כפר סבא - "עמדה קדמית" במערך ההגנה של היישוב העברי בארץ־ישראל

לפני יותר מחצי יובל שנים יזמו חברי ההגנה בכפר סבא הוצאה לאור של מקבץ עדויות המוסרות תיאור של תולדותיו של ארגון ההגנה במושבה מאז הקמתו עד הקמת צה"ל במלחמת העצמאות. לא בכדי בחרו הכותבים והעורך שאול ביבר לקרוא לספר עמדה קדמית.1

כפר סבא, אחת המושבות הראשונות בשרון, הוקמה כבר בראשית המאה ה־20. המושבה הוקמה בגבול המזרחי של השרון, שבאותה עת החלה בו התיישבות יהודית בסמוך לכפרים ערביים ולמאהלים בדואיים של אלה שהיו עד אז התושבים היחידים באזור.

האיום הקיומי על ההתיישבות בארץ־ישראל הוביל לפעילות הגנה על היישובים מפני התקפות של כוחות לא סדירים של ערביי הארץ.2 בשל מיקומה הגיאוגרפי וקרבתה לאזורי ההתיישבות הערביים, נאלצה המושבה כפר סבא להתכונן לאירועים ביטחוניים צפויים. במסגרת ההיערכות להגנה נבנה, צויד ואורגן כוח המגן (שכלל לצד ארגון ההגנה גם כוח יחסית גדול של האצ"ל, ובהמשך גם של הלח"י), ואף נחפר מערך עמדות קדמי שנועד לאפשר לכוח לבצע את משימותיו במקרה שהערבים יתקפו.

התארגנות כוח המגן במושבה כפר סבא היא דוגמה להצלחה בהגנה על המרחב מפני חורשי המזימות שמסביב. ההצלחה הזאת סייעה למושבה, שנהפכה לעיר, הן במהלך מלחמת העצמאות, והן בשנים הראשונות אחריה. העיר שהייתה למעשה יישוב סְפר על גבול הקו הירוק, עמדה בפרץ ושימשה "עמדה קדמית" לא רק של היישוב היהודי אלא גם של מדינת ישראל.3

כפר סבא אינה ניתנת להגנה

הסכסוך הלאומי בין היישוב היהודי ליישוב הערבי החל מן הרגע שבו נהפכה הציונות לגורם מדיני דומיננטי בארץ־ישראל. בעקבות הצהרת בלפור וכתב המנדט הלך והסלים הסכסוך הזה. היה ברור לכול כי היישוב היהודי הקטן אינו יכול להתמודד עם האיום הביטחוני שנוצר עם הופעת התנועה הלאומית במרחב, וכי הוא זקוק לחופת  הביטחון של הצבא הבריטי במקרה של מתקפה כוללת של הערבים.4

במהלך מלחמת־העולם הראשונה נחרבה המושבה כפר סבא. לאחר המלחמה נעשה ניסיון לשקם את המושבה אך הוא נכשל. במאורעות 1920, בשל חוסר יכולת להגן על המושבה הקטנה, נטשו תושביה את רכושם המועט, ורובם עברו למושבה השכנה פתח תקווה. במאי 1921 פשטו ערביי קלקיליה, כפְר סאבּא ובדואים מהשבט אבו קישכ) על הבתים הנטושים, בזזו אותם ושרפו18 מהם.

במאורעות תרפ"א (מאי 1921) החלה תקופה שבה הושם דגש על הגנה עצמית של היישוב היהודי. ואולם התברר שחסרות יד מארגנת מנוסה והכנה מוקדמת. בעיות ביטחון היישוב והגנתו הועלו על סדר היום של המוסדות העליונים ושל התנועה הציונית. בעקבות זאת התגבשה בראשית 1923 התגבשה תוכנית ארצית של ארגון ההגנה, שהוקם זמן קצר קודם לכן.

עוד בסוף 1922, כשהסתמן שארגון ההגנה הולך ומתגבש, ולאחר משא־ומתן ממושך בין ההנהלה הציונית ובין שלטונות המנדט, החליטה ממשלת המנדט על הכנת תוכנית הגנה לכמה מן המושבות העבריות בארץ, ובהן כפר סבא. הממשלה סברה שבדרך הזאת יעלה בידיה לחסל את ההתארגנות האקטיבית של היהודים נגד הפורעים הערבים או לבלום אותה. התוכנית, שהוגדרה כסודית, עוּבדה על־ידי קצינים בריטים. בתזכיר שליווה את התוכנית ציין הקולונל י"ג ואלאס, שבדק את יכולת ההתגוננות של המושבה: "כפר סבא אינה ניתנת להגנה".

רק בסוף שנות ה־20 הטיל מרכז ההגנה על זוסיה שחורי, פועל ושומר ממגדיאל, להקים בשרון סניף של ההגנה. במהלך מאורעות 1929 הגיעו זוסיה ואנשיו לכפר סבא כתגבורת מעין חי (כיום כפר מל"ל), והחלו לסמן קו עמדות בגבול המזרחי של המושבה המזרחי. מאותה עת השתנה "הקו הקדמי" - הקו התבסס על הבתים הקיצוניים, הוזז מזרחה והורחב צפונה ודרומה לגבולם של הפרדסים והשטחים החקלאיים של המושבה. בסופו של דבר מאורעות 1929 פסחו על כפר סבא. ערביי האזור לא השתתפו בהם, והתושבים היהודים לא נפגעו – פרט לתחושת החרדה. מיד לאחר המאורעות האלה החלה ההתארגנות של ההגנה' בכפר סבא - בפיקודו של אברהם גליניק.

כמה שנים לאחר מאורעות 1929 רוכזו כמעט כל נקודות היישוב בארץ בכעשרים גושים. לכל גוש היה מפקד. רוב המפקדים קיבלו שכר כדי שיוכלו להתמסר לריכוז הפעילות. בדרך־כלל היה המפקד גם המדריך הראשי, וככזה היה אחראי על הקורסים המקומיים ועל מחסני  הנשק.5 גליניק קיבל  את הפיקוד על גוש כפר סבא בחורף 1931/1932. באותה עת הוקמו ועדות הביטחון במִפקדת ההגנה המקומית והנפתית. הוועדה עסקה לא רק בענייני הביטחון וההגנה אלא גם בנושאים כמו הספקת מים וענייני תחבורה.6 כבר ב־1934 נשלחו האנשים הראשונים לקורסים אזוריים ומרכזיים. אנשי הארגון החלו לקבל ממרכז ההגנה נשק ותחמושת - בעיקר רובים ישנים.

בשנים הראשונות נמנו עם שורות ההגנה גם חברי בית"ר. חלק מהם היו פעילים שמילאו תפקידים בהדרכה ובפיקוד, ובהם חנוך סטרליץ. ב־1933 עזבו סטרליץ וחבריו לאצ"ל את ההגנה והקימו מסגרת משלהם.

במאורעות 1939-1936 התמקדה הפעילות של ערביי האזור בירי בלתי מכוון לעבר יישובים, בעקירת עצים ובהצתות בתוך הפרדסים. כוח המגן במושבה קיים שגרה של פעילות, בין היתר שמירה בעמדות בגבול המושבה, פטרולים ומארבים בלילות.  

מפקדי ההגנה קבעו קו עמדות לשמירה. הקו הוקם באזור המוגבה בגבול המושבה ממש - מזרחית לרחובות הגליל והעמק. הוא הוקם בתוך הפרדסים, סמוך לאדמות הערבים הלא מעובדות. הקו החל בגבול מגדיאל, עקף את בית הקברות (היום בגאולים), משם המשיך לבית נורדשטיין (על־יד עלומים של היום) ולבית הבטון של גרעין ההתיישבות של קיבוץ המפלס (כיום המטווח העירוני) ומשם הגיע עד צופית. בקו נחפרו עמדות קבע ותעלות קשר.7

קו העמדות הקדמיות במרחב כפר סבא והשרון הדרומי במאורעות 1939-1936

התרחבות אל מעבר לקו העמדות

המאורעות בכפר סבא וביישובי הסביבה החלו כמה שבועות לפני שפרצו בכל הארץ ב־1936. הסימן הראשון לפרוץ המהומות באזור היה עזיבת הפועלים הערבים את מקומות העבודה. רבים מהם, שהכירו את הדרכים בשדות ובפרדסים, ניצלו את הידע שלהם כדי לצלוף בעובדים היהודים בדרכם לעבודה וממנה.

ב־20 באפריל 1936 פנה בטלפון סלאמי אפנדי הערבי שישב על גבול כפר סבא למוכתר המושבה ואיים עליו שיארגן אלפיים אנשים עם נשק ויתקוף את  המושבה. במשך כל השבוע נורו לעתים קרובות יריות מפרדסו ומכיוון כפר סאבא לעבר העמדות בחזית ולעבר בתי המושבה,8 ונרגמו עובדים בפרדסים.

מכיוון שהתנועה בין דרום הארץ לצפונה התנהלה עד אז דרך קלקיליה וטול כרם לג'נין ולחיפה, הורגשו המאורעות בראש וראשונה בדרכים האלה. לאחר פרוץ המהומות התנהלה התנועה דרך כפר סבא לכיוון צפון בשיירות שלוו במשוריינים של הצבא הבריטי. אחד ממעשי הרצח השפלים בימי המאורעות היה רצח ארבעה מעובדי "משק האוצר" - המאחז החקלאי שהוקם כ"עמדה קדמית" בין כפר סאבא הערבית לקלקיליה. הרצח הברוטלי בוצע ב־21 באוגוסט 1936 - בגמר יום העבודה במשק.

פעילותו של כוח המגן התרחבה אל מעֵבר לקו העמדות. פטרולים הוצאו אל מעֵבר לגדרות כדי לאבטח את העובדים בפרדסים ובשדות, לערוך סריקות ולהרתיע פורעים פוטנציאליים. כפר סבא, שהייתה לבסיסו של מוצב חוץ נוסף בקיבוץ רמת הכובש (שעלה על הקרקע ב־1932 על הקרקע ממזרח לכפר מיסקי ומדרום לטירה), השקיעה מאמצים רבים בשמירה על ציר התנועה היחיד אליו - ציר שגבה קורבנות.9

כיתה של כוח ההגנה המקומי בפטרול בקרבת קו העמדות הקדמי (אוסף קפלן)

אחד הפתרונות שאותם הגה באותה עת יצחק שדה (לנדוברג) כדי להתמודד עם המצב הוביל למהפכה טקטית בבניין הכוח. באזור השרון הוקמה פלוגה נודדת, שאחת ממחלקותיה התמקמה בקלמניה - בין כפר סבא לרמת הכובש. המחלקה הזאת למדה ותרגלה פעילות ביום ובלילה - זאת כדי להתמודד עם מתנקשים פוטנציאליים ולהרחיק את הלחימה מתחום היישובים היהודיים.10 כוונות הכוח לבצע באזור פעילות התקפית של ממש נבלמו על־ידי הנהגת ההגנה.

קפטן אורד וינגייט ("הידיד"), שהגיע ב־1936 לארץ ועסק בביטחון פנים ובהגנת הגבול בתקופת המעבר, הכין ב־1937 תוכנית, שבה ראה את הפתרון לבעיית האבטחה העצמית של כל היישובים היהודיים ברצועת הסְפר. וינגייט ציין שלוש דרכי פעולה אפשריות שבהן הערבים יכולים לפגוע ביישובים היהודיים:11

* צליפה מתמדת.

* פשיטות פתע קטנות.

* פשיטות גדולות שמטרתן פוליטית (לדוגמה, התקפה של אלף פרשים ערבים חמושים על המושבה חדרה).

על־פי תוכניתו של וינגייט, רוב הכוחות שייבנו יהיו נודדים. בדרך הזאת אורגנו גם כוחות ההגנה המקומיים בכפר סבא.

מעשי החבלה ברכוש, עקירת עצים, שרֵפת פרדסים ובתי אריזה וגנֵבת רכוש מן המשקים היהודיים נמשכו גם בשנים 1939-1937. מספר הנפגעים בקיבוצים רמת הכובש והמפלס, במשק קלמניה ובפרדסים שבגבול המושבה גדל כל העת. עם התגברות פעולות האיבה שוּפר קו העמדות בגבול המושבה. לשם כך נעקרו עצי הדר כדי לאפשר תצפית, נחפרו עמדות קבע ותעלות קשר, נקבעו סדרי שמירה חדשים ונבחרו מפקדים קבועים לכל קטע.12

כשנמשכו המאורעות הוקם בארץ כוח נוטרים שצבר עוצמה והתרחב. עם המצטרפים לשורות הנוטרים בכפר סבא נמנו גם רבים מאנשי האצ"ל במקום. הנוטרים במרחב כפר סבא פעלו באופן לגאלי וגלוי - תחת פיקודו של איש ההגנה סרג'נט גד מנדלסון. פעילותם תרמה מאוד לייצובו של המצב הביטחוני. עמדות קבועות הוקמו בשולי המושבה, במשק האוצר ובצופית. כוח הנוטרים במשק האוצר עמד לא פעם בפני התקפות של ערביי האזור.13

הנוטרות פתחה אפשרויות חדשות לאימונם של צעירי היישוב בנשק שבו יכלו להתאמן ללא הגבלה. חלק מאנשיה נשלחו לקורסי המפקדים הארציים.

ב־1939 הסתיימו המאורעות. פסק הזמן בצורך להתגונן מפני פורענות מצד הערבים אִפשר התארגנות של כוח המגן העברי ברמה הארצית וברמה המקומית. מתחת למפקדה הארצית, שזה עתה הוקמה, חולקה הארץ באוקטובר 1939 לשמונה מחוזות. מחוז השרון נחלק לשני גושים. מפקד ההגנה במושבה המשיך לפעול תחת פיקודו של מפקד הגוש הוותיק גילניק. בשלב מאוחר יותר חולקה הארץ לארבעה מרחבי פיקוד שנקראו גלילים. כפר סבא הייתה חלק מן הגליל התיכון. הגושים הפכו לנפות. מפקד הנפה היה בקשר הדוק עם מפקד ההגנה במושבה ועם ועדת הביטחון המקומית בכל הקשור לארגון הכוח ולפעילותו.14

אנשי כפר סבא מסייעים להעפלה

הסיוע לעלייה הבלתי לגאלית בדרכי הים והיבשה לארץ־ישראל פסח על כפר סבא בשל מיקומה, אך אנשיה השתתפו בפעילות ההעפלה בחופי הרצליה והסביבה ובמאמץ לשבש את החיפושים של הצבא הבריטי אחר מעפילים ונשק בשפיים וברמת הכובש. במשך הזמן השתתפו אנשי ההגנה בכפר סבא במשימות ארציות רבות. אנשיה השתתפו בהקמת גדר הצפון ובעלייה ליישובי חומה ומגדל. הם יצאו לקורסים ולהשתלמויות שונים, והשתלבו בהדרכה ובפיקוד הארצי. בתחילת שנות ה־40  היו בחבל כפר סבא 19 סליקים (מחסני נשק מוסתרים). כלי הנשק והתחמושת הוטמנו בסליקים בפרדסים  (לפעמים ללא ידיעת בעליהם), בבתים, בחצרות וברפתות.

עם פרוץ מלחמת־העולם השנייה, ובעיקר לאחר הקמת החי"ל (הבריגדה היהודית) התגייסו 156 מחברי ההגנה במושבה לצבא הבריטי. רבים מן המתגייסים המשיכו לתרום במקביל גם לארגון שממנו באו. ארגון ההגנה בכפר סבא שמר על מסגרותיו, וחבריו נקראו לאימונים במקום ובמרחבי הנפה. הוקמו יחידות נוספות, בהן שירותי רפואה, והוגברו המאמצים להשגת נשק. במסגרת הגדנ"ע בכפר סבא15 נערכו אימונים וניתן חינוך קדם צבאי. יחידת הנוטרים, שמנתה כ־30 אנשים, המשיכה לפעול במושבה ובאזור בשיתוף פעולה עם  שלטונות המנדט.

לאחר מלחמת־העולם השנייה ניצבו מול היישוב היהודי בארץ־ישראל שני אויבים - הערבי והבריטי. לקראת ההחמרה במצב המדיני ב־1947 הורחבו מאמצי הארגון והוגברו אימוני החברים, שמספרם בכל המסגרות בכפר סבא הגיע לכ־500. אלה עסקו גם בבנייה, בשיפוץ ובביצור של הגבול המזרחי של המושבה וכן באיוש עמדות השמירה.16

רק לקראת ההחלטה באו"ם על סיום המנדט הבריטי ועל הקמת המדינה היהודית  התעורר הצורך לבנות את הכוח הצבאי היהודי למלחמה של ממש, בין היתר להתמודדות עם פלישה אפשרית של צבאות ערב. ההבנה הזאת הובילה לארגונו של הכוח במסגרות של חטיבות וגדודים. חלקו הגדול של כוח המגן בכפר סבא פעל מאותה עת תחת פיקודה של חטיבת אלכסנדרוני שהופקדה על מרכז הארץ. המבצע האחרון באזור, שנערך תחת פיקוד ההגנה עוד לפני הקמת צה"ל, היה מבצע "מדינה" לכיבוש כפְר סאבּא, בליל 14/13 במאי - ממש ערב ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.

* "מערכות הגנה - מאה שנים לארגון ההגנה" הוא מיזם משותף ל"מערכות" - בית התוכן המקצועי של צה"ל לצבא ולביטחון לאומי, לארגון חברי ההגנה וליחידת המוזאונים והמורשת של משרד הביטחון. עורך ראשי: תא"ל (מיל') ד"ר אפרים לפיד. הנתונים, הדעות והתפיסות הכלולים במאמרים הם באחריות הכותבים.