הטקטיקה היא תת־מערכת של האסטרטגיה, אך שונה ממנה. לטקטיקה אין מבנה מארגן כמו זה שמתואר בספרו המפורסם של קארל פון קלאוזביץ על המלחמה. לא ניתן לבנות תיאוריה של טקטיקה ללא אסטרטגיה. משום כך, הספר על הטקטיקה שוזר לכל אורכו רעיונות אסטרטגיים שמטרתם לשפר את הבנת הטקטיקה.
הספר מבקש להשיב לשאלה כיצד על איש המקצוע לחשוב על המלחמה מבחינה טקטית, והוא מתמקד בתחום המורלי, בנוכחותה של ההסתברות לכל אורך הדרך ובכפיפותה של הטקטיקה לאסטרטגיה.
על הטקטיקה נועד לשמש בסיס קל ושימושי, שיסייע הן לאנשי צבא ולאנשי מקצוע והן לקהל הרחב. הוא לא נועד לשמש מדריך לניצחון בקרב, אלא להציג מערכת משותפת של מונחים ומסגרת קוגניטיבית המאפשרת הערכה וניתוח של אירועי עבר ותכנונים לעתיד.
ב' א' פרידמן, בעל הכשרה מקצועית כטקטיקן - תחילה בחיל הרגלים ואחר כך בחיל התותחנים של צבא ארצות־הברית - ובעל תארים אקדמיים בתחום האסטרטגיה. כתב את הספר מתוך תקווה שישמש קצינים צעירים אשר נמצאים בשלב ההכנות לקבלת תפקידי הפיקוד הראשונים שלהם.
מתוך ההקדמה שכתבו לספר סא"ל (מיל') גדעון שרב, מד"ר המלט"ק וד"ר טל טובי, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן:
תפקידו של המצביא הוא לפתח טקטיקות שיהיו עדיפות על אלה של האויבים. לשם כך יש לפתח מגוון של טקטיקות ושיטות מבצעיות שישמרו על קוהרנטיות ארגונית בין הגוף הלוחם ואמצעי הלחימה והטכנולוגיות שברשותו, כדי למצוא את האיזון בין המשאבים האנושיים והחומריים הפועלים בשדה הקרב נגד האויב. כמו כן יש לבחון כל הזמן, בעיקר לאחר התנגשות קרבית, את הטקטיקה ולהבין שלעיתים נדרש שינוי. זאת בין היתר לנוכח טכנולוגיות חדשות היכולות לשפר את הביצועים הקרביים של היחידה הטקטית.
יש לציין שטקטיקה שהייתה יעילה בעימות אחד והכריעה אותו לא תהיה מתאימה בעימות הבא. אם עימות מסוים מתנהל לאורך זמן רב אפשר גם להפיק לקחים מכישלונות טקטיים תוך כדי הלחימה ולפתח טקטיקות חדשות, כמו בניית יחידות הסער הגרמניות או הכנסת אמצעי לחימה חדשים כמו הטנק – שתי דוגמאות ממלחמת העולם הראשונה. אמנם צד אחד יכול להשיג לזמן־מה יתרון טקטי שייתכן שיכריע את המלחמה, אך ייתכן שהיתרון הזה יהיה זמני או לא בהכרח מספיק כדי להשיג הצלחה במערכה או במלחמה כולה. כך, למשל, תפיסת המבצעים המשולבים של הגרמנים במלחמת העולם השנייה, שכוּנתה במערב בליצקריג, הכריעה את פולין וצרפת, ואף הנחילה תבוסות קשות לצבא רוסיה. ואולם בהמשך המלחמה איבדו הגרמנים את יתרונם הטקטי, ולבסוף הפסידו במלחמה - זאת בשל היתרון העצום של ארצות־הברית וברית־המועצות בכוח אדם, באמצעי לחימה, בכושר תעשייתי וביכולת הייצור. בכל המשתנים האסטרטגיים האלה הייתה להן עדיפות על פני גרמניה.
מתעוררת השאלה: מדוע, למרות הניסיון האדיר של האנושות בלחימה טקטית, הכתיבה עליה כה דלה? הדבר בולט במיוחד ביחס לכתיבה על אחותה הבכירה - האסטרטגיה. מדוע קיימים מחקרים מעמיקים בנוגע לאסטרטגיה, אמנות המצביאוּת הצבאית, בנוגע להחלטותיהם הרות הגורל של הגנרלים המנהלים את המלחמה "על גב הסוס", ואילו הטקטיקה נותרת חבויה בחוברות האפורות הדלות של תורות הלחימה ומדריכי השדה (ה־Field Manuals) או בשטחי האימונים המוקפים בגדרות?
לשאלה הזאת אפשר לתת כמה הסברים. הראשון - כפי שנטען גם בספר הזה, הטקטיקה נגזרת על־פי־רוב מן האסטרטגיה ונועדה לשרתה. יתר על כן, בעוד משגה אסטרטגי עלול להיות בעל תוצאות הרות אסון במישור הלאומי - טעות טקטית אמנם עלולה להסתיים במרחץ דמים, אולם בדרך כלל השפעתה הכללית מוגבלת ומועטה. באופן כזה, החלטתו האסטרטגית של רוברט אדוארד לִי, מפקד ארמיית צפון וירג'יניה בצבא הקונפדרציה, לפלוש שוב לשטח מדינות האיחוד בקיץ 1863 התבררה כטעות גדולה בעלת השפעה שחרגה מגבולות העיירה השלווה גטיסבורג שבדרום מדינת פנסילבניה. באופן דומה גם המשגה האסטרטגי של גנרל קורט צייטצלר, ראש מטה צבא היבשה של גרמניה בחזית המזרח (ה־OKH) במלחמת העולם השנייה, בסרבו לבקשות החוזרות ונשנות לתגבר את היחידות הרומניות הדלות באגפי קבוצת ארמיות B בחזית סטלינגרד, הסתיים לבסוף בכיתור הענקי של הצבא האדום במבצע "אוּרָנוּס", שבו הוכו בדיוק באגפים האלה. כך חרג המשגה האסטרטגי הזה מגבולות העיר קאלאץ' שעל נהר הדון, והפך לקרב בעל השפעה עצומה, שהיה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה. למרות האמור, יש צורך בטקטיקנים שיבינו את האסטרטגיה שאותה הם משרתים. מחבר הספר ב' א' פרידמן השווה זאת לבניין גשר מעל נהר רחב ידיים - עמודיו הם מהלכי הטקטיקה, אולם הגשר נועד לפגוש בסופו של דבר, בגדה השנייה, את התבונה האסטרטגית.
סיבה נוספת לכתיבה המעטה והדלה בנושא הטקטיקה היא מיעוט התבניות הטקטיות. בשעה שהאפשרויות הניצבות בפני האסטרטג הן רבות מסְפור ומחייבות דמיון ויצירתיות - ארגז הכלים הטקטי הוא בסופו של דבר מכני למדי ומוגבל. חרף מוגבלותה היחסית, הטקטיקה אינה, ולא הייתה מעולם, רשימת עקרונות וכללים המבטיחה ניצחון ותהילה למפקד הנוהג על־פיהם. כפי שקבע קלאוזביץ, כל מלחמה וכל קרב טקטי נתונים להשפעתם של המקרה וההסתברות. הטקטיקן המוצלח הוא זה שיודע להתאים את תוכניתו ואת פעולת יחידותיו לחיכוך הנוצר בשדה הקרב.
יש להדגיש כי אין די במקבץ של קרבות טקטיים מוצלחים כדי ליצור הצלחה אסטרטגית, ואולם ההפך הוא הנכון: רצף של כישלונות טקטיים יוביל בוודאות לכישלון אסטרטגי. מחבר הספר מדגים את הזיקה הלא מובהקת שבין הטקטיקה לאסטרטגיה באמצעות הדוגמה של מִתקפת טֵט שהחלה בראשית 1968 במהלך מלחמת וייטנאם. בעוד הכוחות הטקטיים של ארצות־הברית נחלו הצלחות טקטיות רבות בקרבות בסייגון, בהואה ובמקומות רבים נוספים - מבחינה אסטרטגית הייתה ידה של צפון וייטנאם על העליונה במתקפה הזאת עד כדי כך שבמהלכה הודיע נשיא ארצות־הברית לינדון ג'ונסון, המפקד העליון של הכוחות המזוינים, בנאום מפתיע שנשא ב־31 במרס 1968, כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות הקרובות על כהונה נוספת.
הספר הזה, שנכתב על־ידי קצין אמריקני בדימוס, מיועד בראש ובראשונה לקהל הקוראים האמריקני. העובדה הזאת ניכרת הן בסגנון הכתיבה, והן בדוגמאות ובטענות המובאות בו, בייחוד בהדגשת החשיבות של עקרון כוח האש. עוצמת האש (בעיקר אש מנגד ואש מן האוויר) העומדת ליום לרשותו של המפקד הטקטי האמריקני בקרב היבשתי היא כמעט לא בת השוואה ביחס לקרבות בהיסטוריית הלחימה הטקטית, וגם לא ביחס לעוצמה הקרבית הנמצאת בידי המפקדים הטקטיים בצה"ל. למרות זאת מצאנו שהספר הזה הוא בעל ערך רב לקורא הישראלי, בייחוד למפקדים הטקטיים בצה"ל - החל במפקדי המחלקות, עבור דרך מפקדי הפלוגות, הגדודים והחטיבות, וכלה במפקדי האוגדות.