דבר העורך

אופי המלחמות והִשתנות מאפייני האויב בשנים האחרונות גרמו לתמורות בזירת הלחימה לבלי הכר. המלחמות נעשו א־סימטריות, הלחימה נהפכה ללא סדורה, האויב הפך לנעלם והמושג הכרעה במשמעותו הקלסית אינו קיים עוד. עקב כך נדרש צה"ל לבצע התאמות לאתגרים שנוספו לו, ומתעוררות שאלות בנוגע לתפקידו המסורתי של התמרון היבשתי ולנחיצותו של כיבוש שטח. במערכות האחרונות שעמן התמודד צה"ל התמקדו מאמצי האש העיקריים ביכולות מן האוויר, מן הים ובאמצעות אש מדויקת. הפעמים הבודדות שבהן נעשה תמרון יבשתי בשנים האחרונות היו במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "צוק איתן", אך גם בשני העימותים האלה לא מוצה התמרון היבשתי עד תום ובצורה מיטבית.
במאמרו של אל"ם אבי דהן "האומץ לתמרן", שפורסם במערכות 470, טען המחבר כי לאי המיצוי של מרכיב התמרון במערכות האחרונות של צה"ל יש השלכות מקצועיות, מבצעיות, מנטליות ותרבותיות שישפיעו על המערכות הבאות שלו. מסמך "אסטרטגיית צה"ל", שפורסם על־ידי הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ב־2015 , הדגיש את הצורך בשינוי נקודת האיזון בין הפעלת האש ובין הפעלת התמרון היבשתי.
בגיליון הזה של "מערכות", ובגיליונות הבאים, ייפרשו בפני הקוראים תוצרי המחקר המקדים של המעבדה התפיסתית בצה"ל בנוגע לתמרון הרב־זרועי, ובפרט לתמרון היבשתי. אין מלחמה בתולדות ישראל שלא הוכרעה בזכות התמרון. גם כיום, ממרחק השנים ולמרות הִשתנות האויב - תמרון הוא הכלי היעיל, ולעיתים היחיד, שיכול להביא להכרעה במלחמה.