ב־10 ביוני 2000 תם עידן בתולדותיה של סוריה המודרנית, עם מותו של חאפט' אל־אסד, מי שתואר כאב המכונן של המדינה מאז זכתה לעצמאות. במקומו עלה לשלטון בנו בשאר, רופא העיניים שהגיע מלימודים בלונדון וזכה לחיצי לעג בתוך המדינה ומחוצה לה. זאת משום שהיה "ברירת מחדל" בעקבות מותו של אחיו באסל, המיועד האמיתי, שנהרג בתאונת דרכים שש שנים קודם לכן.
אסד הבן נתפס כחלש, ויש שטענו כי מדובר בשליט בובה, אולם עשור לאחר מכן הפיג המנהיג החדש את כל החששות באמצעות שורת תהליכים כלכליים ובהם פתיחת השוק הסורי לעולם ומתן עדיפות למגזר הפרטי על זה הציבורי - שנשלט בידי מפלגת הבעת' - והיצמדות לציר האיראני האנטי־אמריקני ואנטי־ישראלי עם חזבאללה וחמאס. אותם איראנים ולבנונים היו אלה שבאו לעזרתו שנים מאוחר יותר, עם פרוץ "האביב הערבי" במרס 2011.
לאחר כמעט עשור של לחימה ניתן לומר שאסד ובני בריתו מרוסיה ומאיראן, בתוספת ארגון חזבאללה, יצאו כשידם על העליונה. מחויבותו של אסד לאותם בני ברית הפכה אותו לבעיה אסטרטגית, שכן עשרים שנים לאחר מכן הפכו הסטיגמות למציאות - ואסד הפך לשליט בובה של מציליו. חזבאללה שדרג את בניין הכוח שלו והפך לצבא של ממש - אם באמצעות הגישה לאמל"ח של צבא סוריה, אם באמצעות השליטה בנמלים וכמובן באמצעות העזרה מאיראן, שהפכה את סוריה לצינור שדרכו היא מעבירה אמל"ח, מודיעין ומה לא, בדרכה להתבססות באזור.
גיליון מיוחד זה מתמקד דווקא בצבא סוריה עצמו, ובלקחים המערכתיים והטקטיים שלמד תוך כדי הלחימה - אם באלה שיש להם רלוונטיות למבצע או למלחמה מוגבלת, ואם ללחימה בעצימות גבוהה. המאמרים מתמקדים בלוחמת נ"ט, הפעלת כטמ"מים, שריון ועוד. הגיליון הוא פרי שיתוף פעולה של מערכות ומחלקת מת"ת במערך התמרון של זרוע היבשה.
המלחמה, כאמור, לא הסתיימה. הצבא הסורי משקם עצמו תוך המשך לחימה במורדים שממוקמים באִ דליב, ובדאעש שטרם אמר את המילה האחרונה. השאלה שעולה מבין המאמרים ורצוי שתישאל גם לאחר קריאת הגיליון היא: כיצד שינה עצמו הצבא הסורי במהלך שנות הלחימה, ולאן מועדות פניו - להפעלת בניין הכוח שמטרתה לחימה במורדים, או לטובת מתן עזרה לנותנת החסות מאיראן, במלחמה מול השכנה מדרום?
עדי לרנר
העורך הראשי