האוזניים ;או אז יוכתר בהצלחה הרעיון שלנו, ותיענה קריאתנו, ואלוהים יעמוד על כך שיזהר אורו.

בין הצביון העצמאי לצביון המסורתי

אנחנו רוצים שהפרט יהיה מוסלמי, ושהבית יהיה מוסלמי, ושהעם יהיה מוסלמי .אולם לפני כל אלה אנחנו רוצים שהרעיון המוסלמי הוא שישלוט כך שיותיר את חותמו על היסודות האלה ]הפרט ,הבית והעם[ ויעניק להם צביון אסלאמי, שכן בלי זה לא נשיג דבר .אנחנו רוצים לחשוב מחשבה עצמאית, הנסמכת על בסיס האסלאם כדת ייחוד, ולא על בסיס הרעיון המקובל, הכובל אותנו בכל דבר להשקפות ולמגמות של המערב.  אנחנו רוצים להיות ייחודיים בעקרונות היסוד שלנו ובמאפייני חיינו כאומה גדולה ונאצלה, אשר בעברה יש סימנים והוכחות קדומים ומצוינים לפאר ולתהילה יותר מכל מה שידעה ההיסטוריה.

ירשנו את האסלאם כדת ייחוד, והוא העניק לנו צביון יציב וחזק שחדר לתודעה ולרגש,  והפך לחלק מבשרנו ומחום לבנו .מצרים כולה התמזגה כליל באסלאם; באמונה שלו, ובשפה שלו ,ובציוויליזציה שלו .היא הגנה עליו ושמרה עליו, והדפה מעליו את התקפות האויבים .היא ניהלה למענו מלחמת קודש במלוא כוחה ,והקדישה לכך את כספה ואת דם בניה. היא הצילה אותו מציפורני המונגולים ומִשִנֵיֵ הצלבנים שאותם השיבה אחור כשהם מובסים .

היא ביססה בתוכה את מדעי האסלאם והכרתו שכן בה שכנה אל־אזהר ,המכללה הקדומה ביותר שקמה במטרה לדאוג לאסלאם ,להשגיח עליו ולשומרו .מצרים הגיעה למעמד של מנהיגות בעולם האסלאם בתחומי הספרות והחברה ,והפכה למשאת הנפש של כולם ולמושא תקוותיהם.

האסלאם,  על אמונתו ,סדריו,  שפתו ותרבותו,  הוא מורשת אהובה ויקרה למצרים.  כל ניסיון לגרום למצִרִים להזניח אותו או להתרחק ממנו הנו בלתי אפשרי, יהיו אשר יהיו מאמצי ההרס והחורבן שיושקעו בכך. לכן צביונו של האסלאם מוטבע ברבים מתחומי החיים במצרים כשהוא חזק ,קולח ופריחתו שופעת. השמות ]במצרים[ הם שמות אסלאמיים, ושפתה ערבית .במסגדיה העצומים מוזכר שם אלוהים, וקריאה לאמת עולה מהם בוקר וערב. שום דבר אינו מעורר את הרגשות שלנו כמו שהאסלאם וכל הקשור בו מצליחים לעורר. כל זה אמת, אולם העוצמה והעריצות של הציוויליזציה של המערב השתלטו עלינו במדע, בכסף, בפוליטיקה ,בחיי מותרות, בתענוגות, בשעשועים, בסוגים שונים של חיי נועם ,הבלים וגירויים שלא הכרנו קודם לכן. ]כל זאת בעודנו[ מתפעלים ]מן הציוויליזציה של המערב[  ונשענים עליה.  ההשתלטות של המערב השפיעה עלינו מאוד, ואורו של הרעיון האסלאמי בחייה של החברה המצרית הועם בתחומים רבים וחשובים. הסתערנו על המוסכמות החיוניות שלנו ושינינו אותן .לרובן הענקנו צביון אירופי תוך כדי צמצום מרחב השליטה של האסלאם בחיינו לפנימיות הלב ולגומחת התפילה. ניתקנו את האסלאם מחיי המעשה שלנו, הרחקנו אותו מרחק גדול מהם, וכך התחלנו לפסוח על שתי הסִעִפים ולחיות חיים מלאי סתירות.

היופי וההוד הקיימים באסלאם;  שלטונו המצודד,  העֵרֵב ,המקסים; יסודותיו היציבים ,המבוססים, הנכוחים; המופת החזק שלו; ]כל אלה[ שובים את הלב ואת הרגש, וגורמים לנו, המאמינים ,לכמוה אליו תמיד. ]מצד אחר[ מנסים התענוגות והפיתויים הקיימים בחיי המערב, וסממני העוצמה החומרית שבהם ,להשתלט ולהוביל את המעט שנותר לפלֵטֵה ממנהגינו החיוניים.  בדבר הזה נוכח וחש כל מי שמעורב במצב האומה, ומבין אותו לאשורו. אין ספק שהפסיחה על שתי הסִעִפים תיפסק יום אחד ותגיע לסיומה. אין ספק שאחד משני הצדדים האלה יגבר על הצד האחר, שהרי כל דבר מגיע לִקִצו! אנחנו ,"האחים המוסלמים", חֵרֵדים חרדה גדולה פן יהיה הקץ הזה בבחינת התנתקות משארית סממני האסלאם, וצלילה מוחלטת ביוֵוֵן המצולה של חיי המערב, על כל המשתמע מכך. כבר הושמעו בעבר קולות זעקה בעניין הזה, ועל יסודותיו נוסדו תורות שונות, וקדמו לנו עמים וממשלות, הגם שכעת הדבר התרופף בשל הייסורים והפגעים הפוקדים את העולם.

אנחנו חרדים מהגורל הזה,  וקוראים למצריִםִ לחזור לכללי האסלאם וליסודותיו;  שתסתמך עליהם,  ותשאב מהם,  שתבנה על בסיסם את התחייה החדשה,  ותייסד עליהם את העקרונות החברתיים שלה בעזרת האל. זאת, הגם שהאסלאם מטיף לאמץ את הטוב ביותר מכל דבר, והגם שהוא טוען כי החוכמה מעטה, והגיע זמנו של המאמין למצוא אותה, שהרי הוא הראוי ביותר לזכות בה .האסלאם אינו מונע מן האומה האסלאמית ליטול את הטוב מכל מקום. אין דבר המונע מאתנו לאחוז בכל דבר מועיל ובעל ערך הנמצא אצל זולתנו ולהתאים אותו ליסודות דתנו, למערכת חיינו ולצורכי עמנו.

השפעת העובדה שאנחנו פוסחים על שתי הסִעִפים בחיי המעשה היא גדולה וברורה. אולי זהו מקורן של רבות מן הבעיות בתחום החינוך והמשפט,  בחיי המשפחה,  במעיינות שמהם שואבים את ההשכלה הכללית, וכיוצא בזה עניינים השייכים לכלל. האם קיימתעוד אומה כמצרים שהחינוך מתנהל בה, מצעדיו הראשונים, בשתי שיטות הוראה?  קיימת ]מערכת[  חינוך דתית הנוגעת למחציתה של האומה,  שבראשה עומדת מכללת אל־אזהר,  על מוסדותיה ]של המכללה הזאת[ והפקולטות שלה. ]כמו כן[ קיימת ]מערכת[ חינוך אזרחית הנוגעת למחצית השנייה ]של האומה[, ולכל אחת מהן מאפייניה והדברים המייחדים אותה. האם יש סיבה לכך זולת העובדה שרשת החינוך הראשונה מבטאת את השפעת האסלאם בלבבות של בני האומה בעוד הרשת השנייה היא תוצר ההליכה בדרך המערב והניסיון לחקותו? מדוע איננו מאחדים את ההוראה בשלביה הראשונים על בסיס החינוך הלאומי האסלאמי, ולאחר מכן מאפשרים התמחות? האם קיימת עוד אומה כמצרים שבה מערכת המשפט מפוצלת למשפט הלכתי ולמשפט לא הלכתי?  האם יש סיבה לכך זולת העובדה שהמערכת הראשונה מבטאת את השפעת האסלאם על חייה של מצרים בעוד המערכת השנייה נלקחה מן המערב והיא חיקוי שלו? מדוע מערכת המשפט אינה מתאחדת על בסיס ההכרה בכך שההלכה האסלאמית היא המקור של משפט המדינה ושל החקיקה ?

והבתים במצרים.  האיננו חשים בהם את השפעת החיים הסותרים, הפוסחים על שתי הסִעִפים? רבות מן המשפחות המצריות ממשיכות לשמר בחוזקה את מורשת כללי האסלאם ומנהגיו, בה בעת שרבים התנתקו מן הכללים ומרדו במנהגים, והתגברה נטייתם לחקות כל דבר. חלק מאתנו אפילו עברו את הגבול הזה והמערביות שלהם רבה אף יותר מזו של המערביים עצמם.

חייבים לשים קץ לפיצול המוזר הזה, כדי שנהיה אומה מאוחדת ,שכן ללא אחדוּת שום אומה אינה יכולה לקום לתחייה ולחיות חיי שלמוּת. לכן מבקשים "האחים המוסלמים" להשתית את תחייתנו על האחדת חיי המעשה של האומה תוך ביסוסם על האסלאם ויסודותיו .כך תיבּנה מצרים עצמה, ותשמש לעולם כולו מופת של חיי אנושנכונים.

האמצעי העיקרי שלנו... בין חבורה לרעיון

הדיון באמצעי העיקרי של "האחים המוסלמים" מציב אותנו בפני הבשורה כאגודה המגישה שירות לכלל. כמו כן הוא מציב אותנו בפני הבשורה כמי שקוראים לחדש את חיי האומות והעמים ,ומציעים להם תוכנית חדשה שבה יאמינו ושעל־פיה ינהגו .

  • אין ספק שהקבוצות המרכיבות את "האחים המוסלמים "מגישות שירות לכלל בכך שהן בונות מסגדים ובניינים הנלווים להם; פותחות בתי־ספר וספריות ומפקחות עליהם;  מייסדות מועדונים וקבוצות ]ספורט[, מדריכות אותם ומטפלות בהם; חוגגות בימי הזיכרון האסלאמיים ובכך מציגות את תפארת האסלאם ואת גדולתו. ]"האחים המוסלמים"[ מפייסים בין האנשים בכפרים ובערים תוך השקעת מאמצים, כסף ותיווך בין העניים הנצרכים והעשירים המזניחים אותם. ]כל זאת[ באמצעות ארגון מעשי חסד ואיסוף כספי צדקה לשם חלוקתם במועדים ובחגים. אין ספק שהאחים עושים זאת, ויש להם חלק נכבד בכך, השבח לאל. פעילותם בתחומים האלה גברה מאוד בתקופה הזאת של הבשורה הודות להיענות שלה היא זוכה מצד האנשים ולנכונותם לקבלה. האמצעים שאותם נוקטים האחים בתחומים האלה הם ארגון, התנדבות, נכונות להיעזר בבעלי ידע וניסיון, וניהול תוכניות הסיוע — החל בהנהלת החשבונות של כספי המנויים והתורמים וכלה בחישוב ההוצאות הנחוצות עבור ]מימוש[ התוכניות. איננו טוענים שבהיבט הזה הגיעו מאמצי האחים לשלמוּת, אולם אנחנו טוענים שהם צועדים בצעדי ענק לקראת שלמוּת, ואלוהים הוא המעניק הצלחה וסיוע. אלה הם האחים וזאת הבשורה שלהם כקבוצה המגישה שירות לכלל .
  • ואולם זה לא הכול. לב הבשורה של האחים הוא רעיון ואמונהשאותה הם מבקשים לנטוע בנפש האדם, אשר תחנך את דעת הקהל, תנסוך ביטחון בלב ותלכד סביבה את הרוח. זוהי הפעולה למען האסלאם ועל־פי האסלאם בכל תחומי החיים .

האמצעי שיביא להגשמתה של המטרה הזאת אינו הכסף. ההיסטוריה, מאז ראשיתה ועד היום מספרת לנו שהבשורות למיניהן אינן חייבות את ראשית דרכן לכסף, והן כלל וכלל לא קמו וניצבו בגללו. הן נזקקו לכסף בכמה מן השלבים בדרכן, אך בשום אופן לא התבססו או הסתמכו עליו. אנשי הבשורות למיניהן, וכן אלה שתמכו בהן, היו תמיד חסרי כסף; אפשר לחפש בהיסטוריה ]ראיות לכך[.  גם הכוח איננו האמצעי אלא הבשורה האמיתית;  היא זו שבראש ובראשונה מדברת אל הרוח, ממתיקה סוד עם הלב ופותחת את המנעולים אל הנשמה. והיא לא ִתִצלח במקל־חובלים, או בחוד הרומח והחץ. האמצעי היחידי לריכוז הבשורה ולחיזוקה — והדבר ידוע, מובן, וגלוי לכל מי שבקיא בהיסטוריה חברתית — מסתכם בשני כללים: אמונה ופעולה, אהבה ואחווה. שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ברצותו למקד את בשורתו בנפשות חבריו הקרובים, לא עשה יותר מאשר לקרוא להם אל האמונה ואל הפעולה, ואז ליכד אותם ברגשי אהבה ואחווה. כוח האמונה וכוח האחדות חברו יחדיו, והחברה שלהם הפכה לחברת מופת שססמתה היתה מוכרחה להתגלות ובשורתה היתה מוכרחה לנצח, גם אם העולם כולו היה מתייצב נגדה. המבשרים למיניהם, לפניו ואחריו ,לא עשו יותר מכך: הם הטיפו לרעיון, הבהירו אותו וקראו לאנשים לדבוק בו. הם האמינו ברעיון, פעלו להגשמתו והתלכדו סביבו. כך עלה מספרם, והרעיון התחזק בקרבם עד שהגיע לבשלותו. זה חוק האלוהים ובל יעבור .

הבשורה של האחים אינה בבחינת חידוש בנוף הבשורות. היא הד לבשורה הראשונה שהדהדה בלבות אותם מאמינים ועלתה שוב ושוב על לשונם. הם ניסו לטעת באמצעותה אמונה בלב האומה המוסלמית, כדי שתהיה חלק מהתנהגותה ותאחד את לבה כלפיה .ואם יעשו זאת, יזכו לתמיכתו של אלוהים שירים את קרנם ויראה להם את הדרך ...

אז קדימה אחים, אל האמונה והפעולה, ואל האהבה והאחווה .אלוהים עמכם וזה האמצעי ]שבו עליכם לפעול[. ואלוהים אדון לדבריו .

 

 

 

 

איגרת מלחמת הקודש[504]

בשם אלוהים הרחמן והרחום; השבח לאלוהים ריבון העולמים ;תפילה ושלום על אדוננו מחמד,  אדון הלוחמים,  העומד בראש היראים ומנהיג ימי הקרב המפוארים;  ועל משפחתו וחבריו הקרובים; ועל כל מי שלוחם למען תורתו עד אחרית הימים.

מלחמת הקודש היא חובה על כל מוסלמי

אלוהים הטיל את מצוות מלחמת הקודש על כל מוסלמי כחובה מוחלטת, שאין מנוס ממנה ,ואין מפלט מפניה. הוא קרא להשתוקק אליה מאוד,  ורומם את מעמדם של לוחמי הקודש ושל אלה המקריבים את חייהם. אלה יזכו לגמול שאותו יקבלו רק ההולכים בדרכם ופועלים כמותם. הוא העניק להם יתרונות רוחניים וגשמיים בעולם הזה ובעולם הבא שאותם לא העניק לאחרים. הוא הפך את דמם הטהור והזך ערובה לניצחון בעולם הזה, וסיבה להצלחה ולהישגים באחרית הימים. ]אלוהים[ קבע עונשים כבדים לעבריינים ולמשתמטים, תיאר את דמותם כמעוררת תיעוב, והאשים אותם בפחדנות ובהשתמטות.  הוא הוכיח אותם על היותם חלשים ונחשלים ,והטיל עליהם בעולם הזה קלון שלא יוסר מהם עד אשר יֵצֵאו למלחמת קודש, ובעולם הבא עונש שאין מפניו מפלט גם אם יהיה להם זהב כמו באֻֻחֻד.[505] ההשתמטות והבריחה נחשבות לעֵבֵרות חמורות ביותר, אחת משבע העֵבֵרות שדינן מוות וכליה.

לא קיים משטר מודרני או קדום ,דתי או חילוני, המגלה עניין במלחמת קודש ובלחימה, בקריאת האומה אל הדגל ובהתלכדותה כאיש אחד להגנה בכל הכוח על האמת כפי שקיים בדת האסלאם ובציווּיה, בפסוקי הקוראן הנכבד, ובמסורות של הנביא הכביר ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. ]כל אלה מלווים[ בשפע של משמעויות נשגבות, הקוראות בשפה ברורה ובסגנון בהיר למלחמת קודש, לקרב, לחיילוּת, לחיזוק אמצעי ההגנה ולמאבק בכל צורותיו ,ביבשה, בים וכדומה, בכל התנאים ובכל הנסיבות.

אנו נציג צד אחד של הנושא הזה באמצעות דוגמאות. לא בדרך של העמקה ממוקדת וללא ניתוח ופרשנות מסורבלת לפסוקים ולמסורות. זאת כדי שאפשר יהיה להפיק את מרב הידע על הנושא מן הביטויים הנהדרים,  התיאורים הברורים,  הכוונות הבהירות והעוצמה הרוחנית שבפסוקים.  בקוראן הקדוש אמר ]אלוהים[ יתברך:

כמה מפסוקי מלחמת הקודש בספר האלוהים

  • . "נכתב בספר כי ִמִצווה עליכם להילחם, אף כי מאוס עליכם הדבר. ואולם יש אשר ִתִמאסו בדבר־מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר־מה, אף כי רע הוא לכם. אלוהים יודע את אשר לא תדעו."[506] משמעות המילה "נכתב" היא צוּוָהָ, כפי שאמר ]אלוהים[, יתברך, באותה פרשה עצמה ובאותו הנוסח וסדר המילים: "נכתב בספר כי ִמִצווה עליכם לצום."[507]
  • . "הוי המאמינים, ַאַל תהיו כאותם כופרים האומרים על אֵחֵיהם הנוסעים בדרכים או הנתונים במסע מלחמה, אילו נשארו ִעִמנו לא היו מתים ולא היו נהרגים. סופם שיהפוך אלוהים את דָבָרם למקור דאבה בלבם. אלוהים הוא אשר יַחַיֶהֶוימית, ואלוהים מבחין באשר תעשׂו. אם תיהרגו במלחמה למען אלוהים, או תמותו, המחילה והרחמים מִעִם אלוהים טובים מכל אשר יאגרו הם. בין אם תמותו ובין אם תיהרגו, סופכם להיאסף אל אלוהים."[508] משמעות המילים "הנוסעים בדרכים"  היא יָצָאו למלחמה,  והכוונה במילים "הנתונים במסע מלחמה"  היא לחיילים לוחמים.  אפשר לראות כי הפסוק הראשון משווה את המחילה והרחמים למוות ולהרג למען אלוהים, ואילו בפסוק השני לא נערכת השוואה כזאת .זאת משום שהפסוק השני אינו מתייחס למלחמת קודש אלא מציין שהפחדנות היא תכונה של הכופרים ולא של המאמינים. ניתן לראות כיצד סדר המילים בפסוק התהפך.
  • . "ַאַל תחשוב כי הנהרגים לֵשֵם אלוהים מתים המה. לא ,כי חיים הם, ואצל אלוהים פרנסתם. הם שׂמחים בברכה אשר הרעיף אלוהים עליהם, ויגילו באלה אשר טרם ָחָברו להם ונותרו מאחור, ביודעם כי לא ייפול פחד עליהם ולא יצטערו."[509] ראה את הנוסח בשלמותו בקוראן ]עד סוף פסוק 175[.
  • . "על כן מוטב היה אילו היו המוֹכרים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא נלחמים למען אלוהים. וכל הנלחם למען אלוהים — ייהרג או ינצח — ניֵתֵן לו שכר כביר".[510] עיין בקטע הזה בקוראן הנכבד ]פסוקים 78-71[, ותראה כיצד אלוהים מעודד את המוסלמים לעמוד על המשמר ולצאת למלחמה ,בודדים, קבוצות, או צבא, בהתאם למצב. ]ראה[ כיצד הוא מוכיח את המשתמטים, את הפחדנים,  את עוברי העֵבֵרה

ואת מחפשי התועלת. כיצד הוא ממריץ להגן על החלשים ,ולהציל את העשוקים .כיצד הוא משווה בין המלחמה לתפילה ולצום,  ומבהיר שזהו אחד מעמודי האסלאם.[511] כיצד הוא מפריך את ספקות המהססים, ומאמץ מאוד את ידי היראים לעמוד איתן במלחמה ולקבל את המוות בסבר פנים יפות ובאומץ לב. ]וכיצד[ הוא מבהיר שהמוות ממילא ישיגם, ואם ימותו במלחמת קודש, יקבלו בתמורה לחיים שכר כביר ולא יקופחו אף במקצת.

  • . כל "פרשת המלקוח"[512] מעודדת למלחמה, ממריצה להתמיד בה ומציגה כללים רבים הקשורים בה. זו הסיבה לכך שהמוסלמים הראשונים, מנוחתם עדן, הפכו אותה להמנון מלחמה שאותו קראו כל אימת שגברו הקשיים והקרב התלהט. די אם נזכיר את מאמר אלוהים יתברך מתוך הפרשה הזאת: "ָהָכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב, אשר בהם תזרעו מורא בלב אויב אלוהים ואויבכם ,ובלב אחרים מלבדם אשר לא תכירום, אך אלוהים יכירם .כל אשר תוציאו למען אלוהים, תוּשב לכם תמורתו במלואה ,ולא תקופחו."[513] ]בעניין הזה עוסק הקוראן מהפסוק הקודם[ עד לאמירתו יתברך: "הוי הנביא,  דַרַבֵֵּן את המאמינים להילחם. אם יהיו בכם עשׂרים עזי רוח, יהיה עליכם לגבור על מאתיים, ואם יהיו בכם מאה, יהיה עליהם לגבור על אלף כופרים, כי הם ַעַם אשר לא יבין."[514]
  • . גם "פרשת ההצהרה"[515] היא כולה עידוד למלחמה והצגתכלליה. די אם נזכיר מתוכה את מאמר האלוהים, ישתבח ויתרומם, בנוגע למלחמה במַשַתפים,[516] אלה המפרים ברית:

"ילחמו בהם,  וכך יענישם אלוהים בידיכם,  וימיט קלון עליהם, ויושיט לכם עזרה כנגדם, ויביא מרפא ללבם של אנשים מאמינים."[517] וכן דברי ]אלוהים[: "הילחמו באנשים אשר אינם מאמינים באלוהים ולא ביום האחרון ואינם מקדשים את אשר קידשו אלוהים ושליחו, ואינם מחזיקים בדת האמת — אלה בהם אשר ניַתַן להם הספר[518] — עד אשר ישלמו את הגהגִ'זיְהָ[519] במו ידיהם, בעודם מושפלים."[520] בנוסף ,]מופיע בפרשה הזאת[ גיוס כללי לקרב, בפסוקים צלולים וברורים, המסתיימים בדבריו, יתברך: "צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים.  בזאת ייטב לכם,  לוּ רק ידעתם."[521] בנוסף ]קיים בפרשה[ גינוי ברור של המשתמטים הפחדנים, מוגי הלב, תוך שלילת כבוד מלחמת הקודש מהם לנצח־נצחים,  במאמרו יתברך: "המושארים מאחור שׂמחו להישאר ולא להצטרף אל שליח אלוהים, ולא אבו לקום להיאבק בהקריבם את רכושם ואת נפשותיהם למען אלוהים ,ואמרו, ַאַל תצאו בחום. ֱאֱמור, אש גיהינום חמה יותר, לוּ רק ישׂכילו להבין. הם יצחקו מעט ויבכו הרבה, כגמול פועלם .אם יחזירָךָ אלוהים אל אחת מקבוצותיהם, ואז יבקשו כיתתיר להם לצאת ִעִמךָ, ֱאֱמור, לעולם לא תצאו עוד ִעִמי ,ולעולם לא תילחמו ִעִמי באויב.  בפעם הקודמת חפצתם להישאר יושבים, על כן ְשְבו לכם עם הנשארים מאחור."[522]

  בנוסף ]נכלל בפרשה הזאת[  שיר הלל לעמדתם של לוחמי הקודש, ובראשם מנהיגם הנכבד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, וברור שזוהי משימתו הטהורה ודרכם של חבריו הזכים והברוכים,  ]כפי שנאמר[  בדבריו,  יתברך:

"ואולם השליח והמאמינים אשר אתו קמו להיאבק בהקריבם את רכושם ואת נפשותיהם. להם שמורה רוב טובה, והם אנשי חיל.  אלוהים הכין להם גנים אשר נהרות זורמים למרגלותיהם, לנצח יהיו בהם וזוהי הזכייה הכבירה."[523]

  כמו כן ]נכללת בפרשה הזאת[ שבועת אמונים גורפת שאינה משאירה שום פתח הצטדקות למבקשי התירוצים ,בדבריו יתברך: "אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יִזִכּו בגן עדן. הם יילחמו למען אלוהים ויַהַרגו ויֵיֵהרגו. הוא קיבל עליו לקיים את הבטחתו לאמיתה ,בתורה ובאֶוונגֶלֶיון ובקֻרָאָן. היש נאמן מאלוהים להבטחתו?

על כן שׂמחו בִעִסקה אשר עשיתם! זוהי הזכייה הכבירה."[524] 7 . "פרשת המלחמה."[525] תאר לעצמך שפרשה שלמה בספר החוכמה האלוהית נקראת "פרשת המלחמה".  ]הפרשה הזאת מדגישה ש[יסודות הרוח הצבאית, כפי שנהוג לומר ,הם שניים: הציות והסדר. אלוהים סיכם את היסודות האלה בשני פסוקים בספרו. בנוגע לציות, מופיעה בפרשה הזאת

 

אמירתו, יתברך: "המאמינים אומרים, מדוע לא הורדה סוּרהממרומים? ואולם ברדת סוּרה נחרצת בדבר הצורך להילחם ,ִתִראה את אלה אשר פשׂה הנגע בלבם נושׂאים מבטם אליָךָ כמתעלפים על סף המוות. מן הראוי היה כי ייָשָמעו וידברו בדרך ארץ, וכאשר תתברר חומרת המצב, מוטב כי יהיו כנים עם אלוהים."[526] ובנוגע לסדר, ב"פרשת שורות שורות "מופיעים דבריו, יתברך: "אלוהים אוהב את הנלחמים למענו ,הערוכים שורות שורות, כמו היו מבנה יצוק."[527]

  1. 8. "פרשת ההכרעה"[528] מוקדשת גם היא כולה לאחד הקרבות של שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. היא שיר שבח והלל לאירוע מופלא שהתרחש במהלך אחת ממלחמות הקודש החביבות. האירוע התקיים בִצִלו של העץ המבורך[529] כשניתנה שבועת האמונים. תוצאותיה של השבועה הזאת לעמידה איתנה ולמוות היו שלווה וניצחון. ואלה דבריו ,ישתבח: "אלוהים הפיק רצון מן המאמינים בהישבעם לָךָ אמונים תחת העץ. הוא יָדָע את אשר בלבם והוריד את השלווה לשכון עליהם, ובשׂכר זה נתן להם הכרעה קֵרֵבה ובאה, ושלל רב אשר ייפול בידם. אלוהים אדיר וחכם."[530] אלה הם, אחי, כמה מקומות שבהם מזכיר] הקוראן[ את מלחמתהקודש, מתאר את מעלתה וממריץ את המאמינים אליה. ]בפסוקים האלה[ מופיעה הבטחה לגמול נאה ולתמורה יפה ללוחמים .ספר האלוהים מלא בפסוקים כאלה, וכאשר מדפדפים בו אפשר לראות מה כתוב בנושא הזה ומופתעים מכך שהמוסלמים מתעלמים מן השכר המובטח להם.

וכעת כמה מסורות נבואיות נכבדות בנושא הזה .

מסורות נבואיות בנושא מלחמת הקודש

  1. מפי אבו הֻרַיְַרְ,[531] עליו השלום, נמסר: שמעתי את הנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אומר: "בחיי זה שנפשי בידו, לולא המאמינים שאינם רוצים לפגר אחַרַי, ואיני מוצא סוסים בשבילם, לא הייתי נעדר משום פלוגה לוחמת למען אלוהים. ובחיי זה שנפשי בידו, אני משתוקק להיהרג למען אלוהים, ואז לחיות מחדש, ואז להיהרג, ואז לחיות מחדש ,ואז להיהרג, ואז לחיות מחדש ואז להיהרג". המסורת הזאת מופיעה אצל ֻבֻּח'ארי ומֻסְלִםִ. הפלוגה היא יחידה צבאית שאינה כוללת את מפקד הצבא.
  2. מפי אבו הרירה, עליו השלום,  נמסר ששליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "בחיי זה שנפשי בידו, כל מי שנפגע ]בקרב[ למען אלוהים )ואלוהים יודע מי נפגע למענו(, מגיע לתחיית המתים. צבעו הוא צבע דם ,אבל ריחו ריח בושם המושק". "פגיעה" פירושה פציעה .

"נפגע" פירושו נפצע.

3 אנס,[532] עליו השלום, נמסר שאמר: דודי אנס בן נדִרִנעדר מקרב בדר[533] ואמר:  שליח אלוהים!  נעדרתי מן הקרב הראשון שבו לחמת במַשַתפים. אם אלוהים יעניק לי הזדמנות להיות נוכח בקרב נגד המשתפים, הוא יראה למה אני מסוגל! וכשהגיע יומו של קרב אֻֻחֻד, והמוסלמים ]הובסו ו[נַסַו, אמר: אלוהים! אני מבקש ממך סליחה על מה שהאנשים האלה עשו )הוא התכוון לחבריו(, ואני חף מעוון אלה בפניך )הוא התכוון למשתפים(. לאחר מכן הוא התקדם לקראת סעד בן ֻמֻעאד' ואמר: הוי סעד בן מעאד !'בשם אלוהי הניצחון! אני מריח את ריח גן העדן מכיוון אֻֻחֻד .סעד אמר: הוי שליח אלוהים. אני לא הייתי מסוגל לעשות מה שהוא עשה! אמר אנס: מצאנו בגופתו כשמונים דקירות חרב, דקירות רומח ופגיעות ִחִצים. מצאנו אותו הרוג אחרי שהמַשַתפים התעללו בגופתו. איש לא היה מסוגל לזהות אותו לבד מאחותו, שזיהתה אותו לפי אצבעותיו. אמר אנס: סברנו שהפסוק הזה הורד לכבודו ולכבוד הדומים לו: "יש בין המאמינים אנשים אשר התחייבו לאלוהים בשבועת אמת"....עד לסוף הפסוק.[534] נמסר על־ידי אל־ֻבֻּח'ארי .

"מכיוון אֻֻחֻד", היינו, מצד הר אֻֻחֻד.

  1. נמסר על ֻאֻם חארת'ה בת סראקה שבאה לנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ואמרה: הוי נביא אלוהים, סֵַּפּ לי אודות חארת'ה ]בני[ — והוא הרי נפגע בִחִצו של אלמוני עוד לפני קרב בדר — אם הוא בגן עדן אסבול באורך רוח ,ואם לא, אבכה עליו עד מאוד. אמר: הוי אם חארת'ה! יש

מדרגות שונות בגן העדן ובנך הגיע לגן העדן העליון ."פורסם על־ידי אל־בח'ארי. "חצו של אלמוני"  הוא חץ שיורהו אינו ידוע.

             "אבכה עליו עד למאוד", פירוש: אבכה עליו הרבה .

 ראה אחי כיצד גן העדן גרם ]לאבותינו[ לשכוח דאגות ופגעים, ועזר להם לשאת אובדן באורך רוח.

  1. נמסר מפי עבדאללה בן אבו אַוְַפְ, עליו השלום, אודות נביא אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, שאמר: דעו שגן העדן נמצא בצל החרבות. פורסם בידי שני הזקנים[535] וכן אבו דאוד.
  2. מפי זיד בן ח'אלד אל־גאל־גֻ'ַהַני, עליו השלום, נמסר ששליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: מי שעוזר ללוחם למען אלוהים, יתברך, כאילו לחם בעצמו ]בקרב[ ,ומי שגמל חסד עם לוחם למען אלוהים, כאילו לחם בעצמו .

נמסר על־ידי בח'ארי ומסלם ואבן דאוד ואל־תִרְִמִד'י .

 המשמעות של המסורת הזאת היא שלאיש הזה מגיע שכר.

  1. נמסר מפי אבו הרירה, עליו השלום, שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: מי שמקדיש סוס ל]מלחמה[ למען אלוהים, מתוך אמונה באלוהים ואמון בהבטחתו, ימצא בכף המאזניים שבה יישקלו מעשיו ביום הדין גם את האוכל של הסוס, גם את המשקה שלו וגם את גלליו. נמסר על־ידי אל־בח'ארי.

הסוס הוא רק דוגמה לכל ציוד הנתרם למען אלוהים .

8 אבו הרירה, עליו השלום, נמסר ששאלו: הוי שליחאלוהים, מה משתווה בערכו למלחמת קודש למען אלוהים ?הוא ענה: אינכם מסוגלים לעמוד בזה. אולם הוא נשאל שוב ושוב, ואז אמר: אינכם מסוגלים לעמוד בזה. לאחר מכן אמר: הנלחם למען אלוהים משתווה לזה הצם ברציפוּת ומאריך בקריאת פסוקי הקוראן בלי הפסקה עד שהוא חוזר ממלחמת הקודש. נמסר על־ידי "השישה,"[536] להוציא אבו דאוד.

  1. 9. מפי אבו סעיד אל־ֻחֻ'דַרַי,[537] עליו השלום, נמסר שאמר: אמר נביא אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: הריני ואספר לכם מיהו הטוב שבבני האדם, ומי הרע ביותר. הטוב שבבני האדם הוא זה הפועל למען אלוהים על גב סוסו ,או על גב הגמל שלו, או על רגליו, עד המוות. האדם הרע ביותר הוא זה הקורא את ספר האלוהים בלי לשמור דבר ממנו. הובא בספרו של אל־נסאא'י.

 "לא לשמור" פירושו: לא להפיק לקח, לא ללמוד מוסר ולא לקבל תוכחה.

  1. מפי אבן עבאס, עליו השלום,  נמסר:  שמעתי את שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כשהוא אומר: שתי עיניים לא ייפגעו באש ]הגיהינום[: עין שבכתה מיראת אלוהים, ועין שבילתה את הלילה בשמירה למען אלוהים יתברך. ]הובא בספרו של[ אל־תרמד'י.
  2. מפי אבו עַֻמַירה, עליו השלום, נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום:  אני מעדיף

למות למען אלוהים מאשר להחזיק בבעלותי את כל בתיהחומר ובתי הצמר. פורסם על־ידי אל־נסאא'י.

  "בתי חומר ובתי צמר": בתיהם של עירוניים ובתיהם שלנוודים.

  1. מפי ראשד בן סעד, עליו השלום, שמסר מפי אחד מחברי הנביא, שאיש אחד אמר:  הוי שליח אלוהים,  מדוע כל המאמינים יועמדו במבחן לאחר מותם חוץ מן המקריב עצמו במלחמה? אמר ]הנביא: האיש הזה[ די לו במבחן של ברק החרבות מעל ראשו. פורסם על־ידי אל־נסאא'י .

 זו אחת מזכויות היתר המוענקות למי שמקריב עצמו במלחמה. להלן זכויות יתר נוספות. הסכת ושמע:

  1. מפי אבו הרירה, עליו השלום, נמסר ששליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: המקריב עצמו במלחמה נפגע מן המוות כמו שאחד מכם נפגע מעקיצה. אל־תרמד'י ,אל־נסאא'י ואל־דארמי. אל־תרמד'י אמר על המסורת הזאת שהיא מהימנה אף כי נמסרה על־ידי מוסר אחד בלבד .

             זוהי זכות יתר נוספת של המקריב עצמו במלחמה.

  1. מפי אבן מסעוד,[538] עליו השלום, נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום:  אלוהינו ,יתברך ויתרומם, אוהב את זה הנלחם למען אלוהים. זה שחוזר כאשר חבריו מובסים ]ונלחם[,  אף כי הוא יודע במה כרוך הדבר, עד שנשפך דמו. אלוהים אומר למלאכים: הביטו אל עבדי שחזר ]לקרב[, בהיותו תֵאֵב לַגַמול שלי וירא את העונש שלי, עד שנשפך דמו. אני מעיד בפניכם שסלחתי לו .

             ירא: פוחד. נשפך דמו: נפל בקרב.

15 עבד אל־ח'יר בן ת'אבת בן קיס בן שמאס, שקיבלמאביו, שקיבל מסבו: אישה בשם ֻאֻם ח'לאד הגיעה אלשליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כשפניה מכוסות ברעלה,  כדי לשאול על בנה שנהרג ]במלחמה[ למען אלוהים יתברך. אמרו לה כמה מחברי הנביא: באת לשאול על בנך כשאת מכוסה ברעלה? אמרה: שכלתי את בני אבל לא איבדתי את צניעותי. אמר לה הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: בנך קיבל שכר כמו שני אנשים שהקריבו עצמם. אמרה: למה? אמר: כי הורגיו היו מאנשי הסֵֶפֶר. פורסם בידי אבו דאוד.

             שכלתי את בני: איבדתי את בני.

 המסורת הזאת מצביעה על כך שיש חובה להילחם באנשי הֵסֵפר, ואלוהים מכפיל את שכרו של הנלחם בהם .מלחמת הקודש אינה רק נגד המְַשַתפים, אלא נגד כל מי שלא מתאסלם.

  1. מפי סהל בן חניף, עליו השלום, נמסר ששליח אלוהים, עליו השלום, אמר: המבקש מאלוהים יתברך, בכנוּת, להקריב עצמו במלחמה, מגיע בעזרת אלוהים למדרגה הזאת גם אם הוא מת במיטתו. פורסם על־ידי החמישה,[539] אך לא על־ידי בח'ארי.
  2. מפי ֻחֻ'ַרַים בן פאתכּ נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: מי שמוציא סכום כסף למען אלוהים יתברך, אני ערב לו שיקבל פי שבע מאות .

מובא על־ידי אל־תרמד'י,  שציין אותו כמהימן,  ואל־נסאא'י.

 

18 אבו הרירה, עליו השלום, נמסר שאמר: אחד מחבריושל נביא אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, עברבנקיק שהיה בו פלג מים מתוקים, והוא היה מלא התפעלותואמר: יכולתי לפרוש מן האנושות ולהתבודד בנקיק הזה .

הוא סיפר זאת לנביא אלוהים שאמר:  אל תעשה זאת .תפקידכם ]במלחמה[  למען אלוהים טוב מתפילה בבית במשך שבעים שנים. אינכם רוצים שאללה ימחל לכם ויכניס אתכם לגן עדן? הילחמו למען אלוהים שכן זה הנלחם למען אלוהים ברכיבה על גמלו, אני מעניק לו את גן העדן. נמסר על־ידי אל־תרמד'י.

            פלג הוא מעיין קטן.

  1. נמסר מפי אל־מְִקְדאם בן מעדיכַּרַב שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: אצל אלוהים יש למקריב עצמו שישה יתרונות:  הוא בין הראשונים שנסלח להם, מראים לו את מקומו בגן עדן, הוא מוגן מפני חיבוטי הקבר וניצל מפחד יום הדין, על ראשו מונח כתר תפארת שאבני החן שלו טובות מן העולם הזה וממה שיש בו, הוא נושא שבעים ושתיים נשים שחורות עיניים והוא יכול להשתדל למען שבעים ושניים מקרוביו. נמסר על־ידי אל־תרמד'י ואבן מאג'ה.
  2. מפי אבו הרירה, עליו השלום, נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום:  הפוגש את אלוהים ]לאחר המוות[ ללא שמץ של מלחמת קודש, הרי הוא פגום. נמסר על־ידי אל־תרמד'י ואבן מאג'ה.
  3. מפי אנס, עליו השלום, נמסר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: המבקש בכנוּת להקריב עצמו ,ייענה גם אם לא תיווצר הזדמנות לכך. נמסר על־ידי

מֻסְלִםִ.

  • ֻעֻת'מאן בן עפאן, עליו השלום, נמסר שהנביא, תפילתאללה עליו וברכתו לשלום, אמר: החונה בלילה אל נוכחפני האויב, ועושה זאת למענו של אלוהים יתברך ויתרומם ,דומה עליו כאילו צם והתפלל אלף לילות. נמסר על־ידי אבן מאג'ה.
  • מפי אבו אל־דרדאא', עליו השלום, נמסר שנביא אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: קרב ימי שווה לעשרה קרבות ביבשה, וזה המיטלטל בים שווה לזה המתבוסס בדמו למען אלוהים יתברך .

            נמסר על־ידי אבן מאג'ה.

 מיטלטל: הספינה ַמַטה, מרעידה ומסעירה אותו. המסורת הזאת מצביעה על הקרב הימי, ומפנה את תשומת לב האומה לחובה לדאוג להגנת חופיה ולחיזוק ציהּ. יש להקיש מכך על ]המלחמה[ באוויר, ואלוהים יגמול לנלחמים למענו באוויר בכפל כפליים.

  • מפי ג'אבר בן עבדאללה, עליו השלום, נמסר שאמר: כאשר נהרג ]אבי[ עבדאללה בן עְַמְר בן חזאם ביום אֻֻחֻד, אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום:  הוי ג'אבר, אתה רוצה שאספר לך מה אמר אלוהים, יתברך ויתרומם, לאביך? אמרתי: הבה. אמר: אלוהים אינו מדבר עם איש אלא מאחורי פרגוד, ]אבל[ עם אביך דיבר פנים אל פנים ואמר: הוי עבדי, בקש ממני בקשה ותיענה. אמר: אלוַהַי, החיה אותי ואיהרג למענך שוב. אמר: כבר קבעתי שאין חזרה לחיים.  אמר:  הוי אלוהים,  הודע זאת לאלה שנותרו בעולם.  אז הוריד אללה,  יתברך ויתרומם,  את הפסוק הזה: "ַאַל תחשוב כי הנהרגים לֵשֵם אלוהים מתים המה"... עד לסוף הפסוק.[540] נמסר על־ידי אבן מאג'ה.
  • אנס נמסר בשם אביו, עליהם השלום, שהנביא, תפילתאללה עליו וברכתו לשלום, אמר:  ללוות לוחם למעןאלוהים, לסייע לו בצאתו עם שחר או בשובו בערבו שליום, הדבר הזה קרוב ללבי יותר מן העולם הזה ומה שיש בו. נמסר על־ידי אבן מאג'ה.

 "לסייע לו":  לעזור לו. "בצאתו עם שחר":  בעוזבו בבוקר. "בשובו בערבו של יום": בחזרתו בערב.

  • נמסר מפי אבו הרירה שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: אלוהים ]בכבודו ובעצמו[ משגר לדרך שלושה ]שליחי מצווה[: את הלוחם, את עולה הרגל ואת המבקר במכה. נמסר על־ידי מסלם.
  • מפי אבו דרדאא' נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: המקריב עצמו בקרב ייענה אם ישתדל למען שבעים מבני ביתו. נמסר מפי אבו דרדאא.'28. נמסר מפי עבדאללה בן עמר שאמר: אמר שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: אם תבצעו עסקות אשראי, או תאחזו בזנבות הבקר,[541] או תעבדו בחקלאות ,ותנטשו את מלחמת הקודש,  יטיל עליכם אלוהים קלון ,שיוסר מכם רק אם תשובו לדתכם. נמסר על־ידי אחמד ]אבן חנבל[[542] ואבו דאוד, ואל־חאכם קבע שהיא מסורת מהימנה.
  1. מפי אבו הרירה, עליו השלום, נמסר שאמר: שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, וחבריו יצאו בחיפזון ,כדי להקדים את המְַשַתפים ב]קרב[ בדר,  וכשהגיעו המשתפים אמר נביא אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו

 

לשלום: קדימה לגן עדן שגודלו כגודל השמים והארץ! אמרעַֻמַיר בן אל־ֻחֻמאם: הידד, הידד! אמר שליח אלוהים, תפילתאללה עליו וברכתו לשלום: מה גרם לך לומר הידד, הידד ?שום דבר, הוי שליח אלוהים, לבד מן הרצון להיות אחד מאנשי גן עדן. אמר ]הנביא[: הרי שאתה מאנשי גן עדן .אמר: והוא הוציא תמרים מצקלונו והחל לאכול מהן, ואז אמר: אם אחיה עד שאסיים את התמרים שלי, יהיו לי חיים ארוכים. והוא זרק את התמרים שעוד היו לו, ואז הוא נלחם

]באויב[ עד שנהרג. נמסר על־ידי מסלם.

  1. מפי אבו ֻעֻמראן נמסר שאמר: נלחמנו בעיר קונסטנטינופול ,והם הוציאו נגדנו קבוצה ענקית של רומאים, ויצאו נגדם מוסלמים במספר דומה, ואף יותר, והממונה על החיילים המצרים היה עְֻקְבה בן עאמר, והמפקד הראשי היה פדאלה בן עַֻבַּיד. אחד המוסלמים התנפל על הביזנטים וחדר ביניהם, והאנשים צעקו ואמרו: אלוהים אדירים! הוא מאבד עצמו לדעת. קם אבו איוב אל־אנצארי[543] ואמר: הוי אנשים!

אתם מפרשים את הפסוק הזה כך, אולם כשהורד ]הפסוק[ ,כוונתו הייתה אלינו, התומכים.[544] כאשר העניק אלוהים עוז לאסלאם, ורבו תומכיו, אמרנו זה לזה בשקט, בלי ששליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ישמע: הנה כספנו התמעט,  והנה אלוהים העניק עוז לאסלאם,  ורבו תומכיו: מה יקרה אם נרדוף אחר הממון ונפעל גם להשיבלעצמנו את מה שאבד? אז הוריד אלוהים יתברך לנביאותשובה לאמירה שלנו: "...ואל תורידו לטמיון את מעשׂהידיכם..."[545] הכוונה בטמיון היא רדיפת הממון והשגתו, שהרי הפסקנו כתוצאה מכך להילחם. אבו איוב לא פסק ללחום למען אלוהים עד שנקבר באדמת ביזנטיון. נמסר על־ידי אל־תרמד'י.

 יש לשים לב לכך שאבו איוב, כאשר אמר זאת היה כבר בגיל מתקדם. הוא עבר כבר את הנעורים ואת גיל העמידה ,ועם זאת לבו ורוחו ואמונתו בתמיכה באל ובתפארת האסלאם הם אות ומופת לנעורים מלאי עוצמה.

  1. מפי אבו הרירה, עליו השלום, נמסר שנביא אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: מי שמת בלי לצאת לקרב ובלי שלבו יצוונו לעשות זאת, מת מוות של כפירה. נמסר על־ידי מסלם ואבו דאוד, ורבות הן המסורות הדומות לה.

 ]קיימות[ מסורות נכבדות בנושא הזה ודומות לה, ואודות הקרב הימי ויתרונו על הקרב היבשתי כמה מונים, וקרבות נגד אנשי הֵסֵפר. כמו כן ]קיימות מסורות[ המפרטות את כללי הקרב יותר משיכול להכיל ספר עב כרס.  תשומת לבכם מופנית לספר: "לקח בנושא הקרב, מלחמת הקודש ,וההגירה, מתוך דברים שנאמרו על־ידי אלוהים ושליחו ,"פרי עטו של מר חסן סדיק חאן, ]ספר[ החוקר את נושא מלחמת הקודש.[546] ]וגם[  לספר "מבועי הכיסופים לנפילת האהובים ומעורר האהבה אל ארץ החמדה,"[547] וכן מה שהובא בספרי המסורת כולם.  בפרק על מלחמת הקודשתראה מסורות רבות וטובות.

דין מלחמת הקודש אצל חכמי הפסיקה של האומההצגתי את הפסוקים הנכבדים ואת המסורות הנאצלות על מעלת מלחמת הקודש. ברצוני להביא מעט ממה שאמרו פוסקי אסכולות ההלכה, עד האחרונים שבהם, על כללי מלחמת הקודש והחובה להיות מוכן לה, כדי להבהיר עד כמה הפסיקה האומה האסלאמית לקיים את כללי דתה בנושא מלחמת הקודש ,על־פי כל השיטות באסלאם, בכל תקופה, ולכן הסכיתו ושמעו:

  • . מחבר "ביאור הנהרות הנשפכים אל הים"[548] אומר, כשהוא קובע את דיניה של מלחמת הקודש באסכולה החנפית: מבחינה לשונית ,מלחמת הקודש פירושה השקעת מאמץ מקסימלי, באמירה ובמעשה,  ומבחינה משפטית] פירושה[ הריגת הכופרים או פגיעה בהם בדרכים שונות,  שלילת ממונם ,הרס מקדשיהם וניפוץ אליליהם.  הכוונה היא השקעת מאמץ לחיזוק הדת באמצעות מלחמה באנשי אזור המלחמה[549] ובבני החסות[550] )אם ימרדו( ובחוזרים מן הדת[551] שהם הכופרים המאוסים ביותר,  שכן הם מורדים בדת לאחר קבלת האסלאם, וברשעים. בתחילה זה מוטל עלינו כחובה על הכלל,[552] זאת אומרת, חובה עלינו לפתוח במלחמהנגדם אחרי שבשורת האסלאם תגיע לידיעתם, גם אם אינם נלחמים בנו. חובה על המנהיג לשלוח צבא אל אזור המלחמה בכל שנה, פעם או פעמיים, ועל צאן מרעיתו לסייע בידו. אם חלק מן האנשים ממלאים את החובה הזאת, היא אינה מוטלת על האחרים, ואם החובה אינה יכולה להתבצע באמצעות האנשים האלה] בלבד[, מעגל החובה מתרחב אל הקרובים ]למקום[ על־פי מידת קרבתם. ואם לא ניתן לבצע את החובה אלא באמצעות כלל האנשים, אזי היא הופכת לחובה אישית ,כמו התפילה. החובה מקורהּ בדברי ]אלוהים[ יתברך:..." ִהִרגו את המשתפים"...[553] ובדברי ]הנביא[ ,עליו השלום: מלחמת הקודש היא חובה עד יום תחיית המתים ,ואם הציבור אינו ממלא את החובה הזאת, רובצת עליו אשמה ...עד לאמירתו: אם האויב התגבר על עיר מערי האסלאם, או על אחד האזורים השייכים לו, החובה הופכת להיות חובה אישית ,וגם האישה והעבד יוצאים למלחמה בלי לבקש רשות מן הבעל או האדון. כמו כן, גם הילד יוצא ]לקרב[ ללא רשות הוריו, והלוֹוֶהֶ ללא רשות ַמַלווהו .

  ובספר "הים "החנפי[554] מובא:  אם אישה מוסלמית נשבתה במזרח, חובה על אנשי המערב להציל אותה כל עוד לא ייפגעו מבצריהם ורכושם. עד כאן.

  • . מחבר הספר "צידה לדרך להולך בדרך הישר באסכולתהאמאם מאלִכִּ"[555] כתב: מלחמת הקודש למען אלוהים, כדי לרומם את דבר אלוהים, יתברך, בכל שנה, היא חובה על הכלל, ואם יש כמה שמקיימים אותה, האחרים פטורים ממנה .היא הופכת לחובה אישית כמו התפילה והצום באמצעות החלטה של המנהיג או התקפה של האויב על מקום יישוב .החובה מוטלת עליהם ועל מי שקרובים אליהם אם הם אינם יכולים לקיים אותה בעצמם, והיא מוטלת על האישה ועל העבד במצב הזה גם גם אם הבעלים או הבעל או האדון או בעל החוב )במקרה של חוב( מונעים זאת מהם. ]המלחמה[ היא חובה אישית גם במקרה של נדר. ההורים יכולים למנוע ]מן הילד[ את קיום המצווה רק במקרה של חובה על הכלל .פדיון שבויים מידי ]האויבים[ אנשי אזור המלחמה, אם אין להם כסף להשתחרר, הוא חובה על הכלל גם אם הדבר מצריך לקבץ את כל כספי המוסלמים. עד כאן.
  1. 3. ובנוסח ספר "השיטה הברורה" של חכם ההלכה אל־נווי,[556] באסכולה השאפעית: מלחמת הקודש בתקופת שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, הייתה חובה המוטלת על הכלל, ויש האומרים חובה אישית. מאז קיימים שני מצבים ביחס לכופרים: האחד — שהם בארצם, ואז מדובר בחובה על הכלל, ואם מקיימים אותה המוסלמים שעליהם חלה החובה, האחרים פטורים. והמצב השני — כשהם חודרים לאחת מן הארצות שלנו. אז חייבים תושבי הארץ להתגונן ככל יכולתם, ואם יש אפשרות להתכונן למלחמה, קיימת חובה לעשות ככל האפשר גם על העני והילד והלווה והעבדללא ]קבלת[ רשות.
  • . ובספר "אל־מְֻעְ'נִיִ"[557] של אבן ֻקֻדאמה החנבלי[558] הוא אומר: מלחמת הקודש היא חובה המוטלת על הכלל. אם יש כאלה המקיימים אותה, האחרים פטורים ממנה. היא הופכת לחובה אישית במקרים הבאים:
    • . במקרה של עימות בין שני צבאות, כאשר שתי יחידות חיילים נלחמות זו בזו, על הנוכחים חל איסור לפרוש ,וחלה חובה אישית על כל אחד להישאר במקום .
    • . אם הכופרים תוקפים ארץ, חלה חובה על תושביה להילחם בהם ולהדוף אותם .
    • . אם המנהיג מזעיק את האנשים למלחמה, הם חייבים להתגייס למענו, והוא חייב לעשות זאת לפחות פעם בשנה .

  אמר אבו עבדאללה:[559] איני מכיר שום חובה נעלה יותר ממלחמת הקודש. והקרב בים נעלה יותר מקרב היבשה. אמר אנס בן מאלכ, עליו השלום: שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,ישן, ואז הוא התעורר וצחק. אמרה ֻאֻם חראם:[560] אמרתי: מה הצחיק אותך שליח אלוהים? ]והוא ענה:[ אנשים מבני האומה שלי יצאו לקרב למען אלוהים כשהם רוכבים על גלי הים כמלכים על כיסא מלכותם .

]מסורת[ שמוסכם עליה שהיא מהימנה .בסוף המסורת הזאת

]מסופר ש[ֻאֻם חראם ביקשה מהנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, שיתיר לה להיות אחת מהם ,והוא התיר לה ,והיא נסעה עד ששטה על הים באחד מציי המוסלמים אשרכבשו את האי קפריסין, והיא מתה באי ונקברה בו, ושם הוקמו מסגד וגלעד לזכרה, עליה השלום.

  • . נאמר בספר "עוטה העדיים" של אבן חַזְםְ מן האסכולה הזאהרית:[561] מלחמת הקודש היא חובה על המוסלמים ,ואם יש כאלה ההודפים את האויב ונלחמים בו על אדמתו ,ומגִנִים על ערי הְסְפר של המוסלמים, אזי פטורים הנותרים מן החובה ,ואם לא, לא. אמר אלוהים ישתבח: "צאו למלחמה, כל קל רגליים וכבד גוף, וקומו להיאבק בהקריבכם את רכושכם ואת נפשותיכם למען אלוהים."[562] אין להצטרף למלחמה מעין זו אלא ברשות שני ההורים אלא אם כן האויב מתקיף קבוצת מוסלמים. אז חובה על כל מי שיכול לעזור להם לצאת ולהושיע אותם, ברשות ההורים או בלעדיה, אלא אם כן היעדרו ]של הילד[ עלול לפגוע עד אובדן באחד מהם .

אסור לו לעזוב את אחד מהוריו שעלול להיפגע.

  • . אמר אל־ַשַוכּאני בספרו "הזרם השופע:"[563] ההוכחות המובאות בנוגע לחובת מלחמת הקודש בקוראן ובנוהג הנביא רבות הן משנוכל לכתוב אותן כאן. זו חובה המוטלת על הכלל, ואם יש כאלה המקיימים אותה, פטורים האחרים .אולם עד שאותם אנשים יקומו למלא את חובתם, מלחמת הקודש היא חובה אישית המוטלת על כל מי שחייב במצוות .כמו כן חובה על כל אחד להתגייס לצבא אם הוא נקרא על־ידי השליט, ואז מוטלת עליו חובה אישית.

מכל זה אתה רואה בעליל כיצד חכמי הדת, אלה המשתמשים בשיטת ההשתדלות ואלה המשתמשים בשיטת החיקוי,[564] ראשונים ואחרונים, מסכימים שמלחמת הקודש היא חובה המוטלת על כלל האומה המוסלמית בנוגע להפצת הבשורה, וחובה אישית היא להגן עליה מפני מתקפת הכופרים.  המוסלמים כעת,  כידוע,  מושפלים על־ידי זרים,  נשלטים על־ידי כופרים,  אדמתם נרמסת וכבודם מחולל, יריביהם מנהלים את ענייניהם וטקסי דתם מבוטלים בתוך ביתם, נוסף על אוזלת ידם בהפצת תורתם. חובה אישית היא, שאין להימלט מפניה, על כל מוסלמי להתכונן ולקבוע בלב את כוונת מלחמת הקודש, להכין את הכלים לקראתה עד שתבוא ההזדמנות ,עד שאלוהים יגזור גזֵרֵה שצריך יהיה לבצעה.

ראוי לציין בסוף המחקר הזה שהמוסלמים בכל תקופה, לפני התקופה האֵפֵלה הזאת שבה מת עוז רוחם, לא נטשו את מלחמת הקודש ולא הזניחו אותה.  אפילו בקרב חכמי הדת,  והצוּפים ,ובעלי המלאכה, ואחרים, נשבה רוח המוכנות ]למלחמת הקודש[ .חכם ההלכה הסגפן, עבדאללה בן אל־מבארכ,[565] התנדב רוב זמנו לעסוק במלחמת קודש, ועבד אל־ואחד בן זיד הצופי הסגפן[566] נהג כך, ושקיק אל־בַלְחְ'י,[567] מי שהיה שיח' צופי בזמנו ,עורר את עצמו ואת תלמידיו למלחמת קודש. ואל־בדר אל־עיני,[568] הפרשן של אל־בח'ארי, איש ההלכה והמסורת ,היה יוצא לקרבות במשך שנה ,ולומד לימודי דת במשך שנה ,ועולה לרגל במשך שנה. והשופט המאלכי אסד בן אל־ֻפֻראת[569] היה בזמנו מפקד הצי, והאמאם אל־שאפעי יכול היה לירות עשרה ]ִחִצים[ ולא להחטיא אפילו פעם אחת.

כך היו הקדמונים, עליהם השלום. איפה אנחנו ואיפה ההיסטוריה

]המפוארת[ הזאת?

מדוע נלחם המוסלמי?

הייתה תקופה שאנשים גינו את האסלאם בשל החובה לנהל מלחמת קודש וההיתר להילחם עד אשר יתגשם הפסוק: "עוד נַרַאה להם את אותותינו בכל קצות הארץ ובהם עצמם, ואז יתברר להם כי אמת הוא."[570] והנה כעת הם מודים בכך שהמוכנות ]למלחמה[ היא הערובה הטובה ביותר לשלום. אלוהים הטיל את חובת מלחמת הקודש על המוסלמים לא ככלי לתוקפנות ולא כאמצעי להשגת תענוגות אישיים, אלא לשם הגנה על התורה האסלאמית,  לשם הבטחת השלום וכמכשיר ]לקידום[ השליחות הכבירה שאת הנטל שלה נושאים המוסלמים; שליחות שמטרתה להראות לבני האדם את הדרך לאמת ולצדק. והרי האסלאם, כשם שהטיל את חובת הקרב, הדגיש את ]חשיבות[ השלום, ]ואלוהים[ יתברך ויתרומם ,אמר: "אם יִיִטו לשלום, נְֵטְ לו גם אתה, והיָסָמך על אלוהים."[571] המוסלמי יצא לקרב ובלבו דבר אחד: להילחם כדי שדבר אלוהים יינשא ברמה.  דתו הטילה עליו את החובה שלא לערב בכוונה הזאת מטרה זרה. בקשת הכבוד אסורה עליו, והפגנת רושם אסורה עליו, ואהבת הממון אסורה עליו, והשתוקקות לביזה אסורה עליו, ושאיפה לניצחון ללא סיבה מוצדקת אסורה עליו .רק דבר אחד מותר לו: להקריב את דמו ורוחו למען אמונתו ולמען ישכילו בני האדם.

נמסר מפי חארת' בן ֻמֻסלם בן אל־חארת', מפי אביו, שאמר: נשלחנו על־ידי שליח אלוהים,  תפילת אללה וברכתו לשלום ,למלחמה. כאשר הגענו לשדה הקרב האצתי בסוסי, ועברתי על־פני חברי, ונתקלתי באויבים כשהם שואגים שאגות קרב. אז אמרתי להם: ִאִמרו אין אלוהים מבלעדי אללה ותינצלו. והם אמרו זאת .גערו בי חברי ואמרו: בגללך איבדנו את השלל. כשהגענו לשליח אלוהים, עליו השלום, סיפרו לו מה שעשיתי, והוא קרא לי ושיבח אותי על מעשי ,ואז אמר לי: אלוהים, ישתבח, רשם לך כך וכך שכר על כל אדם. באשר אלי, אכתוב לך כתב חסות שישמש אותך לאחר מותי. ואכן כך עשה, חתם על המכתב ומסרו לי. פורסם על־ידי אבו דאוד.

 ומפי ַשַדאד בן אל־האדי, עליו השלום, נמסר: אדם אחד מן הנוודים בא והביע נאמנותו לנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ואמר לו: אני אלך אתך. והנביא סיפח אותו לכמה מחבריו .והיו מסעות קרב שבהם נלקחה ביזה אשר חולקה, והנביא לקח חלק. ואמר] הנווד[ מה זה? אמר: לקחתי חלק בשבילך. אמר: לא בגלל זה הצטרפתי אליך. הצטרפתי אליך כדי שיירו בי בחץ כאן — והוא הראה בידו על צווארו — ואמות ואכנס לגן עדן. אמר] הנביא:[ אם אתה אומר זאת בכנות, יגלה אלוהים כנות כלפיך .הם התעכבו זמן־מה, ולאחר מכן יצאו לקרב שבמהלכו הובאה לנביא גופתו ]של הנווד[ שנהרג מחץ אשר פגע בו במקום שעליו הצביע ]בצוואר[ .אמר הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: האם זה הוא? אמרו: כן. אמר: הוא דיבר בכנות לאל ,ואלוהים גילה כנות כלפיו. לאחר מכן עטפו אותו בגלימת הנביא ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,והנביא הלך לפני ארונו והתפלל עליו. החלק שנגלה מתפילתו היה: אלוַהַי, זה עבדך שיצא ללכת בדרכך, ומת מות קדושים, ואני מעיד על כך. פורסם על־ידי אל־נסאאי.

ומפי אבו הרירה, עליו השלום, נמסר שאיש אחד אמר: הוי שליח אלוהים, ]מה דינו של[ אדם הרוצה להילחם למען אלוהים ,אך גם משתוקק לחלק בעולם הזה ?אמר: אין לו שכר. והוא חזר על השאלה שלוש פעמים ,ובכל פעם ענה ]הנביא[: אין לו שכר. פורסם על־ידי אבו דאוד.

מפי אבו מוסא,  עליו השלום,  נמסר שאמר:  שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, נשאל: הנלחם באומץ, הנלחם בהתלהבות והנלחם למראית עין — מי מהם בדרך האלוהים? אמר:

זה הנלחם כדי שדבר אלוהים ישרור ברמה נמצא בדרך אלוהים .

פורסם על־ידי חמשת ספרי ]החדית' המהימנים.[

כשאתה קורא על המאורעות שעברו על חברי הנביא, עליהם השלום,  וכיצד התנהגו בארצות שכבשו ,אתה נוכח עד כמה פרשו מהנאות ומתענוגות, ועד כמה התמסרו למטרתם הבסיסית ,המקורית, והיא הובלת האנושות אל האמת, כדי שדבר אלוהים ישרור ברמה. אתה רואה ]בעליל[ עד כמה שגויה האשמה שהוטחה בהם, עליהם השלום, כאילו כל מה שרצו היה שלל ,ושליטה בעמים אחרים, וגריפת רווחים.

החמלה במלחמת הקודש האסלאמית

מכיוון שמטרת מלחמת הקודש האסלאמית היא אצילית מאין כמותה, גם כליה הם נעלים ביותר. אלוהים אסר תוקפנות, ואמר ,ישתבח שמו: "אל תשלחו יד ]ראשונים[. אלוהים אינו אוהב את השולחים יד ]ראשונים[."[572] הוא ציווה לנהוג בצדק גם כלפי אויבים ויריבים, ואמר ,ישתבח שמו: "אל תגרום לכם טינתכם לאנשים לנהוג באי־צדק .נֲַהַג בצדק, כי אין קרוב מזה ליראת שמים."[573] ]אלוהים[ הנחה את המוסלמים לגלות רחמנות ְמְרבית; כאשר הם נלחמים, הם אינם שולחים יד, אינם פורקים עול, אינם גונבים ,אינם גוזלים ממון, אינם פוגעים בכבודו של איש, ואינם גורמים נזק ]מיותר[; במלחמה אין לוחמים טובים מהם, ובעת שלום אין דורשי שלום כמותם.

מפי בַֻּרַידה, עליו השלום ,נמסר שאמר: שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כאשר מינה מפקד על צבא או יחידה צבאית, הוא מסר לו אישית הנחיות ספציפיות לאמונה באל, יתברך ,וליחס טוב כלפי המוסלמים שאתו, ואז היה אומר: הילחמו בשם אלוהים, למען אלוהים, הילחמו בכופרים באלוהים. הילחמו, אך אל תתנהגו בקנאוּת מופרזת, אל תרמו, אל תתעללו ]בגופות[, ואל תהרגו ילדים. נמסר על־ידי מסלם.

מפי אבו הרירה, עליו השלום, נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים ,עליו השלום: כשאחד מכם נלחם, עליו להימנע מלהכות בָפָּנים .

פורסם על־ידי שני הזקנים.

מפי אבן מסעוד, עליו השלום, נמסר שאמר: אמר שליח אלוהים ,עליו השלום: הצנועים באנשים הם הלוחמים המאמינים. פורסם על־ידי אבו דאוד.

מפי עבדאללה בן יזיד אל־אנצארי, עליו השלום, נמסר שאמר: שליח אלוהים ,עליו השלום,  אסר את הביזה ואת ההתעללות ]בגופות[. פורסם על־ידי אל־בח'ארי.

כמו כן הובאו איסורים על הריגת נשים, ונערים, וזקנים, וחיסול פצועים,  והטרדת נזירים ופרושים,  וכל איש דת שאינו לוחם .איפה החמלה הזאת ואיפה מלחמות בני הציוויליזציה] המודרנית[ ,החונקים ]בגזים[ ומבצעים מעשי זוועה נתעבים? איפה החוק הבין־לאומי שלהם לעומת הצדק האלוהי הכולל?  אלוַהַי!  הדרך את המוסלמים בדתם, והצל את העולם מן המעשים האפלים האלה ,באורו של האסלאם.

דברים ]נוספים[ הקשורים למלחמת הקודש

בקרב מוסלמים רבים מצאה מהלכים הדעה שלפיה מלחמה באויב היא מלחמת קודש קטנה ,וכי יש מלחמת קודש גדולה יותר, היא המלחמה ביֵצֵר .רבים מהם מביאים כהוכחה את המסורת הבאה:

חזרנו ממלחמת הקודש הקטנה אל מלחמת הקודש הגדולה יותר .שאלו: מהי מלחמת הקודש הגדולה יותר? אמר ]הנביא[: המלחמה בלב או המלחמה ביצר.[574]

יש כאלה המנסים בכך להסיט את האנשים מן המאבק החשוב באמת, מן הצורך להיות מוכן לקראתו, מן הנכונות להילחם ולאמץ את דרכה של מלחמת הקודש. המסורת הזאת אינה מהימנה. אמר אל־חאפז אבן חג'ר,[575] הנחשב לסמכות עליונה בתחום המסורות ,בספרו "לכוֵַוֵן את הקֶֶשֶת": אמירה ביחס למלחמת היצר היא אמירה ידועה, שחוזרים עליה רבות, ומדובר באמירה של אבראהים בן עבלה.

אל־עראקי[576] אמר בספרו "לימוד מסורות השבטים":  אל־ביהקי[577] מסר את המסורת הזאת עם שושלת מוסרים לא מהימנה ,מפי ג'אבר,[578] ואל־ח'טיב[579] מסר אותה בספר ההיסטוריה שלו, מפי ג'אבר. בכל מקרה, גם אם היא ]המסורת[ נכונה, היא לא אומרת בשום אופן שיש להפסיק את מלחמת הקודש ולוותר על הנכונות להציל את ארצות האסלאם תוך הדיפת עריצות הכופרים. משמעותה היחידה היא שיש חובה להילחם ביצר כדי לשעבד אותו לאל בכל מעשיו. חשוב לדעת זאת.

יש דברים נוספים הקשורים למלחמת קודש, כמו הציווי לסור מן הרע ולעשות טוב. זה מובא במסורת האומרת: מלחמת קודש חשובה מאין כמותה היא לומר מילת אמת לשליט עריץ.

אולם איש מכל העושים זאת אינו מקבל גמול על הקרבה עצמית ועל מלחמת קודש כפי שמקבל זה ההורג והנהרג למען אלוהים.

אחרית דבר

הוי אחים! האומה היודעת את מלאכת המוות, והיודעת כיצד למות בצורה מכובדת, אלוהים מעניק לה חיי אושר בעולם הזה ותענוגות נצח בעולם הבא. מהו דמיון הכזב הזה שהשפיל אותנו אם לא אהבת העולם הזה ושנאת המוות; הכינו עצמכם לפעולה כבירה ,והשתוקקו לַמוות, כדי שיוענקו לכם החיים .

דעו שאין מפלט מן המוות; הוא מתרחש רק פעם אחת, ואם תקפידו שהוא יהיה בדרכו של אלוהים,  יהיה זה הרווח שלכם בעולם הזה, והגמול לעולם הבא. מה שיקרה לכם הוא רק מה שאללה הועיד לכם, לכן חשבו היטב על המאמר של אלוהים יתברך ויתרומם: "לאחר הייסורים הפיל עליכם תנומת רוֹגַעַ; היא עטפה קבוצה אחת מכם, ואילו קבוצה אחרת, נפשם מלאה דאגה, וחשבו על אלוהים מחשבות שלא היתה בהן אמת, מחשבות של תקופת הבערות. ָאָמרו: דבר לא ניַתַן לנו. ֱאֱמור, הדברים כולם ביד אלוהים .הם מסתירים בלבם את אשר לא יגַלַו לָךָ; הם אומרים: לוּ רק היה הדבר בידינו, לא היינו באים להיהרג כאן. ֱאֱמור, גם אם הייתם נשארים בבתיכם, אלה אשר נכתב בספר כי ימותו, היו יוצאים אל מקום נפילתם. כך יבחן אלוהים את נפשכם וימֵָרֵק את אשר בלבכם ,כי אלוהים יודע חקֵרֵי לב."[580]

עשו למען מוות נכבד ותזכו באושר שלם. יעניק אלוהים לנו ולכם את הכבוד להקריב עצמנו למענו.

חסן אל־בנא

 

 

 

 

בעיותינו לנוכח סדרי האסלאם[581]

בשם אלוהים הרחמן והרחום.

אל ראש הממשלה מתוקף היותו ראש וראשון לנושאים באחריות.

אל חברי המוסדות הייצוגיים השונים מתוקף היותם נושאיה הרשמיים של בשורת סדרי האסלאם.

אל ראשי המוסדות העממיים,  המדיניים,  הלאומיים והחברתיים מתוקף היותם מנהיגי דעת הקהל המכוונים את המוני העם.

אל כל מי שטובת העולם ושלטון האדם בו קרובים ללבו.

אל כל אלה אכוון את מילותי מתוך נאמנות וקיום חובת הקריאה לאמת...

הלוא הכרזתי — אלוהים הֱיֵהֵ ֵעֵדי.

חסן אל־בנא

שלושה מבטים

המבט הראשון מכוּון אל השחיתות שפשתה במולדתנו החביבה, השוכנת בעמק הנילוס, בכל ענפי השירות הציבורי ובכל תחומי החיים... לא הגשמנו אף אחת משאיפותינו הלאומיות... המורל של העם נמצא בשֵֶׁפֶל עמוק בשל הקיפאון הזה; קרע ומחלוקת שוררים בקרב מפקדים ומנהיגים, שליטים ונתינים, במידה שווה...

המנגנון הִמִנהלי הושחת בשל אינטרסים אישיים,  מטרות מפלגתיות,  התנהגות קלוקלת,  מוסר ירוד,  ריכוזיות הרסנית ביורוקרטיה מסובכת ובריחה מאחריות. מעשי המרמה והחריגות הרבות מן הנורמות החלישו את כוח שלטונו של החוק על היחיד וגם על מהלך העניינים .

...ויוקר המחיה,  ומספרם הגדול של המובטלים בשל מחסור במקומות עבודה, והירידה ברמת החיים בקרב הרוב המכריע של התושבים לשֵֶׁפֶל שלא ניתן לתארו .כל זה מתרחש כאשר בלב האדם יבש מעיין הרחמים, ועל הנפש השתלטה רוח של אכזריות, יהירות ועושק. כל אלה החלו להתפתח לרוגז, הבא לידי ביטוי בשביתות רבות, ויש לו גילויים בתופעות נוספות...

המוסר עבר, או כמעט עבר, מן העולם. הבערוּת, העוני, המחסור והדלוּת הם אלה שחיסלו אותו.  ]כתוצאה מכך[  התפשטו מעשי התועבה ופריקת העול בכל מקום... המחשבות מבולבלות והלבבות מלאים דאגה, כמעט ללא יכולת להגיע למנוחה. כל התופעות האלה מתרבות בחלוף הימים,  ומספרן מוכפל מדי שעה,  והן בבחינת התרעה מפני פורענות המתרגשת עלינו ומפני רעה הפושה בקרבנו .זאת, אם לא ישכילו בעלי התבונה לעמוד בפרץ בטרם יהיה מאוחר מדי...

המבט השני מכוון אל המצב השורר בארצות ערב ובאומות האסלאם, אדמות המולדת היקרה שלנו:

פלסטין כורעת תחת מתקפת ההרס שקשרה נגדה המזימה הבין־לאומית, המורכבת מן האמריקנים, הרוסים והבריטים במידה שווה. כל זה מעשה ידיה של הציונות העולמית, המפעילה, בתמורה לכסף, את הממשלות ואת עמי המערב, אשר מצדם נכונים לבצע כל מעשה קנאות נתעב נגד הערבים והמוסלמים בכל מקום שבו הם נמצאים...

פקיסטאן, הנמצאת בשלבי התהוות, סובלת מן האיבה האלילית ]ההודית[ המזוינת נגדה, הנתמכת הן על־ידי תככי הקולוניאליזם והן על־ידי נשקן של המדינות הקולוניאליות השונות .אפילו רוסיה ,המעמידה פנים שהיא מכבדת את רצון האומות והעמים ,קשרה קשר עם יתר המדינות נגד המדינה המתהווה, אם נכונים המברקים והידיעות שהגיעו לידיעתנו היום ...

אינדונזיה, שאוכלוסייתה מגיעה לשבעים מיליון נפש, רובם מוסלמים, כבושה בידי הולנד )שכבלי הכיבוש שלה עצמה בידי גרמניה נופצו על־ידי צבאות בעלות־הברית, ולא על־ידה(, והיא רוצה למנוע מן העם המוסלמי העשוי ללא חת את זכותו הטבעית לחירות ולעצמאות...

מערב טריפולי ובְַּרְַקַה,[582] ]לחבלי הארץ האלה[ מכינים מלכודת של משאל עם. את אחריתו של המשחק המדיני הזה אין איש יודע ,זולת אלוהים לבדו, והמחר קרוב למי שמתכונן אליו...

צפון אפריקה על כל חלקיה )תוניסיה,  אלג'יריה,  מרוקו( משוועת לעזרה ואין מושיע. היא נלחמת ככל יכולתה לשבור את הכבלים ואת האזיקים שהטילה עליה צרפת, אשר שללה בכך את זכותה לחיים של חירות וכבוד, חיים של עצמאות מלאה...

מצבם של כל העמים הערביים־אסלאמיים דומה. לא תמצא עם שלא נפגע ממניפולציות גזלניות ומתככים קולוניאליים...  חלקם נפגעו בעניינים מדיניים, וכולם כאחד ]נפגעו[ בהיבטים החברתיים .מצבם אינו טוב יותר מן המתואר לעיל בעמק הנילוס... "בדאגה זה לזה — כולנו מזרח."[583]

ובנוגע למבט השלישי — עניינו השֵֶׁפֶל שאליו הידרדרה המחשבה של מנהיגי העולם, ושל מדינאי העמים השונים, ושל אלה שהגורל זימן להם את הנהגת העולם בימים אלה, לאחר מלחמת העולם השנייה .

האידיאלים נגוזו לחלוטין. המטרות היפות שבהן דגלו האנשים בימי המצור והמצוק,  אותן מטרות שבשמן גייסו את כוחן של אומות האסלאם נגד העושק והעריצות, כל אלה נעלמו מן העין ומן הלב.  הצדק החברתי,  ארבע החירויות,[584] העקרונות שעליהם מושתתים הסכמים בין האומות... וכדומה. הרשימה הארוכה ורחבת היריעה הזאת של עקרונות נעלים ומטרות שובות לב, הפכה לנחלת העבר;  למדינאים ולמנהיגים לא נותרה "פילוסופיה מתקדמת "שמגמותיה יעזרו להם להוביל את העולם, זולת הפילוסופיה של התועלתנות המטריאליסטית,  והאינטרסים הקולוניאליים,  ואזורי ההשפעה, וההשתלטות על חומרי הגלם. כל זאת תוך הפגנת חמדנות ורעבתנות שלא היו כמותן אפילו לאחר מלחמת העולם הראשונה ...

התופעות האלה לבדן הפכו לציר המחלוקת בין המדינות המנצחות: רוסיה מצד אחד, ואמריקה ובריטניה מצד אחר, גם אם כל אחת מהן מנסה להסתיר את חמדנותה ואת המניפולציות שלה מאחורי וילון הארוג מטענות חברתיות צודקות, וסדרים אנושיים נאצלים, בשם הקומוניזם או הדמוקרטיה. מאחורי שני הביטויים האלה מסתתרים תאווה קולוניאלית ואינטרסים חומריים בכל מקום.

התוצאה של הסטייה הזאת, המשחיתה את אנושיות האדם, היא "מלחמת ]עולם[  שלישית"  שבה ייעשה שימוש בפצצות אטום ,בגזים רעילים, בנשק להשמדת המונים ובאמצעי כליה והרס; כאלה ששמענו וכאלה שעדיין לא שמענו עליהם. האמצעים האלה הם התגשמות נבואתם של ספרי הנביאים, המתארים את חבלי אחרית הימים ואת פחד יום הדין. "יום אשר יפוצו האנשים כפרפרים לכל עבר, וההרים יהיו כצמר המנופץ."[585]

זהו תיאור המציאוּת במולדתנו הפרטיקולרית,  במולדתנו הערבית והאסלאמית ובמולדתנו הכלל־אנושית. ]לכן ברור כי[ אם לא תקום בעולם אומת "הבשורה החדשה", זאת אשר תישא ברמה את דגל האמת והשלום, נחרץ גורלו של העולם ונגזר דינהּ של האנושות...

אכן זוהי חובתנו לתקן את עצמנו ולהפיץ את הבשורה לזולתנו ,שהרי אנחנו אלה הנושאים את אבוקת האור ואת צלוחית התרופה .אם נצליח, יהיה זה שכרנו, ולוא, דיינו בכך שהכרזנו את הבשורה ,ומילאנו את חובתנו,  וביקשנו להביא טובה לבני האדם.  אסור שנזלזל בעצמנו; נושאי הבשורה ואלה העוסקים בהפצתה די להם בכך שהם מאמינים בבשורתם ,מסורים לה בכל נפשם ונלחמים למענה. די להם בכך שהזמן בשל ומחכה לבשורתם, והעולם מצפה לה. זו הצלחתם... היש מי שמוכן להיענות לקריאתי?

"ֱאֱמור, רק זאת דורש אני מכם: כי תקומו לקראת אלוהים ,שניים שניים ואחד אחד,  ותיָמָלכו בדעתכם,  כי אין כל שיגעוןבחברכם. כל תפקידו להזהירכם טרם בואו של עונש קשה."[586]

איזה גוון עלינו לבחור?

")דתנו היא( הטבילה אשר לאלוהים, ומי טבילתו נָאָה מֶשֶל אלוהים ?

לו עובדים אנו."[587]

מבוכה שוררת היום בחברה שלנו. אם המבוכה הזאת תמשיך לשרור,  סופהּ יהיה מהפכה;  מהפכה סוערת,  ללא תכלית,  ללא מפקד, ללא תוכנית וללא גבולות. בעקבותיה לא יבואו כי אם כליה והרס, ואובדן ללא קץ. במיוחד בעידן הזה, שאיננו יודע רחמים מה הם, עידן שהתאוות מובילות אותו כמו כלב ההולך בעקבות בעליו .ובמיוחד במולדת כמו מצרים, שהמבטים נשואים אליה, ושאיפות שונות, מבפנים ומבחוץ, מטלטלות אותה.

הדברים האלה מוסכמים על כל אלה שגורלה של המולדת חשוב להם. אתה שומע זאת מן המנהיגים ומן ההוגים, כפי שאתה שומע את הדברים מפי ההמונים באֵסֵפות,  מן המתכנסים במועדונים ,מבעלי המלאכה במקומות עבודתם, כמו גם מנהג המונית המסיע אותך וממוכר הירקות המדבר אתך... אם נתכחש לכך, או נתעלם מהשפעות התופעה, או נמעיט בחשיבות תוצאותיה, נהיה משולים לבת יענה הטומנת את ראשה בחול, וסבורה שבכך היא מרמה את הצייד .

במצב כזה,  רפורמה אדמיניסטרטיבית או נוהלי שגרה של המנגנון הממשלתי אינם יכולים להושיע. דיונים אטיים בוועדות נעדרות סמכות אינם עוזרים לנבוכים, וטיפול טכני חלקי מן הסוג הזה רק מוסיף להם תחושה של מיאוס וכאב.  ככל שהממשלה מנסה לעשות ארגון־מחדש ולנהוג בצדק, להבטיח הבטחות ולנאום נאומים, לסתום פיות צורחים, להשביע רעבים ולהלביש ערומים ,היא אינה מצליחה לפתור את הבעיה. ההוכחה לכך ברורה והראיה קיימת; זאת משום שהמבוכה, הדאגה והבלבול פוגעים בנשמות ,בלבבות ובתבונה לפני שהם פוגעים בדברים הגלויים לעין ובמוסכמות. אזי, מה שמַרַצה את הנשמות ונותן להן מרגוע הוא "בשורה חדשה", חיים מסוג חדש, שהן יכולות לראות בהם ולוּ רמז למילוי משאלותיהן ודרך להגשמת מבוקשן. כאשר הנשמות מאמינות ב"בשורה החדשה"  כרעיון וכשיטה,  הן בוטחות בה ורוצות אותה, מנסות ליישם אותה בחיי המעשה. ההיסטוריה של התחיות כולן ושל הרפורמות המקיפות מוכיחות את נכונותן של המילים האלה: "אלוהים לא ימיר את השוֶֹרֶה על האנשים אלא אם יַשַנו הם את אשר בלבם."[588]

דרך הפרצה הזאת ובהתאם לחוק החברתי הזה, שאין להפר אותו ,מקווים העקרונות החדשים ומקוות התורות החדשות לחדור למצרים .כל אלה מנהלים מאבק עז שמטרתו להשתלט על נשמות המצרים ועל לבם. הם נוקטים לשם כך כל דרך אפשרית ולא אפשרית. על כן אנחנו שומעים רבות את הקריאות האלה כשהן חוזרות ונשנות בעיתונים הנפוצים, באספות ובמועדונים. הקומוניזם מיטיב להציג את הכללים שלו בפני בניה של החברה המצרית,  והדמוקרטיה הקולוניאליסטית החלושה מנסה מִצִדה לעמוד בפניו של הזרם הזה כאשר בתווך יש קבוצת אנשים המטיפים לסוציאליזם. בין כל אלה והאומה שלנו ניצב האסלאם המפואר, אשר השתקע בלבבות האלה במשך אלף וארבע מאות שנים כשהוא כובש אותם ומשפיע עליהם ביופיו, בהדר גאונו, ברוממותו ובקסמו. האסלאם מסרב בעקשנות לנטוש את מעמדו משכבר הימים ולהסתלק מן הלבבות שהאמינו בו וניהלו למענו מלחמת קודש שאין נכבדה ממנה: להעלאת קרנוולמען נצחיותו ורוממותו.  במלחמת הקודש הזאת הושבו אחורפשיטות הצלבנים, מתקפות המונגולים ומזימות הציונים. "אלוהיםאדון לדָבָרו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים."[589]

בעלי הלב והתבונה נאבקים ומתקוטטים ביניהם ומתרצים זאתבעמדות ובהשקפות שונות. עד מתי יימשכו הקטטות האלה, שעם כל היותן קטנות כעת, הן רק יגדלו?! עד מתי יביטו בעלי הדעה במצרים במחלוקת הזאת מתוך אדישות,  טיפשות וריחוק כאילו הדבר אינו נוגע להם, וכאילו מדובר בארץ שאינה ארצם ובאנשים שאין להם קשר אליהם?! אין מנוס; אנחנו חייבים לבחור. ואם לא נבחר היום מתוך רצון טוב, אנחנו צפויים למחר, ואפילו מחר קרוב מאוד, שבו תיכפה עלינו הבחירה. ואני רואה בֵאֵפר את ברק הגחלת העומדת להתלקח.

אין מנוס מבחירת גוון לחיים החדשים שאותם אנחנו מבקשים לחיות. יסודות חיי החברה במצרים, על כל ההיבטים שלהם, לא ישובו לתקנם לנוכח ההתפתחויות החדשות בתחומי המוסר, ההגות וצורכי האדם. איזהו חכם? זה הרואה את הנולד ומתכונן לקראתו.

אנחנו, למען האמת, נטולי זכות בחירה ,ואיננו חופשיים לבחור .כולנו יחדיו מאמינים באסלאם הנאמן כדת וכמערכת מדינית, ורואים במצרים מדינה אסלאמית, ואפילו מנהיגה של מדינות האסלאם .החוקה שלנו מכריזה במפורש בסעיף 149: "דתה הרשמית של המדינה היא האסלאם, והשפה שלה היא השפה הערבית."[590]הַעַם הזה, העם השוכן בחלקו הצפוני ובחלקו הדרומי[591] של עמק הנילוס כולו, דתו היא דת ]האסלאם[ הנאמן. המיעוט הלא מוסלמי של בני המולדת יודע היטב כיצד יזכה ברוגע, בביטחון, בצדק ובשוויון מלא על כל פרטיו ודקדוקיו. זה אותו שוויון הבא לידי ביטוי בספר האלוהים: "אין אלוהים אוסר עליכם לכבּד ולעשׂות צדק ִעִם אלהאשר לא יילחמו בכם בשל הדת ולא יגרשוכם ממושבותיכם. אלוהיםאוהב את העושׂים צדק."[592] בנושא הזה אין מחלוקת. ההיסטוריההארוכה ורחבת הידיים של הקשרים הטובים והנדיבים בין בניה של המולדת הזאת כולם ,מוסלמים ולא מוסלמים, פוטרת אותנו מן הצורך להפריז ולהרבות מלל .אך נכון יהיה, באמת ובתמים ,שנציע לאזרחים הנכבדים האלה כי יוקירו את הדברים האלה בכל הזדמנות, ויחשיבו את האסלאם לאחד מביטויי הלאומיות שלהם גם אם ההוראות והכללים שלו אינם שייכים לאמונתם הדתית .

אם כן, אין בֵרֵרה לממשלת מצרים, למוסדות השלטון ולמפלגות המצריות אלא לקיים את ההתחייבות החוקית שלהן כלפי אלוהים ושליחו.  ]זו אותה התחייבות שקיבלו[  ביום שבו ביטאו את העדות הכפולה[593] ודבקו באסלאם. לאחר מכן ]עליהם לקיים[ את ההתחייבות האזרחית והלאומית לעם הזה ]התחייבות שקיבלו[ ביום פרסום החוקה שבה קבעו כי הדת הרשמית היא האסלאם. אם לא יעשו כן, הרי שהם בוגדים בהתחייבות שלהם, ומועלים בפיקדון שהפקיד בידיהם אלוהים, והפקידו בידיהם האנשים. עליהם לדבר בגילוי לב למען יוכל העם לקבוע את עמדתו כלפיהם ולמען יוכלו הם לקבוע את עמדתם כלפיו. אין היום מקום לסובב אנשים בכחש ולהונות אותם.

קיום ההבטחה יגן על המולדת מפני סכנות חברתיות האורבות לפתחה, וישיב את השלווה והרוגע אל הנפשות והלבבות. אולם לשם כך יש לשנות מיד את כל המגמות והעמדות, ולהכריז גלויות שעמק הנילוס הוא הנושא את בשורת האסלאם; הוא המיישם אותהומביא אותה לידיעת הכול, ללא כחל וסרק וללא רפיון. דיבוריםאינם תחליף לעשייה.

האם האוזניים האטומות משמוע יקשיבו להזהרה הזאת וישובואל חיק האסלאם בדיבור, בעשייה ובפעולה?? "לא, ַחַי ריבּונָךָ, הםלא יאמינו עד אשר ישׂימוך שופט עליהם בריבם, לא תעיק עוד עללבם כל הסתייגות ממשפטָךָ ,וישלימו עמו."[594]כבוד ראש הממשלה,אנשי אל־אזהר הנכבדים,

ראשי המוסדות, החברות והמפלגות,

שאר המופקדים על טובתה של המולדת החביבה,כל בניה של המולדת,

אליכם אני מפנה את הקריאה ,למען תאמצו את כללי האסלאם .

")דתנו היא( הטבילה אשר לאלוהים ,ומי טבילתו נָאָה מֶשֶל אלוהים ?

לו עובדים אנו."[595]

הלוא הכרזתי... אלוהים היה עדי.

השׂגות

"הן רואה אתה כי אלה אשר ָפָּשׂה הנגע בלבם חשים אליהם ואומרים, חוששים אנו פן תשוב ותיסוב עלינו הרעה .אולם אלוהים עשׂוי להביא הכרעה מִעִמו או להקים את דָבָרו, ואז יתחרטו על אשר זממו בלבם."[596]

קראתי לבני עמי לבחור, או בשפה נכונה וברורה יותר, קראתי להם לעמוד בהתחייבות שלהם לאלוהים ולעצמם, ולבסס את חייהם החברתיים,  על גילוייהם השונים,  על יסודות האסלאם הנאמן .בזאת תינצל החברה שלנו מן הדאגה,  מן המבוכה ומן הבלבול המקיפים כל דבר, המונעים מאתנו להתקדם, ומפריעים לנו לזהות את הדרך הנכונה לטיפול בבעיה כלשהי מבין בעיותינו הרבות ,התלויות ועומדות, בתחומי הפנים והחוץ כאחת. אמרתי שאין לנודרך להיוושע אלא אם נלך בכיוון הזה, באמונה ובעשייה, במרבהנחישות והמהירות.

יש האומרים: כיצד זאת, והרי החיים המודרניים בעולם כולו אינם מבוססים על הדת בשום היבט שהוא.  האומות המנהלות את ענייני העולם, וקובעות את גורלם של עמים ואומות, הצליחו להפריד את חיי החברה מן האמונה, להרחיק את הדת מכל תחומי החיים ולצמצם אותה למרחב שבין המצפון ובית התפילה. במרחב הזה לבדו נמצא הפתח שדרכו יכול המאמין להתחבר לאלוהים.

אלה האומרים זאת אינם מכירים את האסלאם. הם לא למדו את הוראותיו ואת משפטיו, ולא זכו עדיין להבין אותו בהתאם לאופיו הנכון ולמשמעות המלאה שלו... ]הם אינם מבינים שהאסלאם[ הוא דת וחברה, מסגד ומדינה, העולם הזה והעולם הבא; שהוא מטפל בענייני העולם הזה המעשיים יותר משהוא מטפל בפעולות פולחניות. ]הם אינם מבינים[ שהוא משתית את חיי העולם הזה והעולם הבא גם יחד על יסוד של שלמות הלב, של חיי מצפון, של השגחה אלוהית ושל טוהר הנפש. הדת כדת היא חלק מן המערכת האסלאמית; האסלאם מסדיר את התנהלותה כפי שהוא מסדיר את חיי העולם הזה במלואם. אנחנו כמוסלמים מצוּוים להשתית את דתנו ואת חיי העולם הזה שלנו על בסיס עיקרי האסלאם. "אין שופט טוב מאלוהים לאנשים הנכונים להשתכנע."[597]

על כן חלוקים הפוסקים בעמדתם ההלכתית: מה שייך ביסודו לדיני המצוות שבין אדם לאלוהים, ומה שייך ביסודו לדיני המצוות שבין אדם לחברו ולנושאים הקשורים לחיי החברה .האפשרותלהביע עמדה ולפסוק באופן עצמאי[598] רבה יותר בסוג השני בניגודלסוג הראשון. זאת כדי שלא להכביד על בני האדם ולא להטריחאותם. "אלוהים חפץ להקל עליכם ואינו חפץ להקשות עליכם."[599]יש האומרים: זהו קיפאון והסגת העולם לאחור באלף שנים, אם לא יותר. האם זה הגיוני שניישם היום סדרים שנמסרו לאומה אשר חיה אלף וארבע מאות שנים לפנינו ,חיים שאינם דומים לחיינו, על אדמה שאינה אדמתנו?! ומה עם תורת האבולוציה וחוקי הִקִדמה והמודרניזציה? גם לאנשים האלה אנחנו אומרים: אינכם מבינים את אופיו של האסלאם הנאמן אשר נמסר לידי האדם כרעיון נשגב, המגדיר את המטרות הנעלות, המניח את היסודות הבסיסיים ,המטפל בבעיות בשלמותן בלי להיכנס לפרטים חלקיים. ועם כל זאת יש מקום באסלאם לכל תרחיש אפשרי בחברה ולכל התפתחות של החיים; הוא מניח לאלה לפעול את פעולתם בלי לסתור מאומה מתוכם. ההיסטוריה של המשפט האסלאמי מספרת לנו שִאְִבְּן עַֻמַר,[600] עליו השלום, פסק הלכה בנושא מסוים, בעת העלייה לרגל, על סמך שיקול דעת.[601] שנה לאחר מכן, בעת העלייה לרגל, סתר את עצמו ,ופסק שוב ]באותו נושא[ על סמך שיקול דעת שונה. כאשר אמרו לו זאת הוא השיב: "בשנה שעברה פסקתי על־פי מה שידענו אז ,והשנה אני פוסק על־פי מה שאנחנו יודעים היום", או דברים בדומה לכך.  ההיסטוריה גם מספרת לנו שאל־שאפעי,[602] עליו השלום ,חיבר בעיראק את האסכולה הישנה שלו ,וכאשר הִתמֵצֵר[603] חיבר את האסכולה החדשה תוך היענות לחוק המקומי ובהתאם לסממני החיים החדשים. זאת בלי שהדבר פגע בשימוש ביסודות הכלליים

 

הראשונים שהוא הניח לאסלאם... והתחלנו לשמוע אמירות כמו"אל־שאפעי אמר בספר הישן", ו"אל־שאפעי אמר בספר החדש ."שיקול הדעת של אדם אחד בנושא אחד יכול אפוא להשתנות ,פעם בהתאם לזמן,  כפי שעשה אבן עמר,  ופעם אחרת בהתאם למקום, כפי שעשה אל־שאפעי. ייתכן שיקול דעת גם בהתאם לשני המשתנים האלה יחד, כפי ששמענו אודות עֻֻמר ]הח'ליפה השני[ ,עליו השלום, שציווה לא לקטוע את ידי הגנבים בשנת בצורת .בא אליו אדם שהתלונן כי גנבו את משרתיו. הגנבים הובאו לפני עמר, הודו בכך, וטענו שהסיבה לכך היא שאותו האיש לא סיפק את צורכיהם הבסיסיים של המשרתים, כמו אוכל ומלבוש... עמר שחרר אותם והתרה באיש לאמור: אם שוב יגנבו את משרתיך, אני אחתוך את ידך שלך. הוא התייחס למקרה הזה כאל ספק המונע הטלת עונש, והתחשב בתנאים ובנסיבות ...

האם יכול מישהו לכנות את החזרה לסדרי האסלאם ריאקציה וקיפאון?  הרי לא קיים בעולם משפט כמשפט האסלאם הנאמן ,המקבל את ]הצורך[ בהתפתחות, העולה בקנה אחד עם דרישות הִקִדמה, המפגין גמישוּת ]כדי לאפשר[ נוחות ורווחה. "אין אלוהים רוצה להעיק עליכם, רק לטהר אתכם יחפוץ, ולהשלים חסדו עליכם ,למען תכירו טובה."[604]

יש הטוענים שהקריאות לחזרה אל סדרי האסלאם מרתיעות את המדינות הזרות ואת אומות המערב; הן עלולות לפיכך לחבור נגדנו ולקום עלינו, ולנו אין כוח להתמודד עימן ולא יכולת להתייצב מולן. זו נִרִפוּת שאין דוגמתה, הנחה שגויה בתכלית וקוצר ראוּת ;הרי אנחנו הראשונים אשר בראותנו את המדינות האלה הלכנו בעקבות הסדרים שלהן, אימצנו מאפיינים שונים של חייהן ונהגנו על־פי מנהגיהן. האם זה עזר לנו במשהו?! האם זה חסך מאתנו את מזימותיהן? האם זה מנע מהן לכבוש את אדמתנו, לגזול אתחירותנו וליטול את כל־טוב ארצנו? אחרי זה הן מתקהלות בכל ועידה או כינוס בין־לאומי נגד זכויותינו כשהן מציבות בפנינו בעיות וקשיים ומכשולים. מעניין אותן דבר אחד בלבד: הרצונות שלהן והאינטרסים שלהן.  לפיכך הנצרות איננה מעניינת אותן .כבר ראינו אותן במלחמה האחרונה כשהן מרסקות זו את זו אף כי כולן נוצריות, ובמקביל מתחנפות אל מדינות האסלאם, האומות והעמים שלו, ומחפשות את קרבתם בדיבורים מתוקים מדבש. והרי הן הראשונות,  כולן,  התומכות בציונות היהודית למרות היותה שנואה עליהן ביותר.  כל זאת מכיוון שהאינטרסים החומריים והיעדים הקולוניאליים שלהן קשורים בתמיכה הזאת, והדבר ניכר בהתנהגותם של כל מדינאי המערב.

לא יועיל לנו אם כן במאומה אם נתכחש לאסלאם, והם לא ישנאו אותנו יותר אם נכריז על דבקותנו בו ועל הליכה בדרכו .במיוחד היום, כאשר הם מפולגים לשני מחנות שונים המתקוטטים על אינטרסים חומריים בלבד.

אולם סכנת ההתכחשות לאסלאם והניכור כלפיו מאיימת על עצם קיומנו. כל עוד לא נשאב את רוחו ולא ניישם את כלליו, נישאר במצב של מבוכה ומורל ירוד; נישאר מפולגים וחלושי כוח. לוּ רק קיבלנו החלטה נחושה, והכרזנו עליה בקול רם וצלול: אנחנו ,קהל עמי האסלאם, איננו קומוניסטים ואיננו דמוקרטים ואין לנו שום שייכות לבדיות האלה. אנחנו, השבח לאל, מוסלמים. לנגדנו מסתמנת לה, ישרה, דרך ההדרכה והאור. החברה שלנו נושאת את דבר האסלאם, המאחד בינינו ובין כל אחינו בכל קצווי תבל ...בכך, ורק בכך, טמון הכוח וטמון המפלט מפני האיבה המערבית הקולוניאליסטית הסוחפת, אותה איבה המאיימת עלינו בכל מקום.

תמציתם של הדברים האלה היא:  אם נשים לב לכעסם של המערביים או להערכתם כלפינו בשאלת דבקותנו באסלאם או התרחקותנו ממנו, המשמעות היחידה של הדבר היא שלא נדבקבאסלאם ולא נזכה להערכה. אנחנו בעצמנו נפסיד מכך, ואילו אםנדבק באסלאם, נתקבץ סביבו ונקבל את הדרכתו, אנחנו בעצמנונרוויח ללא שום ספק, וקיימת גם אפשרות סבירה מאוד שנגרום גם להם להרוויח בכך שנשפיע עליהם את כוח האחדוּת. איזו משתי ההשקפות ראויה יותר לאימוץ] ,אמרו לי אתם[ בעלי התבונה!?

בנוגע להשגות של בני המיעוטים הלא מוסלמים, כבר התייחסנו אליהן לעיל, ואיננו רוצים להאריך בדברים. העניין ברור מכדי שיהיה נתון במחלוקת .

בפני אומות האסלאם ניצבת היום הזדמנות חד־פעמית. מדינות המערב יודעות זאת היטב ,לכן הן גורמות לנו להיות עסוקים בעצמנו,  ומוסיפות מבוכה על מבוכתנו.  אין בעת הזאת מקום להיסוס; האחריות למי שאינו יודע מוטלת על זה היודע. ציבור הנוהג כעדר ללא רועה לא יצלח למאומה .

ראש הממשלה... אנשי אל־אזהר הנכבדים

ראשי הקבוצות והמפלגות, כל הקנאים למולדת הזאת.

כל בניה של המולדת. שובו אל האסלאם; בואו וזכו בו. "אילו היו המאמינים נקראים לפנות אל אלוהים ושליחו למען ישפוט ביניהם, לבטח היו אומרים, נשמע ונעשׂה. אלה אנשי החיל."[605]הלוא הכרזתי ...אלוהים היה עדי.

בעייתנו הלאומית... וכיצד ניתן לפתור אותה לנוכח המגמה האסלאמית

זכויותינו הלאומיות ידועות.  האומה ביטאה אותן בכל הבהירות וגילוי הלב באמצעות המפלגות ובאמצעותם של גופים שונים ,קבוצות ויחידים בכל הזדמנות. מדובר במימוש אחדותו של עמק הנילוס, על חלקו הדרומי והצפוני, ובפינוי כל הכוחות הזרים ממנו .

בכך הוא ישיג את זכותו לחירות ולעצמאות.

האסלאם הנאמן מעניק פרסום לחירות ומכשיר אותה.  הוא מאשר אותה כזכות השמורה לכל האומות והקבוצות במשמעות הנעלה ביותר שלה, וקורא להן להתגאות בה ולשמור עליה. נביא האסלאם, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "אל יהי חלקי עם אלה שמרצונם החופשי ומתוך צייתנות מאפשרים לאחרים להשפיל אותם". האסלאם נלחם בכל כוחו בגזלנות הבין־לאומית הנקראת קולוניאליזם, ובשל עקרונותיו לא יסכים לעולם שאומה אחת תשלוט באחרת,  או שעם אחד ימחה עם אחר.  באוזניים ממשיכות להדהד מילותיו של הח'ליפה עַֻמַר, עליו השלום, כאשר אמר לנציב שלו, עְַמְר בן אל־עאץ: "מתי שעבדתם את האנשים ,והלוא אמהותיהם ילדו אותם כשהם חופשיים."?

לא שׂכר העולם הזה הוא שמשך את הכובש המוסלמי ביום שבו נשא את חרבו כשהוא פורץ וכובש את אדמת אלוהים. הוא לא התאווה לאוצרות האומות והעמים כדי לקחת אותם לעצמו, גם אם אלה מילאו את ידיו בלי שהתכוון לכך. הוא האמין בבשורה, הוא נשא שליחוּת, הוא הגן על עקרונות האמת ,הצדק והשלום בעולם .מנהיגי המוסלמים בראשית האסלאם,  אותם ישרי דרך שזכו להדרכה,[606] אלה המשמשים מופת לאסלאם,  ההיסטוריה שלהם מתארת את התמונה הזאת בצורה בהירה ובקווים ברורים .

עם זאת, האסלאם מתייחס לאומת האסלאם כמי שמשימתה היא שליחוּת האלוהים בעולמו. מעמדה בעולם הוא מעמד המורה, שלא לומר, מעמד האדון, בזכות המשימה הזאת. אסור לה להיכנע לאיש ;אסור לה להשתעבד לאיש; אסור לה להירתע מפני משמיץ או להיכנע לגזלן יהיר ונפשע. "ואלוהים לעולם לא יפתח בפני הכופרים דרך לגבור על המאמינים."[607] ביום שבו קבע זאת האסלאם, הואקבע גם מה תהיה הדרך המעשית להגנה על החירות; הוא הטילעל המוסלמי את חובת מלחמת הקודש[608] בגופו ובכספו. הוא קבעכי מלחמת הקודש תהיה חובה על הכלל, כדי להבטיח את הפצת הבשורה, וחובה אישית על כל אחד מבני האומה, כדי להשיב אחור תוקפנות נגד המולדת במקרה שכוחות של כובשים לא מוסלמים יוצאים לקראתם. האסלאם קבע שההקרבה העצמית[609] היא הדרגה הנעלה ביותר של האמונה, והבטיח ללוחמי הקודש ניצחון ותמיכה בעולם הזה; נצח, אלמוות ונועם־תמיד בעולם הבא. האסלאם הודיע שמלחמת הקודש היא הפעולה הנכבדה ביותר לאחר האמונה עצמה:

"המאמינים והמהגרים והקמים להיאבק למען אלוהים בהקריבם את רכושם ואת נפשותיהם, מעלתם רמה מכל אצל אלוהים, והם יהיו הזוכים. ריבּוֹנם מבשׂר להם כי יעניק להם מרחמיו ויפיקו רצון מלפניו, וייתן להם גנים אשר בהם יתענגו במנעמים קיימים לעולם .

נֶצֶח נצחים יהיו שם. אלוהים, שׂכר כביר שמור אצלו."[610]

עם זאת,  מקבל האסלאם בברכה סיום של סכסוך באמצעי שלום כאשר האמצעים האלה מביאים להכרה בזכויותיהם המלאות של המוסלמים:" אם יִיִטו לשלום, נְֵטְ לו גם אתה ,והיָסָמך על אלוהים."[611] הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, כאשר היה צריך לבחור בין שני דברים, בחר תמיד את הקל מביניהם, בתנאי שזו לא הייתה עֵבֵרה... עם אמצעי השלום ניתן למנות את המשא־ומתן אם הוא מביא להשגת זכויות מלאות. והנה הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,ניהל משא־ומתן בחֻדיַבְִּיַהַ...[612] עם אמצעיהשלום ניתן למנות גם את הבוררות כאשר היא מביאה להשגתזכויות. זאת, הגם שלא ידוע לנו מקרה שבו שליח אלוהים, תפילתאללה עליו וברכתו לשלום, או אחד מן הח'ליפים ישרי הדרך שזכו להדרכה, היה מוכן לקבל בוררות מצד כופר. ואולם הדבר עולה בקנה אחד עם המשמעות הכללית של הפסוק, וכן נובע מהעיקרון של "ההסכמה על הטוב", עיקרון שהאסלאם אינו מונע את יישומו בין המוסלמים ובין זולתם אם יש בו תועלת עבורם ואין הוא גורם להם נזק.

אם מאמצי השלום האלה נכשלים,  הרי שעמדת האסלאם ברורה בכל הנוגע להפרת ברית. יש להכריז סכסוך ולנקוט מיד כל אמצעי של מלחמת קודש: "אם חושש אתה כי עומדים אנשים לבגוד בךָ, הטח זאת בפניהם בכל תוקף. אלוהים אינו אוהב את הבוגדים. ַאַל תחשוב כי הכופרים הספיקו להינצל. הם לא יחמקו.

ָהָכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב, אשר בהם תזרעו מורא בלב אויב אלוהים ואויבכם."[613] אלוהים הבטיח ללוחמי הקודש אשר לאלוהים כי יגן עליהם, וירים קרנם על אויביהם בלי כל ספק. גם אם יהיה האויב מוכן לקרב ככל שיהיה, חילותיו רבים מספור, ציודו שופע ואמצעיו חזקים, אל להם לשית לבם לכך ;עליהם להשליך יהבם על אלוהים לבדו: "הן התחייבנו לבוא לעזרת המאמינים."[614]

 

האסלאם ניסח את כל הסעיפים האלה. כל מי שירווה את צימאונומן המעיין שלו ויאמץ את עושר הפסיקה שלו, יכיר את הסעיפיםהאלה בפירוט רב יותר ויזכה בהנחיות חותכות יותר,  מדויקותוחכמות. לאורם נוכל לפתור את בעיותינו הלאומיות שהסתבכו עד כדי בלבול החושים ומבוכת הדעת, ולהלן הפירוט:

ניהלנו משא־ומתן, ולא הגענו לשום מקום בגלל עקשנותם של הבריטים, קשיות עורפם ותכסיסיהם... ניהלנו דיונים, וגם הם לא הובילו אותנו לשום מקום בשל התגברות האינטרסים הבין־לאומיים והשאיפות הקולוניאליות. אחד מן הכותבים המכובדים אמר על כך: השגנו הישג מוסרי עצום בכך שהגברנו את המודעוּת לבעיה שלנו שאותה הצגנו בפני העולם כולו ובכך שהוצאנו אותה מן התחום הבילטרלי הצר אל התחום הרחב של הדיונים הבין־לאומיים. זה נכון, אולם ההישג המוסרי הזה אינו משנה במאום את העובדה הקיימת שאנחנו והבריטים מדשדשים באותו מקום בלי להתקדם ולוּ צעד אחד. יתר על כן: הקיפאון הזה מעורר תהיות ומבוכה.

לא נותרה לנו אפוא דרך אלא להפר את הברית.[615] עלינו להכריז באופן מפורש וברור על סכסוך עמם .עלינו לקבל החלטה חד־משמעית על ביטול הבריתות וההסכמים בינינו לבינם,  ולהכריז שהאומה של עמק הנילוס רואה את עצמה במצב של מלחמה עמם ,ולוּ פסיבית. עלינו לתכנן את חיינו בהתאם לכך. מבחינה כלכלית: עלינו להצטמצם ולהסתפק במה שנמצא ברשותנו, ברשות אחינו הערבים והמוסלמים, וברשות המדינות הידידותיות אם יש כאלה .מבחינה חברתית: עלינו לחזק את רוח התפארת והכבוד ואהבת החופש. מבחינה מעשית: יש לאמן את כל העם אימונים צבאייםעד אשר תבוא פקודת אלוהים. ניתן להכשיר את נפש העם לכךבאמצעות תעמולה אידיאולוגית רחבת היקף, שלמה ומלאה, כפישעושות כל המדינות כאשר הן ניצבות במצב של מלחמה אמיתית .

אז הן משנות את היסודות החברתיים על הבסיס הזה.

תחילתה של פעולה מעין זו אינה במסגרת יכולותיהם של הפרט או של הארגונים. הממשלה היא האחראית לה מראשית ועד אחרית .המוזר הוא שראש הממשלה הודיע זאת בגלוי במועצת הביטחון,[616] אך כשחזר לאחר מכן ]למצרים[ לא עשה דבר, ולא התקדם בדרך הזאת אף צעד... זו באופן מוחלט חובתה של הממשלה.

ובנוגע לעם,  אנחנו אומרים זאת בגלוי,  בבירור ובביטחון: נכונותו להשקיע בכך את כל יכולתו היא מלאה לוּ רק תלך הממשלה בדרך הזאת.  הוא מוכן לרעוב ללחם ולהיות עירום ...הוא מוכן להילחם ולהיאבק בכל דרך אפשרית ]ואף[ למות. אולם זאת בתנאי שהדבר יהיה למען השגת חירותו ועצמאותו, ולא כדי לגרום לבלבול רב יותר לוועדות הממשלתיות, להחליש עוד יותר את האמצעים המנהליים ולהביא למצוקה בתחום הכלכלי. או כדי לעמוד עמידה כנועה ואימפוטנטית לנוכח תכסיסי הבריטים והלחץ שהם מפעילים.

שמעתי פועל עני שאמר כאשר פורסמו הצווים בדבר ערבוב הלחם:[617] אני וילדי מוכנים לאכול כל יום רק פעם אחת לוּ רק נדע שהדבר נעשה למען החירות והשחרור מעוּלם של הבריטים. אולם אני כועס מאוד כי איני מבין מדוע אנחנו זקוקים לערבוב הזה .אנחנו הרי מדינה חקלאית, שעיקר התפוקה שלה הוא בתחום מוצריהמזון.

העם מוכן להשקיע את כל יכולתו. אולם ]הוא מוכן לעשות זאתרק[ אם הדרך ברורה ומתוכננת, והיא תוביל לחירות, או תעיד שקיימת מנהיגוּת ממשלתית נחושה,  המתכננת למענו,  בעוצמה ובנאמנות, את שלביה של הדרך הזאת. אבל אם הממשלה תמשיך להסס, לגלות רפיון ומבוכה, יוביל הדבר את העם לאחת משתי האפשרויות הבאות:  או שהוא יתקומם,  או שהוא ימות.  שתי התוצאות הן בבחינת פשע לאומי שלא יזכה למחילת ההיסטוריה לנצח־נצחים .

לכן, כבוד ראש הממשלה...

אנשי מוסד אל־אזהר הנכבד...

מנהיגי המוסדות והמפלגות...

כל הקנאים למולדת הזאת...

כל בניה של האומה:

זו הדרך. לכו בה לאורו של האסלאם, ואלוהים עמכם.

הלוא הכרזתי... אלוהים היה עדי .

אחדותנו לאורה של המגמה האסלאמית

"זוהי האומה שעליכם להיות: אומה אחת, ואני הוא ריבּונכם, על כן

ֱהֱיו יראים אותי."[618]

אמש, כאשר התייחסתי לבעייתנו הלאומית הייחודית, הצגתי בפני בני עמי את מגמת האסלאם, שהיא הדרך הקצרה מכולן לפתרון שלם ומכובד, הכוללת בסך־הכול הפרת ברית ]עם האויב[ וסכסוך ,וכן הכנת הכלים למלחמת קודש. כאשר נפעל כך, נצא, ללא שום ספק, מן המבוכה הזאת, ונמצא את התשובה הנכונה לשאלה העולה על כל לשון, והעוברת בראשו של כל אזרח: "מה עושים כעת"?והאמת היא שאנחנו איננו משיבים על השאלה משום שאיננורוצים לעשות דבר.  אנחנו בורחים מתוצאות העשייה,  ונמלטיםמכובד ההקרבה ומעמל המאבק. אנחנו מחפשים תמיד רוֹך וקלות ,ואיננו חושבים אלא עליהם.  אנחנו מדמיינים לעצמנו שהחירות והעצמאות ינחתו מן השמים בלי שנצטרך לעמול, אולם השמים אינם ממטירים זהב וכסף, ואינם משפיעים חירות ועצמאות... לוּ היינו רציניים באמת ]בבקשנו חירות ועצמאות[, היינו יוצאים לדרך לאחר שהיינו משננים שתי מילים: "להתנגד, ולהילחם ]מלחמת קודש[", ואחרי זה ,הניצחון יבוא מאלוהים.

כעת אפנה לנושא אחר, הקשור לבעיה הלאומית הכללית שלנו ;נושא הסדרת בעיות האומה הערבית על עמיה השונים ]ובעיותיו של[ העולם האסלאמי כולו. המטרה היא לפתור את הבעיות האלה לנוכח המגמה של האסלאם הנאמן.

ידוע שהאסלאם הוא שליחות עולמית שהורדה למענם של אומות העולם והעמים כולם,  ללא הבדל בין ערבי לנוכרי,  בין מזרחי למערבי. "יתבַּרַך אשר הוריד ממרומים את הפֻרְָקָאן[619] על עבדו, למען יזהיר את שוכני העולמים."[620] לפיכך הוא קרא לשים קץ להבדלים בין המינים ולגזענות, הכריז על אחווה אנושית, והרים על נס, לראשונה בהיסטוריה האנושית, את האחדות העולמית: "הוי האנשים, ֱהֱיו יראים את ריבּונכם אשר ברא אתכם מתוך נפש יחידה ,וברא מתוכה בת־זוג, והפיץ משניהם אנשים ונשים לרוב. ֱהֱיו יראים את אלוהים אשר בשמו תבקשו זה מזה, וִשִמרו על חובתכם לקרובי משפחה, כי אלוהים צופה בכם."[621]

ידוע שהאסלאם הוא כזה. הוא קבע למאמינים בו, ולמתייחסים אליו,  ולמחזיקים בו,  את האחווה האנושית במשמעות האיתנה ביותר שלה כדבר מובן מאליו. עד כדי כך שהפך את האחווה לאחדממרכיבי האמונה, ואפילו מרכיבו השלם ביותר: "המאמינים אחיםהם."[622] ]ובמסורת:[ "המוסלמי הוא אח למוסלמי. אסור לו לעשוק אותו ואסור לו לבגוד בו". "באהבתם, בחיבתם וברחמיהם זה לזה משולים המוסלמים לגוף אחד: אם איבר אחד מתלונן, נזעקים שאר איברי הגוף כדי לטפל בו ולהגן עליו". "יחס המאמין למאמין ]הוא כזה של[ לבנים בבניין הבנוי חטיבה אחת; הֶאֶחד מחזק את האֵחֵר ."ביום שבו התייצבו המוסלמים בפני העולם כולו כאיש אחד, בלב אחד, בִצִלה של האחווה הנאמנה והאמיתית, אותן ממלכות שהיו בנויות על קשרים מנהליים או מדיניים בלבד, לא החזיקו מעמד בפניהם אפילו שעה אחת. הן הביזנטים והן הפרסים נסוגו מפניהם בחוסר סדר, והם כוננו אימפריה ענקית שבה היו מדע וציוויליזציה ,והיא השתרעה מן האוקיינוס השקט עד האוקיינוס האטלנטי.

ביום שבו הזניחו את סוד כוחם ולא אימצו את הנחיית ספרם ]הקדוש[: "וַאַל תיפול ביניכם מחלוקת, פן יֵַרֵ לבכם ולא תקום בכם רוח,  עִִמדו בעוז רוח,  כי אלוהים ִעִם עזי הרוח,"[623] ביום הזה חדרה לתוכם המחלה שתקפה את האומות אשר קדמו להם: האינטרסים החומריים בני החלוף השתלטו על האחווה האמונית הנצחית... האימפריה הזאת נפוצה לכל עבר; חמדנותם ]של אויבים[ מבפנים ומבחוץ שמה אותה ללעג ולקלס, וסופהּ שקרסה לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא נפלה בשבי אויביה הלא מוסלמים ,אשר כבשו את אדמתה ושלטו בה. הם חילקו אותה ביניהם בחושבם שהקיץ הקץ על האסלאם, ומלחמות הצלבנים הסתיימו על הצד הטוב ביותר מבחינתם.

מזימה גדולה פגעה בראש ובראשונה במוחם ובלבם של המוסלמים, ולאחר מכן פגעה באדמתם ובארצם. הם הושפעו מן הגזענות ומן הלאומנות,[624] וכל אומה בתוכם הבליטה את מוצאההגזעי.  הם שכחו את מצוות האסלאם ששמה קץ לסולידריותהשבטית של תקופת הבערוּת[625] ולהתפארות בגזע, בצבע ובייחוס .הסתיימה מלחמת העולם השנייה, אותה מלחמה ששמה קץ לתורות הגזעניות המודרניות באירופה,  הגזענות הנאצית והפאשיסטית. ראינו כיצד חשו מדינות אירופה הגדולות לאחר המלחמה להתאחד ולהתלכד — פעם בשם הגזע ופעם בשם האינטרסים... רוסיה מנסה לאחד את הגזע הסלבי, על ענפיו השונים, תחת דגלה של ברית־המועצות.  בריטניה ואמריקה מתאחדות על בסיס הגזע והשפה ,ובד־בבד הן מפצלות את אומות העולם ואת אזורי ההשפעה על־פני האדמה לשם האינטרסים וצורכי החיים.  הן מסתירות את התחרות ביניהן באמצעות הקמת ארגון האומות המאוחדות, כדי לגרום לאנשים לחשוב שהן עושות למען העולם ופועלות לטובת בני האדם. כמו כן ראינו את המדינות האלה מתאחדות נגד זכויותינו הלאומיות, ונוטשות אותנו בכל אחת מבעיות היסוד שלנו. זאת בין אם מדובר בהצעות המועלות במועצת הביטחון או בעצרת האומות המאוחדות, כפי שקרה בנושא המצרי, בנושא הפלסטיני ובנושא האינדונזי.

אנחנו ניצבים בפני מציאוּת עולמית חדשה ובפני אפשרות שבעיותינו ייקלעו למבוי סתום. והרי מדובר בבעיה אחת בעצם: חירות ועצמאות מלאה תוך ניפוץ כבלי הניצול והקולוניאליזם .אין מנוס אלא להזדקק מחדש לחובה שהטיל האסלאם על בניו מאז ראשיתו, כאשר הפך את האחדות לאחד ממרכיבי האמונה... עלינולהתלכד ולהתאחד, וכבר התחלנו עם הליגה הערבית. גם אם עדייןלא הגענו ליציבוּת מלאה, אף כי הליגה היא גרעין טוב ומבורך ,הרי שעלינו לבסס אותה ולחזק אותה, ולהציל אותה מפני גורמי החולשה והרפיון הסובבים אותה. לאחר מכן אנחנו חייבים להרחיב את המעגל עד לכינון קשר הדדי בין אומות האסלאם ,הערביות והלא ערביות, דבר שיהווה גרעין ל"ארגון האומות האסלאמיות ,"בעזרת האל...

בדרך הזאת קיים מרכיב נוסף של כוח שיתוסף על אמצעים כמו מאבק ומלחמת קודש, העומדים לרשותה של כל אומה. זהו מרכיב האחדות והליכוד שיאפשר לנו להיוושע ולשמור על מאזן עולמי בין האומות החומדות והמדינות המתחרות ביניהן על רווחים ועל רכוש. מי שאחראי ליישומם של הצעדים האלה הן הממשלות הערביות והאסלאמיות יחדיו,  וכל הרפורמיסטים בעמים האלה ,אזרחים ובעלי מעמד רשמי. היום אני מפנה את הקריאה: "ַבַּקשו כולכם מָָעוז בֶחֶבל אשר הושיט אלוהים וַאַל תתפלגו."[626]הלוא הכרזתי... אלוהים היה עדי.

בעיות הפנים שלנו לנוכח סדרי האסלאםסדרי השלטון — 1

"שפוט ביניהם על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים וַאַל תיטה אחר משוגות לבם,  והיָשָמר פן יפתוָךָ לסטות ממקצת הדברים שהוריד אלוהים ממרומים".[627]

הממשלה באסלאם. הממשלה היא חובה שאותה הטיל האסלאם הנאמן כבסיס לסדר החברתי שהביא לבני האדם. הוא אינו מכיר באנרכיה, ואינו מותיר את החברה המוסלמית ללא מנהיג. כך אמרשליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, לכמה מחבריו:

"אם אגיע לְעְיר ואראה שאין בה שלטון, אטוש אותה". ובמסורת אחרת נמסר שאמר לכמה מחבריו: "במקרה שאתם ]קבוצה בת[ שלושה אנשים, ַמַנו אחד מכם שיהיה מנהיג."

ומי שחושב שהדת, או יותר נכון האסלאם, אינו דן בפוליטיקה ,או שהפוליטיקה אינה אחד מתחומי העניין שלו, חוטא לעצמו וחוטא לידע שלו על האסלאם. לא אוַמַר שהוא חוטא לאסלאם, שהרי האסלאם הוא משפט האלוהים, ושום שקר אינו יכול לפגוע בו כך או אחרת... יפה אמר חכם הדת אל־ע'זאלי,[628] עליו השלום: אני יודע שמשפט האלוהים הוא השורש, והמלך הוא השומר. מה שאין לו שורש חֵרֵב, ומה שאין לו שומר אובד. המדינה האסלאמית לא תקום אלא על בסיס הפצת הבשורה, כדי שתהיה "מדינה של שליחות ,"ולא מערכת ִמִנהלית, או ממשלה חומרית קופאת על שמריה, או גוף אטום וחסר רוח. גם הבשורה לא תוכל להתקיים אלא תחת חסות שתגן עליה, ותפיץ אותה, ותביא אותה לידיעת האנשים, ותחזק אותה.

הטעות הראשונה שלנו היא ששכחנו את העיקרון הזה, והפרדנו למעשה את הדת מן הפוליטיקה. אמנם לא היינו מסוגלים להתכחש לה מבחינה תיאורטית,  וקבענו בחוקה שלנו שדתה הרשמית של המדינה היא האסלאם .ואולם הקביעה הזאת אינה מונעת מן הפוליטיקאים ומראשי הגופים הפוליטיים להשחית את "האופי האסלאמי"  בראשי האנשים,  את המבט האסלאמי בנפשם ,ואת היופי האסלאמי במוסכמות.  זאת באמצעות העמדות,  ההודעות והפעולות שלהם שנועדו ליצור תמיד מרחק בין המגמה הדתית וצורכי הפוליטיקה. זו החולשה הראשונה ושורש הרע.

עמודי השלטון האסלאמי. הממשלה באסלאם בנויה על יסודותידועים ומוחלטים.  הממשלה היא השלד היסודי לסדרי השלטוןהאסלאמי... והיא בנויה על "אחריותו של השליט", על "אחדות האומה" ועל "כיבוד רצונה". מֵעֵבר לזה אין משמעות למושגים או לתבניות ]בתחום הפוליטי.[

אחריותו של השליט. השליט אחראי בפני אלוהים ובפני בני האדם. הוא שכיר יום שלהם ופועל אצלם .שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "כולכם רועי צאן וכולכם אחראים לצאן מרעיתכם". אבו בכר, עליו השלום, אמר כאשר קיבל לידיו את השלטון ועלה לבמת הדרשן:[629] "אנשים טובים. עד היום הייתי מועסק על־ידי משפחתי וקיבלתי את תמיכתה. כעת אני מועסק על־ידיכם, על כן הקציבו לי שכר מבית האוצר שלכם". בכך הוא העניק לאמנה החברתית פירוש שאין נכבד וצודק ממנו. יותר מכך: הוא אף הניח את יסודותיה של האמנה שאינה אלא ברית בין האומה לשליט, הנוגעת לטיפול באינטרסים של הכלל. אם השליט ממלא את תפקידו בנאמנות ,הוא ראוי לשכר. ואם עשה רע, דמו בראשו .

אחדות האומה. האומה האסלאמית היא אחת ויחידה. זאת משום שהאחווה, שעל בסיסה חיבר האסלאם בין הלבבות, היא עיקרון אמוני היכול להתקיים רק בה, וניתן להגיע אליו רק בזכותה. הדבר אינו מונע ]מן המאמין[, מקטן עד גדול ומגדול עד קטן, את הזכות לחופש מחשבה ולמתן עצה נאמנה. זו הכוונה בציווי האסלאמי להעניק עצה נאמנה ובצו האומר לסור מרע ולעשות טוב. אמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: "יראת הבורא — עצה נאמנה. אמרו ]המאמינים[: עצה למי, הוי שליח אלוהים? אמר: לאלוהים, ולשליחו, ולספרו, ולמנהיגי המוסלמים, ולכל המונם ."ואמר ]הנביא[: "היה וראית את בני אומתי יראים מלומר לעריץ: אתה עריץ,  התרחק מהם ת"ק פרסה".  או כפי שנוסח במסורתאחרת: "מוטב יהיו בתוך האדמה מאשר על־פניה". ואמר ]הנביא:[ "ראש וראשון למתים על קידוש אלוהים הוא חמזה בן עבד אל־

ֻמֻטלב.[630] עם זאת, יש אדם השווה לו במעמדו: האדם הזה ניצב פעם בפני עריץ, וציווה עליו לסור מרע ולעשות טוב, והעריץ הרג אותו ."

אין לתאר פירוד בנושאים העקרוניים באומה האסלאמית. זאת משום שהסדרים של חיי החברה שאותם כוללת מערכת אחת ,האסלאם ,זוכים להכרה מצד כל בניה של המערכת. ואם יש חילוקי דעות בפרטים המשניים[631] של ההלכה, אין בכך נזק, שכן חילוקי דעות כאלה אינם גורמים איבה, או מחלוקת, או כיתתיות המכניסים את השלטון לסחרור... חילוקי דעות כאלה מצריכים מחקר ועיון ,התייעצות הדדית והענקת עצה נאמנה.  מה שקיים לגביו טקסט הלכתי מחייב, אינו מאפשר שיקול דעת. ומה שאין לגביו טקסט ולא החלטה הלכתית, תפקידו של השליט הוא להביא להסכמה פה אחד של האומה לגביו, וזה הכול .

כיבוד רצון האומה. זו זכותה של האומה האסלאמית לפקח על השליט באופן הדוק ולכוון אותו אל הטוב על־פי ראות עיניה .חובה על השליט להתייעץ עם האומה, לכבד את רצונה ולאמץ את עצותיה הנכוחות .אלוהים ציווה זאת על השליטים ואמר: "והיוועץ בהם בדבר."[632] וָשָנה זאת בטובו בצוותו על המאמינים לאמור:

"ועניינם מוכרע במועצה."[633] בנושא הזה קיימות גם מסורות מפי שליח אלוהים ,תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ומפי הח'ליפיםישרי הדרך שהיו אחריו. כאשר ניצבה בפניהם בעיה, הם אספו אתהמוסלמים בעלי העצה והתייעצו עמם, וכאשר נתקלו בבעיה קשה ,הם קיבלו את דעתם. יתר על כן, הם קראו להם ועודדו אותם לעשות זאת. אבו בכר, עליו השלום, אמר: "אם אתם סבורים שאני צודק ,עזרו לי. אולם אם סבורים אתם שאין הצדק עמדי, אזי הדריכו אותי או התנגדו לי". וֻעֻמר בן אל־ח'טאב אמר: "מי שמוצא בי עקמומית ,מוזמן ליישר אותה."

לסדר האסלאמי אין עניין בצורות או בשמות כל עוד מיושמים עקרונות היסוד שהשלטון אינו תקין בלעדיהם. וכאשר הם מיושמים כך נשמר האיזון ביניהם, ועיקרון אחד אינו משתלט על האחר. האיזון הזה לא יוכל להישמר ללא הכרה פנימית מוחשית וללא תחושה אמיתית בדבר קדושתם של הכללים האלה; ]תחושה[ שיש לשמור על הכללים ולהקפיד עליהם, ובכך טמונה ההצלחה בעולם הזה והישועה בעולם הבא. זה מה שמביע המונח המודרני "תודעה לאומית", או "בשלוּת פוליטית", או "תרבות פטריוטית", ומושגים מעין אלה.  כולם מכוונים לאמת אחת והיא סמכותיות המערכת והתחושה שיש תועלת בשמירתה...  אם כן,  הטקסטים הכתובים לבדם לא יביאו לתחייתה של אומה כפי שהחוק לא יועיל אם לא ייושם על־ידי שופט צדיק וישר.

אנחנו, בחיים המודרניים שלנו, העברנו מאירופה את המערכת הפרלמנטרית שממשלותינו חיות כעת בִצִלה,  וכוננוּ את החוקה שלנו על בסיסה. שמה של החוקה שונה פעם, ועברנו ניסיונות רבים עמה, ]ונשאלות השאלות:[ באיזו מידה תואמת המערכת הזאת את האסלאם? ומה מידת התועלת שהפקנו ממנה במהלך התקופה הזאת?

זה הנושא שנדון בו, בעזרת האל.

סדרי השלטון — 2

"האם יבקשו לעצמם את משפט הגהגָ'אהִליִָּהָ?[634] אין שופט טובמאלוהים לאנשים הנכונים להשתכנע."[635]

במאמר הקודם הקדמתי ואמרתי כי היסודות שעליהם בנויים סדרי השלטון האסלאמי הם שלושה:

  • אחריותו של השליט.
  • אחדות האומה.
  • כיבוד רצונה.

הסדרים אלה יושמו בצורה המושלמת ביותר בתקופת הח'ליפים ישרי הדרך שבאו אחרי שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. הם חשו במלואו את הנטל המוטל על שכמם כשליטים הנושאים באחריות לצאן מרעיתם, והדבר בא לידי ביטוי באמירותיהם ובפעולותיהם הרבות. די אם תקרא מה שאמר עמר בן אל־ח'טאב, עליו השלום, כשקיבל לידיו את תפקיד הח'ליפה ,וגם עמר בן עבד אל־עזיז,[636] כאשר גם הוא קיבל את התפקיד הזה .מהלך חייהם עלה בקנה אחד עם מוצא פיהם: "אנשים טובים ]אמר עמר בן אל־ח'טאב[, מוניתי לשלוט בכם. אילולא שאפתי להיטיב עמכם, ולחזק אתכם, ולנהל בצורה הטובה ביותר את ענייניכם, לא הייתי מקבל את המינוי הזה מכם. די לעמר בדאגה ובדאבה מפני המפגש עם יום הדין". עמר לא בטח בכוח ובתחבולות, אלא ברחמי אלוהים, יתברך ויתרומם, בעזרתו ובתמיכתו. הוא היה אומר: "אם גמל ילך לאיבוד על גדות הפרת, חושש אני שאלוהים יבקש אותו מידי משפחת אל־ח'טאב."

ועמר בן עבד אל־עזיז אמר בדרשתו ]הראשונה:[" וכעת לעצם העניין. אין נביא אחרי נביאכם, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ,ואין ספר אֵחֵר אחרי הספר שהורד אליו .מה שהתיר אלוהים ,יתברך ויתרומם, מותר עד קץ הימים, ומה שאסר אלוהים, אסור עד קץ הימים. אכן אין אני שופט אלא איש ביצוע. אכן אין אני מחדש אלא הולך בעקבות קודמי. אכן אסור לאיש להמרות את פי אלוהים ,יתברך ויתרומם ,אולם אלוהים הטיל עליי לשאת את משֹֹאכם ."לאחר קבורתו של סלימאן בן עבד אל־מאלכ[637] הוצעו לו מרכבות הח'ליפה, אך הוא דחה אותן, ושב לביתו ברכיבה על פרדתו. בא אליו עבדו המשוחרר ואמר: "שליט המאמינים, האם אתה מודאג ממשהו?!". אמר: "אני מודאג ממה שקרה לי ]בהתמנותי לתפקיד הח'ליפה[. איש מקרב בני אומת מחמד, ממזרח עד מערב, הראוי ממני לַזַכות שנפלה בחלקי, אותה הייתי מוסר לידיו, לא פנה אלי בדרישה בכתב או בעל־פה ]ולכן נאלצתי לקבל את התפקיד[ ."האומה הייתה מאוחדת באחיזתה האיתנה בדת ,משוכנעת במעלת חוקיה, מקפידה על קיום דבר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום. היא דבקה באחדות, שאותה הוא הדגיש כל כך עד שציווה להרוג כל מי שגורם לפירוד בעדת המאמינים או מגלה חוסר צייתנות. הוא אמר: "האיש אשר יבוא אליכם וישֹתֹרר עליכם מתוך כוונה לגרום למחלוקת, אחת היא מי הוא — הכו בו בחרב ."כפי שגם אמר: "מי אשר לא יציית וימרה את פי עדת המאמינים ,אחת דינו למות ,מוות בזוי, כיאה לתקופת הבערוּת. ומי שנלחם ומעל ראשו מתנוסס דגל המחלוקת מתוך כעס כלפי קבוצה אחת, או לטובת קבוצה שנייה, או מתוך תמיכה בקבוצה שלישית, ומת האיש ההוא מוות של בערוּת. ומי אשר יצא נגד האומה שלי בעודו נמנה עם מאמיניה כשהוא מעכיר את טוהרה וַמַזנה אותה, ]ומי אשר[ לא יראה בברית הזאת את בריתו, אל יהי חלקי עמו."

כמו כן היה יחס של כבוד והערכה לרצון האומה. אבו בכר לאפעל דבר בקרב עמו בלי להתייעץ באנשים, במיוחד בדברים שלאקיים לגביהם נוסח כתוב. כך היה גם עמר בן אל־ח'טאב אשר קבעכי החלטות הנוגעות לתפקיד הח'ליפה אחריו יתקבלו ב"מועצת השישה"[638] שעמם התייעץ הנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ועליהם סמך .

כבר אמרתי, גם במאמר הקודם, שאנחנו העברנו לכאן מאירופה את המשטר הפרלמנטרי, אותו משטר שממשלתנו חוסה בִצִלו .באיזו מידה הוא מתאים לאסלאם? איזו תועלת הפקנו ממנו עד עכשיו ,מאז יושם בגרסתו האחרונה בארצנו, לפני רבע מאה בקרוב?

עמדת האסלאם כלפי סדרי המשטר הייצוגי וכלפי החוקה המצרית

חכמי המשפט החוקתי אומרים שסדרי המשטר הייצוגי מבוססים על אחריות השליט ועל שלטון האומה וכיבוד רצונה. כן אומרים הם שאין בחוקה דבר העשוי למנוע את אחדות האומה ואת ליכודה ,ופלגנות ומחלוקת אינם הכרחיים. זאת הגם שיש בהם האומרים שאחד מיסודות המערכת הייצוגית הוא קיומן של מפלגות. ואולם אף כי הדבר מקובל, אין הוא אחד מעיקרי המערכת הזאת שכן אפשר ליישם אותה בלי מפלגתיות, בלי שהדבר יפגע בעקרונות היסוד שלה.

לפיכך ,אין ביסודות הסדר הייצוגי שום דבר העלול לסתור את יסודות סדרי השלטון שאותם קבע האסלאם. מהבחינה הזאת הוא אינו רחוק מן המערכת האסלאמית ואינו זר לה. מהבחינה הזאת אנחנו יכולים גם לומר בביטחון שהיסודות הבסיסיים שעליהםמושתתת החוקה המצרית אינם סותרים את יסודות האסלאם, אינם רחוקים מן המערכת האסלאמית ואינם זרים לה. יתר על כן: מחברי החוקה המצרית, אף כי הסתמכו על העקרונות ועל הדעות החוקתיות המודרניות והמתקדמות ביותר, שאפו לכך ששום ניסוח לא יסתור את יסודות האסלאם. הטקסט, או שהוא תואם בגלוי את האסלאם ,כמו המשפט: "דת המדינה היא האסלאם", או שניתן לפרש אותו כך שלא יסתור אותו, כמו המשפט: "חופש האמונה מובטח."הייתי רוצה להסב כאן את תשומת הלב להבדל הקיים בין המושגים "חוקה"  ו"חוקים"  שעל־פיהם מתנהלים בתי המשפט .זאת משום שבין החוקים יש רבים הסותרים בגלוי את מה שנמסר באסלאם. ואולם זה שייך למחקר אחר שאותו נציג ברצון אלוהים במקומו הנכון .

אולם אף כי היסודות הבסיסיים של הסדרים הייצוגיים והחוקה המצרית אינם סותרים את סדרי השלטון שנקבעו באסלאם, הרינו מכריזים שבחוקה קיימים ביטויים משובשים ,ויש קלקולים ביישום שלה, והתרשלות בשמירה על היסודות הבסיסיים שנמסרו באסלאם ושעליהם מושתתת החוקה. כל אלה גורמים למחלוקת שממנה אנו סובלים, ולבלבול שבו אנו נתקלים בחיים הפרלמנטריים.

הבה ונרחיב מעט את הדברים הקצרים האלה.

אחריותו של השליט — הממשלה

בנוגע לאחריותו של השליט, הרי שעיקר העיקרים בה, על־פי סדרי האסלאם, הוא שהאחראי הנו ראש המדינה, יהיה אשר יהיה. עליו לנהל את ענייני המדינה, ועליו למסור דין־וחשבון על כך לאומה. אם פעל כראוי הוא זוכה לתמיכתם, ואם נהג באופן מושחת הם מחזירים אותו לדרך הישר.  האסלאם אינו מונע מראש המדינה ליפות את כוחו של אדם אחר לטפל בענייני השלטון ולשאת באחריות, כפי שראינו אצל "העוזרים מיופי הכוח" בתקופות רבותבאסלאם.[639] חכמי הפסיקה המוסלמים פסקו לקולא בתופעה הזאתוהתירו אותה כל עוד היה בה תועלת. העיקרון בדברים מעין אלההוא שמירה על תועלת הכלל. כך כתב אל־מאוְַרַד בספרו "דיני השלטון:"[640]

קיימים שני סוגים של עוזרים: עוזר מיופה כוח ועוזר מבצע .עוזר מיופה כוח פירושו שהמנהיג ממנה אדם שהוא מייפה את כוחו לנהל את העניינים על־פי הבנתו, ולהכריע בהם על־פי שיקול דעתו. סמכויותיו של העוזר הזה אינן מוגבלות .אמר ]אלוהים[  ישתבח,  בַסַפרו על נביאו ]משה[,  עליו התפילה והשלום: "ותן לי עוזר[641] מבני משפחתי, את אהרון אחי. חזֵקֵ בו את גווי, ושתף אותו בענייני."[642] ואם הדבר הזה מותר בנבואה, על אחת כמה וכמה שהוא מותר בהנהגה. זאת משום שהמנהיג אינו יכול לטפל בכל ענייני הנהגת האומה שהופקדו בידיו אלא בדרך של האצלת סמכויות .עדיף למנות[643] עוזר שישתתף בניהול העניינים, ולהיעזר בו, מאשרלפעול לבד. יש בכך כדי למנוע כישלון וביזיון... וכדומה.

הכלל בנוגע לאחריות במערכת הייצוגית הוא שהאחריות רובצת על הממשלה, ולא על ראש המדינה. החוקה המצרית וגם החוקה הבריטית נוקטות את הגישה הזאת — כל אחת מהן מכריזה על אחריות הממשלה, פוטרת את ראש המדינה מכל אחריות, רואה אותו נקי מאשמה ומתייחסת אליו כאל ישות חסינה שאין לפגוע בה.

אולם במערכת הייצוגית אין מניעה מלהטיל על ראש המדינה אחריות ולראות את הממשלה כמי שכפופה לו בכך, כפי שקובעת חוקת ארצות־הברית.  מעניין שגם ספרי הפסיקה האסלאמית מצביעים על הגישה הזאת,  וממשלה[644] מעין זו נקראת ממשלה מבצעת. וכך אומר אל־מאוַרַדי בספרו "דיני השלטון:"

ובנוגע למשרת "עוזר מבצע,"[645] הרי שסמכויותיה חלשות יותר ותנאיה מעטים יותר.  זאת משום שבמשרה הזאת שיקול הדעת מוגבל להבנתו של המנהיג ולניהולו,  בעוד העוזר משמש מתווך בינו ובין צאן מרעיתו והמושלים; הוא מוסר את מצוותיו, עושה את דבריו, ומבצע את משפטיו ...

וכדומה.

אין ספק שהדבר מעיד על רוחב היריעה של הפסיקה האסלאמית ,על גמישותה ועל היותה מתאימה לכל זמן ולכל מקום .

הערפול בחוקה המצרית

אלה הם יסודות המערכת האסלאמית והייצוגית גם יחד בנוגעלאחריות השליט. ומה עשינו אנחנו במצרים? התייצבנו באמצעהדרך ביניהן, הן בניסוח והן ביישום, ובמובן הזה הפכה החוקה שלנו למעורפלת,  למקוטעת,  ללא ברורה וללא מפורטת.  זאת למרות היותה הנקודה החשובה ביותר בהגדרת אופיים של החיים הפרלמנטריים והאסלאמיים שלנו... כדי להסביר זאת, אני מבקש לצטט את דבריהם של שני האדונים, ד"ר אבראהים מדכור,[646] חבר הבית העליון בפרלמנט המצרי,[647] ומר מרית ע'אלי,[648] בתזכיר שלהם "סדרים חדשים."[649] תחת הכותרת "החוקה וערפולה" נאמר:

בנוגע לגורם הראשון, הרי שתמציתו היא שהחוקה שלנו ,למרות היותה קולעת אל חוט השערה ובעלת ניסוחים מדויקים,  נפלה לאותה מלכודת של ערפול שאליה נפלו חוקות שקדמו לה. היא לא עסקה בנקודות החשובות ביותר בשלטון הפרלמנטרי,  כלומר,  לא הגדירה אותן בצורה מספקת. כוונתנו לכך שסמכויות השרים והקשר שלהם לעם מופיעים בחוקה ]פעמיים בלבד:[ פעם מוזכר קשר באמצעות נבחרי העם,  ופעם אחרת קביעה שהשרים מפקחים על השירותים הניתנים לו ועל האדמיניסטרציה. נוסף על כך ,החוקה גורמת נזקים מכיוון שהיא כללית מדי בניסוח היחסים שבין השרים לראש המדינה והמלך, ומסתפקת בניסוחים שניתנים לפרשנויות שונות.  ברור שהממשלה היא עמוד השדרה של המערכת הייצוגית כולה, והיא החוליה המקשרת בין החקיקה לביצוע,  ומקור החיוניות והתנועה במערכת שתכליתה הענקת כבוד לשלטון העם בד־בבד עם ניהול ענייני המדינה בצורה מתוקנת ויעילה. אולם בחוזרנו לעיין בחוקה, אנחנו מוצאים שכל מה שמובא בה בנוגע לנקודה הרגישה הזאת אינו חורג כמעט משלוש שורות מעורפלות וכלליות לחלוטין. בסעיף 29 נקבע "כי הרשות המבצעת תמונה על־ידי המלך במגבלות החוקה הזאת". בסעיף 48:

"המלך יקבל לידיו את השלטון באמצעות שריו". בסעיף 49:

"המלך ימנה את שריו ויפטר אותם". בסעיף 57: "מועצת השרים שלו היא המפקחת על רשויות המדינה". בסעיף 61:

"השרים אחראים ועֵרֵבים בפני בית הנבחרים למדיניות הכללית של המדינה. כל אחד מהם אחראי לפעולות המשרד שלו". בסעיף 63: "בשום מקרה, צווי המלך, בעל־פה או בכתב, אינם פוטרים את השרים מאחריות ."

אלה פחות או יותר כל הטקסטים הנוגעים לנושא הזה. איננו סבורים שיש בהם כדי לספק תשובה מלאה אף לא לאחת מן הבעיות שעליהן הצבענו... וכדומה.

שני הכותבים מרבים לאחר מכן לבאר ולהדגים בצורה מפורטת את הנושאים שהובאו לעיל... מה שחשוב הוא שהנקודה הזאת ,שהיא לב לבו של העניין, דורשת כי נבהיר ונבסס אותה, שהרי היא היסוד הראשון של "הסדר האסלאמי", ובאותה מידה גם של המערכת הפרלמנטרית. בלעדיה לא יהיו הדברים ישרים ושלמים.

סדרי השלטון —        

"על כן שפוֹט ביניהם על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים, וַאַלתיטה אַַחַר משוגות לבם לסור מן האמת אשר נגלתה בפניָךָ. לכלאחד בכם נַָתָנ חוק ומנהג, ואילו חפץ אלוהים היה עושה את כולכם אומה אחת."[650]

אחדות האומה — המפלגתיות[651]

בנוגע לאחדות האומה כבר הבהרתי שהאסלאם הנאמן מטיל אותה ]עלינו[ כחובה מוחלטת, ומחשיב אותה לחלק יסודי בחיי החברה האסלאמית, חלק שאין לוותר עליו כלל. זאת משום שהוא מתייחס לאחדות כאל בת־זוגה של האמונה: "המאמינים אחים הם."[652] באותה מידה הוא מתייחס למחלוקת ולפירוד כבני־הזוג של הכפירה, כמאמר ]אלוהים[, ישתבח: "הוי המאמינים, אם תשמעו בקולה של חבורה מבין אלה אשר ניַתַן להם הספר, יחזירוכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם".[653] היינו, אחרי שהגעתם לאחדות, התפלגתם. וכפי שאמר שליח אלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום: "אחרי מותי לא תשובו להיות כופרים, ולא תכו זה את זה". המושג כפירה מבטא פירוד ומחלוקת כאשר איש מכה את רעהו.

אני סבור שמשטר ייצוגי, פרלמנטרי או לא פרלמנטרי, אינו שולל את האחדות הזאת .במיוחד כאשר הצביון של החיים החברתיים זהה במקורותיו ובמגמות הכלליות שלו למצב שבו נמצאות אומות האסלאם כולן בימים אלה.  אין זה אלא שהמפלגתיות,  הפירוד והמחלוקת נלוו למשטר הייצוגי באירופה ובמקומות אחרים, כיוון ש]שם[ הוא צמח על החורבות ]של הסדרים הישנים[. המחלוקותהעקובות מדם והחוזרות ונשנות בין העמים ושליטיהם היו הסיבהלצמיחתו בפועל ]של המשטר הייצוגי[  עם התפלגות הנטיות והתבדלות ההשקפות... אולם אומות האסלאם זכו להגנת אלוהים מכל זה; הוא שמר עליהן באמצעות האחדות האסלאמית וסלחנותה מפני הבלבול והמהומה האלה.

עם זאת, המשטר הייצוגי בארצות שבהן הוא מושרש ביותר אינו מבוסס על מפלגתיות מופרזת.  אין בבריטניה אלא שתי מפלגות,  אותן שתי מפלגות המתחלפות בשלטון.  המפלגתיות שלהן באה לידי ביטוי כמעט אך ורק בנושאי פנים, בעוד הבעיות הלאומיות החשובות מאחדות אותן תמיד, ואינך מוצא בהן כלל זכר למפלגתיות. באותה מידה קיימות גם באמריקה שתי מפלגות בלבד שאינך שומע מהן מאומה אלא בתקופת בחירות; לבד מכך אין מפלגתיות ואין מפלגות. ]לעומת זאת[ הארצות שבהן התפתחה המפלגתיות ובהן הפריזו בהקמת מפלגות התנסו בניסיונות מרים ,הן בעתות שלום והן בעתות מלחמה, וצרפת היא הדוגמה הטובה ביותר לכך. אם אלה הם פני הדברים; אם אחדות האומה היא יסוד בסדר החברתי האסלאמי, והמשטר הייצוגי אינו עומד בסתירה לה ,הרי שעלינו לעבור במהירות לאחדות, שכן המפלגתיות במצרים הוליכה את הכול לאבדון.

המפלגות במצרים

קיימת תמימות דעים שלפיה המפלגות במצרים הן הדבר הגרוע ביותר במולדת הגדולה הזאת.  הן הבסיס לשחיתות החברתית האוכלת בנו בכל פה כעת. אין הן מפלגות אמיתיות במשמעות שבה מוּכרות המפלגות בכל ארץ בעולם. אין הן יותר מאשר שרשרת של פילוגים שנגרמו על־ידי מחלוקות אישיות בקרב חבורה מבני האומה,  שבתוקף הנסיבות שנוצרו ביום מן הימים החלו לדברבשמה ולדרוש את זכויותיה הלאומיות. כמו כן קיימת תמימות דעיםשלפיה למפלגות האלה אין תוכנית ואין מצע, וההבדל היחידי ביניהןמאז ומעולם נעוץ באישים. ההצהרות המתפרסמות מחוץ למסגרת השלטונית, והפרטים שהן כוללות מנאומי הכתר בתוך המסגרת השלטונית, הן מופת מובהק לכך. ומכיוון שהמפלגות הן הבוחרות את הסנאטורים ואת חברי בית הנבחרים, והן אלה האוחזות בהגה השלטון בחיים הפרלמנטריים, מובן מאליו שהשלטון אינו מסוגל להתייצב, וזהו גם מצבם של אלה האוחזים בהגה שלו .

הדברים האלה ,שהאומה תמימת דעים לגביהם, כבר עלו בפיהם של סנאטורים וחברי בית הנבחרים,  ושל חכמי הלכה ומומחים לחוקה,  בקול רם וצלול .מי שקרא בספרו של עלובה באשא[654] "עקרונות לאומיים", או בספרו של האדון חסן אל־ג'דאוי "מגרעות השלטון במצרים", או בספריהם של סופרים אחרים, נוכח בצדקת דברינו. די אם נצטט כאן קטע מספרו של המומחה למשפט חוקתי ,האדון סיד צברי, "עקרונות המשפט החוקתי". וזה מה שהוא אומר על המפלגות המצריות:

האמת היא שלמרבית המפלגות הפוליטיות במצרים אין מצע שעליו יכולים להגן תומכיהן. יתר על כן, כל מפלגה הפכה להיות כלי ביטוי לשר לשעבר שיש לו תומכים וחסידים. כל חשיבותן היא השגת התוצאה הזאת. הבחירה ביניהן אינה מבוססת על העדפתו של מצע אחד על האחר, שהרי לכולן אותו מצע. הבחירה מבוססת על מידת האמון שיש באישים השונים ועל העדפת האחד על־פני רעהו.  הבחירות הן אישיות ולא מפלגתיות במשמעות המוּכרת אצל עמי המערב .מובן מאליו שהישארותן של המפלגות במתכונת הזאת תפלגאת הארץ לסיעות ולכיתות, ותגרום לפילוגים ולמריבות ביןאנשים ובין משפחות, ללא סיבה מובנת ובלי בסיס הגיוני.

אם נוסיף לכך את העובדה שמצרים נמצאת עדיין תחת כיבוש זר ,ואלה המפיקים תועלת מן הפיצול הזה הם רק הכובשים הגזלנים ;אם נתאר לעצמנו מציאוּת שאומה כלשהי תמצא טעם במחלוקת ,דבר שהוא חסר טעם בעליל — הרי שהאומה השוכנת בעמק הנילוס אינה יכולה להרשות זאת לעצמה. היא זקוקה יותר מכולן לאחדוּת על כל מרכיביה, כדי שתוכל לרכז את כוחה במאבק לעצמאות וברפורמות הפנימיות. אם כן, הדבר מסוכן מכדי שנזניח אותו או נזלזל בו.

ביטול המפלגות המצריות

אם כך הם פני הדברים, איננו יכולים לדעת מה עוד עשויות לעולל הסיעות והֵעֵדות האלה, המכנות עצמן מפלגות פוליטיות, לעם הזה ;העם הטוב והלוחם, הנאבק והנכבד. אכן הדבר רציני ומסוכן. לכן אנשי רפורמה שונים ניסו להגיע לאחדוּת, ולוּ זמנית, כדי שאפשר יהיה להתמודד עם האתגרים הגדולים הניצבים בפני המדינה, אך ייאוש אחזם והם נכשלו. המצב אינו מאפשר עוד פתרונות חלקיים ;אין מנוס כעת מלהביא לביטולן של המפלגות האלה כולן, וללכד את כוחותיה של האומה במפלגה אחת, שתפעל להשגת עצמאות וחירות במלוא מובן המילה, מפלגה שתניח את יסודות הרפורמה הכללית בארץ פנימה. לאחר מכן יתוו המאורעות לבני האדם דרכים שונות לרפורמה על בסיס האחדוּת שאותה מטיל האסלאם כחובה.

סדרי השלטון —          

"אילו היו המאמינים נקראים לפנות אל אלוהים ושליחו למעןישפוט ביניהם, לבטח היו אומרים, נשמע ונעשׂה."[655]

כיבוד דעתה של האומה — מערכת הבחירות

ובנוגע לכיבוד דעתה של האומה, והחובה לייצג אותה ולשתף אותה בשלטון בצורה נכונה: האסלאם לא חייב מעולם לבדוק מה דעתם של בני האומה כולם בכל עת צרה, מה שנקרא במינוח המודרני "משאל עם". במצב שגרה הוא הסתפק ב"בעלי האיסור וההיתר"[656] בלי למנות אותם באופן שמי או אישי. מה שמתברר מכתבי הפוסקים על "בעלי האיסור וההיתר" הוא שהקריטריונים להגדרתם ככאלה הם שלושה:

  • . חכמי הפסיקה "המשתדלים"[657][658] — אלה שפסקי ההלכה והוראות הדת מתבססים על אמירות שלהם.
  • . מומחים בנושאים כלליים.
  • . ממלאי תפקידים בהנהגה כמו ראשי בתי אב, ראשי משפחות ,מנהיגי שבטים ומחנות.

לכל אלה נכון לייחס את ההגדרה "בעלי האיסור וההיתר ."

המערכת המודרנית של המשטר הייצוגי התוותה את הדרך שבה יש להגיע ל"בעלי האיסור וההיתר". זאת באמצעות סדרי בחירה, בשיטות שונות, כפי שנקבעו על־ידי חכמי המשפט החוקתי .האסלאם אינו שולל את הסדרים האלה כל עוד מטרתם היא להביא לבחירת" בעלי האיסור וההיתר". הדבר הזה נמצא בהישג יד בכל אחד מן הסדרים המגדירים את שיטת הבחירה אם מקפידים על מעלותיהם של "בעלי האיסור וההיתר",  ולא מרשים לאחרים ]שאינם מתאימים[ לייצג את האומה.

מגרעותיהם של סדרי הבחירות במצרים

אנחנו במצרים כבר נקטנו פעם את שיטת הבחירה הישירה, בחוק מ־1923,  ופעם את שיטת הבחירה הדו־שלבית,  בחוק מ־1930. ולמען האמת ,שתיהן לא השיגו את המטרה שציפו מהן, ובשעה שיישמו אותן התגלו בהן מגרעות שיש לפעול לתיקונן המלא. טעות כשלעצמה אינה מגרעת,  אולם זה המביע שביעות רצון ממנה ,מתמיד בה ומגן עליה, טועה הוא מאוד. כולם חשו בכישלונו של חוק הבחירות הנוכחי בהשגת המטרה שהוצבה בפניו — בחירתם של המוכשרים ביותר לייצג את האומה. הביקורות הקשות שהוטחו בו חשפו רבות ממגרעותיו, שהחשובה שבהן היא זו שהזכיר ד"ר סיד צברי בספרו "עקרונות המשפט החוקתי": גוף נבחר, תהיה יכולתו אשר תהיה, אינו מסוגל להגשים את מטרתן של הבחירות באופן המבוקש. ]חוק הבחירות[ לא הגשים את רעיון ייצוג האומה באופן נכון. הוא לא הגיע למצב שבו התבסס גוף הפועל לטובת הכלל כשהוא חופשי מכבלים...

לאחר מכן הוא ]צברי[ מסר רשימה סטטיסטית מדויקת שממנה הסיק,  באמצעות נתונים מספריים,  שהחלטות הפרלמנט המצרי ,במושביו השונים, אינן מבטאות את עמדת האומה — לא את עמדת הרוב בה, ו]אפילו[ לא את עמדתו של מיעוט נכבד מבין בניה, אלא את עמדתו של שיעור קטן מבעלי זכות הבחירה. שיעורם לא הגיע מעולם ל־%12, ולהלן הפירוט: החלטות בית הנבחרים ב־1926, אף כי היו נכונות ובעלות תוקף חוקי, ייצגו לא יותר מ־%10.7 מכלל הבוחרים; החלטות בית הנבחרים ב־1929 ייצגו %9.25; החלטות בית הנבחרים ב־1936 ייצגו %9.25;  החלטות בית הנבחרים ב־1938 ייצגו %11.75;  החלטות בית הנבחרים ב־1942 ייצגו %9.75. ובית הנבחרים הנוכחי אינו טוב יותר מקודמיו.

 כיצד, אחרי כל אלה, אפשר לומר שהדבר מבטא את עמדת האומה ומייצג אותה בצורה נאמנה ?

שינוי ותיקון

אין ברֵֵרה אלא לשנות ולתקן את חוק הבחירות.  בין מטרותיו הנחוצות של השינוי:

  • . קביעת התכונות הדרושות למועמדים עצמם. אם הם מייצגים גופים כלשהם, חייבים הגופים האלה להציג תוכניות ברורות ומטרות מפורטות שעל־פיהן יפעל המועמד. אם הם אינם מייצגים גופים, הם חייבים להיות בעלי תכונות ותוכניות רפורמה המכשירות אותם לייצג את האומה. הדרישה הזאת קשורה במידה רבה בתיקון המפלגות במצרים ובתיקון הסדר שעליו מושתתים הגופים הפוליטיים אשר בה.
  • . הצבת גבולות לתעמולת הבחירות והטלת עונשים על מי שיחרוג מן הגבולות האלה. זאת,  במובן זה שלא ייעשה שימוש ]בתעמולה[  במשפחה,  בבית ובתכנים בעלי אופי אישי צרוף, שאין להם שום שייכות להתאמתו של המועמד לשמש נציג. התעמולה צריכה להתמקד במצעים ובתוכניות הרפורמה.
  • . תיקון רשימות הבוחרים. יש לאמת זהות כהליך שבשגרה .כל עניין רשימות הבוחרים הפך למוזר מכיוון שאינטרסים

מפלגתיים ומגמות ממשלתיות היו מעורבים בהן לאורך זמן ,וההצבעה נכפתה על הבוחרים בכוח.

  • . הטלת עונשים קשים על זיופים מכל סוג שהוא, וכך גם על שוחד בחירות.
  • . עדיף ומשובח לשוב לשיטת הבחירות של רשימות ולא של מועמדים, כך שהמועמדים ישתחררו מן הלחץ של בוחריהם ,ותועלת הכלל תתפוס את מקומה של התועלת האישית בהערכת הנציגים ובקשר עמם .

בכל מקרה, סוגי הרפורמה והתיקון רבים הם, ואלה רק דוגמאות שלהם. ואם ההחלטה נחושה, הדרך ברורה. טעות מאין כמוה היא להשאיר את המצב כמות שהוא, להיות שבע רצון ממנו ולהימנע מכל ניסיון לשפר.

סדרי השלטון —        

"הורדנו אליָךָ את הספר ממרומים למען יגַלַה את האמת ותשפוט בין האנשים כאשר יורָךָ אלוהים. אל תהיה סָנֵיֵגור למועלים."[659]לעיל הצגתי את שלושת עמודי השלטון התקין בסדר האסלאמי ,הדומים לאלה שבמשטר הייצוגי, והם:

  1. אחריות השליט.
  2. אחדות האומה.
  3. כיבוד רצון האומה.

כן הצבעתי בקיצור רב על הצדדים המעורפלים בחקיקה ועל אוזלת היד והיישום הקלוקל של שיטת הממשל הקיימת, שבה אנחנו אוחזים מיום כינון החוקה המצרית עד עתה. התוצאה של הערפול ,של אוזלת היד ושל הקלקול היא... המבוכה, הדאגה והבלבול שהם נחלתנו כעת; הפירוד, הפילוג והשסע שהם מנת חלקנו.

חולשת הממשלות

איש אינו חולק על כך שהממשלות, בזו אחר זו, חלשות מלמלאאת חובתן. הן איבדו את מרבית היוקרה שהייתה להן כממשלה ,בשל חוסר האמינות והצביון השקרי שמכתיבה הרוח המפלגתית הצרופה ובשל אוזלת היד הנובעת מכך שהאחריות אינה מוגבלת ,אלא הממשלה נושאת בה במלואה. לולא היו הצייתנות והכניעה טבועות בנפשם של המצרים, ולולא היו הדברים מתנהלים בדרך שגרה, ללא חידוש וללא שינוי... הכול היה שובת. כך היה נבצר מן המנגנון המנהלי המסוכסך לספק את צורכי העם או לעשות משהו למען האנשים.

יראת החוק

אין ספק ששלטון החוק התערער, וגם איבד את רוב הכבוד שרחשו לו. זאת בשל מקרים חוזרים ונשנים של יחס מפלה, פרוטקציה ,רמייה, ולפעמים ביטול החוק למטרות אישיות... גם אם הביטול הזה נעשה כלפי חוץ באמצעות חקיקה,  הגורמים ידועים תמיד ואינם נסתרים מעיניו של איש. יש לכך השפעה על נפש הציבור והדבר מפחית מיראת החוק ומן הכבוד למערכת הממשל.

מפלגתיות עיוורת

אין ספק שאש המחלוקת והמשטמה כבר התלקחה הן בנפשות השליטים והן בנפשות הנשלטים כתוצאה מן המפלגתיות השגויה ,אותה מפלגתיות שאנחנו במצרים מעולם לא תפסנו אותה כחילוקי דעות בלתי מזיקים וידידותיים. יתר על כן, תפסנו את המפלגתיות כעוינות וכשנאה היכולים להעביר את העיסוק בטובת הכלל לתחום החרמות והנידויים בכל הנושאים, כלליים ופרטיים, עד שהאמת של יריבינו תוצג כשקר, והשקר של תומכינו המפלגתיים יוצג כאמת .התחושה הזאת היא שהדריכה אותנו בכל פעולותינו ובכל קשרינו .המחלה החמירה והתפשטה אפילו לנושאים הבוערים ביותר; אין אנו מסוגלים ללכד את שורותינו סביב עמדה לאומית, תהיה אשר תהיה,  שבה תלויים שיפור מצבנו ועתיד ארצנו...  כתוצאה מן התחושה הנתעבת הזאת ומן ההבנה השגויה של המפלגתיות, אשר הניבה עוינות מושרשת, רוב המאמצים האינטלקטואליים והמעשיים מושקעים — בשני דברים המעסיקים את כל תשומת הלב של אנשינו והם: הכשלת היריבים המפלגתיים ובלימת תחבולותיהם. השליט מקדיש את רוב מרצו לשני הדברים האלה,  והאופוזיציה אינה מפגרת אחריו. בדרך למטרות האלה נרמסות הזכויות, השירותים מושבתים, הידידים מקוננים, והיריבים צוהלים, והמרוויח הוא אותו האויב ]הבריטי[ המעיק על החזה של הארץ הזאת.

המצב הזה הוביל לפגיעה במורל, ובתחום החומרי הוא יצר השחתה ובלבול. הדבר הגיע לשיאו והסבלנות פקעה. אין מנוס משינוי נמרץ, מכריע, מהיר ...או שיבינו בעלי השררה את האמת הזאת, יעריכו נכון את חומרתה, ויחושו לבצע בכוחות עצמם את השינוי המתאים בעיניהם, דבר שיביא ביטחון ויציבות, ונותר עוד זמן לתקן. או ]שלא יעשו כן ו[ ימשיכו בהתנהגות הזאת, ואז יקדימו אותם המאורעות, והרסן יישמט מידיהם, וסוף דבר לא ישורנו כי אם אלוהים לבדו.

בעלי השררה בארץ הזאת... ראש הממשלה הנכבד... אנשי אל־אזהר... מנהיגי המפלגות, המוסדות והחברות...

הקנאים למולדת הזאת, מולדת שדאגה בלבה:

תקנו את הדבר לפני שיהיה מאוחר מדי. מולכם ניצבת ספינת ההצלה של סדרי האסלאם... ואחרית הדבר בידי אלוהים היא.

הלוא הכרזתי... אלוהים היה עדי.

הסדר הכלכלי — 1

תחת הכותרת "בעיותינו לנוכח סדרי האסלאם" כתבתי בעבר כמהמאמרים שבהם הבהרתי כי סדרי השלטון האסלאמי מבוססים על שלושה יסודות:

  • אחריות השליט.
  • כיבוד רצון האומה.
  • השמירה על אחדותה .

]וגם כתבתי[ שלמרבה המזל, אלה גם יסודות המשטר הייצוגי המודרני, אותו בחרנו לנו... גם הבהרתי שאיננו מיישמים בצורה נכונה את האחד וגם לא את השני, דבר הגורם בלבול בכל העניינים .

]כן כתבתי[ שזה המקור, וכל השאר נובע ממנו: "הנה יש בגוף איבר קטן, הלב. כשהוא תקין, כל הגוף תקין. ואם הוא מקולקל ,כל הגוף מקולקל". הממשלה היא ללא ספק לב הרפורמה החברתית כולה; אם נשחת מצבה, נשחת הכול, ואם מצבה תקין ,הכול תקין ...עודדתי את המנהיגים לחוש ולבצע רפורמות, ולשוב אל האסלאם הנאמן, הכולל בו את כל הטוב, כדי לקבל ממנו הדרכה וכדי ללכת לאורו. ללא זאת לא נוכל לזכות ברפורמה האמיתית שאותה אנחנו מבקשים .

להלן אעסוק במצבנו הכלכלי באותה שיטת ביאור מתוך רצון שהמילים האלה של מסירות ימצאו אוזניים קשובות ולבבות מבינים ,אשר יחושו בסכנה ויפעלו לקדם את פניה לפני שתתפשט המחלה ,לפני שיהפוך הריפוי לקשה, ויתרחב הקרע בין ידיו של המטליא ...שום דבר אינו מזעזע את הנפש, מסעיר את המחשבה וגורם כאב לב כמו המצוקה הכלכלית החונקת את המוני העם ומונעת מהם את צורכי החיים הבסיסיים, שלא לדבר על מותרות... אין משבר גדול יותר ממשבר הלחם, ואין פגיעה רעה יותר מפגיעת רעב ומחסור ...

אין צורך חיוני יותר מן המזון, ומה רב הסבל הבא על דורשיו .]מסופר[ שג'אריה נכנסה למחמד בן אל־חסן אל־ַשַיבאני,[660] ]בעלהו[ֵרֵעו של אבו חניפה, ואמרה: "הוי אדוני, נגמר הקמח. ואמר: תיפחרוחך! הברחת מראשי ארבעים קושיות."

יש אמיתות שאיש לא יכול להתכחש להן או להתעלם מהן.

א . עושר טבעי

הארץ הזאת אינה ענייה מטבעה.  ייתכן שהיא אף העשירה בארצות האלוהים, יתברך ויתרומם, באוצרותיה הטבעיים, בעושרה לסוגיו השונים; חקלאות ,מים, בעלי חיים, מחצבים, בנילוס המופלא שלה ובעמק הפורה שלה .כל מה שתבקש נפשך מטוב אלוהים ,יתברך ויתרומם, אותו האציל על מצרים ותושביה מני קדם: "ְרְדו מצרימה, כי ָשָם לכם כל אשר תבקשו!"[661] ב . נצלנות של הנוכרים

]בעיות הכלכלה נגרמות בחלקן מכך ש[הנוכרים אשר כבשו את המולדת הזאת בהיסח דעת מצד תושביה, ותרנות מצד שליטיה ועושק מצד גוזליה,[662] מצבם שפיר מזה של תושבי הארץ ובניה .

הם הניחו את ידיהם על מקורות העושר המצוינים ביותר שלה: חברות או יחידים, תעשייה ומסחר, מתקנים ציבוריים, ענפי כלכלה ראשיים. כולם נמצאים, לאמיתו של דבר, בידי אותם נוכרים. או בידי הנוכרים אשר לקחו להם את האזרחות המצרית באופן סמלי,[663] בעודם מתגעגעים למולדתם שלה הם מוסרים את מרבית רווחיהם ...רבים מאותם נוכרים ממשיכים להביט אל האזרח המצרי, אל הפועל המצרי ואל השליט המצרי, במבט מתנשא, נטול הערכה.

  • . עושר מופרז ועוני מדכא

]בעיה נוספת היא ש[הפערים בין המעמדות השונים בעם הזההם כבירים, ההבדלים עצומים, וההפרשים גדולים. העושר הוא מופרז והעוני מדכא, ואין כמעט מעמד ביניים. מה שאנחנו מכנים מעמד ביניים אינו אלא מעמד של דלים ורשים אף כי אנחנו קוראים להם "ביניים" על בסיס האמירה: הרע טוב מן הנורא .ירחם אלוהים על מלומדינו אשר חיברו מחקרים ארוכים בדבר קיומו של הבדל בין עניים ומסכנים, הגם שאלה וגם אלה הם נצרכים ועלובי חיים .

  • . לבטים כלכליים

החשובה שבאמיתות האלה היא שאנחנו נמצאים בעיצומה של מערכה עזה,  גועשת ומכרעת בין שיטות כלכליות שונות,  כמו קפיטליזם,  סוציאליזם וקומוניזם.  אנחנו לא הגדרנו לעצמנו מה יהיה אופי חיינו הכלכליים ביום שבו יהיה עלינו לקבל החלטה .העניינים מסובכים, כך שבנושא הזה לא יועילו פתרונות חלקיים, ולא תעזור אלא בהירות מלאה.  הגדרת היעדים צריכה להיות מדויקת, והשגתם צריכה להתבצע בכוח ובנחישוּת. המצב הכלכלי ,על גורמיו ותוצאותיו, הוא במרבית המקרים פועל יוצא של כללים וחוקים כלכליים, גם אם מעורבים בו מרכיבים פוליטיים. אין מנוס אפוא מבחירה בשיטה אחת מבין השיטות הכלכליות האלה. זאת כדי שנוכל לחיות בתוך מסגרת כלכלית ידועה, בעלת תכונות ומאפיינים משלה. מסגרת שתגדיר את יעדינו הראשיים ותתווה לנו את דרך הפעולה אשר תוביל אותנו ליעדים האלה .

אל האסלאם

אני סבור שלא תצמח לנו טובה מאף אחת מן המערכות האלה. לכל אחת מהן מגרעות, כמו גם יתרונות גלויים, אך מדובר במערכות שלא צמחו באדמתנו אלא בסיטואציות ]היסטוריות[  זרות לנו ובחברות שאינן דומות לחברה שלנו...  ברשותנו נמצא הסדרהכלכלי המושלם אשר יביא לרפורמה מלאה באמצעות ההוראותשל האסלאם הנאמן ומערך היסוד הכולל שאותו קבע עבור הכלכלה הלאומית. לוּ רק הכרנו את הסדר הזה ויישמנו אותו באופן מלא — בעיותינו היו נפתרות; היינו זוכים בכל היתרונות הקיימים בסדרים הכלכליים האלה, ונמנעים מכל הרע שבהם. אז היינו זוכים לראות כיצד עולה רמת החיים, וכל המעמדות מגיעים אל המנוחה והנחלה .

אז היינו מוצאים את הדרכים הקרובות ביותר אל החיים הטובים.

הסדר הכלכלי — 2

במאמרי הקודם אמרתי שמצרים מיטלטלת בין שיטות כלכליות שונות, ועל אדמתה מתנגשות מערכות והשקפות מודרניות ,כמו הקפיטליזם,  הסוציאליזם והקומוניזם.  ]כן אמרתי[  שעדיף לה להיפטר מן השיטות האלה כולן ולבסס את חיי הכלכלה שלה על יסודות האסלאם והוראותיו הנעלות. על מצרים לשאוב מן האסלאם ולהישען עליו ;כך היא תינצל מן הטעויות הנובעות מההשקפות האלה ומן המגרעות שדבקו בהן, ובעיותינו הכלכליות ייפתרו בדרך הקצרה ביותר.

יסודות הסדר הכלכלי באסלאם

ניתן לתמצת את כללי הסדר הכלכלי באסלאם על־פי סדר החשיבות:

  1. יש לראות בכסף הכשר משען לחיים. חובה לשמור עליו ,לנהל אותו בתבונה ולהפיק ממנו רווחים.
  2. כל מי שמסוגל לכך, חייב לעבוד ולהשׂתכר.
  3. יש לגלות את מקורות העושר הטבעי, וחובה להפיק תועלת מכל הכוחות והחומרים ביקום.
  4. יש לאסור מקורות הכנסה לא כשרים.
  5. יש לאחות את הקרע בין המעמדות השונים, איחוי שישׂיםקץ לעושר המוגזם ולעוני המדכא.
  6. על החברה להיות עֵרֵבה לכל אזרח; יש להבטיח את חייו ולפעול למען רווחתו ואושרו.
  7. יש לעודד הוצאת ממון למטרות חסד ולחייב ערבות הדדית בין האזרחים. כמו כן יש לחייב שיתוף פעולה המבוסס על חסידות ויראת שמים.
  8. קביעה לגבי קדושת הממון וכיבוד הבעלוּת הפרטית כל עוד אין היא מתנגשת עם טובת הכלל.
  9. ארגון העסקאות הכספיות בחקיקה צודקת ורחומה, והקפדה בנושאים כספיים.
  10. יש לקבוע שהמדינה אחראית לשמירת הסדרים האלה.

המעיין בכללי האסלאם ימצא בהם את היסודות האלה כשהם מבוארים בהרחבה בקוראן הנכבד,  במסורת ההלכתית הטהורה ובספרי הפסיקה האסלאמית.

הכסף הכשר הוא משען החיים

האסלאם משבח את הכסף הכשר ומטיל עלינו את החובה לשמור עליו ,לנהל אותו בתבונה ולהפיק ממנו רווחים. האסלאם מרומם את מעמדו של העשיר המלא תודה, זה המשתמש בכספו לתועלת האדם ולרצון אלוהים. לא קיים בו מרכיב הדוחף את האדם לעוני ולמחסור מתוך הבנה שגויה של המושג סגפנות...  מה שנאמר ]באסלאם[ בגנות הכסף, הממון והעושר בעולם הזה כוונתו לאותו חלק המביא לידי עוולה, מחלוקת ופזרנות; אותו חלק שמסתייעים בו בביצוע פשעים, עֵבֵרות, מעשי שחיתות וכפירה בחסדי אלוהים .כך מובא במסורת: "מה טוב הכסף הכשר לאדם הכשר". ובפסוק הנכבד כתוב: "אל תפקידו ביד השוטים את רכושכם אשר נתן לכםאלוהים לקיומכם."[664]

בדברים האלה יש משום רמז לכך שהממון הוא משען לעסקים. הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אסר להביא לאובדן ממון באופן שאינו ראוי, ואמר: "אלוהים אסר עליכם לרכל, להרבות בבקשת נדבות ולגרום אובדן ממון". מי שמת כשהוא מגן על ממונו, מת מות קדושים, כפי שמובא במסורת הנבואית: "מי שמת כשהוא מגן על רכושו, מת מות קדושים. ומי שמת כשהוא מגן על ממונו ,מת מות קדושים..."

חובת העבודה מוטלת על כל המסוגל לכך

האסלאם מעודד את האדם לעבוד ולהשֹתֹכר,  ורואה בכך חובה המוטלת על כל מי שיש לו יכולת לעשות זאת. הוא מהלל ומשבח את בעלי המלאכה ואוסר בקשת נדבות. הוא מכריז שפולחן אלוהים הנעלה ביותר הוא עבודה, והעבודה היא מנהג הנביאים. כן מכריז האסלאם שעבודת כפיים היא הדרך הנכבדה ביותר להשׂתכר ,והוא בז לבטלנים. אלה מהווים נטל על החברה, תהיה אשר תהיה הסיבה לבטלתם, גם אם מדובר בהתמסרות לעבודת אלוהים — הרי שהאסלאם אינו מכיר בסוג כזה של בטלה... ביטחון באלוהים צריך לבוא לידי ביטוי באמצעים הננקטים ובתוצאות המושגות. זה הנעדר אחד משני המרכיבים האלה, אין הוא בוטח באלוהים... הפרנסה שהאדם משיג תלויה במאמץ שהוא משקיע לאורך זמן, ואלוהים, יתברך ויתרומם, אומר: "אמור, עשו את מעשיכם,[665] ואלוהים ירִֶאֶה את אשר תעשׂו, וכן גם שליחו. לבסוף תוחזרו אל יודע הנסתר והנגלה, ויודיע לכם את אשר עשׂיתם."[666] ושליח אלוהים, תפילתאללה עליו וברכתו לשלום,  אמר: "עדיף שלא תאכל כל עיקר משתאכל דבר מה שאינו עמל ידיך". נביא אלוהים, דוד ]המלך[ ,עליו השלום, אכל מעמל ידיו. ו]הח'ליפה[ ֻעֻמר אמר: "בל יפסיק איש מכם לדרוש את פרנסתו,  באומרו לאלוהים:  פרנסני.  ידוע שהשמים אינם ממטירים זהב ולא כסף". ובמסורת הנבואית: "האדם ימשיך לקבץ נדבות עד בוא תחיית המתים, ולא תהיה ברשותו ולו חתיכת בשר קטנה".

גילוי מקורות העושר

האסלאם מפנה את תשומת הלב אל מקורות העושר ואל מעיינות הברכה. הוא ממריץ אותנו לגלות בהם עניין, ומחייב אותנו לנצל אותם. הוא מגלה שכל דבר ביקום המופלא משועבד לאדם, כדי שזה יפיק תועלת וייהנה ממנו: "הלא תראו כי אלוהים הכפיף לרצונכם את כל אשר בשמים ואשר בארץ, והשפיע עליכם רוב חסדים נִגִלים ונסתרים"?[667] "והוא הכפיף לרצונכם ברוב חסדו את כל אשר בשמים ובארץ. בזאת צפונים אותות לאנשים הנמלכים בדעתם."[668] הקורא את פסוקי הקוראן הנכבד מבין את פרטי העניין באופן הרחב והמלא ביותר.

איסור מקורות הכנסה לא כשרים

אחד מכללי האסלאם הוא איסור על מקורות הכנסה לא כשרים .בתחום ההכנסה כסף לא כשר הוא זה שאינו תמורה לעבודה, כמו ריבית, משחקי מזל, הגרלות וכדומה. או כסף שהושג בדרכים לא צודקות, כמו הונאה, גנֵבֵה וזיוף. או כסף שהוא תמורה לדבר מזיק ,כמו היין,  החזיר והסמים.  אלה מקורות המחיה שהאסלאם אינומתיר אותם ואינו מכיר בהם.

קירוב המעמדות

האסלאם פועל לקירוב המעמדות בכך שהוא אוסר על צבירת הממון ועל חיי המותרות בקרב העשירים, ומעודד את העלאת רמת החיים בקרב העניים. הוא קובע את זכותם בכספי המדינה ובכספי העשירים, ומתאר את הדרך המעשית להשגתה.

האסלאם מרבה להמריץ ולעודד הוצאת כספים למטרות חסד .הוא מגנה את הקמצנות, את ההתחסדות, את עשיית הטובה מתוך יהירות ואת הפגיעה בזולת. הוא קובע את הדרך לשיתוף פעולה ולעשיית חסד בצורה נכונה מתוך שאיפה להפיק רצון מאלוהים ,יתברך ויתרומם,  ורצון לזכות בטובתו: "ִעִזרו זה לזה במעשׂים טובים וביראת שמים, ואל תעזרו זה לזה לפשוע ולהתנכל."[669]

קדושת הממון וכיבוד הבעלות

האסלאם קובע את קדושת הממון ואת כיבוד הבעלוּת הפרטית כל עוד זו אינה סותרת את תועלת הכלל. ]ובמסורת הנבואית:[ "כל מה שיש למוסלמי אסור לרעהו: דמו, חפציו, וממונו ."וכן: "אין באסלאם נזק, לכן אל תזיקו זה לזה."

ארגון העסקאות הכספיות

סדרי העסקאות הכספיות נחקקו באסלאם תוך התחשבות באינטרסים של הפרט ושל החברה,  כיבוד חוזים והתחייבויות והקפדה על דיוק בכל הנוגע לענייני ממון ומשא־ומתן. לכך יוחדו פרקים שלמים בפסיקה האסלאמית שבהם נאסרו מעשי מרמה בסחר חליפין וכדומה. חוכמה טמונה באיסור שמטיל האסלאם על השימוש בזהב ובכסף ]לצרכים פרטיים[ שכן הם משמשים בסיסמוניטרי עולמי .

ערבות חברתית

האסלאם קבע את הצורך בערבות החברה כלפי כל אזרח, יהיה אשר יהיה ,ובהבטחת שלומו ומחייתו כל עוד הוא ממלא את חובותיו, או שנבצר ממנו מסיבה שאינה תלויה בו למלא אותן. ]הח'ליפה[ ֻעֻמר עבר ליד יהודי שקיבץ נדבות. הוא גער בו וחקר אותו לגבי הסיבה שאילצה אותו להגיע לכך, וכאשר נוכח לדעת שהוא נכה, הוכיח עמר את עצמו ואמר לו: "לא נהגנו כלפיך ביושר, פלוני אלמוני .לקחנו ממך את מס הג'זיה[670] בהיותך בעל יכולת, אך הזנחנו אותך בהיותך חלש. תנו לו ככל צורכו מבית האוצר ."

זאת נוסף על הפצת רוח האהבה והחיבה בין כל בני האדם.

אחריות המדינה

האסלאם הכריז שהמדינה אחראית לשמירת הסדרים האלה ,ושעליה לנהל בצורה נכונה את כספי הציבור. עליה להשתמש בהם כראוי, לנהל אותם כראוי ולגבות אותם בצדק. ֻעֻמר אמר דברים שמשמעותם: "הכספים האלה הם כספי אלוהים,  ואתם עבדיו .הרועה ]המושל[ בקצה עולם צריך לקבל את חלקו בכספים האלה ,כדי לרעות בהם את צאן מרעיתו, והגונב מהם יורש גיהינום ."

ניצול המעמד... מאיפה יש לך את זה?

האסלאם גם אסר לנצל את השלטון והמעמד] לצרכים לא ראויים[ ,קילל את נותן השוחד, את מקבלו ואת הסרסור לדבר עֵבֵרה. הוא אסר להעניק מתנות לשליטים ולמנהיגים .ֻעֻמר נהג להשביע את הנציבים שלו לבל יגדילו את עושרם,  והיו כאלה שנהג לומר להם: "מאיפה יש לך את זה? כולכם יחדיו תירשו גיהינום, וחרפה תהיה מנת חלקכם". המושל אינו צריך לקבל מכספי האומה מעבר לצורכיו. כך אמר ]הח'ליפה[ אבו בכר לקהל המוסלמים כאשר מוּנה לשלוט בהם:" עד עתה הייתי מועסק על־ידי משפחתי, וקיבלתי את תמיכתה .כעת אני מועסק על־ידיכם, על כן הקציבו לי שכר מבית האוצר שלכם". ואבו עַֻבַּידה[671] הקציב לו כדלהלן: מחיה כפי המגיע למוסלמי ]ממוצע[, שאינו מן הנעלים וגם לא מן הפחותים; לבוש לחורף ולבוש לקיץ, וכן גמל שעליו יוכל לרכוב ולעלות לרגל .הקצבה הזאת הוערכה באלפיים דְִרִַם... וכאשר אבו בכר אמר: "אין זה מספיק לי", הוסיף על זה חמש מאות, ובכך הסתיים העניין.

 זאת רוח הסדרים הכלכליים באסלאם שאת תמצית עיקריה הבאנו על קצה המזלג .לכל אחד מן העיקרים האלה יש פרטים שאזכורם מצריך כרכים עבי כרס.  לוּ רק נהגנו על־פי המופת שלהם, והלכנו לאורם, היינו מוצאים בכך תועלת רבה.

הסדר הכלכלי —        עצמאות המטבע

הזכרנו כמה עקרונות שעליהם מבוססים סדרי הכלכלה האסלאמית ואת הרוח שהעקרונות האלה מכתיבים לנו.  התוצאה של הרוח הזאת, אם היא מיושמת נכון, היא מצב כלכלי תקין, שאין טוב ממנו. הרוח הזאת מחייבת עצמאות של המטבע וביסוסו על רזרבות קבועות של הכנסותינו ושל הזהב שברשותנו, ולא על איגרות החוב של האוצר הבריטי, הִמִטבעה הבריטית והבנק הלאומי הבריטי. זאת ,הגם שמקום מושבו במצרים.91 עיין בפסוק הנכבד: "אל תפקידו ביד השוטים את רכושכם אשר נתן לכם אלוהים לקיומכם."[672]

הנורא מכול הוא שהעם הזה הולך שולל אחר אשליה בהפקירו את עמל ידיו ואת תוצרתו בתמורה לשטרות שכל ערכם טמון בערבות בריטית.  מצרים,  לוּ רק פעלה בנחישוּת ונהגה בצורה נכונה, הייתה מגיעה, ללא ספק, לעצמאות הזאת... כבר נפרדנו מגוש הסטרלינג, הגינו את ייסוד הבנק הלאומי, ודרשנו לקבל את הכספים הרבים שהבריטים חייבים לנו. הדברים האלה והתוכניות בכיוון הזה מחזקים את המטבע המצרי... עד כמה הידרדר המצב ואילו אמצעים נקטנו אנחנו כדי לשפרו?

אבסורד הוא שהמילים האלה נכתבות בעת שבו מכריזים כי המשא־והמתן בין מצרים לבריטניה בנושא יתרות הסטרלינג נחל כישלון, או קרוב לנחול כישלון. זאת בשל התעקשותם של הבריטים ודבקותם בעמדה שלא ישלמו למצרים עבור שנת 1948 יותר מ־12 מיליון בו־בזמן שמצרים מבקשת בקשה צנועה של 18 מיליון .

...חולשת הפיקוח והזלזול במטבע,  זלזול שהגיע לרמה של ציניות, יצרו ליקויים שכילו כל חלקה טובה: האינפלציה שגרמה ליוקר מחיה ולקשיים בייבוא ובייצוא. בהיסטוריה של המדינות המתקדמות לא קרה מעולם, ככל הידוע לנו, שבנק ינצל החלטה של שר בצורה מבישה כפי שעשה הבנק הלאומי בנוגע להחלטת משרד האוצר, במסמך לא חתום מ־1 ביוני 1916. בתוקף ההחלטה הזאת הוא מדפיס שטרות ככל העולה על רוחו.[673]

 

מיצוּר החברות[674]

]עקרונות הכלכלה האסלאמית[  מחייבים אותנו להקדיש את כל תשומת לבנו למיצוּר החברות ולהחלפת ההון הזר בהון הלאומי כל אימת שהדבר אפשרי. כמו כן יש לחלץ את התשתיות והשירותים הלאומיים[675] — הדבר החשוב ביותר לאומה — מידי אלה שאינם בניה. לא ייתכן שהאדמה, והבנייה, והתעבורה, והמים, והמאור ,והתחבורה הפנימית, והתעבורה החיצונית, ואפילו המלח והסודה ...יהיו בידיהן של חברות זרות, שההון שלהן והרווחים שלהן מגיעים למיליוני גנְֵיֵה.[676] חלקו של הציבור וחלקם של פועלי המולדת בכל אלה מסתכם באומללות, בעליבות ובמחסור .

האסלאם, אשר ִסִפרו מסב את תשומת לבנו להתגלות רחמי אלוהים ביקום,  מחייב אותנו לנצל את מקורות העושר הטבעי באופן מהיר ויעיל. ]הוא מסב את תשומת לבנו[ לאוצרות שהטמין אלוהים בבריאה, בארץ ובשמים, מרבה בכללים הנוגעים למטמון ,ומעודד אותנו לדרוש את הטוב בכל מקום שבו הוא נמצא... אוצרות נמצאים במים שלנו,  אוצרות נמצאים בחולות שלנו,  אוצרות נמצאים בכל מקום. אין מחסור באוצרות האלה, אלא מה שחסר הוא מחשבה שתכוון, נחישוּת שתניע ויד שתפעל. ואחרי זה, קח לך מן הטוב ככל שתרצה. "הלא תִרֶאֶה כי אלוהים הוריד מן השמים מים, והצמחנו בהם את פרי הארץ בשלל צבעים. ובהרים יש אשר הם ֲעֲטורי פסים לבנים ואדומים — שלל גוונים — ושחורים כעורב .

וגם באנשים וברמשׂים ובמקנה יש בעלי גוונים שונים אשר כאלה .המלומדים הם היראים את אלוהים מכל עבדיו."[677] המלומדים כאן ,לדעתי, הם הבקיאים במדעי הטבע, בתועלת הטמונה בו לבני האדם ובגודל חוכמתו של אלוהים, בורא שמים וארץ, כפי שהיא מתגלה ביצירה המדויקת שלו.

קיימים פרויקטים לאומיים גדולים שנזנחו זה זמן בשל רפיון ועצלנות שהשתלטו עליהם, או בשל מחלוקת מפלגתית שהכשילה אותם, או אינטרסים אישיים שקברו אותם, או משחקים פוליטיים ושוחד שחיסלו אותם .הדבר מחייב אותנו להשקיע בהם מחדש את מרצנו. ]ובמסורת נאמר[" האהוב מכם על אלוהים הוא זה אשר בעשותו מעשה, עושה הוא אותו בשלמות."

כמה היינו מרוויחים לוּ היה פרויקט הסכר באסואן קורם עור וגידים מאז 1937. וכמה היינו עניים יותר ועירומים יותר לולא השרה אלוהים את חזונו על טלעת חרב,[678] מנוחתו עדן,  שהחל לקדם את הפרויקט של אל־מַחַלַּהַ.[679] פרויקטים רבים נלמדו ונחקרו ,ולאחר מכן נגנזו למשך זמן רב, עוד לפני המלחמה. אין להזנחה הזאת שום הסבר, שהרי הצורך חיוני, ההכרח דוחק והעניין אינו סובל דיחוי.

 נערו את האבק מעל תיקי הפרויקטים האלה.  היזכרו בהם מחדש, והוציאו אותם אל הפועל. "ואלוהים ירִֶאֶה את אשר תעשׂו ,וכן גם שליחו ]והמאמינים[."[680]

התעשייה

תיעוש מידי תואם את רוח האסלאם, שנביאו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אומר: "אלוהים אוהב את המאמין בעל המלאכה .""העולה על יצועו כשהוא יגע מעמל ידיו, נמחלים לו עוונותיו ."אותו אסלאם, שספרו משבח את דוד, ו]כן משבח[ את שלמה על הִקִדמה התעשייתית שלו, כשהוא מזכיר פרטים המפליאים כל אדם ,על רמתו הגבוהה בתחום הזה ועל כך שידע לנצל את כוחם של הרוחות והשדים... חבל על האומה הקוראת בספר שלה את דברי השבח לדוד, עליו השלום: "ריכּכנו לו את הברזל. — עֲֵשֵׂה שריונים שלמים וַהַתקן היטב את חיבורי טבעותיהם. עשׂו את הטוב, כי מבחין אני באשר תעשׂו."[681] כמו כן אתה קורא ]בקוראן[: "ולימדנו אותו לעשות לכם שריון, למען יגן עליכם בהכותכם זה בזה במלחמה .הלא תכירו טובה"?[682] ]מה חבל שהאומה שהדברים האלה כתובים בספרה[  אין בה ולוּ מפעל אחד לייצור נשק.  לאחר מכן אתה קורא בספר של האומה הזאת: "ולְשְלמה )הכפפנו(  את הרוח: בבוקר אחד גימאה מהלך חודש ימים, ובערב — חודש. והזרמנו לו מעיין של נחושת יצוקה. )והכפפנו לו( את השדים אשר עבדו למענו ברשות ריבּונו. מי בהם אשר יסטה ממצוותנו, נטעימנו את עונש אש התבערה. הם עשו למענו את כל ֶחֶפצו: היכָלָות ופסלים וקערות כדוָוָדים רחבי ידיים, וקדֵרֵות קבועות על מכונן. הוי בית דָוִָדִ, עשׂו במלאכה וַהַכּירו טובה."[683]...]מה חבל שהאומה שהדברים האלה כתובים בספרה[ אין בה אף לא בית יציקה גדול אחד, ואף לא מפעל אחד שלם לכלי מתכת. לאחר מכן אתה קורא: "והורדנו את הברזל — הוא מטיל אימה גדולה ומביא תועלת לאנשים."[684] ]מה חבל שהאומה שהדברים האלה כתובים בספרה[ מזניחה כך את המחצב הזה שברשותה, המשובח מסוגו, אשר יכול להספיק לכל העולם, כפי שמעריכים המומחים, למשך מאתיים שנים...

 

מה חבל כל זה!!

הסדר הכלכלי —       

במאמר הקודם הצגתי כמה אופנים ליישום יסודות הסדר הכלכלי שאותו מכתיב לנו האסלאם .

במאמר הזה אתייחס למהותה של הרפורמה הכלכלית הלאומית ,ואציג כמה אופני רפורמה המושתתים גם הם על יסודות האסלאם

סדרי הבעלוּת במצרים

רוח האסלאם הנאמן,  ועקרונות היסוד שאותם הניח לכלכלה הלאומית,  מחייבים אותנו להקדיש תשומת לב לסדרי הבעלוּת במצרים: להגביל את הבעלויות הגדולות; לתת לבעלים ,תמורת המגיע להם,  מה שיועיל להם יותר ויועיל לחברה;  ולחזק את הבעלויות הקטנות. זאת כדי שעניים חסרי כול יחושו שבמולדת הזאת יש משהו שמעניין גם אותם ושאכפת גם להם...  כמו כן ]מחייב האסלאם[ שנחלק מיד את הרכוש שבידי הממשלה לקטנים האלה כדי שיגדלו...

ארגון־מחדש של המסים

רוח האסלאם,  באמצעות החקיקה הכלכלית שלו,  מטילה עלינו את החובה לחוש ולארגן־מחדש את המסים החברתיים,  ובראש ובראשונה את מס הזכַַּאַת .אין בעולם כולו חקיקה המטילה מס על ההון ולא על הרווחים לבדם כפי שעושה זאת האסלאם. כל זה מנימוקים הגיוניים ,כמו מלחמה בצבירת רכוש. צבירת הרכוש מוציאה את הכסף מן המחזור, והרי הכסף לא נוצר אלא להיות אמצעי למיקח וממכר שממנו יפיקו תועלת כל אלה שהכסף העובר לסוחר מגיע לידיהם.

אולם האסלאם קבע כי הוצאות הזכאת יהיו למטרות חברתיות בלבד.  זאת כדי שהמס הזה יעזור במקרי מצוקה ודלות שבהם רגשות אנושיים ורצון טוב אינם יכולים לעזור. כך תוכל החברה לעבור תהליך של היטהרות ושל הזדככות, והנפש האנושית תתנקה ותתעלה: "קח מרכושם צדקה אשר בה תַטַהר ותזכּך אותם."[685] אין מנוס אלא לשקול הטלת מסים חברתיים בשיטה מדורגת ביחס לכמות הכסף ]שבידי הנישום[  ולא ביחס לרווחיו.  המס הזה, שהעניים כמובן יהיו פטורים ממנו, ייגבה מן העשירים בעלי היכולת וישמש להעלאת רמת החיים בכל האמצעים האפשריים ...אחד ממעשי החוכמה של הח'ליפה עמר, עליו השלום, היה שהטיל מסים כבדים על ענבים, שכן זהו הפרי של העשירים, ומס מזערי על תמרים, שכן זה מאכל העניים. בין השליטים והמנהיגים היה עמר חלוץ בראייתו את המשמעות החברתית הזאת. תהיה מנוחתו עדן .

מלחמה בריבית

רוח האסלאם מטילה עלינו את החובה לנהל מיד מלחמה בריבית .עלינו לאסור אותה ולשים קץ לכל משא־ומתן המבוסס עליה. ]אמר הנביא:[ "אין הריבית כי אם בדיה. את הריבית הראשונה המציא דודי, אל־עבאס בן עבד אל־מֻטַלִב". אמת דיבר שליח אלוהים.

הרפורמיסטים נמנעו בעבר מלומר דברים כאלה,  כדי שלא יאמרו להם שהדבר בלתי אפשרי משום שהריבית מניעה את גלגלי הכלכלה העולמית כולה.  אולם היום...  הטענה הזאת התבררה כמופרכת, כחסרת יסוד וכחסרת ערך לאחר שרוסיה אסרה את הריבית וקבעה כי זה המעשה המגונה והנורא ביותר בתחומה. חבל שרוסיה הקומוניסטית מסגלת לפנינו את המעלה האסלאמית הזאת ,שכן הריבית אסורה... אסורה... אסורה, והראשונות שאסרו אותה היו אומות האסלאם ומדינות האסלאם.

חיזוק המלאכה הביתית

רוח האסלאם מטילה עלינו את החובה לחזק את המלאכה הביתית ,הידנית.  זהו פתח להצלה מהירה של המשפחות הנזקקות ופתח למעבר אל הרוח התעשייתית ואל השלב התעשייתי...  הידיים חסרות העבודה האלה יכולות לעסוק בשלב הראשון בטווייה ובאריגה במכשירים קטנים, בייצור סבון, בייצור בשמים וריבות ,ובמוצרים רבים נוספים היכולים לתרום לתעסוקת נשים,  בנות וילדים, להביא להם רווחים נאים ולמנוע מהם את עליבות המחסור ואת ביזיון הקבצנות... ראינו זאת במו עינינו לפני זמן־מה בעיר ֻפֻוַהַ[686] שבמחוז ַעַ'רְבִּיַהַ ובַבַּני ַעַדי שליד מַנְַפְלו,[687] וכן בערים נוספות בחבל הארץ המצרי.  בערים האלה ראינו עושר,  נכסים ותנאי חיים נוחים. משרד הרווחה הקדיש מחשבה לפרויקט החיוני הזה, והכין סוגים שונים של מטוויות, אך אין לנו מושג מה עלה בגורלן... "יומה של הממשלה — אורכו שנה", כמו שאומרים, אולם העניין אינו מאפשר המתנה ארוכה.

להפחית במותרות ולהסתפק בצרכים חיוניים

יש להדריך את העם להפחית במותרות ולהסתפק בצרכים חיוניים .בנושא הזה צריכים להיות הגדולים מופת לקטנים.  לכן צריך להפסיק את מסיבות ההוללות ולאסור את חיי התפנוקים והבזבוז המושחת. האסלאם הנאמן מחייב להציג את הגוף ]ללא בגדי פאר[ כפי שהוא, בחספוסו, בזעפו, בהדרת פניו, בהדרת כבודו. בבתים ,בארמונות, בחוץ ובמועדונים... וכל זה מצריך הכנה .

כל אלה חובות שאין מנוס מלשאת בנטל שלהן ומיד...

קדימה לעבודה.

ולעצם העניין:

מן הדברים לעיל ראינו כיצד אין אנו נוקטים סדר כלכלי מוכר, לא בתיאוריה ולא במעשה. הערפול והאלתור הובילו אותנו למצוקה שהחלה לחנוק את כולם.  העניין הוא לא אלתור פתרונות,  או התייצבות לנוכח המציאוּת תוך שימוש בסמים מרדימים ובתרופות הרגעה, שהתגובה שלהם מבשרת תוצאות הרות אסון... מה שחשוב הוא שנביט על הדברים במבט מקיף וכולל, ונשיב אותם אל היסוד היציב שעליו הם יכולים להישען ולהתבסס. הדבר הזה אינו אלא

"סדרי האסלאם", סדרים חובקי כול ומדויקים. זו הדרך הנכונה.

אלוהים העניק לנו יתרונות כלכליים והצלחה חומרית שאותם לא העניק לאומות ולעמים אחרים. קיימים קשרים הדוקים בינינו ובין עמי ערב והאסלאם בתחומי השפה,  האמונה ,האינטרסים וההיסטוריה.  וארצותיהם,  השבח לאל,  בין הארצות העשירות ביותר של אלוהים בעולמו: אדמתן היא הפורייה ביותר, אווירן הוא הצח ביותר ,אוצרותיהן הטבעיים הם הרבים ביותר, והן העשירות ביותר בחומרי גלם ובמחצבים מכל סוג... הקשר הזה מאפשר לנו ,אם רק נשכיל לנצל אותו, להגיע למצב שבו נספק את צורכינו ונזכה לעצמאות כלכלית. כך נינצל מן הרודנות המערבית בתחומים כמו ייצוא וייבוא ומה שקשור בהם...

אנחנו לא צריכים לעשות יותר מאשר לקבל החלטה נחושה ,לגשת למלאכה, לחזק את המגעים ולהדק את הקשרים, להתמיד במשלחות ובמחקרים, לנסות לייסד, בכל דרך אפשרית, צי מסחרי, ולאמץ את רוח האחדות ושיתוף הפעולה בינינו ובין עמי ערב ואומות האסלאם.

העם המצרי נשא בסבלנות ובמשך זמן רב חיים אכזריים וקשים ,ומחסור שאין לו אח ורע; מחסור שהוא למעלה מכוח סבלו של בן תמותה, ורק בנס אפשר לשאת אותו. מי שמביט על הפועל המצרי ועל האיכר המצרי, והדומים להם, בני המון העם המצרי, מתמלא פליאה מן הדלות ומאורך הרוח הנגלים לעיניו...

אחד מן האחים ההודים שהגיע לאחרונה מבריטניה, גרם לי להתבייש כאשר חזר מסיור קצר בקהיר ואמר לי: "סברנו שפרסומי העיתונים בבריטניה אודות מצבו הגרוע של העם המצרי ורמת חייו הנמוכה הם תעמולה ותו לא, שכל מטרתה לפגוע בכבוד המצרים .אולם ניצלתי את פרק הזמן הקצר הזה בקהיר וביקרתי בכמה שכונות עממיות,  וחשתי צער למראה עיני".  התביישתי למשמע דבריו אלה, אולם הדפתי את טענותיו כלַפַי וכלֵפֵי העם באומרי: שאל עיתונים אלה האין הם מבינים שהמסכנוּת הזאת היא תוצאה של עוולות הכיבוש?

פעם אחרת חשתי צער כאשר פנה אלי מנהל חברה נוכרי בדבריו: האם אתה מרוצה ממצבם של הפועלים המסכנים האלה !?השבתי גם לו: האינך יודע שהסיבה למסכנות הזאת היא האנוכיות והקמצנות של החברות ]הזרות[ בכל הקשור לצורכי החיים של הפועלים !?

העניין חמוּר משאפשר לזלזל בו. חומרתו הגיעה לשיאה ועברה כל גבול. אין מנוס מטיפול מכריע ומהיר, ואנו לא נמצא אותו אלא ברפואת האסלאם הנאמן ובטיפול שלו.

אם כן, כבוד ראש הממשלה, ראשי המוסדות והחברות, וכל מי שעניין לו בביטחון ובשלום במולדת הזאת:

תקנו את הדבר בנחישוּת... ושובו אל סדרי האסלאם.

הלוא הכרזתי...אלוהים היה עדי...

חסן אל־בנא

 

איגרת האמאם אל־בנא אל הוועידה האסלאמית הראשונה[688]

שלום עליכם ורחמי האלוהים וברכותיו. וכעת לעניין. ארבע מאות מיליון מוסלמים ברחבי תבל נושאים עיניים אל תוצאות הוועידה ,ובלבבותיהם פועמות תקווה ותחינה. הם מצפים מכם להביע עמדות נכבדות,  אשר תרוממנה את ראש האסלאם והמוסלמים.  מנגד ,מצפים בעלי התאוות כי אסון יתרגש על הוועידה, והם רוקמים נגדה מזימות ממזימות שונות. הם מצפים שתפקוד את הוועידה רק אחת משתי הטובות.[689] ישיב האלוהים לאנשי התככים את גמולם בראשם, ולא יראו טובה.

רבותיי הנכבדים, חברי הוועידה. חובה עליכם להעניק לכך את מלוא כובד המשקל. חובה עליכם להיות נאמנים למשימה שנטלתם על עצמכם,  והיא לדאוג לטובת המוסלמים בשום שכל ובכנות .הלבבות שלכם צריכים להתחבר ללבבות המאמינים שסביבכם ,ולרוחם השורה על הוועידה שלכם,  ולתקוותיהם,  המרחפות סביבכם. והאלוהים יודע הכול, כי כל קריצת עין וכל צפונות הלב ידועות לו.[690]

רבותיי הנכבדים, חברי הוועידה. הכנוּת היא יסוד ההצלחה והכלנתון בידיו של אלוהים. אבותיכם הנכבדים ניצחו רק בכוח אמונתם ,וטוהר רוחם, וזוך נשמתם, וכנות לבם, ופועלם מתוך אמונה ושכנוע פנימי. הם נטלו על עצמם כל דבר כמשימה קדושה, עד שעצמותם התערבבה באמונתם ואמונתם התערבבה בעצמותם; הם היו הרעיון והרעיון היה הם. אם אתם מסוגלים להידמות להם, אזי העמיקו חשוב והאלוהים ישרה עליכם בינה ויושר. עשוּ, והאלוהים יעניק לכם יכולת והצלחה. אם יש בכם מי שלבו חולה ומטרתו שגויה, מי שסובל מתאוות כמוסות ומעבר מפוקפק — סלקוהו מביניכם, שהרי הוא מכשול לרחמי האלוהים ומניעה להצלחה.  האלוהים הודיע לשליחו, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, שמציאותם של אנשים הידועים כמושחתים בין המאמינים, מעכבת את השגת מטרותיהם ,וכך אמר ]האלוהים[ יתברך: אילו יצאו עמכם, היו רק מחבלים בכם וממהרים לשסותכם זה בזה למען זרוע פירוד ביניכם. ויש מאזינים להם ביניכם, ואלוהים יודע מי הם בני העוולה. כבר לפני ביקשו לזרוע פירוד והפכו בדעתם כיצד להכשילך, עד אשר הופיעה האמת ודבר אלוהים גבר, על אפם ועל חמתם.[691]

התחילו את עבודתכם,  רבותיי הנכבדים,  בתיקון הנאמנות ]לאלוהים[ ובמימוש כוונת הלב. או אז יהיה הארמון שתבנו רם יותר והרושם שיותיר יהיה נצחי, בעזרת האלוהים יתברך. אגודת "האחים המוסלמים" תשתף פעולה עם ההחלטות שתקבלו ותישא עמכם, מרחוק, בנטל. היא שולחת לכם את ברכות חבריה בלווי רגשי כבוד לאישיותכם, הוקרה לפועלכם והערכה רבה להגותכם .לולא נימוקים מכריעים ונסיבות בלתי צפויות, חברים מן האגודה היו נמצאים ביניכם, נושאים את דברה ומייצגים את מוסדות המנהל שלה.  זאת גם אם ביטחונה ]של אגודת "האחים המוסלמים ["ביכולת שלכם מקלה במקצת את כאב היעדרותה בין המתכנסים ,שהרי האלוהים סולח לנעדרים אם הם נאמנים לאלוהים ולשליחו ,והאלוהים סולח ורחום. לכן, ]אגודת "האחים המוסלמים"[ מגישה את סיכום עצותיה הנאמנות בהצעות שלהלן, וזאת לאחר הערכת אמצעי הפעולה העומדים לרשות ארצות האסלאם:

הצעות אגודת האחים המוסלמים

ראשית: ההגנה על פלסטין

עניין ההגנה על פלסטין ועל קודשי האסלאם באופן כללי הוא עניין השייך למוסלמים כולם. איננו מתכוונים לסקור את השלבים השונים של בעיית התוקפנות וההגנה, שהרי זה דבר שכבודכם חשו על בשרם היטב. מה שחשוב כעת הוא שתחשבו על האמצעי המעשי לבלימת התוקפנים, ושיתוק יכולת התנועה שלהם במסגרת גבולות השלום והחוק. אנחנו יודעים שהנאומים והמחאות אינם מביאים תועלת ואין שומע להם. האגודה סבורה שעל חברי הוועידה חלה החובה לטפל בדברים הבאים:

   שאלת קניית האדמה בפלסטין. היהודים הרי נלחמים ברעיון האסלאם באמצעות הזהב שלהם. אם יצליחו לקנות את אדמת פלסטין תהיה בידיהם זכות הבעלות.  הדבר יביא לחיזוק המרכז שלהם ולעליית מספרם, ובחלוף הימים תלבש הבעיה צורה אחרת. היהודים תכננו תנועה זאת, והקימו למענה קופה מיוחדת המרכזת את כל התרומות המיועדות למטרה זאת .מה טוב היה לו הצליחה הוועידה למצוא גרעין להקמת קופה אסלאמית או חברה לקניית אדמת פלסטין המוצעת למכירה ,ארגון ההון, ריכוז התרומות והמניות של חברה זאת וכדומה .האגודה תורמת באופן עקרוני לרעיון זה חמש לירות מצריות ,שאותן תשלח אם תחליט הוועידה על כך, בתנאי שיבואו אחר כך תרומות נוספות. אני מבקש מכבודכם שלא ללעוג לתרומהצנועה זאת; האגודה מעריכה את הרעיון ויודעת שהוא מצריך אלפי לירות, אולם עושה זאת כדי לבטא את עוצמת שאיפתה להוציא את הרעיון מן הכוח אל הפועל.

   הקמת מועצות בכל ארצות האסלאם להגנה על קודשי האסלאם.  כמו כן מציעה האגודה שהוועידה תטפל בייסוד מועצות משנה של אגודה ראשית, שמרכזה יהיה בירושלים או במכה ומטרתה הגנה על קודשי האסלאם בכל קצווי עולם .

מועצות משנה אלה כולן יהיו קשורות בתכלית במרכז הכללי.

שנית: הפצת תרבות האסלאם

אנדרלמוסיה שוררת היום בתרבותם של המוסלמים. אנדרלמוסיה זאת בתרבות גורמת לאנדרלמוסיה רעיונית ולסתירות בין עקרונות ,בין רעיונות,  בין נטיות ובין מידות מוסר.  אם מצב זה יימשך ,יבוא יום שבו יגבר הפירוד בין המוסלמים: הם יתנכרו וימאסו אלה באלה, ואיש מהם לא יבין את רעהו. אני חוזה מצב זה מתוך התבוננות בהבדלים הקיימים בין תלמידי מוסדות הלימוד המעניקים חינוך דתי, ובין המוסדות המעניקים חינוך הקרוי חילוני, וכל זאת בתוך עיר אחת.[692] על מתכנסי הוועידה להקדיש מחשבה לאמצעים שיובילו לאיחוד תרבות האסלאם,  ולצמצום הפערים בין סוגיה השונים. יש לקבוע שתרבות זאת מבוססת על הרעיון האסלאמי ותומכת בו באופן מקיף, לשם השגת התאמה בין רעיון זה והרעיונות המודרניים. אגודת "האחים המוסלמים" סבורה שהאמצעים להשגת מטרה זאת צריכים להיות כדלהלן:

  1. הקמת אוניברסיטת פלסטין במתכונת דומה לזו של מכללת אליגרה[693] בהודו. אוניברסיטה זו, שתהיה בעלת גוון אסלאמי ,תמזג בין ענפי המדע המודרני ובין לימודי הדת כשהיא משרה עליהם את רוח האסלאם. כל זאת, תוך שמירה על הפקולטות החילוניות בתחומי המדעים, האומנויות,  מדע המדינה, המשפט, המסחר והכלכלה, הרפואה, הפילוסופיה וכדומה.
  2. הקמת אוניברסיטה נוספת במתכונת דומה, במכה.  עד שתוכנית הקמת אוניברסיטת ירושלים תצליח,  בעזרת האלוהים ישתבח.
  3. קריאה לאנשי הדת המוסלמים להקים וועדות מקצועיות .תפקידן לשפר את ספרי הדת האסלאמיים הישנים, ולכתוב ספרים חדשים כך שיתאימו לדרישות העידן המודרני תוך התחשבות בתוכניות ההוראה לסוגיה.
  4. קריאה למוסלמים עשירים להשקיע בעיתון יומי ראשי ,אסלאמי, שייצא לאור בקהיר.  עיתונים דומים יופיעו בארצות האסלאם, ותפקידם יהיה להביא לעם את הגותם של דברי האסלאם. ]זאת משום[ שעמדתה של העיתונות המזרחית כלפי הנושאים האסלאמיים איננה משביעת רצון.
  5. יש להשקיע בפעולות הטפה, הדרכה וחשיבה באמצעי ההטפה היעילים ביותר.  אגודת ]"האחים המוסלמים ["סבורה שהאמצעי החשוב ביותר הוא הענקת הכשרה דתית־מעשית לדרשנים, בדומה להכשרה הנהוגה אצל הצוּפים[694] המצליחים לשלב בין ידע לפעולה. זאת ניתן להשיג בדרך

של השתדלות אצל בעלי השררה בארצות האסלאם, כדישאלה יפתחו מחלקות ללימודי דרשנות וייטיבו לתקן את שיטות הדרשנות .

שלישית: איחוד עמי המזרח

אין בידי המזרח שום נשק שיצליח להבריח את גוזלי אדמתו, זולת אחדות ועמידה שכם אחד. אומות התאווה ]המערב[ מבינות זאת והן מנסות כל הזמן למנוע אחדות זאת באמצעים שונים: או שהן מכנות אותה "קנאות", או שהן מסבירות לפשוטי העם שהאחדות סותרת את אהבת המולדת ואת הלאומיות, או שהן מטעות את ההמון בטענה שמדובר ברעיון עתיק יומין שיש להיפטר ממנו. כל זה איננו נכון ,שהרי אירופה היא זו שקוראת לאחדות ומפיצה אותה בין אומותיה ,וחבר הלאומים משקף דבר זה בזעיר אנפין. איש בעולם איננו אומר שפירוד ופלגנות עדיפים על אחדות וחיים בצוותא; אלה, אם כן ,דעות שרירותיות המבטאות תאוות ומסלפות את האמת .

האחדות נחוצה לחיי המזרח כמו האוויר, המים והמזון לחיי האדם.  אגודת "האחים המוסלמים"  סבורה שהאמצעים שיובילו לאחדות הם:

           חיזוק קשרי ההיכרות ההדדית בין המתכנסים עצמם.

   הקמת ועדות ליצירת היכרות זאת בכל עיר בה מתגוררים מזרחים מסוגים שונים, דוגמת קהיר, בגדאד וכדומה.

   קריאה למנהיגים של עמי המזרח לנטוש את התאוות, ולהעריך כראוי את המצב העדין שהם נתונים בו בימים אלה.

רביעית: הגנה על האמונה האסלאמית

האתאיסטים והמיסיונרים,  אויבי האסלאם,  שוקדים על השחתת עקרונותיו והכנסת ספקות בלב בניו. הם ממציאים כלים שונים לביצוע משימות אלה, כאשר הם נתמכים בידי העשירים שלהם ,שמושכים אותם אל תוך המדוחים,[695] ובמריים הם מתחבטים אובדי עצות.[696]

על הוועידה מוטלת החובה לחשוב על האמצעים היעילים ביותר להגנה מפני עוינותם, ולהדיפת הסכנה הנשקפת מהם. אגודת ]"האחים המוסלמים"[  סבורה שהאמצעים היעילים ביותר הם האמצעים הבאים:

   חברי הוועידה יתנו פרסום לרעיון לפיו יוקמו ועדות ,שתפקידן יהיה להזהיר את האנשים מפני תכסיסיהם ]של אויבי האסלאם[ ולהשיב להם כך שפעילותם תיבלם .

   יש לחזק את האגודות האסלאמיות המקדישות את עצמן למטרה זאת.

           הדרשנים יעניקו תשומת לב ללימוד נושא זה ויתריעו מפני

]הסכנה הגלומה[ בו.

פרויקטים אסלאמיים נוספים:

 פרויקט מסילת הברזל החג'אזית.

 פרויקט מרכז המידע האסלאמי.

אגודת ]"האחים המוסלמים"[ מציעה שהוועידה תשקול להציל את מסילת הרכבת החג'אזית מידי הזרים, ותפעל לפתח אותה כך שהמוסלמים יוכלו ליהנות ממנה בהזדמנות הקרובה ביותר. היא גם מציעה שהוועידה תלמד את פרויקט מרכז המידע האירופי, ותבהיר למוסלמים את התועלת הרבה הטמונה ברעיון מסוג זה. אחר כך תדאג להנפיק את מניות היסוד שלו, ותייסד את הוועדות שתתחלנה במימוש משימה זאת.

לסיום,  הוועידה האסלאמית היא צעד גדול בדרך הרפורמההדרושה לאסלאם ולמוסלמים,  ו]אגודת "האחים המוסלמים ["מבקשת שתהיה בעלת השפעה. כמו כן ]היא מבקשת[ שהוועידה תשוב ותתכנס במועד ידוע. היו בטוחים רבותי שעולם האסלאם עומד מאחוריכם, כשהוא מוכן למסור את חייו ואת כספו למען השבת תפארתו והשבת הזכויות שנלקחו ממנו.  בכך תתגשם אמיתות דבריו של האלוהים ישתבח: אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם, ובתמורה יזכו בגן עדן. הם יילחמו למען אלוהים, ויַהַרגו ויֵהֵרגו. הוא קיבל עליו לקיים את הבטחתו לאמיתה ,בתורה ובאוונגליון ובקוראן. היש נאמן מאלוהים להבטחתו? על כן שמחו בעסקה אשר עשיתם! זוהי הזכייה הכבירה. בעלי התשובה והעובדים והמהללים והמסתגפים והכורעים והמשתחווים והמצווים לנהוג בדרך ארץ, והאוסרים את המגונה והשומרים על החוקים אשר ציווה אלוהים — בֵַּשֵר טובות למאמינים.[697] שלום עליכם ורחמי האלוהים וברכותיו.

 

מלאכת המוות1

אכן כן...מלאכת המוות; המוות הוא מלאכה ככל מלאכה אחרת. יש אנשים המבצעים אותה בצורה נאה ויודעים כיצד למות מוות אצילי, וכיצד לבחור למַוות אתר מכובד ועיתוי מתאים. הללו מוכרים כל טיפה מדמם במחיר הגבוה ביותר האפשרי ומפיקים ממנה רווח גדול משיכולים בני האדם לדמיין: הם מרוויחים הצלחה בחיי העולם הזה ואת גמול העולם הבא. ]כל זאת[ בלי שחייהם יתמעטו כמלוא הנימה, בלי שיחסר מהם ולו יום אחד, ובלי שיזרזו את יום המוות אותו קבע האלוהים.

יש בני אדם שהם פחדנים שפלים, נבערים מסודותיה של מלאכה זאת ומתעלמים מיתרונותיה וממעלותיה. כל אחד מהם מת במהלך היום אלפי מיתות בזויות, ונשאר במיתתו עד שבאה עליו המיתה הגדולה, שגם היא בזויה. אין במיתה זאת כבוד ואין בה אצילות ;היא מתרחשת באתר סתמי, חסר ערך, שפל. אדם זה מת בלי לקבל גמול, ומבזבז את דמו בלי כבוד.

הקוראן הנכבד הביא לידיעת המוסלמים את סודה של מלאכה זאת ולימד אותם את יתרונותיה, את רווחיה ואת מעלותיה, כשהוא מטיל אותה עליהם בפרשיות רבות דוגמת: "הוי המאמינים, הבה ואנחה אתכם אל עסקה שתפטור אתכם מעונש כבד.  האמינו באלוהים ובשליחו וקומו להיאבק למען אלוהים, בהקריבכם את רכושכם ונפשותיכם. בזאת ייטב לכם, אם יודעים אתם. אז יסלח לכם על חטאיכם ויכניסכם אל גנים שנהרות זורמים למרגלותיהם ,

1 . המאמר פורסם בכתב העת אל־נזיר, גיליון 18, 26 בספטמבר 1938, עמ '

3—5. הגיליון הוקדש כולו לפלסטין, על רקע המרד הערבי שהתנהל שם באותה עת. נוסח המאמר נלקח מאתר האינטרנט http://www.ikhwanwiki.

.com/index.php?title

ואל משכנות נאווים בגני עדן.  זוהי הזכייה הכבירה.  ועוד דבראשר תחשקו בו: ניצחון מעם אלוהים והכרעה קרבה ובאה. בשרזאת למאמינים."[698] וכן דברי ]האלוהים[ יתרומם: "אלוהים קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם ובתמורה יזכו בגן עדן. הם יילחמו למען אלוהים, ויַהַרגו ויֵיֵהרגו. הוא קיבל עליו לקיים את הבטחתו לאמיתה, בתורה ובאוונגליון ובקוראן."[...] [699] וכן פסוקים נוספים שלא יִיִספרו מרוב.

שליח האלוהים, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, ידע זאת ,וכן ידעו זאת חבריו וכן האבות הראשונים[700] של אומה זאת, וידעו כי גורלם נחתם מראש, ושכרם העצום ישולם במלואו, כמובטח ,והם לא יישארו בחיים אחרי מועד המוות שנגזר ונקבע מראש. לכן ביצעו מלאכה זאת בצורה שאין טובה ממנה. זה מה שאמר שליח האלוהים,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום ]במסורת[: "לולי הייתי מכביד בכך על אומתי, לא הייתי יושב באפס מעשה בשעה שהצבא יוצא לקרב, אלא הייתי משתוקק למות למען האלוהים, ואז לקום לחיים, ואז למות ]שוב[, ולקום לחיים ולמות". זה מה שאמר אחד מחבריו הנכבדים של הנביא,  שמת מות קדושים ]בקרב[ ,והאלוהים שאל אותו מה הוא מבקש, והוא ביקש לחזור אל העולם הזה כדי להיהרג פעם נוספת למען אלוהים. זה מה שאמר אבו בכר[701] לח'אלד[702] כשיעץ לו את עצתו הגדולה: "הוי ח'אלד...השתוקק למות ואז יוענקו לך החיים". אחר כך באו דורות של יורשים ]למוסלמים גדולים אלה[, והללו נאחזו בקלות הראש ובשעשועי העולם הזה ,

מלאכת המוות 459

הזניחו את ערכי הכוח ולא הכירו את מלאכת המוות. הם אהבו את החיים, התקוטטו על תואר כוזב, על מעמד בן חלוף, על כסף שכּלֶָהֶ ועל מראה חיצוני מזויף. הם הפכו, להוותם, עבדי הדינאר, עבדי הדרהם, עבדי הקטיפה. הם שקעו בעליבות, האויב השתלט עליהם ולכן הפסידו את האדנות בעולם, ומה שחמור יותר, את התמורה בעולם הבא!  אמירתו של הנביא,  תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, התקיימה בהם, והאומות נאספו נגד המוסלמים, והאלוהים סילק מלב האויבים את הפחד מפניהם. הוא הטיל בלב המאמינים רפיון, שאיננו כי אם אהבת העולם הזה ושנאת המוות.

תכונה בזויה זו כמעט השתלטה על הרגשות ועל התחושות של המוסלמים, וכמעט הכריעה את לבם ואת רוחם. אולם רחמי הנצח של האלוהים כלפי אנשי ספר הקוראן לא הניחה להם להגיע לידי כך. וכך נוצרה בעיית פלסטין.

החלודה איכּלה את המתכת היקרה וכך נגלתה, מתחתיה, הנפש בלבושה האמיתי, המזהיר, הלוחם מלחמת קודש. הפנינה שבתוך הצדף נחשפה והזהב הטהור נצרף באש המהלומות הנפשעות ]של האויב[. חבורת מוסלמים גיבורים, מחדשי דרכם של האבות הקדומים,  החלו להצטיין שוב במלאכת המוות,  ובאמצעותה הם דורשים את המגיע להם. זרם רוחני זה נבט בתוך החבורה הקטנה הלוחמת בקרבת הר הבית הקדוש ]בירושלים[ והתפשט עד שאחז ברבים מבני הנוער המוסלמים והערבים. הוא גרם ללבם לפעום בעוז,  ועורר את ישותם.  רגשותיהם הציתו את הכפרים,  את הרחובות, את הכיכרות, את הבתים ואת המסגדים בבירתם של העבאסים — בגדאד, ובבירת האומיים — דמשק. ]התעוררות דומה[ הייתה גם בקהיר — בירת מצרים ומקום מושבו של צלאח אל־דין ,]מצרים[ שהטעימה את הצלבנים את נחת זרועה בקְַרַב קרני חיטין,[703] ואחר כך השליכה אותם אל הים והרחיקה אותם מירושלים, כשהםכושלים ומובסים. גם אם הפוליטיקה המקומית מעוניינת לבלוםרגשות אלה בכמה ארצות, ולהחליש את הביטויים המעשיים שלהם ,בכך היא רק מעצימה אותן ומגבירה את השפעתן ואת חדירתן ללבם של הלוחמים. כל זה יוביל להתפרצות, ואז כל פעולותיהם של המתאמצים וחששם של היראים לא יועילו בבלימתה.

הסכיתו ושמעו פלסטינים עשויים ללא חת, נערי מוחמד ומגיני ירושלים...הסבלנות משתלמת וכבר הרווחתם הרבה. גם אם תוצאות המהפכה המבורכת והצודקת שלכם היו רק הסרת שכבות הביזיון מנפשם של המוסלמים ומניעת כניעתם,  הרי שאתם המנצחים .מה עוד שגם לימדתם את עמי האסלאם את התענוג, היופי, ההוד והשכר הטוב הקיימים במלאכת המוות. ואולם שישו ושמחו, אין זה שכרכם היחיד; יחד עימו זכיתם בהערצת העולם ובגמול האלוהים ,ובקרוב, אם ירצה האלוהים, תזכו בניצחון מאתו, ככתוב: "ואלוהים עמכם ולא יגרע משכר מעשיכם."[704]

ובנוגע אליכם, המוסלמים בקצווי העולם...זכרו היטב שיעור זה ודעו שתזדקקו לו בשעתכם הקשה. אתם תיתקלו בו כאשר העולם יעמוד על פתחו של הר געש. היזהרו פן תשובו להיות אז "הצאן "שהזאב ישתמש בו כאמצעי תשלום, כל אימת שירצה פדות במלחמה או מזון בשעת שלוה. במקום זה היו מוכנים להשתחרר ולהגן על עצמכם מפני כל כופר בוגדני, שאין לכרות עימו ברית, להעניק לו כתב חסות, כתב ביטחון או אמנה .

הסכיתו ושמעו מוסלמים בכל קצווי עולם.  פלסטין היא קו ההגנה הראשון,  והמכה הראשונה היא מחצית המערכה.  לוחמי הקודש בפלסטין, אין הם אלא מגני עתידה של ארצכם, מגניכם ומגני משפחותיכם. זאת באותה מידה שהם מגנים על עצמם, על

מלאכת המוות 461

ארצם ועל משפחותיהם.  בעיית פלסטין איננה בעיית חבל ארץמזרחי כלשהו, וגם לא בעיית האומה הערבית לבדה. זאת בעייתהאסלאם וציבור המוסלמים גם יחד. אין מקום להציג את זכויות הערבים בבעיה זאת, ואין מקום להבהיר ולדון בזכויות אלה. אין מקום לאמירות ]בעניין זה[,  לנאומים ולמאמרים;  זאת השעה לפעול...מחו בכל הזדמנות ובכל דרך...החרימו את יריבי האינטרס האסלאמי, יהיו גזעם ואמונתם אשר יהיו. תרמו כספים למשפחות העניות, לבתים שנפגעו באסון וללוחמי הקודש האמיצים...התנדבו ,אם הדבר מתאפשר לכם, ואין מחילה למשתמט. אין דבר שיכול למנוע אתכם מפעולה מעשית, אלא חולשת האמונה.

כל שאיננו מתאווה לאלוהים הוא אובד דרך.

"אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו"[705]

 

 

 

המאבק למען הקוראן — היכן משפט האלוהים?[706]

"הורדנו אליך את הספר ממרומים למען יגלה את האמת ותשפוט בין האנשים כאשר יורך אלוהים. אל תהיה סניגור למועלים."[707]

שפוט ביניהם על־פי כל אשר הוריד אלוהים ממרומים ואל תיטה אחר משוגות ליבם,  והישמר פן יפתוך לסטות ממקצת הדברים שהוריד אלוהים ממרומים. ואם יפנו עורף, דע כי אלוהים חפץ לפגוע בהם בשל חטאיהם, וכי מרבית האנשים מופקרים הם .האם יבקשו לעצמם את משפט הג'אהליה? אין שופט טוב מאלוהים לאנשים הנכונים להשתכנע.[708]

אילו היו המאמינים נקראים לפנות אל אלוהים ושליחו למען ישפוט ביניהם, לבטח היו אומרים, נשמע ונעשה. אלה אנשי החיל.[709]האסלאם הוא דת ומדינה. אין בכך ספק.

משמעות משפט זה הוא אמירה ברורה שהאסלאם היא מערכת חוקים אלוהית שנוּסחה במסגרת של כללים אנושיים וסעיפים חברתיים. ההגנה על מערכת חוקים זו, הפצתה והפיקוח על ביצועה ,נמסרו בידי המאמינים בה. הבאתה לידיעת הלא מאמינים הופקדה בידי המדינה, דהיינו בידי השליט העומד בראש הקהילה המוסלמית ומנהיג את האומה שלהם. אם השליט איננו שומר על כללים אלה — הוא לא נחשב שליט אסלאמי. אם חוקי המדינה מתעלמים ממשימהזו, המדינה איננה נחשבת מדינה אסלאמית. אם החברה או האומה האסלאמית משלימות עם התעלמות זו ומסכימות אתה, אזי אין הן נחשבות לאומה אסלאמית, גם אם יכריזו על נאמנותן לאסלאם בראש חוצות .

על שליט מוסלמי חלה חובה לאחוז במצוות האסלאם, להתרחק מהאיסורים שהטיל האלוהים ולא לבצע פשעים חמורים. ואולם דברים אלה לבדם אינם מספיקים כדי להחשיבו שליט מוסלמי, עד אשר חוקי המדינה שלו יחייבו אותו להגן על כללי האסלאם בקרב המוסלמים ולהביאם לידיעת הלא מוסלמים. הוא חייב להגדיר את עמדת המדינה כלפי הלא מוסלמים, בהסתמך על עמדתם הם כלפי בשורת האסלאם. אין ויכוח ואין מחלוקת על כך; זו החובה שאותה מטילים פסוקיו הברורים של ספר האלוהים.  פסוקי "פרשיית האור"  גלויים וברורים לחלוטין בהתייחסותם ]השלילית[  כלפי המשתמטים מלדון על־פי המשפט שהוריד אלוהים. הם מוציאים אותם מקהל המוסלמים, והאלוהים יתברך ויתרומם אומר עליהם:

"יש האומרים, אנו מאמינים באלוהים ובשליח ונשמעים, ואולם אחר כך חבורה אחת מהם פונה עורף, כל אלה אינם מאמינים .כאשר קוראים להם לפנות אל אלוהים ושליחו למען ישפוט ביניהם ,אז תפנה חבורה אחת מהם עורף. ואולם אם יזכו במשפט, יחושו להישמע לפסק דינו. האם פשה הנגע בלבם, או אחז בהם פקפוק ,או אולי חוששים הם פן אלוהים ושליחו יפלום לרעה? הם עצמם בני עוולה! אילו היו המאמינים נקראים לפנות אל אלוהים ושליחו למען ישפוט ביניהם, לבטח היו אומרים, נשמע ונעשה. אלה אנשי החיל."[710]

המאבק למען הקוראן — היכן משפט האלוהים? 465

גם פסוקי "פרשיית השולחן הערוך" מתארים את אלה שמזניחים את משפטי האלוהים ככופרים,  כעושקים וכחוטאים,  ואומרים:

"האם יבקשו לעצמם את משפט הג'אהליה? אין שופט טוב מאלוהים לאנשים הנכונים להשתכנע."[711] על־מנת ליישם את המשפט שהורד על־ידי אלוהים, אין זה מספיק שהמדינה תכריז בחוקה שלה שהיא מדינה מוסלמית והדת הרשמית שלה היא האסלאם.[712] גם לא די בכך שהמדינה תודיע כי היא מסתמכת על משפטי האלוהים בתחום המעמד האישי, כאשר בפועל היא שופטת על־פי כללים הסותרים את ההלכה בדיני נפשות ובדיני ממונות ורכוש. לא מספיק שאנשי השלטון במדינה יאמרו כי הם מוסלמים, בין אם הם פועלים בהתאם לאמירה זו ובין אם לאו. זה בשום פנים לא מספיק. שלטון האלוהים במדינה יתקיים רק אם המדינה תהיה מדינה המפיצה את בשורת האסלאם, ותחושה זו תעסיק את השליטים, תהיה דרגתם גבוהה ככל שתהיה, ואת הנשלטים, יהיו מעשיהם כאשר יהיו. תופעה זו צריכה לתאר את דמותה של המדינה ולקבוע את תדמיתה בציבור .כך צריכים להכיר אותה במוסדות הבין־לאומיים. זה צריך לבוא לידי ביטוי בכל פעולותיה של המדינה ולהתקשר לכל צרכיה, גם באומר וגם במעש .

בעולם קיימת מדינה ששמה ברית־המועצות.  יש לה עיקרון ידוע, אופי ידוע וכיוון ידוע. אנחנו לא דוגלים באופי ובכיוון האלה ואיננו מטיפים להם, אולם אנו אומרים: מדינה זו ידועה באופי שלה, גם בציבור וגם במוסדות הבין־לאומיים. אופי זה מתבטא בצרכיה של המדינה ובכל פעולותיה, אמירותיה ומעשיה. בריטניה ואמריקה רצו לחקות אותה והכריזו שמה שמאפיין אותן הוא קריאה ליישום משהו שנקרא "דמוקרטיה". מובנו של ביטוי זה משתנה עם ִהִשתנות האינטרסים, התאוות, התנאים והאירועים. מדוע לא תהיהגם מצרים, שהיא מדינה עצמאית וריבונית, ידועה במוסדות הבין־לאומיים בכך שהיא אוחזת באופי האסלאמי, חושקת בו, מטיפהלו, וקשורה אליו בכל אמירה ובכל פעולה? זהו יסוד השלטון על־פי תורת האלוהים. כאשר יעד זה יושג, ]דהיינו[ המדינה תעמוד בכך ותקבל אופי זה — התוצאה תהיה ללא ספק שהשליטים ידבקו במצוות האסלאם וישתמשו בנימוסיו ובערכיו השלמים. בהמשך תנבע כל החקיקה מן האסלאם, וכל המערכות החברתיות במדינה יוכפפו להוראותיו ולכלליו. כך נגיע למצב הרצוי — הגשמת משפט האלוהים בתחומי הפרט, החברה והמדינה.

היכן אנחנו ניצבים ביחס לכל זה? האמת היא שאין לנו ולכל זה שום יחס. הקשר היחידי שקושר אותנו למשפט האסלאם הוא סעיף 941 בחוקת מצרים,[713] וכן הרגשות, והתחושות, וההערכה, והמעשים והמצוות הטבועים בנפשם של בני העם הזה.  ובנוגע לממשלה ולמדינה — כל קשר בינן למשפט האלוהים מקרי בהחלט.

הדרת כבוד ראש הממשלה, האחריות עליך, מתוקף מעמדך.

מעלת כבוד שר המשפטים, האחריות עליך, מתוקף סמכותך.

נציגי האומה בבית התחתון ובבית העליון של הפרלמנט ,האחריות עליכם, בהיותכם שליחי העם.

שיח' אל־אזהר הנעלה, חכמי הדת הנעלים, האחריות עליכם ,מתוקף הידע הדתי שהאלוהים הפקיד בידיכם.

]אני פונה גם אליך[ האומה! את אחראית, כי את משלימה עם הרמת היד במשפט האלוהים, בהיותך מקור הסמכות של השלטון.

קראי את שליטיך לסדר ואלצי אותם לאמץ את משפט האלוהים .

נהלי אתם מאבק למען הקוראן, ומובטח לך הניצחון בעזרת האל.

בין מנוחה למנוסה[714]

בשם האלוהים הרחמן והרחום.

]סוף כל נפש לטעום את המוות[, ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב, ואלינו תוחזרו.[715]

כל מי שרוצה להגיע לאוצר או לגלות מרגלית ]יודע שבדרך למטרה ישנן עליות ומורדות, או כמו שנהוג לומר[: מנוחה ומנוסה .זה חוק, שאלוהים, יתברך ויתרומם, קבע גם בטבע של הפרט וגם בתרבותן של אומות. הוא ]האלוהים[ שלח בעלי בשורה לאנושות ,שאותם בחר מקרב עבדיו ושם אותם תחת עינו הפקוחה, למען יהיו מורי דרך ויודיעו את דברו. "ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב ,ואלינו תוחזרו."

האומה האסלאמית נמצאת היום בין מנוחה ומנוסה. אם אתה מבין שכוונת האלוהים מתגלה בשני דברים אלה גם יחד, ואתה מוכן לקבל שזה המצב וכך צריך להיות, עליך להודות על החסד ולשאת באורך רוח את הקשיים. עליך להמשיך ולחתור בנחישות אל המטרה, ותגיע ליעד שאתה שואף אליו בעזרת השם יתברך ויתרומם,  יהיו אשר יהיו הקשיים בדרך והמכשולים הניצבים בפניך,  וניצחון האלוהים כהרף עין.  מה צדק שליח ]האלוהים ,מוחמד[ באומרו ]במסורת[: "נפלא הוא גורלו של המאמין כי הואיודע שהכול לטובה. אם פגע בו חסד — הוא מודה לאלוהים וטובלו. ואם פגעה בו צרה — הוא נושא סבלו באורך רוח וגם אז טובלו ."

"האחים המוסלמים",  האומה החדשה המושתתת על האמת שאור האלוהים מורה לה את הדרך באוַרַח המישרים,[716] נמצאים היום בין מנוחה ומנוסה. עליהם להודות לאלוהים ברוחב לב על החסד שהעניק להם, ועל הנועם והטוב שהשפיע עליהם. עליהם לקבל באורך רוח מושלם את הייסורים, יהיה אשר יהיה הרעש המתעורר בעטיים, ותהיה אשר תהיה עוצמת הרעם המלווה את הבזקם והאימה המתעוררת בגינם. גם אם הייסורים תוקפים את "האחים המוסלמים" בחיל רב ובפרשים,[717] עליהם לבטוח בהבטחת האלוהים, יתברך ויתרומם לאבותיהם הנאמנים: "אם תעמדו בעוז רוח ותהיה בכם יראה,  לא תזיק לכם תחבולתם כמלוא נימה .

אלוהים חולש על מעשיהם."[718]

"אחים מוסלמים".  במקדש שבמכה ואל מול פני הכעבה הנכבדה, כורעת המשלחת שלכם בפניו של האלוהים, שפלת ברך וענווה, נמוכת רוח, בושה ונכלמת בפני ריבון הבית הקדוש, שרויה בינה ובין עצמה,  ירְֵָאָה את רוממותו ועוצמתו ]של האלוהים[ .מבטים נישאים אליה ]אל המשלחת[ מכל עבר, וכולם מצביעים עליה באצבע.  משלחות עולי הרגל מכל ארץ,  מכל עיר וגם ממצרים ניגשים אליה בלבבות מאוחדים ואוהבים, ושואלים בערגה ובכיסופים: אתם "האחים המוסלמים"? ברוכים הבאים! מה נכספנו

בין מנוחה למנוסה 469

לפגוש בכם. אנו אחיכם באינדונזיה, או באיי יאווה[719] וֵצֵילון,[720] אובהודו ופקיסטאן, או בדרום אפריקה, או במדגסקר ובורנאו, אובניגריה וקמרון, או באיראן ואפגניסטאן, ועוד כהנה וכהנה ארצותהאלוהים רחבות הידיים, שבהן התפשט אור המונותאיזם האסלאמי והשתרע מופת ספרו האצילי והמרומם. ואז היו ]בינינו ובין יתר המשלחות[ ברכות ושלום, הבנה הדדית ושיח, ודיון במצבם של בני האסלאם.

מתוך התפעלות מן המאמצים שלכם, מלאי הענווה, ומן הפעולות המועילות שלכם, איננו רואים את עצמנו ראויים ליחס זה. אין אנו רואים בו אלא חסד מאת האלוהים וברכה ממנו. "זוהי ברכת אלוהים אשר אותה ירעיף על אשר יחפוץ. אלוהים הוא מרעיף הברכה הכבירה."[721] אחיכם, חברי המשלחות המדעיות או המסעות המסחריים בבריטניה, או אמריקה, או צרפת, או ארצות מערביות אחרות המכורות למטריאליזם והשטופות בעריצות, חוזרים משם והנה המסע הוליד בהם הוויה חדשה. הם שמעו וראו מה אנשים מספרים עליכם, וכמה הם מתעניינים בכם, וכיצד הם מגיבים על מלחמת הקודש שלכם ועל המאמצים שלכם .

כל זה גרם להם לחוש באוזלת היד הקיימת בתחום הפצת בשורת האסלאם.[722] הם גמרו אומר להשקיע מאמץ, ואף למעלה מזה, לפעול בשביל הבשורה ולהילחם למענה. שמעתי אחד מהם בעבר הקרוב ,כשהוא מדבר אליי בהתלהבות ומספר לי בעוצמה ובנחישות את הדברים הבאים: אחי! אני נשבע שיש רק מקום אחד ]בעולם[ שבו אין מכירים אותנו: במולדתנו! והמקום היחידי שבו אנו מקופחים הוא ארצנו. אם אנשים רוצים להכיר אותנו, ואף אם נרצה אנחנו להכיר את עצמנו ואת מידת ההשפעה של בשורתנו, עלינו לסיירבאותם אזורים,  ולבקר באותן ארצות,  ולהקשיב לאנשי אותםמחוזות, בהתכנסויות הפרטיות שלהם ובכינוסים הכלליים. או אזנבחין באותו פלא־פלאים ובאותה אמירה איתנה .

אז אמרתי לו: אל תירא ואל ֵתֵחת! לפנים היה נהוג לומר: חלילן השכונה לא זוכה ליהנות מנגינתו, וגם: אין נביא בעירו. לא יעבור זמן רב עד שיבין גם עמנו מי אנחנו ומה אנחנו פועלים, והאחרית ]שייכת[ ליֵרֵאים ]את האלוהים[. "אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו. הן אלוהים חזק ואדיר."[723]

ובעיצומם של אירועים נאים אלה, יחד עם פרסום חיובי ושבח נעלה, המבטאים את חסדי האלוהים השורים עליכם, אתם ניצבים גם בפני קולות מזויפים. הלבבות חונקים את הגרון ]מפחד[ ורבים מן המשתהים חושבים מחשבות על האלוהים.[724] קבוצה אחת אומרת ,כמו שאמרו אבותיה לפניה: "הוי אנשי ית'רב, לא תוכלו עוד לעמוד כאן.  חזרו."[725] וקבוצה אחרת אומרת: "]המתחסדים ואלה אשר פשה הנגע בלבם אמרו[, אלוהים ושליחו לא הבטיחו לנו דבר זולת תעתוע."[726]

ואתם, בתוך כך, סרים למשמעתו של נביאכם, והמאמינים עמו ,ומכריזים את בשורתם: "את זאת הבטיחו לנו אלוהים ושליחו ,ואמת דיברו אלוהים ושליחו. לא הוסיף להם הדבר בלתי אם אמונה והשלמה."[727]

אחים מוסלמים! יגון ואנחה ינוסו, בעזרת האלוהים. אתם תצאו מן הצרה כצאת הכסף מתהליך הליטוש, זכים וטהורים...

בין מנוחה למנוסה 471

ירבה אתכם האלוהים,  יתברך ויתרומם,  גם במנוחה וגם במנוסה.

האלוהים גדול; השבח לאלוהים.

 

 

 

[1] . פורסם בשבועון ג'רידת אל־אח'ואן אל־מסלמין בשנה השנייה להופעתו ,בגיליונות 2 )10 במאי 1934(; 4 )24 במאי( ;9 )5 ביולי( ;10 )12 ביולי( ;11 )19 ביולי( ;12 )26 ביולי( ;13 )2 באוגוסט.(

[2] . סורה 47: 12.

[3]                                                                                   .14 :3             .

[4] . סורה 2: 205-204.

[5] . מצוות הצדקה — אחת מחמש מצוות היסוד )ארכאן( באסלאם.

[6]                                                                           .78-77 :22             .

[7]                                                                                 .111 :9            .

[8] . משפט מתוך שיר של עמר אבן אל־פארד) 1235-1181( — משורר והוגה דעות צוּפי.

[9] . קטע מחדית' המופיע בכמה גרסאות.

[10] . הביטוי שבנא משתמש בו הוא: סיאדת אל־דֻנֻיא.

[11] . סורה 7: 89.

[12] . סורה 12:601.

[13] . סורה 2:672.

[14] . סורה 03:93.

[15] . התורה שבעל־פה.

[16] . אל־סלף אל־צאלחון.

[17] . סורה 2: 257.

[18]                                                                               .40 :22             .

[19] . סורה 2: 257.

[20] . סורה 3: 150.

[21] . סורה 5: 55.

[22] . סורה 7: 196.

[23] . סורה 9: 51.

[24] . סורה 10: 64-63.

[25] . סורה 47: 11.

[26]                                                                                 .8 :63              .

[27] . מתוך שיר המיוחס לאיש הדת והמטיף מג'ד אל־דין אל־ע'זאלי )מת ב־1126(, אחיו של הפילוסוף הידוע אל־ע'זאלי, מן העיר טוס שבח'ורסאן.

[28] . אמירה המיוחסת לסלמן הפרסי, מראשוני המתאסלמים, שעל־פי המסורת יעץ לנביא מחמד לחפור תעלה סביב העיר אל־מדינה שתגן עליה מפני התקפת אנשי מכה.

[29]                                                                                .139 :4            .

[30] . סורה 3: 79.

[31] . סורה 3: 173.

[32]                                                                                .160 :3            .

[33]                                                                               .16 :57             .

[34]                                                                          .77-78 :22             .

[35] . ציטוט מתוך שירו המפורסם של המשורר המצרי אחמד שַוְקְי) 1932-1868(,

"נהג' אל־ֻבֻּרדה", ששיבח את הנביא מחמד.

[36]                                                                                  .41 :9             .

[37] . סורה 22: 78.

[38]                                                                      .115-116 :23            .

[39] . מס גולגולת שאותו הטיל האסלאם על "בני הספר", יהודים ונוצרים, אשר קיבלו מעמד של בני חסות.

[40]                                                                                  .32 :9             .

[41] . סורה 47: 12.

[42] . סורה 2: 193.

[43] . סורה 49: 15.

[44] . אחמד אבן חנבל) 855-780(, מייסד האסכולה החנבלית, שהיא אחת מארבע אסכולות ההלכה באסלאם.

[45] . סלימאן אל־טבראני) 971-873(, סורי, מחברם של כמה ספרי חדית.'

[46] . אחמד אל־ביהקי) 1066-994(, פרסי, מחברם של ספרי חדית.'

[47] . המונחים ההלכתיים הם: פרד כפאיה )חובה על הכלל( ופרד עין )חובה על הפרט(. חובה המוטלת על הפרט נחשבת חמורה יותר, ומחייבת גם נשים וילדים.

[48] . סורה 7: 157.

[49] . החוקה שבנא מתייחס אליה היא החוקה המצרית מ־1923 שנוסחה בידי ועדה של משפטנים בעלי תפיסות ליברליות. המשפטנים האלה הקימו באוקטובר 1922 את מפלגת הליברלים החוקתיים. החוקה, המבוססת על החוקה הבלגית מ־1831, קבעה אמנם שהאסלאם הוא דת המדינה, אך בה־בעת הבטיחה חופש דת ושוויון לכול.

[50] . סורה 5: 44.

[51] . סורה 24: 2.

[52] . סורה 12: 108.

[53] . סורה 3: 103.

[54] . סורה 49: 10.

[55] . סורה 9: 71.

[56] . סורה 8: 63.

[57] . הכוונה להִגל ִהגְ'רה של מחמד ממכה לאל־מדינה.

[58] . שמה הקודם של העיר אל־מדינה.

[59] . על־פי המסורת, מסר הנביא מחמד את עניין בחירת הבית שבו ישתכן לגמלו .

הגמל עצר וברך ליד ביתו של אבו איוב אל־אנצארי.

[60] . מחמד אבן אסמאעיל אל־בח'ארי )מת ב־870( ומסלם אבן אל־חג'אג' אל־נסאבורי )מת ב־875( הם בעלי קובצי החדית' הנחשבים למהימנים ביותר .כינויים המשותף הוא אל־צחיחאן )שני המהימנים(. ראו לעיל הפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[61] . ֻמֻהאג'רון — הכינוי של המוסלמים שהגיעו לאל־מדינה יחד עם הנביא מחמד .

אנצאר )תומכים( — חברי הנביא מבני אל־מדינה.

[62] . סורה 59: 9.

[63] . סורה 18: 110.

[64] . שְִרְכּ — אחד מסוגי הכפירה באסלאם.

[65] . לאחר מותו של הנביא מחמד בשנת 632, מרדו חלק מן השבטים שהתאסלמו בימי חייו וסירבו לשלם את הזכאת. הח'ליפה הראשון, אבו בכר, דיכא את המרידות האלה שכוּנו ֻחֻרוּב אל־רִדַּהַ )מלחמות החזרה מן האסלאם( .

[66] . המרד הזה הסתייע בתמיכה שיעית.

[67] . כוונתו של בנא למרד העבאסי שבו הודחה השושלת האומיית בשנים 750-

[68] . צלאח אל־דין) 1193-1138( גבר על הצלבנים בקרב קרני חטין) 1187(.

[69] . עבד אל־עזיז אבן סעוד) 1953-1880(. בילדותו נאלץ אביו להימלט לכווית בשל סכסוך דמים עם שליטי שמר. לאחר מלחמת העולם הראשונה כבש את אזורי שמר, עסיר וחג'אז, והקים את הממלכה הערבית הסעודית.

[70] . סורה 7: 165-164.

[71] . בקטעים שלהלן משתמש בנא בסיפורי הקוראן על מאבקם של בני ישראל לחירות כרמז עבה למאבק נגד הקולוניאליזם הבריטי.

[72]                                                                              .6-3 :28             .

[73] . סורה 26: 22.

[74] . סורה 26: 20-16.

[75]                                                                         .128-127 :7            .

[76] . סורה 20: 73-72.

[77]                                                                               .80 :20             .

[78] . פורסם בשבועון ג'רידת אל־אח'ואן אל־מסלמין בשנה השלישית להופעתו ,גיליונות 6 )21 במאי 1935(; 7 )28 במאי( ;8 )4 ביוני( ;10 )18 ביוני( .

[79]                                                                             .108 :12             .

[80] . סורה 49: 17.

[81] . סורה 7: 127.

[82] . סורה 28: 56.

[83] .  פנאא' —  מושג צוּפי שמשמעותו התבטלות האדם וכיליונו בתוך הישות האלוהית.

[84] . סורה 9: 24.

[85] . ראו לעיל בפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[86] . סורה 5: 54.

[87] . בערבית קיימים שני מושגים מודרניים המבטאים צורות שונות של לאומיות ,ומקור שניהם בערבית הקדומה. המושג וטַַניִָהָ מציין קשר לחלקת אדמה .מקורו במילה וַַטַ, שבערבית המודרנית פירושה מולדת, אך בערבית הקדומה הוא מופיע במשמעות צרה ביותר: מקום הולדתו של האדם. היום נוהגים המתרגמים להשתמש במושג פטריוטיזם כתרגום לוטניה, והדבר אינו מדויק תמיד. המילה קַומְִיָהָ, לעומת זאת, מתורגמת תמיד כלאומיות. מקורה במילה קַוְםְ, שפירושה קבוצת אנשים. לכן, משמעותה, בשונה מוטניה, הוא: קשר לקבוצת אנשים או לקהילה לאומית .

[88] . עבדו של הנביא מחמד שהשתחרר עם קבלתו את דת האסלאם. המֻאַדה ֻמ ַאדִ'ן )קורא לתפילה( הראשון באסלאם.

[89] . הכוונה לגלות בעיר אל־מדינה לאחר הגירת הנביא מחמד ומאמיניו ממכה.

[90] . סוגי צמחים ריחניים.

[91] . שם מקום ליד מכה.

[92] . שאמה וטפיל — שמן של שתי גבעות במכה.

[93] . אציל אל־ֻעֻ'ַפַרי, אחד מהצחאבה — חברי הנביא.

[94] . סורה 63: 8.

[95] . סורה 4: 141.

[96] . סורה 3: 118.

[97] . בנא משתמש כאן בביטוי אסתעמאר, שפירושו קולוניאליזם. זאת מתוך רצון לעשות השוואה בין כיבושי האסלאם הנעלים ובין הכיבושים של המערב ,שכל תכליתם שלילית.

[98] . סורה 2: 193.

[99] . המילה חִזבְִּיַהַ תורגמה כאן: כיתתיות. משמעות נכונה נוספת היא: מפלגתיות .אין ספק שבנא מנצל כאן משחק מילים שנועד להציג את התנגדותו למערכת הפרלמנטרית שהייתה קיימת אז במצרים .

[100] . בנא מתייחס כאן בסרקאזם לביקורי הפוליטיקאים המצרים בלונדון.

[101] . בנא מתייחס לכל מרחבי עולם האסלאם. יש לשים לב לכך שהוא משתמש במונח חבלי ארץ )אקטאר( ולא במילה מדינות )דוַֻלַ(, מכיוון שהוא אינו מקבל את חלוקת הגבולות שנכפתה על האזור.

[102] . סורה 60: 8.

[103] . ג'אהליה — התקופה שקדמה לאסלאם.

[104] . קטע מתוך שיר המופיע באנתולוגיה דיואן אל־חמאסה מאת אבו תמאם ,משורר נודע שחי במחצית הראשונה של המאה התשיעית .

[105] . בנא רומז כאן לנטייתם של האינטלקטואלים שקידמו את רעיון הלאומיות המצרית הטריטוריאלית, תוך הצגת התקופה הפרעונית כחלק מן ההיסטוריה שעיצבה את אופיה התרבותי של האומה המצרית; ראו בפרק: חסן אל־בנא ו"האחים המוסלמים."

[106] . הכוונה לפעילותו של מוצטפא כֶּמֶאל )אתא תורכ(, בתורכיה, בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20. כמאל ביטל בין היתר את הכתב הערבי ואימץ את רעיון החילוניות.

[107] . סורה 47: 38. המשמעות היא: אם כך תנהגו — רווח והצלה יהיו לאסלאם מפועלם של אחרים.

[108] . סורה 49: 10.

[109] . סורה 60: 9-8.

[110] . חכם ההלכה מאלכ בן אנס )מת ב־795(, אבי האסכולה המאלכית.

[111] . הח'ליפה העבאסי אל־מנצור )שלט בשנים 775-754(.

[112] . חכם ההלכה מחמד בן אדריס אל־שאפעי )מת ב־820(,  אבי האסכולה השאפעית.

[113] . אל־שאפעי, שמקום מושבו היה בעיר מכה, הגיע לבגדאד בערך בשנת 810 ובה חיבר, יחד עם צוות עוזרים מקומי, את ספר ההלכות שלו — אל־רסאלה )האיגרת(. לאחר כמה שנים הוא הגיע למצרים שבה כתב גרסה חדשה של הספר, שהייתה שונה בפרטים רבים מספרו הראשון. באסלאם מוּכר הספר הראשון בשם אל־רסאלה אל־קדימה )האיגרת הישנה(, וספר ההלכה המצרי מוּכר בשם אל־רסאלה אל־ג'דידה )האיגרת החדשה.(

[114] . על־פי חדית' ידוע, ציווה מחמד על חבריו שלא להתפלל את תפילת המנחה לפני שיגיעו למקום מושבם של בני שבט קריזה היהודי שאותם ביקש להעניש על שיתוף הפעולה שלהם עם האויב. בקרב חברי הנביא פרצה מחלוקת בנוגע להבנת דבריו של מחמד; חלק מהם התפללו בדרך, תוך כדי הליכה, וחלקם התפללו רק לאחר שהגיעו למקום .

[115] . באסלאם התפתחו כמה משרות וגופים אדמיניסטרטיביים שתפקידם לאכוף את החוק: השופט )קאדי(, המשטרה )שֻרְַטַה(, המפקח על השווקים )מֻחְתִַסִב( ,ושופט הקובלנות )צאחב אל־מזאלם.(

[116] . סורה 28: 6-1.

[117] . המילה פתרון מופיעה כאן במשמעות של פתרון לחלום, דבר המסביר את הזכרת שמו של יוסף, פותר החלומות.

[118] . איגרת "אל האור", כפי שמצוין בהקדמה לאיגרת של המביא לדפוס, היא מכתב ששלח חסן אל־בנא למנהיגי מצרים ולכמה מנהיגים נוספים במדינות ערב בחודש רג'ב 1355 )ספטמבר-אוקטובר 1936(. התאריך המופיע בכל עותקי "קובץ האיגרות", באתרי האינטרנט השונים, וגם בתרגומו של צ'רלס ונדל לאנגלית, רג'ב 1366 )1947(, הוא שגוי. מצטפא אל־נחאס אמנם היה ראש ממשלת מצרים ממאי 1936 עד דצמבר 1937,  אך לא שימש כלל בתפקיד הזה במהלך 1947.

[119] . סורה 81:01.

[120] . בנא מכוֵוֵן במשפט זה לחוזה האנגלו־מצרי מאוגוסט 1936, שהעניק למצרים עצמאות לכאורה.

[121] . סורה 4:401.

[122] . סורה 7:34.

[123] . סורה 5:45.

[124] . סורה 82:86.

[125] . סורה 82:5-6.

[126] . סורה 3:931-041.

[127] . הכוונה להגליית השבט היהודי בנו־נד'יר מן העיר אל־מדינה .

[128] . סורה 95:2.

[129] . סורה 2:412.

[130] . סורה 3:011.

[131] . סורה 2:341.

[132] . סורה 36:8.

[133] . הכוונה לשיר הפטריוטי הידוע “Rule Britannia”.

[134]                                                                               .110:3            .

[135] . סורה 2:391.

[136] . סורה 94:31.

[137] . סורה 8:06.

[138] . סורה 2:612.

[139] . טקסי ד'כר הכוללים דקלום פסוקי קוראן וריקודים .

[140] . סורה 4:47.

[141] . סורה 4:57.

[142]                                                                                 .76:4             .

[143] . סורה 4:77-87.

[144] . סורה 16:4.

[145] . סורה 74:12.

[146]                                                                                 .89:7             .

[147] . סורה 8:16.

[148] . סורה 22:04-14.

[149]                                                                                 .58:8             .

[150] . שמו של המלך שאול בקוראן.

[151]                                                                               .247:2            .

[152] . סורה 5-1:96. על־פי המסורת באסלאם, הפרשה הזאת, פרשת טיפת הדם ,היא הראשונה שהורדה למחמד.

[153] . קרב בדר היה הקרב הראשון שניהלו המוסלמים כקבוצה, בשנת 624, נגד בני שבט קַֻרַיש.

[154]                                                                               .11:39            .

[155] . סורה 9:221-321.

[156] . סורה 53:72.

[157] . שם, שם.

[158] . שם, שם.

[159] . שם, 28.

[160] . שם, שם.

[161] . סורה 19:9-01.

[162] . סורה 31:11.

[163]                                                                         .24-23:33            .

[164] . סורה 9:021-121.

[165] . סורה 4:5.

[166]                                                                               .29:17            .

[167]                                                                               .53:41            .

[168] . סורה 06:8.

[169] . סורה 94:31.

[170]                                                                       .138-136:2            .

[171] . סורה 94:01.

[172] . סורה 06:9.

[173]                                                                       .119-118:3            .

[174] . סורה 71:43.

[175] . סורה 9:4.

[176] . שם: 7.

[177] . שם: 6.

[178] . מצביא מוסלמי שמרד בשנת 699 )תקופת הח'ליפה האומיי עבד אל־מאלכ( במושל עיראק העריץ, אל־חג'אג' בן יוסף.

[179] . מרד של אנשי דת בספרד נגד הח'ליפה אל־חכם בראשית המאה התשיעית.

[180] . אוניברסיטת אל־אזהר הוותיקה בקהיר היא המוסד החשוב בעולם ללימודי האסלאם הסוני. בשנות ה־30 של המאה ה־20, כאשר בנא כתב את מכתבו ,נאבקו המוסד והעומדים בראשו נגד מגמות החילון במצרים .

[181] . המועצה המוסלמית העליונה, שבראשה עמד הֻמֻפתי חאג' אמין אל־ֻחֻסיני ,ניהלה כמעט מאז הקמתה ב־1922 את מאבקם של ערביי פלסטין נגד היישוב היהודי.  יש לציין כי במועד כתיבת המכתב,  ספטמבר-אוקטובר 1936, הסתיימה השביתה הכללית אשר פתחה את המרד הערבי הגדול חצי שנה קודם לכן. זמן קצר לאחר מכן, בראשית נובמבר, הגיעו לארץ חברי ועדת פיל .

[182] . מולאנא אבולכלאם אזאד) 1958-1888(, איש דת מוסלמי בהודו וממנהיגי המאבק בבריטים. אזאד התנגד לחלוקת הודו ושימש שר חינוך בממשלת הודו לאחר קבלת העצמאות.

[183] . סורה 3:41.

[184] . שם: 15.

[185] . סורה 71:61.

[186] . סורה 9:33.

[187] . סורה 03:4-5.

[188] . במקור: חזביה גם במשמעות של מפלגתיות, סיעתיות.

[189] . במשמעות של הפיכה למצרי.

[190] . ״איגרת הוועידה החמישית״ כוללת את נאומו של בנא בוועידה החמישית של

"האחים המוסלמים" שנערכה בקהיר ב־3 בפברואר 1939. הנאום פורסם בשבועון אל־נד'יר ב־7 בפברואר.

[191] . הוועידה החמישית נערכה במלאת עשר שנים להקמת "האחים המוסלמים "

)על פי המניין המוסלמי( .

[192] . סורה 31:11.

[193] . מתוך שיר של המשורר ַעַמר בן אל־אהתם משבט תמים, בן דורו של הנביא .השיר מופיע באנתולוגיה דיואן אל־חמאסה שנערכה על־ידי המשורר אבו תמאם בן המאה התשיעית.

[194] . אחמד פאשא תימור) 1930-1871(  ניהל ספרייה פרטית גדולה בקהיר .במשך תקופה מסוימת שימש גזבר של אגודת הצעירים המוסלמים שהוקמה ב־1928. הוא מת לפני שפעילות "האחים המוסלמים" צברה תאוצה.

[195] . אחמד אל־סֻכַּרַי, ידיד אישי של חסן אל־בנא, ממקימי "האחים המוסלמים ,"וסגנו של בנא בראש הארגון עד לסילוקו ב־1947 על רקע של סכסוך פנימי .

[196] . חאמד עסכריה, איש דת, מטיף ומחברם של כמה ספרים. מת בדצמבר 1937.

[197] . מחמד עבד אל־חמיד אחמד, יליד 1911, הצטרף לאחים המוסלמים ב־1933 ונחשב לאחד הדֻעֻאת )מפיצי הבשורה( הראשונים. הוא לימד בבתי־ספר של הארגון, וב־1938 מוּנה למזכיר המערכת של השבועון אל־נד'יר.

[198] . שורה מתוך שיר של אבו תמאם שִהִרבה לנדוד ברחבי האימפריה המוסלמית.

[199] . אפריל-מאי 1929. על תאריך ייסוד הארגון ראו בפרק: חסן אל־בנא ו"האחים המוסלמים ."

[200] . ד'כר — טקס צופי. ראו הפרק "מושגי יסוד באסלאם."

[201] . סורה 82:77.

[202] . חניף הוא מי שמאמין בייחוד האלוהים, היינו, מונותאיסט.

[203] . סורה 89:5.

[204] . סורה 4:56.

[205] . סורה 2:282.

[206] . סורה 4:201.

[207] . סורה 2:28.

[208] . ֻסֻנה — ראו הפרק: "מושגי יסוד באסלאם."

[209] . במקור: דעוה סלפיה.

[210] . במקור: טריקה ֻסֻניה.

[211] . ֻפֻרוע )ענפים( —  פרטי ההלכה הנקבעים תוך הסתמכות על כללי פסיקה מוסכמים.

[212] . מאלכ בן אנס )מת ב־795(, איש אל־מדינה ומחבר ספר ההלכה אל־ֻמֻוטא

)הנתיב המפולס(, אבי האסכולה ההלכתית המאלכית.

[213] . הח'ליפה העבאסי אל־מנצור) 775-754(.

[214] . בנו המאומץ של מחמד ואחד המוסלמים הראשונים.

[215] . סורה 21:12.

[216] . על עיתוני "האחים המוסלמים" והיחידות השונות ראו בפרק: חסן אל־בנא ו"האחים המוסלמים". נראה שהמילה "הראשון" במשפט הזה היא תוספת מאוחרת, שכן העיתון בגלגולו השני הופיע רק בשנות ה־40, לאחר הנאום הזה של בנא.

[217] . סורה 16:8.

[218] . כּתַַאִאִ'בּ.

[219] . צופים — כַּשַאפה, סיירים — ג'ואַלַהַ .

[220] . בנא משתמש כאן בפרפרזה על דברי הקוראן )סורה 129:4(: על תרחיקו לכת בפנייתכם אל האחת פן תשאירו את האחרת תלויה ועומדת.

[221] . סורה 74:53.

[222] . סורה 2:341.

[223] . כינויו של המלך שאול בקוראן.  בסורה 2,  פסוקים 249-246 מסופר כי לוחמיו הועמדו במבחן ורק מעטים עמדו בו בכבוד .

[224] . סורה 94:71.

[225] . סורה 42:53.

[226] . סורה 3:621.

[227] . אזור מזרח הדלתא של הנילוס.

[228] . אגודת התרבות האסלאמית, שפעלה באותה העת בקהיר, נוהלה על־ידי עבד אל־רחמאן אל־בנא, אחיו הצעיר של בנא.

[229] . סורה 9:111.

[230]                                                                                 .32:4             .

[231]                                                                               .138:2            .

[232]                                                                                 .60:8             .

[233] . מדצמבר 1937 עד אוגוסט 1939 עמד בראש ממשלת מצרים מחמד מחמוד ממפלגת הליברלים החוקתיים. קדמה לו ממשלה של מפלגת הוְַפַ בראשותו של מצטפא אל־נחאס.

[234] . ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה היו לבנא קשרים טובים עם עלי מאהר, ראש לשכתו של המלך פארוק וראש הממשלה מאוגוסט 1939 עד יוני 1940. השמועות על קשריו הפוליטיים של בנא היו אחד הגורמים להיווצרות אופוזיציה מיליטנטית בתוך הארגון .

[235] . מדובר כמובן בחוקה הליברלית משנת 1923.  ראו בפרק:  חסן אל־בנא ו"האחים המוסלמים."

[236] . צאלח עשמאוי) 1983-1910( הצטרף לאחים המוסלמים ב־1937. הוא עמד בראש המערכת של אל־נד'יר מראשית הופעת השבועון )מאי 1938( עד תחילת 1940. מ־1942 ערך את כתב העת מג'לת אל־אח'ואן אל־ֻמֻסלמין.

[237] . סורה 5:94-05.

[238]                                                                     .47 ,45 ,44:5            .

[239]                                                                                 .32:9             .

[240] . אציל אל־ֻעֻ'פארי, אחד מחברי הנביא.

[241] . עבדו של הנביא מחמד שהשתחרר עם קבלתו את דת האסלאם. בלאל היה הכרוז )ֻמֻאד'ן( הראשון באסלאם.

[242] . סוגי צמחים ריחניים.

[243] . אל־מג'נה — מקום ליד מכה.

[244] . שאמה וטפיל — שתי גבעות במכה.

[245]                                                                               .10:49            .

[246] . עבד אל־חכים עאבדין) 1976-1914(, מצרי, חבר "האחים המוסלמים."

[247] . באתר האינטרנט אל־שבכה אל־דעויה) www.daawa-info.net( מופיע הנוסח הבא, "המתקן"  את דבריו של בנא:  בנוסף הם תומכים באחדות ערבית ,בהיותה החוליה השנייה בתחייה. כמו כן הם פועלים למען ליכוד אסלאמי ,בהיותו חומה מושלמת להגנת המולדת האסלאמית כולה.

[248] . סורה 12:701.

[249] . המסלול הקבוע של הח'ליפות השתנה בשנת 1258 עם הריגתו של הח'ליפה העבאסי האחרון בידי המונגולים.  ראו לעיל הסעיף "ההנהגה הפוליטית באסלאם" בפרק "מושגי יסוד באסלאם."

[250] . באופן רשמי בוטלה משרת הח'ליפה על־ידי הפרלמנט התורכי. התואר ניטל מאחרון המחזיקים בו, עבד אל־מג'יד השני, במרס 1924.

[251] . הוועידה הבין־פרלמנטרית של מדינות ערביות ומוסלמיות להגנת פלסטין נערכה בקהיר ב־18-11 באוקטובר 1938.

[252] . אגודת הצעירים המוסלמים )גגַ'מְעִיַתַ אל־ֻשֻבאן אל־ֻמֻסלמין( הוקמה בקהיר בנובמבר 1927,  ומנהיגיה המרכזיים היו מחב אל־דין אל־ח'טיב,  אחמד תימור, עבד אל־עזיז אל־שאויש וד"ר עבד אל־חמיד סעיד.

[253] . מחמד עלי תאופיק) 1954-1875(, יורש העצר של הכס המצרי עד לידתו של פארוק ב־1920.

[254] . עמר טוסון) 1944-1872(, נינו של מחמד עלי מצד שני הוריו .

[255] . סורה 31:71.

[256] . ופד — קיצור של אל־ופד אל־מצרי )המשלחת המצרית(;  גוף שהתארגן בנובמבר 1918 כדי לייצג את תביעותיה הלאומיות של מצרים מול הבריטים .

ראו בפרק: חסן אל־בנא ו"האחים המוסלמים."

[257] . מצר אל־פתאת — ארגון שהוקם בשלהי 1933 על־ידי שני עורכי דין צעירים: אחמד חסין ופתחי רדואן. לארגון הייתה זרוע צבאית למחצה — החולצות הירוקות,  שאימצה מאפיינים פאשיסטיים,  כמו מדים,  הצדעות במועל ידומצעדים צבאיים.

[258] . במחצית השנייה של שנות ה־30 נהגו אנשי מצרים הצעירה לתקוף מסבאות ,בתי קזינו ובתי בושת תוך מאבק מתמיד במשטרה.

[259] . אל־שרח אל־צע'יר עלא אקרב אל־מסאלכּ אלא מד'הב אל־אמאם מאלכ, קובץ הלכות מאלכי שחובר על־ידי אחמד דרדיר) 1786-1715(.

[260] . מג'מע אל־אנהר פי שרח ֻמֻלתקי אל־אבֻחֻר — ביאור מודרני לספר מלתקא אל־אבֻחֻר של איש ההלכה החנפי אבראהים אבן מחמד אל־חלבי )מתב־1549(. הספר מוזכר גם באיגרת ״מלחמת הקודש״.

[261] . כוונתו של בנא לספר אל־בחר אל־ראא'ק — שרח כנז אל־דקאא'ק )הים המזוקק — ביאור אוצר הדקויות( של איש הדת זין אל־דין אבן נג'ים, איש הלכה מצרי חנפי שמת ב־1562.

[262] . הכוונה לחוזה הבריטי־מצרי מאוגוסט 1936, שהעניק למצרים מידת מה של עצמאות. תפקיד הנציב העליון במצרים אמנם בוטל, והפיקוד על הצבא עברלידי המצרים, אך הצבא הבריטי נשאר על אדמת מצרים .

[263] . ועידת השולחן העגול בנושא פלסטין שכונסה בלונדון בחודשים פברואר-מרס 1939.

[264] . בתקופה שבה נשא בנא את נאומו בוועידה החמישית שהה המופתי חאג 'אמין אל־חסיני בלבנון, לשם ברח ב־1937, והבריטים ביקשו מן הצרפתיםלהסגירו.

[265] .Dahir Berbére ,  צו צרפתי ממאי 1930 שהחיל את השלטון הקולוניאליבצפון־מערב אפריקה.

[266] . סורה 85:12.

[267] . סורה 19:9-01.

[268] . סורה 74:53.

[269] . סורה 82:5.

[270] . סורה 3:041.

[271] . סורה 92:96.

[272] . סורה 3-1:74.  המסורת האסלאמית קובעת כי לאחר ההתגלות הראשונה למחמד )סורה 96(  הייתה הפסקה ארוכה.  סורה 74 היא פנייתו השנייה של המלאך גבריאל למחמד, אשר נבהל מן ההתגלות, וביקש שיכסו אותו בשמיכה.

[273] . סורה 51:49.

[274] . סורה 7:158.

[275] . סורה 83:42.

[276]                                                                             .5-4:30            .

[277] . סורה 5:94.

[278] . סורה 2:341.

[279] . סורה 4:56.

[280]                                                                                 .41:9             .

[281]                                                                                   .5:4             .

[282] . סורה 1:96. על־פי המסורת, זו, כאמור, הייתה ההתגלות הראשונה למחמד.

[283] . סורה 66:6.

[284] . סורה 91:9.

[285]                                                                              .77:28             .

[286] . סורה 3:160.

[287] . סורה 33:21.

[288] . סורה 5:51-61.

[289]                                                                               .10:49            .

[290]                                                                               .120:9            .

[291] . סורה 9:42.

[292] . מתוך מסורת )חדית'( על ֻעֻמיר בן אל־חמאם, אשר באחד הקרבות החזיק בידו תמרים, וכאשר מחמד הבטיח ללוחמים גן עדן, הוא השליך את התמרים מידו ורץ אל שדה הקרב, שם נהרג .

[293] . המסורת מייחסת את האמירה הזאת לאבו בכר בתשובה לשאלה של מחמד.

[294] . אמירה המיוחסת לאחד מחברי הנביא, חביב בן עדי, שאותו הרגו בני שבט בנו־לחיאן, הכופרים.

[295] . זכאת — מצוות צדקה. אחת מחמש מצוות היסוד באסלאם.

[296]                                                                        .41-40:22             .

[297]                                                                               .104:4            .

[298] . ַחַ'ַּבּא ִּבּ אל־אְַרְת, אחד המוסלמים הראשונים. בהיותו עבד במכה התלונן בפני הנביא על עינויים מצד אדוניו הכופרים. תשובתו של מחמד )המופיעה בגרסאות שונות בספרי המסורת( מבטיחה לח'באב ימים טובים יותר.

[299] . על־פי המסורת, בשנת 622 לספירה יצאו בהיחבא מחמד וחברו הקרוב אבו בכר ממכה בדרכם לאל־מדינה, שם המתינו להם יתר המוסלמים. סֻרַאַקַה ִבִּן מַאלִכִּ רדף אחריהם בכוונה ללכוד אותם, אך כל אימת שניסה לעשות זאת שקע סוסו בחול. בסופו של דבר הוא נכנע ושב על עקבותיו לאחר שמחמד ניבא לו כי יזכה בתכשיטי מלך פרס — נבואה שהתגשמה.

[300] . על־פי המסורת, במהלך חפירת השוחות לפני "קרב השוחה) "627 לספירה( ,נמצאה אבן שבאמצעותה חזה הנביא את כיבוש פרס, תימן, וקונסטנטינופול .

בקרב הזה הותקפו המוסלמים באל־מדינה על־ידי אנשי מכה .

[301] . סורה 33:10.

[302] . סורה 33:27-25.

[303]                                                                            .6-5:28             .

[304]                                                                              .60:30             .

[305]                                                                               .104:3            .

[306] . סורה 38:88.

[307] . סונה במקור.

[308] . שהאדה במקור.

[309] . סורה 47:35. חלקו הראשון של הפסוק הוא: "ַאַל ִתִרפּינה ידיכם וַאַל תושיטו יד לשלום, כי ידכם על העליונה."

[310]                                                                               .153:6            .

[311] . לאיגרת הזאת הקדים המביא לדפוס קביעה שלפיה המדובר באיגרת הראשונה של בנא, אשר נכתבה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. האיגרת נפתחת אמנם במילים "לפני אלף שלוש מאות ושבעים שנים", המתייחסות לראשית נבואתו של מחמד,  היינו,  בערך בשנת 610 לספירה.  אם נביא בחשבון שהספירה ההג'רית החלה 12 שנים מאוחר יותר, כאשר מחמד עבר לעיר אל־מדינה, נמצא שמועד כתיבת האיגרת הוא אמנם שנת 1358 להג'רה ,שהיא שנת 1939 לספירה הנוצרית. אולם אם אלה הם פני הדברים, אין זו איגרתו הראשונה של בנא .

[312] . התרגום של המילה הערבית אִֻמִי הוא בדרך כלל: אנאלפבית, אדם שאינו יודע קרוא וכתוב. ואולם את המונח המופיע בקוראן תרגמו הן אורי רובין והן י 'ריבלין: איש אומות העולם, נביא מן האומות .

[313] . בעיר מכה יש שתי גבעות: צפא ומַרְוַהַ. הריצה בין שתי הגבעות האלה היא אחד הטקסים שאותו מקיימים המוסלמים במסגרת העלייה לרגל )חג.('

[314]                                                                               .158:7            .

[315] . חבריו של מחמד )אל־צחאבה(  היו מורכבים משתי קבוצות:  ֻמֻהאג'רון

)מהגרים(,  המוסלמים שהגיעו אתו מן העיר מכה לאל־מדינה,  ואנצאר

)תומכים(, מוסלמים תושבי אל־מדינה.

[316] . סורה 2:831.

[317] . סורה 42:53-52.

[318] . סורה 25:33-32.

[319] . הקוראן נאסף ונערך רק בתקופת שלטונו של הח'ליפה השלישי, עת'מאן בן עפאן) 656-644(.

[320] . הפוזיטיביזם הוא תורה פילוסופית אתאיסטית מבית מדרשו של אוגיסט קונט

)1857-1798(. על־פי התפיסה הזאת, שהייתה מקובלת מאוד באירופה במאה

[321] . ֻמֻרתדון — חוזרים מן האסלאם, כופרים מן הסוג הגרוע ביותר, שדינם מוות.

[322] . ממלכת ביזנטיון נקראה רוּם )היינו, רומא( בפי המוסלמים הראשונים.

[323] . המאה ה־13 לספירה .

[324] . המאה ה־14 להג'רה החלה בשנות ה־80 של המאה ה־19 לספירה, היינו ,כמעט בעת ובעונה אחת עם כיבוש מצרים בידי הבריטים בספטמבר 1882.

[325] . עצביה — מושג טרום אסלאמי אשר ביטא את זיקתו של היחיד לשבט שלו .האסלאם שולל את העצביה, ודורש מן המאמינים סולידריות על בסיס דתי בלבד.  אין ספק שבביטוי הזה התייחס בנא בשלילה ללאומיות הייחודית במשמעות המודרנית שלה.

[326] . סורה 8: 46.

[327] . סורה 17:16.

[328] . אזור אל־דילם הוא האזור ההררי שמדרום לים הכספי. בנא התכוון, כנראה ,לבני משפחת בֻּויְַהְ השיעית ששלטו במרכז האימפריה העבאסית מאמצע המאה ה־10 עד אמצע המאה ה־11.

[329] . סורה 3:118.

[330] . סורה 10:101.

[331] . סורה 7:179.

[332] . סורה 3:100.

[333] . סורה 3:149.

[334] . המונגולים, בראשות הולגו, כבשו את בגדאד בשנת 1258 והרגו את הח'ליפה העבאסי האחרון.

[335] . אמיר אל־מואמנין, אחד מכינוייו של הח'ליפה.

[336] . מנבר — הבמה במסגד שעליה ניצב הדרשן.

[337] . בנא מציג את מצרים כמי שהובילה את המאבק בצלבנים, אלא שהאמת היא שצלאח אל־דין, שמוצאו היה כורדי, הגיע למצרים רק ב־1168, ונטל את השלטון עליה עם מותו של השליט הפאטמי האחרון ב־1171.

[338] . צלאח אל־דין ניצח את הצלבנים בקרב קרני חיטין שבגליל התחתון בשנת

[339] . צבא ממלוכי בפיקודו של הסולטאן סיף אל־דין ֻקֻטוז ניצח את המונגולים בקרב מעיין חרוד )עין ג'אלות( ב־1260. ביברס היה רק אחד מן המפקדים בקרב הזה. לאחר הקרב הוא הרג את הסולטאן ותפס את מקומו.

[340] . לאחר נפילת השושלת העבאסית מוּנה צאצא של המשפחה לתפקיד ח'ליפה בקהיר. זה היה תפקיד חסר תוכן וסמכות, ומטרתו הייתה להעניק לגיטימציה לשליטים הממלוכים.  התפקיד הזה היה קיים עד שנכבשה קהיר בידי העות'מאנים ב־1517.

[341] . נראה כי המילה "הראשונה"  היא תוספת,  פרי עריכה מאוחרת,  מכיוון שהאיגרת נכתבה לפני מלחמת העולם השנייה.

[342] . אזור החוף הצפוני של מרוקו.

[343] . ברקה היא קירנאיקה, האזור המזרחי בלוב.

[344] . הכוונה לצבא האיטלקי שדיכא באכזריות את מרד הסנוסים.

[345] . הכוונה לשלטונו של השריף חסין במכה. למרות ההבטחות הבריטיות מ־1916, וחרף העובדה שצבאו נלחם לצד הבריטים במרד הערבי, הופקר חסין לגורלו עם תום המלחמה.

[346] . הכוונה למלחמה הלאומית בראשותו של מצטפא כמאל )אתא תורכ( אשר הושלמה עם כיבוש איסטנבול והדחת הסולטאן באוקטובר 1922.

[347] . מהפכת 1919 — רצף של אירועים אלימים נגד הבריטים שהחל במרס 1919 ונמשך תקופה ארוכה. ב־28 בפברואר 1922 הכריזו הבריטים באורח חד־צדדי על סיום הפרוטקטורט ועל "מתן עצמאות" למצרים, אך בפועל המשיכו לשלוט בה .

[348] . בעיראק פרץ באמצע 1920 מרד נגד בריטניה. את המרד, שנמשך קרוב לחצי שנה, הובילו שבטים שיעיים בדרום המדינה.

[349] . לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה הקים פיצל בן חסין ממשלה ערבית לאומית בדמשק. הממשלה הזאת סולקה על־ידי צרפת שכבשה את דמשק בסוף יולי 1920.

[350] . מהומות אל־נבי מוסא )אפריל 1920(; מהומות 1 במאי) 1921(; מאורעות תרפ"ט) 1929(, "המרד הגדול" בשנים 1939-1936.

[351] . המרד באזור אל־ריף, בראשותו של עבד אל־כרים אל־ח'טאבי, פרץ ב־1921, ודוכא על־ידי צרפת רק ב־1925.

[352] . מצרים, כאמור, קיבלה עצמאות פורמלית בלבד ב־28 בפברואר 1922. מעמד דומה קיבלה עיראק בהסכם הבריטי־עיראקי מאוקטובר 1922.

[353] . בסוף 1924 השתלט אבן סעוד על חג'אז שהייתה בידיו של השריף חסין .

בינואר 1926 הוא הכריז על עצמו "מלך חג'אז וסולטאן נג'ד."

[354] . בהערת שוליים בספר האיגרות הוסיף המביא לדפוס את המילים הבאות:

"סוריה קיבלה בסופו של דבר את חירותה,  המדינות הכירו בעצמאותה ,והצרפתים נטשו אותה". מכיוון שצרפת יצאה מסוריה ומלבנון רק לאחר מלחמת העולם השנייה, היינו, זמן רב לאחר כתיבת האיגרת הזאת, ברור לחלוטין שבנא לא התכוון לכך כאשר כתב כי "סוריה הייתה קרובה להכרה בעצמאותה ."

[355] . אמיר אל־ֻמֻאמנין — אחד מכינוייו של הח'ליפה.

[356] . סורה 28:5.

[357] . סורה 30:7.

[358] . סורה 47:12.

[359] . תיאור החדירה הכלכלית של המערב אל עולם האסלאם מזכיר את השתלשלות האירועים שהובילה להסתבכות הכספית של הח'דיב אסמאעיל ולכיבוש מצרים ב־1882 בידי הבריטים.

[360] . מחמד עלי, שנזקק לאנשי ִמִנהל ולבעלי השכלה גבוהה, הוא שהחל ב־1816 לשלוח צעירים ללמוד באירופה. מאוחר יותר נמצאו גם בעלי ממון שיכלו להרשות לעצמם לשלוח את בניהם ללימודים בחוץ־לארץ. פריז הייתה היעד המועדף.

[361] . אמאנוללה) 1960-1892(,  שליט אפגניסטאן בשנים 1929-1919,  הצליח לשחרר את ארצו משלטון בריטניה, אך ניסיונותיו לכפות צעדי מודרניזציה גרמו למרד שבטים שבגינו נאלץ לצאת לגלות בשווייץ.

[362] . מאז ראשית המאה ה־20 התפתח במצרים זרם אינטלקטואלי מודרניסטי שהביע באופן גלוי דעות חילוניות. בנא מתכוון, כנראה, לסופר ולהוגה הדעות הדגול טה חסין) 1973-1889( שטען ב־1938 בספרו עתיד התרבות במצרים כי ארצו קשורה מקדמת דנא לתרבות המערב, ובקשר הזה יהיה תלוי גם עתידה.

[363]                                                                               .140:3            .

[364] . סורה 15:9.

[365] . סורה 9:32.

[366] . סורה 10:58-57.

[367]                                                                              .40:22             .

[368] . סורה 7:128.

[369]                                                                              .83:28             .

[370] . סורה 9:32.

[371] . סורה 29:2.

[372] . סורה 61:14-10.

[373] . סורה 2:138.

[374] . סורה 47:11.

[375] . סורה 12:21.

[376] . לחסן אל־בנא היו יחסים טובים עם עלי מאהר, ראש לשכתו של המלך פארוק ,ששימש כמה פעמים ראש ממשלת מצרים )בפעם השנייה מאוגוסט 1939 עד סוף יוני 1940(. שמועות על היחסים האלה נפוצו בארגון וגרמו לתסיסה .

[377] . סורה 40:84.

[378] . סורה 28:55.

[379] . סורה 30:5-4.

[380] . האיגרת הזאת הופיעה בכתב־העת אל־נד'יר ב־15 בינואר 1940, אך זה היה כנראה פרסומה השני. לא ידוע מתי פורסמה לראשונה והיכן.

[381] . סורה 18:13.

[382] . הג'רה — הגירת מחמד עם מאמיניו מן העיר מכה לאל־מדינה בשנת 622. ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[383] . סורה 3:18.

[384] . סורה 5:3.

[385] . סורה 3:85.

[386] . במקור: ֻסֻנה — התורה שבעל־פה באסלאם; ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[387] . במקור: סַלַףַ.

[388] . סורה 3:110.

[389] . סורה 2:143.

[390] . אבו בכר — הח'ליפה הראשון באסלאם )שלט בשנים 634-632(.

[391] . עמר בן אל־ח'טאב — הח'ליפה השני )שלט בשנים 644-634(.

[392] . הכוונה כמובן לשיטות ממשל שמקורן במערב.

[393] . מֻאדֻמאדִ'ן — הכרוז הקורא לתפילה.

[394] . אללה אכבר!

[395] . לַאַ ִאִלה ִאִלא אללה!

[396] . סורה 3:173.

[397] . סורה 61:8.

[398] . במקור נעשה שימוש במושג שהיד, היינו, אדם הנהרג במלחמת קודש.

[399] . חברי המסדרים הצופיים.

[400] . דדִ'כְּרְ במקור.

[401] . המסורת )חדית'( הזאת נחשבת למבוססת על שושלת מוסרים חלשה. היא מובאת בגרסאות שונות אצל אל־ביהקי, אל־בזאר, אבן טאהר, אל־חאכם ,אל־קדאעי ואחרים. מטרת המסורת היא לשלול סיגופים וצומות מיותרים.

[402] . סורה 7:32.

[403] . מטרת התיאור הזה היא להציג את חברי הנביא כמי שידעו לשלב בין אדיקוּת דתית ובין גבורה בשדה הקרב.

[404] . סורה 49:13.

[405] . סורה 2:285.

[406] . סורה 5:8.

[407] . סורה 60:8.

[408] . במקור מופיע המונח ד'מיון, היינו, בני חסות. הכוונה ליהודים ולנוצרים.

[409] . ציטוט מדברי הנביא מחמד בחדית .'

[410] . הקטע מכאן עד הסוף אינו מופיע בקובץ האיגרות המודפס של בנא אלא רק באיגרות שבאתרי האינטרנט.

[411] . סורה 3:126.

[412] . ״איגרת הכללים״ נועדה לשימושם של חברי הגדודים )כּתַאִאִ'ב( — מסגרות שהוקמו החל בסתיו 1937 ואילך, וציינו את המעבר אל שלב המיסוּד — השלב השני בפעילותם של "האחים המוסלמים". חברי הגדודים, הלוחמים )מֻגֻמגַ'אִהִדון(,  עסקו בפעילות גופנית ובהעלאת רמתם הרוחנית,  בין היתר ,באמצעות שינונה של האיגרת הזאת. בנא מזכיר באיגרת את התאריך 5 בחודש רביע אל־אול בשנת 1359 )12 באפריל 1940( כיום המעבר אל שלב הביצוע. האיגרת נכתבה אפוא זמן לא רב לאחר מכן — במהלך 1940.

[413] . סורה 9:105.

[414] . סורה 6:153.

[415] . "האחרים" הם אנשי "האחים המוסלמים" שאינם חברי "הגדודים."

[416] . בנא משתמש במילה אַרְכַּאַן, המזכירה את ארכאן אל־אסלאם, היינו, חמש מצוות היסוד של האסלאם.

[417] . כאן נעשה שימוש במילה ַתַ'קאַפַה, שפירושה תרבות רוחנית) culture(.

[418] . במקור: ֻסֻנה מֻטַהַַרַה, התורה שבעל־פה. ראו הפרק מושגי יסוד באסלאם.

[419] . במקור: חדית.'

[420] . במקור ִאִמאם. ראו בפרק מושגי יסוד באסלאם על ארבע אסכולות ההלכה .הסעיף הזה והבא אחריו מבטאים את יחסו המסתייג של בנא מן האסכולות האלה.

[421] . ֻפֻרוע — פרטי הלכה, בשונה מעקרונות פסיקה, ֻאֻצול. סעיף זה נועד להבחין בין המאמינים בעלי הידע, המסוגלים לפסוק לעצמם הלכה, ואלה הנדרשים לפנות לחכם דת.

[422] . סורה 3:7.

[423] . בִּדְַעְ — חידוש במשמעות שלילית, האסור באסלאם.

[424] . סורה 27:53.

[425] . אל־שַהַאדַהַ )העדות(, משפט המורכב משני חלקים — אין אלוהים מבלעדי אללה ומחמד שליח אללה. אחת מחמש מצוות היסוד .

[426] . סורה 6:163-162.

[427] . סורה 9:105.

[428] . סורה 8:39.

[429] . סורה 9:32.

[430] . סורה 12:21.

[431] . מלחמת הלשון — ניהול ג'האד באמצעות דיבור, כמו דרשה ונאום. מלחמת העט — ג'האד באמצעות כתיבה.

[432] . סורה 22:78.

[433] . סורה 9:111.

[434] . סורה 9:24.

[435] . סורה 9:120.

[436] . סורה 48:16.

[437] . שֻעְַבַּה )ענף( וברבים שַֻעַב — נקרא סניף מקומי של "האחים המוסלמים."

[438] . ראו על הצופים בפרק מושגי יסוד באסלאם.

[439] . רִסאלַתַ אל־מִנַהַג' — איגרת שבוטלה ואינה קיימת בידינו.

[440] . ייתכן שזהו תאריך הקמתו של "המערך המיוחד"  )אל־נִזִאם אל־ַחַ'אץ( ,המוּכר בציבור בשם "המנגנון הסודי"  )אל־גאל־גִ'האז אל־סִִרִי(.  זהו המנגנון שביצע פעולות טרור במצרים במחצית השנייה של שנות ה־40 נגד מטרות ממשלתיות ומתנגדי "האחים המוסלמים ."

[441] . בנא משתמש בביטוי שַהַאדַהַ, במשמעות של מיתה במלחמת קודש.

[442] . סורה 33:23.

[443] . סורה 17:51.

[444] . סורה 2:138.

[445] . סורה 60:4.

[446] . ד'מי,  לא מוסלמי החי תחת שלטון האסלאם.  ראו בפרק:  מושגי יסוד באסלאם.

[447] . סורה 59:9.

[448] . ציטוט של חדית.'

[449] . סורה 9:71.

[450] . סורה 4:65.

[451] . אִגִאגְ'ִתִהאד — השתדלות, הפעלת מאמץ. ראו הפרק: מושגי יסוד באסלאם .

[452] . סורה 8:63.

[453] . גגֻ'זְאְ' — חלק. הקוראן מחולק לשלושים חלקים, כמספר ימי החודש.

[454] . סירת אל־נבי. ראשון כותבי הביוגרפיה של מחמד היה אבן אצחאק )מת בשנת 767(. ספרו השתמר בתוך ספרו של כותב ביוגרפיה מאוחר יותר אבן השאם )מת בשנת 834(, כתאב סירת רסול אללה )ספר הביוגרפיה של שליח האל.(

[455] . ֻחֻמאת אל־אסלאם, יצא לאור במצרים בשנת 1900. מחברו היה מצטפא נג'יב.

[456] . איש החדית' יחיא אבן שריף אל־נווי )מת בשנת 1277(. ספרו הידוע הוא אל־ארבעין )קובץ ארבעים המסורות.(

[457] . זכאת — מצוות הצדקה .

[458] . דוגמה לתחינה המופיעה בקוראן בפסוק האחרון של סורה 2: "ריבּוננו ,אל תדוננו לכף חובה אם נשכח או נִטִעה. ריבּוננו, אל תטיל עלינו נטל כפי שהִטלָתָ על אשר היו לפנינו."

[459] . זו ססמת חמאס. ראו: אמנת חמאס, סעיף 8.

[460] . סורה 61:14-10. הסיעוף הוא של חסן אל־בנא.

[461] . מכאן עד הסוף מדובר בתוספת לאיגרת המקורית. במקומות רבים מופיעה התוספת זאת כאיגרת נפרדת, "איגרת המשפחות". המשפחה )אֻסְַרַה( הייתה מסגרת ארגונית חדשה שבנא כפה על "האחים המוסלמים" ב־1943, במקום הגדודים.

[462] . סורה 49:10.

[463] . סורה 3:103.

[464] . סורה 4:83.

[465] . פורסם בדו־שבועון מג'לת אל־אח'ואן אל־ֻמֻסלמין, בגיליונות הבאים: 1 )29 באוגוסט 1942(; 2 )12 בספטמבר( ;3 )26 בספטמבר( ;4 )10 באוקטובר( ;5 )24 באוקטובר( ;7 )21 בנובמבר( ;8 )5 בדצמבר(. "האחים המוסלמים "חידשו את הופעת ביטאונם בתקופה הזאת בתיאום עם הופד אשר חזר לשלוט בממשלה בפברואר 1942.

[466] . סורה 2:21.

[467] . סורה 4:1.

[468] . סורה 49:13.

[469] . עַצַבִּיַהַ — מונח שביטא בתקופה הטרום־אסלאמית סולידריות שבטית. האסלאם שולל את הגישה הזאת מכול וכול. בדבריו של בנא מציינת המילה רגש לאומי במובן המודרני־ייחודי שלו.

[470] . התפיסה שחסן אל־בנא מציג בפרק הזה היא עיבוד של תורתו הפוזיטיביסטית של אוגיסט קונט (Auguste Comte, 1857-1798) המתארת את התקדמות האנושות בשלבים — החל מן השלב התיאולוגי, עבור דרך השלב המטפיזי אל השלב הפוזיטיבי שבו המדע יוכל לספק תשובה לכל שאלה. התורה הזאת הייתה מקובלת על האתיאיסטים האירופים במאה ה־19 ועל האינטלקטואלים המודרניסטים במצרים בראשית המאה ה־20.  בנא משתמש בכלים הפוזיטיביסטיים כדי לסתור את תורתו של קונט.

[471] . סורה 99:7-8.

[472] . סורה 20: 114.

[473] . במקור: שַהאדַהַ )עדות( — אחת ממצוות היסוד באסלאם, ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[474] . סורה 51:50-51.

[475] . פֻרְַקַאן הוא אחד מכינויי הקוראן.

[476] . סורה 25:1.

[477] . סורה 7:158.

[478] . סורה 34:28.

[479] . חשוב לציין כי העיסוק בתקופת הבערות הקדם־אסלאמית )ג'אהליה( נחשב מאז ומעולם למגונה.

[480] . בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20 היו אינטלקטואלים מצרים חשובים שביקשו לשוות לאופי הלאומי המצרי סממנים הלקוחים מן התרבות הפרעונית, במטרה לחבר את מצרים המודרנית לעברה המפואר.

[481] . שְִרְכּ, אחת מצורות הכפירה באסלאם. מבטאת פגם בייחוד האלוהים.

[482] . השעוביה — תנועה רוחנית שהייתה קיימת בראשית ימיה של שושלת בית עבאס. ראשי התנועה הזאת, שרובם היו מוסלמים פרסים, כפרו בעליונות הגזע הערבי ותרבותו.

[483] . רודיארד קיפלינג, "הבלדה על מזרח ומערב."

[484] . עַאלמִיַהַ במקור.

[485] . אִנסאניִַהַ במקור.

[486] . סורה 42:13.

[487] . סורה 13:11.

[488] . סורה 43:44-43.

[489] . סורה 27:79.

[490] . סורה 45:18.

[491] . סורה 4:65.

[492] . סורה 3:110.

[493] . סורה 2:143.

[494] . סורה 22:78.

[495] . סורה 7:128 .

[496] . סורה 21:105.

[497] . סורה 22:40.

[498] . סורה 58:21.

[499] . סורה 12:21.

[500] . סורה 8:12.

[501] . סורה 30:47.

[502] . סורה 28:5.

[503] . סורה 21:107.

[504] . האיגרת הזאת נכתבה על רקע המאבק בפלסטין, אך מועד כתיבתה המדויק אינו ידוע.

[505] . אֻֻחֻד, הר ליד העיר אל־מדינה, שם ספגו המוסלמים, בהנהגת מחמד, תבוסה מידי בני שבט ֻקֻריש בשנת 625. את התבוסה מייחס הקוראן לכך שהמוסלמים לא צייתו להוראות הנביא, בשל רצונם לזכות בשלל.

[506]                                                                               .216:2            .

[507]                                                                               .183:2            .

[508] . סורה 3:158-156.

[509]                                                                       .170-169:3            .

[510]                                                                                 .74:4             .

[511] . באסלאם הסוני מלחמת הקודש )ג'האד( אינה נכללת בין חמשת עמודי הדת

)ארכאן(. לא ברור על מה ביסס בנא את הקביעה הזאת.

[512] . סורה 8, פרשת המלקוח.

[513]                                                                                 .60:8             .

[514]                                                                                 .65:8             .

[515] . סורה 9.

[516] . מֻשְִרִכּוּן, מַשַתפים: כופרים בייחודו של האל.

[517] . סורה 9:14.

[518] . אְַהְל אל־כִַּתִא: אנשי הספר, היינו, יהודים ונוצרים.

[519] . ג'זיה — מס הגולגולת המיוחד שהוטל על היהודים והנוצרים.

[520]                                                                                 .29:9             .

[521]                                                                                 .41:9             .

[522] . סורה 9:83-81.

[523] . סורה 9:89-88.

[524]                                                                               .111:9            .

[525] .   47. נקראת גם "פרשת מחמד."

[526] . סורה 47:21-20.

[527] .סורה 61:4.

[528] . סורה 48.

[529] . על־פי המסורת, יצא הנביא מחמד, בשנת 628, בראש קבוצת מאמינים גדולה אל העיר מכה במטרה לקיים את מצוות העלייה לרגל. עת'מאן בן עפאן ,שנשלח למכה לנהל משא־ומתן עם ראשי שבט ֻקֻריש,  התמהמה,  ובקרב המוסלמים התרופפו הרוחות.  מחמד קיבץ את אנשיו תחת העץ הקדוש של חֻדיבְִּיַהַ, והם נשבעו לו אמונים. לאחר מכן נחתם עם אנשי מכה "חוזה חדיביה" הידוע שבו הסכים מחמד לוויתורים שונים. החוזה הזה, שנחתם לעשר שנים, הופר על־ידי מחמד לאחר שנתיים.

[530]                                                                       .19-18 :48             .

[531] . אבו הרירה )מת ב־681(, אחד מחברי הנביא ומוסר מסורות מהימן.

[532] . אנס בן מאלכּ )מת בשנת 712(, אחד מחברי הנביא ומוסר מסורות מהימן.

[533] . קרב בדר היה הקרב הראשון שערכו המוסלמים בשנת 624. זו הייתה פשיטה על שיירה מסחרית של בני ֻקֻריש שהסתיימה בניצחון המוסלמים.

[534] . סורה 33:23.

[535] . אל־שיח'אן,  אל־בח'ארי וֻמֻסלם,  שני מאספי החדית'  המהימנים ביותר ,המוּכרים גם בשם אל־צחיחאן )שני המהימנים.(

[536] . ששת ספרי החדית' המהימנים: אל־בח'ארי, מְֻסְלם, אל־נסאִאִ'י, אבן־מאג'ה ,אל־ִתִרמד'י, אבו דאוד.

[537] . אחד מחברי הנביא, נחשב למוסר מסורות מהימן.

[538] . עבדאללה אבן מסעוד — אחד המתאסלמים הראשון וחבר קרוב של מחמד.

[539] . מֻסְלִם, אבו דאוד, אל־תרמד'י, אל־נסאא'י, אבן מאג'ה.

[540] . סורה 3:169.

[541] . תיאור לעגני לתאבי הבצע, המזניחים את מלחמת הקודש.

[542] . אחמד אבן חנבל )מת ב־855(, אבי אסכולת ההלכה החנבלית.

[543] . אבו איוב אל־אנצארי, תושב העיר אל־מדינה. על־פי המסורת, בהגיעו לאל־מדינה עצר גמלו של מחמד וברך ליד ביתו של אבו איוב, וכך נבחר הבית למקום משכנו של הנביא. אבו איוב נהרג בסביבות שנת 674 בקרב ליד חומות קונסטנטינופול, ועל קברו נבנה מסגד. במסגד הזה נהוג היה לערוך את טקסי ההכתרה של הסולטנים העות'מאנים.

[544] . חבריו של הנביא היו מחולקים לשתי קבוצות:  מֻהאגֻמהאגִ'רוּן )מהגרים,  אלה שהגיעו עמו ממכה( ואַנְַצְא )תומכים, תושבי אל־מדינה.(

[545] . סורה 2:195.

[546] . חסן סדיק חאן )מת ב־1890(, מלומד מוסלמי־הודי.

[547] . ספר על מעלות מלחמת הקודש פרי עטו של אבן אל־נחאס )מת ב־1410(, איש דת שפעל בדמשק.

[548] . מג'מע אל־אנהר פי שרח ֻמֻלתקא אל־אבֻחֻר — ביאור מודרני לספר מלתקא אל־אבחר שכתב איש ההלכה החנפי אבראהים אבן מחמד אל־חלבי )מת ב־1549(.

[549] . דאר אל־חְַרְבּ — האזור שאינו בשליטת האסלאם בניגוד לדאר אל־אסלאם, אזור האסלאם.

[550] . אְַהְל אל־ד'ַמַּה — יהודים ונוצרים הנמצאים באזור האסלאם במעמד בני חסות.

[551] . ֻמֻרתדון — חוזרים מן הדת, היינו, מי שהיו מוסלמים וכפרו. דינם הוא מוות.

[552] . פְַרְד כּפִַאיַהַ — חובה החלה על כל החברה המוסלמית, בניגוד לפְַרְד עַיְןְ — שהיא חובה אישית המוטלת על כל אחד ונחשבת לחמוּרה יותר. פרד עין מחייב כל אדם, כולל נשים וילדים .

[553] . סורה 9:5: "עם תום החודשים הקדושים, ִהִרגו את המשתפים בכל מקום אשר בו תמצאום, וִתִפסו אותם וכַתַרו אותם וִאִרבו להם בכל אתר ואתר."

[554] . כוונתו של בנא לספר אל־בחר אל־ראא'ק — שרח כנז אל־דקאא'ק )הים המזוקק — ביאור אוצר הדקויות( של איש הדת זין אל־דין אבן נג'ים, איש הלכה מצרי חנפי שמת ב־1562.

[555] . ֻבֻּלע'ת אל־סאלכ לאקרב אל־מסאלכ — ספר הלכה מאלכי פרי עטו של אחמד אבן מחמד אל־סאוי )מת ב־1825(.

[556] . יחיא אבן שרף אל־נווי )מת ב־1277( — איש דת סורי. ספרו המופיע כאןנקרא בערבית אל־מנהוג'.

[557] . אל־מע'ני, היינו, מי שאינו זקוק לאיש. משמש גם אחד משמותיו של אללה.

[558] . עבדאללה אבן ֻקֻדאמה )מת ב־1223( — איש הלכה סורי.

[559] . הכוונה לאמאם אחמד אבן חנבל, אבי האסכולה החנבלית.

[560] . ֻאֻם חראם — אישה שהשתתפה בקרבות, ומתה בקפריסין בתקופת הח'ליפהמעאויה.

[561] . אל־ֻמֻחלא — ספרו של עלי אבן אחמד אבן חזם )מת ב־1064(, איש דת שחי בספרד ומילא גם תפקידים מדיניים בחצר הח'ליפה האומיי בקורדובה .האסכולה הזאהרית נקראת על שמו של איש הדת דאוד אל־זאהרי, בן המאה התשיעית, שדגל בהפעלה מוחלטת של שיקול דעת בפסיקה .

[562] . סורה 9:41.

[563] . אל־ַסַיל אל־ג'ראר — ספרו של מחמד אל־שוכאני )מת ב־1834(, איש דתתימני.

[564] . שיטת האִגה ִאגְ'ִתִהאד )הפעלת מאמץ, השתדלות( היא שיטת פסיקה המאפשרת שיקול דעת לפוסק. ראו: פתח דבר. שיטת התַקְלִיִד )חיקוי( מחייבת את הפוסק להסתמך על קודמיו, היינו, על ספרי הלכה .

[565] . עבדאללה בן אל־מבארכ — איש דת בן המאה השמינית.

[566] . עבד אל־ואחד בן זיד — דרשן בן המאה השמינית בעיר בצרה.

[567] . שקיק אל־בלח'י, איש דת בן המאה השמינית באזור ח'ראסאן )איראן שלהיום.(

[568] . מחמוד בדר אל־דין אל־עיני )מת ב־1451( — יליד סוריה ומקורב לשליטים הממלוכים שמקום מושבם היה בקהיר.

[569] . אסד בן אל־פראת )מת ב־828( — שופט בעיר קירואן )בתוניסיה של היום( .

פיקד על הצי האסלאמי שפלש לסיציליה, שם נהרג.

[570] . סורה 41:53.

[571] סורה 8: 61.

[572] . סורה 2:190.

[573] . סורה 5:8.

[574] . התפיסה הבאה לידי ביטוי במסורת הזאת היא תפיסה צופית שלפיה המאבק בנפש האדם חשוב יותר ממלחמתו בפועל באויב החיצוני. כפי שנראה להלן ,בנא, למרות השקפת עולמו הצופית, התנגד לתפיסה זאת.

[575] . אל־חאפז אבן חג'ר אל־עסקלאני )מת ב־1448( — חכם דת מצרי שאפעי .

ספרו המוזכר כאן הוא תסדיד אל־קַוְסְ.

[576] . אל־חאפז אל־עראקי )מת ב־1403( — חכם דת ממוצא כורדי שחי בקהיר .

ספרו המוזכר כאן הוא תח'ריג' אחאדית' אל־אחיאא'.

[577] . אבו בכר אחמד אל־ביהקי )מת ב־1066( — איש הלכה שאפעי .

[578] . ג'אבר אבן עבדאללה — יליד אל־מדינה, אחד מחברי הנביא ומקור למסורות רבות עליו.

[579] . אל־ח'טיב אל־בע'דאדי )מת ב־1071(. ספר ההיסטוריה שלו המוזכר כאן הוא ההיסטוריה של בגדאד) תאריח' בע'דאד(.

[580] . סורה 3:154.

[581] . האיגרת הזאת מורכבת מסדרה ארוכה של מאמרים שפורסמו ביומון ג'רידת אל־אח'ואן אל־מסלמין בנובמבר—דצמבר 1947, כנראה, על רקע הקמתה של פקיסטאן. הסדרה נקראת: "הלוא הכרזתי — אלוהים הֱיֵהֵ עדי ")משפט הלקוח מנאומו האחרון של מחמד בעת העלייה לרגל שבה נפרד מן המאמינים(, והיא מחולקת על־פי נושאים. להלן רשימת המאמרים: א. שלושה מבטים) 16 בנובמבר 1947(; ב. איזה גוון עלינו לבחור) ?17 בנובמבר( ;ג. טענות נגד) 18 בנובמבר(; ד. בעייתנו הלאומית וכיצד תיפתר באמצעות המגמה האסלאמית) 19 בנובמבר(; ה. אחדותנו לנוכח המגמה האסלאמית )20 בנובמבר(; ו. בעיות הפנים שלנו לנוכח סדרי האסלאם — סדרי השלטון

)חמישה חלקים: 24, 25, 26, 27 בנובמבר ,2 בדצמבר(; ז. תגובות להערות הקוראים) 4 בדצמבר(;  ח.  בעיות הפנים שלנו לנוכח סדרי האסלאם — המערכת הכלכלית )חמישה חלקים: 28, 29, 30, 31 בדצמבר ,20 בפברואר 1948(.

[582] . אזור קירנאיקה.

[583] . ציטוט משירו של המשורר המצרי אחמד שוקי) 1932-1868( "שואת דמשק "אשר נכתב ב־1926 לאחר הפגזת העיר דמשק בידי הצרפתים במהלך המרד הסורי הגדול.

[584] . ארבע החירויות) four freedoms(, על־פי נאומו המפורסם של נשיא ארצות־הברית פרנקלין רוזוולט מינואר 1941: חירות הביטוי, חירות הדת, חירות ממחסור וחירות מפחד.

[585] . סורה 101:5-4.

[586] . סורה 34:46.

[587] . סורה 2:138. טבילה, במקור הערבי צַבְַּעַ'ה, שמשמעותה גם גוֶוֶן, צביון. מכאן הקשר בין המילה גוון שבכותרת הפרק למילה טבילה שבפסוק הקוראני.

[588] . סורה 13:11.

[589] . סורה 12:21.

[590] . בעת כתיבת המאמר הייתה בתוקף חוקת 1923 הליברלית,  אשר הייתה מבוססת על החוקה הבלגית מ־1831 ונוסחה בידי ועדה של משפטנים.

[591] . "חלקו הדרומי" של עמק הנילוס הוא סודאן של היום.

[592] . סורה 60:8.

[593] . אל־שַהַדתַַיְןְ — ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[594] . סורה 4: 65.

[595] . סורה 2: 138.

[596] . סורה 5: 52.

[597] . סורה 5:50.

[598] . אִגִאגְ'תהאד — השתדלות, ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם .

[599] . סורה 2: 185.

[600] . עבדאללה אבן עמר) 693-614( — בנו של הח'ליפה השני, עמר בן אל־ח'טאב ,איש הלכה.

[601] . ַרַאי — השקפה, דעה. פסיקה שאינה מתבססת על טקסט כתוב של קוראן או חדית.'

[602] . מחמד אבן אדריס אל־שאפעי )מת ב־820( — אבי האסכולה השאפעית .

[603] . עבר למצרים.

[604]                                                                                   .6:5             .

[605]                                                                              .51:24             .

[606] . ארבעת השליטים הראשונים באסלאם — ראו בפרק: מושגי יסוד באסלאם.

[607] . סורה 4:141.

[608] . ג'האד במקור.

[609] . שהאדה במקור.

[610] . סורה 9:22-20.

[611]                                                                                 .61:8             .

[612] . בחדיביה נחתם חוזה בין מחמד ליריביו אנשי מכה בשנת 628 כאשר הללו סירבו לאפשר לו להיכנס לעיר במסגרת עלייה לרגל. החוזה, שתוקפו היה עשר שנים, ִאִפשר למחמד לעלות לרגל עם מאמיניו שנה מאוחר יותר. לאחר שנתיים כבשו המוסלמים את מכה תוך הפרה גלויה של החוזה .

[613] . סורה 8:60-58.

[614] . סורה 30:47.

[615] . במקור "אל־נְַּ ַעַלא סִוַאַא." בנא רומז כאן לסורה 8:58 שבה מוזכר, כאמור ,נושא הפרת הברית. בתרגום של רובין: "אם חושש אתה כי עומדים אנשים לבגוד בָךָ, הטח זאת בפניהם בכל תוקף. אלוהים אינו אוהב את הבוגדים." בתרגומו של ריבלין: "וכי תגור מפני עם פן יבגדו, ונאצת )בריתך( אתם כמוהם, כי לא יאהב אלוהים את הבוגדים."

[616] . בספטמבר 1947 העלה ראש ממשלת מצרים מחמוד פהמי אל־נקראשי את שאלת יחסי מצרים ובריטניה במועצת הביטחון של האו"ם. נקראשי נרצח על־ידי "המנגנון הסודי" של "האחים המוסלמים" בסוף דצמבר 1948.

[617] . ב־1947 הורתה ממשלת מצרים לערבב את קמח החיטה בדורה כדי לאפשר אפיית כמויות גדולות יותר של לחם.

[618] . סורה 23:52.

[619] . אחד מכינויי הקוראן.

[620] . סורה 25:1.

[621] . סורה 4:1.

[622] . סורה 49:10.

[623] . סורה 8:46.

[624] . במקור:ֻשֻעוביה. השעוביה — תנועה רוחנית בראשית ימיה של שושלת בית עבאס. ראשי התנועה הזאת, מוסלמים פרסים ברובם, כפרו בעליונות הגזע הערבי ותרבותו.

[625] . בתקופת הבערות שקדמה לאסלאם הייתה החברה הערבית מבוססת על קשרים שבטיים.  תחושת הסולידריות עם השבט )עַצַבִּיַהַ(  נאסרה על־ידי האסלאם, אשר השתית את הקשרים החברתיים על הדת.

[626] . סורה 3:103.

[627] . סורה 5:49.

[628] . אבו חאמד אל־ע'זאלי) 1111-1058( — חכם הלכה, תיאולוג ומיסטיקן ממוצא פרסי.

[629] . במקור: מִנְַּ — במת הדרשן במסגד.

[630] . חמזה בן עבד אל־מטלב היה דודו של מחמד שנהרג בקרב אֻֻחֻד) 625(. חמזה, אשר גילה גבורה במלחמתו בכופרים, נחשב לאדון המתים על קידוש האלוהים )ַסַיד אל־שַֻהַדאא.(

[631] . המשפט האסלאמי מבחין בין שורשים מהותיים של ההלכה )ֻאֻצול(  ובין פרטים משניים שלה )ֻפֻרוע, ענפים.(

[632] . סורה 3:159.

[633] . סורה 42:38.

[634] . תקופת הבערות שקדמה לאסלאם.

[635] . סורה 5:50.

[636] . הח'ליפה האומיי עמר השני ששלט בדמשק בשנים 720-717.

[637] . הח'ליפה האומיי ששלט בשנים 717-715.

[638] . הח'ליפה עמר, שנדקר על־ידי מתנקש בשנת 644, ציווה לפני שמת כי יורשו ייבחר במועצה בת שישה חברים: ֻעֻת'מאן בן עפאן )אשר נבחר לבסוף(, עבד אל־רחמאן בן ַעַוף, סעד בן אבו וקאץ, עלי בן אבו טאלב, טלחה בן עַֻּבּידאלל וזַֻבֻּי בן אל־עוַאַם .

[639] . במקור: וזִאַַרַת תַפְוִיִד. אבו אל־חסן אל־מאוְַרַד) 1058-974(, יליד בצרה ,גדול חכמי ההלכה בתחום מדע המדינה באסלאם, הבחין בדיונו במשרת הוַזַיר )שר ועוזר לַחַ'ליַפַה( בין שני סוגים, כפי שנראה להלן: וזיר תפויד )וזיר מיופה כוח( ווזיר תַנְִפְי' )וזיר מבצע(. סמכויותיו של הראשון רחבות מאוד והוא יכול לפעול על דעת עצמו, ואילו סמכויותיו של השני מוגבלות והוא רשאי לפעול רק על־פי הוראות הח'ליפה. יש לציין כי בערבית המודרנית משמעות המילה וזיר היא שר, בעוד פירוש המילה וזארה הוא משרד ממשלתי או ממשלה. הדבר מאפשר לבנא לגזור גזֵרֵה שווה בין משרת הוזיר ובין מערכות השלטון המודרניות במדינות האסלאם .

[640] . אל־אחכאם אל־סלטאניה.

[641] . וזיר במקור.

[642] . סורה 20:32-29.

[643] . במקור: ניִאַַּבּ — במשמעות של מינוי עוזר או בא כוח. שוב משחק מילים של בנא,  משום שבערבית המודרנית יש למילה הזאת גם משמעות של פרלמנטריזם.

[644] . וזִאַַרַה במקור.

[645] . וזארת תנפיד' במקור, גם במשמעות של ממשלה מבצעת.

[646] . אבראהים מדכור) 1995-1902(, מומחה ידוע לפילוסופיה של האסלאם בימי הביניים. כתב בין היתר על הפילוסופים אל־פראבי, אבן סינא, אבן ֻרֻשד ואבן אל־ערבי.

[647] . בערבית: מַגַמגְ'לִסִ אל־ֻשֻיוח', בית הנכבדים; שמו של הבית העליון בפרלמנט לפני מהפכת הקצינים החופשיים.

[648] . איש ציבור קופטי. בממשלת נג'יב אל־הלאלי, שכיהנה בתפקידה יום אחד (!) בטרם הודחה במהפכת הקצינים החופשיים, היה ע'אלי השר לענייני העיר והכפר.

[649] . מדובר בספר נזאם ג'דיד וחיאת ג'דידה )סדרים חדשים וחיים חדשים( ,שיצא לאור באמצע שנות ה־40 של המאה ה־20.

[650] . סורה 5:48.

[651] . במקור:  חִזבְִּיַהַ.  כפי שצוין לעיל,  משמעות המילה היא גם כיתתיות או פלגנות.

[652] . סורה 49:10.

[653] . סורה 3:100.

[654] . מחמד עלי עלובה) 1956-1875(, משפטן, חבר במפלגת הליברלים החוקתיים ושר בכמה ממשלות מצריות .

[655] . סורה 24:51.

[656] . אְַהְל אל־ַחַלּ ואל־עְַקְד. בכתבי המשפטנים המוסלמים שעסקו במדע המדינה קיימת התייחסות לגוף בשם הזה ולסמכויותיו. ראו: אל־מאורדי ,אל־אחכאם אל־סלטאניה ואל־ולאיאת אל־דניה, פרק ראשון, סעיף 3, "כינון ההנהגה ")אִנְִעְקא אל־אִמַאַמַה(. בפועל, גוף כזה, שהיה יכול להגביל את הסמכויות האוטוריטריות של השליט, לא היה קיים מעולם.

[657] לעיל.

[658] . במקור: אל־מֻגאל־ ֻמגְ'תִַהִדוּן — הפוסקים בשיטת אג'תהאד )השתדלות(, ראו הערה

[659] . סורה 4:105.

[660] . חכם הלכה בן המאה השמינית. השתייך לאסכולה החנפית.

[661] . סורה 2:61.

[662] . הכוונה כנראה לשלטון העות'מאני שהניח לבריטים להשתלט על מצרים ב־1882.

[663] . עד שנות החמישים הייתה במצרים קהילת זרים גדולה שכללה בעיקר יוונים ,איטלקים וצרפתים, שהיו בעלי משקל רב בכלכלתה.

[664] . סורה 4:5.

[665] . במקור: אִעְַמַלוּא. בנא מתייחס לציווי הזה במשמעות עְִבְדוּ, פעלו.

[666] . סורה 9:105.

[667] . סורה 31:20.

[668] . סורה 45:13.

[669] . סורה 5:2.

[670] . ג'זיה — מס שהוטל על נוצרים ויהודים.

[671] . אבו עבידה בן אל־ג'ראח — אחד מחברי הנביא.91 . ניתן להניח שבנא התכוון לבנק The National Bank of Egypt( NBE, אל־בנכּ אל־אהלי(  שנוסד ב־1898 על־ידי בעלי הון בריטים ותושבי מצרים בעלי אזרחות זרה. הבנק הזה, שהולאם סופית ב־1960, קיבל עם הקמתו זיכיון למשך חמישים שנים להדפיס את שטרות הכסף המצריים, הגנְֵיֵה, שהיו צמודים ללירה סטרלינג.

[672] . סורה 4:5.

[673] . ייתכן שבנא מתייחס להיתר שנתן משרד האוצר המצרי ל־NBE להעביר את רוב יתרות הזהב שלו ללונדון במהלך המלחמה. בד־בבד הוא התיר לבנק להדפיס שטרות כסף בערכם הנקוב, בניגוד לחוקים שחייבו כי יתרות הזהב יהיו שוות למחצית ערכם. ההיתר הזה נותר בתוקף גם בשעה שבנא כתב את דבריו אלה .

[674] . במקור: תַמְִצִיר אל־שַׁרִכַּאת — הפיכתן של החברות הזרות לחברות מצריות.

[675] . במקור: מַרַאִפִק עַאַמַה.

[676] . המטבע המצרי. מקור השם במטבע הבריטי guinea.

[677]                                                                        .28-27:35             .

[678] . טלעת חרב) 1941-1876( — כלכלן מצרי שייסד את בנק מצרים ב־1920.

[679] . ביוזמתו של טלעת חרב ובמימון בנק מצרים הונחו ב־1927 היסודות לאזור התעשייה הגדול בעיר אל־מחלה אל־כּבְַֻּרַא שבדלתא. החברה שהוקמה על־ידי טלעת חרב, לשם מימוש חזון התעשייה המצרית, נקראה החברה המצרית לטווייה ולאריגה. חומר הגלם היה כמובן הכותנה המצרית.

[680]                                                                               .105:9        .

[681] .סורה 34:11-10.

[682] .סורה 21:80.

[683] .סורה 34:13-12.

[684]                                                                              .25:57             .

[685] .סורה 9:103.

[686] .פֻוַהַ — עיירה במערב הדלתא.

[687] .בני עדי — כפר ליד העיר מַנְַפְלוּ שבמרכז מצרים.

[688] . איגרת זו נשלחה לבאי הוועידה האסלאמית הראשונה, שכונסה בירושלים ,ב־7 בדצמבר 1931, ביוזמת המופתי חאג' אמין אל־חוסיני. האיגרת פורסמה ביומון ג'רידת אל־אח'ואן אל־מסלמין, גיליון 719, 5 ספטמבר 1948, עמ '10—11.

[689] . על־פי האמור בקוראן )סורה 9; 52(: "יכולים אתם לצפות שתפקוד אותנו רק אחת משתי הטובות, ואילו אנו מצפים שיכה אתכם אלוהים בעונש מאיתו או מאיתנו. צפו, כי גם אנו מצפים עמכם". שתי הטובות הן: ניצחון בקרב או מות קדושים.

[690] . על־פי האמור בקוראן )סורה 60; 19(.

[691] . סורה 9; 47—48.

[692] . בנא מתכוון לעיר אסמאעיליה, שבה הקים את ארגונו ושבה התגורר עד שעבר לקהיר בקיץ 1932.

[693] . המוסד הקרוי היום "האוניברסיטה המוסלמית של אליגרה (Aligarh)" נוסד ב־1875 בעיר אליגרה בהודו, על־ידי אחד הרפורמיסטים הראשונים באסלאם, סיד אחמד חאן.

[694] . הכוונה לחסידי המיסטיקה באסלאם.

[695] . על־פי סורה 2; 15.

[696] . על־פי סורה 7; 202.

[697] . סורה 9; 111—112.

[698] . סורה 61; 10—13.

[699] . סורה 9; 111.

[700] . סלף.

[701] . השליט הראשון באסלאם, אחרי מות מוחמד והראשון שנקרא בתואר ח'ליפה.

[702] . ח'אלד אבן אל־וליד) 295-642( מגדולי המצביאים באסלאם. זכה לתואר

"סיף־אללה" )חרבו של אלוהים.(

[703] . קרב קרני חיטין ,4 ביולי 1187, שבו הביס צבאו של צלאח אל־דין את צבא ממלכת ירושלים הצלבנית.

[704] . סורה 47; 35.

[705] . סורה 22; 40.

[706] . מאמר זה פורסם ביומון ג'רידת אל־אח'ואן אל־מסלמין ב־16 במאי 1948, יום אחרי כניסת הצבאות הערביים לארץ ישראל, בעיצומו של גל טרור שניהל "המנגנון הסודי" של האחים נגד גורמי שלטון .

[707] . סורה 4; 105.

[708] . סורה 5; 94-50.

[709] . סורה 24; 51.

[710] . סורה 24; 51-47.

[711] . סורה 5; 50.

[712] . בנא רומז כאן לחוקה הליברלית מ־1923,  שהתקיימה במצרים עד אחרי מהפיכת הקצינים החופשיים ב־1952.

[713] . סעיף 149 בחוקה מ־1923 קבע בלשון לקונית ש"האסלאם הוא דת המדינה והשפה הערבית היא שפתה הרשמית."

[714] . מאמר זה, "בין אל־מנחה ואל־מחנה"  )התרגום המילולי הוא "בין מתנה וייסורים"(, המוצג כמאמר האחרון שכתב חסן אל־בנא, הופיע ביומון ג'רידת אל־אח'ואן אל־מסלמין ב־3 דצמבר 1948. למחרת היום נהרג מפקד משטרת קהיר בהפגנה שבה השתתפו "האחים המוסלמים" והחל הסחרור שהוביל להוצאת הארגון מחוץ לחוק, לרצח ראש ממשלת מצרים, נקראשי, ב־28 בדצמבר, ולחיסולו של בנא עצמו ב־12 פברואר 1949. מתוכן המאמר נראה שמדובר במכתב שנשלח ממכה, שם ביקרה משלחת עולי הרגל של "האחים המוסלמים."

[715] . סורה 21; 35.

[716] . על־פי הסורה הראשונה בקוראן )סורת אל־פאתחה(, פסוק 6: נחנו באורח מישרים.

[717] . על־פי סורה 17; 64: ]...[ הזעק עליהם את פרשיך וחייליך.[...]

[718] . סורה 3; 120.

[719] . אי קטן באינדונזיה, קרוי גם ג'אווה

[720] . כיום סרי לנקה

[721] . סורה 57; 21.

[722] . במקור: אל־דעוה.

[723] . סורה 22; 40.

[724] . על־פי סורה 33; 10.

[725] . שם ;13.

[726] . שם ;12.

[727] . שם ;22.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן