סוד
המילה סוד מופיעה במקרא במשמעות המקובלת כיום - משמעות השזורה בלשון העברית במשך כל חייה המתועדים. במקרא יש למילה כמה משמעויות קרובות מבחינה סמנטית. אחת מהן היא מועצה, אספה: ”וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו: כִּי-גַם-אִישׁ עִם-אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ, זָקֵן עִם-מְלֵא יָמִים (ירמיה ו: 11). רד”ק פירש ”סוד בחורים יחדיו”: ”סיעה שמתחברים יחד בסוד אחד ובעצה אחת”. מכאן אנחנו לומדים גם את המשמעות השנייה של עצה שהיא קרובה ביותר לסוד. כך למשל את הפסוק ”הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת, בְּאֵין סוֹד; וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם" (משלי טו: 22). מפרש רש”י ”בלא עצה לא תקום מחשבה”. המשמעות ברורה גם מתוך ההקשר, מתוך התקבולת. המשמעות השלישית היא המשמעות המקובלת כיום של דבר סתר, רז: ”הוֹלֵךְ רָכִיל, מְגַלֶּה-סּוֹד; וְנֶאֱמַן-רוּחַ, מְכַסֶּה דָבָר (משלי יא: 13). המשמעות ברורה מתוך ההקשר והתקבולת.
יש עשרות צירופי לשון ופתגמים הכוללים את המילה הזאת, והידועים שבהם הם ”המתיק סוד” מן המקרא ו”נכנס יין יצא סוד” בלשון חז”ל. גם בלשון חז”ל יש למילה אותן משמעויות: ”הקדוש ברוך הוא מגלה להם סוד לעולם הבא” (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה יא: 1). המילה הנרדפת לסוד היא רז - והיא גבוהה במקצת ממנה מבחינה סגנונית. מובן שהיא אינה מופיעה במקרא, מכיוון שבמקור היא אינה מילה עברית אלא ארמית שנשאלה ללשון חז”ל, כמו מילים ארמיות רבות. במקרא היא מופיעה בספר דניאל, בקטעים בארמית שבו. המילה נפוצה מאוד במגילות ים המלח - הן בקטעים בארמית והן בקטעים בעברית. בלשון חז”ל היא נמצאת מעט, פעם אחת במשנה בפרקי אבות. ייתכן שהמילה הייתה נפוצה בלשון המדוברת בתקופת בית שני כפי שמעידות המגילות, אך חכמינו הדירו אותה מן הלשון הכתובה. בספרות הקבלה והטרום־קבלה הייתה לה עדנה.
בלשון הצבאית המילה שנקבעה מן השתיים היא סוד, ומשמשת בכל המִנהל הצבאי, כולל בדירוג מידת הסודיות.