התמרון היבשתי הרב זרועי לנוכח אתגרי העתיד
הורדת PDF
פלוגת חרמש של גדוד 198 בסריקות אחר מחבלים ותשתיות אויב
כל מקצוע שיש בו מרכיב של תכנון מחייב לנסות ולאפיין את העתיד, כדי לנסות לצפות מראש את ההתרחשויות שעשויות להשפיע על מימוש התוכניות. לעיתים מדובר בעתיד בן ימים בודדים, לעיתים מדובר בשנים רבות. רוב בעלי המקצוע יעשו זאת באופן שוטף - המהנדס שבונה גשרים, האדריכל שמתכנן ערים, עורך הדין שמייצר את קו ההגנה או הרופא שנערך לקראת ניתוח. הם לעולם יישענו על ניסיון העבר ולקחים שנלמדו, כדי להשתפר ולשכלל את יכולותיהם העתידיות. אך לא כך הוא במקצוע הצבאי.
אין מלחמה אחת דומה לאחרת, ואין הנסיבות הייחודיות שהובילו לפריצתן מלמדות אותנו דבר אודות העתיד. האויב, כמונו, משתנה ומתפתח, וכך גם הסביבה שבתוכה אנו פועלים. מכאן שהשאלה איננה האם ללמוד מן העבר, אלא כיצד יש לעשות זאת. בספרו מלחמה ואסטרטגיה כתב יהושפט הרכבי: "הטענה שאין ללמוד לקחים מן ההיסטוריה היא טענה המערבבת בין לקחים ומרשמי פעולה. אכן, אין להפיק מן ההיסטוריה מרשמי פעולה, אולם כל הידע האנושי הוא היסטורי, ורק ממנו מפיק האדם לקחים ומרחיב את מודעותו. [...] כל מחקר וכל ניסיון מדעי, משהסתיימו - הם נעשים היסטוריה. הבנתנו מעוצבת על־ידי עברנו".
מאמר זה הוא תמצות של התובנות העיקריות, שעלו בשלב המחקר המקדים לעיצוב תפיסת התמרון היבשתי הרב־זרועי. הוא מבוסס על הידע שנצבר אודות התפתחותו של התמרון במהלך ההיסטוריה, בעולם המלחמה בכלל ובצה"ל בפרט. מתוכו התמקדנו ברעיונות היסוד שעמדו בבסיס התפתחותו של התמרון, ובדרך בה השפיעו ההתפתחויות לאורך השנים על אופן יישומם של רעיונות אלה.
חשוב להדגיש כי אין מדובר ביומרה לחזות את צפונות העתיד, אלא לנסות ולהבין את התרחישים שעשויים להתפתח מתוך המגמות המתהוות, כדי שיהוו מסד רחב דיו לפיתוח המחשבה בדבר תפקידו ומאפייניו של כושר התמרון העתידי. בנוסף, בניין כוח אינו עוסק במתן פתרונות ספציפיים לתרחישים עתידיים, אלא מתמקד בשאלה מה צריך שיהיה בארגז הכלים של הביטחון הלאומי לטובת מתן מענה למנעד התרחישים האפשריים.