שגרה והשתנות בימי קורונה מקרה הבוחן במחוז ירושלים והמרכז

"שלושה דברים בעיקר הם הקובעים את האמון בך יום־יום, שעה־שעה בכל השורות: דע את המקצוע - למען המקוריות ביישומו במצבים בלתי צפויים! טפל באנשיך - היה להם לאב אבל לא למינקת! היה בעל אופי - כי זהו המפתח לניצחון בקרב הבא! זוהי, על רגל אחת, התורה כולה. והשאר הריהו פירוטה וביצועה.1

מאמר זה נכתב כסיכום אישי לתקופת המאבק בנגיף הקורונה בין החודשים מרס-מאי 2020 , במסגרת תפקידי כסגן מפקד מחוז ירושלים והמרכז. לאורך תקופה זו לקח המחוז חלק במגוון גדול מאוד של משימות שהובלו על־ידי פיקוד העורף בחזית הלחימה בנגיף, כשלראשונה זירת העורף הוגדרה כזירה ראשית במצפ"ה.2

פעילות מחוז ירושלים והמרכז בתקופה זו באה לידי ביטוי בעיקרה במשימות סיוע אזרחי (תחת גיוס רחב של אנשי מילואים), שאינן בחובותיו החוקיות של פיקוד העורף ומבוצעות כחלק מהגישה המרחיבה המסייעת למרחב האזרחי בטיפול באוכלוסייה במצבי החירום:3

*ניהול מלונות בידוד והבראה לחולי קורונה.

*"משמרות הזהב" - חלוקה של למעלה ממיליון מנות מצוננות ומעל ל־ 52 אלף סלי מזון משלים לכ־ 400 אלף נתמכי רווחה וחולי קורונה ברשויות המקומיות במרחב המחוז.

*"מגן אבות ואימהות" - סיוע לוגיסטי ומנהלתי למקבצי דיור של משרד השיכון והבינוי ומוסדות גריאטריים במרחב המחוז.

*גיוס יחצ"בים (יחידה צבאית בית חולים) לסיוע לוגיסטי ומנהלתי בבתי החולים.

*פיקוד ושליטה על משימות טיהור מוסדות בהם התגלו חולי קורונה.

*חלוקת ציוד רפואי למוסדות גריאטריים ומתקנים של משרד הבריאות.

*שמרטפיות לילדי עובדי מערכת הבריאות (עד העברת אחריות מלאה לאכ"א).

*סיוע לוגיסטי למד"א במתחמי 'דרייב אין' לביצוע בדיקות קורונה.

*סיוע למוקדים העירוניים ברשויות המקומיות.

*סיוע למשרד הרווחה במיפוי הגיל השלישי (שאינו נתמך) במרחב הרשויות המקומיות.

*הובלת כלל טקסי הזיכרון ואירועי יום העצמאות בהר הרצל.4

במשך "שלב הבלימה" ואף בשלב זה של "החיים בנוכחות", פעל המחוז תחת ההנחיות בכל הנוגע לרידוד סד"כ סדיר שאינו חיוני, עבודה במשמרות (קפסולות) לטובת שמירה על רציפות תפקוד ושימור הכוח, חיטוי מרחבים חיוניים, ביצוע בדיקות רפואיות ובידוד אנשי קבע וחיילים שנחשפו לחולים מאומתים.

על אף המציאות המורכבת ואתגרי התקופה, הצלחנו לפעול בשגרת חירום יציבה, תוך צמצום פערים בתחושת השליטה במצב ויצירת עוגנים משמעותיים למשרתי המחוז.

האתגרים

במציאות שנוצרה בעידן הקורונה התהוו כמה אתגרים ליכולת היחידה לקיים את השגרה. מערכות מורכבות ופשוטות נאלצו לבצע שינויים והתאמות, המאפיינות את השינוי הנדרש בשגרה בהתרגש מצב חירום, אך לראשונה התווסף מרכיב עמוק של אי ודאות המשפיע על התפקוד האנושי היום־ יומי, הפוגע משמעותית בשגרת החיים ובהרגלים אנושיים, שונה משגרת החירום אותה תרגלנו, בדגש על השוני במרכיבי אי הוודאות ובמשימות חדשות אותן לא פגשנו קודם לכן. ביחידה פתוחה כמו מחוז ירושלים והמרכז (שבה משרתיה חוזרים בכל יום לביתם) לצד העלייה בנפח המשימות לסיוע למרחב האזרחי בנגיף הקורונה, בכל הנוגע לשגרה, נכפתה הורדת נפח.

פעילות חיילי הסדיר (בחלקם) כתוצאה מהגבלות משרד הבריאות, הפקודות ושיטת הקפסולות לשימור רציפות התפקוד. האתגרים שאפיינו את היחידה שלנו (ויחידות פקע"ר נוספות) והמענה שניסינו לתת להם, בעיקר בשלבים הראשון והשני - 5 מניעת התפשטות הנגיף ביחידות צה"ל והבטחת רציפות התפקוד ובמקביל, סיוע למערכת הבריאות ולמרחב האזרחי היו: איום חדש לא מוכר; מציאות של אי ודאות; השתנות; פגיעה בשגרת היחידה; הפגיעה בעורף המשפחתי; שחיקה גבוהה בקרב אנשי קבע.

איום חדש לא מוכר

אמנם בעידן המודרני נוצר ידע מחקרי רב המאפשר פיתוח דרכי התמודדות כמו חיסונים ותרופות, אך במהלך השנים הצביע העיסוק באיום הפנדמיה, בגיבוש תפיסת מענה, בתוכניות אופרטיביות ובפיקוד ושליטה באירועים, על כך שיש לבחון את ההלימה בין מידת ההיערכות לאיום הביולוגי, לקראת הנזק הצפוי מהתממשות איום זה.6

בניגוד לאיומים המוכרים על העורף של ירי רקטות וטילים, טרור או אסונות טבע למיניהם, איום הפנדמיה אינו נראה לעין. אפשר לדבר עליו ולהסביר אותו, אך הוא אינו מוחשי וקשה מאוד לדמיין אותו. ובתוך כל זאת, מול פקודות הצבא למניעת התחלואה ביחידות, התפתח בקרב משרתי היחידה ומשפחותיהם חשש טבעי מפני הלא מוחשי. מול העלייה ברמת החרדה בקרב חלק מהחיילים כתוצאה מהחשש לנסיעה בתחבורה ציבורית ומהסיכון לבני המשפחה, והשינוי המהותי שחל בהרגלים הקשורים בקרבה אנושית, שמנו דגש רב על שיח מפקדים שכלל הרצאות בכלל הדרגים; תיאמנו שעות קבלה לגורמי ברה"ן, בין אם טלפונית ובין אם באמצעות אפליקציית Zoom.

ניכר כי על אף אי הוודאות, התאימה החליפה למידות הנדרשות ונתנה מענה סביר להתמודדות המפקדים והחיילים עם איום חדש, לא מוכר ושבבסיסו תחושת שליטה מוגבלת.

מציאות של אי ודאות נגיף הקורונה יצר מציאות עולמית של אי ודאות בקרב ממשלות ואזרחים כאחד, מול איום חדש ללא תרופה או חיסון. בהקשר זה וכסימן ללעג, אף נכתבה באחד העיתונים הכותרת: "ממלכת אי הוודאות - בריטניה נאבקת בנגיף".7 בישראל גויסו אנשי המילואים למשימות המחוז ללא תאריכי סיום למשימותיהם, בלי לשהות במפקדות (נפות) הקבע שלהם, וחלקם, בדגש על משימת מלונות הקורונה, בלי לצאת לחופשות לאורך תקופות שלא נקצבו בזמן וללא שידעו מתי ישובו לביתם. חיילי הסדיר במחוז, אלו שהוגדרו בכוננות בביתם (התעקשנו שלא לכנות את החיילים "לא חיוניים"), נתקלו במציאות שהייתה לחלקם משברית, ובה הם אינם פוקדים את יחידתם מדי בוקר. לחלופין חיילים אחרים, שהתרגלו לבצע "תפקידי חוץ" (לדוגמה, הדרכה במוסדות חינוך), מצאו עצמם מתייצבים ביחידה מדי בוקר ומבצעים משימות שאליהן לא הוכשרו. אחרים המשרתים במחוז כיחידה פתוחה, בחרו להישאר במחוז כבסיס סגור על־מנת שלא לסכן את משפחותיהם. פיקוד העורף מתאמן על תרחישי לחימה או על המענה לרעידת אדמה. במשך השנים בשיתוף משרד הבריאות אף התאמנו על תרחישים של אבח"ר (אירוע ביולוגי חריג), 8 אך לא למציאות של מגפה המחייבת הסתגרות ומציאות של חוסר ודאות. בהקשר זה העניקה הקורונה למחוז הזדמנות מעולה להתמודד עם מציאות שאותה קשה מאוד לדמות בתרגילי השטח ובאימוני המפקדות.

השתנות

בפרק התשיעי בספרו השתנות תחת אש 9 מתאר גנרל דגלס מקגרגור את הצורך במנהיגות ואת השינוי הנדרש בדמות מהפכת תרבות בהקשרי צבא היבשה האמריקני, ומסיק כי יש צורך לא רק בהשתנות יסודית של הארגונים, אלא גם של מוחות המפקדים. בשיחת הדגשים למפקדי צה"ל עם כניסתו לתפקיד, 10 דיבר הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי על הצורך המתמיד בהשתנות כדי להיות רלוונטיים, כיכולת מנטלית ואינטלקטואלית שאליה מתלווים כושר ביצוע ויישום. תופעת הקורונה סיפקה הזדמנות מצוינת להתבונן על אופיו ותכונותיו של צה"ל, ובזעיר אנפין בדרג יחידתי, במחוז ירושלים והמרכז: המחוז גילה כושר הסתגלות מהיר, תוך הפעלת זמישות ופעילות חדשה להתאמת שגרת היחידה ולימוד המשימות החדשות אל מול ההנחיות, הפקודות והמציאות שהתהוותה. משימות חדשות שלא תורגלו בוצעו, והתגלו יכולת התאמה לתחום חדש על־ידי בניית שעון לחימה ייעודי, פיתוח תרגולות, צירי דיווח חדשים, ונהלי עבודה משתנים מול רמות ממונות וכפופות. נמצאו פתרונות למשימות לוגיסטיות שניתן היה לעכב בשל מורכבות בטיחותית, היעדר תפיסה או אמצעים מתאימים. לדוגמה, פיתוח אפליקציה ייעודית.

על־מנת למנוע ריכוז של אנשי מילואים במפקדות, מצאנו חלופות (בתי ספר, משרדים) שמהם יכלו מפקדות הנפה לקיים את שעון הלחימה והתהליכים המבצעיים המאוזרחים באמצעות מערכות מחשב אזרחיות, טלפוניה שחורה ושימוש באפליקציות להערכות מצב כמו Zoom ומאוחר יותר Teams . מימוש מסקנות ועדת מזרחי.11 בפועל, באימון מפקדת המחוז שבוצע במהלך חודש פברואר 2020 תורגל לראשונה תהליך מבצעי חדש שגובש כחלק ממסקנות הוועדה. במסגרת משימות הקורונה, נאלץ המחוז לממש לראשונה את אחריותו, ולתכלל את מענה משרדי הממשלה לרשויות המקומיות בהובלת מפקד המחוז. על אף שחיילים ומפקדים שהו בביתם בקפסולות לטובת שימור רציפות התפקוד, הקפדנו לייצר קשר קבוע באמצעות שיחות ב־ Zoom ולוודא מימוש אחריות המפקדים על הקשר עם חייליהם.

בספרו גלגל התנופה: מטוב למצוין מתאר ג'יימס קולינס: "חברות שמצטיינות לאורך זמן, משמרות ומיישמות את ערכי הליבה ותכלית הליבה שלהן, בעוד שהאסטרטגיות העסקיות ונהלי התפעול שלהן מסתגלים בהתמדה לעולם משתנה. זהו השילוב הקסום של שמרו את הליבה ועודדו את הקדמה".12

פגיעה בשגרת היחידה

בספרו אתי מלבנון 13 מספר אלוף יורם יאיר (ייה), כיצד הקפיד כמח"ט הצנחנים במלחמת לבנון הראשונה, גם בלחימה הקשה, לדרוש מפקודיו כללי משמעת ושגרת בוקר ללא קשר לתוצאות הקרב מאמש - גילוח צחצוח, כללי הופעה ולבוש וכיוצא בזה. בהקפדתו זו ידע כי הנראות וההקפדה על שגרה גם בתוך סערת המלחמה, יביאו לתוצאות מיטביות בקרב. אין להשוות בין המלחמה באדמת לבנון ובין סיוע המחוז להתמודדות עם התפרצות הקורונה. עם זאת, המשותף הוא המציאות של אי הוודאות והאיום שיש בהם כדי לפגוע בשגרת היחידה. על־מנת לשמר שגרה מסוימת, פעלנו ככל הניתן והשארנו פעילויות מאפיינות שגרה על אף שמצב כוננות השתנה, והתווספו משימות חירום במקביל לשעון לחימה ולתהליכים מבצעיים.

הפגיעה בעורף המשפחתי

משרתי היחידות הפתוחות, מתנהלים בימי שגרה במציאות שבה העורף המשפחתי מורגל לנוכחותם הקבועה בסוף היום בבתיהם. מציאות הקורונה הביאה את משרתי המחוז (בעיקר אנשי קבע) לעבור להתנהלות סביב שעון לחימה הדומה לרמת פעילות א'. כך הם מצאו עצמם במציאות שבה בן הזוג יוצא לחל"ת או מפוטר, והתפתח חשש כלכלי. עיקר הפגיעה נוצרה בעצירת מערכת החינוך. מפקדים שלהם ילדים צעירים, מצאו עצמם ללא מענה לעורף האישי שלהם כשבן הזוג הוגדר כעובד חיוני, ולאור העובדה שנצטווינו "לשמור על סבא וסבתא".14

משך התפרצות המגפה ומשימות המחוז בשלב הבלימה, הביאו לימים שבהם לא ניתן היה לזהות את אקורד הסיום, בשונה מסבבי הלחימה הקצרים שאליהם הורגלנו. בשיחות הפגה שביצענו, עלתה ביתר שאת הדאגה לקרובי המשפחה מחשש ההדבקה, אך גם מהיעדרותו של ההורה כגורם פגיעה משמעותי בתא המשפחתי. כפתרון, אפשרנו הפוגות בתצורת זמני התרעננות, בחלק מסופי השבוע, אפשרנו קיומה של הערכת מצב יחידתית בשיחת ועידה או ב־ Teams כחלופה להתכנסות ביחידה ולחלקם אף התאפשרה עבודה מהבית. כפי שעלה בשיחות ההפגה וכפי שגם ניתן לראות בסקר הפיקודי, אחד המֵחַסנים החזקים ביותר מול הפגיעה בעורף המשפחתי הוא האמונה בחשיבותה של המשימה וגאוות היחידה.

שחיקה גבוהה בקרב אנשי הקבע

כמענה לשחיקה הגוברת החלטנו לקיים כמה תהליכים ומופעים שאפשרו שחרור לחץ, במקביל למענה לפגיעה בעורף המשפחתי (שגם הוא מרכיב בשחיקה):

קיימנו הרצאת מפקד בנושא זיהוי סימני שחיקה ומתן כלים להתמודדות. מול ארבעת ממדי השחיקה,15 הצליחו כלל המפקדים לאתר יותר מאחד. עמדנו בקשר ישיר עם גורמי ברה"ן. מול האתגר המשמעותי במשימת המלונות, גייסנו את קב"ן המחוז שילווה באופן צמוד את מפקדי מלונות הקורונה והחיילים בהם. מול השחיקה שהתגברה בקרב משרתי המחוז נעזרנו בקב"נית הסדיר, כולל תמיכה טלפונית ומפגשי Zoom במידת הצורך. המחוז לווה במהלך התקופה על־ידי מדור פא"ר הפיקודי, לטובת למידת האתגרים באמצעות ביצוע סקרים וראיונות מפקדים מול כלל משימות המחוז. על רקע זה הופקו משמעויות, והועברו המלצות הנוגעות למענה לשחיקה. יזמנו שיחת הפגה יומית בקבוצות קטנות לכלל אנשי הקבע על־פי חתכי אוכלוסיה וגיל, ובה ניתן מקום לאנשי הקבע לשיח פתוח, להפגת מתחים, לעמידה על הקשיים ולשיתוף רוחבי בדרכי ההתמודדות האישית. אחת לשבועיים נערך שיח מפקד המחוז באמצעות Zoom עם כלל אנשי הקבע, ובו הועברה סקירה כללית של המשימות ומסרי המפקד לאנשי המחוז, בדגש על מוטיבציה, שחיקה, חשיבות המשימה ואיכויות ביצועה. שיחה זו לוותה בדף מפקד רשמי שהופץ לכלל משרתי המחוז בסדיר ובמילואים.16

בתוך השחיקה הגבוהה הבנו את הצורך באוורור (ונטילציה) ואפשרנו יציאה להפוגות גם עבור אנשי הקבע, מתוך הבנה עמוקה לצורך להיות בבית, להתרחק לרגע מעומס שעון הלחימה ולסייע בעורף המשפחתי השחוק.

סיכום

מציאות הקורונה יצקה עבור מחוז ירושלים והמרכז, אתגרים משמעותיים שגילמו בתוכם צורך עמוק בהשתנות והתאמה למציאות שנוצרה בישראל. המחוז נדרש לעמוד במשימות שאליהן לא התאמן, להגדיל את נפח פעילותו לצד צמצום סד"כ סדיר ושחיקה בעיקר בקרב אנשי הקבע ולהתמודד עם איום חדש במציאות של חוסר ודאות. על אף כל האמור לעיל, הצלחנו לשמור על שגרה בעיקר באמצעות תודעת ועבודת מפקדים יסודית המושתתת על הבנה של תפקידם במציאות זו, כי ראשית כל, מול עמידה במצב חירום, יש לפעול לפי שלושת העקרונות הבסיסיים לפיקוד שיצק הרמטכ"ל החמישי של צה"ל, רא"ל חיים לסקוב, שפתחו את המאמר: לדעת את המקצוע, לטפל באנשים ולהיות בעל אופי. קודם לכל אלה, מה שאפשר את יכולת המחוז לצלוח את האתגרים שעמדו לפתחו לאורך כל תקופת הקורונה, היה די־אן־איי של יחידה שחרטה על דגלה ועל מצפן ערכיה את אהבת האדם ואת הססמה "בית מצוין לאנשים".