סופה בשמי עיראק

סופה בשמי עיראק, תומס א' קיני ואליוט א' כהן, 2000, 319 עמודים

אם הפעלת הכוח האווירי על-ידי האמריקנים במלחמת המפרץ מהווה מהפכה בלוחמה? זו השאלה המרכזית העולם בספרם של תומס א' קיני ואליוט א' כהן, סופה בשמי עיראק.

הכוח האוורי האמריקני תפס מקום מרכזי, מן ההתחלה, בהשגת היעדים המדיניים והצבאיים של ארצות-הברית ושל האו``ם במלחמה זו. הוא איפש לבעלות-הברית לרכז את כוחותיהן, ובהמשך לפגוע קשות ביכולת הצבאית העיראקית. בכך סלל את הדרך להבסתה של עיראק בשדה הקרב.

מחברי הספר, אליוט א' כהן, שעמד בראש "צוות סקר הכוח האווירי במלחמת המפרץ" ותומס א' קיני, שהיה חבר בצוות, מסכמים בספרם זה את עיקרי הסקר, ומסקנתם היא ברורה:

למנהיגי ארצות-הברית בסוף המאה, יש באמת מכשיר צבאי בעל עוצמה נדירה בתולדות המלחמה. אך דיבורים לא רציניים בדבר שינוי מהפכני, מסתירים את המכשולים העומדים בפני שינוי אמיתי בניהול מלחמה, וגרוע מכך הם מסתירים את אופיה הבלתי מסודר והאכזרי של המלחמה עצמה.

לשאלה מרכזית זו מתייחס מפקד חיל-האוויר, אלוף דן חלוץ, בהקדמתו לספר:

הגדרתה של מלחמת המפרץ כנקודת מפנה בהפעלת כוח אוורי בולטת על רקע המערכה ביוגולסביה, בה הכוח האווירי לבדו היה זה שהביא להכרעה. זאת, אף מבלי שנדרשה הפעלת כוחות יבשה - למעשה התגשמות חזונו של דואה. מלחמת המפרץ לימדה אותנו גם על המגבלות בהפעלת הכוח האווירי... האם המלחמה!הזו מבשרת שינוי במקומו של כוח האווירי? כן! האם זו חדשה? רק למי שלא הפנים את התהליכים שעבר הכוח האווירי בעשורים האחרונים!