כיבושי 1967 - האם הם תוכננו מראש? (זמין גם בשמע)
הורדת PDF
כוח של צה“ל ברמת הגולן במלחמת ששת הימים | דיין רצה להימנע מלכבוש שטחים שמעבר לאזורים המפורזים ברמת הגולן הן משיקולים מדיניים והן משיקולים מבצעיים
לצה"ל היו תוכניות אופרטיביות למהלכים התקפיים בשלוש החזיתות. עם היציאה למלחמת ששת הימים הוא מיקד את מאמצו ההתקפי בחזית המצרית. גם כשהחלו צבאות ירדן וסוריה להפציץ ולהפגיז מטרות בישראל ביקש הפיקוד העליון למקד את המאמץ בחזית המצרית והסתפק - בשלבים הראשונים - בהפעלת חיל האוויר להשמדתם של חילות האוויר שלהם. שר הביטחון משה דיין היה הדמות הדומיננטית שקיבלה את ההחלטות האסטרטגיות. בנוגע לכמה מהן, כמו כיבוש העיר העתיקה של ירושלים והעלייה לרמת הגולן, הוא נתקל בגישה שונה של רוב חברי הממשלה. בחזית הירדנית הוא ביקש תחילה להגביל את הלחימה וקיווה שתושג הפסקת אש. רק כשנוכח שהתקווה הזאת נגוזה, בערבו של היום הראשון, הוא אישר לכבוש את ג'נין ואת מובלעת לטרון. הוא רצה להימנע מללחום בעיר העתיקה בתקווה שהיא תיפול ללא קרב. רק כשהתברר שישנה תוכנית לכפות הפסקת אש, הוא אישר לכבוש אותה, אך הגביל את אופן הפעלת הכוח. דיין רצה להימנע מלכבוש שטחים שמעבר לאזורים המפורזים ברמת הגולן הן משיקולים מדיניים והן משיקולים מבצעיים.
השיקולים המדיניים היו החשש מפני עימות ממושך עם הסורים שלא ישלימו עם אובדן השטחים ומפני עימות עם בריה"מ. השיקולים המבצעיים היו החשש שמתקפה ברמת הגולן באמצעות הכוח שעמד לרשות פיקוד הצפון תהיה כרוכה באבדות רבות. כמו כן הוא רצה להימנע מלחימה בחזית הסורית ובחזית המצרית בעת ובעונה אחת. משהשתכנע שהשיקולים הצבאיים מאפשרים את המתקפה - הורה להוציאה אל הפועל. מכל אלה עולה כי אף שהיו לצה"ל תוכניות מבצעיות לכיבוש סיני, הגדה המערבית ורמת הגולן, הרי שהיציאה למלחמה לא נועדה כדי לכבוש אותם. המהלכים לכיבושם היו הדרגתיים, ושר הביטחון בלם לעיתים חלק מהם לפני שהיה מוכן לתת להם את ידו.