את ההיסטוריה כותבים, כידוע, המנצחים, וכאלו היו לא מעטים במלחמה שהתנהלה בשנים האחרונות בסוריה. על אלו נמנו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מפקד ״כוח קֻדס״ של משמרות המהפכה של איראן קאסם סֻלימאני, ואל שני אלו ניתן לצרף גם את שותפם הזוטר, מזכ׳׳ל חזבאללה חסן נצראללה. אבל ראשון לכל אלו היה הנשיא הסורי בשאר אל־אסד, עילת המלחמה ומחוללה, אבל גם מי שיצא ממנה כשידו על העליונה, הוא ומאחוריו כל אלו שאותם ייצג ושבעבורם נלחם: המשפחה והשושלת, העדה העלווית, ולבסוף אותה קואליציה של כוחות חברתיים וכלכליים שעמדה בבסיס המשטר והמדינה — משטר הבעת׳ והמדינה הסורית — שאותם הנהיג לניצחון. במלחמה היו גם לא מעט מפסידים. על אלו ניתן למנות את כל אותם ״משקיעים זרים״, שראו בעיניים כלות כיצד עולה השקעתם בתוהו בעשן המלחמה: ערב־הסעודית, קטר, תורכיה ובמידה לא מעטה גם ארצות־הברית.
אבל המפסידים הגדולים במלחמה היו כמובן תושביה של סוריה שמאות אלפים מהם איבדו את חייהם במהלכה ומיליונים הפכו בשל הקרבות לפליטים בארצם או מחוצה לה. תמונות של כמה מהם סיפרו במשך השנים האחרונות את סיפורה של המלחמה מנקודת מבטם של המפסידים ושמא הקורבנות. כך תמונת גופתו המחוללת של חמזה עלי אל־ח׳טיב, בן 13 ממחוז דרעא שבדרום סוריה שנעצר, עונה ונרצח בידי כוחות הביטחון הסוריים באפריל 2011 לאחר שהשתתף בהפגנות נגד המשטר; כך גם תמונתו של איילן כורדי בן השלוש שטבע למוות בספטמבר 2015 יחד עם אחיו, גאליפ בן החמש, בעת שהספינה שנשאה אותם לאי היווני קוס שקעה בים; כך תמונתו של עֹמראן דנקיש בן החמש שנפגע באוגוסט 2016 בהפצצה רוסית על ביתו.
אחיו, עלי בן העשר, נהרג בהפצצה. עֹמראן חולץ מהריסות ביתו וצולם באמבולנס שפינה אותו לקבל טיפול רפואי, המום וחבול, בחולצת טי שירט עליה דמות מצוירת מהסרט חתול־כלב מכוסה מכף רגל ועד ראש באבק. כך תמונתו של עבד אל־חמיד אל־יוסוף, בן 29, נפרד משני ילדיו הקטנים, זוג התאומים, איה ואחמד, בני השלוש אשר מצאו את מותם באפריל 2017 בתקיפה הכימית של המשטר הסורי על עיירת הולדתם, ח׳אן שיח׳ון; ולבסוף, תמונתה של באנה אל־עבד, ילדה בת שבע שבעזרת אמה, פאטמה, הפעילה בספטמבר 2016 חשבון טוויטר כדי לשתף את העולם בנעשה בעיר חָלָּב הנצורה והמופצצת, או תמונתו של מֻחמד נג׳ם בן 15 מאזור אל־ע׳וטה אל־שרקיה שממזרח לדמשק שבפברואר 2018 צילם והעלה ליוטיוב סרטונים שבאמצעותם ביקש לחשוף את ממדיה של הטרגדיה שפקדה את אזור מגוריו וששיאה, חודשיים לאחר מכן באפריל 2018 ,במתקפה כימית של המשטר הסורי על העיירה דומא. אפשר מאוד שדווקא סיפורם של כל אלו, סיפורם של המפסידים והקורבנות הוא שייחרת בזיכרון כסיפורה של המלחמה שהתחוללה בסוריה. אבל יש להניח שעד מהרה ישכחו כל אלו כמו יתר קורבנותיה של המלחמה.
לכשלעצמי התלבטתי במה להתחיל סיפור זה, האם בנקודת הסיום בראשית יולי 2018 משהונפו דגלים לבנים של כניעה בעיר דרעא, שבה החלה המחאה עוד במרס 2011 .לבסוף בחרתי באותה נקודה בזמן שבה הסתמנה ראשיתה של הכרעה ושמא תחילתו של הסוף, עם נפילתה של חָלָּב לידי אסד ואנשיו באמצע דצמבר 2016 ,והתברר כי הפור נפל וכי אסד הוא שעתיד לצאת כשידו על העליונה מן המערכה המתנהלת בארצו.