פרק שני: סוריה בטעם סערה

מעולם מצבנו לא היה טוב יותר במרס 2011 הגיעה אש ״האביב הערבי״ גם לסוריה. מחאה מקומית מוגבלת שנראתה בתחילת הדרך כהד קלוש לאירועים הרי הגורל שהתרחשו במדינות ערב האחרות, הציתה להבות שהתפשטו במהירות כשריפה בשדה קוצים יבש של סוף הקיץ אל כל רחביה של סוריה, ובסופו של יום גררה מדינה זו ואת תושביה אלי תהום. רק שנה קודם לכן בשלהי 2010 ,עשור לאחר שאסד עלה על כיסאו של אביו, נראה היה המשטר שבראשו עמד איתן ויציב מתמיד, או במילותיו של שר החוץ הסורי, וליד אל־מֻעָלם, לקבוצה של חוקרים בריטיים שפגשו בו בחודש דצמבר 2009 במשרדו בדמשק: ״מצבנו מעולם לא היה טוב יותר״. דבריו באו בתגובה לטרוניה שהשמיעו באוזניו בני שיחו, ולפיה מדיניות החוץ הסורית אינה פעילה ויוזמת דיה וכי דמשק אינה מנצלת את ההזדמנות שהתגלגלה לידיה עם כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן בינואר 2009, ואינה עושה דבר במטרה להביא לפתיחתו של דף חדש ביחסיה עם וושינגטון. מֻעָלם לא ראה כל צורך ביוזמה או בפעלתנות סורית שכזו, שהרי, כך הסביר, מעמדה של ארצות־הברית במזרח־התיכון הולך ונחלש ומכאן שהיא שזקוקה לרצונה הטוב של סוריה יותר משדמשק צריכה לעזרתה של וושינגטון.

למותר לציין כי על הגמשת עמדותיה של סוריה ביחס לישראל ובסוגיה הלבנונית, לא היה מוכן כלל שר החוץ הסורי לשמוע. אבל לא רק מצבה של סוריה נראה בקיץ 2009 טוב מאי פעם בעבר, אלא גם ובעיקר מעמדו של העומד בראשה. למתבונן מן הצד נראה היה כי אסד השכיל לנווט את דרכו בים הסוער אליו הוטלה ספינתו ב־10 ביוני 2000 עם מותו של אביו, ואולי אף להגיע לחוף מבטחים. בתום קרוב לעשור לשלטונו נראה היה כי אסד בגר ואף הבשיל, צבר את הניסיון הנדרש ורכש את אמונם ואולי אף את חיבתם של תושביה של סוריה. ראש ממשלת תורכיה ולימים נשיאה של מדינה זו, ארדואן, העיד באפריל 2011 כי האמין באמת ובתמים שאסד אהוב על בני עמו, ולראיה — בכל פעם שסייר עם אסד במכונית ברחבי דמשק או חָלָּב, במהלך ביקוריו הרבים בסוריה בתקופת ירח הדבש שידעו יחסי שתי המדינות ואף יחסי שני המנהיגים, היו אזרחים סורים מן השורה ניגשים לאסד, בעת שזה היה עוצר את המכונית, מריעים לו, לוחצים את ידו ואף מחבקים אותו בחום.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן