22 בדצמבר 1943: הקרב מכיכר וִיטוֹרִיוֹ עד כיכר העירייה

בגדוד אֶדְמוֹנְטוֹן הציע אחד ממפקדי הפלוגות רעיון נועז - הגרמנים ערוכים בתוך הבניינים ומצפים להתקפה סדורה ומדורגת מבית לבית; במקום זאת, יֵרדו הקנדים לרחוב עצמו, מחלקת טנקים תנוע במהירות תוך ירי לעבר הבניינים שלפניה, ופלוגת הרגלים שלו תרוץ בעקבות הטנקים בשני טורים - בכל צד של הרחוב ינוע טור אחד צמוד לבתים. הוא העריך שמהירות ההתקדמות תפתיע את הגרמנים ושהקנדים יוכלו לחדור כך לעומק העיירה ולמוטט את ההגנה מאחור.

עם שחר הסתערו הקנדים על־פי התוכנית הזאת, ותוך כמה דקות התקדמו כ־300 מטרים לעבר כיכר העירייה. אף ירייה לא נורתה לעברם, ונדמה היה שהתוכנית מצליחה. ואולם, אז נעצר הטנק הראשון לפני סוללת חורבות גבוהה שחסמה את הרחוב מצד לצד כ־30 מטרים לפני הכניסה לכיכר העירייה. נהג הטנק הבחין בלוח מתכת על הקרקע לפני הסוללה, וחשש שהוא מסתיר מטען. בעוד מפקד פלוגת הרגלים מנסה לשכנע את מפקד הטנק להמשיך לנסוע, התעשתו הגרמנים ופתחו באש ממספר רב של בניינים - חלקם לפני הכוח הקנדי, חלקם באגפיו וחלקם מאחוריו. הרגלים הקנדים ברחו לתוך הבניינים כדי להסתתר מהאש והחלו קרבות פנים־אל־פנים ביניהם לבין הגרמנים בבניינים שאליהם נכנסו. ההתקפה נעצרה. מפקד הפלוגה איבד שליטה על הקרב ועל מיקום אנשיו. מפקד הגדוד שלח קדימה פלוגה נוספת כשהוא קובע שגבול הגזרה בין שתי הפלוגות יהיה הרחוב - כל פלוגה תתקוף מעתה בתוך טור בניינים אחד מכל צד של הרחוב. בהמשך היום הכניס גם את פלוגתו השלישית לקרב כדי שתתקדם בטור בניינים של רחוב צדדי מקביל לרחוב הראשי ותנסה לאגף את ההגנה הגרמנית שחסמה את ההתקדמות לאורך הרחוב הראשי. ואולם, הגרמנים נערכו מראש לאפשרות כזו וניסיון האיגוף נתקל בכוח גרמני, וגם הוא נאלץ להתקדם באִטיות רבה מבית לבית.

מפקד החטיבה הבין כעת שההתנגדות של הגרמנים חזקה מדי מכדי שגדוד אחד יתגבר עליו, ולכן והורה לגדוד סִיפוֹרְת', שחנה כולו בבתים בחלק המזרחי של שכונת הפאה הדרומית, להיכנס לקרב, לעבור מאחורי גדוד אֶדְמוֹנְטוֹן, ואז לפנות צפונה ולתקוף במקביל לו בחלק המערבי של העיירה. הוא הורה לגדוד אֶדְמוֹנְטוֹן להמשיך לתקוף בגזרה צרה - כ־100 מטרים בלבד - לאורך הכביש הראשי והרחובות הקטנים המקבילים לו משני צדדיו, ולגדוד סִיפוֹרְת' הורה לתקוף בשלושה מאמצים מקבילים שיכסו את כל שאר רוחב העיירה - כ־400 מטרים.

תנועת גדוד סִיפוֹרְת' לקו היציאה להתקפה שהוגדר לו נמשכה יום שלם. התברר שהשטח שמאחורי גדוד אֶדְמוֹנְטוֹן לא טוהר, ואנשי גדוד סִיפוֹרְת' נתקלו בחוליות מקלעים, במוקשים ובמטענים רבים, ומדי פעם גם במטר רימוני יד שהוטלו עליהם דרך חלונות של בתים. בנוסף, הגרמנים הפגיזו את כל המרחב הדרומי של העיירה במרגמות באופן מפוזר אקראית. לפיכך, במקום לצעוד במהירות לקו היציאה להתקפה, אנשי גדוד סִיפוֹרְת' נעו באִטיות מבית לבית. בדרכם הם טיהרו בזהירות כל בית, חדר־חדר, שלחו פלסים לסרוק את הרחובות בין הבתים, ורק אז דילגו אל הבית הבא. בהדרגה הם למדו שהכניסה לכל בית חדש חייבת להיעשות בזהירות, שכן בחלק מהם מולכדו דלתות וחלונות שהתפוצצו על החייל שפתח אותם.

עד שעות הערב מספר האבדות של גדוד אֶדְמוֹנְטוֹן היה רב עד כדי כך שמפקד הגדוד החליט לבטל את הפלוגה הרביעית של הגדוד ולחלק את החיילים שנותרו לשלוש פלוגות בלבד. כמו כן, הוא הורה להעביר קדימה את החיילים שהושארו מאחור. גם מִפקדת החטיבה החלה להזרים מחליפים לנפגעים מעתודות כוח האדם שלה וכן מקרב החיילים החדשים שהגיעו אליה במהלך הלחימה.

במהלך הלילה שוב עצרו הקנדים לנוח ולהתארגן מחדש, והגרמנים שוב שלחו מספר חוליות להסתנן לעורף הקנדי - חלקם דרך מנהרות שחיברו בין מרתפיהם של בתים רבים וחלקם בתנועה חרישית בסמטאות או על הגגות של בתים צמודים זה לזה. הגרמנים השתלטו מחדש על בניינים שאותם טיהרו הקנדים במהלך היום, אבל לא השאירו בהם שומרים, וירו על נושאי ההספקה שנעו ברחובות אל הכוחות הקנדיים הקדמיים. בנוסף פשטו הגרמנים על כמה בתים מאוישים בחיילים קנדים – לרוב הסתפקו בהטלת רימונים פנימה ולא ניסו לכבוש את הבית, אבל היו גם מקרים שבהם הסתערו הגרמנים לתוך בית שנראה להם ממוקם באופן מועיל במיוחד כדי לכבוש אותו חזרה. כמו כן, הם הטמינו עוד מוקשים ומטענים - בהתאם להערכתם את כיוון ההתקפה הקנדית למחרת.