מאמר זה מציע מסגרת חשיבה שחסרונה הורגש זה כבר, עבור מלחמתן של המדינות הדמוקרטיות בטרור - סוג העימות שהוא המקור לחלק הארי של האלימות הפוליטית בעולם כיום, ושמאפייניו הייחודיים מזהים אותו כסוג חדש של מלחמה.
אנו בוחנים במיוחד מה מקפל בתוכו המונח "ניצחון" בהקשר של המלחמה נגד הטרור - מלחמה נטולת נקודות התחלה או סיום ברורות - וגורסים שיש לראות בניצחון תהליך מתמשך של שמירה על הביטחון ועל ערכי היסוד של החברה.
הניתוח יתבסס בעיקר על מאבקה של ישראל בטרור, אך יתייחס גם למקרי בוחן אחרים. אנו סבורים אמנם ששלב הטיעון תקף עבור דמוקרטיות בכללן, אך כמה מהמאפיינים המנותחים כאן עשויים להיות תלויים בהקשר פרטני.