תגובה למאמר של ד"ר טל טובי, "הפעלת כוחות למבצעים מיוחדים במלחמה סדירה"

המאמר מציין את הפעילות של הכוחות המיוחדים בצבא המצרי, הסורי ובצה"ל. איני יודע כיצד נתפסו הפעולות של צה"ל בצד השני אבל אני יודע (גם מידע אישי), כי פעולתם של כוחות הקומנדו המצריים בחזית הדרום שיבשה לצה"ל לא מעט את הפעילות. בין אם בהתמודדות עם כחות קטנים ונעלמים אלה, ובין אם במתח שגרמו לנו במשך לילות רבים ומנעו מאיתנו בפועל שינה ומנוחה בסיומם של ימי קרבות ארוכים וקשים.

מספיק שהייתה עוברת ברשת הקשר ידיעה קצרה בדבר כוחות קומנדו מצריים באזור (גם אם לא היו בפועל, כפי שהתברר בחלק מהמקרים) - כל הגדוד נדרך ושעות שינה יקרות ירדו לטמיון. באירוע אחר שאני זוכר הופעל חניון לילה שלם של גדוד טנקים באש רצחנית, כדי לפגוע בכוחות אויב. בבוקר התברר כי הנפגעים היחידים ממכת האש הזו היו חיילים מהגדוד, שניים מהם נהרגו מאש כוחותינו. כמי שהיה בכוחות "הרגילים" של הצבא אני יכול להעיד שאת עיקר הלחימה והמאמץ הקרבי במלחמת יום הכיפורים ביצעו "הגדודים", בעיקר כוחות השריון וגם כוחות החי"ר. לכוחות המיוחדים לא היו כמעט משימות ואם היו - התועלת שבהם הייתה שולית לחלוטין לכל המערכה. אני רוצה לדייק בדבריו של טובי המתייחסים לפלוגות הסיור כחלק מהכוחות המיוחדים. במלחמת יום הכיפורים לאותן חטיבות שזכו לפלוגות סיור חטיבתית, עיקר המשימה שלהן הייתה עזרה בניווט הכוחות לקו והובלת הדרגים הלוגיסטיים לקו הראשון. לא הייתה להם כמעט פעילות לחימה משמעותית, בהחלט נעזרנו בהם בהובלת משאיות המים, הדלק והתחמושת ולעתים גם בפינוי פצועים, אבל פעילות של כוחות מיוחדים לא הייתה מנת חלקם. יש לזכור שגם בצה"ל של שנת 1973 לא הוגדרו פלוגות הסיור החטיבתיות כוחות מיוחדים. הגדרה זאת היא של השנים האחרונות יחסית, עת הצבא חיפש בכל דרך להעצים יותר ויותר יחידות ולהפוך אותן ל"מיוחדות".

בנוגע לכוחות המיוחדים האמיתיים. במלחמת יום הכיפורים הייתה סיירת מטכ"ל גוף מודיעיני מטכ"לי ושייטת 13 , שכפי שנכתב במאמר ביצעה פעולות ייעודיות בנמלי האויב, הטביעה ספינות ומנעה בפעולות חבלה יציאה של ספינות אחרות מנמליהם. אין ספק ששייטת 13 ביצעה בצורה מושלמת פעילות שהוגדרה עבורה כיחידה מיוחדת. השייטת, ובעיקר מפקדיה, פעלו במשך כל השנים בשונה מיחידות מיוחדות אחרות. מפקדי השייטת הבינו שאם יתמקדו רק בפעילות הייעודית שלהם - ימצאו עצמם לאורך שנים רבות חסרי פעילות. לנוכח הנחה זו דרשו והפעילו את הפלגות הלוחמות למשימות חי"ר טהור. לוחמי שייטת 13 היו שותפים לפעילות קרקעית מגוונת במלחמות השונות, וגם בתקופת האנתפאדה היו שותפים לפעילות אינטנסיבית בשטחים. תפיסת עולם זו הייתה, וכנראה גם היום, שונה בתכלית מהפעלת סיירת מטכ"ל - שם עיקר הפעילות והאימונים התמקדו בפעילות הייעודית ליחידה. להערכתי מצב זה לא ישתנה. במלחמות סדירות, לאו דווקא גדולות, עיקר הפעילות המבצעית תיעשה באמצעות חיילי הגדודים: שריון, חי"ר, הנדסה ותותחנים. הכרעה תהיה חייבת להיות על־ ידי כוחות מתמרנים ותפיסת קרקע (המחשבה שניתן להשיג הכרעה מן האוויר התנפצה כבר במהלך מלחמת לבנון השנייה). ליחידות מיוחדות תהיה שמורה פעילות שבין המלחמות. נקודה נוספת שלא עלתה במאמר וראוי שתיאמר: כל צבא רוצה שבארגז הכלים שלו יהיה מגוון של יחידות לפעילויות שונות. ואולם, יש לזכור שלכל רצון יש מחיר. הצבא לא השכיל לשמר את הייחודיות והמעמד של החיילים הקרביים לעומת המשרתים ביחידות העורפיות, בהם אנשי מודיעין. במצב זה הגדלת היחידות המיוחדות יוצרת לדעתי חוסר איזון בין יחידות אלה, ובין הגדודים שבפועל הם הנושאים בנטל במלחמות ובפעילות בט"ש ביניהן. יתרה מכך, חיילי היחידות המיוחדות, בגלל האיכות של לוחמיהם, מצמצמים את האיכות האנושית המנותבת לגדודים והפגיעה באיכות המפקדים בגדודים מועצמת. בדברי הסיכום טובי כותב כי הכוחות המיוחדים של צה"ל היו גורם מסייע לכוחות הסדירים בתחום הסיוע הקרבי הטקטי. בכל הקשור לצה"ל קביעה זו יש בה הגזמה רבה. חשוב שלצה"ל כמו לצבאות אחרים יהיו כוחות מיוחדים, אבל אם ללמוד מהעבר ובטח ממלחמת יום הכיפורים שבה מתמקד המאמר, ריבוי יחידות מיוחדות בא על חשבון הצבא הקרבי "הרגיל" שהוא בפועל הנושא בנטל והמביא לנו את ההכרעה.