במשך עשרות שנים הייתה ברית־המועצות אחת ממעצמות העל שהכתיבו את הקצב בעולם. ניצחונה על הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה העצים את כוחה וחיזק את מעמדה בזירה הבין־לאומית. ב־1991 הגיעה תקופה זו לקיצה. הסיבות המרכזיות להתפרקותה של ברית־המועצות נבעו מהקשיים הכלכליים שנוצרו בעקבות המלחמה הקרה, שאיתן לא הצליחה הממשלה להתמודד. רבים טוענים שזו השנה שבה רוסיה מצאה את עצמה "על הברכיים". מאז, מחפש העם הרוסי מנהיג שיחזיר אותה לגדולתה, לימיה כצארית. מההתפרקות הגוש הסובייטי ועד 1999 הייתה רוסיה בשפל מוסרי, כלכלי ותרבותי, ניתן להגיד שרוסיה הייתה שרויה בכאוס פוליטי מוחלט.

השינוי החל כאשר ולדימיר פוטין קיבל את הנשיאות מבוריס ילצין, שכשל בניהול המדינה. פוטין, שהחל את דרכו כאיש קג"ב וטיפס בסולם הדרגות, האמין שרוסיה צריכה לחזור לימיה כמעצמה עולמית שלוקחת חלק חשוב בניהול העולם כולו. מתחילת שלטונו ועד 2008 לערך ניסתה רוסיה לבנות עצמה מחדש ועסקה בבניית מוסדות השלטון, בשיפור הכלכלה ובהחזרת הביטחון הלאומי והביטחון האישי לתושביה. בין 2012-2008 קיבל מדבדב את משרת הנשיאות ופוטין הפך לראש הממשלה, עם זאת רבים טוענים שגם בקדנציה של מדבדב, פוטין הוא זה שהנהיג את המדינה.

החל ב־2012 שינתה רוסיה את גישתה הפסיבית והפכה תַּקיפה ומשפיעה יותר בזירה הבין־לאומית. עם חזרתו של פוטין לכהונתו השלישית, הביא עימו הנשיא גישה בעלות נטיות אימפריאליסטית בנוסח שאפיין את מנהיגיה הדגולים של רוסיה הצארית. במובן זה ענה פוטין על רצונות כבושים של העם הרוסי שציפה שמדינתו תחזור להיות אימפריה חובקת עולם כפי שהייתה בעבר הלא רחוק. רוסיה החלה לפעול ולבלוט בזירה הבין־לאומית והתחילה לתפקד כמעצמה שנותנת משקל נגד להגמוניה של ארצות־הברית. זאת בשונה מהגישה הרכה יותר שבה נקטו הנשיא גורבצ'וב שפירק את ברית־המועצות וגם הבא אחריו בוריס ילצין. פוטין יצא בכמה הצהרות שבהם הוא האשים את ארצות־הברית בכך שלא הצליחה לנצח את הטרור האסלאמי הקיצוני, ועל כך שהמערכת הבין־לאומית נמצאת במשבר כלכלי מתמשך ובאי־יציבות שלטונית. פוטין טען שארצות־הברית אחראית על קידום מהפכות בארצות המזרח הקרובות לרוסיה וזאת כדי להגדיל ולחזק את השפעתה על האזור ובכך להחליש את מעמדה ואת השפעותיה של רוסיה.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן