שכלול כוח המחץ - כיווני התפתחות לתמרון היבשתי הרב־זרועי

הטבע האנושי נוטה לראות, כפי שהוכח פעמים רבות בהיסטוריה, את המלחמה הבאה כהמשכה של המלחמה הקודמת. מעטות הדוגמאות בהן מצביאים או מדינאים הקדימו לצפות את השתנותה של המציאות ולהיערך אליה כנדרש. ארבעים ושמונה השעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים הן אולי הדוגמה הבולטת ביותר בהיסטוריה הישראלית. ההפתעה המודיעינית הייתה המקום אליו ניקזה החברה הישראלית את עיקר כעסיה, אך הכשל היה רחב ועמוק יותר. פערי הציפיות בין האופן שבו הצטיירה המלחמה במוחם של הקברניטים ואנשי הצבא - כיומה השביעי של מלחמת ששת הימים, ובין האופן השונה שבו התפתחה המציאות, הותיר את רישומו העמוק, הרבה מעבר להשפעות הצבאיות על ניהול המערכה. גם הניצחון הצבאי המוחץ בסופה של המלחמה, לא הצליח לעמעם ולו במעט את כאבה של הצריבה.

המלחמה הבאה עשויה להיות שונה באופן מהותי מסבבי הלחימה של שלושת העשורים האחרונים. במובנים מסוימים היא עלולה להיות שונה ממלחמות העבר נגד מדינות ערב, בהן ההתנגשויות התרחשו בעיקרן בחזית, בעוד העורף נותר מחוץ למעגל הלחימה. במדינה שבה העורף האזרחי הוא העורף האסטרטגי, עליו נשענת העוצמה הצבאית הלאומית כולה בשעת מלחמה,לא ניתן להמעיט בחשיבותו של עניין זה.

ניתוח התהליכים המתרחשים בשנים האחרונות בציר אותו מובילה איראן, יוביל למסקנה כי מטרתה האסטרטגית ארוכת הטווח לחיסולה של ישראל עוברת דרך עימות צבאי שתכליתו לערער את תפיסת הביטחון שלה. בעוד העיסוק המרכזי בשנים האחרונות התמקד בפעילות נגד המרוץ האיראני ליכולת גרעינית, הולכת ונבנית סביב גבולותיה של ישראל יכולת קונבנציונלית המתפתחת לכדי איום אסטרטגי על מדינת ישראל, מכמה זירות במקביל.

לאיום זה שלושה רכיבים:
1. כיבוש שטחים בתוך ישראל שתכליתם להוות הגנה קדומנית, לצורך שחיקת המתקפה הצה"לית לעומק הזירות שיבושה והשהייתה.

2. תקיפה משולבת )אש, לוחמה אלקטרונית וסייבר( של מרכזי כובד בעורף האסטרטגי הישראלי המכוונת לפגיעה ביכולות צה"ל, ובכלל זה שיבוש ועיכוב גיוס וניוד העתודות לזירות המבצעים, פגיעה במערכות הפו"ש ובאתרים אסטרטגיים וצמצום חופש הפעולה של חילות האוויר והים.

3. פגיעה מתמשכת בעורף האזרחי של מדינת ישראל, שתכליתה לשחוק את כושר עמידתה של החברה הישראלית ולהבקיע סדקים
בתמיכתה במאמץ המלחמתי.

הצורך לנטרל את האיומים הללו, שנבנו נגד היכולות ותפיסת ההפעלה הישראלית, ולאפשר את הפעלת "מכונת המלחמה" הישראלית בכל תרחיש בו יפתח עימות שכזה, לרבות במצב של הפתעה, מחייב לימוד, בחינה ודיון עמוק. מאמר זה יתמקד באופן שבו נכון יהיה לבנות את יכולת התמרון היבשתי הרב־זרועי לנוכח התפקידים המיועדים לו בעימותים העתידיים, ולנוכח האתגרים הפוטנציאליים שיזמן לו שדה הקרב בעימותים אלה. הוא מתווה כיוונים כלליים ומביא בתמצית כמה רעיונות שאותם נדרש לאמץ כדי לפתח מענה יבשתי אפקטיבי כדי לנוכח האתגרים האלו. כאמור, כנקודת ייחוס נקבעה שנת 2030 לשחרר את המחשבה מכבלי "השוטף", ולאפשר את מרחב הגמישות הנדרש הן כדי להשיג שיפור בתוך המערכת הקיימת, והן כדי לאפשר את עיצובה המחודש בכול מקום שנדרש. 

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן