ספרן של פרופ' אילת הראל־שלו מאוניברסיטת בן־גוריון ופרופ' שיר דפנה־תקוע מהמכללה האקדמית אשקלון דן בנושא חשוב שטרם נחקר מספיק בישראל, אבל גם באופן כללי: נשים המשרתות כחיילות קרביות ותומכות לחימה. לפני שאתייחס לספר עצמו, ברצוני לשבח את שתי המחברות על פרסומו, וזאת משלושה טעמים: ראשית, על שהחליטו לפרסם את מחקרן החשוב והמעניין כספר, שהוא ז'אנר מושמץ במדעי החברה בישראל וזאת לעומת מאמרים בכתבי־עת מדעיים. כאשר קוראים בספר, המציג לא רק את הממצאים של שתי המחברות אלא גם את הגורמים והמניעים שלהן לכתיבתו, כמו גם את הלבטים והחיבוטים שליוו אותן בתהליך זה, ברור עד כמה החלטה זו הייתה נכונה.