בשנות מלחמת העולם השנייה היו מקרים רבים שבהם ארגנו כוחות בעלות הברית ותמכו בכוחות לא סדירים כחלק מהמאמץ המלחמתי הכללי נגד גרמניה ויפן. לעיתים קרובות היו כוחות אלה המערכת הצבאית היחידה במלחמה נגד מעצמות הציר, אך לעיתים נשלחו לזירות השונות סוכנים בריטיים ואמריקניים שכיוונו את מאמציהם הקרביים של אותם כוחות לא סדירים למאמץ המלחמתי.
דפוס פעולה זה מכונה בספרות הצבאית "מלחמה באמצעות פונדקאי". הכתיבה הצבאית מגדירה "מלחמה באמצעות פונדקאי" כדפוס פעולה שבו כוחות קטנים, בדרך כלל מיוחדים (בתפיסה האמריקנית גם בסיוע סוכני CIA), מגייסים לטובת המאמץ המלחמתי הכולל כוחות מקומיים לא סדירים. כוחות אלה חייבים להיות כוחות אופוזיציה לשלטון במרחב לחימה מוגדר. במאמר זה אנתח מקרה מבחן שיש לו קשר להיסטוריה הישראלית - הקמת ארגון הפלמ"ח והפעלתו על־ידי הבריטים - ובאמצעותו אנסה לענות על השאלה "מדוע בסוריה צעד הפלמ"ח".
במילים אחרות, מטרתו של מאמר זה תהיה לבחון את הקמתו ואת פועלו של הפלמ"ח בתוך מאמצי המלחמה הבריטיים בזירות המזרח התיכון וצפון אפריקה, ובכך למקם את תהליך הקמת הפלמ"ח במסגרת חקירה רחבה יותר.
בנרטיב הישראלי־ציוני יש לפלמ"ח מקום חשוב כגוף צבאי למחצה, שמילא תפקיד מרכזי בשמירה על היישוב היהודי בארץ־ישראל המנדטורית, ושלוחמיו היו חוד החנית של הכוח הלוחם של היישוב ושל המדינה בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות. רוח הפלמ"ח וערכיו, המבטאים דבקות במשימה, רעות ושמירה על טוהר הנשק, משמשים עד היום כערכי היסוד של צה"ל. לא ניתן לבחון את השנה הראשונה לקיום הפלמ"ח ללא דיון המכיל בתוכו מסגרת היסטורית רחבה יותר, הבוחנת את השפעתה של מלחמת העולם השנייה גם בזירות מרוחקות מהמזרח התיכון, ואת הממד הבריטי ושיתוף הפעולה עימם.
בגלל חשיבותו ההיסטורית של הפלמ"ח במאבקו של היישוב היהודי, במלחמת העצמאות ובערכים שהנחיל לצה"ל, נשכחת לעיתים בנרטיב המסגרת ההיסטורית הכללית, אם כי מחקרים שונים על ההיסטוריה של הפלמ"ח עוסקים בכך.