"בחזרה לעתיד" בניין הכוח של המודיעין הלוגיסטי
הורדת PDF
תיעוד עצמי נדיר של לוחמים בעת מלחמת לבנון השנייה. אחת ההבחנות הבסיסיות של דיני הלוחמה היא ההבחנה בין מטרה צבאית, שבה מותר לפגוע, ובין מטרה אזרחית )צילום מסך, כאן 11)
הלוגיסטיקה היא עיסוק עתיק יומין, שראשיתו לפני אלפי שנים. היא התפתחה בעיקר במסגרות צבאיות, היות שבהן אתגרי ההישרדות חייבו לפתח שיטות וכלים לביסוס חוזקו של הצבא, ולאפשר את קיומו השוטף. עיקר המשאבים בעת העתיקה היו מזון, מים ומספוא לבהמות. משאבים אלה היו משותפים לכל הכוחות הלוחמים והם נמצאו בשטח הלחימה עצמו. על כן, האפשרות הלוגיסטית הבולטת באותה העת הייתה למצוא את המשאבים בזירת המלחמה. משאבים אלו הושגו באמצעות ליקוט מהאדמה, ביזה והחרמת מקורות מזון של האויב.
התפתחויות טכנולוגיות במעשה המלחמה דוגמת המצאת אבק השריפה, התפתחות טכנולוגית של אמצעי הלחימה, המצאת מנוע הקיטור והופעתם של כלי לחימה ממוכנים, גרמו לשינוי משמעותי בשיטת הלוגיסטיקה. מאפיינים אלו העבירו את כובד משקלה של הלוגיסטיקה, משטח הלחימה עצמו אל שיטת מילוי מהעורף. עם זאת, שיטת המילוי המקומי או ”המודיעין הלוגיסטי“, נותרה גורם משלים גם במלחמה המודרנית.
במסגרת תחקיר שהוצג בצה"ל בנושא לקחי הלוגיסטיקה במלחמת לבנון השנייה, נקבע כי בכל פקודת מבצע יש לכלול אמצעים לוגיסטיים בשטח האויב - "מודיעין לוגיסטי" - נוסף לאמצעים הלוגיסטיים של היחידות. קצת יותר מעשור לאחר מכן, לא נעשה כמעט תהליך בניין כוח משמעותי בתחום. מאמר זה יציג כיצד ניתן להתבסס על המודיעין הלוגיסטי כחלק משיטות הלוגיסטיקה במלחמה, מהן רמות המודיעין הלוגיסטי וכיצד הנושא נתמך בדיני הלוחמה. כמו כן, ייבדקו תהליכי בניין הכוח הנדרשים על־מנת להתקדם "בחזרה לעתיד".