פרק שלישי: הפעילות הטורקית במרחב הים התיכון
הורדת PDF
אסטרטגיה ימית
אסטרטגיה ימית מטרתה לבסס, בימי שלום כבימי מלחמה, את העוצמה בים, לסייע לה ולהגביר אותה (מהן, 1985). מטרת האסטרטגיה הימית (כמו האסטרטגיות היבשתיות והאוויריות) היא עיצוב המציאות לטובת האינטרסים של מדינה אחת תוך השפעה על מדינות אחרות.
יש שלושה סוגים של אסטרטגיה ימית (גור לביא, 2017):
* אסטרטגיה של מניעה. אסטרטגיה זו כרוכה ביחסי כוח. היא מדגישה עוצמה צבאית וכלכלית. מדינה המשתמשת בה מקדמת את עוצמתה באמצעות פגיעה בעוצמתה של מדינה אחרת.
* אסטרטגיה של רפורמה. שינוי כללי יסוד כוללים לטובת אינטרס של מדינה מסוימת.
* אסטרטגיה של שיתוף. שיתוף פעולה עם שחקנים אחרים על־מנת לממש מטרות ויעדים מדיניים. שימוש בסוג זה של אסטרטגיה יבוצע כאשר לשחקנים קיים יריב או אתגר משותף.
מימושה של אסטרטגיה ימית בא לידי ביטוי בין היתר בעזרת דיפלומטיה ימית - ניהול היחסים הבין־לאומיים בתווך הימי, כלומר שימוש בנכסים ובכוחות ימיים לשם ניהול היחסים. מטרת הדיפלומטיה הימית היא להשיג השפעה פוליטית, כאשר קהל היעד הוא מקבלי ההחלטות במדינות עוינות או ידידותיות. (לנג ורז, 2020). אסטרטגיה ימית ודיפלומטיה ימית שימשו מדינות מאז ומעולם. עם זאת, החל במחצית השנייה של המאה ה־20 הן קיבלו תוקף רב יותר, עת מדינות ברחבי העולם התחילו לגלות ולהפיק גז מקרקעית הים.
לצורך הסדרת פעילות המדינות במרחב הימי, מוּסדה ב־1982 אמנה ימית בין־לאומית שהגדירה "אזור כלכלי בלעדי" (EEZ – Exclusive Economic Zone) ימי. אזור זה המשתרע עד 200 מייל ימי מחופי מדינות, מאפשר להן זכות לחפש ולנצל את משאבי הטבע הימיים בקרקעית הים ומתחתיה. על אמנה ימית זו חתומות 168 מדינות, בהן יוון, קפריסין ומצרים. לעומת זאת, ישראל, ארצות־הברית, טורקיה ולוב אינן חתומות על האמנה. החוק הבין־לאומי מתיר למדינות לקבוע את גבולות המים הכלכליים לנוכח הבנות הדדיות, את ההבנות נדרש להפקיד באו"ם, אך האו"ם לא נדרש לאשרר בריתות ימיות אלה.
אמנת הים אינה מגדירה בבירור את סמכות המדינות במים הכלכליים. לדוגמה, האם במרחב המים הכלכליים של מדינה היא רשאית להסדיר תנועת כלי שיט אזרחיים וצבאיים (Spanier et al., 2020). המרחב הימי כמרחב שבו מתבצע סחר וקיימים בו משאבי טבע - מהווה במה להפגנת עוצמתן של מדינות הבאה לידי ביטוי באסטרטגיה הימית. החוק הימי, שכאמור פרוץ, מאפשר למדינות מרחב פעולה רחב בעומקו האסטרטגי של הים. לטורקיה יש מסורת ימית ענפה, ששורשיה באימפריה העות'מאנית.
במאות ה־17-14 השתמשה האימפריה העות'מאנית במרחב הימי לביסוס עוצמתה העולמית. בתקופה זאת השליט הצי הטורקי אימה בים במרחב הימי באוקיינוס ההודי. במאה ה־18 עבר הצי להתמקד בימים הסמוכים לאימפריה העות'מאנית - הים התיכון, הים האדום והים הערבי. החל מהמאה ה־19 דעכה עוצמתו של הצי. כך שלטורקיה מסורת רבת שנים של שימוש באסטרטגיה ימית כחלק ממימוש מדיניות החוץ שלה. מסורת זו היא בסיס לאסטרטגיה הימית הנוכחית של טורקיה (גואטה, 2020).