פרק ראשון: חיסון קוגניטיבי כהכנת הגורם האנושי ללחימה
מלחמה גורמת לאי־ודאות, לקשיים ולחצים אינטנסיביים, שעשויות להתפתח מהם השלכות שליליות במישורים רבים העלולות לפגוע בחוסנו של החייל ובאיכות תפקודו. לא בכדי מקובלת אצל אנשי צבא מימרתו של נפוליאון בונפרטה, כי היחס בין הגורם האנושי לחומר בעת מלחמה הוא שלושה לאחד. אולם ליחס המספרי אין ערך ממשי ללא הדגשת ההכרה בחשיבותם של גורמי האנוש. למרות ההבנה שהניצחון במלחמה מושג מתמרון מושכל בין ביצוע המשימות לשימור הכוח הלוחם, עיקר המאמץ מושקע דווקא בפיתוח כלי מלחמה והדרכה בהפעלתם, והאדם עצמו ותגובותיו הלגיטימיות זוכים לתשומת לב מעטה בלבד. תגובות אלו, שהן שכיחות וצפויות, מתייחסות לאיכות ההתמודדות של הלוחמים עם משימות המלחמה לאורך זמן, למרות הלחצים המצטברים השוחקים את המשאבים הרלוונטיים. מאחר שאין אדם שיש לו משאבים בלתי מוגבלים, בלחצי המלחמה יש פוטנציאל לדלל את העתודות של החייל ולפגוע בבריאותו, בחוסנו הנפשי, בהתנהגותו ובהישגיו המקצועיים. לתופעות אלו עשויה להיות השפעה מכרעת על תוצאות הלחימה. לאור האמור לעיל, ברור שאחד הנושאים המשמעותיים ביותר בהכנה ללחימה הוא חיזוק הגורם האנושי על ידי העשרת משאביו והעצמתם, כך שיוכל להיות "עמיד" לאורך זמן אל מול לחצי המלחמה והשלכותיהם.