דבר העורך

סוגיית מקומו של המפקד בשדה הקרב נדונה זה שנים רבות: האם עליו לנהל את המערכה מן המטה, או להסתער בראש לוחמיו? האם הצורך בדוגמה האישית שלו עולה בחשיבותו על הסיכון שבאובדן דרג פיקודי? האם לפרק הזמן שניתן למפקד הבכיר לשקול את ההחלטות בכובד ראש מתוך המפקדה יש ערך רב יותר מאשר למידע שיקבל תוך כדי חוויית הקרב באופן בלתי־אמצעי - מן השטח?
בגיליון הנוכחי מתייחס לנושא סא"ל צח משה, רע"ן תו"ל יבשה במפקדת זרוע היבשה, בנוגע למקומו בשדה הקרב של קצין חת"ם. תחום הנשק המדויק, שתפס את מקומה של הארטילריה הסטטיסטית, הפך לאמצעי אש מן השורה בכוח המתמרן. בנוסף, גברה חשיבותם של האמצעים הטכנולוגיים יותר מבעבר בשל הִשתנות הזירה והעברת זירת הלחימה, ברוב המקרים, אל שטח האויב. כתוצאה מכך השתנה התפקיד של קציני הקישור לאש. עליהם להיות במקום הקריטי שיסייע למפקד המבצע למצות את האש בצורה הטובה ביותר. את משימות תכנון האש והפעלתה תוך כדי הקרב, הם נדרשים לבצע מתוך המקום האידיאלי - שדה הקרב.
הרמטכ"ל, רא"ל חיים לסקוב, כתב בגיליון 119-118 של "מערכות" (אפריל 1959) על תפקיד המפקד: "אסור כי השם 'מפקד' יהיה שם בלבד. שכן ראשית חובתו של מפקד להחליט - ולאחר זאת לפקד על ביצוע. לפקד ולא לפקח, לפקד ולא לנהל. [...] כאשר המפקד נמצא פיזית בשטח הלחימה ומשתתף בה באופן פעיל, הוא יכול להעריך נכון יותר את העוצמה הפיזית [...] של האויב".

מקומו של מפקד הוא מלפנים.