ביקורת ספר: Command Culture / Jorg Muth

האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט

נאמן לעובדות ולעקרונות ההדרכה הצבאית, כתב יורג מוּת'1 ספר שמשווה בין הכשרת הקצין האמריקני ובין הכשרת הקצין הגרמני, בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. באמצעות בחינת מסלולי ההכשרה לקצונה בשני הצבאות, מדגים מות' את השפעת התרבות הלאומית על מאפייני הקצין, על הדרישות ממנו ועל אופן התנהלותו בשדה הקרב. הדגשת חשיבות התרבות בהכשרת הקצין עלולה, כך ניכר בהכשרה האמריקנית, ליצור היסט משמעותי בין הנדרש בשדה הקרב, ובין התוצר בפועל של מערכת ההכשרה - ובכך הרלוונטיות של הספר למערך ההכשרות של צה"ל.

"בעוד המשקיפים האמריקנים היו כל כך ממוקדים בתוכנית הארגון המדהימה, הם פספסו את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל במצוינות הגרמנית במלחמה: מערכת הכשרת קצינים מתוחכמת, כמעט מדעית, שמתמקדת בראש ובראשונה ביכולות הטקטיקה, הפיקוד והמנהיגות".2 מות' מתמקד בהכשרה3 המתקדמת יותר לקצונה, המקבילה להכשרת פו"ם בישראל.4 ההשוואה בספר נעשית באמצעות כמה פרמטרים: תוכנית הלימודים, זהות המדריך וזהות החניך. נוסף על כך מציג הספר את הדברים ה"רכים" יותר, כמו יחס הצבא לאותם מוסדות הכשרה, היחסים בקרב סגל הקורס ובין החניכים, היחס הניתן לקצין שהצליח או נכשל בהכשרה ואיכות התוצר של הקורסים.

המיקוד בתוכנית הלימוד

"כמות עצומה של צוערים בעלי פוטנציאל גבוה להיות קצינים מצוינים לא השלימו את וסט־פוינט משום שלא יכלו לעמוד בדרישות של מקצוע המתמטיקה בהכשרה, בעוד חבריהם הגרמנים צלחו את ההכשרה אם הוכיחו מצוינות בכל שאר המקצועות".5 "גם אחרי שהפך לבית הספר הכללי לקצונה,6 אחרי מלחמת האזרחים, לא השתנתה תוכנית הלימוד בהתאם" [בשנת 1900 עדיין הוקדשו  למתמטיקה 75 אחוז משעות הלימוד, צ"מ]. "לימודי היסטוריה צבאית, תנאי בל יעבור להשכלה של קצין, נכנסו באופן רשמי לתוכנית הלימודים בווסט־פוינט רק ב־1946".7 את הסיבה לקיום תוכנית לימודים מעוותת מייחס מות' לממסד האקדמי צר האופקים ששלט בבית הספר לקצינים. "המועצה האקדמית התנגדה לכל ההצעות להתאמה של תוכנית הלימודים הישנה, כמו לימוד של היסטוריה צבאית, או לימודי טקטיקה, בטענה שהתוכנית העכשווית בונה משמעת מנטלית".8 כל ניסיון של אחד מן המפקדים הבכירים של בית הספר לשנות את התוכנית נכשל מול סגל אקדמי מיושן וקשוח. קצין שלא עמד בדרישות המתמטיקה - הודח מן הקורס. "בניגוד למצב בארצות־הברית, הפיקוד של קורס הקצינים [הגרמני, צ"מ] כמו גם הסגל האקדמי, לקחו חלק בדיון הציבורי בדבר מודרניזציה [...] הדיון בבית הספר לקצינים לא נתקל בפרופסורים אנוכיים שביקשו להכפיל את שעות הלימוד שלהם, ולקצץ את של האחרים".9

תוכנית הלימודים של הקצין הגרמני הורכבה גם היא ממקצועות מדעיים. סוף סוף היו אלו החובות של מוסד שרצה להעניק תואר אקדמי. ואולם, הגרמנים הקפידו לא "לשפוך את התינוק עם המים". המקצועות החשובים ביותר עבור הצוער, היו אלו שתמכו בעיצובו כמנהיג בשדה הקרב, טקטיקן מעולה ואיש צבא מקצועי. הבדל מהותי נוסף היה התרגום האמריקני לעיקרון הגרמני, שלפיו נדרש לייצר סטנדרט אחיד לחשיבה של הקצין. לדוגמה, "משחקי מלחמה" רבים ככל הניתן, וקצרים יחסית, היו למתודולוגיה המרכזית שדרכה פיתחו הגרמנים חשיבה טקטית. האמריקנים שכפלו את הפורמט. ואולם, בעוד המדריכים הגרמנים ציפו מהחניכים להגיע לפתרונות יצירתיים, על בסיס תורת הלחימה ושפה משותפת, לאמריקנים היה קובץ של "פתרונות בית ספר". חניך שלא הגיע לתשובה שאליה התכוונו המדריכים, או שסטה מתורת הלחימה כפי שנכתבה בדיוק - קיבל ציון "נכשל".

תנאי סף לחניך

הקבלה למכללה לפיקוד ולמטה בשני הצבאות הייתה תלויה בשני תנאים עיקריים: המלצת מפקד ומעבר מבחן קבלה. מבחן הקבלה, שהתפתח במהלך השנים, הורכב מכמה חלקים. צליחת המבחן הגרמני למשל, אורכת כשבוע. המבחן הורכב מחלק עיוני שעוסק בסוגיות בתורת הלחימה, ובמגוון תרחישים מבצעיים שלהם היה צריך המועמד לתת פתרון על־גבי מפה, באופן יצירתי וצמוד לתורה ככל הניתן. הקצינים הגרמנים היו בדרגת סגן (האמריקנים בדרגות גבוהות יותר) ונדרשו להתייחס לתרחישים ולענות על שאלות ברמת החטיבה. כמו כן, המבחן הגרמני הכיל חלק של ידע כללי, שיחת אבחון, כושר גופני ועוד. האמריקנים לא התייחסו ברצינות לקורס לפיקוד ולמטה, ולרוב לא שלחו אליו את הקצינים הטובים אלא את אלו שביקשו להרחיקם מהגדוד. ואולם בשני המקרים, כאמור, הצלחה במבחן הייתה תנאי הכרחי לקבלתו של הקצין לקורס.

איתור מדריכים והציפיות מהם

"מיד אחרי שהמערכה נגד פולין הסתיימה, מפקדי החטיבות והדיוויזיות הטובים ביותר הגיעו להדריך בבתי הספר הטובים ביותר של הוורמאכט, וכך קרה גם לאחר המערכה בצרפת".10 כך קרה שרומל וגודריאן הפכו למדריכים בבתי הספר הצבאיים מיד לאחר מבצע "אבחת מגל" (הפלישה הגרמנית לצרפת) על־מנת להעביר לקצינים בהכשרה את הלקחים מההתקפה הגרמנית המוצלחת ביותר במלחמת העולם השנייה, שבה לקחו שניהם חלק משמעותי. ללמדנו עד כמה ההדרכה בבתי הספר, במקרה הזה בבית הספר לפו"ם, הייתה חשובה כל כך לגרמנים. על־פי הספר, הקצינים המדריכים בבית הספר למפקדים היו המומחים המובילים במקצועות הצבאיים והמצטיינים בפיקוד ובמנהיגות. לעומת זאת, "קצינים בוגרי וסט־פוינט הוצבו כמדריכים בבית הספר, במקצועות שבהם לא הייתה להם שום הכשרה קודמת".11 לצורך ההמחשה נותן מות' כדוגמה את מת'יו רידג'וויי, לימים גנרל ארבעה כוכבים ומפקד הארמי. בהיותו קצין בדרגת סגן קיבל פקודה להתייצב כמורה לצרפתית בווסט־פוינט. אמנם רידג'וויי למד כמה שנים לפני כן את השפה, בהיותו צוער בווסט־פוינט, אולם מאז לא התמחה בה ולא הייתה לו הבקיאות הנדרשת. כמוהו הוצבו רבים מחבריו כמורים לכימיה, לשפות שונות וכדומה.

התפיסה של המדריך הצבאי בווסט־פוינט שונה מן היסוד מזו של המדריך בבית הספר הגרמני. האחרון רואה את עצמו בראש ובראשונה מפקד - דוגמה ומופת לצועריו. כך הוא נמדד בעיניהם ובעיני מפקדיו. דוגמה קטנה בספר משווה בין בתי הספר בתחום הענישה. כדי להעניש את הכיתה על התנהגות לא נאותה, פוקד המדריך האמריקני על החניכים כולם לצאת מהכיתה, לרוץ לחדר אחר, להחליף מדים ולחזור לכיתה. בעודו מחכה שהצוערים יחזרו, בוחר עמיתו הגרמני לבצע את העונש עם הכיתה. זאת מתוך הרצון, לטענת מות', להוכיח להם שהוא טוב ומהיר מהם. ואולם כל מי שעוסק במקצוע הפיקוד מבין שדבר מה עמוק בהרבה הוא המניע לכך; מפקד שמבצע את עונשם של חניכיו יחד עימם - הוא הדמות הנעלה ביותר, ועליו ניתן לומר "דוגמה ומופת" - ואידך זיל גמוֹר. אחד המדריכים בבית הספר הגרמני לקצינים מצוטט באומרו לחניכים שזה עתה החלו את הקורס: "כאן תלמדו איך למות". ההבדל החד בין תפיסות הפיקוד - האמריקנית והגרמנית - מתבהר אף יותר כאשר הכותב משווה בין כמות הגנרלים בוגרי האקדמיות שנהרגו במלחמה בשני הצבאות: בצבא האמריקני נהרגו כ־20 קצינים בדרגת גנרל, בעוד בצבא הגרמני נהרגו כ־220 קצינים בעלי אותה דרגה. במכתבי החיילים הגרמנים נמצאו, לא אחת, מילות הערכה שנכתבו כלפי מפקדיהם. בצבא האמריקני לא תמיד ידעו החיילים מיהם מפקדיהם, אף לא ברמת המח"ט או מפקד האוגדה. "בניסיון למצוא תמונת שער טובה לספר, סרקתי אלפי תמונות מספרים שונים על מלחמת העולם השנייה", כותב מות'. "לא הייתה בעיה למצוא [תמונה של, צ"מ] קצין גרמני בחזית, זה היה כמעט בלתי אפשרי למצוא כזאת של קצין אמריקני".12

Jörg Muth, Command Culture: Officer Education in the U.S. Army and the German Armed Forces, 1901-1940, and the Consequences for World War II, University of North Texas Press, 2011

סיכום

הספר כתוב היטב, אולם הוא אינו חף מבעיות. ההשוואות בין שתי המערכות אינה מושלמת, ולעיתים הכותב קופץ בין הנושאים בצורה שמחייבת ריכוז רב בקריאה. כמו כן, יש חזרות רבות על המסרים העיקריים בפרקים שונים, דבר שעלול לפגוע בשטף הקריאה. בתחילת הספר, למשל, יש פרק שמתמקד בתופעה של התעללות - במובן של "זובור" - בחניכים בווסט־פוינט, כשיטה לחינוך בגיבוי המדריכים, ולעיתים אף בעידודם. הפרק חשוב, אבל ארוך מדי ורצוף חזרות. חוץ מהחזרתיות והסתעפויות היתר שמקשות לעיתים על הקריאה, ניתן לומר בפה מלא כי הספר מתאר בצורה יוצאת מן הכלל כיצד התארגנו באופן שונה לגמרי שתי מערכות הכשרה בשני מקומות שונים לשם אותה מטרה - הכשרת קצין שדה מעולה. מות' משרטט את רשימת התנאים הנדרשים לחציית קו הסיום של תוכנית ההכשרה בהצלחה, בהתאם למתודה שפיתחו הגרמנים:

* קביעת רף אחיד לכניסה לקורסים - מבחן שתפקידו מחולק לשניים: חשיפת החניכים למידע העיוני והמקצועי באופן היסודי והמעמיק ביותר ולאפשר למדריכים לדעת האם החניך יוכל למלא את הדרישות מקצין.

* פיתוח תוכנית ההכשרה בדגש על מתן כלים לחשיבה טקטית ותחבולנית רלוונטית לשדה הקרב, כולל ידע היסטורי, ידע תורתי וחשיבה עצמאית ופורצת מסגרות.

* יישום ותרגול הידע והמיומנויות הנרכשים בתוכנית באמצעים יצירתיים כמו משחקי מלחמה המתנהלים על־גבי מפה.

* תיאור והדגמה של מנהיגות בלתי מתפשרת המבוססת על דוגמה אישית ופיקוד מלפנים.

* הצבת המפקדים הטובים ביותר להדרכת הקצונה, ללא ויתור על הכנה מדוקדקת של המדריך.

וכעת נשאלת השאלה, מדוע - למרות שיטות הלימוד וההכשרה המעולות שפיתחו הגרמנים - בכל זאת הפסידו בשתי מלחמות העולם? לטענתו של הכותב, אף שהצליחו לפתח קצונה טקטית מעולה, לא הצליחו הגרמנים לשכפל את המטה הכללי של מולטקה הזקן. המטכ"ל הגרמני, מסיבות רבות, היה בינוני ביותר, ולא הצליח לנהל בצורה איכותית את המערכה.

למותר לציין שלצה"ל יש עוד כברת דרך לעשות כדי להגיע לרמת ההכשרה של הקצין הגרמני, כפי שהיא משתקפת בספר. היינו רוצים לראות מדריכים מוכשרים ומוכנים יותר לביצוע תפקידם, בכל הכשרות הפיקוד. היינו רוצים ליצור סטנדרט בידע המקצועי על־פי רמת הקצין - היסטוריה צבאית וידיעת התו"ל. אין לנו עדיין מבחני כניסה לכלל קורסי הפיקוד, מבחן כזה יכול לסייע לגשר על פערי ידע. ולבסוף, עלינו לשכלל את שיטות "משחקי המלחמה" הטקטיים, ולקיים משחקים מצומצמים באנשים ובזמן. זאת בעיקר על־מנת לעודד חשיבה תחבולנית ומתן ביקורת על החשיבה המקצועית של החניכים על־ידי מדריכים מנוסים שיסייעו להם להטמיע את הערכים, המיומנויות והכלים הייחודיים הנדרשים כדי לחצות את הקו מקצין שממלא את תפקידו ולא יותר, לקצין שרכש והטמיע במהלך ההכשרה את מגוון הכלים והאמצעים שהעמידו לרשותו, ומאפשרים לו למלא את ייעודו בשדה הקרב, תוך שימוש במלוא יכולותיו.