הלמידה היא חלק עיקרי מהכנת הכוח הצבאי ללחימה. עוסקים בכך מפקדים ויחידות בכל הרמות - מהרמה האישית ועד ללמידה ארגונית בהכנת יחידה למשימותיה ולהעלאת כשירותה. אף שגם הלמידה הארגונית מתחילה מהפרט (במיוחד כאשר מדובר במפקד) ומושפעת מיכולת הלמידה שלו ומגישתו ללמידה, הרי המאמר הזה עוסק רק בלמידה שבתוך יחידות לוחמות ביבשה ובלמידה של יחידות אלה מאלה. הלמידה היא תהליך שאינו מפסיק לרגע. היא מחויבת המציאות גם - ובעיקר - תוך כדי הלחימה. היכולת ללמידה תוך כדי לחימה היא כלי עיקרי לגמישות והיא אחת הכשירויות החיוניות הנדרשות ממפקדים ומיחידות. היכולת הזאת נבנית במסגרת בניין הכוח ויכולה להסתייע במנגנונים של בונה הכוח - מפקדת זרוע היבשה.
היכולת הזאת חשובה בעיקר בסדרת הקרבות הראשונים במלחמה ובימי הלחימה הראשונים, כאשר בניין הכוח והכנתו למלחמה פוגשים את המציאות - את "חיכוך הקרב" - ומחייבים התאמה למציאות (ולכל הפחות את בחינת ההתאמה). על בסיס המפגש הזה מיישמים לקחים ותובנות בכוחות שכבר לוחמים ומונעים מכוחות שטרם נכנסו למערכה להיות מופתעים או לחזור על טעויות שכבר עשו כוחות שנמצאים בלחימה. הפקת לקחים במהלך מלחמה מאפשרת לכוחות הלוחמים ללמוד על שינויים בשדה הקרב שלא נחזו בתהליך בניין הכוח ולהתאים את עצמם אליהם. למידה תוך כדי לחימה אינה עוסקת במניעת ההפתעה הראשונה, אלא בניסיון למנוע מכוחות נוספים להיות מופתעים שוב ושוב. מדריך השדה של צבא ארה"ב ללחימה בכוחות בלתי סדירים קובע שלחימה היא למעשה "תחרות למידה", שבה שני הצדדים מתחרים ביניהם מי ילמד מהר יותר וטוב יותר את יריבו.
המאמר הזה מנתח את הלמידה שהתקיימה בתוך היחידות הלוחמות ביבשה ובלמידה של היחידות אלה מאלה תוך כדי הלחימה במבצע "עופרת יצוקה" בעזה ואת המנגנונים הקיימים בזרוע היבשה בצה"ל כדי לתמוך במאמצי הלמידה האלה תוך כדי לחימה ובמאמצים להפיק לקחים וליישמם כבר במהלך המבצע.