לבד מהישגיו הצבאיים בשדות הקרב זכה דאעש לתשומת לב עולמית גם, ובעיקר בשל יחסו הברוטלי ואף הרצחני לשבויים — חיילי הצבא הסורי או העיראקי, לוחמים בקבוצות מורדים אחרות בסוריה, בני עדות מיעוטים שחיו בשטחים שעליהם השתלט ותושבים סונים שסירבו לסור למרותו. לתהודה מיוחדת זכו סרטונים של הוצאות להורג שהופקו, ומאוחר יותר הופצו על־ידי אנשי הארגון ברשתות החברתיות. מעשי הרצח, ובמיוחד אלו של עיתונאים מערביים, אך גם יחסו הרצחני של ארגון דאעש לבני המיעוט היזידי שנפלו לידיו בהר סינג׳אר על גבול סוריה-עיראק שעליו השתלט הארגון בקיץ 2014, הובילו את וושינגטון לצאת למערכה נגד דאעש במאמץ לבלום את התקדמותו של הארגון ואף להביא בשלב מאוחר יותר לחיסולו.
הופעתו של דאעש בשדות הקרב בסוריה הייתה ראשיתו של שלב חדש במלחמה במדינה זו, ולרגע אף עוררה את הרושם כי בכוחו של הארגון לשטוף את סוריה. אלא שבסיכומו של דבר התברר כי הקיצוניות של דאעש הובילה את הח׳ליפות שהקים וקיים על אדמת עיראק וסוריה לאבדון, ודומה שעמה ירדה לתהומות גם המהפכה הסורית שאותה הכתים הארגון בקיצוניותו וברצחנותו. סופו של הארגון שהוכרע בידי קואליציה רחבה, גם אם הטרוגנית, של כוחות בהובלה דו־ראשית של ארצות־הברית ושל רוסיה. האמריקנים הקימו קואליציה שהתבססה על צבא עיראק ועל מיליציות שיעיות עיראקיות שלחמו לצידו, יחד עם כוחות כורדים בעיראק ובעיקר בסוריה. בידי אלו עלה לדחוק את דאעש מן המאחזים שבהם החזיק בעיראק ובצפון מזרחה של סוריה. הרוסים מצידם הנהיגו קואליציה שכללה את המשטר הסורי, איראן והמיליציות השיעיות שהביאה אל אדמת סוריה וכן את חזבאללה. בידי אלו עלה לדחוק את דאעש ממאחזיו בדרומה ובמרכזה של סוריה אל עומק המדבר הסורי, בואכה הגבול העיראקי-סורי ועמק הפרת.