הורדת PDF
תפיסת הביטחון הלאומי של טורקיה נשענת על מורשת עות'מאנית ועל יסודות הגאווה והכבוד שאפיינו את הלאומיות הטורקית עוד מראשית דרכה המודרנית. הביוגרפיה האישית של ארדואן, כמי שגדל במשפחה מוסלמית וענייה בתקופה שבה הממסד היה חילוני, מהווה רכיב מהותי להבנת דרכו כמנהיג ריכוזי ופופוליסטי.
במהלך המחקר מצאנו כי ארדואן שינה מן היסוד את תהליך עיצוב תפיסת הביטחון הלאומי ומימושה בפועל - מתהליך סדור ושיטתי המסתמך על מומחים ומקצועיות, לתהליך ריכוזי המונע במידה רבה משרידות פוליטית ומשיקולי פנים. התפיסה מרובת דואליות ולא בהכרח סתירות. מצד אחד הקרנת ביטחון עצמי ועוצמה, ומצד אחר תחושת מצור ואיום; מצד אחד אסטרטגיה ימית סדורה, ומצד אחר מדיניות חוץ תזזיתית ולא עקבית; מצד אחד חברות בברית נאט"ו, ומצד אחר ביצוע צעדים מתריסים מול חברה אחרת בברית.
טורקיה היא מעצמה אזורית שפועלת בחזיתות רבות. היא אומנם מקרינה עוצמה ומצליחה להגיע להישגים מוגבלים, אך עושה זאת באופן מבוזר ושאפתני מדי, ללא הלימה ליכולותיה האמיתיות. יתרה מזאת, התנהלותה בשנים האחרונות הביאה את כלכלתה למשבר, ומבחינה מדינית טורקיה הולכת והופכת למבודדת. המשך התנהלות כזאת עלול למנוע מטורקיה להפוך לשחקנית משפיעה בזירה הבין הלאומית בעתיד.
מסוף 2020 החל ארדואן להיווכח במחירים של מדיניותו, ועל כן הוא מבצע התאמות ושינויים. נראה כי ארדואן מבין שכדי לחלץ את כלכלת טורקיה מהמשבר, עליו לשקם את יחסיו עם המערב ובפרט עם האיחוד האירופי. בהקשר זה, טורקיה מקיימת מאמצים מדיניים מול האיחוד האירופי וכן הידברות מול יוון וצמצום ההתגרויות במרחב הימי והאווירי.
כניסתו של ממשל ביידן הביאה למיתון ברטוריקה ובפעולות של ארדואן; המסרים המפויסים, שנשלחים מצד ארדואן בפרט ואנקרה בכלל כלפי ישראל, כמו גם כלפי מצרים וסעודיה, יכולים להעיד על כך. איננו מעריכים כי טורקיה תיסוג מרצונה לממש אינטרסים לאומיים, לדוגמה במזרח הים התיכון, אך ניתן להעריך כי באופן שבו תפעל להשיגם בטווח הזמן הקרוב - בציר בין עוצמה רכה ועוצמה קשה - היא תיטה לכיוון הרך יותר. מכל מקום, עדיין לא ניתן להצביע על שינוי אסטרטגי או יסודי בתפיסה הטורקית.
מקרה הבוחן של הפעילות הטורקית במזרח הים התיכון מביא לידי ביטוי את האופן שבו טורקיה מממשת את תפיסת הביטחון הלאומי באופן גלוי ומוצהר, במרחב שבו שוכנת גם ישראל. מצאנו כי טורקיה פועלת במזרח הים התיכון מתוך אסטרטגיה סדורה - "המולדת הכחולה" - המבוססת על הרצון בביסוס העוצמה הטורקית גם במרחב הימי. טורקיה מתנהלת בתקיפות ובהתרסה מול יוון וקפריסין, תוך כריתת ברית עם לוב כמדינה מוסלמית לחופי מזרח הים התיכון. עם זאת, מתוך ראייה פרגמטית, טורקיה מקפידה לא לעבור את הסף על־ידי מעבר לפעילות צבאית ימית התקפית. מבחינת טורקיה, ישראל אינה איום בממד הימי, והראשונה אף מנצלת את התווך הימי כדי להתקרב מתוך רצון לערעור הברית הישראלית עם יוון וקפריסין.
מה יקרה ב"יום שאחרי" ארדואן? מחקר זה העלה כי ארדואן הוא מנהיג ריכוזי בעל השפעה מכרעת על כל אחד מרכיבי תפיסת הביטחון הלאומי הטורקית. קשה לצפות אם מחליפו ינהג בסגנון דומה, אך ניתן לצפות כי גם תחת מנהיג חדש טורקיה תפעל לחיזוק עוצמתה כמעצמה אזורית. בסיס תפיסת הביטחון הלאומי הטורקית הוא מוצק, ונשען על יסודות לאומיים עמוקים ששורשיהם בתקופה העות'מאנית. ייתכן שהמנהיג הבא יחליש את היסוד הפאן־אסלאמי, אך שינוי כזה לא יהיה קיצוני אלא מדורג לנוכח האופן שבו ארדואן ביסס את האסלאם הפוליטי בטורקיה, תוך החלשת כוחם של גופים חילוניים וממסדיים, בראשם הצבא. מנהיג חדש לא יביא עימו ככל הנראה שינוי קיצוני בתפיסת הביטחון הלאומי הטורקית. השינויים בטורקיה כמדינה גדולה, בעלת היסטוריה ארוכה, כבוד לאומי עמוק והשפעה נרחבת כמעצמה אזורית, אינם חדים ומהירים.
אנו מבקשים להודות לכל מי שעזר, ייעץ וסייע לנו במהלך המחקר - המנחה פרופ' דרור זאבי, אנשי סגל מב"ל ובראשם המד"רית מירב צפרי־אודיז, השגריר אמיר מימון, ד"ר ענת חן וד"ר אורנה קזמירסקי, וכן רבים מהמרואיינים שלנו שלא רק תרמו לנו ברצון מידיעותיהם ותובנותיהם, אלא גם יעצו לנו לגבי מקורות נוספים ואף סייעו באיתורם.