מרקסיזם ואסלאם ברחוב הפלסטיני

חברי הפלג המרכזי של ארגון הפת"ח בגדה - מצעד בחברון במלאת 10 שנים למותו של ערפאת.

לאחר שהסתיימה מלחמת ששת הימים נוצרה בגדה המערבית (להלן: הגדה) וברצועת עזה (להלן: הרצועה) מציאוּת חדשה: שלטון ישראלי. בהוראת שר הביטחון משה דיין הוקם בשטחים שכבש צה"ל ממשל צבאי שחולק לארבעה מרחבים, מהם שניים הרלוונטיים למאמר הזה: מרחב יהודה ושומרון ומרחב עזה וצפון סיני.

האוכלוסייה הפלסטינית לא ראתה את השינוי בעין יפה, ועשתה כמה ניסיונות להתקומם נגד בעלי הבית החדשים. אופי ההתקוממות ברצועה היה שונה לחלוטין מהאופי המרקסיסטי־חילוני של התקוממות הפלסטינים בגדה ובמחנות הפליטים בלבנון, בסוריה ובירדן, וצביונה היה אסלאמי־רדיקלי.

במאמר הזה אדוּן בסיבות לשוני באופייה של ההתקוממות: המבנה הגיאוגרפי של הרצועה, הרכב האוכלוסייה הייחודי שלה; הקִרבה הגיאוגרפית של הרצועה למצרים. עליית כוחו של האסלאם הרדיקלי בשנות ה־70 ברחבי המזרח־התיכון והמהפכה באיראן ב־1979 היוו כר נוח למשנתם של הקיצוניים. בנוסף, האכזבה מפעילותו של אש"ף, שהפך ממוביל דרך לצופה מן הצד, ותפיסת אופייה של המדינה הפלסטינית העתידית העניקו להתקוממות צביון אסלאמי־דתי.