הקשר בין חייל ומפקדו, בין אדם לארצו

לפני שבוע נפטר חברי היקר בטבריה. בדרכי חזרה מהלוויתו ראיתי זוג חיילים ולקחתי אותם טרמפ. זיהיתי אחד החיילים כאיש עוצבת "כפיר", לפי תג השרוול. כדרכי בקודש החילותי חוקר ושואל, שאלתי: "מי אני, אתה יודע?", ולא ידע . " מה הדרגה שלי?", והשיב: "דרגה גבוהה, אל"ם או אלוף". אז שאלתי: "מה שם מפקד האוגדה שלך?", ולא ידע. כך היה לגבי מפקד החטיבה ומפקד הגדוד. "אולי צביקה קנטור?", שאלתי. אז נזכר: "אה, כן, הוא המג"ד" [...] שאלתי באיזה פלוגה הוא, וענה: "פלוגה ג'". סיפרתי לו, כדי להוכיח כי שם פלוגתו בקשר הוא "גרגרון", כי בוחן הפלוגה שהיה לפני שבועיים היה מוצלח, כי ה־מ"פ יגאל גר באילת והיה חניך מצטיין בקמ"ט ובקק"ש. שהמג"ד שמו אמנון וסיפרתי עליו פרטים . עברתי לשאלות אחרות. שאלתי על הארבל וגבעת המורה, והתבור ומסחה וכפר תבור, ואותו חייל נחמד, בוגר שמינית בירושלים (דומני משכונת רחביה) גילה "בקיאות" זהה בישראל כמו בשמות מפקדיו. בכל תחום אחר, ספרות או היסטוריה של העם והמדינה, גילה בקיאות . אינני מאשים אותו אלא את עצמנו, את טיפוח מערכת החינוך. כדי לאהוב - יש לדעת (ולא בכדי יודעים אישה ואוהבים אותה). כדי להזדהות יש להכיר. אי אפשר לדון בשייכות, באכפתיות, באהבה או בכל רגש אחר, כלפי משהו שאין מכירים [...] אין להעלות על הדעת תהליך של הזדהות, של אמון וגיבוש סביב דמות ערטילאית, חסרה צורה, חסרת שם ואופי. אין אדם יכול להאמין ולבטוח במישהו שאינו מכיר, שאינו יודע דמותו, מהיכן הוא, מה עשה וכיצד . וכפי שנכונים ומדויקים הדברים בין אדם לחברו - כך הם היחסים בין אדם לארצו. אנו נוטים להזדעזע בשומענו על עריקים, נפקדים, סרבנים, ויורדים. הדרישות שאנו דורשים מאזרחינו וחיילינו הן גדולות, כי כאלו הם התנאים. ובהיעדר קשרים עבותים בין אדם לבין ארצו, למה ניתן לצפות? צריכים לאהוב את הארץ הזו, ולכן חייבים להכיר אותה, לדעת אותה ולהכות שורשים. אחרת - החלל ייצור ניכור וחוסר אכפתיות . [...] לאחר טכס של השבעת טירוני השריון על המצדה, אני משוחח עם החיילים ושואלם, ומגלה לדאבוני כי חלק גדול מדי, רבים מהם, עלו על המצדה זו פעם הראשונה, שלא היו בעמק, ואינם יודעים איפה יודפת או עין חרוד וכדומה [...] זה מצב עגום מאוד, שמחייב פעולה . בהתייחס לניכור בין חייל למפקדו, העשייה פשוטה יחסית: על המפקדים לפעול כדי שחייליהם יכירו אותם, ואת הממונים עליהם. שידעו את שמם, את דמותם, מה הם חושבים ומה השקפותיהם . ובהקשר למדינת ישראל וארצנו:

ראשית דבר - הבה ונכיר אנו את ארצנו טוב יותר.

שכול המפקדים יפעלו אישית, ואם כולנו נטרח בדבר ודאי שנשיג תוצאות.

כול צעיר משרת שלוש שנים והריהו "בידינו".

בפעילותנו ומסענו על פני כול הארץ הבה נְלַּמֵּד את שמות

המקומות, מה אירע שם, איזה קשר יש למקום ולנו מלפני 2000 שנה ו־ 30 שנה.

הבה נעשה זאת כאשר נוסעים לחופש וכאשר נעים לשטחי כינוס, במסעות ברגל או עם כניסה לשטח חדש בהתחל שלב אימון נוסף. לא ביום אחד ואף לא בחודש - אבל אם נשקיע בכך מחשבה וטיפול, אני בטוח כי נקטוף פירות. לא רק "אנחנו", אלא עם ישראל.

את הדברים הביא לאור תא"ל (מיל') שמעון חפץ, מזכירם הצבאי של שרי ביטחון ונשיאי ישראל, ששימש ראש הלשכה של פלד בגיסות השריון. החודש מציינים 20 שנים למותו של פלד. סיפור חייו מובא בספר "כנגד כל הסיכויים שיצא לאור בשנת 2019 יצא לאור בהוצאת "מערכות".