"יש מן תופעה כזאת: המשמעות מפגרת אחר המראות; דווקא מי שנמצא בתוך האירוע, בתוך האש, לא לגמרי קולט אותו [...] יש אירועים, שתוך כדי התרחשותם, הם שונים לגמרי ממה שיהיו עשור אחר כך או חמישים שנים אחרי ועל כן, בארץ הזאת, העבר הוא תמיד אקטואלי" - חיים גורי.
במלאת יובל שנים למלחמת ששת הימים, פרסמה המחלקה להיסטוריה בצה"ל את מחקריה על המלחמה. מיד לאחר המלחמה, התארגן ענף ההיסטוריה דאז לחקור אותה. הוקמו בו צוותי מחקר, שהתפצלו: לחקר המצפ"ע (מוצב הפיקוד העליון), לחקר הפיקודים ולחקר האויב, האו"ם והמעצמות. במהלך שש שנים, עסקו כ־50 חוקרים בחקר היבטים שונים של המלחמה, עד להשלמת המחקר. כרכי המחקר נבדקו על־ידי ראש מה"ד דאז, אלוף יצחק חופי ובקיץ 1973, הונחו על שולחן הרמטכ"ל, רא"ל דוד אלעזר (דדו(.
מקורות המחקר היו שונים ומגוונים, למן מקורות מעת האירוע (רשימותיו של רל"ש הרמטכ"ל, סא"ל רפי אפרת דרך דוחות מסכמים של המפקדות השונות ומחקרים ראשוניים שביצעו קדטים של בית ספר פו"ם) ועד לראיונות עם הרמטכ"ל עצמו, סגנו, אלופי הפיקודים, מפקדי הזרועות ואף עם חלק ממפקדי החטיבות.
במלאת יובל למלחמה ראו אור, לראשונה, המחקרים המקוריים על המערכות בשלוש הזירות היבשתיות: המצרית, הירדנית וסורית וכן בזירה הימית.
בספר זה עדכנה המחלקה להיסטוריה את המחקר על תפקוד הפיקוד העליון.