פרדיגמות במציאות משתנה: מודל צבא העם 2020

ישראל משחר קיומה נשענת על חרבה. זאת המציאות בשכונה הקשוחה שבה אנו חיים. האתגרים הביטחוניים לובשים ופושטים צורה ולרגע, לפני כשני עשורים, נראה היה כי האיום הקונוונציונלי ״נעלם״, ונותרנו עם טרור, גרילה ואיום גרעיני. תפיסה זו הובילה לניוון של 25 שנים וקיפאון מחשבתי בנוגע לבניין הכוח ביבשה. נוסיף לכך את השקט הביטחוני השורר זה שש שנים, ונבין למה אין תחושה של צורך דחוף בשינויים. הטרור והגרילה השתנו אף הם, אף שחלק מן הציבור שבוי עדיין בתפיסת הטרור של אש"ף משנות ה־70 וה־80 של המאה ה־20, ובסגנון הלחימה שאפיין את רצועת הביטחון בלבנון בשנות ה־90. במעגל הקרוב צמחו שני צבאות - חזבאללה וחמאס. לשניהם גופי פיקוד ושליטה, אסטרטגיה, תהליכי בניין כוח, יכולות מודיעין, יכולת אש בהיקפים גדולים, מיומנות בהפעלת מעטפת של מודיעין ואש ברמה גבוהה, מפקדים מיומנים ונועזוּת. הצבאות הללו פועלים על־פי מתודת גרילה, והם בעלי יכולות מדינתיות בחסות מעצמה אזורית. חזבאללה מתקדם שנות דור מחמאס, אך מבצע "צוק איתן" ב־2014 הוכיח כי גם ברצועת עזה התגבשה תפיסת הגנה מאתגרת עבור צה״ל, ולראשונה אף ניכרו סימני תמרון ופשיטות לשטחנו. כל השינויים שבוצעו והמענים שניתנו בשני העשורים האחרונים הם לדעתי טלאי; מענה נקודתי לקיצוצים חדים בתקציב; שינוי סדרי עדיפות מול משאבים נתונים. נקודת האור שהייתה ועודנה עוצמתית גם ב־2020 היא איכות הלוחמים ואיכות המפקדים - אין להתייחס לכך כמובן מאליו.

צבא היבשה במודל הנוכחי הוא צבא גדול מספרית שבהחלט מאתגר בהיבט עמידה בקצב ההצטיידות, בעל פרויקטי אמל״ח עתירי משאבים שנדרש זמן רב עד שישפיעו על המסה הקריטית. נוסף על כך, צבא מודרני שפועל במתכונת של בית חרושת להכשרות ואימונים בלוּפּ אין־סופי. לא תורם למציאות זו השינויים הארגוניים, חדשות לבקרים, במפקדות. יש צורך ברור ומיידי בתהליך של שינוי ובמעבר מצבא מיליציוני לצבא יבשה מקצועי, שיוכל לאתגרים בעתיד הנראה לעין. לטענתי הצבא אינו ממצה בצורה מיטבית את שני המשאבים החשובים ביותר: כוח אדם וזמן. נוסף על כך, אני טוען את המובן מאליו לכאורה, שלוחם זה מקצוע, מפקד זה מקצוע, מִפְקָדוֹת הן מקצוע, לוגיסטיקה בקרב היא מקצוע. כולם מקצועות המשלבים אומץ לב, ערכים ואת אמנות הביצוע.

אתוס הלוחם ומודל צבא העם

שירות החובה בחברה הישראלית הוא מרכיב דרמטי בעיניי במסע ההתבגרות הישראלי. תרומת השירות, על מגוון תפקידיו, דרמטית לעיצוב הגבר והאישה הצעירים בישראל. אינני ממליץ חלילה לבטל את גיוס החובה ולמחוק את המודל הישראלי של צבא העם, אך אני רוצה להמליץ על שינוי פרדיגמטי במודל שיתבטא בארבעה סעיפים עיקריים:

* שירות חובה יימשך 18 חודשים, תוך ביטול כלל המסלולים הייחודיים כמו ישיבות הסדר, נח"ל חרדי ועוד.

* שירות בתפקיד לוחם יימשך שלוש שנים, ולאחר 18 חודשים יקבל הלוחם משכורת מינימום כפי שנהוג במשק, במשך חצי שנה. בשנת השירות השלישית יקבל משכורת המקבילה לתנאי קבע.

* יצירת שלד מקצועי של NCO וקצונה ואִתרוג הלוחמים בצה״ל ושל היחידות הלוחמות - יש לייצר בידול באופן דרמטי ביחס לאחרים. כך גם עבור תומך הלחימה ביחידות הלוחמות, ובמערכים חיוניים נוספים שיגדיר הצבא (מודיעין וכדומה).

* מערך מילואים סמי-מקצועי דיפרנציאלי - מַעֲבר למודל כשירות ואימונים חדש, בדומה ל־National guards בארצות־הברית אשר מתאמנים במהלך סוף שבוע שלם פעם בחודש, נוסף על שבועיים מרוכזים בשנה.

שינוי משמעותי נוסף הדרוש בתרבות הצה״לית ביחידות הלוחמות הוא מיקוד בהכשרה ומיצוי הזמן, בדומה לקיים בצבאות ובגופי ביטחון אחרים. במערך הלחימה יגובשו שלושה מסלולים ברורים:

* לוחם - מסלול בן שלוש שנים, שבו ישרת הלוחם בלי לצאת לקורס מ״כים או לכל קורס פיקוד אחר. ישמש כרובאי, מקלען, חובש, נהג "נמר" וכדומה.

* מש"ק - במסלול זה ישמש המש"ק עמוד שדרה פיקודי מקצועי, בדומה לקיים בצבאות מקצועיים בעולם, ויהפוך לסמל מקצועי בעל אופק חתימה, בדומה לקצינים.

* קצין - מסלול ייעודי שיתחיל לאחר טירונות עם כלל החיילים, ויכלול חתימה על שנתיים של שירות בתנאים טובים. המצטיינים יזכו לעידוד להישאר במערכת.

כמהלך משלים למיקוד בהכשרות ובמסלולים יש לבצע כמה תהליכים: תומכי לחימה ולוגיסטיקה יעילה חיוניים להשלמת המהלך. ללא לוגיסטיקה יעילה בקרב, מודיעין איכותי ומערכי אש, אין אפשרות ליישם את המיזוג ויכולת לממש את הקרב המשולב. השרשרת הזקוקה לשדרוג משמעותי היא הלוגיסטיקה ביבשה, על כלל מרכיביה: אחזקה, תקשוב, חימוש והספקה. לכן, לטעמי, דין תומכי הלחימה ביחידות ברמת גדוד/חטיבה כדין הלוחמים. נוסף על כך, יש לצמצם באופן משמעותי תפקידי קצונה בצה״ל, בדגש על מפקדות, ולהחליף אותם בתפקידי בד״א (בעלי דרגות אחרות) - מגמה שהחל ב־2015 בעת כהונת רא"ל (מיל') גדי איזנקוט כרמטכ"ל, אך לא צברה תאוצה.

עולה השאלה, מה יעשו משרתי החובה שאינם במערכים החיוניים? לשיטתי ישנם מספיק תפקידים שאינם דורשים הכשרה ארוכה; הם יעזרו במערכים חיוניים כמו מפקדות, שמירה ואבטחה, על־מנת לשחרר ימי אימון וליצור תנאי ת״ש טובים שיתרמו למיקוד ולמיצוי הזמן עבור אחרים. שירות הבסיס אינו עושה אדם לפחות טוב מאחרים. לטעמי מיקוד התרומה בשירות קצר יחסית בן 18 חודשים של מרב המשרתים, שבסיומו יצאו ללמוד ולעבוד - יתרום לכלכלה, לשוק העבודה וליצרניות הישראליות הרבה יותר. הלוחם, שישתחרר שנה וחצי אחרי חבריו, יהיה בעל חיסכון של יותר ממאה אלף שקלים, יזכה ללימודים אקדמיים חינם, להטבות מס לפרק זמן נתון ועוד. מודל צבא העם יזכה לשלד מקצועי של מפקדים שאינם קצינים, ולקצינים שרואים בצבא מקצוע.

מערך הדרכה מקצועי והכשרות

במאה ה־21 יש חשיבות רבה להכשרה. תקופה בת חצי שנה עד שמונה חודשים להכשרה היא זמן רב מדי לטעמי, במיוחד לנוכח העובדה שלאחר מכן נותרת בערך שנה של תפקוד שבמהלכה החייל ״נשחק״ וזמן קצר לאחר מכן משתחרר משירות. יש לערוך בדיקה מקיפה בנוגע לזמן וליעילות ההכשרה אל מול השירות בתפקיד. יש לבחון את ההתאמה בין משך השירות של מ״כ בחי״ר ובין דרישות התפקיד, ובהתאם את תפוקתם של מש״קית המרגמות, המדריך בבה״ד 10, מש״קית וקצינת הקישור ועוד. התוצאה של הכשרה ארוכה ושירות קצר היא תחלופה גבוהה מדֵי כמה חודשים, שגורמת לעיתים לגרף למידה חלקי ולחוסר התפתחות בכל תפקיד. אין מקבילה למודל כזה ברחבי העולם ובמשק האזרחי, למעט משרות סטודנט ותפקידים הדורשים הכשרה מועטה, שבהם ברגע שמסתיים הסטאז' - בעל התפקיד משתחרר.

תופעת הלוואי של תפקידים ארוכים היא שחיקה ואובדן הלהט (כפי שרואים במערכת החינוך לעיתים). ניתן להתגבר על כך ביצירת תמהיל של מדריכים מקצועיים, שישמשו בתפקידם במהלך קדנציות של שנים (מוגבל לעשור, למעט מוקדי ידע שיאושרו פרטנית), ושל חיילים בסדיר שיוכשרו בצורה יעילה וממוקדת כעוזריהם. השילוב של אנרגיית הנעורים ואוטוריטות מקצועיות יהיה ״שילוב מנצח״.

מילואים

יש ליצור בידול חד וברור, והלימה בין הכשירות ובין המשימות. עיקר המסה של מערך המילואים יהיה מומחיות בהגנה בגזרה נתונה, תוך היכרות ושימור הידע לשנים. תעסוקה מבצעית בגזרה הנתונה והקבועה והאימון לקראתה ישמרו על הכשירות. כך תיווצר הלימה ברורה בין המשימה לכשירות. מנגד, יש להשקיע כסף, זמן וכוח אדם מקצועי בחטיבות המתמרנות. נוסף על כך, יש ליצור מפקדה מקצועית בתמהיל של קבע ומילואים, עם שלד פיקודי מקצועי המעובה באנשי קבע. על החטיבה לבצע שלושה שבועות של אימון בשנה, נוסף על אימון חד־יומי שיכלול פעילויות כמו קליעה וקרב מגע בכל רבעון. יש להגביל את הגיל ללוחמים ולמפקדים זוטרים ל־36-31, כך שיהיו להם 15-10 שנות שירות מילואים (עם יצירת מנגנון חריגים מקצועי) ושבצ״ק קבוע. ללוחמי המערך המתמרן יינתן מינוי חינם לחדר כושר המחייב לעבור מבחן כושר פעמיים בשנה, בפיקוח ובניהול של רשת חדרי כושר שתזכה במכרז. אי־עמידה ביעדים תגרור אזהרה ומבחן חוזר. אי־עמידה חוזרת תגרור הרחקה, תוך ביטול כלל ההטבות. שילוב של יצירת ״רובדי כשירות״ - ובהם משמעת עצמית, בקרה בתחום הכשירות האישית בכושר גופני וקליעה, אימון מפקדים, אימון מסגרות, אימון מפקדות - הוא הבסיס ללוחם וליחידות ברמה גבוהה ביבשה. מודל זה ייצור יחידות של בעלי רמת כשירות גבוהה, לוחמים בוגרים ומנוסים ומפקדים מיומנים. בכל הנוגע לסוגיית התגמול למשרתי המילואים, יש לתת הטבת מס מובהקת על־פי מדרגות ימי השירות: תקופת האימון או התעסוקה המבצעית, בתוספת בונוס על משך התקופה ועל מידת ההשקעה וההתמדה במהלך השנים.

תשתית תומכת

תשתית אימונים איכותית היא מחויבת מציאות, ועל כן מרכזי אימון יעילים (כמו בא״חי החי״ר) בפריסה ארצית הם הפתרון.

על המרכזים למקד את ההתמחות בנושאים הבאים:

* כשירות יסוד הלוחם;

* כשירות המסגרת עד רמת צק״פ;

* הקמת מרכז אימוני גדודים וחטיבות;

* אימוני מפקדות;

* אימוני מפקדים;

* מודיעין, אש ולוגיסטיקה.

נוסף על כך, יש להשקיע בתשתית לוגיסטית מכבדת שתתמוך את תנאי השירות של המילואים, הסדירים ואנשי הקבע. כולם, כולל הסדירים, יתוגמלו בהתאם לאופי שירותם. יש למגר את "תרבות ה־8:8" בתעסוקות מבצעיות (שמונה שעות פעילות, שמונה שעות מנוחה) וליצור מציאות ״פחות שוחקת״ בתרבות העשייה המבצעית השוטפת בבט״ש.

מאיפה הכסף? יש לבצע בחינה בראייה ארוכת טווח, כולל המעגל השני, של תרומת היוצאים לשוק העבודה לאחר 18 חודשי שירות. החלק הגדול בהסטת התקציב יגיע מהחיסכון שיהיה פועל יוצא של השחרור המוקדם של עשרות אלפי חיילים וחיילות ששירתו במערכים שאינם דורשים הכשרה ארוכה ושירות במפקדות. התוצאה תהיה חיסכון משמעותי בגובה דמי הקיום, במערך הבריאות הצבאי, בתשלומי ת״ש ועוד.

סוף דבר - מנהיגות במציאות משתנה

מודל צבא העם יישמר. אין טעם לגייס אוכלוסיות בכוח, אלא ליצור אווירה שתעודד את המועמדים להתגייס. יש למצות את הנכס האיכותי של נשים בשירות, תוך הענקת שוויון מלא הן בחובות והן בזכויות, כולל תקופת שירות זהה לנשים ולגברים. בדומה לבנייה מודרנית, כך ייבנה שלד פלדה מקצועי בעל יסודות עמוקים (השירות הסדיר) שיחזיק את בניין הכוח. הציניקנים יאמרו שאין משאבים לממש מודל זה, שהבנות והבנים הצעירים לא ירצו להיות לוחמים, שלא יהיו מתנדבים לשירות הקבע. אני חולק על כך. תמהיל של יצירת אתוס, מנהיגות, תגמול והאופי הישראלי הייחודי כל כך - הם אלה שיעשו את העבודה. יש להבין שהשינוי הוא ברמה הלאומית, ולא רק נחלת צה״ל. על המפקדים תוטל המשימה המאתגרת להפוך חזון למציאות בצורה איכותית.

אני ממליץ בחום לקרוא את הספר משבר בפיקוד של ריצ'רד א' גבריאל שיצא בהוצאת "מערכות", וללמוד מההיסטוריה של ארצות־הברית: הצבא הגיע לשבר לאחר מלחמת וייטנאם. השיקום והבנייה מחדש, כמעט מהיסודות, ארכו כ־20 שנה. אנו איננו ארצות־הברית, לרשותנו לא עומדת הפריווילגיה או זמן החסד. מנהיגות והובלת התהליך הן המלט והדבק של בניית צבא יבשה מתקדם ואיכותי. חבל לעשות זאת אחרי אירוע של משבר לאומי בדומה לפעולות שנעשו בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הטראומה היא יועץ רע. יש לחדש וליצור את התרבות ואת האטמוספרה הציבורית בחברה הישראלית אשר מוקירה את המשרתים ומגיני העם, וכפועל יוצא מכך, יקום בבוקר המשרת שירות משמעותי בסדיר, בקבע ובמילואים ויכריז: "יש לי הזכות והגאווה להיות שייך".